הצגת דוח מבקר המדינה

החלטה 1. בפנינו בקשה להתיר את הצגתו של דו"ח מבקר המדינה לשנת 2000, במסגרת חקירתו הנגדית של מר גלנטי, העד מטעם הנתבעת מס' 1 (להלן - המשיבה). 2. המחלוקת בין הצדדים מסתכמת בשתי שאלות מרכזיות - האחת, האם סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה [נוסח משולב], התשי"ח - 1958 (להלן - חוק מבקר המדינה) מונע את הגשת דו"ח מבקר המדינה במהלך דיון בבית הדין לעבודה? השניה - האם ניתן להציג לעד, במהלך החקירה הנגדית, את דו"ח מבקר המדינה? 3. המבקש טוען כי התשובה לשתי השאלות הינה חיובית. לטענתו, ההוראה שבסעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה הינה מתחום דיני הראיות, ועל כן, לאור סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, בית הדין לעבודה אינו כפוף לה. בהקשר זה מפנה המבקש למספר פסקי דין של בתי הדין לעבודה, בהם אוזכרו דו"חות המבקר. לחילופין טוען המבקש כי הוא רשאי להציג את האמור בדו"ח מבקר המדינה בפני עדים על מנת לשמוע את התייחסותם לאמור שם. 4. עמדת המשיבות הינה כי דו"ח המבקר אינו קביל כראיה, כי בית הדין לעבודה קשור בדיני הראיות וסעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה נועד להסיר מגבלות מתחום דיני הראיות כאשר הסרתן אינה פוגעת בעשיית צדק. סעיף 30 אינו רק מתחום דיני הראיות, אל סעיף מהותי שנועד להבטיח כי מבקר המדינה יזכה לשיתוף פעולה מלא ללא חשש כי המידע שיימסר ישמש בפני ערכאות. המשיבות לומדות היקש מההוראות החלות על ועדות חקירה (על פי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט - 1968) ומבחינות בין האמת המשפטית המתגלה בבית המשפט ובין האמת המתגלה בפני ועדות החקירה או בפני מבקר המדינה. 5. טרם שנפנה לדון בטענות הצדדים, יש להתייחס לטענות נוספות בפי המשיבה, הנוגעות לעובדה שסיכומי המבקש הוגשו באיחור של שלושה ימים, וכן כי סיכומי המבקש כוללים ציטוטים מתוך דו"ח המבקר ועמודים ממנו צורפו לסיכומים. לדעתנו, אין מקום למחוק את סיכומי המבקש רק בשל האיחור שבהגשתם. שונה הדבר לגבי הציטוטים מדו"ח המבקר וצירופם של מספר עמודים ממנו. לא היה מקום לצרף לסיכומים, או לצטט בגוף הסיכומים מתוך מסמך שעצם קבילותו היא לב הבקשה ולב הסיכומים. לכן בנושא זה, אנו מקבלים את טענות המשיבה. המשיבה ביקשה כי סיכומי המבקש יימחקו, אולם אנו סבורים שניתן להסתפק בהתעלמות מהאמור בסיכומי המבקש, ככל שהם מכילים ציטוטים מדו"ח המבקר, כלומר סעיפים 3-13 לסיכומי המבקש. כמו כן מעשים אלה יובאו בחשבון לעניין הוצאות הבקשה. 6. מכאן, לשאלות העומדות בפנינו. בסעיף 30 (א) לחוק מבקר המדינה [נוסח משולב], התשי"ח - 1958, נקבע - "דו"חות, חוות-דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי." סעיף זה הוסף לחוק מבקר המדינה בשנת 1970, ובדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 858 (תשכ"ט), עמ' 403), נאמרו הדברים הבאים - "אגב תיקון חוק מבקר המדינה מוצע להוסיף בו הוראה, שהיהת חסרה עדכה, בעניין כוחו הראייתי של חומר שהכין מבקר המדינה או עדות שגבה אגב מילוי תפקידו. הוראה בדומה לכך מצויה בסעיפים 14 ו - 22 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט - 1968, ומטרתה היא לאפשר למבקר המדינה לאסוף מידע באופן חופשי ולנותן המידע - למסרו באופן חופשי ללא חשש שהדבר ישמש ראיה משפטית." לפיכך יש לקבל את ההשוואה שנערכה על ידי המשיבה בין הרצונל העומד בבסיס הוראות סעיפים 14 ו - 22 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט - 1968, ובין הוראת סעיף 30(א). השוואה זו, כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, עמדה אף לנגד עיניו של המחוקק, כאשר חוקק את סעיף 30(א) לחוק. 7. אי הקבילות שנקבעה בסעיף 30(א) חלה בבתי הדין לעבודה כשם שהיא חלה בבתי המשפט. תוצאה אחרת תביא לכך מטרתו של החוק תסוכל, ויווצר פיצול כך שבערכאות מסויימות תוגשם מטרת החוק ובערכאות אחרות, היא תסוכל. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת. עמד על כך בית הדין הארצי לעבודה עוד בראשית ימיו, כאשר פסק - "לעניין החסיון יש להביא בחשבון, לשם הבחנה ברורה, את מקור החסיון, מהות המסמך ומקורו ואת ההליך ומהותו. לא יעלה על הדעת, שבית הדין לעבודה ינהג שלא ככל בית משפט אחר לעניין ראיות חסויות מטעמים שבטובת המדינה (סעיף 5א' לפוקדת העדות), לעניין עדות עורך דין (סעיף 5ג' לפקודה האמורה) או לעניין עדות רופאים (בסעיפים 5ד' ו-5ה' לפקודה האמורה). הוא הדין בחסיון הנובע מסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, ובכל חסיון אחר שמקורו בדבר חקיקה מיוחד. לא כן הדבר בחסיון שמקורו במשפט המקובל." (דב"ע לא/ 6-0 פרלה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 93) 8. אשר לטענה כי בתי הדין לעבודה מזכירים את דו"חות מבקר המדינה בפסקי הדין, הרי שגם בתי המשפט נוהגים כך (ר' למשל, בג"צ 2126/99 מתי דה-הס נ' עירית תל אביב-יפו, פ"ד נד(1) 468; בג"צ 1113/99 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נד(2) 164). בכל מקרה, אין בכך עקיפת ההוראה בסעיף 30 (א) מאחר שאין המדובר בראיות שהוצגו במהלך בירור עובדתי של המשפט, אלא הבאת הדו"חות כתיאור כללי של המסגרת העובדתית ותו לא. 9. לסיכום האמור עד כה, התשובה לשאלה הראשונה שהוצגה, הינה שלילית - לא נתין להגיש את דו"ח מבקר המדינה כראיה בהליך משפטי, בין שההליך מתנהל בבית המשפט או בבית הדין לעבודה. 10. התשובה לשאלה השניה מצויה בפסיקת בית המשפט העליון, העוסקת בקבילות ממצאי ועדות חקירה. כאמור, אין מניעה להחיל את ההלכות בעניין קבילות ממצאי ועדות חקירה, גם לגבי דו"חות מבקר המדינה. בע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 306, קובע בית המשפט העליון במפורש כי - "עדיין נשאלת השאלה אם לא ראוי לפרש את הוראת סעיף 14 בענין אי-הקבילות באופן שמשתמע ממנה גם חסיון מפני שימוש עקיף או נגזר. משסקרנו בהרחבה את תכליתו החקיקתית של סעיף 14 תוך התייחסות לאיזון הדרוש בין זכותו של הפרט למשפט הוגן לבין זכות הציבור למיצוי הדין, תוך הבנת המציאות הישראלית והמבנה החברתי שלה, הפרשנות הראויה להתקבל היא זו האוסרת שימוש ישיר בלבד. אסורה: הגשת העדות החסויה כראיה במשפט, ו/או הצגת עדותו של עד בבית המשפט במסגרת חקירה ראשית או נגדית, תוך בקשה שיתייחס לדברים שאמר בפני ועדת החקירה, ו/או הצגת מסמכים שהכין אותו עד במיוחד על - פי דרישת ועדת החקירה תוך בקשה להתייחס אליהם - כל זאת בכפוף לויתורו של מוסר העדות על זכותו לפי סעיף 14 כפי שעוד יובהר להלן." מאחר שבית המשפט העליון קובע כי אסור שימוש ישיר בדו"ח המבקר, ונאסרה הצגת עדות מתוך ועדת חקירה, כחלק מחקירה נגדית, הרי שעל פי אותו ההגיון, נאסר אף להציג את דו"ח מבקר המדינה כחלק מחקירה נגדית של עד במשפט. זאת גם אין זהות בין מוסר הידיעה למבקר המדינה ובין העד המעיד בחקירה נגדית בהליך המשפטי. 11. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין להציג בפני העד, מר גלנטי, את דו"ח מבקר המדינה במסגרת החקירה הנגדית. לאור האמור בסעיף 5 לעיל, המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אם ל א ישולמו תוך 30 ימים מהיום. מבקר המדינה