פסק דין השופט ע' רבינוביץ 1. המשיבה מס' 1 (להלן - אגרוס ת"א) היא חברה שעסקה בתקופה הרלוונטית לתביעה, מושא ערעור זה, בסחר בינלאומי בענף המזון. 2. המשיב מס' 2 (להלן - רונן) היה באותה עת בעל המניות העיקרי והמנהל של אגרוס ת"א. 3. בתאריך 15.7.1982 נכרת בין המערער לאגרוס ת"א הסכם (להלן - הסכם 82), אשר בעקבותיו יצא המערער להמבורג שבגרמניה לשם שיווק תוצרתה של אגרוס ת"א בארץ זו. 4. פעילותו זו של המערער בהמבורג גרמניה נמשכה עד לסיומה בחודש ספטמבר 1991 ולבשה צורות משפטיות אחדות. בתחילה פעל המערער בהמבורג כ"סוכן עצמאי" על פי הסכם 82. בשלב מסויים הוחלט על ידי אגרוס ת"א על הקמת תאגיד מקומי בגרמניה, שבאמצעותו תתבצענה כל פעולות השיווק. בשלב הביניים, עד להקמת התאגיד המקומי, רשמה אגרוס ת"א בתאריך 20.11.1984 סניף מקומי בהמבורג, שבאמצעותו בוצעה כל פעולת השיווק. בתאריך 25.6.1985 הוקם על ידי אגרוס ת"א התאגיד המקומי (להלן - אגרוס המבורג). מכאן ואילך, בוצעה כל פעולת השיווק של אגרוס ת"א בגרמניה באמצעות אגרוס המבורג. 5. הצדדים חלוקים ביניהם, בעיקרו של דבר, בשני נושאים לגביהם הוגשה התביעה מושא ערעור זה. א. תביעת המערער לתשלום עמלה בשיעור 1% (להלן - העמלה) ממחזור העסקים השנתי של הפעילות בהמבורג בגין התקופה יולי 1984 - יוני 1991. ב. תביעת המערער לתשלום פנסיה בשיעור 60% ממשכורתו החודשית האחרונה, או לחלופין תשלום פיצויי פיטורים. 6. במקביל להליך בישראל הגישה אגרוס המבורג תביעה נגד המערער, בה טענה, בין השאר, למעילת המערער בכספיה. המערער מצידו הגיש תביעה שכנגד, בה תבע מאגרוס המבורג את העמלה הנתבעת בתביעה מושא ערעור זה, אם כי בסכום קטן בהרבה. התביעה שכנגד של המערער נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהמבורג ביום 8.2.1996. ערעור המערער על דחיית תביעה זו נדחה על ידי בית המשפט העליון בעיר הנזה ביום 9.10.1998. 7. תשלום העמלה א. סעיף 14ג. להסכם 82 קובע, כי התמורה שיקבל המערער בגין התחייבויותיו על פי ההסכם תכלול, בין השאר, סכום קבוע בסך 4,300 מרקים גרמניים ובנוסף לכך "סכום השווה ל-1% מסכום כל ההזמנות אשר יומצאו על ידי יונגר (המערער - ע.ר.) לאגרוס ויבוצעו על ידה וזאת רק לאחר ביצוע הזמנות בסך 500,000 דולרים, שלא יזכו את יונגר בתשלום 1% כאמור לעיל". ב. סעיף 8 להסכם 82 קובע, כי תוקפו של ההסכם הוא ל-12 חודשים מתאריך יציאתו של המערער לחו"ל, "אשר לא יהיה מאוחר מיום 18.7.1982", וכי אם לא תינתן על ידי אחד מן הצדדים הודעה של חודשיים לפחות לפני תום תקופת ההסכם - "יוארך ההסכם אוטומטית ללא שינוי בתנאים לתקופה נוספת של 24 חודש." ג. המערער טען, כי בתקופת תחולת הסכם 82 שררו יחסי עובד ומעביד בינו ובין אגרוס ת"א, וכי תחולתו של הסכם זה הוארכה גם לתקופות עבודתו בסניף המבורג ובאגרוס המבורג, ולכן זכאי הוא לעמלה בגין כל התקופות הנ"ל בסכום כולל של 1,058,192 מרקים גרמניים. מסכום זה יש לנכות את הסכומים ששולמו ע"ח החוב, כך שיתרת החוב מסתכמת ב-856,592 מרקים גרמניים. ד. אגרוס ת"א טענה, כי