פסק דין 1. ביום 31.10.00 הגישה המערערת הודעת ערעור על פסק דינו של כבוד הרשם ר. הובר מיום 28.9.00 בתיק 97/ 12109-15 (להלן: "הרשם", "פסה"ד", בהתאמה). טוענת המערערת כי המשיבים מועסקים במערערת כאצ"א ועל העסקתם חל ההסכם הקיבוצי המיוחד לשנת 97 - 1996 (להלן: "ההסכם"). המשיבים תוכננו לטוס בטיסת מטען ליום 22.9.97 שעה 23:30 וזמן איסופם לטיסה זו נקבע ל-21:30. ביום 22.9.97 בשעה 13:01 הודע להם על שינוי זמן הטיסה, כך שנקבעה ל-23.9.97 שעה 18:00 וזמן איסוף ל-16:00, דהיינו הודעה נמסרה להם כ-10.5 שעות טרם הטיסה וכ-8.5 שעות טרם שעת האיסוף. טוענת המערערת כי הצדדים חלוקים בשאלה האם בשינוי טיסה כ-10.5 שעות לפני זמן ההמראה המתוכנן חלות הוראות סעיף 11 יג' לפרק כה' להסכם כטענת המשיבים או שמא בנסיבות המקרה ההוראות הנ"ל אינן חלות, כטענתה. המערערת מנמקת ערעורה באלה: א. טעה הרשם בקובעו ללא הנמקה כי עדיפה בעיניו צורת היישום של המשיבים (התובעים) בנסיבות, על זו המאולצת משהו שמציגה המערערת (הנתבעת). ב. טעה הרשם בדרך בה הבין את הלכת אפרופים ובסרובו ליישמה במלוא היקפה על המקרה הנדון. ג. טעה הרשם בכך שבניגוד להלכה נקט בפרוש על דרך הפשט, ולא עפ"י ההקשר התעשייתי מפעלי, פרשנות המביאה לתוצאה אבסורדית שכן כל שינוי שזמן ההמראה ידחה ליממה שלאחר זו שתוכננה, יזכה בפיצוי גם אם נעשה שבוע מראש. ד. טעה הרשם כשלא פרש ההסכם כשלמות ולא נתן לסעיפים 9 ו-11 יג' לפרק כה להסכם פרוש המאפשר קיומם בצוותא חדא. המערערת עתרה לקבלת הערעור ולביטול פסק הדין. 2. המערערת הודיעה ביום 20.12.00 כי מוכנה היא למתן פס"ד עפ"י טיעונים בכתב, ומשכך, הגישה פרוט בכתב להשלמת טעוניה. טוענת המערערת כדלקמן: א. הסעיף הנדון דן בדחייה באיסוף הצוות ולא בדחיית טיסה, דהיינו נותן הוא פתרון לאצ"א שכבר מוכן לאיסוף ולא כשמודיעים לו זמן ניכר מראש על השינוי, וכעולה מתצהירו של דלאל, זה היה הבסיס לדרישת ארגון העובדים. ב. הפיצוי בסעיף 11 יג' זהה לזה הניתן לאצ"א שבמצב הכן מיידי או "כוננות מיידית". ג. כוונת הצדדים היתה לאצ"א, שברגע האחרון ממש סמוך לאיסוף הצוות - נדחה איסוף ומנגד, כשנדחית טיסה לא ברגע האחרון אלא 10 שעות ויותר מראש - אזי מדובר בשינוי דחיית זמן ההמראה (ס' 9 לפרק כה) ולא שינוי/דחיית זמן איסוף. זוהי תכלית הסעיף 11 יג, וזוהי הפרשנות המתיישבת עם ההסכם כשלמות. ד. פרשנות הרשם סותרת תכלית סעיף 11 יג', את סעיף 9 ואת הפסיקה, (המערערת מפנה לפס"ד דב"ע נז/104-3 הקר נ' החברה לפתוח חוף ים המלח, ע"א 554/83 "אתא" נ' עזבון זולוטב, ע"א 4628/93 מד"י נ' אפרופים), עפי"ה בפרשנות החוזה על ביה"ד לשקף את כוונת הצדדים, אומד דעת הצדדים, באופן שימנע תוצאה אבסורדית המטילה על צד התחייבות, שבלתי סביר להניח שלקח על עצמו, ולאו דוקא עפ"י המלל המפורש. 