פסק דין 1. רקע כללי התובעים, ארבעה עובדים זרים ממולדביה, הגישו תביעות בהן עתרו לתשלום יתרת שכר עבודתם בצירוף פיצויי הלנה. הדיון בתביעותיהם אוחד. אין מחלקת בעובדות לפיהן העסקו התובעים אצל הנתבעת מס' 1, חברה שעיסוקה בין היתר בבניה ושיפוץ, במשך מספר חדשים בשנים 2000-99', כמפורט בכתבי התביעה ובכרטיסי העבודה שהוגשו, בשכר -.20 ש"ח לשעה. לתובעים לא הונפקו תלושי שכר. על חשבון שכרם שולם להם במזומן ובשיקים משוכים ע"י החברה בחתימת מיופה כחה הנתבע מס' 3 (להלן: "הרשקוביץ") תשלומים אשר כללו שכר דירה בגין הנכס בו התגוררו שלשה מתוך התובעים. בשלב מסויים, משהוחזרו ע"י הבנק השיקים שנמסרו להם בלא שנפרעו עקב הגבלת חשבון הבנק של הנתבעים נתקבלו תחתם שטרי חוב. התובעים גורסים כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים בתשלום יתרת שכרם מן הטעמים הבאים: התחייבותו האישית של הרשקוביץ לשלם את שכרם; היותה של נתבעת מס' 2, בת זוגו של הרשקוביץ, מנהלת החברה; היותו של בנה, נתבע מס' 4, בעל מניות בחברה בשיעור 50%; הצגת הנתבעים כמעבידיהם והבטחתם לשלם שכרם. סכומי התביעות חושבו על פי היקף עבודתם של התובעים ובניכוי התשלומים אשר בוצעו מעת לעת על חשבון שכרם. הפסקת עבודתם נבעה, לטענתם, מאי תשלום שכר עבודה. הנתבעים גורסים מנגד כי: (א) יש למחוק את התביעות נגד נתבעים מס' 2, 3 ו-4 הואיל וההתקשרות היתה בין התובעים לבין נתבעת מס' 1 בלבד. (ב) בנוסף לסכומים שצויינו בכתבי התביעה קיבל כל אחד מהתובעים תשלומים נוספים כמפורט בכתבי ההגנה. (ג) התובעים מחזיקים שלא כדין בשטרי בטחון. (ד) התובעים התפטרו ללא הודעה מוקדמת, לכן זכאים הנתבעים לקזז תמורתה. 2. זכאות התובעים ליתרת שכר עבודה (א) תובע מס' 1 - בורלק אנטולי בתצהיר עדותו נאמר כי תמורת עבודתו בחדשים 3/99 עד 8/99 זכאי הוא לשכר כולל בסך -.24,120 ש"ח. על חשבון שכרו שולם לו לטענתו סך -.9,950 ₪. נותר חוב בסך -.14,170 ש"ח. לאחר הפסקת עבודתו שולם לו סך -.4,000 ש"ח בשיק הנתבעת מס' 1 בחתימת הרשקוביץ. השיק הוחזר ע"י הבנק בלא שנפרע (נ/1). הרשקוביץ בתצהירו ציין מנגד כי התובע קיבל סכומים נוספים בסך כולל של כ- -.9,950 ש"ח. מדובר במשיכות שביצע הרשקוביץ, לטענתו, כהוצאה פרטית עבור התובע. רישומים כלשהם לא נערכו בענין. ההלכה קובעת כי נטל ההוכחה על הנתבע-המעביד אשר טוען "פרעתי" (דב"ע נב/ 188-3 חליל מוחסן נ' מוסדות זויעההייל - לא פורסם). הנתבע לא הוכיח את טענתו לפיה שילם סכומים נוספים לתובע בראיה או במסמך. טענתו נסתרה בעדות התובע. טענתו לפיה ביצע משיכות עצמיות ללא דווח לרשויות אינה סבירה בהעדר רישום מתאים. היקף עבודתו של התובע לא הוכחש. התוצאה היא שהתובע זכאי ליתרת שכר עבודה בסך -.14,170 ₪. (ב) תובע מס' 