עובד או קבלן עצמאי ?


פסק דין

1. דבורה ברנט (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד מגוון אירועים בע"מ (להלן – הנתבעת) לתשלום פדיון חופשה, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ופיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה אצלה.

2. משהנתבעת, בכתב הגנתה, טוענת שהתובעת אינה זכאית לסעדים הנתבעים על ידה שכן לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, יש להכריע תחילה בשאלת מעמדה של התובעת – "עובדת" או "קבלן עצמאי".

3. העובדות המוסכמות בתיק זה הינן:


א. הנתבעת עוסקת בארגון כנסים וארועים בתיירות פנים;

ב. תפקיד התובעת היה לאתר לקוחות פוטנציאליים ולארגן עבורם, בתשלום, ארועים שונים באמצעות הנתבעת;

ג. תשלומי הלקוחות בגין ארועים שארגנה הת' ודרישות של ספקים לתשלום הוצאות נעשו דרך הנהלת החשבונות של החברה ונרשמו בטופס דו"ח ארוע של הנתבעת;

ד. העמלות שולמו לת' בתמורה להוצאת חשבוניות מס על ידה. הבסיס לחישוב העמלות: 40% לתובעת ו-60% לנתבעת. העמלה שולמה לתובעת



לאחר ניכוי ההוצאות שהוצאו בגין האירוע ובגין אירוע שהתובעת

"סוגרת";

ה. לתובעת היה כרטיס ביקור אישי שנשא את שמה ואת שם החברה ומענה;

ו. התובעת התפטרה מעבודתה בנת' ביום 1/6/97;

ז. התובעת רשומה אצל רשויות המס (מע"מ, מס-הכנסה וביטוח לאומי) כעצמאית;

ח. עבודת התובעת התבצעה במשרדי הנתבעת.


4. בתיק זה העידו, מטעם התביעה – התובעת בעצמה, סער גליה וחני מותחדה ומטעם ההגנה – הלפרט משה, הלפרט יעקב, מיכל דגני, אילנה עיני, ענבל גראון, כוכבה ביטרן ורותי צרויה.


5. היות אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פי נסיבות הענין כהוויתן ועל כן ההכרעה בשאלה האם התובע היה "עובד" או "קבלן עצמאי" תיעשה על פי מהות היחסים ששררו בין הצדדים למעשה. מעמד התובע ייקבע על פי מכלול הסממנים והעובדות הנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלמה. בדב"ע מח/137-3 (פד"ע כ' 60, 64) קבע בית הדין הארצי:
"דין הוא ש"אין מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"עצמאי" נקבע בהבל פה או במחי יד קולמוס" (דב"ע מג/106-3 [3] הנ"ל), ולכן עלינו לבחון את הנסיבות כהוויתן על פי היחסים ששררו בין הצדדים למעשה (דב"ע לג/108-0 [6]). זאת נעשה על פי המבחן המועדף המשמש כיום לקביעת יחסי עובד - מעביד (דב"ע לא/27-3 [7], בעמ' 185) הוא מבחן ההשתלבות, על הפן החיובי והשלילי שבו.
נבחן, איפוא, את העובדות כפי שעלו בדיון בבית הדין האזורי מכיון ש"לעניין דיון במעמדו של אדם כעובד או כמפרנס עצמאי אין להגיע למסקנה אלא על פי מכלול הסממנים והעובדות הנותנים, במצטבר, תמונה כוללת ושלמה" (דב"ע לג/30-0 [8] בעמ' 399)".


6. המבחן הנוהג בבתי הדין לעבודה לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא "מבחן מעורב" תוך שימת דגש חזק על מבחן ההשתלבות שלו שני פנים. האחד - הפן החיובי - כי תנאי להשתלבות במפעל הוא שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו גורם חיצוני. והפן השלילי - שהאדם שבו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.


7. על מנת ליישם את מבחן ההשתלבות יש לבחון את העובדות בתיק זה.


8. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן:


א. הת' עבדה כמקדמת מכירות בנת' מחודש 6/94;

ב. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד ובמהלך תקופת עבודתה בנת', מחתה הת' על נסיונו של מר הלפרט להתחמק מחובתו לתת לת' את זכויותיה והתנאים הסוציאליים המגיעים לה;

ג. הת' הועסקה בנת' עד למועד התפטרותה ביום 1/6/97 ובשל עבודתה המסורה זכתה לשבחים רבים מלקוחות הנת';

ד. לפני עבודתה בנת' עבדה הת' כעובדת שכירה בקידום מכירות במשך 3 שנים במשרד בי.אי.טי. תיירות ונופש (להלן – בי.אי.טי.) שעיסוקו בתחום תיירות הפנים;

ה. 1. הת' לא הגיעה עם תיק לקוחות משלה לראיון שנערך לה ע"י מר

הלפרט עובר לתחילת עבודתה בנת'.
2. בראיון העבודה, הציגה הת' בפני מר הלפרט את הלקוחות של בי.אי.טי. איתם עבדה בעבר, כדי שמר הלפרט יוכל להתרשם מנסיונה הרב בעבודה עם לקוחות בתחום קידום מכירות.
3. לנוכח נסיונה הרב של הת' וההמלצות הרבות שהוצגו בפני מר הלפרט, הוא הסכים להעסיק את הת' בנת' בקידום מכירות וארגון אירועים ולהעמיד לרשותה גיבוי משרדי וסיוע לוגיסטי לצורך ביצוע עבודתה;

ו. 1. במסגרת תפקידה היה על הת' לאתר לקוחות פוטנציאליים ולארגן

עבורם, בתשלום, אירועים שונים בהתאם לדרישותיהם.
2. לאחר "סגירת" העסקה, היתה הת' אחראית על ביצוע הצד הלוגיסטי של האירוע, תוך שימוש בשירותי הנת', בעובדיה ובספקים חיצוניים.
ז. עפ"י המוסכם בין הצדדים, בגין כל עיסקה לביצוע אירוע אותה "סגרה" הת', שולמה לה עמלה בגובה 40% משווי העסקה, לאחר ניכוי ההוצאות שהוצאו בגין ארגון האירוע. תשלומי העמלה שולמו כנגד חשבונית מס שהגישה הת'.;

ח. 1. תשלומי הלקוחות בגין האירועים שארגנה הת' שולמו לפקודת

הנת' והועברו להנה"ח שלה.
2. דרישות הספקים לתשלום ההוצאות בגין ביצוע האירועים שארגנה הת', הועברו להנה"ח של הנת' ושולמו ישירות ע"י הנת'.
3. תשלומי הלקוחות ודרישות הספקים נרשמו על ידי הת' בטופס דווח אירוע של הנת'.
4. רק לאחר ביצוע גמה"ח בהנה"ח של הנת', בגין כל אירוע, שכלל חישוב התשלומים ששלמו הלקוחות והתשלומים ששולמו ע"י הנת' לספקים החיצוניים, הועברה לידי הת' העמלה בגין העסקה;

ט. 1. הת' השתלבה במערך העבודה בנת' ולא היתה בעלת עסק עצמאי

משלה שנתן שירותים לנת'.
2. הת' לא סיפקה שירותים לאף גורם אחר.
3. מפנקס החשבוניות של הת' עולה כי הוציאה חשבוניות אך ורק לנת' במשך שלוש שנות עבודתה;

י. עבודת הת' זהה לעבודה שביצעו מקדמות המכירות האחרות שהיו בנת' ושהיו עובדות הנת';

יא. 1. לת' לא היה חופש לסרב לקבל על עצמה ארגון אירוע זה או אחר.
הת' מעולם לא סירבה לקבל ארגון אירוע.
2. לת' זכור רק מקרה אחד בו אמרה למר הלפרט שאינה יכולה ללוות את אנשי חב' מלי ליין, לאור חזרת בתה מחו"ל באותו היום. לאחר מכן המשיכה לטפל בביצוע העיסקה עם חב' מלי ליין;

יב. על הת' הוטלו הגבלות ומידות פיקוח כפי שהוטלו על יתר עובדי הנת';

יג. הת' לא עבדה בשום מקום עבודה אחר במהלך תקופת עבודתה בנת', כפי שאף עולה מפנקס החשבוניות של הת';

יד. 1. הת' לא ארגנה ממשרדי הנת' אירועים ללקוחות פרטיים אלא רק

ללקוחות הנת'.
2. הת' לא נתנה שירותים למשרדים אחרים.
3. לת' לא היה משרד עצמאי משלה והיא לא ארגנה אירועים אחרים שלא באמצעות הנת';

טו. עבודת הת' בוצעה אישית על ידה ואם נזקקה לשיתוף פעולה, קבלה זאת מעובדות המשרד האחרות;

טז. מרכז עבודת הת' היה במשרדי החברה בהם בוצעה כל העבודה המשרדית הכרוכה בתיאום וארגון האירועים;

יז. הציוד בו השתמשה הת' היה של הנת' לרבות ציוד משרדי, פקסמיליה, טפסי הנת' וכו';

יח. הת' נעזרה בשירותי המשרד של הנת' לרבות שירותי כתבנות של הנת', הנה"ח, בחברת השליחים שבשירותיה נעזרה הנת' וכו';

יט. עם מעבר הנת' למשרדיה החדשים קבלה הת' חדר עבודה משלה ובכלל זה מחשב אישי לשירותה כפי שקיבלו שאר העובדות של הנת';

כ. הת' השתלבה בתורנויות הנוכחות בימי ששי וערבי חג שביצעו עובדות המשרד. הסיוע שניתן במהלך תורנות יום ו' ניתן לכלל לקוחות החברה שפנו ולאו דווקא ללקוחות שהיו בטיפולה האישי של הת'. תאום התורנויות נעשה ע"י מזכירתו של מר משה הלפרט;

כא. במהלך כל תקופת עבודתה לא שלמה הנת' לת' החזר בגין הוצאות נסיעה מביתה למשרדי הנת' ובחזרה. יחד עם זאת קבלה הת' מספר פעמים החזר עבור הוצאות הנסיעה במוניות שביצעה במסגרת עבודתה;

כב. הנת' שילמה את הוצאות הלינה (לינה, ארוחות, טלפונים, אקסטרות) כאשר לנה הת' בבית מלון עם הקבוצה אותה לוותה. הוצאות הלינה נוכו מההכנסות שהתקבלו מהעסקה ותשלום העמלה נעשה על פי חישוב של 40% מהרווח. כך היה נהוג גם לגבי יתר עובדות הנת';

כג. במהלך כל תקופת עבודתה נהגה הת' לדווח להלפרט על עבודתה ומועדי הגעתה למשרד. כל פעם שנעדרה, איחרה או יצאה מוקדם ממקום העבודה, נדרשה הת' ליתן להלפרט הסבר;

כד. במהלך תקופת עבודתה של הת' לא היה קיים גליון נוכחות בנת' ואף עובדת לא נתבקשה למלא גליון נוכחות;

כה. כל עסקה שנסגרה על ידי הת' נרשמה ביומן המשרדי של הנת' יחד עם כל העסקאות שנעשו ע"י שאר העובדות;

כו. מקרים בהם אירועים אותם ארגנה הת' התרחשו בו זמנית ונזקקה לעזרה, הסתייעה היא בעובדות אחרות של המשרד. וגם להיפך – הת' סייעה למארגנות האירועים האחרות בעת הצורך;

כז. הת' ביצעה בדיוק אותה עבודה שביצעו שאר מארגנות האירועים השכירות של הנת';

כח. הוצע לת', ע"י הלפרט, להשתתף בקורס מחשבים במימון הנת' ומטעמה;

כט. הת' השתתפה בישיבות דווח שהתקיימו בנת' יחד עם יתר העובדים. היה ולא יכולה היתה ליטול חלק בישיבה מסויימת היה עליה להודיע על כך להלפרט או למזכירתו;

ל. בידי הת' היה כרטיס ביקור אישי שנשא את שמה, את שם הנת' ומענה;

לא. לבקשת הת' שולמו לה מקדמות ע"ח עמלות שהגיעו לה כפי שגם קיבלו שאר עובדי הנת';

לב. הת', בנוסף לטיפול בלקוחותיה, טיפלה גם בלקוחות חדשים של הנת' שהועברו לטיפולה על ידי הלפרט;

לג. בחגים קבלה הת' שי הזהה לזה של שאר עובדי החב';

לד. ההתכתבויות שעשתה הת' עם לקוחות הנת' וספקים, בוצעו על ניר מכתבים של הנת';

לה. הת' הגיעה למשרדי הנת' מדי יום, למעט מקרים בהם היתה צריכה להפגש עם לקוחות או ספקי הנת' מחוץ למשרד בתוקף תפקידה כאשת מכירות;

לו. כמו ליתר מקדמות המכירות השכירות במשרד, הונפק גם לת' כרטיס סוכן נסיעות ע"י התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל וזאת לאחר הגשת בקשה מתאימה ע"י הנת', בה מצהירה היא כי סוכן הנסיעות בגינו מבוקשת התעודה הינו עובד החברה הפועל מטעמה;

לז. במהלך תקופת עבודתה פנתה הת' פעמים רבות להלפרט וטענה כי מתקיימים יחסי עובד – מעביד בינה לבין החברה ולפיכך מגיעות לה זכויות סוציאליות מכח יחסים אלה. בשום שלב לא סוכם שהת' תעבוד כפרילנסר בנת';

לח. הת' מעולם לא הסכימה להעלאת עמלה בשעור 2% בתמורה לויתור על הזכויות הסוציאליות המגיעות לה;

לט. הת' השתלבה בעבודה השוטפת של הנת' והאבחנה היחידה בינה לבין העובדות השכירות של הנת', היתה בכך שהיא הוציאה חשבוניות מס בגין התמורה ששולמה לה בעוד העובדות השכירות קיבלו תלושי שכר בגין עבודתן;