3. המשיבים הגישו תגובתם לערעור (שהגיעה באופן לא שלם עד להשלמתה במהלך הפגרה) המשיבים הסכימו למתן פסה"ד עפ"י טיעונים בכתב. טוענים המשיבים כי דין הערעור להדחות בהנמקה כדלקמן : א. הרשם הנכבד קבע בפסה"ד לאחר ששמע ראיות מפורטות מפי מי שהשתתף במו"מ לכריתת ההסכם, והכריע במחלוקת באופן מפורט ומנומק, ואין מדובר בקביעה ללא הנמקה. ב. הרשם קבע בצדק כי מדובר בהסכם מפורט ביותר, שקבע פתרון למצב. ג. הרשם הגיע למסקנתו תוך כדי הליך פרשנות, תוך התחקות אחר תכלית הסעיף ועל כוונת הצדדים בטרם כתיבתו, כלומר, פיצויו של אצ"א, שחוסר הוודאות הוא מנת חלקו. ד. כאן הפשט דומה לדרש, ומסקנת פסה"ד נומקה כדין. ה. הרשם לא טעה בהבנת פס"ד אפרופים, אלא התחקה אחר אומד דעת הצדדים העולה מלשון החוזה ונסיבותיו. ו. הרשם התייחס להקשר התעשייתי-מפעלי, ובאמצעותו לאומד דעת הצדדים ולתכלית ההסכם, שהיתה לפצות את טייסי המטען על אי הסדירות בשעות עבודתם. כל חריגה מתכנון חדשי (המאפשר למשיבים לצמצם הפגיעה באורח חייהם התקין), אף אם הודיעו עליה שבוע מראש פוגעת באיכות חייהם וחיי משפחותיהם, ומשכך, סוכם על פיצוי. בכך אין כל אבסורד. ז. הרשם פירש ההסכם בשלמות. סעיף 9 עוסק בשינויים בתוכנית החדשית, שרשאית המערערת לערוך, אך אין בכך סתירה לחובתה לפצות המשיבים, בנסיבות שנקבעו. 4. בתגובתם ובקשתם מ-14.1.01 הלינו המשיבים על כי המערערת נטלה חרות לעצמה להגיש סיכומיה בכתב לשם השלמת טיעוניה, וביקשו כי ביה"ד יתעלם מהשלמת הטעונים. מטעמי זהירות הוסיפו המשיבים וטענו: א. סעיפים 3-2 להשלמת הטיעונים עוסקים באבחנה בין דחייה באיסוף הצוות לבין דחיית טיסות, כהנמקה להגיע לתכלית ס' 11 יג להסכם. משנימוק זה איננו בהודעת הערעור - על ביה"ד להתעלם ממנו. ב. הרשם אכן התייחס להקשר התעשייתי מפעלי, וכך אף במהלך הדיון, ובכך התחקה אחר אומד דעת הצדדים ופרש ההסכם, כמסקנה, לפי הפשט. ג. ההבדל בין דחייה באיסוף הצוות לבין דחיית טיסות אינה מוביל - לוגית - להגבלה נוספת והיא מועד הודעה. גם הזהות בפיצוי המוענק אינה יכולה להעיד על סיבת הפיצוי. כך גם אין להסיק הגדרת מצב הכן מיידי לקרבת הדחייה לתכנון. ד. כשם ששינוי טיסת מטען שזמן ההמראה ידחה ליממה שלאחר זו שתוכננה, יזכה אצ"א בפיצוי (סעיף 11 יג'), גם אם נעשה שבוע מראש, כך גם שינוי שלא ידחה ביממה - לא יזכה בפיצוי, גם אם נעשה שעה לפני המועד המתוכנן. זו היתה הסכמת הצדדים, לפיה מועד הדחייה אינו חשוב אלא נקבע כי אם נדחתה טיסה ביממה - יפוצה אצ"א, הסכמה שהושגה בין הצדדים והיא הזולה בעלותה למערערת. 5. במהלך הכנת פסה"ד בערעור הובהר כי בין היתר דנים הצדדים בעדותו של מר א. דלאל, שישמש בפועל כנ.