החלטה 1. בבקשה שבפנינו פנה המבקש לבית הדין להורות למשיבה להמנע מלפגוע בקצבה המשולמת לו וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית. בתביעה עתר המבקש למתן צו מניעה קבוע המורה למדינה שלא להפחית את הגמלה המשתלמת לו, שלא לערוך בה שינויים חד צדדיים לרעתו ושלא לקזז באופן חד צדדי רטרואקטיבית סכומים ששולמו לו. 2. התביעה והבקשה שבפנינו מכוונת כנגד מכתב מיום 7.12.98 (נספח א' לבקשה), מכתבו של מנהל האגף לגמלאות ולרווחה בנציבות שירות המדינה המופנה אל מנהלת תחום בכיר לגמלאות בחשב הכללי - משרד האוצר. במכתב התבקש משרד האוצר "לקבוע מחדש" את שיעור קצבתו של המבקש על 70%, בתוקף מיום 31.8.98 מועד בו על פי האמור במכתב אותרה טעות בקביעת שיעור הקצבה. 3. בשלב לכאורי זה הובררו הנתונים הבאים: א. המבקש הינו גמלאי של שירות המדינה. המבקש החל לקבל גמלה ביום 1.9.96. ב. המבקש מקבל גמלתו לפי דרגה +15 בדירוג המח"ר, לפי 75% מהמשכורת הקובעת. ג. המבקש עבד בשירות המדינה החל מיום 7.4.68 ועד למועד פרישתו ביום 31.8.96. ד. במהלך שנות עבודתו שימש המבקש בתפקידים שונים, במשרד הקליטה וב"נתיב" שבמשרד רוה"מ, לסירוגין (נספח ד' לבקשה). בתפקידו האחרון שימש המבקש כסגן ראש "נתיב". ה. על פי האמור בתצהיר התומך בבקשה התבקש המבקש לפרוש מהשירות. נתון זה לא נסתר בשלב לכאורי זה בכל עדות אחרת ואף נמצא לכך אישוש בסעיף 7 לתצהיר התשובה מטעם המדינה ("במסגרת עידוד פרישתו של המבקש משירות המדינה..."). ו. התנהל משא ומתן לגבי תהליך הפרישה (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 8.3.99) ז. למבקש נודעו תנאי הפרישה ואחוזי הפרישה המגיעים לו במכתבה של הגב' דליה ארצי, הממונה דאז על מערכת הבטחון בנציבות שירות המדינה, אל רמ"ח משאבי אנוש ב"נתיב" (נספח ה' לבקשה). במכתב, מיום 25.7.95, אשר מפאת חשיבותו לענין נביאו כלשונו, נאמר כך: "גב' יפה גלמור - רמ"ח משאבי אנוש - נתיב הנדון: מר שמואל שנהר חישוב הגמלאות של הנ"ל מדויק. דהיינו - הנ"ל יהיה זכאי עם פרישתו ל- 75% לגמלה (כולל 5% עבור שרות חובה). זאת בהתאם לסעיף - 79א בחוק הגמלאות ובהתחשב בעובדה כי סה"כ תקופות שרותו בנתיב ובקבע מגיעות ל- 10 שנים.". הוברר לכאורה, כי על מכתב זה נסמך המבקש בקבלת החלטתו לגבי הפרישה ומועד הפרישה. ח. כעולה לכאורה בשלב זה, בשים לב גם לאמור במכתבה של רמ"ח משאבי אנוש ב"נתיב", הגב' יפה גלמור, מיום 22.12.98, (נספח ב' לבקשה) כי המבקש פרש לגמלאות בפרישה מוקדמת, ביוזמת ראש המשרד ובהסכמתו של המבקש. על פי הנתונים העובדתיים הלכאוריים העומדים בפנינו בשלב זה, היתה אפשרות מעשית להאריך את שירותו של המבקש ב"נתיב" ב- 7 חודשים נוספים, על מנת שישלים 10 שנות שירות מלאות ב"נתיב". ובלשונו של המכתב: "5. מאחר וברור מעל כל ספק, כי העסקתו של שמואל שנהר בנתיב היתה מוארכת ב- 7 חודשים ע"מ שישלים 10 שנים ב"שרותי הבטחון" ויהנה מתוספת אחוזית בגמלה בגין שרות חובה בצה"ל, אני מבקשת לבחון שוב הנושא ולאשר הקביעה הקודמת". 4. כאמור, גמלתו של המבקש שולמה בכל התקופה שהחל מ- 1.9.96 בשיעור של 75% מהמשכורת הקובעת. 5. על פי האמור בתצהיר התשובה לבקשה, במהלך חודש 8.98, במסגרת ביקורת שגרתית שנעשתה על ידי מי שמשמש כיום כממונה על מערכת הביטחון בנש"מ, התגלה למדינה דבר פעולתה של הגב' ארצי לגבי שיעור קצבתו של המבקש והמדינה החליטה לתקן את שיעור קצבת הפרישה ולהעמידה על 70%, בתוקף ממועד הגילוי (31.8.98). 