מ. עם תחילת עבודתה בנת' הובטח לת', ע"י הלפרט, כי תעסוק בקידום מכירות וארגון אירועים תוך שתקבל מהנת' גיבוי וסיוע לוגיסטי;

מא. בישיבת צוות הוחלט שלמספר מקדמות מכירות, ובכלל זה הת', תהיה פקידה משלה שתפקידה יהיה לטפל בעבודה המשרדית. אמנם הועמדה לרשות הת' מזכירה בשם ורד (להלן – ורד) אך השתמשו בשירותיה גם הלפרט, מזכירתו, ריקי, האחראית לשיבוץ הדיילות ובנוסף שובצה ורד לעיתים קרובות לעזרת עובדת אחרת כל אימת שנזקקו לה. כמו כן עבדה ורד בסה"כ חודשיים שלושה ובתקופה זו נעדרה רבות עקב מחלתה;

מב. לאחר שהמאמצים לאתר עבור הת' פקידה מתאימה עלו בתוהו ומשלא ניתן לה סיוע משרדי הולם כפי שהובטח לה, הבהירה הת' להלפרט כי רוב זמנה מוקדש לעבודות משרדיות שאינן נושאות שכר בצידן במקום לקידום מכירת אירועים. הת' הבהירה להלפרט כי בהעדר הסיוע המובטח נפגע הכנסתה המבוססת רק על תשלום עמלות בגין אירועים שבוצעו בפועל;

מג. הרעה נוספת – לקוחה בה טיפלה הת' – חברת לנאופטיקס ממגדל העמק – הועברה ע"י הלפרט למקדמת מכירות אחרת של הנת' ללא ידיעת הת' ובלא קבלת הסכמתה. הדבר פגע רבות בהכנסות הת'.
בשיחת טלפון עם הלפרט הבהירה לו הת' את חומרת מעשיו והפגיעה החמורה בהכנסותיה. מספר ימים לאחר מכן נפגשה היא עם הלפרט, הלה תירץ את העברת הטיפול בכנס הבינלאומי לעובדת אחרת בתירוצים שונים, הלפרט התנצל שוב ושוב תוך פיזור הבטחות שבעתיד הכל יתוקן. בפגישה זו הודיעה הת' להלפרט שאינה יכולה להמשיך ולעבוד בנת' לאור הפגיעה בתנאי העבודה;

מד. בנוסף, במהלך עבודתה התריעה הת' בפני הלפרט על כך שהעמלות משולמות לה באיחור רב;

מה. משלא היה שינוי לטובה, התפטרה הת' ביום 1/6/97. משהלפרט אמר לת' שלא ישלם לה את המגיע לה עד שלא תשלח לו מכתב התפטרות, שלחה היא, ב-1/7/97, מכתב התפטרות בו חזרה על הודעתה שהסיבה להתפטרות – העובדה שהלפרט לא עשה מאומה לשיפור תנאי עבודתה, אשר נפגעו והורעו בצורה מוחשית;

מו. ממוצע שכרה של הת' בשנה האחרונה היה 10,001 ₪ לחודש;

מז. במהלך עבודתה לא היתה הת' בחופשה ועל כן זכאית היא, בגין 3 שנות עבודתה, ל-42 ימי חופשה וסה"כ 18,066.72 ₪;

מח. הת' לא קבלה דמי הבראה במהלך עבודתה בנת' ועל כן זכאית היא, בגין 2 שנות עבודה, ל-12 ימי הבראה וסה"כ 2,940 ₪;

מט. במהלך עבודתה לא שולמו לת' הוצאות נסיעה ועל כן זכאית היא בגין רכיב זה ל-12,395.16 ₪;

נ. על פי צו ההרחבה בענפי היבוא והיצוא החל על הנת' חבה היא בהפרשות לקרן פנסיה מקפת או מבטחים בגין עובדיה בגובה 6% מהשכר וסה"כ בגין כל תקופת עבודתה – 17,387.14 ₪;

נא. משהת' התפטרה עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה, זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך 30,003 ₪.


9. א. בראשית חקירתה הנגדית אישרה הת' שלפני עבודתה בנת' עבדה היא

בחברת תיירות בשם בי.אי.טי. לשאלת ב"כ הנת' אם היו לה לקוחות שלה בבי.אי.טי השיבה - "לקוחות לא היו שלי והם אינם שלי. מאחר והלקוחות הם תמיד לקוחות המשרד גם בבי.אי.טי וגם בנת', למרות שאני טיפלתי בהם." (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 27-26) וכאשר נשאלה הת' לגבי לקוחות ספציפיים חזרה והשיבה שלא היו לה לקוחות שלה אלא כל לקוח הוא של החברה שמספקת לו את השירות. בהמשך אישרה שחלק מהלקוחות בהן טיפלה במסגרת הנת' היו בטיפולה גם עת עבדה בבי.אי.טי.
ב. בהתייחס לשכרה, כאשר נשאלה הת' אם למרות שלטענתה לא היה לה אף לקוח הסכימה היא שהכנסתה תיקבע עפ"י רווחים בלבד ללא משכורת יסוד, השיבה היא בחיוב. וכאשר נתבקשה להבהיר מדוע הסכימה, השיבה – "מהסיבה הפשוטה כי עבדתי כך בשלושת החודשים האחרונים בבי.אי.טי ובסיכום פגישה שלי עם מר הלפרט הדבר הוצג ולא הובאה התנגדות ע"י מר הלפרט." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 12-11) ולשאלה אם הרעיון לאופן התשלום היה שלה השיבה - "אני הבאתי לידיעת מר הלפרט את צורת התשלום בעבודתי בשלושת החודשים האחרונים בבי.אי.טי והוסכם שכך אעבוד גם בנת'." (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 14-13).
ג. בהמשך חקירתה הנגדית חזרה והדגישה הת' שלא היה לה עסק משלה והחשבוניות נועדו אך ורק לצורך גביית כספים והתשלומים. ובהמשך הבהירה - "זו חשבונית שנועדה לצורך גביית כספים בלבד. לא הועברה מעולם חשבונית שלי ללקוחות או לספקים. כל החשבוניות שלי מעידות שהן נועדו אך ורק לצורך גביית המשכורות מהנת'." (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 15-14) ובהמשך השיבה שזה היה רעיון שלה להרשם כעצמאית. לשאלה אם בסופו של דבר הכספים הגיעו לידיה מהלקוח הבהירה שהם הגיעו לידיה מהנתבעת. "אני לא גביתי מהלקוח. החשבונית שלי לא הועברה ללקוח. כמקובל במשרד כמו עם כל יתר העובדות נהגנו להכין דו"ח אירוע בסיום האירוע שכלל תקבולים מול הוצאות והמתייחס לאותו אירוע. הדו"ח עבר להנה"ח של הנת' ושם הוכנה החשבונית ונשלחה ללקוח." (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 25-22). וכאשר הופנתה הת' לחשבונית מס' 11 מתאריך 13/10/94 שיצאה לאמינים סוכנות לביטוח השיבה שסכום זה ניתן לה כתשר וזה הסכום היחיד שניתן שלא לפקודת הנת'. עוד הוסיפה שכאשר נודע להלפרט על התשר הוא קרא לת' למשרדו והיא הבהירה הנושא ובכך הסתיים הסיפור. ובהתייחס לחשבוניות שהוצאו לבי.אי.טי. הבהירה התובעת - "החשבוניות שהוצאו הם סגירת חשבון עם בי.אי.טי - כספים שהגיעו לי בעד עבודתי בבי.אי.טי עד לפרישתי משם. אני רוצה להדגיש כי התשלומים הגיעו גם לאחר עזיבת מקום עבודתי גם בבי.אי.טי וגם בנת' ובהתאם לכך גם הוצאו חשבוניות." (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 16-13).
ד. בהתייחס לנ/2 השיבה הת' - "המכתב הזה היה למעשה סיכום של דברים עפ"י החלטת מר הלפרט ולאחר מכן בדיקה של רוה"ח שלי. הוא פנה לרוה"ח שלי וסיכם עימו דברים ובזה זה נגמר." (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 8-7) ולשאלה אם רוה"ח הסכים לאמור בנ/2 הבהירה הת' - "אני לא מוצאת אישור שלו יתכן וכן יתכן ולא - אין לי מושג." (עמוד 9 לפרוטוקול שורה 9) ולאחר שאישרה שאכן שולמו לה ה-2% הבהירה שזה לא מנע ממנה להמשיך ולדרוש את התנאים הסוציאליים שלה.
ה. לאופן בו הגיעה ללקוחות הבהירה - "בעיקר בשיווק ישיר שלי כמו יתר המקדמות וזו היתה למעשה מגמת העבודה אצלנו. היו גם מקרים בהם קיבלתי לקוחות ישירות ממר הלפרט ... דפי זהב לדוגמא, מעוז חב' לביטוח, חב' מליליין ועוד. אלה היו פניות ישירות למר הלפרט והוא קרא לי וביקש ממני לטפל בהם." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 12-11, 15-14) וכאשר אמרה ב"כ הנת' לת' שהיא עמדה על כך שתארגן אירועים גדולים במובן של רווחים, השיבה שבהחלט לא. "אני עשיתי כל מה שמר הלפרט הטיל עלי קטן כגדול. כשיצאתי לדרך ותימחרתי לא ידעתי מה הרווח. לרוב נעזרתי גם בו כך שהשיקול של רווח קטן או גדול לא היה שיקול רלוונטי. כמובן שתמיד דאגנו שהרווח יהיה גדול וזאת לתועלת המשרד." (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 13-10).
ו. כאשר נתבקשה הת' לאשר שהיא למעשה היתה אדון לעצמה לזמן שלה, הבהירה - "בגלל הנסיון הרב שיש לי ובגלל העצמאות שלי ובגלל צורת העבודה שלי כמו כל יתר המקדמות במשרד הזמן היה נתון לשיקולינו. אנחנו יכולנו לתאם ואכן תיאמנו פגישות עם לקוחות וספקים וכך בנינו לנו את היום. הפיקוח היה של מר הלפרט. דיווחנו לו והוא ידע איפה אנחנו נמצאות." (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 8-5) ובהמשך הוסיפה שכמעט בכל זמן נתון הלפרט ידע איפה הת' נמצאת.
ז. בהתייחס לתורנויות יום ו' חזרה והעידה הת' שהיא עשתה תורנויות אלה, והיתה משובצת בדיוק כמו כל יתר העובדות. מועדי התורנויות פורסמו על הלוחות.
ח. בהתייחס לגליונות נוכחות השיבה הת' שהיא אף פעם לא ראתה גליונות נוכחות ומעולם לא הובא לידיעת עובדי המשרד שקיימים גליונות כאלה. ובהתייחס למקדמות שקבלה השיבה הת' שהן לא ניתנו לה עקב מערכת היחסים הטובה שהיתה לה עם הלפרט אלא "כולן קיבלו מקדמות ומטבע הדברים גם אני ביקשתי וקיבלתי." (עמוד 15 לפרוטוקול שורה 27).
ט. בהתייחס לאופן בו הגיעה לעבודה השיבה הת' שבתקופה הרלוונטית היא התגוררה ברח' אלקושי 5 והיא הגיעה למשרד או במוניות, או באוטובוס או ברגל.


10. בחקירתה החוזרת השיבה הת' שבימי ו' נתנה היא תשובה לכל מי שפנה ללא כל הבחנה והכוונה לכל לקוח או ספק שהתקשרו למשרד.


11. מתצהירה של חני מותחדה (להלן – חני) עולות העובדות כלהלן:


א. חני עבדה בנת' מיום 1/3/92 עד 23/7/96 כמקדמת מכירות/מארגנת אירועים;

ב. חני עבדה עם הת' למעלה משנתיים;

ג. חני היתה שכירה בנת' וראתה בת' עובדת של הנת' לכל דבר ועניין;

ד. הת' שמשה כמקדמת מכירות וביצעה עבודה זהה לזו שביצעו חני ומקדמות מכירה האחרות שהיו בחברה. על הת' הוטלו הגבלות ומידות פיקוח כפי שהוטלו על יתר עובדי הנת';

ה. מרכז עבודת הת' היה במשרדי הנת' תוך שימוש בציוד החב' לרבות ציוד משרדי, פקס, טפסים של הנת' וכו';

ו. הת' עשתה שימוש בשירותי משרד של הנת' – כתבניות, הנה"ח, בחברת שליחים עמה עבדה הנת' וכו';

ז. הת' לא ארגנה ממשרדי הנת' אירועים ללקוחות פרטיים ו/או נתנה שירותים למשרדים אחרים במהלך עבודתה בנת';

ח. הת' ביצעה אישית את העבודה וקבלה שיתוף פעולה, בעת הצורך, מעובדות המשרד האחרות;

ט. הת' נטלה חלק בתורנויות בימי ו' וערבי חג. תאום התורנויות נעשה ע"י מזכירתו של הלפרט ואף כל שינוי נעשה דרכה;

י. זכור לחני שבין הת' להלפרט התנהל ויכוח בענין תשלום זכויות סוציאליות;

יא. הת' הלינה בפני הלפרט על כך שהעמלות שהגיעו לה בגין אירועים שארגנה, הועברו לידיה באיחור;

יב. תשלומי הלקוחות בגין אירועים שארגנה חני ו/או מארגנות אירועים אחרות בנת', לרבות הת', שולמו לפקודת הנת' והועברו להנה"ח שלה;

יג. כאשר שהתה חני בבית מלון עם קבוצה שליוותה, הנת' נהגה לשלם הוצאות המלון. תשלום העמלה בוצע עפ"י חישוב אחוזי הרווח, לאחר שנוכו מהכנסות העסקה כלל ההוצאות. כך גם נהגה הנת' עם הת';

