ביטוח הגנה משפטית בביטוח מנהלים

פסק דין 1. לפנינו תביעה לחייב הנתבעת לשלם לתובע בסכומים הבאים: - שעות נוספות 72,871 ₪ - פיצויי פיטורים 4,428 ₪ - פידיון חופשה 1,995 ₪ - הודעה מוקדמת 6,077 ₪ - הגנה משפטית 37,440 ₪ ס ה " כ 122,811 ₪ זאת בגין יחסי עובד ומעביד שהתקיימו בין הצדדים מיום 5/5/85 והסתיימו ב- 8/11/98 בפיטורים. 2. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובע, נטען שהתובע עבד עד 8/11/98 מועד בו פוטר מהעבודה. כן נטען שהנתבעת שילמה לתובע תמורת שעות נוספות על פי רישומיה ואינה חייבת לתובע דבר. באשר לימי חופשה - על פי דו"ח העדרויות, נותרו לזכות התובע 2-3 ימי חופשה ואלה שולמו במשכורת 11/98. באשר לפיצויי הפיטורים בסכום של 36,116 ₪, אלו שולמו לפי שכר קובע של 2,922 ₪. הנתבעת מכחישה את חובתה לבטח את התובע בביטוח כולל הגנה משפטית, ביטוח זה אינו חלק מתנאי העבודה, כן נטען שלא היתה עליה כל חובה לידע את התובע כי הפוליסה שהוצאה נעדרה כיסוי הוצאות משפטיות. 3. להלן העובדות הנוגעות לענין: א) הנתבעת הנה חברה העוסקת בין היתר בהסעת נוסעים, ומרכזה בעפולה. ב) התובע הנו נהג אוטובוס ובעל רשיון לנהיגה באוטובוס לרבות טיולית, הועסק אצל הנתבעת כנהג אוטובוס במשך מספר שנים, הן בהסעת נוסעים והן בנסיעות תיירות שנמשכו מספר ימים. ג) התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ב- 5/85 ועבד עד 8/11/98 (ראה נספח ד' לתצהיר התובע). לגרסת התובע ביום 12/11/98 היה מעורב בתאונת דרכים ובמועד זה פוטר בהודעה מיום 8/11/98. גרסת הנתבעת שב- 8/11/98 היה היום האחרון לעבודה. ד) הסעת הנוסעים התבצעה בכל רחבי הארץ, פעמים התובע היה יוצא בבוקר וחוזר באותו יום בשעות שונות, ופעמים יצא לטיולים למספר ימים ושהה עם הנוסעים מחוץ לביתו, לרבות לינה מחוץ לבית, מדובר בנסיעות תיירות. במהלך כל תקופת עבודתו ניהל התובע רשום על מהלך נסיעותיו, רישום זה כולל; תאריך הנסיעה, שעת תחילת יום עבודה, שעת סיום, פירוט הנסיעה. (הרשומים הוצגו בפנינו כנספחים א' לת/1). ה) בהתאם לרשימות הנ"ל, שולמו לתובע משכורותיו מידי חודש בחודשו, אופן חישוב המשכורות פורט בתלושי המשכורות, שגם הם הוצגו בפנינו (נספחים ב' לת/1). בתלושי המשכורות זוכה התובע בשעות נוספות מעבר ל- 8 שעות עבודה, כאשר אופן החישוב של השעות הנוספות נעשה לגרסת הנתבעת בהתאם לפרטים שנמסרו בתצהיר מנהלה (נ/1). ו) במהלך כל תקופת עבודת התובע,הנתבעת לא הסתייגה מהרשימות שהוכנו על ידי התובע כאמור, והן היוו בסיס לתשלום המגיע לתובע. ז) במועד מתן העדות בביה"ד, התובע לא יכל לזכור מה עשה בכל נסיעה ונסיעה לפרטיה, לרבות בין הנסיעות, פרט לעובדות העולות מהרישומים השונים שהוצגו בפנינו, בד"כ התובע היה צמוד לקבוצות אותן הסיע, כגון, אם הסיע קבוצה מנצרת לחיפה הוא המתין במקום או במקום סמוך להחזרת הנוסעים. לעיתים אף עשה נסיעות תוך כדי שהות הקבוצה בהתאם להוראות שקיבל מסדרן העבודה. בימים שהיה בטיפול במוסך היה צמוד לאוטובוס בעת הטיפול. גירסת מנהל הנתבעת שונה, לגירסתו התובע עמד ברשות עצמו בין הנסיעות ואף יכל לנסוע לביתו (ראה עמ' 4 שורות 30, 31 וכן עמ' 5 שורות 2-3). ח) בעדותו התייחס התובע גם לעבודות נוספות שעשה מלבד הנהיגה כגון: העברת מכונה לגבע, הפקדת שיקים, שליחויות שונות, פרטים שלא נרשמו בדוחות ופרטיהם אינם זכורים לו (עמ' 2 בסוף). ט) הנתבעת חישבה שכרו של התובע כמפורט בתצהיר מנהלה (נ/1). 