פסק דין הנשיא ס' אדלר: 1. זהו ערעורו של עובד, המבקש להכיר ברכיבי שכר שונים ששולמו לו, כחלק מן השכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים וחישוב פדיון חופשה שנתית. 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין: המערער (להלן - העובד) עבד אצל המשיבה (להלן - החברה) בתקופה שמיום 1.8.79 ועד ליום 6.9.93, עת התפטר מעבודתו. העובד קיבל פיצויי פיטורים על פי הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. החברה לא כללה את רכיבי השכר - פרמיה קבועה; החזר קרן השתלמות; דמי ביגוד; ספרות מקצועית ואחזקת רכב - כחלק מן השכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים וחישוב פדיון חופשה שנתית. על כך הגיש העובד תובענה לבית הדין האזורי בתל-אביב. [1] התובענה נדחתה, ומכאן הערעור שלפנינו, אשר הדיון בו התנהל בדרך של סיכומים בכתב. 3. ה"שכר הקובע" לעניין חישוב פיצויי פיטורים: תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, (להלן: התקנות) קובעת את הרכיבים שיובאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. אף לא אחד מרכיבי השכר, מושא הערעור שבפנינו, נכלל במפורש בין רכיבים אלה והשאלה העומדת לדיון היא, האם הם נחשבים "שכר יסוד" על פי תקנה 1(א)(1) לתקנות? "השם" בו נקרא התשלום כגון 'תוספת' או 'פרמיה' אינו קובע לעניין ההכרעה בשאלה, האם הוא מהווה חלק משכר היסוד, המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים. [2] מי שטוען, כי תשלום הנקרא "תוספת" או "פרמיה" הינו חלק משכר היסוד, עליו נטל הראיה. [3] המבחן בסוגיה זו הוא, האם התשלום היה פיקציה ושולם עבור עבודתו הרגילה של העובד או לאו? על כך נאמר: "העובדה שמכנים סכום הכלול בשכר עבודה בשם 'תוספת' אינה קובעת מהותו של אותו סכום, אם אכן מהווה הסכום 'תוספת' לעניין חוק פיצויי פיטורים והתקנות לפיו, כך שאם אינו נמנה במפורש עם התוספות הנקובות בתקנות לפי החוק, אין הסכום מובא בחשבון לעניין חישוב סכום פיצויי הפיטורים... על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה 'תוספת' ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב - חדל התשלום". [4] מבחן זה, לבדיקת מהותה של 'תוספת', יערך בכל מקרה ומקרה, תוך בדיקת הנסיבות הקשורות לתשלום הספציפי. [5] נדון להלן בכל רכיב. תשלומי אחזקת רכב 4. טען העובד בפנינו, כי ישנן ראיות רבות המצביעות על כך, שהתשלום ששולם לו בעבור אחזקת הרכב לא הותנה בשום תנאי או מצב והיווה חלק אינטגרלי משכר עבודתו: מכסת הקילומטרים לפיה מחושבת אחזקת הרכב אינה נקבעת לפי מקום מגוריו של העובד; אחזקת הרכב שולמה אף בימי חופשה, מחלה, שירות מילואים או שהות בחו"ל; העובדים לא נדרשו לדווח על נסיעותיהם לצורך קבלת אחזקת הרכב; נסיעות במסגרת התפקיד מתבצעות ברכב החברה וכו'. טענה החברה, כי עובדות רבות שהוכחו בבית הדין קמא מצביעות על כך, כי התשלום בגין אחזקת רכב על ידי החברה, הינו תשלום המותנה בתנאים מסוימים ואינו חלק משכר היסוד של העובד: אחזקת רכב בחברה משולמת רק למי שמציג רשיון נהיגה והוא בעלים של רכב; התשלום משתלם רק באישור ההנהלה והוא מותנה בכך, שאותו עובד אינו זכאי לרכב צמוד; קיימים הבדלים רבים בין עיתוי ואופן עדכון השכר לעומת העיתוי ואופן עדכון תשלום אחזקת רכב; קיימים עובדים רבים בחברה שלא מקבלים אחזקת רכב ואף אינם זכאים לרכב צמוד אלא נוסעים בהסעות המאורגנות על ידי החברה, בהן לא זכאי לנסוע עובד המקבל תשלום אחזקת רכב. לגבי העובד דנן טענה החברה, כי הוא בעל רכב, מחזיק רשיון נהיגה ונהג להגיע למקום העבודה במכוניתו. מכסת הק"מ לפיה משתלם לו התשלום בגין אחזקת רכב, הינה 1550 ק"מ לחודש. מרחק נסיעותיו מן הבית למקום העבודה היה 1050 ק"מ בחודש, ובנוסף לכך הוא השתמש לעיתים ברכבו לצורך נסיעות בתפקיד. זאת ועוד, העובד לא הוכיח, כי סכום אחזקת הרכב ששולם לו עלה על הוצאות השימוש ברכב שהיו לו בפועל לצורכי עבודה. 5. הכרעה - בית הדין האזורי קבע, כי שיעור ההשתתפות באחזקת הרכב בעניינו של העובד דנן, הינו סביר ואינו פיקציה או כינוי עבור תשלום שהוא באמת שכר, ולכן התשלום בגין אחזקת רכב ששולם לו הינו החזר הוצאה אמיתי ולא תשלום פיקטיבי. [6] כמו כן, המערער הוא בעל רכב ורשיון נהיגה והיה נוסע לעבודה ברכבו. ועוד, המעסיקה דרשה הצגת מסמכים המעידים על בעלות על רכב ורשיון נהיגה בעל תוקף. מכאן, כי מהות התשלום היה עבור אחזקת רכב ואין מקום לכלול תוספת זו בחישוב פיצויי פיטורים. [7] לאור האמור לעיל, הננו דוחים את הערעור בנושא זה. פרמיה 6. 6. מדובר בפרמיה קבועה, בשיעור 15% מהשכר הכולל, המשתלמת לעובדים מכוחן של הוראות מנכ"ל פנימיות בחברה (להלן - הוראות המנכ"ל), וזאת על מנת לעודד הימנעות מאיחורים וחיסורים ולא עבור עבודה מסוימת בפועל. הפרמיה מותנית בתנאים הבאים: שהעובד לא יאחר לעבודה; לא יקדים לצאת מהעבודה ולא יחסיר ימי עבודה, לרבות היעדרויות "מוצדקות". עם זאת, הפרמיה משולמת לעובד כאשר הוא נעדר בשל: שירות מילואים, מחלה, חופשה שנתית, חופשת נישואין, חג, ימי אבל, תאונת עבודה והולדת בן או בת. זאת ועוד, נאמר בעדות, כי עובד "שמאחר לעבודה רושם חופש ומקבל פרמיה". 7. טען העובד, כי הפרמיה השתלמה ללא תנאי ואף בעתות חופשה, מילואים, מחלה או כל היעדרות אחרת. למעשה, התנאי היחיד לתשלום הפרמיה היה הגעה בזמן לעבודה. ברם, לדידו של העובד, אפילו תנאי זה נעקף על ידי העובדים בכך שזקפו את איחוריהם לשעות של חופשה, כך שלמעשה לא נותר כל תנאי שיוכל לעכב את תשלום הפרמיה. טענה החברה, כי הפרמיה אינה משולמת בעבור עבודתו הרגילה של העובד אלא לשם עידוד הופעה סדירה לעבודה וכי היא מותנית בתנאים הנ"ל, שפורטו בהוראות המנכ"ל. 8. הכרעה - מהי מהותו האמיתי של התשלום - האם עסקינן ב'תוספת' או שמא בתשלום עבור עבודתו הרגילה של העובד? הכלל