הרצפטין - בקשה של חולה סרטן מימון תרופה

פסק דין השופטת נ' ארד: מבוא 1. המשיבה 1 חולה בסרטן השד (להלן - החולה) הגישה לבית הדין האזורי בתל אביב כתב תביעה (ע"ב 1721/01) נגד המערערת (להלן גם - מכבי) ובקשה דחופה להעניק לחולה ולממן לה את תרופת הרצפטין (להלן גם - התרופה). בהחלטתו מיום 15.2.01 קיבל בית הדין האזורי (סגנית השופט הראשי ע' פוגל ונציגי ציבור גב' שבתאי ומר נבון; בש"א 1413/01) את בקשתה של החולה ליתן לה סעד זמני של מימון המשך הטיפול בתרופה וחייב את מכבי לשאת במימון הטיפול הזה עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. החלטתו של בית הדין האזורי עמדה, בין היתר, ולענייננו על שני אדנים אלה: האחד - ש"אין מדובר בשאלה אם נתקיימו במבקשת התנאים הנקובים בצו לגבי המשך הטיפול בתרופת ההרצפטין אלא - בשאלה אם הוכחה לכאורה זכותה לטיפול בתרופה זו כתרופת 'קו ראשון' ללא צורך במתן תרופות מקדימות" והאחר - שהחולה הוכיחה "זכות לכאורה לקבלת מימון התרופה" לפי התנאים הנדרשים בצו ביטוח בריאות ממלכתי (תרופות בסל שירותי הבריאות) (תיקון), התש"ס-2000 (להלן - הצו או צו ביטוח בריאות ממלכתי 2000). ובחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק הבריאות). בנוסף הורה בית הדין האזורי על צירופה של מדינת ישראל (היא המשיבה 2 בערעור) כנתבעת מס' 2 לכתב התביעה "לצורך דיון בשאלות העקרוניות, שאמורות להתברר בתביעה העיקרית". 2. ביום 19.3.2001 הגישה מכבי לבית הדין האזורי בקשת רשות ליתן הודעת צד שלישי נגד מדינת ישראל (המשיבה 2 - להלן גם - המדינה); נגד קופת חולים כללית (המשיבה 3); ונגד בית חולים בילינסון (המשיבה 4 - להלן גם בית החולים) (שלושתן יחדיו להלן - המשיבות) , למקרה שתחויב במתן התרופה לחולה. בהחלטתו מיום 23.5.01 (בש"א 2024/01) דחה בית הדין האזורי את הבקשה מחמת היעדר סמכות עניינית (להלן - ההחלטה). על כך בא הערעור בפנינו, לאחר מתן רשות. 3. הדיון בערעור התקיים בהעדרו של נציג הציבור מטעם המעבידים מפאת מחלה ובהסכמת הצדדים. כמו כן נעדרה, מפאת מחלה, באת כוחם של המשיבים 3 ו-4, אולם היו בפנינו עיקרי טיעון בכתב שהוגשו מטעמם. עמדות הצדדים ותמצית טענותיהם 4. החולה הגישה את תביעתה נגד קופת חולים מכבי, בהסתמכה על הוראותיהם של חוק הבריאות ושל הצו, בטענה שמכבי נושאת בחבות ובאחריות לספק לה את שירותי הבריאות, קרי את התרופה, ובדחיפות הנדרשת לאור מצב בריאותה. מכבי מצידה, בהסתמך על הוראות והנחיות שהוציא משרד הבריאות ליישום הצו, שמוצאן בחוק הבריאות, רואה בבית החולים ובבעליו - קופת החולים הכללית וכן גם במדינה, שותפות לה בבירור התביעה נגדה, הן באשר לאחריות ולחבות כלפי החולה והן באשר להתחשבנות הכלכלית שלה עם גופים אלה, ככל שהאחריות למתן התרופה לחולה תושת עליה. מכאן בקשתה של מכבי להתיר לה משלוח הודעת צד שלישי למשיבים, לשיפוי הוצאותיה, ככל שיהיו, והערעור שהגישה על דחיית הבקשה. המדינה רואה עצמה בת דברם של הצדדים במסגרת המצומצמת של הדיון בשאלות העקרוניות בלבד, העשויות להתברר בתביעה העיקרית. מנגד, מבקשת המדינה לדחות את תביעתה של מכבי כלפיה, כצד שלישי הצפוי לשאת באחריות או בחבות בגין חיובים שיוטלו על מכבי כלפי החולה בטענה שתביעה ממין זו, אינה בגדר סמכותו של בית דין זה, דבר הלמד מהוראתו של סעיף 54(ב) לחוק הבריאות. בית החולים וקופת החולים הכללית, מוציאים עצמם מכלל מסכת ההתדיינות של מכבי עם החולה, עד לאחר שתגיע שעתה של "ההתחשבנות" בינן לבין מכבי. בשלב ראשון, טוענות הן, יכריע בית הדין האזורי בשאלה העיקרית שהיא עצם זכאותה של החולה לקבל את התרופה, ואילו שאלת החבות במימון התרופה היא אך פועל יוצא של הכרעה