בתקופת תוקפו של הסכם 82 לא שררו יחסי עובד ומעביד בין המערער לבינה, וכי מעת היווסדה של אגרוס המבורג פקע הסכם 82, ולא הייתה כל הסכמה להאריך את תוקפו גם לתקופת אגרוס המבורג. ה. תביעת המערער לתשלום העמלה שהוגשה ביום 11.5.1992 לבית הדין האזורי בתל אביב נדחתה (תב"ע נב/1600-3; השופטת מאירי ונציגי הציבור הרשקוביץ וגולדשטיין). ו. בית הדין האזורי נימק את דחיית התביעה בנימוקים הבאים, שאלה תמציתם: 1. הסכם 82 הוארך רק עד נובמבר 1985 - מועד בו הוקמה אגרוס המבורג. 2. לא הוכח, שהסכם 82 חל גם על תקופת אגרוס המבורג. 3. אין זה הגיוני, שהמערער יעבוד עד לשנת 1991 מבלי לדרוש את כל המגיע לו כעמלה לשנים 1984, 1985. 4. התביעה לבית הדין האזורי הוגשה במאי 1992, ולכן התיישנה ככל שקדמה לחודש יוני 1985. 5. לא הוכח, מה הן ההזמנות שהמציא המערער לאגרוס ת"א, ומה מהן בוצע. כמו כן לא נמצאה בחשבונו של המערער הפחתה שנתית של 500,000 דולרים, כמתחייב מסעיף 14ג. להסכם 82. 6. לא מובן, מדוע התעלם המערער מעסקאות בשנים 1982 - 1984, לגביהן אין מחלוקת שהמערער זכאי לעמלה. 7. גרסת המערער, לגבי הסכומים המסוימים שקבל, אינה מפורטת ואינה בהירה דיה. 8. עם היווסדה של אגרוס המבורג נסתיימו יחסי העבודה בין המערער לאגרוס ת"א ונקשר הסכם בין המערער לאגרוס המבורג, שפרטיו ותנאיו לא הוכחו במלואם. 9. מערכת התביעות שבין המערער לאגרוס המבורג נדונה והוכרעה על ידי בתי המשפט בגרמניה, ולכן בתביעה, מושא ערעור זה, יש להתייחס רק לתקופה שמלפני הקמת אגרוס המבורג. 10. עדות המערער לא הייתה מדוייקת, לא עניינית, מבולבלת ולא הותירה רושם אמין. גם עדות רונן לא הייתה מדוייקת יותר אלא שהייתה ברורה. 11. לא הוכחה כל מחוייבות אישית של רונן כלפי המערער. ז. בערעור, שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, טען בנושא העמלה את הטענות הבאות שאלה תמציתן: 1. הסכם 82 הוא הסכם עבודה לכל דבר ועניין, ועל פיו נוצרו יחסי עובד ומעביד בין המערער לאגרוס ת"א. 2. משהוקמה אגרוס המבורג היה המערער למשרתם של שני אדונים: אגרוס ת"א ואגרוס המבורג. 3. הסכם 82 חל גם על תקופת עבודת המערער באגרוס המבורג, כפי שנלמד מעדות המערער ומתשלומים ששלמה אגרוס ת"א למערער בשנים 1985 ו-1986. הטענה, שתשלומים אלה שולמו עבור השנים 1982 - 1984 טעונה הוכחה על ידי מי שטוען אותה - הוכחה כזו לא הובאה על ידי אגרוס ת"א. 4. תמיהתו של בית הדין האזורי על שתיקתו של המערער ביחס לאי תשלום העמלה בשנים 1984, 1985, מוסברת בכך שהעמלה אכן שולמה עבור שנים אלה. 5. גם בשנת 1991 כותב פרקליט אגרוס ת"א מכתב בשמה, בו הוא מתייחס לטענות, שהיו צריכות להיטען על ידי אגרוס המבורג, דבר המלמד על המשך הקשר בין המערער לאגרוס ת"א, גם בתקופה בה עבד באגרוס המבורג. 6. בשנים 1991-1990 שלמה אגרוס ת"א עבור המערער תשלומים למס מקביל מבלי לקבל החזר תשלומים אלה מהמערער. 7. המערער גבה את העמלות שהגיעו לו, ולכן לא תבע אותן. דבר זה היה ידוע לרונן. 