יד. הלפרט פיקח על עבודת הת'. במספר מקרים שאל הוא את חני היכן נמצאת הת' משנכח שאינה במשרד;

טו. עובדי הנת' לא מלאו דו"ח נוכחות;

טז. כל עסקה ש"נסגרה" ע"י מארגנות האירועים, לרבות הת', נרשמה ביומן המשרדי של הנת';

יז. מקרים בהם הת' נזקקה לעזרה, הסתייעה היא בעובדות האחרות בנת' וגם להיפך – הת' סייעה למארגנות האירועים בעת הצורך;

יח. הת', כמו מארגנות האירועים האחרות בנת', נעזרה פעמים רבות בדיילות המשרד שהשתתפו באירועים אותם ארגנה. הת' הסתייעה בהן גם לביצוע העבודות המשרדיות. יצויין שמשכורות הדיילות שולמו ע"י הנת';

יט. הת' ביצעה בדיוק את אותה עבודה שביצעו שאר מארגנות האירועים השכירות של הנת';

כ. הת' השתתפה בישיבות צוות שהתקיימו בחברה ובהן השתתפו יתר עובדות החברה. ישיבות אלה תואמו מראש ע"י מזכירתו של הלפרט עם כל עובדות המשרד ובכלל זה גם עם הת';

כא. לת' שולמו מקדמות כמו גם לעובדות האחרות;

כב. השי שקבלה הת' לחג היה זהה לזה שקבלה חני. ככלל, הדיילות שלא היו קבועות ועבדו על בסיס יומי, לא קבלו שי לחגים ואם היו כאלה שקבלו – היה זה שי צנוע בלבד;

כג. הת' קבלה מהלפרט הנחיות באשר לאופי ביצוע העבודה;

כד. חני ראתה את הת' במשרדי החברה כמעט בכל יום;

כה. לת' הונפק כרטיס סוכני נסיעות ע"י התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל. כרטיס זה מונפק רק לאחר הגשת בקשה מתאימה ע"י החברה, בה מצהירה היא כי סוכן הנסיעות שבגינו מבוקשת התעודה, הינו עובד החברה ופועל מטעמה;

כו. הת' השתלבה בעבודה השוטפת של החברה ולמעשה האבחנה היחידה בינה לבין העובדות השכירות של החברה, היתה בכך שהת' הוציאה חשבוניות מס בגין התמורה ששולמה לה, בעוד שהעובדות השכירות קבלו תלושי שכר בגין עבודתן.


12. א. בראשית חקירתה הנגדית אישרה חני שמערכת היחסים שלה עם הלפרט

נגמרה בצורה לא נעימה במשפט בו זכתה בסוף.
ב. בהתייחס למשכורתה כשכירה בנת', השיבה חני שהיא היתה מבוססת על 1,000 ₪ בסיס + אחוזים וכאשר בחודש מסויים לא היתה זכאית לאחוזים, היו נותנים לה מקדמה אותה היתה מחזירה חודש לאחר מכן. ולשאלה אם כך היה לגבי כל העובדות, השיבה - לגבי נשות המכירות שהוגדרו ככאלה היינו אני ורותי וכך היתה מחולקת המשכורת, למעט דבורה שעבדה כנגד חשבוניות." (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 2-1) ויתר העובדות קיבלו משכורת ללא אחוזים.
ג. לשאלה אם במהלך העבודה הכירה חני חלק מהלקוחות הקבועים של הת', השיבה – "לקוחות הת' היו לקוחות המשרד. כמו שהיא הכירה את לקוחות שאני טיפלתי בהם במסגרת המשרד כך אני הכרתי את אלה שהיא טיפלה." (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 19-18) וכאשר הקשתה ב"כ הנת' ושאלה לגבי חברות ספציפיות אם היו לקוחות הת' חזרה והבהירה חני שהיא לא בקיאה בלקוחות בהם טיפלה הת' והיא לא מכירה את הרשימה בע"פ. כאשר נשאלה חני אם לת' היו לקוחות שהיא יזמה את הקשר איתם עוד לפני שהגיעה לנת', השיבה - "היא עבדה לפני כן בחב' אחרת המתחרה בנת'. היא שרתה אותם במסגרת אותה חברה. מאחר והיא נתנה להם שירות טוב הם עברו איתה לעבוד עם הנת'. כמו שאני עזבתי את מגוון ולקוחות של מגוון עזבו את מגוון כדי להמשיך לעבוד איתי." (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 10-8) ולשאלה אם מעבר ללקוחות שהגיעו עם הת' לפני שהחלה ההתקשרות עם מגוון היו גם לקוחות שהצליחה לאתר בכוחות עצמה במהלך העבודה, השיבה – "כן. כפי שגם אני עשיתי. זה היה התפקיד שלנו." (עמוד 26 לפרוטוקול שורה 13) ובהמשך הבהירה שתפקיד נשות המכירות היה ליזום קשר עם לקוחות.
ד. לשאלת ב"כ הנת' אם הת' יכולה היתה שלא למלא כל הוראה של הלפרט השיבה - "לא זכור לי כזה דבר שהיא לא מלאה הוראה של מר אלפרט." (עמוד 27 לפרוטוקול שורה 11).
ה. בהתייחס לתורנויות יום ו', כאשר בקשה ב"כ הנת' מחני לאשר שאין לה ידיעה וודאית לגבי תדירות השתלבות הת' בתורנויות יום ו', השיבה - "מאחר והמשרד היה משרד קטן של 6 עובדות שעשו את התורנות הזאת אז יש לי ידיעה ברורה שהיא אכן עשתה את התורנויות מתי שהיתה צריכה לעשות אותן ואפילו לפעמים נתבקשתי להחליף אותה." (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 7-5).
ו. בהתייחס לגליונות נוכחות השיבה חני שלא ידעה על קיומם, והוסיפה - "הופתעתי לראות את זה בתצהיר." (עמוד 28 לפרוטוקול שורה 17) וכן הוסיפה שלא ידוע לה שיעקב הלפרט עשה סיור בבוקר ובדק נוכחות.
ז. לשאלה מנין לה האמור בס' 14 לתצהירה שהת' הלינה בפני מר הלפרט על כך שהעמלות שולמו לה באיחור השיבה שבדר"כ הויכוחים היו בקול רם וכולם שמעו את זה וגם היא.
ח. לענין המקדמות שקבלה הת', הדבר ידוע לחני שכן הת' סיפרה לה. ולגבי השי לחג שקלבה הת' - "את זה ראינו כי כולנו קיבלנו את אותו הדבר." (עמוד 31 לפרוטוקול שורה 15) ובהתייחס לכרטיס סוכני נסיעות שהונפק לת' הבהירה חני - "בישיבת הצוות שהיתה מר אלפרט הביא לתשומת ליבינו שזה התהליך שצריך לעשות. מאחר ואני לא בעלת החברה אז בטח לא ראיתי את הבקשות שהוגשו בשם החברה." (עמוד 31 לפרוטוקול שורות 28-26) ולשאלה מה אמר הלפרט בנושא זה באותה ישיבה, השיבה - "בגדול שלהיות חבר ביאטא (זה פאטל חברות התעופה) זה כבוד גדול למשרד ושאותו כרטיס יקנה לנו הנחות במקומות מסוימים ואני לא זוכרת איפה. זה מה שאני זוכרת." (עמוד 32 לפרוטוקול שורות 3-1).


13. מתצהירו והשלמת חקירתו הראשית של משה הלפרט (להלן – הלפרט) עולות העובדות כלהלן:


א. הלפרט הינו מנהל הנת';

ב. הנת' התקשרה עם הת', בחודש 8/94 או בסמוך לכך, בהסכם לפיו תתן הת' לנת' שירותי קבלן עצמאי לארגון אירועים תוך חלוקת רווחים ביניהם 40%-60%;

ג. הקשר בין הת' לנת' נוצר לאחר שהת' פנתה לנת' עם תיק לקוחות משלה והציגה עצמה כבעלת נסיון רב בתחום;

ד. ביום 1/6/97 הגישה הת' לנת' הודעה על הפסקת ההתקשרות;

ה. הת' מעולם לא היתה "עובדת" של הנת';

ו. הת' קשרה עם הנת' קשר חוזי, על בסיס היותה בעלת עסק עצמאי לארגון אירועים, המספק לנת' שירותי ארגון אירועים, וזאת בהתאם לחלוקה ברווחים בשיעור קבוע ומוסכם;

ז. עמלתה המוסכמת של הת' חושבה לאחר ניכוי כל הוצאות האירוע;

ח. בחודשים בהם לא סגרה הת' עסקאות לא קבלה היא, ואין חולק שגם לא היתה זכאית לקבל, כל סך שהוא מהנת';

ט. הת' היתה רשומה ברשויות המס כעצמאית וברשויות מע"מ כ"עוסק מורשה" והוציאה חשבוניות מס כנגד כל תקבול;

י. הת' לא השתלבה במערך העב' בחברה ולא היתה חלק מצוות העובדים, אלא היתה בבחינת גורם חיצוני לנת';

יא. הת' היתה היחידה מבין 19 עובדי הנת', שהיתה פרילנסר. כל יתר העובדים היו בבחינת כח אדם של החברה והלפרט היה מטיל עליהם משימות שונות, בהתאם לצורכי החברה. הלפרט לא יכול היה להטיל ומעולם גם לא הטיל, משימות כאמור על הת';

יב. הלפרט לא דרש מהת' בלעדיות במתן שירותיה לנת' ומעולם לא אסר עליה ליתן שירותים לגורמים אחרים;

יג. לא היה פיקוח על מעשי הת' שהיתה היחידה מבין כלל עובדי הנת' שלא נקבעו לה שעות עבודה מוגדרות;

יד. הת' היתה היחידה מבין עובדי הנת' שלא מילאה גליון נוכחות, שלא נקצבו לה ימי חופשה ושלא היתה צריכה לבקש רשות מהלפרט או מכל גורם אחר בנת', כשהיה ברצונה להעדר או לצאת לחופשה;

טו. הת' ארגנה ממשרדי הנת' אף את האירועים ללקוחותיה הפרטיים, תוך חלוקה ברווחים כמוסכם עם הנת';

טז. הת' עשתה שימוש בשם החב' בטפסים השונים לשם יחצנ"ות ולתועלת הצדדים מהפרסום הכרוך בכך;

יז. בהתאם לסיכום בין הצדדים, הת' עשתה שימוש ברשיון הנת' כסוכנת נסיעות, נופש ותיירות פנים ובמוניטין שלה, ומצידה הביאה הת' את תיק הלקוחות שלה ואת נסיונה, ועסקה בארגון אירועים, תוך חלוקת רווחים עם הנת';

יח. על הת' לא חלה חובת השתתפות בתורנויות בימי ו' ואם השתתפה, היה זה על בסיס חברי בלבד ולא מתוך חובה. מכל מקום, הת' ביצעה סה"כ כ-3 תורנויות בתקופה של 3 שנים;

יט. הנת' מעולם לא נשאה בהוצאות אישיות של הת' כדוגמאת הוצאות נסיעה מהבית למשרד וחזרה;

כ. הת' לא סייעה לעובדות אחרות ומעולם לא נכחה או השתתפה באירוע של אחרות. הת' הסתייעה בדיילות החברה ושכרן נחשב "הוצאה" שנוכתה מהרווחים;

כא. הת' ניהלה עסק עצמאי משלה שכן היו לה סיכויי רווח וסיכוני הפסד שהרי כל השתכרותה היתה תלויה ברווחים;

כב. בתחילת ההתקשרות בין הצדדים סוכם על חלוקת רווחים 40%-60%. לאחר זמן מה פנתה הת' להלפרט בדרישה לזכויות סוציאליות שונות. הלפרט הזכיר לה שסוכם במפורש על היותה פרילנסר אך משראה שהת' חשה התמרמרות הגיע עמה לסיכום, לפנים משורת הדין, לפיה יגדיל את עמלתה ל-42% וזאת לכיסוי זכויותיה הסוציאליות. לאור הסכמת הת', החל מ-1/1/96 הוגדל חלקה של הת' ועמד על 42% מהרווחים;

כג. בבי.אי.טי. היה מעמד הת' של עובדת שכירה והיא קיבלה משכורת חודשית. רק משסיימה עבודתה בבי.אי.טי. ופנתה לנת' החלה הת', לראשונה, לתפקד כעסק עצמאי ונרשמה, לראשונה, בשלטונות המס כעסק בשם "דבורה ברנט תיירות כנסים ואירועים", פתחה תיק "עוסק מורשה" והנפיקה חשבוניות מס כדין כנגד כל תקבול מהנת';

כד. הנת' השתדלה לסייע לת' באמצעים משרדיים ואחרים, ככל האפשר, על מנת לסייע לה לפתח את עסקה ואת רווחיה, מאחר ומטבע הדברים, הביא הדבר גם להגדלת רווחי הנת' עצמה;

כה. הלפרט לא פיקח על עבודת הת' ומעולם לא דרש הסבר על איחור או היעדרות וודאי שלא נזף בה בשל כך;

כו. משעברה הנת' למיחשוב, קיבלה הנת' כצ'ופר קורס מחשבים במימון חברת המחשבים ממנה נרכשו. בקורס זה הוצע גם לת' להשתתף, מאחר וממילא אין הדבר כרוך בעלות לנת', בזמן שיש בדבר כדי לפתח את עיסקה של הת' ובכך להשיא את רווחי כל הצדדים;

כז. הנת' נהגה התחשבות בת' גם בכך שכאשר עובדות הנת' היו עסוקות ועמוסות עבודה במועדים הרלוונטיים, היו מספר פעמים שהנת' העבירה לטיפול הת' ארגון מספר אירועים, על מנת לסייע לת' להפיק רווחים, ובכך להגדיל גם את רווחי הנת' עצמה;