2 - סלוסורי איגור בתצהיר עדותו נאמר כי תמורת עבודתו מ- 4/99 עד 3/00 זכאי הוא לשכר כולל בסך -.58,280 ₪. בפועל שולם לו סך -.37,980 ש"ח. נותר חוב בסך -.20,300 ש"ח. שני שיקים בסך כולל של -.20,000 ₪ הוחזרו ע"י הבנק בלא שנפרעו. תמורתם קיבל שיקים אחרים שהוחזרו אף הם, ובעקבות כך נמסרו לו שני שטרי חוב בסך -.10,000 ש"ח כל אחד, (נ/10, נ/11). הרשקוביץ הודה בעדותו בקיומו של חוב לתובע, כדבריו: "לאיגור החברה חייבת סכום כלשהו לא זכור לי סכומו" (פרוטוקול - עמ' 7, שורה 4). האמור בתצהיר עדותו לפיו שולם לתובע, כביכול, בנוסף סך כולל של -.6,300 ש"ח לא נתמך בראיה או במסמך ונסתר ע"י התובע. ערה אני לאי התאמה זניחה בין סכומים ששולמו על פי עדות התובע לעומת תצהירו. אין בה כדי לסתור את גירסתו בענין הסכום לו זכאי בנסיבות קבלת שטרי החוב מהנתבעים בסכום דומה בסך כולל של -.20,000 ש"ח. היקף עבודתו לא הכחש. התוצאה היא שהתובע זכאי ליתרת שכר בסך -.20,300 ₪. במידה ונפתח תיק הוצל"פ בענין השטרות האמורים יורה התובע על סגירתו. (ג) תובע מס' 3 - שטפאן גורסיל בתצהיר עדותו נאמר כי תמורת עבודתו בחדשים 5/99 עד 3/00 זכאי הוא לשכר בסך -.50,580 ש"ח. בפועל שולם לו סך -.19,240 ש"ח. נותר חוב בסך -.31,340 ש"ח. התובע קיבל שלשה שיקים בסך -.14,000 ₪ (ת/1, ת/2, ת/3). אלה הוחזרו ע"י הבנק בלא שנפרעו. שני שיקים משוכים ע"י נתבעת מס' 2 בסך -.9,500 ש"ח (נ/4, נ/5) שקיבל תמורתם הוחזרו אף הם ע"י הבנק. או אז קיבל התובע מהנתבעים שטרי חוב בסך -.30,000 ש"ח. בעדותו הבהיר התובע כי בחדש 3/00 שולם בפועל סך -.3,150 ש"ח ולא סך -.3,050 ש"ח כמצויין בתצהירו. עוד הסתבר מעדותו כי ב-9/99 קיבל סך -.8,000 ש"ח בשני שיקים בסך -.4,000 ש"ח כל אחד, ולא סך -.4,300 ש"ח כמצויין בתצהירו. לשאלת ב"כ הנתבעים כיצד הסתפק התובע ב- -.700 ₪ תמורת החדשים יוני עד אוגוסט כמצויין בתצהירו, השיב: "אני יכול לאכול יום אחד בשקל ויום אחד ב- -.50 ₪" (פרוטוקול - עמ' 14 שורה 19). הרשקוביץ ציין בתצהירו כי התובע קיבל תשלומים נוספים בסך -.14,300 ש"ח. בעדותו אישר את גירסת התובע לפיה שולם לו סך -.19,240 ש"ח, והוסיף: "מעבר לכך שולמו סכומים נוספים, לא יתכן שעבדו כל כך הרבה זמן ללא תמורה". הסכומים ששולמו כטענתו, ומועדיהם, לא פורטו. משלא הוכיח הנתבע טענת "פרעתי", בהתאם להלכה הפסוקה, ובשים לב לסכומם של שטרי החוב שנמסרו לתובע ביכרתי את גירסתו בענין הפרשי השכר ובניכוי סך -.3,800 ש"ח ששולם לו ע"י הנתבעים כפי שעלה מעדותו. היקף עבודתו לא הוכחש. התוצאה היא שהתובע זכאי להפרש שכר בסך -.27,540 ש"ח. (ד) תובע מס' 4 - סלוסורי ניקולאי בתצהיר עדותו נאמר כי תמורת עבודתו בחדשים 4/99 עד 9/99 זכאי הוא לשכר כולל בשיעור -.22,420 ₪. בפועל שולם לו סך -.9,700 ₪ על חשבון שכרו. נותר חוב בסך -.12,720 ₪. שיק החברה מיום 25.8.99 בסך -.6,000 ₪ הוחזר ע"י הבנק בלא שנפרע. (נספח א' לתצהיר עדות ראשית). בחקירה הנגדית העיד התובע כי שולמו לו סכומים נוספים: סך -.300 ש"ח במזומן עבור אוכל, סך -.3,600 ₪ ב-6/99 (בתצהירו צויין -.3,150 ש"ח), וסך -.2,300 ₪ ב- 9/99 כולל תשלום לבית חולים בסך -.1,800 ₪ עבור ניתוח שעבר (בתצהירו צויין סך -.1,150 ₪). הסכומים ששולמו לו חולקו לטענתו שווה בשווה בינו לבין בנו, התובע מס' 2. תשלומי שכר הדירה בסך כולל של -.17,800 ₪ חולקו בינו לבין התובעים שהתגוררו עמו במושכר, תובע מס' 2 ותובע מס'3. בתצהיר עדותו של הרשקוביץ נאמר מנגד כי התובע קיבל תשלום נוסף בסף -.5,000 ש"ח. על פי הוראתו של התובע שולם סך -.18,900 ש"ח על חשבון שכרו לגב' יזרעאלוב בגין דמי שכירות עבורו והתובעים שהתגוררו עימו. השיק האחרון בסידרת השיקים מיום 1.4.00 בסך -.1,800 ש"ח (נ/6) חזר בלא שנפרע, כפי שהודה הרשקוביץ בעדותו. הדבר עולה בקנה אחד עם גירסת התובע בענין שיעור תשלומי שכר הדירה. ההלכה קובעת כי נטל ההוכחה על הנתבע-המעביד אשר טוען "פרעתי". הטענה לפיה שולמו לתובע סכומים נוספים ע"י הנתבע לא הוכחה בראיה או במסמך ונסתרה ע"י התובע, לפיכך דינה להדחות. היקף עבודתו של התובע לא הוכחש. יחד עם זאת, יש להפחית הפרשי הסכומים ששולמו על פי עדותו כאמור לעיל בסך כולל של -.1,900 ₪. התוצאה היא שהתובע זכאי ליתרת שכר בסך -.10,820 ש"ח. 3. טענת הקזוז בענין תמורת הודעה מוקדמת עיכוב בתשלום שכרו של העובד יכול להביא ל"התפטרות בדין מפוטר". עיכוב חוזר ונשנה משמעו הרעת תנאי עבודתו של העובד או נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך את עבודתו. כך פסק ביה"ד הארצי לעבודה: "התפטרות בנסיבות של פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום משכורת דינה כפיטורים… זכותו היסודית של עובד היא לקבל שכרו ולקבלו במועד". (דב"ע נו/ 299-3 אריה לוי ושרה לוי נ. סומיה גונזגה). כאשר ברור שמדובר בהרעה מוחשית של תנאי העבודה, אין דרישה אולטימטיבית, שהעובד יתרה במעביד קודם להתפטרותו. (דב"ע נה/ 263-3 חגית וינרב נ' המרפאה לבריאות העין סופר ויז'ן בע"מ). אשר לנסיבות הפסקת עבודתם עולה מתצהירי עדותם של התובעים כי במשך כל תקופת עבודתם נעשו מספר נסיונות הדברות עם הנתבעים בקשר לאי עמידתם בהתחייבותם לשלם שכר עבודה במועד, אבל מעבר להבטחות ומפרעות ששולמו על חשבון השכר לא שולם השכר המלא לכן נאלצו לעזוב את העבודה. בתצהיר עדותו של עד התובעים, חודוז'יה דן, בתצהירו העיד כי הועסק ע"י הרשקוביץ והביא את התובעים לעבודה. עוד הוסיף כי היו נסיונות אחדים של העובדים ושלו עצמו להדבר עם הנתבעים על מנת שישולם