זו. בכל מקרה האחריות הראשונית כלפי החולה מוטלת, מתוקף הוראות החוק, על קופת החולים שלה, הלא היא מכבי. הליכי צד שלישי במסגרת בית הדין לעבודה 5. ככלל, ועל פי פסיקתו של בית דין זה ( ) ניתן לפעול בהליכים של הודעה לצד שלישי גם במסגרת בתי הדין לעבודה, מכוח הוראתו של סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה) על דרך אימוצן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ועל פי שיקול דעתו של בית הדין אם ימצא לנכון לנהוג "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק". גבולותיה של הדרך הנכוחה לעשיית צדק, יותוו בשים לב לתחומה של הסמכות העניינית. על כן, עד שנבוא לשקול את בקשתה של מכבי להתיר לה נקיטת הליכי צד שלישי נגד המשיבים, נבחן תחילה האם עשויה עילת התביעה של שיפוי לבוא בגדר סמכותו העניינית של בית דין זה. 6. סמכות השיפוט הייחודית של בית הדין לעבודה, המפקיעה את סמכותה של ערכאה שיפוטית אחרת, נקבעה בסעיף 54(ב) לחוק הבריאות, תוך פירוט גבולות הסמכות העניינית והצדדים לה. כך נאמר בו: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין ( ), שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". בהתאם, נקבע בפסק הדין בבג"ץ מדינה בת עמי ( ) - בו התבקשה הכרעה בנוגע למדיניות שנקבעה ולהנחיות שיצאו מתוקפה, בקשר לעשיית שימוש בתרופה הניתנת לחולים - כי: "...כל טענה שניתן היה להעלות בפנינו, ניתן להעלות בפני בית הדין לעבודה. כך למשל, עד כמה שניתן היה לתקוף בפנינו את המדיניות של המשיבים, את סבירותה ואת חוקיות ההנחיות שהוצאו, ניתן לעשות כן גם בפני בית הדין לעבודה". ככלל, ניתן לומר, כי הסמכות הייחודית המוקנית לבית הדין לעבודה מתוקף חוק הבריאות, סובבת על הציר המרכזי המסדיר את זכויות המבוטחים ותביעותיהם אל מול קופות החולים בהן הם חברים. בד בבד, נבחנות ומוסדרות על ציר זה לאורכו ולרוחבו, זכויות המבוטחים ותביעותיהם, גם אל מול הגורמים והגופים האחרים הנזכרים בסעיף 54(ב) לחוק ובהם "שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א". ציר נוסף עליו סבה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה עניינו בהסדרת מערכת הזכויות והתביעות שבין המוסד לביטוח לאומי לבין "קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". 7. על מהותו של חוק הבריאות כחוק הבא במסגרת דיני הביטחון הסוציאלי בישראל עמד בית דין זה בפסק הדין בעניין ירמה מדזיני ( ). הוסיף והרחיב השופט מ' חשין בפסק הדין בעניין מכבי ואח' נגד שר האוצר ואח' ( ) בו נדונה תביעתן של קופות החולים נגד השרים וממשלת ישראל לקיום המלצתה של מועצת הבריאות לשינוי מדד יוקר הבריאות ועדכון עלות סל שירותי הבריאות, בדברים אלה: "חוק זה שינה מבחינה משפטית-נורמטיבית את מערכת ביטוח הבריאות בישראל, את זכויות המבוטחים, את יחסי קופות החולים עם חבריהן ואת יחסי קופות החולים עם המדינה. החוק - שאופיו הוא של קודיפיקציה - יועד לפרוש את רישתו על יחסי כל הגופים שלעניין, ועל-פי הוראותיו אמורות היו להיות מוכרעות זכויות וחבויות של הכל. שלוש הן מערכות היחסים שהחוק ביקש להסדיר, ואלו הן: יחסי קופות החולים ומבוטחיהן, קופה קופה ומבוטחיה שלה; יחסי קופות החולים ורשויות המדינה; יחסי המבוטחים והמדינה." [בהתאם], "תושבי המדינה זכאים לקבלת שירותי בריאות המנויים בחוק ("סל שירותי הבריאות"), וזכותם זו עומדת להם כלפי קופות החולים בהן הם חברים. אשר למדינה, זו 'אחראית' למימון סל שירותי הבריאות מהמקורות המנויים בסעיף 13 לחוק." סיכומו של דבר, חוק הבריאות מקנה לבית הדין לעבודה סמכות דיון ייחודית המשתרעת על התחום הרחב אשר נועד להסדיר את זכויות המבוטחים להן הם זכאים על פי דין, לאור ההיבטים הנורמטיביים שמתחום דיני הביטחון הסוציאלי, המגולמים בחוק הבריאות. 8. מן הכלל אל השאלה הדורשת הכרעתנו האם נידרש בנסיבות העניין לעשות שימוש בסמכות הנתונה לנו בסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה ונתיר לקופת החולים מכבי משלוח הודעת צד שלישי למשיבים. התביעה העיקרית המתנהלת בבית הדין האזורי היא זו שבין המבוטחת - החולה לבין קופת החולים שלה מכבי, לקבלת שירותי בריאות לפי החוק וכל כולה מצויה במסגרת הסמכות שבדין; לא כן, ההתדיינות שבין מכבי לבין המשיבים בדבר החבות הכספית העלולה לצמוח ביניהן כתוצאה מהיענות לתביעתה של החולה. התדיינות זו, בין אותם גופים לבין עצמם פנימה מרחיקה לכת אל המעגל החיצוני שמעבר לגבולותיה של סמכותנו העניינית. שונה ענייננו מזה שנדון בפסק הדין המוסד לביטוח לאומי - קופת חולים מכבי ( ) בשאלה אם להתיר את צירופן של שלוש קופות חולים כנתבעות נוספות לתביעה שהגישה מכבי נגד המוסד לביטוח לאומי. בתוך כך אף נבחנה אפשרות חלופית לצירופן לתובענה על דרך משלוח הודעה לצד שלישי. הערעור שם התברר על רקע הסמכות הייחודית הגורפת שהוענקה בסעיף 11(א) לחוק מס מקביל, התשל"ג-1973 לבית הדין לעבודה "... לדון ולפסוק בכל תובענה הנובעת מחוק זה" ( ) והנשיא גולדברג התיר את צירוף קופות החולים כנתבעות נוספות תוך שאמר: "מטרתו של המחוקק היתה ליתן לבית-הדין סמכות ייחודית מקיפה וגורפת בכל אחד מהעניינים שחוק מס מקביל דן בהם, מבלי לציין מי הם בעלי הדין היכולים להיות צד להתדיינות. העולה מכך הוא ששיטת החלוקה של המס המקביל מצויה כל כולה בתחום הסמכות של בית-הדין, אף אם התוצאה מהאמור היא כי ההתדיינות בבית-הדין תהא בנוסף לזו שבין אחת הקופות למוסד, אף בין הקופות לבין עצמן." ( ) זאת ועוד. הגם שאין ניתן לנתק כליל את קצה קָצֶהָ של תביעת ההשבה מעילתה של התביעה העיקרית שהגישה החולה כלפי מכבי, אין אנו סבורים כי נסיבותיו של המקרה שבפנינו מצדיקות הרחבת היריעה מעבר להכרעה הנדרשת בתביעתה העיקרית של החולה בכל הנוגע לתרופה שהיא מבקשת לקבל, על פי דין. מה גם שספק אם היינו נדרשים לתביעתה של מכבי נגד המשיבים באותה עילה, אף אילו הוגשה כתביעה עיקרית העומדת בפני עצמה, לבית דין זה. לא למותר לציין, כי נתנו דעתנו לטענה לפיה פיצול הדיון בין הערכאות עלול לגרום לסרבול ההליכים או לכפילות בהם. אם וככל שיש ממש בטענה זו, עדיין אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם מספיק לחריגה מתחומי הסמכות העניינית שהותוותה בדין - בכלל, ובנסיבותיו של המקרה שבפנינו, בפרט. 9. לאור כלל האמור לעיל, סבורים אנו כי בדין דחה בית הדין האזורי את בקשתה של מכבי. אין אנו רואים להידרש להפעלת סמכותנו על פי סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה ולהתיר הליכי צד שלישי כלפי המשיבים, כמבוקש. אשר על כן דין הערעור להידחות. 10. בטרם נחתום הכרעתנו, ייאמר, כי פתוחה הדרך בפני בית הדין האזורי לשקול אפשרות צירופם של בית החולים ושל קופת החולים הכללית כמשיבים נוספים לתביעתה של החולה - ככל שייראה לבית הדין האזורי לנחוץ ולנכון "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק", כהוראתו של סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה. הצירוף של משיבים נוספים יכול וייעשה כדרך שצורפה המדינה כמשיבה לתביעה העיקרית. זאת, לשם בירור השאלות העקרוניות העולות בה ובאופן שיהא בידי כלל המעורבים, מכוח הדין, להתייצב בהליך ולהשמיע דברם בנוגע לבירור תביעתה וזכותה של החולה לקבל את התרופה. 11. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. רפואהמימוןסרטןמימון תרופות / טיפולים