4. ביום 27/1/00 נרשם מפי ב"כ הצדדים ההצהרות כדלהלן: "נושא השלמת פיצויי הפיטורין - יושב בינינו. נושא פוליסת ביטוח מנהלים - לפי ההודעה שנמסרה בדצמבר 99, הפוליסה לא כללה כיסוי להוצאת הגנה משפטית בהליך פלילי, והשאלה אם בנסיבות אלה, לא היה מקום שתכלל הגנה כזאת כדי שהתובע יזכה בהגנה משפטית ועל כך חלוקים הצדדים. לענין פדיון חופשה - נסדיר בינינו ולא יובא להתדיינות בבית הדין. מבקשים לשקול פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, יתנו תשובה תוך 15 יום מהיום, אם לא תהיה הודעה ממי מהצדדים, מסכימים לסיכומים בכתב על סמך החומר שיוגש לבית הדין ללא תצהירים. החלטה כמבוקש". 5.(א) מועד סיום יחסי עובד ומעביד: מועד סיום יחסי עובד ומעביד הנו 8/11/98. טענת התובע לפיה הוא עבד עד 12/11/98 דינה להידחות מהנימוקים הבאים: (1) בסעיף 2 לתצהיר התובע צויין כי תקופת העבודה הנה מיום 5/5/85 עד 8/11/98, לפיכך, התובע נתפס בהצהרתו. (2) ביומן העבודה שצורף לתצהיר, המועד האחרון בו נרשמו פרטי נסיעה הנו 8/11/98. (3) הנטל להוכיח אחרת לא הורם ע"י התובע. (ב) לענין ההודעה המוקדמת: (1) לגרסת מנהל הנתבעת בתצהירו (ס' 4) התובע היה מעורב בתאונת דרכים בה נהרג הולך רגל ונשלל רשיונו לחודשיים, והוא לא היה יכל להמשיך לעבוד עקב כך, בנסיבות אלה התובע ביקש מכתב פיטורים עם תשלום פיצויי פיטורים וכך עשתה הנתבעת. (2) למרות האמור לעיל, נוסח מכתב הפיטורים הנו אחר (שם צויין כי הפיטורים נעשו עקב צמצומים), לפיכך, הנטל להוכיח שמה שרשום במכתב הפיטורים אינו נכון מוטל על הנתבעת, ונטל זה לא הורם בנסיבות עניינינו. (3) אף אם היה ממש בטענת מנהל הנתבעת גם אז התובע זכאי להודעה מוקדמת הואיל ופוטר על אתר. לפיכך יש לחייב הנתבעת בתשלום הודעה מוקדמת בסכום של 2,922 ₪. (ג) לענין גמול שעות נוספות: (1) תביעת התובע הנה לגמול שעות נופסות, תביעה ממונית, הלכה פסוקה שהתובע חייב להוכיח את טענתו שעבד שעות נוספות וגם את מספר השעות שעבד, (ראה לענין זה דב"ע לב/2/32 מכלן פרקמוביץ נגד בן אדון פד"ע ד' 39). נטל זה הורם בכל הנוגע לנסיעות בהן התובע יצא מביתו וחזר באותו יום לביתו. (2) בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא אינה יכולה לפקח על שעות עבודתו של התובע בנסיעות תיירות, לכן חוק שעות העבודה אינו חל על התובע, לחילופין, הנתבעת שילמה לתובע תמורת שעות נוספות על פי דין ועל פי רישומיה, לכן אינה חייבת לתובע דבר. (3) תשלום הנתבעת עבור שעות נוספות לפי שיטת החישוב שלה, תהיה השיטה אשר תהיה, אינו פוטר את התובע מחובתו עפ"י ההלכה הפסוקה להוכיח שעבד שעות נוספות וגם את מספר השעות