כח. המנהג לתת שי לחג הינו מסורת בנת', על רקע קשרי החברות הבין-אישיים ולראיה שגם הדיילות שאינן קבועות ועובדות על בסיס יומי קבלו שי לחג וכך גם המנקה והדוור;

כט. המניע של חני לעשות "חזית אחת" עם הת' כנגד הנת' ברור על רקע פיטוריה מהנת' בעקבות התנהגות גסת רוח ומחוצפת;

ל. הת' התפטרה מרצונה ובהחלט לא בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, כטענתה;

לא. הלפרט מעולם לא הבטיח לת' כי תהיה לה פקידה משלה. הלפרט מעולם לא נתן כל הבטחה ומעולם לא נתקבלה כל החלטה כי למספר מקדמות מכירות (ובכלל זה לת') תהיה פקידה משלה;

לב. לא רק שלא היתה הרעה בתנאי העבודה של הת' אלא ההיפך – הת' זכתה לתנאים משופרים, גם ביחס למה שהיתה הנת' חייבת בו כלפיה וגם ביחס לעובדי הנת' והראיה – במשך חודשים סיפקה הנת' לת' עזרה מפקידה בשם ורד שעבדה אך ורק בצמוד לת' וזאת במטרה להשיא את רווחיהם ההדדיים של הצדדים;

לג. במקצוע של ארגון ארועים חלק ניכר מהעבודה נעשית במשרד והינה לגופה חלק מעבודת ארגון האירועים – לטלפן לספקים, ללקוחות, למלונות ולאחרים, ליצור קשר בין הספקים למקום האירוע, לנהל מו"מ עם הספק לגבי המחיר, כתיבת הצעות מחיר ועריכתן אטרקטיבית ללקוח, קבלת נתונים מהלקוח (כגון רשימה שמית של משתתפים), העברת נתונים מהלקוח לספק או למלון, הכנת שוברים לאחרים עמם סיכמה וכו';

לד. הת' נהנתה משירותים משרדיים שסיפקה לה הנת' כגון שירותי הדפסה שביצעה כתבנית החברה וכן שירותי מזכירות שביצעה מזכירת החברה;

לה. לענין האירוע שארגנה הת' לנאופטיקס – לאחר שהת' החלה לארגן נשף פורים לחברה זו, היתה פניה יזומה מצד הלקוח בבקשה לארגן עבורם אירוע נוסף, באמצעות עובדת הנת' עימה היתה להם היכרות מנסיון קודם.
לאור פניתו היזומה של הלקוח העמידה הנת' לרשותו את העובדת המבוקשת לארגון הארוע השני.
מששמעה זאת הת' סירבה היא להשלים את ארגון נשף הפורים עבור חברה זו ולאור זאת נאלצה הנת' להעביר לאותה עובדת גם את המשך ארגון נשף פורים. התנהגות הת' גרמה לנת' נזקים כבדים לרבות למוניטין העסקי שלה.
האירוע הגדול בין השניים, היה האירוע הראשון בו טפלה הת' וזנחה ולפיכך אם איבדה היא אי אילו עמלות בגין כך, הרי שהדבר נובע מסירובה היא ועליה להלין על עצמה;

לו. העמלות להן היתה הת' זכאית שולמו לה מיד לאחר קבלת הכסף מהלקוח;

לז. נקודת המוצא בהתקשרות עם הת' היתה שאין יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וכן ההסכמה שכל תקבולי העמלות שקיבלה הת', מהווים את מלוא עלותה לנת'.
לו היו מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, הכרוכה בעלויות נוספות עפ"י דין, הרי שהשכר המוסכם עם הת' היה קטן במידה משמעותית;

לח. הת' לקחה לעצמה ימי חופשה כרצונה, מבלי לדווח לנת' ומבלי שהיה עליה לבקש רשות ומכאן שמיצתה את כל ימי החופשה העומדים לזכותה ואף מעבר לכך היה וביה"ד יקבע שהתקיימו יחסי עובד ומעביד;

לט. צו ההרחבה הנטען לא חל על הנת';

מ. היה ויקבע שהנת' חייבת לת' סכומים כלשהם, יש לקזז מכל סך שיפסק לטובת הת' את הכספים שכבר שילמה לה הנת' ע"ח זכויותיה הסוציאליות בסך 4,735 ₪;

מא. להלפרט לא היה שום פיקוח על החשבוניות שהנפיקה הת' – החשבוניות היו בידיה והנת' לא ראתה אותם ולא היתה לה הזכות לראותם;

מב. להלפרט לא ידוע על כך שחלק מהחשבוניות שהנפיקה הת' היו בגין "טיפים".


14. א. בראשית חקירתו הנגדית אישר הלפרט שת/23 זהו תצהיר שהגיש בתביעה

שהגישה חני נגד הנת'. בהמשך, לאחר שהקשתה ב"כ הת', אישר הלפרט שהמשכורת של חני היתה בפירוש פונקציה של הרווחים שלה באותו חודש לפי העסקאות שסגרה וכי העמלה של מקדמות המכירות חושבה לאחר ניכוי כל ההוצאות בגין האירוע. בהמשך אישר שמקדמות המכירות, לרבות הת', נעזרו בדיילות וההוצאות בגין הדיילת נוכו מרווחי האירוע גם לגבי הת' וגם לגבי מקדמות המכירות האחרות. ולגבי דו"ח אירוע הבהיר - "כל עובד בחברה שלוקח חלק ומארגן או מקיים אירוע או איזו שהיא פעילות של החברה שבסופה צריך לצאת חיוב כל שהוא ללקוח, ממלא דו"ח אירוע ובו הוא רושם את כל סעיף ההוצאות וההכנסות והטופס הזה עובר להנה"ח לשם הוצאת החשבונית ללקוח." (עמוד 36 לפרוטוקול שורות 25-22) ובהמשך אישר שגם הת' נהגה, בהוראתו, למלא דו"ח אירוע.
ב. כאשר נתבקש הלפרט לאשר שהוא בעצמו העביר לת' מידי פעם טיפול בחלק מלקוחות המשרד השיב הוא שאף לא אחד. וכאשר הקשתה ב"כ הת' וציינה לקוחות ספציפיים כדוגמאת דפי זהב וחברת מעוז השיב שהת' יזמה את הקשר עם לקוחות אלה והוא סייע בידה בגלל הקשרים האישיים שהיו לו עמם. עוד הוסיף - "בכל מקרה שנדרשתי הפעלתי את קשריי האישיים במידת הצורך." (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 10-9) ומידת המעורבות של הלפרט – "היתה כזאת שבמקרים שציינתי ובעוד כמה כאלה ואחרים, הלקוח היה מבקש מס' הצעות מגורמים מתחרים בענף ולא היה מסתפק בהצעה אחת. ואז מה עושים בעסקים - מנסים לגייס את כל הכלים האפשריים כדי שהעסקה תסגר וזה כלל את קשריי האישיים." (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 16-13) ולגבי הנחות שניתנו ללקוחות הבהיר הלפרט - "לכל אחד מהעובדים בחברה היה שיעור קטן שהוא יכול היה "לשחק איתו" וזה עדיין קיים. כל חריגה מעבר לסמכות הזאת היתה נדרשת אישורי. כך היה גם לגבי הת'." (עמוד 39 לפרוטוקול שורות 4-2).
ג. בהתייחס לגיליון נוכחות, כאשר נשאל הלפרט מי מעובדות החברה מילאה בעצמה גליון נוכחות השיב שאף אחת. ובהתייחס למזכירה שהעמידה הנת' לרשות הת' השיב הלפרט שהנת' נשאה בעלות המזכירה.
ד. כאשר הופנה הלפרט לסעיף 3 י' לתצהירו בו הצהיר שקרוב לודאי שהת' נתנה, בתקופה הרלוונטית, שירותים לגורמים אחרים ונשאל לאיזה גורמים קרוב לודאי שנתנה היא שירותים, תשובתו - "אין לי שום מושג. ראיתי בדיון הקודם חשבונית לחב' אמינים." (עמוד 41 לפרוטוקול שורה 31).
ה. בהתייחס לשעות העבודה של הת' השיב הלפרט שבעת ראיון ההכרות עם הת' הוא לא אמר לה מה שעות העבודה המצופות ממנה. ולשאלה - "האם נכון שהת' כן נדרשה לעבוד מ9:00 עד 17:00 5 פעמים בשבוע?" השיב - "לא. הרבה פעמים אמרתי לה שמצידי שתעבוד שעתיים ביום, העיקר שתסגור עסקאות במליון דולר." (עמוד 42 לפרוטוקול שורות 13-11) ולשאלה אם כך גם לגבי חני, השיב - "שלילי. חני כמו כל עובדות החברה היו צריכות למלא משימות של החברה בעבודה השוטפת." (עמוד 42 לפרוטוקול שורות 16-15).
ו. לשאלה מה חני היתה צריכה לעשות שהלפרט לא דרש מהת', השיב הוא - "כשהעבודה הקבועה היתה נכנסת למשרד אני הייתי מווסת אותה ומטיל על העובדות הקבועות את ביצוע העבודה השוטפת. חני כמו כל העובדות עדין קיבלה משכורת קבועה כל חודש. זאת היתה שטות מצידי להפעיל עוד גורם שינגוס בעוגה הקיימת. העובדה שהת' התקבלה לחברה זה היה בעקבות הנדוניה שהיא יצרה לעצמה עם השנים ולא היא ולא אני ראינו איזה שהוא טעם שהיא תבצע איזו שהיא עבודה מהעוגה הקיימת." (עמוד 42 לפרוטוקול שורות 23-18) וכאשר הקשתה ב"כ הת' ושאלה - "למרות שאתה בעצמך הודת שמידי פעם נעזרת בה גם במסגרת העוגה הקיימת, כמו למשל להוציא את האוטובוסים לכנס מים של מרכז השלטון המקומי?" השיב – "אם להוציא 2 אוטובוסים, אם אכן זה היה, בגלל שהיא היתה באותו רגע הגורם היחיד במשרד, שזה עניין של חצי שעה 45 דקות זה נגיסה בעוגה הקיימת אז את צודקת." (עמוד 42 לפרוטוקול שורות 28-24).
ז. לגבי השי לחג אישר הלפרט שהיה שוני בין שי לחג שניתן לדיילות לבין שי לחג שניתן לצוות הקבוע של המשרד וכן אישר שהת' קבלה אותו שי שקבלה חני.
ח. כאשר נתבקש הלפרט לאשר שהת' דרשה ממנו לקבל זכויות כעובדת השיב - "לא. זה לא היה בדרישה אלא כשהיא באותה פגישה או חצי פגישה טענה שיש חברה אחרת שמוכנה לתת לה 50-50 אז עלתה הדרישה שלה על נושא של תוספות ועוד דברים." (עמוד 44 לפרוטוקול שורות 13-11) ולשאלה איזה תוספות, השיב - "היא ביקשה יחסי עובד ומעביד. הטענה היתה בדיוק באותה פגישה שבא היא רצתה לומר לי שיש חברה אחרת שמוכנה לתת לה 50-50. אז אני באתי ואמרתי מה הבעיה שלה האם היא רוצה עוד אחוז או שניים. לאחר שבדקתי עם משרד עורכי הדין שלי את הדרישה שלה ליחסי עובד ומעביד תוך שפרטתי בפניהם את תנאי העסקתה, ובשיחה שלי עם רואה החשבון שלה שאמר לי שעוד תוספת של כסף יפתור לה את הבעיה, הגעתי איתו במו"מ לעוד 2 אחוזי תוספת. הוא היה שבע רצון מזה." (עמוד 44 לפרוטוקול שורות 21-15) וכאשר הקשתה ב"כ הת' ושאלה אם 2 האחוז האלה שהוא הוסיף לה זה בגלל שהיא רצתה לקבל יותר כסף ללא קשר לטענה שהיא טענה ליחסי עובד ומעביד, השיב - "היא התהלכה עם דברים בבטן. היא גם לא ידעה מה זה עובד ומעביד אלא היא זרקה את זה כי היא שמעה את זה ממישהו. בסוף היה מדובר על כסף וכך גם רואה החשבון שלה הציג את זה בפניי." (עמוד 44 לפרוטוקול שורות 26-24).
ט. בהמשך חקירתו הנגדית הכחיש הלפרט שהדרישה להכיר ביחסים בין הצדדים כיחסי עובד ומעביד הועלתה שוב בשלב מאוחר יותר על רקע הדרישה שהת' תשתתף בתורנויות. ולשאלה - "היא אפילו אמרה לך שאם אין בינכם יחסי עובד ומעביד היא לא מוכנה יותר לעשות תורניות?" השיב – "היא זרקה את זה יותר מפעם אחת. היא גם לא עשתה את כל התורניות כל הזמן. בפועל מהרגע שהיא נכנסה לחברה ידעו כולם מה מעמדה וידעו שתורנויות זה לא היא ואי אפשר להטיל עליה תורנויות. כל מה שהיה בנושא התורניות היה בגלל האחוות משרד כפי שהעידה חני." (עמוד 45 לפרוטוקול שורות 11-6).


15. בחקירתו החוזרת חזר והעיד הלפרט שהת' לא היתה מחוייבת לעשות תורנויות בימי ו'. ולעניין דו"ח אירוע הוסיף שהוא נרשם גם לצורך דו"ח רווח והפסד.