שכר עבודתם, אבל חוץ מהבטחות ותשלומים קטנים על חשבון השכר המגיע לעובדים לא שולם להם השכר המלא. ב"כ הנתבעים ויתר על חקירת העד על תצהירו, ולא בכדי. תובע מס' 4 העיד בדיון: "בכל יום הייתי אומר לו (להרשקוביץ) שאם אתה לא משלם לי אני לא חוזר לעבודה" (פרוטוקול - עמ' 8, שורה 4). תובע מס' 1 העיד: "בסוף כשנתן לי -.1,000 ₪ ב- 11.8.99 אמרתי לחיים (הרשקוביץ), הבטחת לשלם לי את כל הסכום. אם אתה לא נותן לי את הכסף אני יותר לא בא לעבודה". בשים לב לתקופות עבודתם של התובעים במשך 5 עד 10 חדשים, דרישותיהם החוזרות ונשנות לשלם להם שכרם; השיקים שקיבלו בלא שנפרעו בגין הגבלת חשבונם של הנתבעים בבנק, הודעותיהם כי במידה והנתבעים לא ישלמו השכר הם יאלצו להפסיק את עבודתם, ברור שמדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודתם. בנסיבות אלה לא נדרשו התובעים להתרות במעבידם קודם להתפטרותם. התפטרותם בנסיבות של פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום שכרם דינה כפיטורים. טענת הנתבעים בענין הקיזוז של תמורת הודעה מוקדמת נדחית. 4. הרמת מסך ההתאגדות חוק החברות התשנ"ט - 1999 קובע כי בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי להרים את מסך ההתאגדות מטעמים מיוחדים בהתקיים התנאים המפורטים בו, ובין היתר בנסיבות בהן צודק ונכון לעשות כן בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי היה בניהול עסקי החברה משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה והקמתה במימון דק (סעיפים 6(ג)(2) ו- 54(ב) לחוק). בחוק החדש ניכרת הגמישות בשיקול הדעת של בתי המשפט בהרמת מסך באופן שהורחב הפתח גם להרמת מסך וגם לתביעות אישיות של נושים נגד דירקטורים ובעלי שליטה כאשר החברה נטלה על עצמה התחייבויות מסוכנות ובלתי סבירות (ר' ד"ר יחיאל בהט / חברות החוק החדש והדין). התובעים בענייננו העידו כי הועסקו ע"י הרשקוביץ שהציג עצמו כקבלן בינוי ושיפוצים. לאחר מספר חדשים הוברר להם כי הוא פועל בשם החברה הנתבעת מס' 1. אשתו של הרשקובי ץ, נתבעת מס' 2 הציגה עצמה לטענתם כמנהלת החברה, וכן הציגה את בנה, נתבע מס' 4 כמנהל עבודה. הנתבעים 2 ו-4 התחייבו באופן אישי למלא תנאי העבודה עליהם סוכם עם הרשקוביץ. מדובר בחברה משפחתית חדלת פרעון ככל הנראה. חשבון הבנק שלה הוגבל. בעלי מניותיה הם נתבעת מס' 2 ובנה נתבע מס' 4. תנאי עבודתם של התובעים סוכמו עם הרשקוביץ, בן זוגה של נתבעת מס' 2 ומיופה כח בחשבון הבנק של החברה. למרות שמניותיו בחברה הועברו לנתבע מס' 4, נותר כלפי כל הגורמים והבנק כמנכ"ל החברה ומי שניהל אותה בפועל כמצויין בעדותו. הנתבעים נהגו בעירוב נכסיהם האישיים עם נכסי החברה, שלמו לתובעים תשלומים במזומן וכן משכו שיקים לפקודתם מחשבונם