8. בידי אגרוס ת"א המסמכים הרלוונטים כדי להוכיח את ההזמנות ששלח המערער ואת אלה שלא שלח. ח. אגרוס ת"א ורונן התייחסו לטענות המערער ותמכו, בעיקרו של דבר, בפסק דינו של בית הדין האזורי. ט. בראשית הדיון בטענות הצדדים עלינו לציין, כי בסיס התביעה לעמלה מצוי בהסכם 82, שעל תקופת תחולתו חלוקים הצדדים. י. הסכם 82 הוא הסכם עבודה בו נוצרו יחסי עובד ומעביד בין אגרוס ת"א ובין המערער. זו הייתה גם נקודת המוצא של בית הדין האזורי, על אף שלא צוינה במפורש בפסק דינו. יא. אין מחלוקת, שהמערער היה עובד אגרוס המבורג מיום היווסדה בתאריך 25.6.1985 ועד לפיטוריו בחודש ספטמבר 1991. יב. אין גם מחלוקת, כי על פי הסכם 82 זכאי היה המערער לעמלה בשעור של 1% ממחזור ההזמנות שיומצאו על ידי המערער לאגרוס ת"א, וכי תוקפו של הסכם 82 על פי סעיף 8 שבו הסתיים ביום 18.7.1985. בית הדין האזורי קבע שתוקפו של הסכם 82 הוארך עד לחודש נובמבר 1985, מועד היווסדה של אגרוס המבורג, אלא שאגרוס המבורג נוסדה כבר בחודש יוני 1985. יג. המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לשאלה, האם הוארך הסכם 82 גם לגבי תקופת עבודת המערער באגרוס המבורג. יד. אפשר היה להימנע מלדון בשאלה זו רק בשל הנימוק הפורמלי לפיו המערער היה עובדו של תאגיד זר, שממוקם בגרמניה, ואין לבית דין זה סמכות לדון במערכת יחסי עבודה הנוגעת לתאגיד זר, הפועל בגרמניה. טו. בית הדין האזורי בחר שלא לנהוג בדרך זו ודן בגופה של התביעה, וגם אנו לא נפטור את עצמנו מלדון בערעור המתייחס לגופה של התביעה. טז. הסיבה לדיון בתביעה לגופה נובעת מן ההתרשמות, שהמערער פעל גם בעבודתו באגרוס המבורג כידה הארוכה של אגרוס ת"א, ולמעשה ביצע באגרוס המבורג את אותה עבודה שביצע בעת שפעל רשמית "תחת כנפי" אגרוס ת"א או "תחת כנפי" סניף המבורג. מדובר "באותה הגברת בשינוי האדרת", אך לא בשינוי מהות העבודה ולא בשינוי הגוף שלמענו עבד בסופו של דבר. אין ספק, שאגרוס המבורג קשורה הייתה בטבורה באגרוס ת"א, וכי רונן היה המוציא והמביא גם באגרוס המבורג, למרות חופש הפעולה הרחב ביותר שהיה למערער כמנהל יחיד בתאגיד זר זה. יז. דברים אלה מצוינים, משום שעל פני הדברים, אין זה סביר, שהמערער, שהמשיך בעבודתו באגרוס המבורג באותה עבודה שעשה באגרוס ת"א, יוותר על עמלה בשיעור של 1%, שהיוותה מרכיב משמעותי בתמורה המובטחת לו. שורת ההגיון הייתה מחייבת במקרה זה את הסברה, שתנאי הסכם 82 ביחס לתשלום העמלה המשיכו גם בתקופת עבודתו של המערער באגרוס המבורג. יח. כנגד שורת היגיון זו, עומדות לרועץ למערער החלטות של שלוש ערכאות - שתיים בגרמניה ואחת של בית הדין האזורי, אשר קבעו, כי לא הוכח שהסכם 82 אכן חל גם על תקופת עבודתו בהמבורג גרמניה. בפני בית הדין האזורי עמדו שתי כיתות עדים שהכחישו זו את זו ביחס לשאלה שבמחלוקת. בית הדין האזורי העדיף את גרסת אגרוס ת"א על פני גרסת המערער, כשהוא מציין את חוסר אמינותו של המערער. יט. במצב דברים זה, בו מחד שורת ההגיון עומדת לצדה של גרסת המערער, אך מאידך עומדת כנגדה התרשמות בית הדין קמא על חוסר אמינות עדותו של המערער, בתוספת פסיקה באותה שאלה של שתי ערכאות בגרמניה, שגם הן לא קבלו את גרסתו - עומדת ערכאת הערעור כבולה בהלכה המשפטית הקובעת, שבדרך כלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית שראתה את העדים והתרשמה מהם. מסקנה זו נכונה, לאור האמור לעיל, גם אם גרסת אגרוס ת"א אף היא רחוקה מלהיות מדויקת, כפי שציין בעצמו בית הדין האזורי, וכך גם ניתן להתרשם ממקרא הדברים. כ. בהקשר זה יש לשוב ולהבהיר, כי אגרוס המבורג היא תאגיד עצמאי, אשר הוא והוא בלבד העסיק את המערער בתקופה בה עבד בו, אע"פ שאגרוס המבורג פעלה למעשה למען אגרוס ת"א. במצב דברים זה, יש משמעות מכרעת לכך, שבית המשפט המוסמך בגרמניה על שתי ערכאותיו לא קיבל את גרסת המערער. משמעות הדברים היא שהפלוגתה בנושא זה הוכרעה, ואין מקום לחרוש בה חריש נוסף. כא. לא למותר לציין עוד בהקשר זה, כי התביעה שכנגד בגרמניה הייתה על סכום של 500,000 מרקים גרמניים בעוד שהתביעה מושא ערעור זה היא ע"ס 856,592 מרקים גרמניים. בית המשפט המחוזי בגרמניה ציין נתון זה (בבית המשפט בגרמניה התפאר המערער בתביעה של 1.5 מליון מרקים) כנקודת חולשה בגרסתו של המערער, משום שהיא מקשה על הבנת דרך חישוב העמלה על ידי המערער. אומנם, בערעור זה תרץ המערער את התביעה המוקטנת בגרמניה בנסיון לחסוך באגרה, אך קשה לקבל ויתור על כמחצית התביעה רק בשל הרצון לחסוך באגרה. כב. התביעה התייחסה גם לתקופה 1.7.1984 - 30.6.1985, שלמעשה כולה מתייחסת לעבודה באגרוס ת"א. העמלה שנתבעה בגין תקופה זו מסתכמת ב-65,628.41 מרקים גרמניים. 1 X 3,534,661 +0 3,028,18 100 כג. אכן, יש מקום לדון בתביעת המערער לגבי התקופה 1.7.1984 - 30.6.1985. בית הדין האזורי קבע, שהתביעה התיישנה לגבי כל תביעה, המתייחסת לתקופה שקדמה לחודש יוני 1985, ובכך טעה. באין טענה להתיישנות התביעה, כשמדובר בהתיישנות פרוצדורלית להבדיל מהתיישנות מהותית כמו במקרה של פיצויי הלנה, התביעה לא מתיישנת, גם אם עברה תקופת ההתיישנות. במקרה הנוכחי לא נטענה טענת התיישנות. כד. עם זה, כפי שצוין לעיל, קשה לעקוב אחרי דרך החישוב של המערער גם לגבי תקופה זו בהתחשב בכך, שלא ברור, האם בדרך החישוב התמלאו כל תנאי סעיף 14ג להסכם 82 ובעיקר תנאי ניכוי הזמנות בסך 500,000 דולרים, שאינם מובאים בחשבון הזכאות לעמלה, וגם לא ברור לזכות איזו שנה משנות הפעילות ניתן לזקוף סכומים מסוימים שהודה המערער בקבלתם. יש לציין, כי על פי סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, "סכום שניתן לנושה, שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחידים, רשאי החייב בעת התשלום לציין את החיוב שלחשבונו יזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן". במקרה הנוכחי לא ברור, האם אכן ציין המערער בעת התשלום לחשבון איזה חיוב יזקף התשלום. כה. חוסר האפשרות לעקוב אחרי דרך החישוב המדויקת של המערער בחישוב העמלה, היה גם אחד הנימוקים לדחיית תביעתו על ידי בית הדין האזורי. לא ניתן לומר שנימוק זה, שהובא גם על ידי בית המשפט בהמבורג, הוא בלתי מבוסס. כו. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הערעור בנושא העמלה גם לגבי תקופה זו. 8. תשלום פנסיה או לחלופין פיצויי פיטורים. א. בתאריך 7.11.1989 כתב רונן למערער מכתב (להלן - התחייבות 89) בזו הלשון: "אל: מאיר יונגר מאת: יאיר רונן הנדון: הסדרי פנסיה תקציבית. בהמשך לשיחתנו ולאור העדר אפשרות של הסדרת פנסיה מוסדית בגין הגיל הגבוה של תחילת העבודה, הסכימה החברה לשלם פנסיה מתקציבה היא וזאת על פי התנאים הבאים: 1. הפנסיה תשולם עם פרישתך בהגיעך לגיל פרישה, או באם תבחר להמשיך ולשרת את החברה לאחר גיל הפרישה - תשולם הפנסיה החל מתאריך הפסקת עבודתך בחברה. 2. גובה הפנסיה יהיה בשיעור של 60% מסכום משכורתך האחרונה. 3. במקרה של חו"ח פטירה תשולם הפנסיה לגב' כוכבה יונגר - רעייתך וזאת בשעור של 40% ממשכורתך האחרונה. תחולת הפנסיה היא לכל ימי חייה אולם ללא זכויות הורשה. 4. במידה והחברה תפסיק פעילותה מסיבה כל שהיא, או תמכר במלואה לגוף אחר - לא תחול חובת התשלום על מי מבעליה יורשיה וכיו"ב. 5. התשלומים יבוצעו בארץ בשקלים לח-ן בנק בישראל. 6. הסדר זה בא במקום פיצויי פרישה, או תגמול פרישה אחר. הנני מאחל לך ולמשפחתך בריאות ואריכות ימים ושותפות בפעילות החברה כל עוד יעמוד לך כוחך. בברכה, י. רונן" ב. המערער תבע לממש את התחייבות זו או לחלופין לשלם לו פיצויי פיטורים. ג. בית הדין האזורי דחה את התביעה בנימוקים שאלה תמציתם: 1. התחייבות 89 ניתנה במועד, בו היה המערער מועסק על ידי אגרוס המבורג, ולכן יש לקבוע, שההתחייבות היא של אגרוס המבורג ולא של אגרוס ת"א. 2. הקביעה בהתחייבות 89 לפיה התשלום יעשה בשקלים לחשבון בנק בישראל, אינה יכולה להתפרש אלא כהתחייבות של אגרוס המבורג, שהרי אילו פרש המערער מאגרוס ת"א, לא היה צורך בציון של תשלום בשקלים לחשבון בנק בישראל. 3. לאור נתונים אלה יש לבחון את ההתחייבות לאור החוק הגרמני. 4. בספטמבר 1991 לא פרש המערער, ולא הגיע לגיל פרישה, שכן היה אז בגיל 62 בלבד, בעוד שהתחייבות 89 מתייחסת לפרישה בגיל פרישה או לאחריו, ביוזמת המערער ולא לפרישה כפויה כבמקרה זה. 5. התחייבות 89 הייתה ודאי מותנית בנאמנות המערער למעסיקו, וזו ודאי לא הייתה באה לעולם, אילו ידע המעסיק, שהמערער "מושך כספים" לעצמו מקופת המעסיק. ד. בית הדין האזורי גם דחה את תביעתו החלופית של המערער לפיצויי פיטורים מנימוקים דומים, שאלה תמציתם: 1. הפסקת העבודה נעשתה על ידי אגרוס המבורג ולא על ידי אגרוס ת"א, ולכן לא קמה למערער עילת תביעה כנגד אגרוס ת"א וגם לא כנגד רונן. 2. גם אילו נעשתה הפסקת העבודה על ידי אגרוס ת"א, הרי שאין מדובר בפיטורים שרירותיים או חסרי סיבה. 3. המערער עצמו התפטר מעבודתו באגרוס המבורג, ולא רק מתפקידו כמנהל בתאגיד זה. 4. בית המשפט בגרמניה קבע, שהמערער עשה "מעשים אסורים" בכספי מעסיקו. 5. הוכח גם, כי המערער תוך כדי עבודתו באגרוס המבורג היה מעורב ואף יותר מכך בהקמת עסק שעסק בתחומים דומים לעיסוקי אגרוס ת"א ואגרוס המבורג. במעשה זה התחרה המערער במעסיקו תוך כדי עבודה עבור מעסיקו. נתון זה מצדיק שלילת פיצויי הפיטורים גם אילו הגיעו לו. ה. בערעור על דחיית תביעת זו לפנסיה תקציבית מאגרוס ת"א או לחלופין לפיצויי פיטורים טען המערער בתמצית טענות אלה: 1. התחייבות 89 נעשתה על ידי אגרוס ת"א, כפי שעולה מהמסמך הכתוב, שהוא מסמך של אגרוס ת"א. 2. התחייבות 89 לא התייחסה דווקא לפרישה בגיל פרישה, אלא ניתן לפרשה גם למקרה של פרישה מוקדמת. 3. אגרוס ת"א ורונן ידעו, כי המערער מושך כספים על חשבון עמלתו, ולכן לא נכונה קביעת בית הדין האזורי לפיה, לו ידעו אלה, שהמערער מושך כספים מקופת מעסיקו, לא הייתה באה לעולם התחייבות 89. 4. אין זה נכון, שבית המשפט בגרמניה קבע, שהמערער מעל בכספי מעסיקו. בית המשפט בגרמניה קבע, שלמערער היה הסכם עם אגרוס ת"א ועליו לגבות מאגרוס מת"א את המגיע לו. כמו כן קבע בית המשפט בגרמניה כי עמלות בסך 278,061 מרקים גרמניים שולמו לצד שלישי ולא לכיסו של המערער. 5. לא היה מקום להתרשמות בית הדין האזורי ביחס לעמימות תשובותיו של המערער, ולא היה מקום ללמוד מנתון זה על חוסר נאמנותו של המערער למעסיקו. 6. המערער פוטר על רקע מצב בריאותי, ניתוח לב פתוח שעבר בסמוך לפני פיטוריו. 7. לא הוכח, שהמערער היה מעורב בהקמת עסק מתחרה למעסיקו. העסק עליו מדובר היה של בנו, ולו לא היה כל חלק בו. ו. נשאלת השאלה, האם יש בטענות אלה של המערער כדי לדחות את המסקנות אליהן הגיע בית הדין האזורי . בבחינת שאלה זו נתבסס על חומר הראיות הקיים. ז. על פי חומר ראיות זה פיטורי המערער קדמו להתפטרותו מבחינה כרונולוגית ונעשו על רקע אי סדרים שנתגלו בחשבונות אגרוס המבורג (נספח 1-G לתצהיר איה בר שלא נחקרה על תצהירה). ח. בית המשפט המחוזי בהמבורג פסק, כי על המערער להשיב לאגרוס המבורג סכום של 165,624.02 מרקים גרמניים. בית המשפט המחוזי בהמבורג הניח, כי המערער השתמש בכספים אלה "תוך מעילה בתפקיד" ומכאן זכותה של אגרוס המבורג להשבתם של כספים אלה (עמ' 18, 19 לנת/1). טענת המערער לקיזוז סכומים אלה כנגד העמלה, לה זכאי הוא, לטענתו, נדחתה בהעדר הוכחה מספקת של הזכות לעמלה וגובה סכומיה. ערעור על פסיקה זו נדחה על ידי בית המשפט בגרמניה. טענת המערער לפיה לא מצא בית המשפט בגרמניה פסול במשיכת הכספים על ידי המערער אינה מדויקת. בית המשפט המחוזי סווג בפירוש משיכה זו כמעילה בתפקיד. י. המערער מצא בטיעונו לגיטימציה למשיכת כספים זו, בשל העמלות שחבה לו, לטענתו, מעסיקתו. טענה זו, כאמור, נדחתה על ידי שתי ערכאות בגרמניה, אך אפילו היה למערער בסיס לטענתו זו, לא יכול היה לעשות דין לעצמו וליטול כספים מקופת מעסיקתו בדרך של "קיזוז" כפוי. יא. טענת המערער, כי דיווח על משיכות אלה לאגרוס ת"א יש בה, כנראה, רק חצי האמת. על פי תצהירי איה בר ורונן "רישומם בספרי התאגיד נעשה באופן שלא ניתן היה לאתר אותם אלא בחקירת ספרים יסודית ומדוקדקת שנערכה מתוך כוונה לחפש אי דיוקים או רישומים כוזבים - מה שלא עלה בתחילה על דעתי לאור האמון המוחלט שהתובע זכה בו". יב. הגשת התביעה כנגד המערער בגרמניה על ידי אגרוס המבורג, בין השאר, בגין סכומים אלה ופיטוריו של המערער בגין אי הסדרים הנ"ל ודאי, שאינם מתיישבים עם הסכמה למשיכת כספים על חשבון העמלות שלטענתו הגיעו לו. יג. המערער הועסק החל מיולי 1985 על ידי אגרוס המבורג ופוטר על ידה. אגרוס המבורג היא תאגיד עצמאי על אף שנשלטת מעשית על ידי אגרוס ת"א. מבחינה זו בעל הדברים של המערער לעניין הפסקת העבודה ותוצאותיה הוא אגרוס המבורג ולא אגרוס ת"א. יד. אילו הייתה קיימת למערער זכות לפיצויי פיטורים לפי החוק הגרמני, מבחינה משפטית היה צריך לתבוע את אגרוס המבורג, שהיא הייתה מעסיקתו ולא את אגרוס ת"א. מסיבה זו התביעה לפיצויי פיטורים שנתבעה מאגרוס ת"א - בדין נדחתה. טו. התשובה לשאלה מי מבין שתי החברות התחייבה על פי התחייבות 89 לשלם למערער פנסיה תקציבית אינה פשוטה. על פני הדברים ההתחייבות היא של אגרוס ת"א, שהרי על מסמך שלה רשומה ההתחייבות. מאידך, המערער עבד בעת רישום המסמך ובסיום העבודה אצל אגרוס המבורג, וסעיף 6 להתחייבות קובע תשלומים בשקלים לחשבון בנק בישראל. קביעה זו נראית מיותרת במקרה של התחייבות של תאגיד ישראלי. טז. לידתה של התחייבות 89 על פי עדות רונן הייתה בכוונת המערער לפרוש כבר בשנת 1989. על פי עדות זו, היה המערער עתיד לחיות עם פרישתו בישראל (עמ' 93 לפרוטוקול). יז. נתון זה לא עוזר בפתרון השאלה, מיהו המתחייב בהתחייבות 89, על אף שחזרתו של המערער לישראל בסיום העבודה, אולי מחזירה אותו לתחילת ההתקשרות, שוודאי הייתה עם אגרוס ת"א. במצב בלתי ברור זה, לא ניתן לקבוע שמסקנת בית הדין האזורי, לפיה ההתחייבות 89 היא של אגרוס המבורג, אינה נכונה, וכי יש מקום לשנותה. יח. מסקנה זו בהכרח מובילה לדחיית הערעור ביחס לתביעה כנגד אגרוס ת"א לתשלום פנסיה תקציבית למערער, שהרי בעלת הדברים של המערער במקרה זה היא אגרוס המבורג. יט. לא למותר לציין, כי אין לשון התחייבות 89 יכולה להתפרש אלא כמכוונת למקרה של פרישה בגיל פרישה או לאחריו, לפרישה מוסכמת ולא לפרישה כפויה בנסיבות של תביעה להחזר כספים שנלקחו על ידי העובד ממעסיקו שלא כדין. בנסיבות אלה אין מקום לפסיקת פיצויי פיטורים ואין מקום לאכוף את ביצוע התחייבות 89. כ. בהקשר זה נציין, כי אכן החברה שהוקמה בגרמניה על ידי בנו של המערער, שנמצא באותה עת בארצות הברית, אמורה הייתה לשמש לצורך עסקי המערער בגרמניה (עמ' 52 לפרוטוקול) ובכך להתחרות באגרוס המבורג. 8. סוף דבר א. המערער ביקש להוכיח, כי הוא זכאי לעמלה לאורך כל תקופת העסקתו, וכי הכספים שנטל מאגרוס המבורג אינם אלא גביית המגיע לו כעמלה. ב. בסופם של ההליכים נדרש להחזיר את הכספים שנטל, לטענתו, על חשבון אותה עמלה, ולא הוכרה זכותו לתשלום אותה עמלה מתוקף הטענה להארכת תוקף ההסדר הקיים בנושא זה בהסכם 82. ג. מבחינה זו יצא המערער "קרח מכאן ומכאן". ד. גם בתביעתו לפנסיה או לפיצויי פיטורים לא צלח. ה. כשאלה פני הדברים אין לנו אלא לחזור ולקבוע שהערעור נדחה. ו. בנסיבות העניין, כאשר גם גרסת המשיבים אינה נקיה לחלוטין מסימני שאלה - הייתי מסתפק בפסיקת הוצאות הערעור בסך של 3,000 ₪ בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עמלת מכירות