6. החלטת המדינה הודעה למערער בהעתק שנשלח אליו מהמכתב נספח א' לבקשה. למבקש לא הודע קודם לכן דבר בענין זה (סעיף 4 לתצהירו, שלא נסתר). 7. אין מחלוקת עובדתית כי המבקש עבד בארגון "נתיב" 113 חודשים (9.42 שנים), כעולה גם מנספח ד' לבקשה. 8. אין גם מחלוקת לגבי אופן חישוב הגמלה עד לגובה של 70%, כמפורט בסעיפים 16-18 לתצהירו של מר ראובן בוימל, התומך בתשובת המדינה, כדלקמן: א. 64% ממשכורתו הקובעת של המבקש ביום פרישתו משירות המדינה, כאשר שיעור זה מגלם בתוכו יסוד של הגדלת תקופת השירות בשיעור של 7.17% על פי סעיף 100 (א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970 (להלן: "החוק"). ב. 5% נוספים במסגרת עידוד פרישה - היינו, 69%. ג. אחוז אחד נוסף בגין צבירת תקופת שירותו של המבקש בשירות הקבע בצה"ל, במשך 6.5 חודשים, לתקופת שירותו בשירות המדינה - סך הכל 70%. 9. סלע המחלוקת היא 5% הנוספים שהוספו לקצבתו של המבקש והגדילו את שיעור הקצבה מ- 70% ל- 75% ממשכורתו הקובעת של המבקש. המחלוקת נעוצה בהוראת סעיף 63ג(א) לחוק, הקובעת (בנוסחה דהיום) כדלקמן: "א. מי שהצטרף לשירותי הבטחון עד יום ה' בטבת התשס"א (31 בדצמבר 2000) ופרש מהשירות כעובד שירותי הבטחון, תובא בחשבון תקופת שירותו לענין חוק זה, תקופת שירות החובה שקדמה לשירותו, אם שירת בשירותי הבטחון עשר שנים לפחות". 10. לטענת המדינה, המבקש לא היה זכאי לצירוף תקופת שירות החובה בצה"ל לתקופת שירותו בשירות המדינה (צירוף אשר הגדיל את שיעור הקצבה ב- 5%, מ- 70% ל- 75% ממשכורתו הקובעת), וזאת משני טעמים: א. ארגון "נתיב" בו עבד המבקש אינו שייך לאחד משני הגופים היחידים המוגדרים כ"שירותי הבטחון" בסעיף 63א לחוק (שירות הבטחון הכללי או המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים). ב. בנוסף ולחילופין, גם אם ארגון "נתיב" שייך ל"שירותי הבטחון" הרי שמניין שנות עבודתו של המבקש ב"נתיב" אינו מגיע כדי 10 שנים, כדרישת סעיף 63ג(א) לחוק. 11. המדינה טוענת כי אישורה של הגב' ארצי כי עם פרישתו משירות המדינה יהא זכאי המבקש לקצבת פרישה בשיעור של 75% ממשכורתו הקובעת אין לו כל עיגון בחוק ואישור זכאותו כאמור נעשתה על ידי הגב' ארצי בחריגה משמעותית מסמכותה, ומשכך - היא בטלה, בהיותה התחייבות בעלת משמעות תקציבית בנושא שבסמכותו של הממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר. המדינה מפנה גם להוראות פרק 05.13 לתקשי"ר, להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 21.587 ולהודעה מס' נז/34 מיום 15.9.97 של נציב שירות המדינה, מר שמואל הולנדר (נספחים א,ב,ג לתגובה). 12. המבקש נסמך הן על טענות לגופו של ענין והן על טענות הנוגעות להשתק, לאור המצג על פיו פעל והסתמך המבקש; הבטחה מנהלית ומדיניות חוק הגמלאות ומטרתו. 13. לגופו של ענין נטען כי סעיף 63א לחוק דן בהגדרות כלליות ואינו יכול להכיל בחובו גופים ספציפיים כדוגמת "נתיב". מכאן - אין להסיק משתיקת הסעיף לגבי גוף זה כי אינו נכלל בגדר "שירותי הבטחון". בנוסף, לגבי ה"חסר" הנדרש לצורך 10 שנות עבודה בשירותי הבטחון, נטען כי במקרה הספציפי מושתקת המדינה מלטעון כנגד המבקש הואיל והוא הסתמך הן על המצג שניתן לו בטרם פרישתו והן על הגמלה שקיבל במשך למעלה משנתיים ימים. הסתמכות זו ובניית מצבו הכלכלי בהתאם לכך יוצרת השתק כלפי המדינה וזו אינה יכולה להפחית מגמלה זו. ב"כ המבקש הפנה בסיכומיו לפסה"ד בענין ע"א 780/70 עיריית ת"א - יפו נ' ספיר (פ"ד כה(2) 494) ועל פיו נקבעו 4 קריטריונים מרכזיים באשר למצב בו יש