האישי בבנק. הוכח כי הם השתמשו באישיות המשפטית של החברה להתנהגות בלתי הוגנת של העסקת עובדים בלא ששולם שכרם המלא, החברה שימשה להם כמסווה שוא כדי לאפשר התחמקות מן החובה שבחוק לשלם שכר עבודה במטרה שלא החברה, אלא הציבור ישא בסופו של דבר בשכר העבודה. במקרה זה נתקיימו התנאים להרמת המסך (ר' דב"ע לח/ 52-3, ליאון ברגר ואח' נ. גו'רג' קאמיל ואח', פד"ע י', 435). 5. פיצויי הלנת שכר ענין פיצויי הלנת השכר מחייב שתי החלטות של ביה"ד. האחת, האם יש מקום להפחית, היינו - האם נתמלאו התנאים שנקבעו בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958; השניה, מה שיעור ההפחתה. בנסיבות של המקרה דנן הכחישה הנתבעת את עצם החוב וטענה כי שולמו לתובעים תשלומים במזומן. ניתן להפחית פיצויי הלנה כאשר המעביד מכחיש את חובתו לשלם שכר, שכן הכחשת עצם החוב כוללת הכחשה לשלם פיצויי הלנה (דב"ע מט/ 62-3 לפשיץ בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע כ' 362). בהתחשב במכלול נסיבות המקרה יש להפחית את פיצויי הלנת השכר באופן הבא: (א) מהמועד בו היה על הנתבעת לשלם שכר העבודה ועד למועד הגשת סיכומי התובעים יופחת שיעורו של הפיצוי לריבית והפרשי הצמדה. (ב) ממועד הגשת סיכומי התובעים עד למועד התשלום בפועל יופחת שיעורו של הפיצוי לשיעור 5% לחודש. 6. סוף דבר הנתבעים, יהלום העיר הנדסה ובניה בע"מ, נונה אלן, הרשקוביץ חיים, נונה ערן, ביחד ובנפרד, ישלמו לתובעים יתרת שכר עבודה כדלקמן: (א) לתובע מס' 1 - סך 14,170 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.99 עד 6.8.01. מהמועד האמור יווספו לסכום המתקבל פיצויי הלנה בשיעור 5% לחדש עד למועד התשלום בפועל תוך 30 יום. (ב) לתובע מס' 2 - סך -.20,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.00 עד 6.8.01. מהמועד האמור יווספו לסכום המתקבל פיצויי הלנה בשיעור 5% לחודש עד למועד התשלום בפועל תוך 30 יום. (ג) לתובע מס' 3 - סך -.27,540 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.00 עד 6.8.01. מהמועד האמור יווספו לסכום המתקבל פיצויי הלנה בשיעור 5% לחדש עד למועד התשלום בפועל תוך 30 יום. (ד) לתובע מס' 4 - סך -.10,820 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.99 עד 6.8.01. מהמועד האמור יווספו לסכום המתקבל פיצויי הלנה בשיעור 5% לחדש עד למועד התשלום בפועל תוך 30 יום. הנתבעת תישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסה"ד לפי הפירוט הבא: (א) לתובע מס' 1 - סך -.1,400 ₪ בצירוף מע"מ. (ב) לתובע מס' 2 - סך -.2,000 ₪ בצירוף מע"מ. (ג) לתובע מס' 3 - סך -.2,700 ₪ בצירוף מע"מ. (ד) לתובע מס' 4 - סך -.1,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. משכורתעובדים זרים