16. מתצהירו של יעקב הלפרט (להלן – יעקב) עולות העובדות כלהלן:


א. יעקב עובד בנת' כמנהל הכספים וכמורשה חתימה;

ב. הת' התקשרה עם הנת' כפרילנסר למתן שירותי ארגון אירועים, תוך חלוקת רווחים ביניהן;

ג. היה ברור ליעקב, לת' ולכל מקדמות המכירות בנת' כי הת' היא היחידה המצויה בסטטוס זה שכן כל מקדמות המכירות האחרות היו "עובדות" הנת';

ד. עובדה זו יצרה הבדלים בתיפקוד היומיומי של הת' לעומת שאר העובדות. הת' היתה אדון לעצמה, לא היה עליה פיקוח של הנת' לרבות לענין נוכחות, היה קיים שוני לגבי החובה להשתתף בתורנויות, לא היו שעות עבודה מוגדרות וכו';

ה. יעקב ערך באופן יומיומי גליון נוכחות של כל העובדים. הת', בהיותה פרילנסר כלל לא נכללה ברשימת העובדים ונוכחותה לא נבדקה כלל;

ו. הת' לא קבלה משכורת אלא אך ורק עמלה בגובה 40% מהרווחים (לאחר ניכוי ההוצאות) שנתקבלו מהכנסות אירוע שאורגן על ידה, אם וככל שהיו כאלה;

ז. ברגע שהלקוח שעבורו אורגן האירוע היה מעביר את הכסף לנת', היה הענין מועבר לטיפול הנה"ח לערכית התחשיב והכנת השיק לת', מהנה"ח השיק היה מועבר ליעקב והוא היה מעבירו מיידית לת';

ח. מעולם לא עוכב שום תשלום שהגיע לת'.
17. א. בראשית חקירתו הנגדית השיב יעקב שלא נכח בראיון הקבלה לעבודה של

הת' ולא שמע שיחות טלפוניות של בנו משה עם הת' לפני שהחלה את עבודתה בנת'. לשאלה - "אני מפנה אותך לסעיף 3 לתצהירך - כאן אתה כותב שהת' התקשרה עם הנת' כפרילנסר וכעת אתה אומר שלא היית נוכח בראיון הקבלה או בשיחות שקדמו לכך. תסכים איתי שהעובדה הרשומה בסעיף 3 לא ידועה לך מידיעה אישית?" תשובתו – "מה שכתבתי כאן זה מתוך שעבדתי איתה וערכתי דוחות נוכחות. הת' אף פעם לא הופיעה אצלי בדו"ח נוכחות כי היא לא התקבלה כעובדת." (עמוד 46 לפרוטוקול שורות 13-9).
ב. בהתייחס לדוחות הנוכחות השיב יעקב שהוא הכין אותם מידי יום. ולשאלה אם העובדים נדרשו לחתום עליו השיב בשלילה. כמו כן השיב שלא היה שעון נוכחות בנת'.
ג. לשאלת ב"כ הת' אם היו מקרים בהם החזיר לת' כספים מקופה קטנה להוצאות מוניות, השיב - "אנחנו נוהגים להוצ' קטנות לשלם מקופה קטנה ולא לחכות למשכורת. אבל בזמן שמעבירים לספרים זה רשום על השם שלה כהוצאה." (עמוד 46 לפרוטוקול שורות 27-26) וכם גם לגבי חני ורותי – מקדמות המכירות שעבדו בנת'.
ד. יעקב לא ידע להשיב על שאלות לענין מבנה השכר של מקדמות המכירות בטענה שמי שטיפל בכך היה מנה"ח של הנת'. "לא היתה לי נגיעה לגבי המשכורות כי אני רק חותם על השיקים." (עמוד 47 לפרוטוקול שורות 17-16) כמו כן לא ידע יעקב להשיב אם היו חודשים בהם לת' לא היו הכנסות.
ה. בסיום חקירתו הנגדית נשאל יעקב - "אתה אמרת לי שלא התעסקת במשכורות של העובדות ואתה לא יודע כמה אחוז עמלה כל אחת קיבלה, אתה יכול להסביר לי למה בסעיף 6 לתצהירך אתה זוכר בדיוק מה היתה העמלה של הת'. איך פתאום אתה זוכר מה היא קיבלה ולא את מה שקיבלו האחרים?" ותשובתו - "אני לא צריך לזכור זה מופיע בספרים. אני את הת' לא מכיר. הכל קיים בהנה"ח." (עמוד 47 לפרוטוקול שורות 24-20) ובהמשך אף אישר שגם העמלות של שאר העובדות השכירות מופיעות בספרים שכן כל הוצאה מופיעה. וכאשר הקשתה ב"כ הת' ושאלה - "כלומר, כשהלכת והכנת את תצהירך הלכת ובדקת בספרים שהת' קיבלה 40%. נכון?" השיב – "מפני שנאמר לי שהגובה עמלה שנקבע עם הת' זה 40%." (עמוד 47 לפרוטוקול שורה 29) ומי שאמר לו – "המנכ"ל של החברה אמר לי שזה מה שסוכם איתה." (עמוד 47 לפרוטוקול שורה 31).


18. מתצהירהן של מיכל דגן (להלן – מיכל) ואילנה סיני (להלן – אילנה) שהינם זהים בעיקרם, עולות העובדות כלהלן –



א. מיכל ואילנה עבדו כשכירות בנת', כמארגנות אירועים. מיכל במשך כ-3 שנים ואילנה כ-3.5 שנים, עשתה הפסקה של שנה וחצי וחזרה לפני כ-8 חודשים.
ב. מיכל עבדה באותו חדר עם הת' כך שהן יכלו לראות ולשמוע מקרוב האחת את עבודת השניה;

ג. מיכל ואילנה ידעו, וזאת ידעו כל הבנות בנת', שהת', בשונה מיתר העובדים השכירים, היתה עצמאית;

ד. הת' ארגנה אירועים עבור לקוחותיה שלה בלבד בעוד מקדמות המכירה האחרות קיבלו את העבודה או מיוזמתן או מהלפרט שהיה קובע לעובדת פלונית שעליה לארגן אירוע מסויים עבור לקוח מסויים;

ה. הלפרט מעולם לא הטיל על הת' לארגן אירוע ללקוח זה או אחר שפנה אליו. הת' הגיעה לכל לקוחותיה בכוחות עצמה;

ו. הת' היתה אדון לעצמה, אם מבחינת לוח הזמנים שלה, אם מבחינת אי חובת דווח להלפרט, בחירת לקוחותיה ואם מבחינת עבודת ארגון האירוע עצמו;

ז. הת' לא שאלה את הלפרט כיצד לבצע את העבודה, לא ביקשה ממנו הנחיות או הוראות, לא שאלה אותו עם איזה ספקים לעבוד, או איזה תנאי תשלום לקבוע;

ח. סגירת עסקה נעשתה ע"י הת', עד אחרון הפרטים, לפי שיקול דעתה, וזאת בשונה מעובדות הנת' שהיו פונות להלפרט ומבקשות את אישורו לסגירת עיסקה בדרך זו או אחרת והיו כפופות להנחיותיו;

ט. על כל העובדות, ובכללן מיכל ואילנה, היה פיקוח של הנת' ומנהלה משה לגבי שעות העבודה, תאום חופשות והצגת אישור מחלה עת היו בחופשת מחלה. כל האמור לעיל לא חל על הת';

י. העובדות נהגו לבקש עזרה זו מזו, ואחת נכחה באירוע שארגנה חברתה וסייעה לה בארגונו. לא כך היה עם הת';

יא. לעיתים נדירות בלבד בקשו העובדות עזרה מהת'. למיכל ואילנה לא זכור שאי פעם קיבלו עזרה מהת' וגם אף פעם לא ביקשו;

יב. אילנה הצהירה שהת' מעולם לא הגיעה לביצוע תורנות ביום ו'.


19. א. בראשית חקירתה הנגדית אישרה מיכל שבתחילת 99' היא חזרה לעבוד

בנת' לצורך עזרה במספר אירועים והסיבה שלא ציינה זאת בתצהירה - "כי זה לא נקרא חזרה לעבודה." (עמוד 48 לפרוטוקול שורה 11) ולגבי הגדרת תפקידה השיבה שבתקופה הרלוונטית שמשה כראש דסק "הייתי אחראית על ניהול תיקי לקוחות, הפקת האירועים עבור הלקוחות וכו'." (עמוד 48 לפרוטוקול שורות 14-13) ומשכורתה היתה קבועה ללא עמלות.
ב. בהמשך חקירתה הנגדית אישרה מיכל שהיא לא השתתפה בפגישות שהת' קיימה עם לקוחותיה וגם לא שוחחה עמם וביררה איך הם הגיעו למשרד. לשאלה – "אז תסבירי לי איך את כותבת בסעיף 4 א', ב' לתצהירך שהת' הגיעה אל כל הלקוחות מיוזמתה שלה בלבד." השיבה – "זו השערה שלי על סמך היותי במשרד. היינו באותו חדר." (עמוד 49 לפרוטוקול שורות 14-12) בהמשך אישרה מיכל שהיא לא יודעת איזה שיחות ניהלה הת' עם הלפרט ושלא קראה את הפתקים שהלפרט השאיר לת' על שולחנה. לגבי שיחות הטלפון שניהלה הת' עם הלפרט השיבה שהיא שמעה אותן כי הן ישבו יחד בחדר. לשאלת ב"כ הת' - "כלומר, את אומרת לי מקודם שאת לא נכחת בכל השיחות שהת' ניהלה עם מר הלפרט, אמרת שלא ראית את הפתקים שהוא כתב לה. אז איך את כותבת בסעיף 5 פיסקה 2 שהת' לא שאלה את מר הלפרט כיצד לבצע העבודה וכו'." השיבה מיכל – "זה מה שראיתי על סמך ההמצאות שלי באותו חדר. אני לא עיינתי בחומר שלה." (עמוד 49 לפרוטוקול שורות 24-21) וכאשר הקשתה ב"כ הת' ושאלה – "ז"א שיכול להיות בהחלט שמר הלפרט נתן לה כן הנחיות שאת פשוט לא יודעת עליהן כי לא קראת פתקים ולא שמעת?" השיבה – "אם תשאירי את זה לסטטיסטיקה ולהסתברויות אז יכול להיות שכן. אני לא חיטטתי בחומר. אני יודעת שהיו ויכוחים בינהם אז מזה אני מסיקה שהיא כן פעלה לפי ראות עיניה, תנאי תשלום שהיא קבעה וכו'." (עמוד 49 לפרוטוקול שורות 29-25).
ג. בהתייחס לאירועים בהם סייעה הת' למיכל השיבה – "לא זוכרת שהיו אירועים כאלה. אנחנו מדברים על לפני כ- 4-5 שנים." (עמוד 50 לפרוטוקול שורה 7), מס' האירועים שהת' סייעה למקדמות אחרות "אני ממש לא זוכרת." (עמוד 50 לפרוטוקול שורה 9) מספר האירועים שמיכל סייעה לת' - "4-5 אירועים. אני לא זוכרת את כולם." (עמוד 50 לפרוטוקול שורה 11) ולבסוף – מספר האירועים שמקדמות אירועים אחרות סייעו לת' – "אני לא יכולה לזכור. אבל היו מקרים כאלה. אני זוכרת." (עמוד 50 לפרוטוקול שורה 13).


20. א. בראשית חקירתה הנגדית השיבה אילנה שהיא עבדה עם הת' בנת' כשנה.
כאשר הופנתה אילנה לתצהירה שם כתבה שלת' יש עסק משלה ונתבקשה להסביר השיבה - "שאלו אותי אם היא מוגדרת כעצמאית במשרד. והיא היתה כעצמאית." (עמוד 51 לפרוטוקול שורה 24) ומי ששאל אותה – "עורכת הדין שלי בזמן שהייתי אמורה לתת את התצהיר." (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 26) וכאשר הקשתה ב"כ הת' ושאלה את אילנה למה הכוונה "עסק משלה" השיבה שהכוונה שהת' עבדה כעצמאית במשרד ולא כעובדת מן המניין.
ב. לשאלת ב"כ הת' אם הת' ארגנה ארועים גם עבור חברות אחרות השיבה אילנה שלא.
ג. בהמשך חקירתה הנגדית השיבה אילנה שאם הת' נזקקה לעזרה כל שהיא, היא קבלה אותה מאילנה ומעובדות אחרות. ולשאלה אם כאשר עזרו הן לת' הדבר דווח להלפרט, השיבה – "לא. על דברים כאלה לא היינו מדווחים." (עמוד 52 לפרוטוקול שורה 7).
ד. בסיום חקירתה הנגדית אישרה אילנה, שרותי וחני שעבדו במשרד הגיעו ללקוחות, בין היתר, גם עם מאמצים שלהם כדי לקדם מכירות.
21. מתצהירה של ענבל גראון (להלן – ענבל) עולות העובדות כלהלן:


א. ענבל עובדת בנת' כמארגנת אירועים מזה כ-3.5 שנים;

ב. לענבל, כמו לשאר העובדים, ידוע שהת' היתה עצמאית לכל דבר;

ג. לכל העובדות היו שעות עבודה מוגדרות ואם היו אירועים – גם מעבר לשעות אלה. הת' לעומת זאת באה והלכה כרצונה בלא שהיו לה שעות קבועות;

ד. כל עובדת בנת' היתה צריכה לדווח להלפרט או למזכירתו על העדרות. הת' לא דווחה;

ה. הת' עשתה כרצונה גם מבחינת מערכת היחסים הבין-אישית בחברה ולעיתים נהגה בחוסר התחשבות ובאגואיסטיות;

ו. לו היתה עובדת החברה נוהגת כמו הת', קרוב לוודאי שהדבר היה מוביל לפיטוריה;

ז. הת' הגיעה ללקוחותיה מיוזמתה וכתוצאה ממאמצי השווק והמכירה שלה עצמה;

ח. הלפרט מעולם לא הטיל על הת' משימות ולא הורה לה לארגן אירוע ללקוח כזה או אחר שפנה אליו;

ט. מנגד – הלפרט היה מטיל על ענבל, ככל עובדת אחרת, משימות שונות והיא היתה חייבת לבצען.