להשאיר את שיעור הקצבה על כנו, הגם שמדובר בטעות: א. העובד לא תרם במאומה לטעות, היינו - לא רובצת לפתחו של העובד אשמה בגין הטעות. ב. המעביד לא עמד על טעותו, אלא כעבור זמן ממושך. ג. העובד הסתמך על סכום הכסף שקיבל. ד. העובד, לו ידע על הטעות מבעוד מועד יכול היה להקטין את הנזק ולשפר את מצבו. 14. שקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, לענין מתן הסעד הזמני. הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת בדרך כלל, על ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. (ע"א 732/86 מיכאל ארנס ואח' נ' בית אל זכרון יעקב פ"ד לח(2) 645) 15. אין ספק כי שאלת פרשנותו הנכונה של סעיף 63א לחוק; הגדרת המונח "שירותו הבטחון" שבסעיף והאם כוללת הגדרה זו בתוכה גם את ארגון "נתיב" אשר אכן לא צוין בו במפורש הינה לטעמנו שאלה רצינית, אשר על פניה אינה משוללת יסוד, ויש לאפשר למבקש להוכיחה בראיות במסגרת ההליך העיקרי. נתון זה מצטרף למצב העובדתי כפי שהוברר בפנינו בשלב לכאורי זה ועל פיו המבקש פרש במסגרת עידוד פרישה, כאשר הוא נסמך, לצורך קבלת החלטתו הן לגבי עצם ההחלטה לפרוש מן השירות והן לגבי עיתוי ומועד הפרישה על אישור שנחזה להיות אישור מגורם מוסמך בנציבות שירות המדינה. עוד הוברר בשלב לכאורי זה כי לו היה המבקש מועמד על הטעות ניתן היה באופן מעשי להאריך את תקופת השירות כך שישלים את אותו פרק זמן חסר בשירות ב"נתיב" (מכתבה של הגב' יפה גלמור, נספח ב' לבקשה). בהצטרפותם של מכלול נתונים אלו יש די כדי להרים את הנטל, ברמה הלכאורית הנדרשת, להוכחת קיומה של עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות לכאורה. 16. בנוסף, החוק נועד להבטיח לעובד מדינה שפרש רמת חיים שתשקף ככל הניתן את רמת החיים לפני הפרישה, מעבר לפגיעה ה"מובנת" בגין עצם הפרישה. כאשר מדובר במצב של ספק ובודאי בשלב של הליך זמני, כאשר טרם הובררו כל הטענות וטרם הובאו כל הראיות לענין התביעה העיקרית, הרי שבשים לב לתכליתו של החוק, כל ספק יש להפעילו לטובתו של המבקש, ובאופן שיפגע ככל הפחות בהכנסתו מגמלה. 17. זאת ועוד, מדובר בזכות כספית שכבר הוקנתה למבקש במשך שנתיים, הוא הסתמך (על פי העדויות הלכאוריות בשלב זה) על ההחלטה או האישור שמכוחה ניתנת לו הגמלה בשיעור שניתנה, לענין עצם ההחלטה לפרוש פרישה מוקדמת ועיתוי הפרישה וכילכל צעדיו ותכניותיו על פיה. 18. מאותם הטעמים מאזן הנוחות נוטה יותר לטובתו של המבקש מאשר לטובתה של המדינה, בשים לב להסתמכותו של המבקש על הגמלה שאושרה לו ושולמה לו במשך שנתיים. מובן כי על המבקש להערך ולכלכל צעדיו גם לקראת האפשרות כי תביעתו לא תתקבל, אך מכל מקום, תהא למדינה האפשרות לגבות את הכספים המגיעים לה מהמבקש, שהינו גמלאי של המדינה, אם וככל שיפסק שאכן מגיעים לה מהמבקש כספים כאמור. 19. לפיכך שוכנענו כי יש ליתן בידי המבקש את הסעד הזמני כמבוקש ובהתאם קובעים אנו כי המדינה תמנע מלנכות באופן רטרואקטיבי ו/או שוטף מגמלתו של המבקש סכומים בגין המחלוקת נשוא התיק העיקרי, והכל עד להכרעה בתיק העיקרי. 20. התיק העיקרי יועבר להוכחות בפני מותב בבית הדין האזורי בירושלים, בהתאם לקביעת כב' השופט הראשי. 21. בשולי ההחלטה: הואיל ונציג הציבור מר פיינברג, אשר היה חלק מהמותב המקורי, שימש כמגשר לצדדים בהליך גישור שקויים בבית הדין ולא צלח, ניתנה החלטה זו בשיתופו של מר ברעם כנציג מעבידים כמקומו של מר פיינברג, לאחר שכל החומר בתיק הבקשה והתיק העיקרי הובא בפניו. שירות המדינהגמלאים