הנוספות שעבד, אך נטל זה הורם כמפורט בהמשך. (ד) לענין הזכות לגמול שעות נוספות, באותם ימים שיצא מביתו בבוקר וחזר באותו יום לביתו: (1) יש לדחות הטענה, שהתובע לא הוכיח הנדרש ממנו בנסיבות הענין - פירוט שעות העבודה וימי העבודה מפורטים בנספחים לתצהיר (נספחים א') והטוען ההיפך עליו הנטל להוכיח טענתו. (2) אם אכן הרישומים לא היו נכונים, לא היה פשוט מאשר להחזירם לתובע עוד בחודש הראשון להכנתם, דבר שלא נעשה בענייננו, עולה מהראיות שבפנינו שהרישומים נתקבלו ללא עוררין. לפיכך חזקה שהאמור בהן נכון, והנתבעת לא הוכיחה ההיפך. (3) כאשר הנתבעת לא הסתייגה בכל תקופת עבודת התובע מהדו"חות שהוגשו על ידי התובע, הרי על סמך דו"חות העבודה התובע זכאי לתשלום עבור שעות העבודה, מהשעה הרשומה מתחילת העבודה ועד לשעת סיומה, הכל כמפורט בדו"חות. (4) כמו כן יש לדחות טענות ב"כ הנתבעת, כי התובע יכל לעשות לעצמו בשעות המתות, עובדה זאת הוכחשה ע"י התובע בחקירה בפנינו, והנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה בענין זה. (ראה לענין זה חקירת התובע מעמ' 2 ואילך). איננו סבורים שנהג הנוסע עם קבוצה לחיפה או למקום אחר, אינו צמוד לקבוצה או לא נמצא תחת פיקוח האחראי על הקבוצה בשעות שנקבעו עמו, לפי עדותו של התובע הוא היה צמוד כל הזמן האמור לקבוצה, הנהג עמד לרשות העבודה, ויש לשלם לו המגיע, בהתאם. (5) ב"כ הנתבעת מתייחס לחוסר זכרונו של התובע לגבי מה שעשה בכל שעה ושעה, בנסיבות הענין, אין לדרוש מהתובע לזכור מה עשה בכל שעה ושעה, כאשר הוא מילא דוחות עבודה, ואלה התקבלו ללא עוררין. (6) אם נקבל גרסת הנתבעת כי התובע לא עשה מאומה בשעות מתות, ואם אכן היו כאלה, בניגוד לרשום בדוחות, היה מקום ליידע את התובע עוד בחודש הראשון לעבודתו, כדי שהתובע יכלכל צעדיו, אם אכן היה בדברים ממש, אך לגרסת הנתבעת, כאמור, אין תימוכין בחומר הראיות. (7) לפי גרסת הנתבעת "לכאורה" התובע עבד מספר שעות ביום, ואם כן, מפליא הדבר שקיבל שעות נוספות, וזאת ככל שעולה מתלושי המשכורת, שוב הדבר הפועל נגד הנתבעת. ההפניה לפסק דינה של כב' השופטת שפר אין די בו לדחות תביעת התובע מהטעם שטענות הנתבעת, לפיהן, התובע עמד ברשות עצמו נדחו ע"י התובע והנתבעת לא הוכיחה את ההפך. (8) כאשר בתלושי המשכורת מופיעים תשלומים המתייחסים לשעות נוספות, העובד סבור שהמעביד עשה החישובים הנאותים כדי שיקבל המגיע לו כחוק. בנסיבות הענין העובד לא צריך לצפות אחרת, הואיל וכשם שעובד חב חובת נאמנות למעביד, כן המעביד צריך להיות נאמן לעובד ולקיים חיוביו, ולשלם המגיע לעובד עבור עבודתו. העובד אינו יכול לצפות שבמהלך תקופת עבודתו הוא מקבל תשלומים פחותים מהמגיע כדין. (9) בהתייחס לאמור לעיל התובע זכאי לקבל גמול שעות נוספות לפי דוחות העבודה שהוצגו, לגבי אותם ימים בהם התובע יצא מביתו באותו יום וחזר לביתו באותו יום, הכל בהתאם לרישום השעות בדוחות, בהפחתת אותן שעות נוספות ששולם בעדן, הכל כמפורט בתלושי המשכורת. לצורך חישוב הגמול המגיע יש להתייחס לשעות בדוחות העבודה ולתשלומים בתלושי המשכורת, בהתאם יעשה חישוב אם מגיע לתובע וכמה. (10) על ב"כ הצדדים לערוך חישוב מוסכם תוך 30 יום מהיום. במקרה של מחלוקת כל צד יוכל להגיש בקשה לבית הדין וההחלטה בבקשה תהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין. לצורך הענין יוכל בית הדין להעזר במומחה שהוצאותיו בשלב זה יחולו על הצדדים בחלקים שווים. 6. לענין תשלום נסיעות תיירות בהם התובע שהה מחוץ לביתו לילה או מספר לילות: א) טענת התובע כי הוא היה צמוד לקבוצת הנוסעים בכל שעות היממה אין די בה כדי לחייב הנתבעת בתשלום עבור שעות נוספות הואיל ועדיין על התובע להרים מהנטל מה עשה בכל שעה משעות היממה ונטל זה לא הורם בנסיבות הענין. בסיכומיו התייחס ב"כ התובע לטעוניו של מר ליבוביץ בנדון, אך התובע אינו יכול להנות מהצהרות מר ליבוביץ בנדון כל עוד אין בהם הודאת בעל דין. אין חולק שהתובע צמוד לנוסעים בנסיעות שנמשכות מספר ימים, אך השאלה העקרית שנותרה הנה האם התובע עמד לרשות עצמו או לרשות העבודה, והנטל להוכיח כי עמד לרשות העבודה, מוטל על התובע (לענין זה ראה פס"ד קודם נגד הנתבעת נב/2/16 יוסף כהן נ. הורן את ליבוביץ בע"מ, וכן שנ/3/84 מ.י. נ. ראובן רון פד"ע כ"ב 433, עמ' 437). המסקנה מהאמור לעיל שעבור נסיעות תיירות שנמשכרו יותר מיממה בהם התובע שהה מחוץ לביתו אין התובע זכאי לתשלום מעבר למה ששולם לו. ב) לענין פדיון ימי חופשה לאור הצהרת ב"כ הצדדים כאמור לעיל הננו פטורים מלדון בנושא זה, מפליא שב"כ הצדדים התייחסו לענין בסיכומיהם למרות הצהרתם. היה ועדיין נותרה מחלוקת תוגש בקשה מנומקת מדוע חזרו בהם ב"כ הצדדים מהצהרתם הנ"ל ומה המחלוקת, החלטה בבקשה תהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין. ג) לענין הוצאות הגנה משפטית של התובע במשפט הפלילי: (1) בתצהירו ציין מר ליבוביץ כי ככלל הנתבעת לא נהגה לבטח את נהגיה בביטוח הכולל הגנה משפטית. (2) בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת שלא מוטלת על הנתבעת כל חובה שבחוק לכלול במסגרת הביטוח אותה הגנה משפטית. (3) אף אם לא מוטלת על הנתבעת החובה שבחוק לכלול במסגרת הביטוח אותה הגנה משפטית הרי מוטלת על הנתבעת חובה ליידע את התובע כי פרט זה חסר בפוליסה על מנת שידאג לביטוח מתאים או יכלכל את צעדיו בהתאם,חובת זאת נובעת מיחסי עובד ומעביד, וחובת המעביד בגילוי נאות של דברים העשויים או עלולים לגרום לעובד לנזק ו/או לחסרון כיס. יחד עם זאת אין להטיל על הנתבעת את מלוא ההוצאות המשפטיות כפי שפורטו בנספח ג' לתצהיר התובע מהטעמים הבאים: (א) התובע לא הוכיח סכום הכיסוי הביטוחי, במקרה של הגנה משפטית, באם הביטוח היה נעשה. (ב) אם התובע החליט לבחור עו"ד יקרן אין הנתבעת חייבת לשאת בהוצאות אלה. (4) לפיכך החלטנו לחייב הנתבעת לשלם לתובע בגין סעיף זה סכום של 10,000 ₪, זאת לפי מיטב הערכתינו. 7. המסקנה מכל האמור לעיל שעל הנתבעת לשלם לתובע, בשלב זה, סכום של 12,922 ₪. סכום שישא הצמדה וריבית מיום 1/12/98 ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח מנהלים