22. בראשית חקירתה הנגדית אישרה ענבל שלא נכחה בשיחות אישיות שנתקיימו בין הת' לבין הלפרט, לא שמעה את השיחות הטלפוניות ביניהם, לא קראה את הפתקים שהלפרט השאיר על שולחן הת', לא נכחה בפגישות של הת' עם לקוחותיה ולא האזינה לשיחות הטלפוניות שלה עם לקוחות. לשאלה – "את אומרת לי שאת לא שמעת את השיחות בין מר הלפרט לת', לא שמעת שיחות עם לקוחות וגם לא קראת פתקים אם היו, ואת מצהירה בסעיף 4 ג' לתצהירך שהת' היתה מגיעה ללקוחות שלה מיוזמתה. מאיפה את יודעת את זה?" השיבה ענבל – "מתוך ידיעה שאנחנו היינו מגיעות לפגישות שמשה הלפרט הטיל עלינו. אני יודעת שהת' עבדה בחברה על בסיס אחר." (עמוד 53 לפרוטוקול שורות 10-6) ולשאלה מנין לה שהלפרט אף פעם לא הטיל על הת' משימות, השיבה - "מתוך זה שעלינו שאר הבנות הוא היה מגיע לחדר ואומר מה לעשות ולה לא." (עמוד 53 לפרוטוקול שורה 13). וכאשר הקשתה ב"כ הת' ושאלה אם יתכן שהלפרט אמר לת' מה לעשות טלפונית או באמצעות פתק על השולחן, השיבה שאת זה אינה יודעת.


23. מתצהירה והשלמת חקירתה הנגדית של כוכבה ביטרן (להלן – כוכבה) עולות העובדות כלהלן:


א. כוכבה עובדת בנת' כמזכירה ומנהלת המשרד מזה כ-9 שנים;

ב. כוכבה הכירה את הת' במשך כל שנות עבודתה בנת';

ג. לכוכבה ידוע מידיעה אישית שהת' נבדלה במעמדה מיתר עובדי החברה, וכן היה ברור לה ולכל העובדות שהת' הינה פרילנסר בעוד העובדות האחרות הינן עובדות במשכורת;

ד. לא היה פיקוח על שעות עבודתה של הת', לא היתה עליה חובת מילוי תורנויות, לא נקצבו לה ימי חופשה והיא לא היתה חייבת לבקש רשות להיעדר או לצאת לחופשה;

ה. במשך כל שנות התקשרותה עשתה הת' תורנויות בודדות בלבד בימי ששי וגם כשהופיעה היה זה כחלק מהאוירה החברית ששררה בין כל מקדמות המכירות;

ו. העובדות, ובכללן כוכבה, קיבלו משכורת חודשית ללא קשר לרווחים, בעוד שהת' קיבלה עמלות רק אם וכאשר הגיעו הכנסות מלקוחות ובאחוז מוסכם וקבוע מהרווחים;

ז. ברשימת התורנויות בימי ששי כללה כוכבה, אשר ערכה את הרשימות, את שמה של הת' וזאת כדי לא לעורר התמרמרות בין עובדי הנת'. בכל הפעמים שכוכבה שמעה מהת' שלא תבוא לתורנות, היא החליפה אותה;

ח. היו ישיבות צוות בהן לא השתתפה הת', והיא מעולם לא ננזפה על כך שנעדרה;

ט. לא קיימת בנת' מדיניות של קבלת תשר ואף אחת לא מקבלת טיפים.


24. א. בראשית חקירתה הנגדית, לשאלת ב"כ הת', לא ידעה כוכבה לומר כמה

תורנויות עשתה הת'. וכאשר הופנתה לכך שהלפרט הצהיר שהת' עשתה 3 תורנויות בלבד, השיבה – "סביר להניח שזה מס' קרוב לזה אבל אני לא יודעת במדויק." (עמוד 55 לפרוטוקול שורה 14) ובהמשך השיבה שלהלפרט לא היה רישום של התורנויות.
ב. בהתייחס למשכורות של מקדמות המכירות השיבה כוכבה שהיא היתה מורכבת מבסיס + עמלות אך לא ידעה לומר מה שיעור העמלות. ולשאלה אם נכון שהעמלות שהן קבלו זה היה אחוז מוסכם וקבוע מהרווחים, השיבה - "לא עבדתי בהנהלת חשבונות ואין לי שום נגיעה לזה." (עמוד 56 לפרוטוקול שורה 7) וכאשר הקשתה ב"כ הת' ושאלה - "אז איך את כותבת בסעיף 2 לתצהירך פיסקה אחרונה שכל העובדות קיבלו משכורת חודשית ללא קשר לרווחים?" השיבה – "אני לא קבעתי את אחוז הרווחים ולא ידעתי מה האחוז. אני רק ידעתי שאני קיבלתי משכורת ב-9 לחודש וגם העובדות האחרות קיבלו. לגבי הת' זה לא היה כך. ידעתי שאין משכורת לת' ב-9 לחודש." (עמוד 56 לפרוטוקול שורות 12-8).
ג. בהתייחס להדפסות עבור הת' השיבה כוכבה שאולי קרה שהיא הדפיסה עבור הת' רשימות שמיות של המשתתפים – "אבל זה לא תפקידי שכן היתה מזכירה אחרת שעשתה זאת." (עמוד 56 לפרוטוקול שורה 27) ובהמשך אישרה שהיו מקרים בהם היא נשארה יחד עם הת' לעבוד עד שעות הלילה המאוחרות במשרד.
ד. בסיום חקירתה הנגדית נשאלה כוכבה - "אמרת ששיבצת אותה (בתורנויות – א.ס.) כדי למנוע התמרמרות עובדות אחרות - אם היא היתה שונה במעמדה במשרד וזה היה ידוע לכולם למה שתהיה התמרמרות?" ועל כן השיבה – "כשעובד בא ביום ו' ולא כל כך בא לו לעבוד אז הוא לא חושב בדיוק אם היא מגישה חשבונית או לא. זה לא חשוב לעובד." (עמוד 57 לפרוטוקול שורות 9-6).


25. מתצהירה של רותי צרויה (להלן – רותי) עולות העובדות כלהלן:


א. רותי עובדת בנת' כמקדמת מכירות ומארגנת אירועים מזה כ-8 שנים;

ב. רותי הכירה את הת' במשך כל שנות עבודתה בנת';

ג. בהתייחס לטענות הת', בתצהירה, לגבי הלקוח לנאופטיקס (להלן – הלקוח) –

1. המדובר היה בארגון 2 אירועים שונים עבור הלקוח.
2. הת' החלה לטפל בארגון אירוע בקנה מידה גדול ללקוח (נשף פורים). אחרי שהחלה בארגונו, פנה הלקוח לרותי בבקשה שהיא תארגן עבורו אירוע אחר.
3. לאור פניתו היזומה של הלקוח, החלה רותי לארגן עבורו אירוע שני (כנס קטן).
4. מששמעה זאת הת', כעסה וסירבה להשלים את ארגון האירוע הראשון.
5. משכך, נאלצה רותי להשלימו בעצמה ולטפל בתקלות שהתעוררו עקב כך.
6. הדבר עורר בעיות והת' גרמה נזקים כבדים לנת' ולמוניטין העסקי שלה.
7. לאחר אותו אירוע כושל, סירב הלקוח להמשיך ולארגן אירועים באמצעות הנת'.


26. א. בראשית חקירתה הנגדית אישרה רותי ששכרה כמקדמת מכירות מבוסס

בעיקרו על עמלות ואחוז העמלות שלה – 40%. לשאלה מה גובה שכר הבסיס השיבה שהוא מגיע ל-2,000 ₪ כאשר ממוצע שכרה, כולל עמלות, כ-10,000 ₪.
ב. בהמשך חקירתה הנגדית השיבה רותי שחלק גדול מעבודתה מאוד דומה לעבודת הת' וחלק אחר פחות.
ג. בסיום חקירתה הנגדית אישרה רותי שלמשכורתה ולמשכורת של חני היה קשר לרווחים.


27. בחקירתה החוזרת, כאשר נשאלה רותי – "מה החלק השונה בין עבודתך לעבודת הת'?" השיבה – "כמו שאני רואה את זה אני נחשבת לשכירה לעומת דבורה שהיא עצמאית ומוציאה חשבוניות למיטב ידיעתי. זהו." (עמוד 58 לפרוטוקול שורות 25-23).


28. א. עיון בחשבוניות מספרים 0017 עד 0023 (ת/5) שהגישה הת' ושהוצאו בין

התאריכים 9/1/95 עד 30/12/95 מעלה שכולן הוצאו ע"י הת' לפקודת הנת'.
ב. עיון בת/6 מעלה שהת' הוציאה הזמנה לקרלטון אילת עבור קבוצת עמידר, לימים 16-17/97 על נייר עם לוגו של הנת' וכך גם כאשר הוציאה, ביום 12/12/96, רשימת אורחים לקב' עמידר לאלמוג ים המלח (ת/7) וביום 29/2/96 הצעת פעילות רווחה לחב' ביטוח המגן (ת/12).
ג. מעיון בלוח תורנויות יום ו' לתקופה 3/1/97 עד 2/5/97 (ת/8) עולה שהתובעת שובצה 3 פעמים בכל התקופה בעוד כל אחת מהעובדות האחרות שובצו 2 פעמים.
ד. בכרטיס הביקור של הת' (ת/10) שנשא את שמה נרשם בכותרת שם הנת' והלוגו שלה וכן כתובתה ומספר הטלפון שלה. כך גם בתג שנשאה הת' (ת/11) נרשם שם הנת'.
ה. בכרטיס סוכן נסיעות שהוצא לת' ע"י התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל (ת/13) נרשם שם המשרד – מגוון אירועים בע"מ בת"א.
ו. בהודעה על הפסקת עבודה מיום 1/7/97 (ת/14) כתבה הת להלפרט בין היתר –



"עפ"י דרישתך, הנני להודיעך בכתב על הפסקת עבודתי במשרדך, מגוון אירועים החל מ-1/6/97.
את הודעתי על כך בע"פ, קבלת בהודעה בחודש פברואר ש.ז.
ההחלטה על הפסקת עבודתי במשרדך, באה על רקע של פגיעה והרעה בתנאי עבודתי, דבר שהובא לידיעתך בשיחות שהתנהלו בינינו, ושאתה לא עשית מאומה על מנת למצא להן פתרון הולם ולתקנן."

ז. עיון בנ/1 מעלה שבדו"ח רוה"ח עזרא יהודה לנת' מיום 31/12/95 ובו שמות עובדי הנת' בשכר והניכויים בגינם לא נכלל שם הת';

ח. ביום 22/12/95 שלח הלפרט לת' מכתב (נ/2) בו נכתב –



"בהמשך לשיחתי עם רו"ח אבי רגב ועפ"י הסיכום בינינו, הוחלט כי החל מ-1/1/96 עמלתך ב"מגוון אירועים" תהיה 42% מסך ההכנסות, לאחר ניכוי ההוצאות (תוספת של 2%), זאת כאות לרצון טוב ולשם כיסוי כל מה שקשור בפיצויי פיטורין, קופת גמל וכיוצא באלה."



29. לאחר שמיעת העדים ועיון בחומר הרב שבתיק בית הדין הננו קובעים עובדתית כלהלן:


א. הנתבעת עוסקת בארגון כנסים וארועים בתיירות פנים;

ב. תפקיד התובעת היה לאתר לקוחות פוטנציאליים ולארגן עבורם, בתשלום, ארועים שונים באמצעות הנתבעת. כל ההתכתבויות עם הלקוחות נעשו על נייר פירמה של הנת';

ג. תשלומי הלקוחות בגין ארועים שארגנה הת' ודרישות של ספקים לתשלום הוצאות נעשו דרך הנהלת החשבונות של החברה ונרשמו בטופס דו"ח ארוע של הנתבעת;

ד. העמלות שולמו לת' בתמורה להוצאת חשבוניות מס על ידה. הבסיס לחישוב העמלות: 40% לתובעת ו-60% לנתבעת. העמלה שולמה לתובעת לאחר ניכוי ההוצאות שהוצאו בגין האירוע ובגין אירוע שהתובעת "סוגרת";

ה. החל מיום 1/1/96, לאחר פניות חוזרות ונשנות של הת' להכיר בה כעובדת, הוגדלה העמלה שניתנה לה ל-42% משווי העסקה;

ו. רק לאחר ביצוע גמ"ח בהנה"ח של הנת', בגין כל אירוע, שכלל חישוב התשלומים ששילמו הלקוחות וההוצאות שהיו לנת' (תשלומים לספקים חיצוניים לדוג'), הועברה לידי התובעת העמלה בגין העסקה;

ז. תשלומי העמלה שולמו לת' כנגד הגשת חשבונית מס על ידה;

ח. מרבית עבודת הת' בוצעה במשרדי הנת', משם אף יצאה לפגישות עם לקוחותיה, כאשר הועמדו לרשותה שולחן אישי, תא משלה, מחשב אישי וכל הציוד הנדרש כגון טפסי החברה שנשאו את שמה ופרטיה וכו'.
בנוסף עשתה הת' שימוש בכתבניות המשרד, בפקסמיליה, בטלפונים, בהנה"ח של הנת', בחברת השליחים בשרותיה נעזרה החברה וכיוצ"ב. יצויין שבמשך מספר חודשים העמידה הנת', על חשבונה, פקידה שתעזור לת' בעבודות המשרדיות;