הוא, כי פרמיה אינה מהווה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, שכן זו שולמה עבור דבר נוסף לעבודתו הרגילה של העובד. פרמיה המיועדת לעודד הופעה סדירה לעבודה אינה פיקציה, אם היא מכוונת ומתבצעת כדי להשיג מטרה זו. לעומת זאת, פרמיה כזו הופכת לחלק רגיל של שכר העובד כאשר היא מפסיקה להיות גורם המעודד הופעה סדירה לעבודה. על כן, מהות פרמיה כזו תוכרע על פי המצב העובדתי לאשורו. בית הדין קמא אימץ את הגרסה העובדתית של המעסיק, על פיה הפרמיה אינה פיקציה, אלא משולמת כדי לעודד הופעה סדירה לעבודה. הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות מנומקות של הערכאה הדיונית. העובד לא הוכיח, שהתשלום הינו חלק משכרו הרגיל. הוראות המנכ"ל קובעות, לכאורה, תנאים לקבלת הפרמיה. לא נתקבלה גרסת העובד, על פיה אין התניה של ממש, ובכדי לקבל את התשלום, העובד אינו נדרש לעשות דבר החורג מעבודתו הרגילה. המצב במקרה דנן שונה עובדתית מהמצב לגבי פרמיות פיקטיביות המשולמות עבור עבודתו הרגילה של העובד. [8] לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. התוספת בשיעור 15% משכרו הכולל של העובד המכונה 'פרמיה' אינה חלק משכרו היסודי לצורך חישוב פיצויי פיטורים. 9. החזר קרן השתלמות, ביגוד וספרות מקצועית קביעתו של בית הדין קמא בנוגע לרכיבים אלו מעוגנת יפה בחומר הראיות שהונח בפניו. העובד לא העלה בפנינו טענות משפטיות חדשות לעניין רכיבים אלו, שיצדיקו את התערבותנו בקביעותיו של בית הדין קמא. לפיכך, דינם של רכיבים אלה בערעור להידחות, מטעמיו של בית הדין האזורי. [9] 10. חישוב פדיון חופשה שנתית העובד ביקש לכלול את כל הרכיבים, מושא הערעור, כחלק מן השכר אף לעניין חישוב פדיון חופשה שנתית. אמנם, אילו עסקנו בשאלת זכותו של העובד לדמי חופשה טרם ניתוק יחסי עובד-מעביד, הרי שבדין היינו נעתרים לבקשתו של העובד. אולם, בפנינו שאלת זכאותו של העובד לפדיון חופשה שנתית, הלכה פסוקה היא, כי לצורך חישוב יתרת החופשה לאחר ניתוק יחסי העבודה, אין כוללים את הסכומים שהיו משתלמים לעובד עבור אחזקת רכב ופרמיה. בסוגיה זו כבר אמר בית דין זה כי: "בקובעו שדין פדיון חופשה לכל דבר כדין שכר עבודה, לא התכוון המחוקק אלא לאותם המקרים שבהם מדובר בתשלום השכר ולא בשכר כבסיס לזכויות אחרות. כשקמה הזכות הנלווית, חופשיים היו הצדדים להסכם הקיבוצי להגדיר את הבסיס שישמש לאותה זכות. התוצאה אליה מגיעים מתיישבת גם עם מניעת תשלום כפול בגין אותה יחידת זמן". (דב"ע מג/26-3 משה גבריאלי - מדינת ישראל, לא פורסם הובא בדב"ע מז/160-3 נייגר - תענק ירושלים תעשיות מזון בע"מ, פד"ע יט 221; ראה גם דב"ע נא/141-3 לוג'יק בע"מ - דיאנה סול, פד"ע יד 143). לפיכך, גם בנושא זה דין הערעור להידחות. 11. סוף דבר - הערעור נדחה ועל המערער לשלם למשיבה הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהשכר הקובע / משכורת קובעת