פסק דין עניין לנו בתביעה שהוגשה על ידי הסתדרות המהנדסים כנגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה - תביעה של אורגן כנגד הארגון. מהותה של התביעה בארבעה נושאים עיקריים: א. עדכון חוקת ההסתדרות בהתאם להסדרי האוטונומיה. ב. הקמת צוותים הסתדרותיים. ג. העברת כספים ותקציבים. ד. בעיות הקשורות לכוח אדם. אולם אין ספק כי מאחורי הסעדים המבוקשים, כמפורט לעיל, מסתתרת אם כי לא נחבאת מחלוקת אחת גדולה ועיקרית הקשורה, רובה ככולה, בהסדרי האוטונומיה: פרשנותם, משמעותם והזכויות והחובות הנובעות מתוכנם. לא התבקשנו ליתן כל סעד מפורש הקשור להסדרי האוטונומיה אלא רק במסגרת ארבעת הסעדים המוגדרים ועל כן, לא מצאנו מקום לפסוק בנושא זה וזאת למרות ועל אף שהצדדים הרחיבו בסיכומיהם גם בסוגיית האוטונומיה ומשמעותה. ואולם, פטור בלא כלום אי - אפשר. בקצרה נציין כי במהלך השנים נחתמו מספר הסדרי אוטונומיה עם מספר הסתדרויות מקצועיות (לכל הסתדרות מקצועית הסדרים משל עצמה, הדומים עד לכדי זהות להסדרי האוטונומיה של ההסתדרויות המקצועיות האחרות). הסדר האוטונומיה הראשון נחתם עוד בשנת 1966 ומאז נחתמו הסדרים נוספים בשנים 1984, 1989 ו1995-. ב"דברים לסיכום הארגוני" (כך נקרא הסכם האוטונומיה משנת 1966 על ידי מנסחיו) שנכתבו על ידי מר ירוחם משל, נאמר כי: "מטרה אחת היתה לעיני ההסתדרות הכללית והסתדרות המהנדסים באחת והיא: לאפשר להסתדרות המהנדסים מסגרת וסמכות פעולה עצמית לבל יקופחו בעניניהם המקצועיים הספציפיים מחד גיסא, ומאידך, לראות את הסתדרות המהנדסים כחלק בלתי נפרד בהסתדרות העובדים הכללית הנתונה במסגרתה, מקבלת מרותה וחבריה הם שוי זכויות וחובות עם כלל חברי ההסתדרות." הנה כי כן, נמצאנו למדים כי מטרת הסדרי האוטונומיה היתה, מלכתחילה, מתן עצמאות תפקודית להסתדרות המהנדסים ("זכויות"), תוך שהיא מקבלת את מרותה של ההסתדרות הכללית וכפופה לה כחלק בלתי נפרד ממנה ("חובות"). הא ותו לא! ניתן רק להצטער על כך שלעיתים, במהלך הדיונים הארוכים ובמסמכים המפורטים, נטו שני הצדדים לשכוח שלמעשה מדובר בשני איברים של גוף אחד אשר צריכים לחיות יחדיו ובשלום שאם לא כן, עלול הדבר להביא לקריסת מערכות ולחוסר תפקוד מוחלט של הגוף כולו, על כל המשתמע מכך לרבות ביחס לציבור העובדים הרחב החבר בארגון העובדים והזקוק להגנתו. בהקשר זה נפסק לא אחת כי אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה. "על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה." (הש' ברק (כתוארו אז) בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה (1) 828). ואם כך במקרה של צדדים זרים לחוזה, הרי על אחת כמה וכמה במקרה של צדדים מקורבים. א. חוקת ההסתדרות ועדכונה 1. בראש פרק זה מבקשת התובעת סעדים כדלקמן: "א. להצהיר כי ההסתדרות חייבת לעדכן את הוראות חוקתה בהתאם לסעיף 18 להסדר האוטונומיה משנת 1995 הקובע הוראת עליונות של הוראות הסדרי האוטונומיה החוקתיים על פני יתר הוראות החוקה וכן כי ההסתדרות חייבת לפרסם את הנוסח המעודכן והמשולב של החוקה לאחר עדכונה ושילובה כאמור לעיל. ב. לחייב את ההסתדרות, את בית נבחרי ההסתדרות, את יו"ר האגף לאיגוד מקצועי וכל אורגן אחר רלוונטי של ההסתדרות לגרום לכך שהחוקה תעודכן ותשולב בהסדרי האוטונומיה ויקוים סעיף 18 להסדר האוטונומיה משנת 1995 בדבר שילוב הסדרי האוטונומיה בחוקה וזאת לא יאוחר מיום 31.3.2000. ג. לחייב את ההסתדרות לפרסם את חוקת ההסתדרות המעודכנת והמשולבת בהסדרי האוטונומיה תוך 30 יום לאחר עדכונה ושילובה כאמור בס"ק ב' ולהפיץ לכל מוסדות ההסתדרות לנציגיה ולפעיליה בכל מקומות העבודה ולמעסיקים את החוקה המתוקנת והמשולבת תוך 30 יום מהחלטת העדכון / השלוב." 2. היסוד לתביעה זו מצוי בסעיפים שונים בהסדרי האוטונומיה שנחתמו עם השנים. כך, בסעיף 5 להסדר האוטונומיה משנת 1984 (להלן: הסדר 84): "ההסתדרות הכללית מתחייבת לפעול כמיטב יכולתה על מנת לעגן את הוראות "הסדר האוטונומיה" ואת הוראות הסכם זה בחוקת ההסתדרות, בכפוף לחוקת ההסתדרות". וכך גם בסעיף 18 (ב) להסדר האוטונומיה משנת 1995 (להלן: הסדר 95): "הוראות חוקת ההסתדרות הכללית החדשה יעודכנו בסעיפים ובפרקים הרלוונטיים על מנת שיעלו בקנה אחד עם הסדרי האוטונומיה בכלל והסדר זה בפרט". 3. עיון בחוקות ההסתדרות לדורותיהן מלמד כי כבר בחוקה משנת 1989 נקבע שהוראות הסדרי האוטונומיה מהוות חלק בלתי נפרד מחוקת ההסתדרות: "הסתדרויות מקצועיות ארציות אשר יש להן הסכמי או הסדרי אוטונומיה עם ההסתדרות, יחולו לגביהן ההוראות הבאות: א. הוראות הסכמי או הסדרי האוטונומיה כפי שנחתמו או הוסכמו בעבר - יהיו חלק בלתי נפרד של חוקה זו - ויהיו הוראות מחייבות לכל דבר ועניין. ב. הוראות הסכמי או הסדרי אוטונומיה, כפי שייחתמו או יוסכמו בכתב בעתיד, יהיו חלק בלתי נפרד של חוקה זו, ויהיו הוראות מחייבות לכל דבר ועניין." סעיף זהה מצוי גם בחוקה משנת 1992 - פרק ד' סעיף 17. ביום 26.11.95 תוקנה חוקת ההסתדרות משנת 1995 ובפרק ו' (איגוד מקצועי) חלק ד' (איגודים מקצועיים) הוסף סעיף 11: "א. איגודים מקצועיים אשר להם הסדרי אוטונומיה עם ההסתדרות הכללית, יהיו הוראות הסדרי האוטונומיה כפי שנחתמו או הוסכמו בעבר חלק בלתי נפרד של חוקה זו - בכפוף להוראות הספציפיות של הסדר האוטונומיה המדובר. ב. כל שינוי או תוספת בחוקת ההסתדרות בסעיפים שעניינם הסדרי האוטונומיה - יערכו בהתאם למפורט בפרק ו' סעיפים 20.4-20.1 של הסדרי האוטונומיה משנת 1989. ג. הוראות הסדרי אוטונומיה, כפי שייחתמו או יוסכמו בכתב בעתיד, יהיו חלק בלתי נפרד של חוקה זו, ויהוו הוראות מחייבות לכל דבר ועניין." 4. משמע, יש הסכמה ואף התחייבות לעדכן את חוקת ההסתדרות בסעיפים ובפרקים הרלוונטיים כך שיתאימו להסדרי האוטונומיה. אולם, עדכון כאמור לא נעשה בפועל. 5. אין אנו סבורים כי באמור בסעיף 11 לחוקת ההסתדרות, כפי שצוטט לעיל, די כדי לקיים את שנקבע בהסדרי האוטונומיה. כאמור, בסעיף זה נקבע כי כל הוראות הסדרי האוטונומיה בעבר ובעתיד הינם חלק בלתי נפרד מהחוקה וכל שינוי ותוספת לחוקה בהקשר להסדרי האוטונומיה ייעשו על ידי ועדת מעקב המורכבת מיו"ר האגף לאיגוד מקצועי, מנציג הסתדרות המהנדסים ומנציגים מוסכמים נוספים. 6. לשיטתנו מחובתה של ההסתדרות הכללית, כל עוד הסעיפים הרלוונטיים בהסדרי האוטונומיה בעינם עומדים (וכך הוא המצב כיום), לעדכן את חוקתה, להוסיף סעיפים ולהתאים את הסעיפים הקיימים בחוקה להוראות הסדרי האוטונומיה, ככל שהדבר נדרש (ואין אנו קובעים אילו התאמות יש לבצע). 7. הואיל ועדכון חוקת ההסתדרות הינו בקשר להסתדרויות האוטונומיות הרי שמן הראוי שתוקם ועדה מיוחדת אשר, לדעת רוב חברי המותב, צריכה להיות מורכבת הן מנציגי ההסתדרות הכללית והן מנציגי כל אחת מההסתדרויות האוטונומיות. תפקידה של הועדה יהיה לאתר את אותם סעיפים בהסדרי האוטונומיה שיש צורך להוסיפם לחוקת ההסתדרות, להתאים את ניסוחם ולמצוא את המקום המתאים להם בחוקה. 8. זה המקום להדגיש כי איו הכוונה להוספת כל הסעיפים שבהסדרי האוטונומיה לתוך חוקת ההסתדרות, שהרי חלקים נרחבים מההסדרים עוסקים בנושאים מנהליים, בנהלים ובתקציבים שנתיים. התיקון הנדרש בחוקה הינו רק ביחס לנושאים העקרוניים המצויים בהסדרי האוטונומיה, כפי שחוקת ההסתדרות עצמה עוסקת רק בנושאים עקרוניים, ללא ירידה לפרטים ביצועיים. 9. סמכויות הועדה תהיינה רק לאתר את הסעיפים הנדרשים, לנסחם ולציין היכן לדעת הועדה יש לשבצם בחוקה. מסקנות הוועדה יהוו המלצה בלבד שתועבר לעיון בית נבחרי ההסתדרות (להלן: בינ"ה) שכן, בינ"ה הוא הגוף היחיד בהסתדרות הכללית המוסמך להחליט על שינויים בחוקה, כקבוע בפרק ד' לחוקת ההסתדרות, סעיף ב. 5: "בית נבחרי ההסתדרות מוסמך לקבל החלטות בדבר שינויים בחוקה ובכל תקנון מתקנוני מוסדות ההסתדרות והכל בהתאם להוראות חוקה זו בדבר שינויים בחוקה ובתקנונים". 10. על ההסתדרות הכללית מוטלת החובה למנות יו"ר לועדה והוא יהיה אחראי על קבלת שמות נציגי ההסתדרויות האוטונומיות בועדה ועל כינוסה. יו"ר הועדה יקבע את מספר חבריה תוך הקפדה על כך שלכל ההסתדרויות האוטונומיות יהיה מספר שווה של נציגים בועדה ושמספר נציגי ההסתדרות הכללית לא כולל יו"ר הועדה לא יעלה על סך הנציגים של ההסתדרויות האוטונומיות. 11. הישיבה הראשונה של הועדה תתקיים לא יאוחר מתום 4 חודשים ממועד מתן פסק הדין ולאחר מכן יתקיימו ישיבותיה ברציפות ובסדירות. 12. חוקת ההסתדרות הינה תקנון של אגודה עותומנית, לא כל שכן תקנון של גוף שכבר נפסק לגביו כי הוא דו-מהותי, היינו - גוף הכפוף גם לכללי המשפט הפרט וגם לנורמות המשפט הציבורי; גוף שהלכות המשפט הציבורי, בעיקריהן, פורשות עליו רשת. במסגרת המשפט המינהלי חל גם עקרון הפומביות. משכך הדברים ומכיוון שחוקת ההסתדרות היא ממילא פומבית וכל דכפין רשאי ויכול לעיין בה, אזי משקבענו כי הסדרי האוטונומיה הם חלק בלתי נפרד מהחוקה הרי שיש לתת להם פומביות גם כן. 13. על כן, בתקופת הביניים שעד לעדכון החוקה ופרסומה, תפיץ ההסתדרות הכללית קובץ של הסדרי האוטונומיה לכל מקומות העבודה הגדולים בהם יש ועד אוטונומי של הסתדרות המהנדסים, לפי רשימה שתועבר אליה על ידי הסתדרות המהנדסים. הפצת הסדרי האוטונומיה תיעשה תוך 3 חודשים ממועד קבלת הרשימה האמורה. ב. הקמת צוותים הסתדרותיים 14. הסעד המבוקש על ידי הסתדרות המהנדסים בנושא זה הוא כדלקמן: "א. להצהיר כי חוקת ההסתדרות מחייבת את כל מוסדות ההסתדרות להקים ולהפעיל את הצוותים ההסתדרותיים במקומות העבודה הנזכרים בנספח ב' להסכם האוטונומיה משנת 1995 וזאת בתוקף מיום 1.1.96. ב. לצוות על ההסתדרות ו/או על יו"ר האג"מ או על מזכיר מועצת פועלים או על יו"ר מרחב, לפי העניין, לגרום להפעלתם המיידית של הצוותים ההסתדרותיים הקיימים עפ"י נספח א' הנ"ל במהנדסים28/ - ובכלל זה להודיע לכל המעסיקים הרלוונטיים הנזכרים בנספח ב' להסכם האוטונומיה משנת 1995 בהודעות רשמיות ומפורטות של יו"ר האג"מ, או יו"ר מועצת פועלים, או יו"ר מרחב, לפי העניין (עם העתק למזכ"ל הסתדרות המהנדסים ולכל האורגנים המעורבים בנושא הייצוג בהסתדרות), בדבר סמכויותיהם של הצוותים ההסתדרותיים והרכבם. ג. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל להודיע למעסיקים הנ"ל כי כל מו"מ עם ההסתדרות בנושאים הנוגעים לכלל העובדים או בנושאים של יישום הסכמים קיימים הנוגעים לכלל העובדים אצל אותו מעסיק יהיה מול הצוותים ההסתדרותיים בלבד. ד. לעניין ס"ק ג, ד לעיל, במקום שלא מונה חבר צוות ע"י הסתדרות מקצועית אוטונומית ו/או ע"י האגף ייכתב במקום שמו של חבר הצוות "חבר צוות מטעם" ואח"כ ההסתדרות המקצועית האוטונומית הרלוונטית או האגף לאיגוד מקצועי, לפי העניין, וזאת כדי להימנע ממצב בו אי מינוי חברי צוות במועד ע"י גורם כלשהו יעכב את הפעלת הצוות. ה. לצוות על ההסתדרות שלא לקיים מו"מ ו/או לחתום על הסכמים ו/או הסדרים ו/או ליתן הסכמות מכל סוג שהוא במסגרת מו"מ בכל אחד ממקומות העבודה הנזכרים בנספח ב' להסדר האוטונומיה משנת 1995 שלא ע"י צוות הסתדרותי יציג ומוסמך לפי חוקת ההסתדרות, או לחלופין שלא ע"י נציג מוסמך של הסתדרות המהנדסים." 15. מקורם של הצוותים ההסתדרותיים עוד בהסדר האוטונומיה משנת 1989 (להלן: הסדר 89). בהסדר זה נקבע כי הטיפול בנושאים כלליים הנוגעים לכלל העובדים במקומות עבודה ואצל מעסיקים ארציים, יופקד בידי "צוות". הצוות כפוף לסמכויות החוקתיות של יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, מזכ"ל ההסתדרות, מוסדות ההסתדרות המרכזיים ובמישור המקומי, לסמכויות החוקתיות של מועצת הנוגעת בדבר. צוות, כאמור, מייצג את ההסתדרות הכללית ופועל בשמה והוא כולל גם נציג של הסתדרות המהנדסים, הנקבע על ידה. תפקידיו של הצוות וסמכויותיו הם בעיקר - להיות צד להסכמים קיבוציים ולהסדרים קיבוציים; לבצע הסכמי עבודה עם המעסיקים; לטפל בסכסוכי עבודה; ליזום ולהפעיל הליכי תיווך ויישוב חילוקי דעות; ליזום ולהגיש הליכים משפטיים. למעשה, הצוות הוא הגורם ההסתדרותי המוסמך היחיד כלפי המעסיק, למעט יו"ר האגף לאיגוד מקצועי ומזכיר מועצת פועלים. 16. פירושו של דבר שמלכתחילה ייחסו הצדדים משקל וחשיבות לא מועטים להקמת הצוותים ולפעולתם. ואולם, למרות זאת לא הוקמו הצוותים לאורך שנים וממילא לא הופעלו. לא נטען בפנינו ולא הוכח מחד - שנעשו ניסיונות מצד ההסתדרות הכללית להקמת הצוותים ומאידך, שהיו דרישות מצד הסתדרות המהנדסים להקמתם או, אפילו, שהועברה רשימת שמות הנציגים מטעמה. על כן, נראה שלפחות לגבי השנים הראשונות מאז חתימת ההסדר משנת 1989 היתה, לכל הפחות, הסכמה בשתיקה או בהתנהגות שלא להקים את הצוותים. 17. בהסדר 95 הצהירו ההסתדרות הכללית והסתדרות המהנדסים כי הן "חוזרות ומדגישות את חשיבותו של הצוות לטיפול בנושאים כלליים…". בהמשך נקבעו מנגנונים להקמת הצוותים ונקבע כי יו"ר האגף לאיגוד מקצועי יפעל להקמת הצוותים אצל המעסיקים הארציים, לכל המאוחר עד ליום 31 בדצמבר 1995, וכי החל מה1- לינואר 1996 יכהנו צוותים בכל מקומות העבודה שברשימה. 18. לתצהירו של מר יצחק רז - מזכ"ל הסתדרות המהנדסים - צורפה תכתובת מתחילת שנת 1996, ממנה עולה כי חלו עיכובים בהקמת הצוותים (יצוין כי רשימת נציגי הסתדרות המהנדסים לאיוש הצוותים הועברה ליועצת המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי, רק ביום 10 במרץ 1996). ביום 16 במאי 1996 נשלח מכתבו של יו"ר ההסתדרות (מהנדסים8/) למר רז ולפיו בשל אילוצים שונים לא הצליחה ההסתדרות הכללית לעמוד בהתחייבות להקמת הצוותים עד ה15- במאי 1996 וניתנה הוראה לסיים את הרכבתם עד ליום 16 ביוני 1996. 19. ביום 9 ביולי 1996 העבירה היועצת המשפטית של האג"מ ליו"ר ההסתדרות רשימה של איוש הצוותים וביום 23 ביולי 1996 נשלחה רשימה מעודכנת, ביחד עם נוסח מוסכם של מכתבי פניה למעסיקים ולמזכירי מועצת פועלים והגדרת סמכויות הצוותים (מהנדסים11/ ומהנדסים15/). הסתדרות המהנדסים אישרה את נציגיה בצוותים בשני מכתבים (מהנדסים16/ ומהנדסים17/). 20. כפי שציינו כבר בהחלטה הזמנית, אין מחלוקת בין הצדדים כי למרות האמור לעיל, הוקמו רק 17 צוותים מתוך עשרות צוותים שאמורים היו לקום וכי אותם צוותים הוקמו על הנייר בלבד ולא הופעלו, למעט אולי צוותים בודדים. 21. תשובת ההסתדרות הכללית לבקשה הזמנית של הסתדרות המהנדסים היתה, למעשה, הודאה בעובדה שאינה מיישמת את הוראות הסדרי האוטונומיה באשר להקמת הצוותים ולהפעלתם. זאת, בנימוק של "קשיים רבים הנובעים מרגישויות בשטח", נימוק שלא פורש באותו שלב. 22. בהחלטה הזמנית קבענו שעד להחלטה העיקרית תפעל ההסתדרות הכללית להפעלתם של אותם 17 צוותים שכבר הוקמו על הנייר, בשינויים ובהתאמות כפי שיתחייבו. לצורך ההתארגנות להפעלת הצוותים, קצבנו להסתדרות הכללית 6 חודשים, היינו - עד לחודש יוני 2000. בסופו של דבר ולאחר מתן ההחלטה הזמנית הוקמו 16 צוותים, גם אם לא במועדים שנקצבו. 23. בסיכומים בתיק העיקרי חוזרים הצדדים על עמדותיהם כפי שהיו קודם לכן: אלה טוענים שיש להקים את הצוותים בכל מחיר ואלה טוענים שיש להתחשב בכך שהשטח רגיש ויש קשיים אמיתיים. 24. בעדותו הסביר סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי - מר אלי בן-גרא - כי "הקשיים יכולים לנבוע מכמה מקורות, קודם כל מהצד של המעסיקים, במקומות עבודה רבים המעסיקים לא מוכנים להכנס למו"מ בטענה שההרכב של הצוותים הוא מסורבל וזה מגדיל את המספר של המשתתפים במו"מ והם מתנים בהגעה לדיונים במספרים יותר מצומצמים." (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 3.8.00). הסבר יותר מעמיק או מפורט מזה ל"קשיים" או ל"רגישויות" לא קיבלנו למעט אמירות של באת כוח ההסתדרות הכללית בסיכומיה, לפיהן עלולות להיות להקמת הצוותים "השלכות הרסניות" על יחסי העבודה במשק ובין היתר, חוסר אפשרות לנהל משא ומתן או לחתום על הסכמים קיבוציים (סעיף 51 לסיכומים). כיצד הקמה של צוות יכולה להביא לאי-חתימה על הסכמים קיבוציים? לכך לא קיבלנו הסבר. 25. בהיעדר הסבר מתאים ומפורט, איננו יכולים לקבוע שאכן קיימים כאלה קשיים ו/או כאלו רגישויות שבגינם עלינו להימנע מלהורות על הקמת הצוותים ההסתדרותיים, לא כל שכן על הפעלתם. כפי שכבר קבענו לעיל, הסדרי האוטונומיה הם חלק בלתי נפרד מחוקת ההסתדרות וככאלה, יש לבצעם ולקיימם כלשונם. אי-הקמת הצוותים, כל עוד לא שונו ההסדרים, הופכת את הוראותיהם לאות מתה ולכך לא תיתן רשות השיפוט את ידה. 26. זה המקום להתייחס לעוד מספר נקודות: א. איננו יכולים להתעלם מהשיהוי הרב והניכר בו לקתה הסתדרות המהנדסים בכל הקשור לדרישתה להקמת הצוותים. כפי שציינו לעיל, כבר בהסדר האוטונומיה משנת 1989 נקבע כי יוקמו צוותים הסתדרותיים. לא נטען בפנינו ולא הוכח במסמכים שהסתדרות המהנדסים עמדה על קיום ההוראות ועל הקמת הצוותים באותן שנים. רק בסמוך לחתימת הסדר 95, חלה התעוררות כלשהי בנושא אולם, גם מאז ועד להגשת התביעה לא נראה שהופעל לחץ מסיבי בנושא זה מצידה של הסתדרות המהנדסים. אכן, בשנת 1996 הוחלפה תכתובת לא מעטה. ברם, מספר המכתבים ותדירות הפניות הלכו ופחתו בשנת 1997 עד שפסקו לחלוטין (לפחות ככל שעולה מהמסמכים שהוצגו בפנינו) בשנת 1998. רק לאחר הגשת התביעה, בשנת 1999, התחדשו הפניות בנושא. משהסתדרות המהנדסים קפאה על שמריה לאורך שנים ארוכות, נחלש טיעונה בקשר לסחבת הננקטת לטענתה מצד ההסתדרות הכללית. ב. מנגד, אין ביכולתנו לקבל שתיים מטענות ההסתדרות הכללית: - ראשית, טענתה המקוממת בדבר חובתה "להקים" את הצוותים והיעדר חובה "להפעילם". היתממות זו אינה במקומה. כלום יעלה על הדעת שבכוונת מנסחי ההסדרים היה ליצור רוב מהומה על לא מאומה? מובן ולא יכול להיות אחרת שמשהוקמו הצוותים, הם צריכים גם לפעול ולשיטתנו, באחריותו של יו"ר האגף לאיגוד מקצועי לוודא שהם אכן פועלים ומופעלים. ללא שיתוף פעולה ו/או הנחיות של יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, סביר להניח שהצוותים לא יתפקדו. בכך מתמצית, לדעתנו, החובה של ההסתדרות הכללית "להפעיל" את הצוותים. - שנית, לא מצאנו מדוע על הסתדרות המהנדסים להוכיח נזק ממשי שנגרם לה כתוצאה מאי-פעילותם של הצוותים. אף אם הנזק הוא תדמיתי בלבד, וספק רב בעינינו אם אכן כך הדבר, אין בכך כדי לשנות מהעקרון שהסכמים יש לכבד: pacta sunt servanda. חברה מתוקנת לא יכולה להתקיים ולהתפתח אם חוזים הנכרתים בה לא מכובדים. ההסתדרות הכללית היא גוף ציבורי ומעל לכל - ארגון עובדים ולא זה המסר שעליה או שברצונה להעביר לציבור המעסיקים והעובדים במשק. 27. לאור כל המפורט לעיל אנו מורים להסתדרות הכללית להקים את כל יתרת הצוותים ההסתדרותיים המופעים ברשימה שצורפה כנספח להסדר 95, תוך עדכון הרשימה במידת הצורך ובהתאם למצב מקומות העבודה כיום. כמו כן, עליה לדאוג לסילוק הקשיים שבהפעלת הצוותים, ככל שישנם קשיים כאלה. הקמת הצוותים אינה רק שיבוץ נציגים כי אם הדרכתם המלאה באשר לסמכויותיהם ולתפקידיהם, בהתאם לקבוע בהסדרי האוטונומיה. על ההסתדרות הכללית לוודא שהצוותים אכן יופעלו ויפעלו ולא ישארו "על הנייר". 28. רשימת מקומות העבודה תעודכן תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, במידת הצורך - בשיתוף ובהתייעצות עם הסתדרות המהנדסים. לאחר עדכון הרשימה, תמציא הסתדרות המהנדסים את רשימת נציגיה בצוותים. הצוותים יוקמו, יודרכו ויחלו לפעול תוך שישה חודשים ממועד המצאת רשימת נציגי הסתדרות המהנדסים לגבי כל מקום עבודה. ג. העברת כספים ותקציבים 29. חלק זה של התביעה דן בתביעתה של התובעת לכיבוד התקציב החוקתי העצמאי של התובעת ולתשלום יתרת התקציב לפעולות לשנת 1999 בסך של 4,891,504 ש"ח, כמפורט בנספח מהנדסים30/ לתביעה (להלן: נספח 30) ובסעיפים 57-54 של כתב התביעה תוך הסתמכות על חוקת ההסתדרות ועל הסדר האוטונומיה שנכרת בינה לבין הנתבעת בשנת 1995 ובמידה מסוימת גם על הסדר האוטונומיה משנת 1989. 30. עיקרי טענותיה של התובעת הם: א. ע"פ הסדר 95, החל משנת 1997 התקציב השנתי של התובעת לשכר כח אדם ולפעולות הוא "מחצית של דמי חבר או דמי טיפול מקצועי/ארגוני המשולמים ע"י המהנדסים... אך בכל מקרה לא יופחת תקציב השנה השוטפת מתחת ל75%- ולא יעלה תקציבה מעבר ל125%- מתקציב של שנה קודמת...". ב. מנהלת מינהל ומיחשוב של ההסתדרות (הגב' רחל לוביאניקר) הודיעה לתובעת בתאריך 10.6.99 במכתבה מהנדסים31/ שמספר המהנדסים משלמי דמי חבר בשנת 1999 הוא 12,555 ומספר משלמי דמי טיפול הוא 4,819. על פי הערכת התובעת, דמי חבר ממוצעים המשולמים על ידי המהנדסים הינו 78 ש"ח לחודש ודמי הטיפול הממוצעים הינו 59 ש"ח לחודש. על פי התחשיב של רו"ח יאראק שהסתמך על הנתונים שהתובעת הזינה אותו, הגביה לשנת 1999 כדמי חבר אמורה היתה להיות סך של 11,751,480 ש"ח והגביה כדמי טיפול - 3,411,852 ש"ח ובסך הכל - 15,163,332 ש"ח. המחצית מהסכום הנ"ל היא 7,581,666 ש"ח שזה הסכום ברוטו המגיע לתובעת לשנת 1999. מהסכום הנ"ל יש לנכות, לדברי התובעת עצמה, עלות שכר כח אדם, שירותים שונים ותקבולים תמורת שירותים שונים שהיא נתנה באמצעות עובדים המוצבים בתקנים של התובעת אצל הנתבעת. מאחר שהנתבעת לא מסרה את סכומי הניכויים ופרטיהם, הם הוערכו על ידי התובעת כ"אומדן", לסך של 2,950,000 ש"ח והיתרה שתיוותר לאחר הניכויים הנ"ל היא 4,631,666 ש"ח. ליתרה הנ"ל יש להוסיף, לטענתה, חוב ישן של כח אדם לשנים 1998 ו1999- בסך של 252,838 ש"ח + הצמדה 7,000 ש"ח, וכך מגיעים ליתרת חוב בסך של 4,891,504 ש"ח, שהוא סכום התביעה. ייאמר מיד: התביעה הכספית המקורית כפי שהוגשה, מתייחסת לתקציב שנת 1999 בלבד ואין בה זכר או איזכור של התקציב לשנת 2000. יתרה מזו - במועד הגשת התביעה (17.10.99) לא היה קיים עדיין תקציב לשנת 2000 וממילא אי אפשר היה להגיש באותה עת תביעה לתשלום חוב שטרם בא לעולם. התובעת הזכירה בפעם הראשונה את תקציב שנת 2000 בסעיף 31 לתצהירו המשלים של מר מנחם צור מיום 27.2.00 ובנספח מהנדסים97/ (צור) שצורף לתצהיר האמור. נוסף לכך הזכירה היא את התקציב האמור במסגרת בקשתה הזמנית "לדיון נפרד בחידוש סעדים כספיים". אולם בסיכומיה בכתב היא כבר הגדילה לעשות ובהם היא כבר תובעת את מלוא חוב התקציב לשנת 2000 ובשלמות, על פי חישוביה לשנה זו. בנוסף לכך מבקשת היא בסעיף 66 של סיכומיה סעדים חדשים ומגוונים שאין להם זכר בתביעה. על כגון דא כבר נאמר בתלמוד "פתח בכד וסיים בחבית...". התובעת לא ביקשה רשות לתקן את תביעתה וגם לא ניתנה לה הרשות לתקנה. ב"כ הנתבעים התנגדה בעקביות ולאורך כל הדרך לדון בתקציב של שנת 2000. אמנם כן, אנו פתחנו לתובעת, בהחלטתנו מיום 9.12.99, את הפתח להגיש בקשה נוספת לסעדים זמניים המתייחסים לתקציב של שנת 2000 ואנו אף נעתרנו באופן חלקי לבקשה הנוספת חרף התנגדותה של ב"כ הנתבעת אולם כל מטרתה היתה להושיט לה באופן זמני סעד כספי זמני ודחוף כדי למנוע שיתוק פעולות וחנק כלכלי, אך לא כדי להרחיב את הפתח הצר שניתן לה עד כדי הרחבתו "כפתחו של אולם" ועד כדי תביעה שלמה ומלאה. גם לא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה להתגונן בפני התביעה המורחבת שהינה למעשה תביעה חדשה. נגד תביעה חדשה כזו יכול בעל דין להתגונן כיאות רק אם היא מונחת בפניו במלוא היקפה. ברור שלא זו הדרך לתקן תביעה ובייחוד כאשר מדובר בתביעה נוספת בהיקף של מיליוני ש"ח ומה גם שהנתונים המלאים לא היו מצויים עדיין ברשותה של הנתבעת בזמן שהתובעת תיקנה לעצמה את התביעה. התובעת היתה צריכה לבקש ולקבל רשות לתקן את התביעה או להגיש תביעה חדשה לגבי שנת 2000 ולא לתקנה בדרך לא דרך. החלטנו לכן לדון בתביעה הכספית כמות שהיא, אולם אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מהתחייבויותיה להעביר לתובעת את התקציב השנתי לשנת 2000, המגיע לה, על פי העקרונות שהותוו בפסק דין זה. ג. על פי הסדר 95 אשר אושר על ידי כל הגורמים בהסתדרות ואף הפך להיות (מכח סעיף 11(א) של פרק האיגוד המקצועי של חוקת ההסתדרות, כאמור לעיל) כחלק בלתי נפרד מהחוקה עצמה, התקצוב של התובעת לפעולות ולכח אדם הוא עצמאי, מוסכם, מובטח ומאושר מראש ששיעורו נקבע בהסדר לפי נוסחה מוסכמת מראש הניתנת לחישוב אריטמטי פשוט. היא לא צריכה יותר כבעבר להגיש את תקציבה השנתי לאישור הנתבעת והיא אף לא כפופה, לטענתה, לתקציב המאושר של בינ"ה. היא לא תלויה יותר כבעבר בהחלטת ועדה פריטטית בעניין גובה התקציב השנתי. האוטונומיה שלה הורחבה בהסדר 95 והוחלה לא רק על אופן הביצוע העצמאי של התקציב אלא גם על עצם גובה התקציב השנתי שניתן לקבוע אותו לפי הסדר 95 לפי נוסחה אריטמטית פשוטה, מבלי להיות כפופה ותלויה בעניין זה בגורמים נוספים. לטענתה, גם בינ"ה שהיא המוסד העליון של ההסתדרות (בין ועידה לועידה) והמוסמכת על פי החוקה לקבל החלטות בדבר שינויים בחוקה, אינה מוסמכת להכניס כל שינוי או תוספת בהסדר 95, ללא הסכמת התובעת וזאת בהתאם לסעיף 11 הנ"ל (כפי שצוטט במבוא לעיל והמפנה להסדר 89 שבו נאמר ששינויים, השלמות ותוספות הם בסמכות ועדת מעקב המורכבת מיו"ר האגף לאיגוד מקצועי ומנציג הסתדרות המהנדסים והיא מחליטה "פה אחד"). על פי כל הטענות הנ"ל כל מה שנותר לדון בו הוא לקבוע את ההכנסות מדמי חבר ומדמי טיפול ארגוני מקצועי (להלן: דמי חבר) בשנת 1999, לערוך את החישובים הכספיים ולקבוע את היתרות כאשר הבסיס לחישובים יהיה הסדר 95 ותו לא. 31. עיקרי ההגנה של הנתבעת הם: א. הדו"ח רו"ח יאראק (מהנדסים30/) בשגגה יסודו ואין לקבלו. הנתונים והסכומים המופיעים בו הם שגויים וחסרים ומתבססים על אומדנים, השערות והערכות, תוך התעלמות מהסדרי האוטונומיה, מהחלטות הנהגת ההסתדרות ובינ"ה ומעצם היות התובעת אורגן מאורגניה של ההסתדרות. הוא אף לא כולל עלויות, עמלות גבייה של מעבידים, שכר כח אדם, תקורות, הוצאות אחזקה וכו' (להלן: ההפחתות והניכויים). ב. הנתונים הנכונים והמדויקים של ההכנסות הם כפי שנמסרו על ידי העד מר מאיר אלפרסי המפורטים בלוח "סיכום תשלומים" (מוצג אלפרסי נ2/) שהופק ביום 31.10.00 המבוסס על מערכת הגבייה הממוחשבת של ההסתדרות שאליה אף התובעת מחוברת. על פי עדותו של אלפרסי והנתונים שהוא מסר, ההכנסות מדמי חבר בשנת 1999 היו 12,329,884 ש"ח ומהחלק המגיע לתובעת יש להפחית את כל ההפחתות והניכויים. ג. בתקציבים השנתיים על פי הסדר 95 כלולים הן התקציבים לשכר כח אדם של עובדי התובעת בנתבעת על פי התקנים והן התקציבים לפעולות ויש לראות בתשלומים בגין כח אדם והנלווים למשכורות כחלק בלתי נפרד מהתקציב המועבר לתובעת. ד. שיעור הגבייה אינו 100% אלא 96% בלבד מאחר שהמעסיקים מקזזים מהניכויים של דמי החבר עמלת גבייה בשיעור של 4% (להלן: עמלת מעסיקים) וכי הגבייה בפועל עומדת על 96%. ה. בנוסף לקיזוז עמלת המעסיקים יש לקזז ולהפחית מהתקציב המגיע לתובעת את התקורות הכלליות, עלות גבייה, אחזקה ושירותים שונים שהנתבעת מספקת לתובעת. ו. אומד דעת הצדדים: הסדר 95 נעשה מתוך אמונת המנסחים שייחקק חוק מס ארגון אשר יבטיח לנתבעת מקורות מימון עצמאיים לקיום התחייבויותיה ומשלא נחקק החוק נתערערה התשתית על פי הנבנה הסדר 95 והתערער מצבה הכלכלי והתזרימי של הנתבעת אשר היה קשה בלאו הכי על רקע חקיקת חוקת בריאות ממלכתי והסדרי ההבראה והסיעו שנחתמו עם קופת חולים הכללית. על כן יש להתייחס להסדר 95 באספקלריה אחרת ובאופן יחסי למצבת חובות ההסתדרות ולמצבה הכלכלי שתוצאתה היא שעליה לתקצב את התובעת כפי שהיא מתקצבת כל איגוד מקצועי אחר בצורה מאוזנת, סבירה ויחסית ובהתאם ליכולתה הכספית ולמצבה הכלכלי. ז. החלטת ההקפאה: הנהגת ההסתדרות החליטה, בישיבתה מיום 2.6.99, על הקפאת הפעולות לתקופה מחודש יוני 99 ועד לחודש דצמבר 99 ולאחר מכן, הוארכה הקפאה על ידי בינ"ה לתקופה נוספת של שנה - עד 31.12.00. הנהגת ההסתדרות ובינ"ה היו מוסמכות להחליט על ההקפאות, על פי סעיף 4 של הסדר 95 ובתוקף החוקה עצמה. ח. יש לראות את כל הסדרי האוטונומיה שנחתמו מאז 1969 ועד הסדר 95 כמקשה אחת. בהסדר 89 צוין במפורש שהתקציב ייקבע "בהתחשב בצרכי הסתדרות המהנדסים ובהתחשב במדיניות התקציבית של ההסתדרות" והוראה זו לא שונתה, לטענת הנתבעת, על ידי הסדר 95 כך שבכל מקרה יש להתחשב בעניין התקציב במדיניותה התקציבית של ההסתדרות. ט. ההסתדרות הכללית אינה הסתדרות פדראלית או ארגון גג של הסתדרויות העובדים אלא ארגון ראשוני. התובעת אינה אישיות משפטית נפרדת או ארגון עובדים עצמאי אלא הסתדרות מקצועית ארצית במסגרת ההסתדרות הכללית. היא פועלת מכוחה של ההסתדרות ונסמכת עליה. עצם חיותה של התובעת שאוב מקיומה של ההסתדרות הכללית. הסדרי האוטונומיה הם הסדרים בין 2 אורגנים מובנים של גוף אחד - היא הנתבעת, אך התובעת מתייחסת אל הנתבעת בצורה של התבדלות מתוך שוויון נפש וחוסר אכפתיות בכל הנוגע למצבה הכלכלי של ההסתדרות, כאילו היא היתה גוף חיצוני של ההסתדרות ונושה חיצוני שלה ולא כאורגן וכחלק בלתי נפרד ממנה החב במשותף עם אורגנים אחרים בהסתדרות בחובותיה ובמציאות המוכתבת על ידי הכורח הכלכלי. ההתחייבויות הכלליות בהסדרי האוטונומיה הן התחייבויות בין גופים פנים הסתדרותיים כשר התובעת אינה אישיות נפרדת מההסתדרות. מדובר בסיכום עקרוני בין גופים או גורמים בתוך ההסתדרות שאינו גובר על סמכות בינ"ה לאשר תקציב ההסתדרות וגפיה השונים ואשר אף מוסמכת להכניס שינויים ותיקונים בחוקת ההסתדרות בתוקף מעמדה העליון על פי החוקה, לרבות שליטה על כל מוסדות ההסתדרות הנתונים לפיקוחה ולמרותה (למעט החריגים) כמפורט בסעיף 2ב(2) בפרק ד' של חוקת ההסתדרות. י. הנתבעת נמצאת בקשיים כלכליים ובמחסור קשה בתזרימים כספיים. היא נקטה בצעדי הבראה דרסטיים ובכלל זה פיטורים של מאות עובדים וצמצום היקף פעולותיה. בשל מצבה הקשה מתקצבת היא את מוסדותיה, איגודים מקצועיים שלה ואגפיה, בצורה שוויונית ומאזנת בהתאם למצב זה ובהתאם ליכולתה. בהתחשב במצב זה קבעה היא את התקציבים בשנת 1999 ואישרה אותם כפי שפורטו בספרי התקציב המאושרים. היא היתה מוסמכת לקבוע את התקציבים כפי שקבעה ואישרה אותם. לא ייתכן שהמצב הכלכלי והתזרימי הקשה של ההסתדרות לא ישפיע על התובעת שהינה בסך הכל אחד מהאורגנים שלה ולא איזה שהוא גוף עליון וחיצוני להסתדרות. יא. כמו כן טוענת היא שיש לראות בספר התקציב של בינ"ה שאושר על ידה משום תיקון של הסדרי האוטונומיה והיא מוסמכת לטענת הנתבעת לעשות כן. יב. בסיכומו של דבר מבקשים הנתבעים לדחות את כל הסעדים המתבקשים על ידי התובעים בפרק זה של התביעה. הם מוסיפים ומצהירים בסיום סיכומיהם שאין בכוונתם לבקש הוצאות הגם שההוצאות המשפטיות והנזקים שנגרמו להם עקב ניהול הדיון הממושך היו רבים שכן "הנתבעים מעלים לנגד עיניהם את הרצון לחזור לשיתוף פעולה כן, מתוך רצון להתמודד במשותף כדי לחזק את ידיה של ההסתדרות בשעתה הקשה...". 32. העידו בפנינו עדים רבים מטעם שני הצדדים. כמו כן הוגשו מוצגים מרובים וים של חומר עד כדי מעמסה. הדיון היה ארוך, קשה ומייגע ולעיתים אף סוער שלא לצורך. 33. השאלות העיקריות המתעוררות ברכיב תביעה זה הן: א. כמה היו ההכנסות של ההסתדרות מדמי חבר שניגבו בפועל מעובדים מהנדסים בשנת 1999? וכיצד יש לחשב את גובה התקציב של הסתדרות המהנדסים לשנה זו, על פי סעיף 9 של הסדר 95? ב. האם רשאית היתה הנתבעת לקזז מהניכויים של דמי החבר עמלת מעסיקים בשיעור של 4%? ג. הפחתות וניכויים מהתקציב של התובעת בגין שכר כח אדם והנלווים אליו, תקורות, עלות גבייה, אחזקה ושירותים שונים שהנתבעת מספקת לתובעת וחובת השתתפותה של התובעת בחובות ובגירעונות של הנתבעת. ד. הקפאת תקציבי הפעולות. ה. האם היתה בינ"ה מוסמכת לקצץ מהתקציב של התובעת ולקבוע אותו בסכום הנמוך מהתקציב היוצא על ידי שימוש בנוסחת החישוב על פי סעיף 9 של הסדר 95? והאם ניתן להתחשב בסוגייה זו במצבה הכלכלי של ההסתדרות ובמדיניות התקציבית הנובעת מהמצב? 34. אשר לשאלה שבסעיף 33 (א) לעיל: אין לדעתנו לבסס כל מסקנה בשאלת ההכנסות לשנת 1999 על הדו"ח רו"ח יאראק (מהנדסים30/) שהרי הוא עצמו אומר בהערות שצורפו לדו"ח שהנתונים שהיוו בסיס לחישובים בדף החשבון שהופק וסופק לו על ידי התובעת חושבו בחלקם "על סמך נתונים ואומדנים שנעשו על ידכם" וברור שנתונים ואומדנים כאלה לא מקבלים יתר תוקף גם אם הם קיבלו גושפנקא של רו"ח - ויהי בר סמכא ככל שיהיה - שהסתמך על אומדנים ונתונים שהתובעת הזינה אותו. פרט לכך, אי אפשר לדעת מהמסמך מהנדסים31/ המוזכר בדו"ח את הסכומים שהחברים שילמו כדמי חבר שהרי במסמך לא מוזכרים שום כסומים. גם אי אפשר ללמוד ממנו את מספר החברים שממשכורתם ניכו המעסיקים דמי חבר ולא כל שכן שאין לדעת ממנו את סכומי הגבייה שהועברו בפועל על ידי המעסיקים לנתבעת. יתרה מזו - העד רז אומר בעצמו בסעיף 80 לתצהירו המשלים: "רק להסתדרות יש מידע מלא לגבי גובה התשלום ששילם כל אחד ממשלמי דמי חבר". משמע שגם הוא בדעה שאת הנתונים יש לקבל ממערכת החשבונות הממוחשבת של הנתבעת, אם כי הוא מפקפק בנכונות הנתונים המסופקים לו. התובעת לא יכולה להתבסס רק על דו"ח ראשוני ובלתי שלם שהומצא לה ולדבוק בו בלבד ולהתעלם ממה שמופיע בדפי חשבון יותר מאוחרים שהומצאו לה כאשר היא בעצמה בדעה שרק להסתדרות יש מידע... התובעת אמנם מנסה לעשות "הון" מהעובדה שבמסמכים שונים מופיעים מספרים שונים של משלמי מסים וסכומים שונים ואף מעלה את החשד שנעשו בהם "תיקונים" זדוניים לצורך דיוננו, אולם אלה לא מסמכים שהופקו ביום אחד אלא מסמכים שהוצאו מהמערכת בתאריכים שונים. העדים אלפרסי, הלל ולוביאניקר הסבירו את האופן של זרימת סרטי הניכויים מהמעסיקים ושהשינויים במספר החברים המופיעים בדפים וממילא בסכומים, הינם בשל העדכונים הנעשים לעתים מדי יום ולעיתים אחר מספר חודשים בהתאם לקצב העברת סרטי הניכויים על ידי המעסיקים. ההסברים שניתנו הם אמינים, הגיוניים ומקובלים עלינו, הרי כל הנתונים שבמסמכים יצאו ממערכת החשבונות הממוחשבת של הנתבעת שאליה מחוברת גם התובעת ולא יעלה על הדעה שמישהו מהעדים, שאין לנו לפקפק ביושרם, עשה "מניפולציות" במערכת לטובתה של הנתבעת. העד אלפרסי הגיש בישיבה מיום 23.11.00 את המוצג אלפרסי נ2/ שהופק ביום 30.10.00 ובהתאם לנתונים המופיעים בו עומד סכום הגבייה מהחברים על סך של 12,329,884 ש"ח לשנת 1999. אנו מקבלים לצורך דיוננו את המוצג הנ"ל ואת הנתונים המפורטים בו ללא היסוס. התקציב השנתי נקבע על פי סעיף 9 של הסדר 95 לפי מחצית הגבייה של דמי חבר ששולמו על ידי המהנדסים באותה שנה ובלבד שהתקציב לא יפחת מ75%- ולא יעלה על 125% מתקציב שנה קודמת. לפי הוראות הסדר 95, הרי שהתקציב של התובעת מיועד הן לשכר כח אדם והנילווים לשכר (להלן: הוצאות כח אדם) והן לפעולות והתוצאה תהיה שככל שיגדלו הוצאות כח אדם יקטן בהתאם התקציב לפעולות. הוצאות כח אדם כולל בין היתר גם הפרשות לקופות גמל ולפיצויי פיטורים המתייחסות לאותה שנה והן מהוות חלק מתקציב כח אדם עם כל המשתמע מכך. 35. עמלת גבייה של המעסיקים (סעיף 33 (ב) לעיל): העדים אלפרסי והלל העידו שידוע להם שיש הסכם עם המעסיקים לשלם להם 4% כעמלת גבייה וכי המעסיקים מקזזים את העמלה הנ"ל מהגבייה המועברת לנתבעת. העד אלפרסי הוסיף ואמר שהוא ראה מספר הסכמים שבהם נאמר במפורש לנכות 4% וכי חלק מהעמלות משולם בשיקים ובהעברות וחלק מנוכה מהברוטו שהמעסיקים מעבירים. העדים הנ"ל וגם העדה לוביאניקר אף אמרו שכ10%- מהניכויים לא מועברים ואינם משולמים. אחד מההסכמים אף הוגש בישיבה מיום 23.11.00 (אלפרסי ת1/). מדובר בהסכם מיום 8.1.95, שנעשה עם לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. לא הוגש כל הסכם סותר או שונה שנעשה עם המעסיקים במגזר הציבורי פרט למוצג "אלפרסי ת2/", מיום 19.1.00 החתום על ידי החשב הכללי של החברה לאוטומציה של השלטון המקומי. אולם מהמסמך עצמו אין לדעת על איזה עבודות מדובר בו ובאם הוא חל על כל המעסיקים במגזר הציבורי ופרט לכך, תוקף השינוי הוא לגבי עבודות שיבוצעו על ידי הנתבעת החל מחודש ינואר 2000 ואילו אנו דנים על העמלה בשנת 1999. היינו אפוא קובעים ששיעור העמלה של המעסיקים הוא 4% מהגבייה. סעיף 9 של הסדר 95 מדבר על "מחצית של גביית דמי חבר" והדגש הוא על גבייה ממשית ולא גבייה "על הנייר" ואם המעסיקים מקזזים לעצמם העמלה או שהם לא מעבירים את מלוא כספי הגבייה וגם אם היא מנוכה בהתחשבנות הסופית, כי אז לא צריכים סכומים אלה להיכלל בחישוב של מחצית הגבייה. מההכנסות ברוטו יש, אם כן, להפחית 4% לפחות בחישוב התקציב. יחד עם זאת, היות שבשנת 1999 קבעה הנתבעת את תקציב התובעת בסכום קבוע ללא זיקה לדמי החבר הנגבים, הרי שאין מקום להפחית מהתקציב את ה4%-. דין שונה יהיה אם התקציב המגיע יקבע על בסיס של מחצית הגבייה מדמי החבר שהרי ברור שאם סכום מסוים לא נגבה (או הוחזר) בשל העמלה או מסיבה אחרת כי אזי אין ממה להעביר מחצית לתקציב. 36. אשר לשאלה ההפחתות והניכויים (בסעיף 33 (ג) לעיל): א. הוכח שהנתבעת אכן נמצאת בקשיים כלכליים וסובלת ממחסור בתזרימים כספיים. עקב מצב זה היא נקטה בצעדי הבראה דרסטיים ובכלל זה - פיטורי מאות עובדים עד כדי צמצום מכסת העובדים לכמחצית, צמצום מועצות הפועלים מ70- לכ30- וצמצום משמעותי של היקף פעולותיה כפי שעולה מהחלטת ההסתדרות מיום 12.1.97 ומההסכם הקיבוצי עם הסתדרות הפקידים ו-ועד העובדים משנת 1998. נוסף לכך החליטה הנהגת ההסתדרות בתאריך 2.6.99 על הקפאת הפעולות עד לסוף שנת 1999, הקפאה שהוארכה בהמשך על ידי בינ"ה לכל שנת 2000, כמפורט בהחלטת בינ"ה מס' 12/18 מיום 26.12.99. ב. אנו מסכימים עם התפיסה שההסתדרות הכללית אינה הסתדרות פדראלית או ארגון גג של הסתדרויות עובדים אלא ארגון ראשוני אשר מכח חוקתו מוענקות סמכויות מצומצמות בתחומים מסוימים להסתדרויות מקצועיות ארציות, כפי שנפסק בדב"ע מד5-2/ זרח שקט - ההסתדרות הכללית והסתדרות המח"ר, פד"ע יז 140. אושיות ההסתדרות ומטרתה העיקרית מפורטות בסעיף 1 של פרק א' לחוקה וביסודן טמון העיקרון של שוויון בין העובדים לצרכי הגשמת האושיות והשגת המטרות מבלי להפלות לטובה או לרעה עובד או ציבור עובדים על פני אחרים. אותו ציבור יכול במסגרת החוקה להתאגד באיגוד מקצועי, הסתדרות מקצועית או הסתדרות ענפית, אך הם לא ייחשבו על ידי ההתאגדות כגוף או כגופים עצמאיים וחיצוניים להסתדרות. גם התובעת היא הסתדרות מקצועית ארצית במסגרת ההסתדרות הכללית. היא אינה אישיות נפרדת מן ההסתדרות או ארגון עצמאי נפרד ממנה אלא אורגן שלה וחלק בלתי נפרד ממנה. ונכון הדבר שעצם חיותה שאוב מקיומה של ההסתדרות הכללית ובאין הסתדרות אין גם הסתדרות מהנדסים בתור שכזו. היא עצם מעצמה ובשר מבשרה של ההסתדרות, הגוף או הארגון הראשוני הוא ההסתדרות הכללית וההסדרים הם בין 2 אורגנים של אותו הגוף. הסדרי האוטונומיה לא נתנו עצמאות מוחלטת לתובעת אלא חופש פעולה יחסי בנושאים מסוימים המפורטים בהסדרים וזאת, כדי לתת לה, כמיעוט מקצועי, הגנה בנושאים האמורים והכל במסגרת ההסתדרות הכללית. הגוף האוטונומי ממשיך להיות הלאה אורגן של ההסתדרות. אי לכך, כאשר ההסתדרות נמצאת בקשיים כלכליים ובמחסור בתזרימים כספיים כפי שתואר לעיל, ותהיה הסיבה לקשיים אשר תהיה, חייב הדבר להשפיע גם על התובעת. משל למה הדבר דומה? לכלים שלובים שכאשר מפלס המים עולה הוא עולה בכל הכלים השלובים וכשהוא יורד מן ההכרח שירד בכולם. ולא ייתכן שהמצב האמור לא ישפיע על התובעת, שאם לא תאמר כן ייווצר מצב של הפליה לטובה של מיעוט נגד הרוב ובעוד שהרוב - כמו האיגודים, האגפים ויתר המוסדות שאין להם הסדרי אוטונומיה - נאלץ לקצץ ולצמצם את פעולותיו עקב צעדי ההבראה שננקטו על ידי בינ"ה, שהינו המוסד העליון של ההסתדרות בין ועידה לועידה וכל מוסדות ההסתדרות נתוני לפיקוחו ולמרותו (למעט רשות השיפוט, היועץ המשפטי להסתדרות, מבקר ההסתדרות ונציב הקבילות בהסתדרות), תמשיך התובעת "להפטיר" כדאשתקד בעניין התקציב כאילו לא קרה כלום. עצם היותה אורגן של ההסתדרות מחייב את התובעת, כל עוד שהמצב הכלכלי בעיצומו, לתת כתף כדי לחלץ את ההסתדרות מהמשבר העמוק שהיא שרויה בו ולחזקה ולא להחלישה על ידי הנחת מכשולים בגלגלי ההבראה. אין, למעשה, סתירה בין הוראות הסדר 95 בעניין התקצוב לבין הקיצוצים בתקציב 1999. בהסדר 95 מדובר על תקצוב בשנים כתיקונן ואילו הקיצוצים הנ"ל נקבעו בתקופת משבר כלכלי חמור שהיא בבחינת תקופת חירום ובמסגרת צעדי הבראה ולאה שני מצבים שונים. נוסיף שחובת החיזוק נובעת לא רק מהחוקה אלא גם מהמבוא להסדר 95 שבו נאמר: "והואיל והצדדים רואים חשיבות לפעול במשותף ובמסגרת אחת תוך חיזוק כוחן באופן הדדי..." משמע שתמיד קיימת חובה לפעול במשותף לחיזוק הכוחות של שני הצדדים וברור שכאשר קיים משבר כלכלי בהסתדרות כמו במקרה הנוכחי חייבת התובעת לתרום את חלקה היא ליציאתה מן המשבר ולחזק על ידי כך את כוחה של ההסתדרות (ובהכרח גם את כוחה). זאת ועוד - יש לקרוא את כל ההסדרים ביחס וכמקשה אחת, הרי בסעיף 2(א) של הסדר 95 נאמר: "כל האמור בהסדר זה בא להוסיף ולא לגרוע מן ההסדרים שנחתמו בעבר וכולם ביחד וכל אחד מהם לחוד מהווים יהיו חלק מחוקת ההסתדרות..." בהסדר 85 נאמר במפורש שהתקציב ייקבע "בהתחשב בצרכי הסתדרות המהנדסים ובהתחשב במדיניות התקציבית של ההסתדרות". אומנם כן, הכלל הוא שהוראות בהסדר אוטונומיה מאוחר השונות מהוראות בהסדרים קודמים, גוברות ההוראות האחרונות. כך גם מפרשים הסכמים קיבוציים הבנויים נדבך על נדבך כשהזכויות בדרך כלל מתרחבות ומתחזקות מהסכם להסכם. אך במה דברים אמורים? כאשר יש סתירה או שוני משמעותי בתנאים שונים בין ההסדר המאוחר להסדר המוקדים עד כדי כך שהם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. ולא כן הדבר כאשר ההסדר האחרון אך מוסיף תנאים אחדים להסדר הקודם ולא עומד איתו בסתירה באותם חלקים, כי אזי יישארו גם אותם חלקים בתוקף ולא ייגרע מהם. ולא בכדי השתמשו מנסחי הסדר 95 בביטוי "להוסיף ולא לגרוע מן ההסדרים". אין סתירה בעניין התקציב בין הסדר 85 לבין הסדר 95 שהוא האחרון שבין ההסדרים. הסדר 95 מדבר רק על הנוסחה לקביעת התקציב שהיא שונה לעומת מה שהיה לפי הסדר 85 שאז היה צורך בועדה לקביעת התקציב אך הוא אינו דן בשאלה אם צריכים או לא צריכים להתחשב במדיניות התקציבית של ההסתדרות כאשר היא מדיניות של קיצוצים בכל המוסדות והאגפים לצרכי הבראה כתוצאה מהמצב הכלכלי החמור שבו היא נמצאת. הוא אינו מוציא מכלל אפשרות התחשבות במדיניות התקציבית של ההסתדרות. ואם כך הדבר, כי אזי מן הדין יהיה לנהוג גם לפי הסדר 85 המהווה אף הוא חלק בלתי נפרד מהחוקה ולהתחשב במדיניות ההסתדרות של קיצוצים בתקציבים. לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, היינו קובעים שהתקציב השנתי לתובעת, בסך של 4,950,000 ש"ח לשנת 1999, כפי שאושר בספר התקציב של בינ"ה לגבי השנה הזו, הוא תקציב שאושר כדין. 37. ההקפאה (סעיף 33 (ד) לעיל): לדעתנו מתייתר הצורך לדון בשאלת חוקיות ההקפאה ודרכי הפעלתה שבא כח התובעת העלה במהלך הדיונים, לאור העובדה שתקופת ההקפאה הסתיימה ביום 31.12.00 ותקופה של ההקפאה פג מזמן. 38. הפחתות בגין תקורות, עמלות, עלות גבייה ושירותים (סעיף 33 (ה) לעיל): א. סעיף 3 (ג) להסדר 95 קובע: "כל התשלומים בגין שירותים שניתנים על ידי ההסתדרות הכללית החדשה להסתדרות המהנדסים, לרבות שירותים במסגרת מועצות פועלים, מינהל, תחזוקה וכיוצ"ב, יסוכמו מראש על דעת הסתדרות המהנדסים, יינתנו ע"י ההסתדרות הכללית החדשה, וישולמו ע"י הסתדרות המהנדסים, בהתאם וע"פ עיקרון של חופש בחירת שירותים." לפי ההוראות הנ"ל חייבת התובעת והנתבעים זכאים לכאורה להחזר, לקיזוז ולזיכוי חשבונותיה בגין כל השירותים וההוצאות שההסתדרות הוציאה להסתדרות המהנדסים ועבורה. הנתבעת טוענת שיש לנכות מתקציב התובעת עמלת גביית מעסיקים בשיעור של 4% וכן שכר כח אדם בסך של 3,333,000 ש"ח (לעניין עמלת המעסיקים כבר התייחסנו בפיסקה האחרונה של סעיף 35 לעיל). נוסף לכך יש להפחית מהתקציב או לרשם לה זיכוי בחשבונות בגין תקורות, עלות מערך הגבייה והוצאות נוספות עבור שירותים שהיא סיפקה לתובעת ועבורה כדלקמן: - שכ"ד (לפי 60.46 ש"ח לממ"ר) 113,300 ש"ח - ארנונה לפי תעריף 28,140 ש"ח - דואר וכלליות 31,252 ש"ח - עלות הפעלת מערכת הגבייה 260,623 ש"ח - הסבת מערכת הגבייה 97,767 ש"ח - באג 2000 3,453 ש"ח - אחזקת משרדים 27,104 ש"ח __________ סך הכל בגין 7 הפריטים הנ"ל 561,639 ש"ח הנתבעת סומכת את דרישותיה וטענותיה על יסוד הסדר 95 בכלל, ועל סעיף 3(ג) הנ"ל, בפרט. נוסף לכך טוענת היא ששורת הצדק מחייבת לזכותה בכל ההוצאות והתקורות הנ"ל. בנוסף, יש להפחית מהתקציב מחצית מהסכום של 594,827 ש"ח דהיינו - כ297,000- ש"ח, שלא הועברו על ידי המעסיקים עבור חברי התובעת, כמפורט במוצג אלפרסי נ1/. על הדרישות הנ"ל משיבה התובעת ששיטת התקציב לפי הסדר 95 היא שמ50%- מהגבייה שהיא מקבלת היא מממנת פעולות ייעודיות לשכר עבודה ולפעולות של הסתדרות המהנדסים ואילו מהמחצית השניה הנשארת בידי ההסתדרות הכללית מממנת האחרונה את כל פעולותיה לרבות עמלות גבייה, הסבה והפעלת מערכת הגבייה, באג 2000 וכו' - למעט חיובים בגין 4 שירותים בלבד שהיא מקבלת מהנתבעת והם: שכ"ד, ארנונה, דואר ואחזקת משרדים - המסתכמים בסך של 199,796 ש"ח. והא ראיה שכך הדבר, הרי בכל השנים שעברו חויבה התובעת ב4- השירותים הנ"ל בלבד ולא היו דרישות לחיובי נוספים, פרט לעלות שכר עבודה שבה היא מכירה גם עתה. היא מכירה עקרונית כבעבר בלגיטימיות של 4 הרכיבים הנ"ל אך היא חולקת על נכונות הסכומים המופיעים בפסקאות המשנה הנ"ל. לטענתה, העלות הסבירה של הרכיבים הללו הינה 147,000 ש"ח ועל היתרה בסך של 52,796 ש"ח היא חולקת. היא גם חולקת על יתר ההפחתות והניכויים הנדרשים על ידי הנתבעת ועל כן יש לטענתה להיזקק לבוררות נפרדת ושונה לגבי הנושאים השנויים במחלוקת וזאת, על פי סעיף 3 (ה) של הסדר 95 וכל עוד שהבורר לא יכריע בסכסוך לא ינוכה כל סוכם מתקציבה של התובעת (ר' סעיפים 24-17 לתצהירו המשלים של צור וסעיף 98 לתצהירו המשלים של רז). ייאמר במאמר מוסגר שבסעיף 4 לנספח מהנדסים81/ שצורף לתצהיר המשלים של רז, נאמר בהקשר לחוב מתקציב שנת 1995 - "מסכום זה ניתן להפחית סכום של 342,000 ש"ח כחיוב שירותים". משמע שהעלויות בגין שירותים עלולות לפעמים לעלות לסדרי גודל שהם בהרבה מעל ל147,000- ש"ח. גם בנספח של מוצג מהנדסים30/ מוזכר סכום של חיוב בתקציב 1999 בסך 500,000 ש"ח בגין "השתתפות בהוצאות הועד הפועל" ואילו בנספח מהנדסים100/ (צור) הושמט משום מה הסכום הנ"ל ללא הסבר. הנתבעת משיבה שהיא לא נדרשה בעבר לחיוב התובעת בהוצאות המערכת שכן חילוקי דעות כספיים קודמים לרבות - דיון קודם ברשות השיפוט, הסתיימו בפשרה בטרם נדונו העניינים המהותיים (ור' בעניין זה עדות אלפרסי בישיבה מיום 26.10.00, עמ' 60-38). חיוב התובעת בעלויות מערך הגבייה הוא לטענתה נכון וצודק ומתיישב עם הסדר 95 ועם כללי הצדק הטבעי. אשר לבוררות, היא הציעה לעכב ההליכים עד קבלת הכרעת הבורר בנושא ההוצאות אולם התובעת סירה לעכב מתוך כוונה שקופה לגרור את הליכי הבוררות עד אין קץ ובינתיים תאולץ הנתבעת לשלם את הסכומים שבמחלוקת שכבר הוצאו על ידה בפועל. ב. בפסקאות ב' ו-ג' בסעיף 3 להסדר 95 מופיעים הביטויים הכלליים "שירותים", "מינהל", "וכיוצ"ב", "וכו'" וברור שביטויים אלה כוללים ומכסים לא רק את 4 הרכיבים שהוזכרו לעיל שחלק מהם אף צוין במפורש, אלא גם עלות הפעלת מערכת גבייה, עמלות גבייה וכו'. למעשה, ביטויים אלה מכסים כל דבר שיכול להיחשב "שירות" שניתן לתובעת או הוצאה שהוצאה עבורה. מעצם העובדה שהנתבעת לא חייבה בעבר את התובעת בתשלומי השירותים הנוספים, אין ללמוד שהם לא הגיעו לה או שהיא ויתרה עליהם לתמיד, הרי יכול להיות שהיא נמנעה מלדרוש אותם במסגרת פשרות והסדרים כלליים שנעשו עם התובעת להעברת כספי התקציבים. ג. סעיף 3 (ה) של הסדר 95, שהוא למעשה "סעיף בוררות", קובע: "הסתדרות המהנדסים רשאית להביא את חילוקי הדעות על העלות כאמור - בפני בורר מוסכם. עד הכרעתו - לא ינוכה מתקציבה של הסתדרות המהנדסים סכום מעבר לעלות המוסכמת על ידי הסתדרות המהנדסים. קבע הבורר את המחיר שהוא מעל למחיר ששולם ע"י הסתדרות המהנדסים, תשלם האחרונה את ההפרש שנוצר ובהמשך תשלם את המחיר שקבע הבורר ." מהמילים "קבע הבורר את המחיר שהוא מעל למחיר ששולם" משתמע שיש תמיד לשלם משהו על חשבון המחיר וכי המחלוקת שתועבר לבורר להכרעה תהיה רק לגבי המחיר מעבר למחיר ששולם. כך גם צריך להיות, הרי לא יעלה על הדעת שאדם יקבל שירותים שונים העולים ממון רב ולא ישלם מאומה על חשבון המחיר או העלות בתואנה שהכל צריך להיות מוכרע תחילה על ידי בורר. התנהגות שכזו תהיה נגועה בחוסר תום לב. יש להבחין בין "עלות" לבין "חבות". בסעיף הבוררות מדובר כאשר המחלוקת היא בעניין "העלות" ולא כשהמחלוקת היא עצם החבות. כאשר המחלוקת היא על החבות, תוכרע היא כמו יתר המחלוקות שבין הצדדים על ידי רשות השיפוט ואילו בשאלה ה"עלות", יכריע בורר. עוד יוסף שבסעיף הנ"ל מדובר על שירות ולא על חשבונות אחרים בין הצדדים שאינם בבחינת שירות שניתן לתובעת, כמו למשל - העמלה שהמעסיקים מקזזים לעצמם מדמי הגבייה או שסתם לא מעבירים את כספי הגבייה מסיבות שונות. על חילוקי דעות כאלה לא חל סעיף הבוררות. ד. התובעת היא זו שצריכה להעביר את חילוקי הדעות להכרעת בורר. לנתבעים לא נתונה הזכות להעביר סכסוכים מן הסוג הנדון לבורר. הזכאות לקיזוזים ולניכוי ההוצאות הינה מעיקרי הגנת הנתבעים והיא נשללת מהם על ידי טענת "בוררות". התובעת אינה זכאית לאחוז בחבל משני קצותיו, כלומר - מצד אחד להכריז על חילוקי דעות בעניין הניכויים ולא לשלם מאומה על חשבון פריטים אחדים, תוך שלילת הגנת הנתבעים בטענה שהעניין צריך להיות מוכרע על ידי בורר; ומצד שני לא לפתוח בהליכי בוררות ולהנציח על ידי כך את המצב ללא מוצא (ור' בהקשר לזכות עיכוב, סעיף 88 של חוק לשכת עורכי הדין שבו נאמר: "להבטחת שכר טרחתו... רשאי עורך הדין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו... ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו... תוך 3 חודשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור...". משמע שאי-אפשר להשתמש בזכות עיכוב לנצח. אותו רעיון גלום גם בסעיף 5 (ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-, שבו נאמר שבקשה לעיכוב הליכים תוגש "לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה", כי אחרת יוכל הנתבע לשלוף בשלב מתקדם של הדיון בקשת עיכוב ולהאריך על ידי כך את התביעה נגדו). התובעת הביעה נכונות במכתבה אל הנתבעת מיום 19.12.99 (מוצג מהנדסים98/ (צור)) להפנות את חילוקי הדעות להכרעת בורר במידה שלא יבואו לידי הסכמה בשאלת החיובים והעלויות. על כן, גם אנו לא נמנע ממנה את הדבר ונאפשר לה לפתוח בהליכי בוררות ממשיים בשאלת העלויות של אותם שירותים שסעיף הבוררות חל עליהם ובלבד שהם ייפתחו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ובמידה שהיא לא תעשה כן, ייחשב הדבר כויתור מצידה על זכויותיה לפי סעיף הבוררות ואנו נכריע לאחר מכן גם בשאלת העלויות. 39. השאלות האחרונות שנותרו לדיון הן איזה מהעלויות וההוצאות שהוזכרו לעיל הן חבויות מוכרות שעל התובעת לשלמן לנתבעת, כמה מתוכן ניתן כבר עתה לנכות מהתקציב ועל כמה מהן יש להמתין להכרעת הבורר . א. עלות מערכת הגבייה: ברכיב זה מבקשת הנתבעת זיכוי בסך של 260,623 ש"ח. העד נתן הלל הסביר בתצהירו ובעדותו בפנינו שעלות השכר של מערך הגבייה היא גבוהה וכי הרבה כח אדם מוקדש לצרכי גביית דמי החבר מהמעסיקים. כדי להמחיש את הקשיים הנערמים בגבייה הוא הוסיף ואמר (בישיבה מיום 23.11.00, עמ' 33): "עכשיו אנחנו ממנים 8 אנשים נוספים... לא מצליחים לגבות... מכל מקומות העבודה והחלטנו להגדיל את מערכת הגבייה...". גם העד אלפרסי מתייחס בתצהירו מיום 23.1.00 לעלות מערך הגבייה בהסתדרות כולל מרחבים ואף צירף אל תצהירו רשימה שמית ארוכה של העוסקים בגבייה. אין לנו ספק שהנתבעת משקיעה כח עבודה וכספים מרובי במערך הגבייה לצרכי גביית דמי חבר. שירות הגבייה נכלל בתוך המסגרת של סעיף 3 להסדר 95, הרי מדובר בשירות הניתן על ידי הנתבעת לצרכי גביית דמי חבר המיועדים ישירות לקציבה של התובעת. על כן, מן הדין והצדק יהיה לחייבה באופן יחסי בעלות הגבייה. אשר לגובה העלות - הוא צריך להיקבע על ידי בורר, כפי שפסקנו לעיל. ב. עלות הסברת מערכת הגבייה ובאג 2000: הזיכוי הנדרש בסעיפי משנה אלה ביחד הוא 101,220 ש"ח. הוצאות אלה אינן "שירותים" במובן סעיף 3 של הסדר 95. אלה הוצאות כלליות שהכיסוי להן צריך לבוא מחלק מדמי הגבייה הנשאר בידי ההסתדרות ומתקציבה הכללי. החלטנו לכן שלא להכיר בחבותה של התובעת בהוצאות אלה. ג. ארנונה, שכ"ד, דואר וכלליות ואחזקת משרדים: הזיכוי הנדרש בסעיפי משנה אלה ביחד הוא 199,796 ש"ח. התובעת הכירה ומכירה עקרונית בלגיטימיות של 4 הרכיבים הנ"ל אך היא חולקת על גובה העלות ועל סכום הניכוי הנדרש על ידי הנתבעת בגין פריטים אלה. לטענת התובעת העלות הסבירה של הרכיבים הנ"ל היא 147,000 ש"ח בלבד ועל היתרה בסך 52,796 ש"ח היא חולקת. לפיכך, יוכר בינתיים ניכוי מהתקציב בסך של 147,000 ש"ח ואילו על היתרה יכריע הבורר החיצוני. 40. לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, החשבונות בין הצדדים בגין תקציב שנת 1999 הם כדלקמן: - התקציב השנתי לשנת 1999 לפי ספר התקציב 4,950,000 ש"ח - פחות שכר כח אדם והנילווים לשכר (3,333,000) ש"ח אולם במידה שיתברר שהשכר והנילווים הוא יותר גבוה או יותר נמוך, ישתנה תקציב הפעולות בהתאם. - פחות עלות שירותים מוסכמים (147,000) ש"ח - פחות הסכומים שנפסקו על ידינו בשתי החלטות ביניים (1,400,000) ש"ח _________________ סך הכל יתרה לתשלום על ידי הנתבעת 73,000 ש"ח סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. לגבי גובה העלויות שבמחלוקת, בסך של 313,419 ש"ח (52,796 + 260,623) יכריע בורר חיצוני, בתנאים ובהגבלות כפי שפורטו בסעיף 38 לעיל, לרבות ובמיוחד - אם תיפנה התובעת לבורר כאמור. דעת מיעוט (עו"ד בן-עוליאל) 41. בכל הנוגע לפרק הדן בתביעה הכספית של התובעת איני מסכים למסקנות אליהן הגיעו חבריי הנכבדים. איני סבור כי לבינ"ה היתה הסמכות לסטות מהנוסחה כפי שנקבעה בהסדר 95 ולאשר בספריה תקציב שונה ונמוך בהרבה מהתקציב שהיתה אמורה התובעת לקבל על פי הנוסחה שנקבעה בהסדר 95. קביעה כי לבינ"ה יש סמכות כזו, כמוה כקביעה כי הסדר האוטונומיה אינו שווה הנייר עליו הוא רשום, באשר בכל מצב בו מוסדות הנהגת הנתבעת (בינ"ה, במקרה דנן) יסברו כי מצבם הפיננסי קשה, ירשו לעצמם לקצץ במה שהוסכם בין הרוב בנתבעת לבין המיעוט (ההסתדרות האוטונומית), בלא שצריכים הם לנמק החלטתם. 42. הסדר 95 להבדיל מקודמיו מצטיין בפירוט רב של האופן בו יש לקבוע את תקציב פעולותיה של התובעת, תוך שברור כי ההסדר נועד להסדיר את היחסים שבין התובעת לנתבעת גם בעיתות משבר. לשם כך אף ניתנו בהסדר האוטונומיה פתרונות לסיטואציה בה ההסתדרות תימצא במצב פיננסי דחוק, תוך שנקבע כי לנתבעת שמורה הזכות להקפיא התקציב, הקפאה שנועדה לפתור מצב בו ההסתדרות נקלעת לקושי בתזרים מזומנים. אם למוסדות הנהגת הנתבעת היכולת בהינף קולמוס לקבוע להסתדרות האוטונומית תקציב אחר השונה לחלוטין מזה שהוסכם, כי אז לא מובן לשם מה טרחו הצדדים ופירטו בהרחבה רבה את נוסחת התקציב תוך פירוט של סייגים למצבים השונים. 43. לדעתי, אין כל משמעות לכל הסעיפים הדנים בזכותה של הנתבעת להקפיא התקציב כשבידה לסטות מהנוסחה בלא שמחויבת היא ליתן דין וחשבון למאן דהוא. 44. חבריי הנכבדים קבעו כי בינ"ה רשאית להחליט על קיצוץ תקציב הפעולות. שיקוליה של הנתבעת (בינ"ה) להחליט לקצץ דווקא הסכום שקיצצה ולא סכום אחר לא נדונו כלל ולא הובאו כלל במסגרת הראיות שנפרשו בפנינו ועל כן תמוהה בעיני מסקנות חבריי, שהרי אם אומנם לבינ"ה הסמכות לערוך קיצוץ בתקציבה של התובעת בלא שמחויבת היא ליתן לה דין וחשבון, שאלה היא האם היו מגיעים חבריי הנכבדים למסקנה דומה, למשל, גם במקרה בו היתה מתקבלת החלטה של בינ"ה לקיצוץ משמעותי יותר אשר מותיר היה נניח סכום נמוך בהרבה כגון 1/3 מהתקציב על פי הנוסחה?! ואם לאו, מהו המדד על פיו יקבע האם שיקוליה של בינ"ה בקיצוץ היו נכונים אם לאו?! 45. בשל האמור לעיל הנני סבור כי כוונת הצדדים בהסדר 95 הייתה לקבוע קריטריונים ברורים ומוסכמים לתקציב פעולות וכוח אדם, זאת כדי למנוע חילוקי דעות בין הצדדים, כאשר הצדדים נתנו דעתם גם לאפשרות שהנתבעת תימצא בקשיי נזילות, משבר שייפתר על ידי הקפאת העברת תקציבי הפעולות. 46. אמנם, לא נעלם מעיני הטיעון העיקרי אשר הוביל את חבריי להחלטתם והוא כי במידה והנתבעת מצויה בקשיים כלכליים הרי שעל הנתבעת לנקוט בצעדי הבראה אשר לא יכולים לפסוח על ההסתדרויות האוטונומיות. בעניין זה אבקש להדגיש כדלקמן: אין הסכם הכובל את הצדדים לעד. בעת משבר אמיתי ו/או מצוקה קשה במיוחד בו מצויה או עלולה להימצא הנתבעת, תמיד פתוחה בפניה הדרך לפנות אל ההסתדרות האוטונומית ולומר לה כי אמנם עומדת היא בהסכם עד כה (כפוף לזכותה להקפיא העברת תקציבים), ולקבוע כי מכאן ולהבא (ו/או "אד הוק" לשנה מסוימת עד להתבררות מצבה הפיננסי) התקציב שיועבר לתובעת יהיה קטן יותר, הכל לפי יכולתה ולפי מה שיקבע במו"מ בין הצדדים. לעומת זאת, מתן אפשרות לנתבעת לשינוי המוסכם רטרואקטיבית הינו בלתי נסבל ובלתי צודק בעיני. הסכם הוא הסכם וכמו כל הסכם יש לכבדו. ולמה הדבר דומה למעסיק כלשהו המעסיק עובד ובשל קשיים כלכליים מבקש להרע תנאיו. ברור כי יכולתו להרע הינה מכאן ולהבא ולא רטרואקטיבית. 47. חבריי הנכבדים מבקשים לתמוך החלטתם ולקבוע כי אין בהחלטת בינ"ה משום סטייה מהסדרי האוטונומיה וכי להחלטתם זו סימוכין בהסדר 85. איני יכול לקבל קביעה זו. ראשית, עיון בהסדרי האוטונומיה מלמד כי קיימת התקדמות והרחבה בזכויות ההסתדרות האוטונומית. אם אומנם נותרה לבינ"ה הסמכות לקצץ בהיקף התקציב המוסכם כפי שהיה ביכולתה לעשות זאת על פי הסדר 95 - הרי שכל אותה מגמה מתמוטטת כלא היתה. עיון בהסדר 85 מלמד גם כי סמכותה של הנתבעת לקצץ בהיקף התקציב "בהתחשב בצרכי הסתדרות המהנדסים ובהתחשב במדיניות התקציבית של ההסתדרות" צומצמה לתקציב הספציפי לשנת 1985/1984, ואף ביחס לשנת התקציב הנ"ל נקבע כי התקציב ייקבע תוך התחשבות הדדית בצורכי שני הצדדים ובודאי שאין הכוונה לקביעה חד צדדית של הנתבעת בלא שתבוא בדין ודברים עם התובעת. אני נוטה לחשוב כי האמור בסיפא של סעיף 6 ב להסדר 85 מהווה מעין הזמנה למשא ומתן מקום שצד מסוים להסכם נקלע לקושי תקציבי בלתי צפוי והוא מבקש בשל כך לסטות מאותה נוסחה שנקבעה. 48. כמו כן, איני מוכן לקבל כי בכל הנוגע ליכולת ההתערבות של בינ"ה בנוסחת התקציב יש בהסדר 95 משום הסדר שלילי שמאפשר לנו השלמתו על ידי האמור בהסדר 85, זאת מאחר ובסעיף 4 להסדר 95 ישנה התייחסות מפורשת לסיטואציה בה הנתבעת נקלעת לקשיים והפתרון שהוצע היה - הקפאת תקציב. אם אמנם הייתה כוונה לשמר בידי הנתבעת אף את הזכות שהוענקה לה בהסדר 85, אף אם נקבל את ההנחה כי זכות כזו אומנם הוענקה לה, אזי מצופה היה שזכות כה משמעותית וחשובה תוזכר מפורשות. 49. נקבע על ידי חבריי כי הוכח שהנתבעת אכן נמצאת בקשיים כלכליים וכי סובלת היא ממחסור בתזרימים כספיים, למרות שלהערכתי הראיות בעניין זה אשר נפרשו בפנינו היו דלות עד להרשים, במיוחד לאור כמות הדיונים וכמות המלל שנשפך בתיק זה. הרי שגם אם אמנם ניתן לקבוע כי הנתבעת מצויה במצוקה כלכלית תוך שאף נתבסס על ידיעה שיפוטית, עדיין לא נפרש בפנינו האם עיקר הקושי הכלכלי נובע מקשיים בתזרים מזומנים או שמא מדובר במצוקה שהינה מעבר לתזרים מזומנים. אם אמנם הקושי הוא בתזרים מזומנים בלבד אין כל צדק בקביעה כי הנתבעת תיפטר בשל כך בלבד מחובתה להעביר לתובעת את שסוכם עמה מיד לאחר שתחלץ מאותו קושי בתזרים המזומנים. מאידך, על פי פסיקת חבריי הנכבדים, קושי בתזרים מזומנים יכול להוות עילה לקיצוץ דרסטי בתקציב הפעולות, כאשר גם יציאה מאותה סיטואציה קשה אין בה כדי לחייב את הנתבעת בהעברת התקציב המוסכם וזה אינו סביר בעיניי. כמו כן, לא ברור מתוך הראיות שהובאו בפנינו כי אמנם מצוקתה זו של ההסתדרות הביאה אותה להתייעלות הנדרשת מצידה ולא יתכן כי בעת מצוקה הרוב ימשיך בשלו ואילו המיעוט הוא שיצטרך לשלם את מלא המחיר. הוכח בפנינו למשל כי לא היה כל קיצוץ במספר תקני כח אדם בהסתדרות הפקידים. 50. במאמר מוסגר אציין כי מאחר והנתבעת לא המשיכה בהקפאת העברת התקציבים מעבר לחודש דצמבר 2000, כי אז לכאורה עולה כי לפחות לשיטתה נחלצה הנתבעת ממצוקתה הרגעית וא"כ אין מקום שלא תעביר את התקציב המיועד. 51. מאחר ודעתי הינה דעת מיעוט לא מצאתי לנכון להרחיב מהו התקציב הראוי על פי הנוסחה הקבועה בהסדר 95, אך די אם אוסיף כי בעניין זה אני מצטרף לדעת חבריי וכי אף אני סבור כי לא ניתן להתבסס על הדו"ח של רו"ח יאראק (מוצג מהנדסים30/) אשר נערך על ידי אומדן בלבד, כך שלדעתי יש לבסס החישוב על פי נתוני הגבייה כפי שמופיע במוצג אלפרסי נ2/ מיום 30.10.00. ________________ דוד בן-עוליאל, עו"ד חבר המותב ד. קליטת עובדים 52. כפי שנראה להלן, עיקר דיוננו בנוגע לסוגיית קליטת עובדים על ידי התובעת במסגרת 24 התקנים המוקצים לה על פי הסדר 95 ייסוב סביב היקף משרתו של מר מנחם צור. 53. בהחלטתנו בבקשה לסעדים זמניים ציינו כי מר יצחק פוקס, מנהל משרד יו"ר ההסתדרות, במכתבו מיום 20.7.99 (מהנדסים51/) ובמכתבו מיום 30.8.99 (מהנדסים54/) הביע הסכמתו לקלוט עובדים עבור התובעת לתפקידים הבאים: • מזכיר מחוז ההסתדרות בירושלים. • סגן מזכ"ל. • מזכיר למחוז ת"א. לתפקידים אלו נבחרו על ידי התובעת העובדים מר ברוך גוטמן, מר עמוס לידרור ומר אריה סויפר. המזכירות הארצית של הסתדרות המהנדסים החליטה לקבל את העובדים הנ"ל כחלק מ24- התקנים המוקצים לה על פי הסדר האוטונומיה: - על קבלתו של עמוס לידרור בהיקף של משרה מלאה הוחלט ביום 30.10.98. - על קבלתו של מר אריה סויפר בהיקף של משרה מלאה הוחלט ביום 20.1.99. - על קבלתו של מר ברוך גוטמן בהיקף של חצי משרה הוחלט ביום 20.1.99. בהתייחס אל העובדים האמורים קבענו בהחלטתנו הזמנית, ברוב דעות, כי העובדים יתקבלו באופן זמני עד להחלטה בתיק העיקרי. 54. נציין כי במסגרת ההחלטה הזמנית הביעה חברת המותב, עו"ד לייבו, הסתייגותה מההחלטה שנתקבלה תוך שציינה בין היתר כי טרם הובררה השאלה האם הסדרי האוטונומיה גוברים על ההסכם הקיבוצי אליו מתייחסת הנתבעת בטענותיה (הסכם שנחתם בין ההסתדרות הכללית לבין ועד העובדים והסתדרות הפקידים). כמו כן צוין על ידה כי גם איננו יודעים תוכנו המלא של ההסכם הקיבוצי אשר לא צורף למסמכי הצדדים והאם מוסמך היה מר יצחק פוקס להגיע לסיכום עם התובעת. למרות הערותיה של חברת המותב לא טרחה הנתבעת, הטוענת לסתירה בין הסדרי האוטונומיה להסכם הקיבוצי לצרף את אותו הסכם קיבוצי. ממילא משלא צורף ההסכם אין בידנו לבחון טענתה של הנתבעת לסתירה בין הסדרי האוטונומיה להסכם הקיבוצי והשאלה האם הסדרי האוטונומיה גוברים על הוראות הסכם קיבוצי הופכת לבלתי רלוונטית. 55. עוד חשוב לציין כי לא נטענה כל טענה על ידי הנתבעת כי מר יצחק פוקס לא היה מוסמך מטעמה להגיע לסיכום עם נציגי התובעת ו/או להודיע על ההסכמה שנתקבלה. נציין גם כי במכתבו של מר פוקס הודגש כי הסיכום שנתקבל בינו לבין מזכ"ל התובעת קיבל את אישורו של יו"ר ההסתדרות ומשלא הובאה עדות הסותרת זאת, הרי שיש להניח כי אמנם סיכום זה אושר על ידי יו"ר ההסתדרות ועל כן, מסקנתנו הינה כי על הנתבעת לכבד את שסוכם בעניינם של שלושת העובדים הנ"ל. 56. לאור האמור אין לנו אלא לחזור על קביעתנו בעניינם של שלושת העובדים הנ"ל ולהפוך את החלטתנו הזמנית שנתקבלה בעניינם להחלטה קבועה. אלא שלאחר שניתנה החלטתנו הגישה הנתבעת בקשה להבהרת החלטה תוך שביקשה לברר האם שכרם של העובדים הנ"ל כפוף להוראות חוקת העבודה של מוסדות ההסתדרות. בהחלטתנו מיום 9.1.00 נקבע כי החלטתנו ברורה דיה ועל הצדדים לפעול למימושה כלשונה. עוד הבהרנו כי למותב אין סמכות ליתן הבהרות במסגרת אותה בקשה שהוגשה, בקשה שהיתה למעשה ערעור על החלטת ביניים בלבוש של בקשה. בבואנו לפסוק בתיק העיקרי סבורים אנו כי כדי להסיר כל ספק יש מקום להרחיב להלן את דברינו אשר נאמרו בהחלטתנו הזמנית על דרך הצמצום. 57. בכל הנוגע לגב' ביטון אנו שבים על עמדתנו כי לא נתערב בעניינה מאחר והוא נידון בביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע (ס' 86 לכתב התביעה). 58. נותר לנו אם כן לדון בעניינו של מר מנחם צור הממלא כיום תפקיד של מנכ"ל התובעת, כאשר השאלה שבמחלוקת הינה האם רשאית היתה הנתבעת להפחית היקף משרתו של מנכ"ל ההסתדרות מר צור (הפחתה שנעשתה ב9/99-) ולהעמידה על 50% היקף משרה וכנגזרת מהשאלה הנ"ל, במידה ויקבע על ידנו כי הנתבעת לא היתה רשאית להפחית מהיקף משרתו, יש לברר האם מחויבת הנתבעת כיום להשלים את שכרו של מר מנחם צור, החל מ10/99- עד ל100%- שכר, באשר התובעת המשיכה למרות החלטת הנתבעת להעסיק את מר צור במשרה מלאה כאשר את שכרו השלימה להיקף של 100% על ידי גורם צד ג' (האגודה העותומנית). התובעת מפנה אותנו בעניין זה לסעיפים 11 ו12- להסדר 95 הקובע כדלקמן: "11. כח אדם א. להסתדרות המהנדסים יוקצו בסה"כ 24 תקנים של עובדים.תקנים אלה כוללים את נציגי הסתדרות המהנדסים במרכז ובמרחבים, לרבות נציגים שנבחרו. העובדים של הסתדרות המהנדסים יהיו עובדי האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות הכללית החדשה. .... 12. א. הסתדרות המהנדסים תקבע את נציגיה בהסתדרויות המרחביות (להלן: "הנציגים במרחבים") לרבות את מספרם, מיקומם ומרחבי פעילותם ותפקח על עבודתם השוטפת. ב. ההחלטה על קבלתם, תנאי עבודתם (כפוף לס"ק ג') ופיטוריהם של נציגים במרחבים תהיה בהתאם להחלטת מזכירות הסתדרות המהנדסים..." (ההדגשה נוספה, חברי המותב) 59. לאור האמור בסעיפים הנ"ל בהסדר האוטונומיה טוענת התובעת כי היא האורגן המוסמך הבלעדי בהסתדרות בכל הנוגע לקבלתם של העובדים, קביעת תנאי עבודתם ופיטורים של עובדים ונבחרים בשכר שהינם עובדי הנתבעת ומוצבים במסגרת 24 התקנים המוקצים להם, זאת למעט מסמכות מסוימת שנותרה בידי הנתבעת בנושא פיטורים מחמת משמעת (אשר גם ביחס אליה לתובעת סמכות מקבילה). לאור זאת ביקשה התובעת גם סעד הצהרתי הקובע כי אין חוקת העבודה ו/או הסדר קיבוצי יכול לגרוע מסמכות התובעת כפי שזו הוענקה לה במסגרת הסדרי האוטונומיה. 60. הנתבעת מאידך טוענת בסיכומיה כי: "הסדרי האוטונומיה אכן קובעים כי הסמכות לקלוט ולפטר היא של התובעת ואולם העובדים הינם עובדי הנתבעת 1, כאמור בסעיף 11 א' להסדר האוטונומיה משנת 1995, באופן כזה שתנאי העסקתם ופיטוריהם הינם בהתאם לחוקת העבודה של הנתבעת 1". הנתבעת אף מסתמכת על סעיף 3 להסדר האוטונומיה משנת 1966 בפרק הדן בסיכום הארגוני בו נאמר כדלקמן: "האחריות על ביצוע התקציב במרכז ובסניפים, לרבות בחירת עובדים מוטלת על מוסדות הסתדרות המהנדסים, בכפוף לנוהלי הביקורת של ההסתדרות וחוקת העבודה של מוסדות ההסתדרות". לטענת הנתבעת ובהסתמך על האמור בסעיף 2 להסדר 95 ולפיו: "כל האמור בהסדר זה בא להוסיף ולא לגרוע מן ההסדרים שנחתמו בעבר וכולם ביחד וכל אחד לחוד מהווים ויהוו חלק מחוקת ההסתדרות". הרי שגם לאחר הסדר 95 מחויבת התובעת לפעול בכל הנוגע לבחירת עובדיה על פי הוראות חוקת העבודה של מוסדות ההסתדרות. 61. כנגד טענה זו טוענת התובעת כי בנושא כח אדם קיים שוני בין הסדר 66 לבין הסדר 95 וכי הוראות בהסדר אוטונומיה מאוחר השונות מהוראות הסדר אוטונומיה קודם הן הגוברות, זאת מאחר והסדרי האוטונומיה בדומה להסכמים קיבוציים, בנויים נדבך על נדבך כאשר הסדר 95 הוא הנדבך האחרון במסכת הזכויות והוא הקובע. 62. עוד טוענת הנתבעת כי הסדרי האוטונומיה מדברים על שיא תקן כח אדם בהבחנה ממכסת כח אדם וכי אין הכוונה כי במידה ומכסת כח האדם לא תמוצה במלואה כי אז תהא התובעת זכאית לקבלת כספים בגין תקנים שלא יאוישו. 63. עוד מחלוקת נטושה בין הצדדים בדבר מועד קליטתו של מר מנחם צור לעבודה בנתבעת - האם 1.12.96 (דהיינו לאחר שהגיע לגיל הפנסיה) כפי שטוען מר מנחם צור בתצהירו או שמא 1.6.95 (דהיינו טרם הגיעו לגיל הפנסיה) כפי שמופיע במכתבו של מר מיכאל רועה, יו"ר הועדה למינהל, מכתב שצורף כנספח ב' לסיכומי הנתבעת ("חלק שני בנושאי תקציב וכח אדם"). כפי שנראה להלן למחלוקת העובדתית ביחס למועד קליטתו של מר צור השלכה על הכרעתנו בסוגיה זו ועל כן נפתח בה. 64. התובעת בסיכומיה מודה כי מר מנחם צור התקבל לעבודה ביוני 1995 אלא שלטענתה נקלט מר צור לעבודה רק במהלך חודש דצמבר 1996 ורק מאותו מועד החל לקבל שכר מהנתבעת. מר מנחם צור העיד בפנינו כי החל לעבוד בנתבעת ב 1.12.96 לאחר שמלאו לו 65 שנה. עדותו זו לא נסתרה על ידי עד כלשהו. מר מיכאל רועה לא זומן כעד על ידי הנתבעת ואף מכתבו אשר צורף לסיכומי הנתבעת לא צורף לתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת. בנסיבות הנ"ל משלא נסתרה עדותו של מר מנחם צור באמצעות עדות סותרת ו/או ראיה אחרת איננו רואים מדוע שלא לקבל את עדותו בכל הנוגע למועד קליטתו אצל הנתבעת. טענת הנתבעת כי מר צור ביטא יחס שלילי כלפי עובדי ההסתדרות גם אם נכונה היא אין בה בלבד כדי לבסס טענתה לעדות שקרית מצידו של מר צור ועל כן אנו נוטים לקבל את עדותו של מר צור כאמינה בכל הנוגע למועד קליטתו לעבודה בנתבעת. 65. טוענת הנתבעת כי בהסתמך על סעיף 4 לנספח א' לחוקת העבודה של מוסדות ההסתדרות מנועה היא מלהעסיק את מר מנחם צור בהיקף העולה על 50% משרה. עוה"ד טל שגיא, יועצה המשפטי של התובעת בחוות דעתו שערך עבור התובעת (מהנדסים44/) טוען בין היתר כי נספח זה עוסק בהעסקת פנסיונר שיצא לגמלאות ממוסד הסתדרותי ועל כן אין להחילו על מר מנחם צור אשר אינו פנסיונר של מוסד הסתדרותי. כפי שהבהרנו לעיל הרי שבכל הנוגע לפן העובדתי, דעתנו הינה כי מר מנחם צור החל בהעסקתו בנתבעת לאחר הגיעו לגיל הפנסיה ומאחר ומר צור הינו פנסיונר משרד הביטחון וקודם לכן לא עבד במוסד הסתדרותי כי אז מסכימים אנו עם מסקנתו של יועצה המשפטי של התובעת כי מר מנחם צור אינו פנסיונר של מוסד הסתדרותי. 66. נותר לנו לברר האם הנספח עליו מתבססת הנתבעת אמנם מתייחס לעובד אשר יצא לגמלאות ממוסד הסתדרותי בלבד. עיון בנספח א' (עבודת פנסיונרים) לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות מלמד כי ישנם סעיפים המתייחסים לפנסיונר ממוסד הסתדרותי וישנם כאלה המתייחסים אל פנסיונר המגיע ממוסד אחר. סעיפים 5 ו6- לנספח, למשל, מתייחסים בבירור אך ורק לפנסיונר של מוסד הסתדרותי, כך נאמר מפורשות בסעיף 7 לנספח. סעיף 8 לנספח מתייחס במפורש לפנסיונר של מוסד הסתדרותי בעוד סעיף 9 לנספח מתייחס מפורשות לפנסיונר במוסד אחר. סעיף 11 לנספח מבחין לעניין הבראה בין פנסיונר ממוסד הסתדרותי לפנסיונר ממוסד אחר. כעת כאשר אנו בוחנים את סעיף 4 לאותו נספח, סעיף אשר עליו מבססת הנתבעת את טענתה, עולה ברורות כי סעיף זה אומנם עוסק בעובד שיצא לגמלאות ממוסד הסתדרותי. בסעיף הנ"ל נאמר כדלקמן: "4. א. עובד במוסד שישאר בתפקידו לאחר פרישתו לגמלאות יוכל להיות מועסק במוסד כפנסיונר עד לתנאי השלמה לפנסיה בלבד (ולא יותר מ- 50% משרה) מהמשכורת הכוללת ובהתאם לתקנון הקרן. ב. עובד במוסד שיעבור לתפקיד אחר, לאחר פרישתו לגמלאות יוכל להיות מועסק כפנסיונר עד ל50%- משרה". משהגענו למסקנה כי מועד קליטתו של מר צור בנתבעת היה לאחר הגיעו לגיל הפנסיה ומשמר צור אינו פנסיונר של המוסד, הרי שצדק יועצה המשפטי של התובעת עוה"ד טל שגיא בחוות דעתו (מהנדסים44/) בטוענו כי אותו סעיף בחוקת העבודה (סעיף 4 לנספח א' "עבודת פנסיונרים") עליו מבססת הנתבעת טענתה כי התובעת מנועה מלהעסיק את מר מנחם צור בהיקף של משרה מלאה, אינו רלוונטי, באשר אינו עוסק בעבודת פנסיונר המגיע ממוסד אחר. 67. משאין בענייננו הוראה אחרת הקובעת כי התובעת מנועה מלהעסיק את מר מנחם צור במשרה מלאה, פטורים אנו למעשה מלהחליט בשאלה כבדת המשקל בה פתחנו והיא האם צודקת התובעת בטענתה כי הוסמכה בהסדרי האוטונומיה לסטות מהוראות חוקת העבודה או שמא צודקת הנתבעת בטוענה כי אין להסדרי האוטונומיה היכולת לגרוע מתוקפה של חוקת העבודה גם ביחס לאותם עובדים המועסקים מכח הסדרי האוטונומיה (ולחילופין כי יש לקרא לתוך הסדר 95 את הוראות סעיף 3 להסדר 66). אלא שגם אילו היינו נדרשים לשאלה זו ניראה כי יש להעדיף את עמדת התובעת בסוגיה הנ"ל. תחילה יאמר כי בטיעוניה של הנתבעת בסיכומיה, כפי שצוטטו על ידנו לעיל, התעלמה הנתבעת מפורשות מהסמכות שנקבעה בהסדרי האוטונומיה לתובעת לא רק לפטר אלא אף לקבוע תנאי שכר. בסעיף 12 ב' להסדר 95 נקבע כי: "ההחלטה על קבלתם תנאי עבודתם (כפוף לס"ק ג') ופיטורים של נציגים במרחבים תהיה בהתאם להחלטת מזכירות הסתדרות המהנדסים...". (הדגשה נוספה, חברי המותב) בסעיף 11 ג' מסויג האמור בסעיף 11 ב' רישא כדלקמן: "... בקביעת תנאי ההעסקה יילקחו בחשבון התנאים המקובלים במשק ובהסתדרות הכללית החדשה למהות התפקיד ושכרו של המועמד במקום עבודתו הקודם וכן במגמה לקלוט אנשים מהשורה הראשונה לתפקידי המפתח". 68. אשר על כן מסקנתנו הינה כי על הנתבעת לשלם את שכרו של מר מנחם צור על פי היקף משרתו בפועל, קרי משרה מלאה ובכפוף לתנאים שנקבעו על ידי מזכירות התובעת וכל עוד זו קבעה התנאים כפוף לסייג המופיע בסעיף 11 ג' להסדר האוטונומיה והוא הדין ביחד לשאר העובדים שקבענו בהחלטתנו הזמנית כי על הנתבעת להעסיקם. 69. כעת נותר לברר האם צודקת התובעת בדרישתה מהנתבעת להפרשים אשר נגרמו עקב תשלום שכר על ידי הנתבעת לעובדים אריה סויפר, עמוס לידרור וברוך גוטמן, הנמוך ממה שהגיע להם על פי החלטת הגורם המוסמך בתובעת. התובעת פירטה ההפרשים הנ"ל בטור ב' לנספח ת2/ (3.12.00). בטרם נתייחס אל השאלה הנ"ל נענה כי בהסדרי האוטונומיה אין התייחסות ספציפית הקובעת כי תקציב כח אדם נכלל בתקציב פעולות, אלא שמעיון בכתבי טענות הצדדים ומסיכומיהם עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי תקציב הפעולות כפי שנקבע בנוסחה המופיעה בהסדר 95 כולל אף תקציב כח אדם. 70. המשמעות של היכללות תקציב כח אדם בתקציב הפעולות היא כי לקיזוז בעלותם של עובדי התובעת ו/או במספר התקנים אין השפעה על הסך הכולל שבתקציב הפעולות על פי הנוסחה, כאשר סכום כסף הנחסך על ידי הקצאת תקנים מופחת ממילא מסך התקנים המקסימלי המותר לתובעת על פי ההסדר ומגיע לתובעת בתורת תקציב פעולות, אשר נקבע על פי נוסחה מוגדרת ולא כסכום הניתן כנגד הוצאה מוכחת. אשר על כן ומאחר ופסקנו כי התובעת זכאית לקבל תשלום מהנתבעת על פי הסכום שנקבע על ידי בינ"ה - סכום שהינו גבוה מתקציב כח אדם - כי אז השלמת הסכום ששולם בחסר לעובדים, במידה ואומנם שולם בחסר ישולם ממילא לתובעת במסגרת תקציב הפעולות. מאחר ומתקציב הפעולות כפי שנפסק על ידנו קוזז השכר ששולם על ידי הנתבעת בפועל ולא השכר שאמור היה להשתלם, הרי שאם שולם לעובדים הנ"ל שכר הנמוך מזה שהובטח להם כי אז הכתובת שלהם להשלמת השכר בכל הנוגע לתקופת עבודתם עד למתן פסק דין זה הינה התובעת (ובלא שהננו קובעים אם אמנם זכאים הם להשלמה) כאשר התובעת היא שקבעה במו"מ עימם את תנאי עבודתם והסכומים שהופחתו ממה שהובטח להם על ידי התובעת, במידה ואומנם שולם שכר הנמוך, יושלמו ממילא על פי פסק דין זה עד לסך תקציבה האוטונומי המובטח. בהתייחס לתשלומים האמורים להשתלם לעובדים שנקלטו מכאן ואילך הרי שעל הנתבעת להשלים את שכרם עד לסכום המובטח על ידי התובעת ככל שביחס לסכום המובטח נהגה התובעת בהתחשב במקובל בהסתדרות ובהתחשב בתנאי שכרם הקודמים של הנ"ל. קביעתנו הנ"ל חלה כמובן אף ביחס להפרשי שכרו של מר מנחם צור אשר כאמור כתובתו ביחס לעבר הינה התובעת עצמה ומכאן ואילך, וכל עוד הוא מועסק במסגרת 24 התקנים המוקצים לתובעת על ידי הנתבעת, על הנתבעת לשלם לו את שכרו על פי היקף משרתו בפועל. לאור הנימוקים שפורטו לעיל הוחלט פה אחד לגבי פרקים א', ב' ו-ד', כמפורט בפסק הדין לעיל, וברוב דעות כמפורט בפרק ג'. לאור הנסיבות אין צו להוצאות. הנדסה / מהנדס