ט. הת' קבלה מהנת' החזר הוצאות מ"קופה קטנה" עבור הוצאות הנסיעה במוניות שביצעה במסגרת עבודתה, כפי שקבלו יתר העובדות השכירות בנת', וכן הופקדו בידיה מפתחות המשרד;

י. כל עסקה ש"נסגרה" ע"י הת' נרשמה, כפי שנרשמו העסקאות הגמורות של העובדות השכירות, ביומן המשרד וכן מולא, כפי שמילאו כל עובדות המשרד, דו"ח אירוע של החברה בו פורטו כל ההוצאות וההכנסות שהיו בגין האירוע;

יא. התובעת, כמו עובדות המשרד האחרות, נעזרה בדיילות המשרד באירועים שארגנה והוצאות הדיילות נוכו מההכנסות בגין האירוע כפי שאף נוכו מהכנסות האירועים שארגנו העובדות השכירות.
כמו כן נעזרה הת' הן בדיילות והן בחברותיה לעבודה בביצוע העבודות המשרדיות כאשר נזקקה לעזרה;

יב. עבודת הת' היתה זהה לעבודתן של כלל מארגנות האירועים השכירות של הנת'. שכר מארגנות האירועים השכירות של הנת' היה מורכב משכר בסיסי סמלי ועיקר הכנסתן היתה עמלת רווחים מהאירועים ש"סגרו". העמלה שקיבלו כל מקדמות האירועים ובכללן הת', חושבה על בסיס הרווח שהיה מהאירוע לאחר ניכוי כל ההוצאות;

יג. לת' הוצע להשתתף בקורס מחשבים מטעם החברה ובמימון חברת המחשבים ממנה רכשה הנת' את המחשבים;

יד. לת' היה כרטיס ביקור אישי שנשא את שמה ואת שם החברה ומענה. במהלך אירועים שארגנה הת' ענדה הת' תג שנשא את שמה ואת שם הנת';

טו. הת', כיתר מקדמות המכירה של הנת', קיבלה, לבקשתה, מקדמות ע"ח העמלות המגיעות לה והן הוחזרו בחודש שלאחר קבלתן;

טז. מרבית לקוחות הת' היו לקוחות שהגיעו לחברה בשל מאמציה ופניותיה. עם זאת, היו מקרים בהם הלפרט הפנה לקוחות לת' וזאת כאשר עובדות הנת' האחרות היו עסוקות ומטופלות בלקוחות אחרים;

יז. כל החשבוניות שהוציאה הת' בתקופה הרלוונטית, למעט בודדות שניתנו בגין תשר או לבי.אי.טי בגין התקופה בה עבדה בחברה זה, היו לנת' בלבד;

יח. התובעה נטלה חלק, ככל העובדות השכירות האחרות בנת', בתורנות בימי ששי וערבי חג – תורנות בה נדרשה התורנית לטפל בכל בעיה שהתעוררה ביחס לכל לקוחות הנת'. כמו כן נטלה הת' חלק בישיבות הצוות שהתקיימו;

יט. הנת' הנפיקה עבור הת' תעודת סוכן נסיעות על שמה כאשר שם המשרד המופיע על הכרטיס הינו הנת';

כ. הת' היתה כפופה למרותו של הלפרט וקבלה ממנו הנחיות והוראות באשר לאופן ביצוע העבודה, הלפרט הוא שקבע לת', כמו למקדמות האירועים האחרות, איזה תנאי תשלום לקבוע ואילו הנחות ניתן ליתן;

כא. לענין האירוע שארגנה הנת' לנאופטיקס, בסמוך למועד התפטרות הת' – לאחר שהת' החלה לארגן לחברה זו נשף פורים, פנתה נאופטיקס להלפרט בבקשה לארגון אירוע נוסף באמצעות עובדת אחרת של הנת' – רותי צרויה – עמה היתה לנאופטיקס היכרות מנסיון קודם.
הלפרט נענה לבקשת הלקוחה ומסר את ארגון האירוע השני לרותי.
מששמעה הת' על כך סירבה, מטעמים השמורים עמה, להשלים את ארגון נשף הפורים (שהיה האירוע הגדול מבין שני האירועים) ולאור זאת נאלץ הלפרט להעביר גם ארגון אירוע זה לרותי.
הת' זנחה, מטעמיה, את הטיפול באירוע של ארגון נשף פורים לנאופטיקס ועל כן איבוד העמלות בגין אירוע זה נבע אך ורק מהתנהגותה;

כב. הת' התפטרה מעבודתה בנת' ביום 1/6/97;

כג. הת' רשומה ברשויות השונות (מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי) כעצמאית.
כד. על הצדדים חל צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות. (יצויין שהנת', בסיכומיה, מסתמכת על הצו – לעניין חופשה שנתית לדוגמא).


30. לאור העובדות בתיק זה, כפי שנקבעו בסעיף 29 לעיל, הגענו למסקנה שלמרות המסווה הקבלני של ההתקשרות בין הצדדים, הרי שעל פי מהות היחסים ששררו בין הצדדים למעשה כעולה ממכלול הסממנים והעובדות הנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלמה, התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
שוכנענו שלנת' מפעל למתן שירותי ארגון כנסים ואירועים במסגרתו השתלבה הת' כמארגנת אירועים, וביצעה עבודה זהה לזו שביצעו מארגנות האירועים האחרות של הנת' שהיו שכירות בה.


העבודה בוצעה ע"י הת' אישית במשרד הנת' והיא הסתייעה בעזרת דיילות ועובדות המשרד האחרות בביצוע העבודה ואף עזרה להן בעת הצורך.
הת' השתמשה בציוד הנת', בשירותי המשרד של הנת' והוצגה כלפי צדדים שלישיים כעובדת הנת'.


כל הנהלת החשבונות הנוגעת לארגון הארועים שארגנו מארגנות האירועים בנת', לרבות הת', התבצעה בנתבעת עצמה. כל התשלומים בגין האירועים הועברו ישירות מהלקוחות לנת' והנת' היא ששלמה לספקים בגין האירועים. (נציין שאמינה עלינו עדות הת' לגבי החשבוניות שהוצאו לאמינים סוכנות לביטוח בע"מ שהמדובר בתשר בלבד ודווח על כך להלפרט). העמלות שולמו לת', כמו גם למארגנות האירועים השכירות בנת', רק לאחר ביצוע גמר חשבון של האירוע בהנה"ח של הנת'.


שוכנענו אף שהתקיים הפן השלילי של מבחן ההשתלבות קרי שלת' לא היה עסק עצמאי משלה שנתן לנת' או לכל גוף אחר שירותי ארגון אירועים והת' לא השקיעה הון כספי כלשהו בעבודתה ולא נשאה בחובות "אבודים" של הנת'. כמו כן שוכנענו שבתקופה הרלוונטית עבדה הת' עבור הנת' בלבד.


בשום שלב לא היו לתובעת לקוחות שלה וכל הלקוחות עבורם ארגנה היא אירועים, היו לקוחות הנת'.


נוסיף שהעובדה ששכר התובעת שולם כנגד חשבונית אין בה כדי לשנות ממסקנתינו שכן, בחינת עובדה זו לאור שאר המבחנים והסממנים שהוכחו מביאה אותנו למסקנה של קיום יחסי עבודה בין הצדדים. גם בעובדה שהת' היתה רשומה במסה"כ, מע"מ וביטוח לאומי כעצמאית אין כדי לשנות ממסקנתינו וזאת, משהלכה פסוקה היא כי העובדה שאדם היה רשום במסה"כ, בביטוח לאומי ובמע"מ כעצמאי אינה שוקלת, משהתמלאו כל הרכיבים הדרושים לראות בו כעובד.


31. משקבענו שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים עלינו לבחון אם קמה לתובעת הזכות לסעדים הנתבעים על ידה.


ראשית לטענת הנת' בדבר השתק ומניעות – הוכח לנו שהתובעת חזרה והעלתה את הדרישה לקבלת הזכויות הסוציאליות המגיעות לה כעובדת שכירה (יצויין שאף הלפרט לא הכחיש העלאת דרישה זו ואף העיד שלכאורה החליט להעלות את עמלת הת' מ-40% ל-42%) וכי לא יצרה מצג שווא כלפי הנת' כאילו היא מסכימה למעמד ומוותרת על זכויותיה כעובדת שכירה. לאור עובדה זו ומשהלכה פסוקה היא שהיותו של אדם "עובד" הינה בגדר "סטטוס" עליו אין העובד יכול לוותר – דין טענה זו להדחות.


32. בטרם נדון בכל אחד מהרכיבים הנתבעים נכריע, ראשית, בשאלת השכר הקובע של התובעת.


אין חולק שיש לראות את התובעת כ"עובד בשכר".
מששכרה של הת' לא שולם על בסיס של שכר חודשי קבוע אלא על בסיס עמלות מרווחים, יש לחשב זכויותיה על בסיס ממוצע השתכרותה ב-12 החודשים האחרונים לעבודתה, אלא אם כן קבע המחוקק תקופה קצרה יותר לחישוב הממוצע – כמו, לדוגמא, בחוק חופשה שנתית התשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית).
סך ההכנסות ברוטו של הת' בשנת עבודתה האחרונה, בניכוי מע"מ, עמד על סך 120,021.49 ₪, כעולה מת/15, שהינו מסמך של הנת' שלא נסתר. מכאן, ששכרה הקובע (מממוצע 12 חודשים) הינו 10,001 ₪ לחודש.
נציין שלא מקובלת עלינו טענת ב"כ הנתבעת, בסיכומיה, שהשכר של הת' לצורך חישוב זכויותיה אינו השכר הנתבע על ידה.
לא נטען, ולבטח לא הוכח, שהוצעו לת' שתי אפשרויות העסקה – כשכירה במשכורת מסוימת או כעצמאית במשכורת גבוהה יותר. כמו כן לא הוכח שנחתם בין הצדדים הסכם ובו סעיף הקובע מה יהיה שכר הת' היה וייקבע שקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
הנת' לא הוכיחה מי היא העובדת השכירה המקבילה שאת שכרה יש להשוות לתובעת.
הנת', בסיכומיה, (ולא בראיות) בחרה להשוות את התמורה ששולמה לת' לתמורה שהיתה מקבלת לו היו מחשבים שכרה לפי בסיס ועמלות על בסיס 30% מהרווחים כפי שחושב שכרה של חני. לא ניתן כל נימוק מדוע בחרה הנת' להשוות את שכר הת' לשכרה של חני ולא לשכר עובדת אחרת כמו לדוגמא רותי צרויה, שכמו הת' היתה עובדת ותיקה ובעלת נסיון רב שהשתכרה 2000 ₪ בסיס + 40% עמלה ובממוצע 10,000 ₪ לחודש – שכר שזהה לממוצע שכר התובעת.
לכן אנו דוחים טענות ב"כ הנת', בסיכומיה, ככל שהינן מתייחסות לאופן חישוב שכר התובעת.


33. לתביעת התובעת לחופשה שנתית –



א. התובעת, בכתב הגנתה ובעדותה, טענה שלא נטלה ולו יום חופשה אחד במהלך תקופת עבודתה בנתבעת.
ב. על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, הנטל להוכחת הטענה שעובד ניצל את ימי החופשה העומדים לזכותו חל על המעביד החייב בניהול פנקס חופשות.
ג. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשות ולא הוכיחה שהתובעת ניצלה, במהלך תקופת עבודתה, ימי חופשה, תוך פירוט המועדים בהם יצאה לחופשה.
ד. לאור הוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי החוק היא 3 שנים, ומשניתן מכח ס' 6 לחוק חופשה שנתית ליתן את החופשה גם במשך שנת העבודה שלאחר שנת העבודה שבעדה היא ניתנה הרי שבפועל תקופת ההתיישנות הינה 4 שנים.
משהתביעה מושא תיק זה הוגשה ביום 31/12/97 והתביעה לחופשה שנתית הינה לתקופה מ-8/94 הרי שהיא לא התיישנה.
ה. לענין חישוב דמי חופשה שנתית קובע סעיף 10 לחוק חופשה שנתית שדמי החופשה ישולמו בסכום השווה לשכר הרגיל של העובד.
לגבי עובד בשכר נקבע שהשכר הרגיל הינו שכר העבודה היומי הממוצע כפול מספר ימי החופשה כאשר השכר היומי הממוצע הינו הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר 90 – ובמקרה שלנו 430.16 ₪ ליום.
ו. לאור כל האמור לעיל זכאית התובעת, בגין 34 חודשי עבודתה בנת' (1/8/94 עד 1/6/97), ל-34 ימי חופשה (לפי 12 יום לכל אחת מ-4 השנים הראשונות שכן עבדה 5 ימים בשבוע) וסה"כ 14,625.4 ₪ (34 X 430.16 ₪).
ז. הננו מחייבים, איפוא, את הנת' לשלם לת', בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, פדיון 34 ימי חופשה שנתית בסך 14,625.4 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/97 ועד לתשלום המלא בפועל.


34. לתביעת הת' לתשלום דמי הבראה



א. הת' הצהירה שלא שולמו לה דמי הבראה במהלך כל תקופת עבודתה בנת', עובדה שלא נסתרה ע"י הנת';

ב. על פי הוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש (להלן – צו ההרחבה בדבר הבראה), יהא עובד זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.
ג. על פי צו ההרחבה בדבר הבראה זכאית הת' ל-6 ימי הבראה בגין כל אחת מהשנים השניה והשלישית לעבודתה וסה"כ ל-12 יום, בסך 2,940 ₪.
ד. הננו מחייבים את הנת' לשלם לת', בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, 12 ימי הבראה בסך 2,940 ₪ (12 יום X 245 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/97 ועד לתשלום המלא בפועל.