צ. במותב שבראשות האב"ד. משכך, נתבקשה עמדת הצדדים, והצדדים לא הודיעו על התנגדותם למתן פס"ד ע"י המותב. ראוי להבהיר כי הצדק עם הצדדים, במיוחד כשאין אנו נדרשים לשמיעת העדויות בהליך ולהערכתן, אך פעלנו כאמור שכן ראוי שהענין יובא לידיעת הצדדים, לעמדתם. 6. לאחר עיון בכל החומר שבפנינו ניתנת הכרעתנו: א. הצדדים מסכימים כי המשיבים (התובעים) יועדו לטיסת מטען ליום 22.9.97 שעה 23:30, כשזמן האיסוף נקבע ל-21:30, וכי נמסרה להם הודעה על שינוי מועד הטיסה ביום 22.9.97 שעה 13.01, כשהטיסה נקבעה ל-23.9.97 שעה 18:00, וזמן האיסוף החדש נקבע לשעה 16:00. הצדדים אינם חלוקים אף בעובדה כי טיסות מטען (נשוא ההליך) מאופיינות בכך, שדחייתן (ובהתאם דחיית זמן איסוף) היא דבר תדיר. המערערת טענה כי על העובדות דלעיל חלות הוראות סעיפים 9 ד', 10 ג', 12 לפרק כ"ה להסכם. המשיבים טענו כי על העובדות דלעיל חלה הוראת סעיף 11 יג' לפרק כ"ה להסכם. בפועל, גורסת המערערת כי כשעסקינן בדחייה ברגע האחרון של זמן איסוף (UP PICK) כשהדחייה היא ליממה אחרת, רק אז חל ס' 11 יג'. המשיבים סבורים כי כך קורה בכל טיסה שנדחתה ליממה הבאה. ב. הצדדים אינם חלוקים אף על כך כי מטרת ההסכם הוא למזער מנזקו של אצ"א, שחל שינוי בטיסותיו המתוכננות, שינוי המכביד על אורחות חיי היומיום שלו - מחד, ומאידך - שינוי העלול לשבש הצבתו בלוח הטיסות החודשי (המתוכנן). מנגד חישב ההסכם למזער אף את נזקיה של המערערת - שלא תדרש להוצאה כספים גדולה - מחד , ומאידך - תוותר בידה היכולת לבצע שינויים ולמצוא פתרונות, תוך הפעלת גמישות בבצוע השינויים הנדרשים (בלי שינתן למערערת כר פעולה בלתי מוגבל לשינוי לוח הטיסות). (נזכיר להבהרת התמונה כי הפיצוי ניתן רק לאצ"א שמכסתו שעותיו מלאה, ככל שעסקינן בשעות שמעבר למכסה הבסיסית) (ס' 5 ו' פרק כ"ה להסכם). עוד נזכיר כי ההכרעה בפסה"ד מתייחסת אך לטיסות מטען, ואך לזמן איסוף בישראל ואך למצב בו הודעה על דחייה ניתנה לפני איסוף הצוות (ראה סעיף 1 יב' (1) לפרק כ"ה). ברי כי הנחת המוצא של ביה"ד כי הצדדים מיישמים ההסכם בתום לב. ג. הוראות הסעיפים הרלבנטיים בפרק כ"ה הן כדלקמן: ס' 1 י'; ס' 1 יב' 1; ס' 1 יג'; ס' 8 א' (רק משפט ראשון) כולל הכותרות!; 8 ב' 1, 2; ס' 9 א' (בלי 1 - סוף); ס' 9 ב' 1; ס' 9 ג'; סעיף 9 ד; ס' 10 ג'; ס' 11 א' - ו' 1, ט'; ס' 11 יג'; ס' 12 א', ב', ט', י'. ד. הצדדים קבעו בהסכם כי יעמדו במסגרת תוכנית טיסות חודשית מתוכננת מראש (להלן: "התוכנית") (סעיף 8 א'). כן קבעו כי תפורסם עד ה-20 לחודש, לגבי החודש (חודש לוח) שלאחר מכן (ס' 8 ב' 1). ניתנה למערערת האפשרות לשנות את התוכנית ובלבד שהשינוי יעשה עד ה-5 לחודש, עבור התקופה המתחילה ב-16 לאותו חודש (סעיף 8 ב' 2). כן צויין במפורש, כגורם רלבנטי בעריכת השנוי בתוכנית "מאמץ לחסוך בהוצאות"! (סיפא ס' 8 ב' 3). הצדדים היו ערים עוד לכך שיתכן שינוי לתוכנית שפורסמה (המקורית) או המעודכנת (לאחר ששונתה) (סעיף 9 א') . עוד נקבע כי "הקדמה או דחיית טיסה/סדרת טיסות לשעה אחרת בתוך 24 שעות" לא תיחשב כשינוי (סעיף 9 ב' 1). מעניין לציין כי בסעיף זה נמנעו הצדדים מהתייחס ל"יממה" כהתייחסותם (כהגדרתה) הן בסעיף 1 י', והן בסעיף 11 א', אלא שחו דוקא בתקופת זמן של "תוך 24 שעות". כאן ראוי להזכיר כי "בנוהגו" של עולם זמן איסוף (U/P) בהכרח מותנה בזמן הטיסה המתוכנן/המתוקן, ובהתאם קבעה כאמור ההגדרה לזמן איסוף שעה מתוכננת/מתוקנת. ממילא אם הקדמה או דחייה של טיסה לשעה אחרת בתוך 24 שעות (ולא בתוך היממה!) לא תחשב כשינוי - הוא הדין לטעמנו ביחס לדחיית/הקדמת איסוף של תוך 24 שעות. תנאי זה נכנס גדר סעיף הפיצוי, כאינהרנטי לענין, בהיותו מותנה בשינוי תוכנית הטיסה. ממילא, אם אין עסקינן בשינוי התוכנית, אם אין עסקינן בשינוי הצבה - אין מקום למתן פיצוי (במאמר מוסגר נעיר כי "שינוי" כאמור אם יתרחש בעקיבות - ראוי כי יחשב כשינוי, שאחרת יהא בפירוש אחר כדי לסכל כוונת הצדדים לקיום בתום לב). ה. מנגד יש להתייחס להוראות נוספות - היה ובוטלה הצבת אצ"א, רשאית המערערת להציבו לטיסה אחרת באותה יממה בה היה מתוכנן לטוס או להציבו ב"מצב הכן". לא הוצב לטיסה אחרת (באותה יממה ) או במצב הכן, וזאת עד שעה 17:00 ביממה שלפני תאריך ההצבה המבוטלת - יחשב כאילו לא תוכנן לטיסה בתקופה זו. ו. כאן המקום להתייחס אף לסעיף הדן ב"מצב הכן", ולענייננו אם בוטלה הצבה ולא הוצב אצ"א לטיסה אחרת - יכול שיוצב למצב הכן. אם הוצב למצב הכן רגיל - יחוייב בטיסה, בהתראה של 8 שעות, ופיצויו הוא 2 שעות טיסה ו-11 שעות שהייה לצרכי זיכוי. אם הוצב למצב הכן מיידי - יחוייב בטיסה, בהתראה של שעה (ומשכו של מצב הכן מיידי הוא 24 שעות לכל היותר), ופיצויו הוא 3 שעות טיסה ו-11 שעות שהייה לצרכי זיכוי (סעיף 11 ב, ג, ז, ח). הנה כי כן יכולה המערערת אם ביטלה הצבתו של אצ"א להציבו לטיסה אחרת או להציבו ב"מצב הכן". ז. הוראה נוספת היא זו שבסעיף 11 יג ( כהפניית המשיבים). הוראת זו היא הוראה ספציפית הדנה באצ"א שהוצב לטיסות מטען. כאמור לעיל, סעיף 9 דן בתוכנית טיסות כללית (נוסעים ו/או מטען), כשהצדדים ראו לכלול הוראה כאמור במסגרת הסעיף הדן ב"מצב הכן" (מצבי הכן אפשריים) ולא במסגרת הסעיף הדן ב"שינויים בתכנית החודשית". ולא רק זאת - הסעיף אינו מגדיר המצב שבו, כ"מצב הכן מיידי" (ואף לא כ"מצב הכן רגיל"), אלא אך קובע כי הפיצוי בנסיבותיו ינתן כפיצוי הניתן במצב הכן מיידי. משכך, משראו הצדדים את הנסיבות המיוחדות בדחייה בפועל של זמן איסוף אצ"א ליממה שלאחר המועד המתוכנן - ומשנמנעו הצדדים להכניס נסיבות אלה גדר "שינוי בתוכנית" - אין זאת כי הסכימו להגדרת המצב כמצב הכן, ומנגד, התעלמו מפניו השונים (הגדרותיו השונות) של "מצב הכן", אלו קבעו כי הם "אדישים" לשאלה מהי ההתראה הנדרשת ליישום סעיף 11 ג', וקבעו "מדרג" שונה למצב הכן, יישום הגדרה אחרת ובלבד שזמן האיסוף נדחה ליממה שלאחר המועד המתוכנן. לטעמנו איפוא, צודקים התובעים בתביעתם, וצדק כבוד הרשם בקבלו את תביעתם. ח. רואים אנו להעיר כי אכן אצ"א שהודע שעה או 23 שעות טרם המועד על דחיית זמן האיסוף - לאו חד המה לא באשר להערכות המערערת, ודאי לא באשר לאורחותיו. האבסורד אכן רב הוא במקרה בו תוכננה שעת איסוף ל-23:50, ונדחתה ל-00:01, שהרי נזק ממש/פגיעה (ודאי לא ממשית) באורחות חיים לא היתה. מנגד "ניצב האבסורד", ולפיו מי ששעת האיסוף שלו נקבעה ל-0001 ונדחתה ל-23:59 באותה יממה - לא יראה כמצוי במצב ההכן המיוחד שנקבע בסעיף 11 יג'. משמע, האבסורד הוא אבסורד, אך "נכון" הוא אכן אך במצבים אבסורדיים. תמיד, וממילא בכל הצבת גדר ימצא המקרה המיוחד עד מאוד, בו ההוראה נראית אבסורדית, אך תמיד מולה ימצא אף האבסורד "ההפוך". אין בכך כדי לומר שהוראת הסעיף - כולה - אבסורדית! ראוי להעיר כפי שהבהרנו לעיל כי בסעיפים שונים (ולפרקי זמן שונים) ראו הצדדים להתייחס ל"זמן התראה" או ל"זמן" (שעות בניגוד ל"יממה") בה לא תוחל הוראה מסויימת. אין חולק איפוא כי העדרה של הוראה מקבילה בענייננו, והצבתה בפרק "מצב הכן" - בשניהם יחדיו יש כדי ללמד על אומד דעתם המשותף של הצדדים להסכם. מבקשים אנו להבהיר עוד כי, לטעמנו, מטרת הסעיף הן להמנע מתשלום אם, למשל, שעת האיסוף לאחר שינוי או שינויים - "שבה למקומה" (באותה יממה) ומנגד - כוונה לאפשר חיים סדירים (במגבלות המתחייבות מאופי עבודתו של אצ"א). האבסורד רב הוא, לטעמנו, בעת בה שובץ אדם בתוכנית שפורסמה ב-20 לחודש, לטיסה שמתקיימת ביום מסויים, וקיבל הודעה על שינוי זמן הטיסה (והאיסוף) שבועיים קודם. בנסיבות אלה, יהא זה, לטעמנו, לכאורה, קיום שלא בתם לב לדרוש הפיצוי. מנגד - משהסעיף דן אך בדחיית זמן איסוף (ולא בהקדמתו) יכולה המערערת לכלכל צרכיה, שכן לא מצאנו בהסכם הוראה ביחס להודעה על זמן איסוף, המקבילה לזו שביחס לתוכנית (ס' 8). משמע, אם תכלכל המערערת פעילותה בצורה סדירה וסבירה, ממילא, אין מדובר במקרים רבים ו/או בנטל תקציבי נוסף (אלא לכל היותר בנטל זניח). ט. הסכמים קבוציים יש לפרש פרשנות תכליתית : "עלינו אם כן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים מלשון ההסכם הקיבוצי אך ראשית לכל מתכליתו. אומד דעתם של הצדדים המשקפת את האוטונומיה של הרצון הפרטי שלהם המוצאת ביטוי בתכלית של ההסכם. מעבר לכך ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים מהתנהות הצדדים לאחר חתימתו של ההסכם ומנסיבות אחרות המצביעות עליו" (עסק 1027/00 תה"ל נ. ההסתדרות). י. משהערעור נסב על פרשנות להסכם קבוצי - לא ראוי לטעמנו לחייב בהוצאות. חוזההסכם קיבוציטייסים