35. לתביעת הת' לתשלום הוצאות נסיעה



א. הוכח בפנינו שהת' נסעה מביתה לעבודה וחזרה 5 ימים בשבוע, ומדי פעם בימי ו' כאשר היתה בתורנות (מבלי שהוכח כמה ימי ו' עבדה במהלך תקופת עבודתה);

ב. אין חולק שהנת' לא שילמה לת' החזר בגין הוצאות הנסיעה שהיו לה מביתה למקום העבודה וחזרה;

ג. בהסכם הקיבוצי הכללי שבין ההסתדרות הכללית ובין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בדבר החזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, במשק הפרטי, שניתנו לגביו צווי הרחבה, נקבע בסעיפים 3 ו-4.
"3. כל עובד, הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו השתתפות, עד המכסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.
4. הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה".
ד. משהוכח שהתובעת היתה זקוקה לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתה וממנו ושלא שולם לה בגין החזר הוצאות נסיעה, זכאית התובעת להחזר הוצאות הנסיעה אותן הוציאה היא בתקופת עבודתה אצל הנתבעת ושבגינם לא קבלה החזר.
ה. מסיכומי התשובה מטעם התובעת עולה שסכום החזר הנסיעות המגיע לתובעת על פי כרטיס חודשי מוזל ממקום מגורי הת' למשרדי הנת' (כרטיס חופשי חודשי) הינו 4,129 ₪.
ו. לאור האמור לעיל הננו מחייבים את הנת' לשלם לת', בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין החזר הוצאות נסיעה בסך 4,129 ₪ (לפי כרטיס חופשי חודשי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/1/96 (מחצית התקופה שכן החישוב נערך על פי מחירי כרטיס חופשי חודשי בכל אחד מהחודשים הרלוונטיים ולא על פי מחירו במועד סיום העבודה).


36. לתביעת הת' לתשלומים לגמל –



א. על הצדדים חל צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (להלן – צו ההרחבה).
ב. מכח סעיף י"א לצו ההרחבה חבה הנתבעת בהפרשות לקרן פנסיה בסך 6% מהשכר הכולל לגמל (יצויין שבסיכומיה לא הכחישה הנת' חבות זו וכל טענתה התמקדה בכך שהת' התפשרה על זכותה לתשלומים לגמל במסגרת נ/2).
ג. התובעת בשום שלב לא ויתרה על זכות זו ולא התפשרה עליה. שוכנענו שהת' לא הסכימה, בשום שלב, שהעלאת העמלה מ-40% ל-42% תהווה ויתור על זכויותיה הסוציאליות, לרבות חזרות לגמל.
ד. אין חולק שבמהלך כל תקופת העבודה לא הפרישה הנתבעת סכומים כלשהם עבור הת' בגין רכיב זה.
ה. נכון שדרך המלך במקרה כזה הינה העברת התשלומים לקופת גמל. עם זאת, הלכה פסוקה היא שמקום שדרך זו אינה יישמה יש לפצות את העובד בגין הנזק שנגרם לו עקב אי העברת הכספים ליעודם.
ו. לאור הוראות תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל) התשכ"ד – 1964 (להלן – תקנות מסה"כ) ניתן לרכוש זכויות למפרע לתקופה שאינה עולה על 6 חודשים.
ז. משבמקרה מושא תיק זה נתבעת הפרשה רטרואקטיבית לתקופה של 3 שנים הרי שלא ניתן, לאור הוראות תקנות מסה"כ, ללכת בדרך המלך ועל כן יש לפצות את הת' בגין הנזק שנגרם לה עקב אי העברת הכספים עפ"י הוראות צו ההרחבה.
ח. 6% מסך השכר הכולל ברוטו של הת' בגין תקופת עבודתה מסתכמת (כפי שפורט בס' 158 לסיכומי הת') בסך 17,387.14 ₪.
ט. הננו מחייבים, איפוא, את הנת' לשלם לת', בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, סך 17,387.14 ₪ כפיצוי בגין אי העברת הפרשות מכח צו ההרחבה בשיעור הסכומים שהיה על הנתבעת להעביר, ובהתאם לדוחות ת/16. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/97 ועד לתשלום המלא בפועל.


37. לתביעת התובעת לפיצויי פיטורים



א. אין חולק שהתובעת התפטרה מעבודתה בנת'.
ב. בסעיפים בחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 (להלן – החוק) שענינם התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים (ס' 6, 8 ו-11 לחוק) נאמר במפורש שהמדובר הוא בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" האמור באותם סעיפים ללמדך שהגורם לא רק שצריך להיות קיים אלא – והוא העיקר – שאותו הגורם היה הפועל, המניע והמביא לתוצאה.
ג. התובעת טוענת שקמה לה זכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11 לחוק משהתפטרה היא עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה.
ד. ההרעה לה טוענת הת' בתצהירה מתבטאת בשלושה –

1. אי עמידה בהבטחה לסיוע לוגיסטי מתאים וגיבוי משרדי ע"י הנת'.
2. העברת חב' נאופטיקס לטיפולה של עובדת שכירה אחרת של הנת', ללא ידיעת הת' ובלא קבלת הסכמתה, דבר שגרם לפגיעה בשכר הת' שחושב על בסיס עמלות.
3. עיכוב מתמיד בתשלום עמלות.
ה. בסיכומיה הוסיפה ב"כ הת' עילה רביעית להתפטרות, עילה שלא בא זכרה בכתבי הטענות ובעדויות בבית הדין, והיא – סירוב הנת' להכיר בת' כעובד מן המניין ולשלם לה הזכויות המגיעות לה מכח משפט העבודה המגן.
הלכה פסוקה היא שאת השאלה אם התקיימו התנאים האמורים בסעיף 11 לחוק או שלא התקיימו, יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, עת נותנים את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה שמחמת קיומם התפטר העובד (ר' דב"ע לו/123-3 מדינת ישראל – שלום לבבי פד"ע ח' 261).
משסיבת ההתפטרות, במועד בו התפטרה הת', לא היתה כלל סירוב הנת' להכיר בת' כעובד מן המניין כאמור בסעיף 160 א' לסיכומי ב"כ הת', אלא נסיבות אחרות הניעו אותה בפועל להתפטר – דין טענה זו, כסיבה להתפטרות מכח ס' 11 לחוק, להדחות.
ו. לטענה שבס"ק ד' (1) לעיל – ראשית – לא הוכח לנו שהובטח לת' שתהיה לה פקידה משלה. שנית – אמינה עלינו עדות הלפרט שעבודת התובעת הכוללת בחובה טלפונים לספקים/לקוחות/מלונות/אתרים, יצירת קשר בין הספקים למקום האירוע, מו"מ עם הספק לגבי התמחיר, כתיבת ועריכת הצעות מחיר, קבלת נתונים מהלקוח כגון רשימה שמית של המשתתפים, העברת נתונים מהלקוח לספק ו/או למלון, הכנת שוברים לאתרים עמם סיכמה וכו' – הינה לכאורה עבודה "משרדית" אך בפועל הינה עבודת ארגון האירועים, שעל הת' לבצע בעצמה.
כמו כן שוכנענו שהועמדו לרשות הת' מלוא התנאים, לרבות פקידה לתקופה מסויימת, שירותי משרד שכללו שימוש בציוד המשרדי, שימוש בפקסמיליה של הנת', בכתבניות של הנת', בשירות שליחים בו השתמשה הנת', בשירות הנה"ח של הנת' וכו'.
לאור זאת אנו דוחים טענה זו כעילה המקנה פיצויי פיטורים מכח ס' 11 לחוק.
ז. לטענה שבס"ק ד (2) לעיל – לאור קביעותינו העובדתיות בסעיף 27 כ"א לפסה"ד – גם טענה זו נדחית.
ח. לטענה שבס"ק ד (3) לעיל – שוכנענו, שכאמור בסעיף 27 ו' לפסה"ד, שעם ביצוע גמ"ח בהנה"ח של הנת' בגין כל אירוע, (שכלל חישוב התשלומים ששילמו הלקוחות וההוצאות שהיו לנת') הוכן שיק עבור הת' אשר הועבר לידי הת', באמצעות יעקב הלפרט. העמלה בגין העסקה הועברה לת' ללא עיכוב מצד הנת'.
למעלה מן הצריך נוסיף שאף התובעת, בעדותה, אישרה שלבקשתה קבלה היא מקדמות על חשבון העמלות המגיעות.
מכאן – שגם דין טענה זו להדחות.
ט. לאור כל האמור לעיל הרי משהתפטרה הת' מעבודתה ומשלא הרימה היא את הנטל להוכיח הרעה מוחשית בתנאי עבודתה שהניעה אותה להתפטר – נדחית התביעה לפיצויי פיטורים.


38. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, את הסכומים כלהלן:


א. פדיון חופשה שנתית בסך 14,625.4 ₪ בצירוף הפרשי הצדמה וריבית כאמור בסעיף 33 (ז) לפסק הדין.
ב. דמי הבראה בסך 2,940 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 34 (ד) לפסק הדין.
ג. הוצאות נסיעה בסך 4,129 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 35 (ו) לפסק הדין.
ד. פיצוי בגין אי הפרשה לגמל בסך 17,387.14 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 36 (ח) לפסק הדין.
תביעת הת' לפיצויי פיטורים נדחית.


39. לענין ההוצאות – משזכתה התובעת בתביעתה להכרה בה כעובדת הנת' והן במרבית תביעותיה הכספיות ומשנדחתה תביעתה לפיצויי פיטורים בלבד, תשא הנת' בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת יחסי עובד מעביד

  2. עובד מעביד משפחה

  3. יחסי עובד מעביד פשרה

  4. העסקת בן משפחה

  5. מבחן הפיקוח - קשר אישי

  6. יחסי עובד מעביד - רבנים

  7. יחסי עובד ומעביד - מנכ"ל

  8. הגדרת יחסי עובד מעביד

  9. יחסי עובד מעביד - כדורגל

  10. יחסי עובד מעביד בעל ואישה

  11. יחסי עובד מעביד קבלן משנה

  12. מיקור חוץ - outsourcing

  13. יחסי עובד מעביד קבלן משנה

  14. יחסי עובד מעביד גנן

  15. מבחן ההשתלבות במשפט העבודה

  16. יחסי עובד מעביד בין אם לבנה

  17. יחסי עובד ומעביד קבלן עצמאי

  18. יחסי עובד מעביד בין אב לבתו

  19. יחסי עובד מעביד מדריך טיולים

  20. פועל רומני - יחסי עובד מעביד

  21. יחסי עובד מעביד - ספר במספרה

  22. יחסי עובד מעביד – ביטוח לאומי

  23. יחסי עובד מעביד בין אשה לבעלה

  24. יחסי עובד מעביד בין בני משפחה

  25. עובד או קבלן עצמאי ?

  26. הסכם זכיינות - יחסי עובד מעביד

  27. יחסי עובד מעביד - עסק פיצוחים

  28. קבלן או עובד - יחסי עובד מעביד

  29. שירותי הובלה יחסי עובד מעביד ?

  30. יחסי עובד מעביד - עירייה

  31. התנדבות יחסי עובד מעביד

  32. חוזה יועצים - יחסי עובד מעביד ?

  33. מעמד בעל משאית - יחסי עובד מעביד

  34. בקשת מפרק בעניין יחסי עובד מעביד

  35. שירותי עיתונאות – יחסי עובד מעביד

  36. יחסי עובד מעביד - קרבה משפחתית

  37. יועץ חיצוני יחסי עובד מעביד

  38. משגיח כשרות יחסי עובד מעביד

  39. עירוב נכסים - יחסי עובד מעביד

  40. עובד / בעל מניות - יחסי עובד מעביד ?

  41. מבחנים לשאלת ניהול עסק עצמאי

  42. יחסי עובד מעביד הפן השלילי / פן חיובי

  43. יחסי עובד מעביד / פרילנסר - עיתונאי ?

  44. לא היו יחסי עובד ומעביד - בעלות במניות

  45. קשרי ידידות או יחסי עובד מעביד

  46. האם בעל מניות בחברה יכול ויחשב כעובד ?

  47. צביעת שער כאות מחאה - יחסי עובד מעביד

  48. יחסי עובד ומעביד בן משפחה - ביטוח לאומי

  49. בקשה להצהיר על קיומם של יחסי עובד-מעביד

  50. ערעור על אי הכרה ביחסי עובד מעביד

  51. יחסי עובד מעביד בין רופא לבין קופת חולים

  52. יחסי עובד מעביד בין חבר קיבוץ לבין הקיבוץ

  53. תביעה של עובדים גלי צה"ל – יחסי עובד מעביד

  54. סיכוני רווח והפסד - יחסי עובד מעביד

  55. יחסי עובד מעביד - נותן שירותי גרירה

  56. קיום יחסי עובד מעביד בעבודה לא "סדירה"

  57. הגבלת חופש העיסוק בסיום יחסי עובד מעביד

  58. מתאמן לפי חוק חוקרים פרטיים - יחסי עובד מעביד ?

  59. יחסי עובד מעביד בין שופט כדורגל להתאחדות

  60. תקופת הכשרה של עובד בעבודה - יחסי עובד מעביד

  61. התפטרות בגלל שכר נמוך יחסית לעובדים אחרים

  62. התקשרות לצורך הקמת שותפות עסקית או יחסי עובד מעביד ?

  63. כרטיס עובד / תלושי שכר / הסכמה בע"פ - יחסי עובד מעביד ?

  64. "משתמש" בעובד באמצעות קבלן כוח אדם - יחסי עובד מעביד

  65. נדחתה תביעה לדמי אבטלה בנימוק כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד

  66. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון