פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק בעניין זה התקיים בפני דיון מוקדם בערעור. באותו מעמד הוסכם בין הצדדים בהסכם פשרה כדלהלן: "הצדדים מצהירים כי מוסכם עליהם שלמרות שעו"ד פרייליך סבור שהוא מילא את טופס 161 כדין, הוא ימלאו על פי הנדרש על ידי חברת הביטוח. עו"ד פרייליך מודיע כי כוונתו בטופס היתה ששכר העבודה האחרון של עו"ד בן דור היה 7595 ₪. פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית בסיום העבודה היה 8,063 ₪. ההפרש שהיה אמור עו"ד פרייליך לשלם על ידי הסבת פוליסת הביטוח, הוא 5,481 ₪. בית הדין יפסוק לשאלת פיצויי ההלנה על סמך סיכום קצר בכתב. המערערת חוזרת על כתב הערעור, על הסיכומים בכתב בבית הדין האזורי (סעיף 1, סעיף 8, 9, 10, 11-32 ועד בכלל, עמ' 50) ומפנה גם לתצהיר עדות ראשית של סמדר בן דור ומאיר בהנר והמסמכים המצורפים. המשיב יגיש סיכום קצר תוך 21 יום, ללא חישוב הפגרה. המערערת תוכל להגיב לסיכום זה תוך 21 יום, אם רצונה בכך. הצדדים במקשים שבית הדין יפסוק לעניין פיצויי ההלנה לאחר טיעון קצר בעל פה. גדר המחלוקת עתה הוא האם פיצויי הפיטורין שוחררו במועד, היינו, האם המשיב עשה את כל הדרוש על מנת לשחרר את פיצויי הפיטורין מביטוח המנהלים. טענת המערערת היא כי המשיב לא מילא כראוי את טופס 161 ולכן לא קבלה המערערת את פיצויי הפיטורין מביטוח המנהלים במועדם. בית הדין האזורי בחיפה מפי סגן השופט הראשי ש' גוטמכר ונציגי הציבור שלום מסורי וישראל שטוקמן בעב 301153/97, קבע כי עדות המשיב היתה אמינה עליו. על מנת להחליט בעניין פיצויי ההלנה לצורכי פשרה יש לבחון בקצרה את הרקע להפרשות לביטוח המנהלים ושחרור הכספים. תחילתם של דברים בקליפת האגוז בכך שהיה על המשיב כמעביד להפריש לביטוח המנהלים 81/3% משכרה על חשבון פיצויי פיטורין, 5% תגמולים ו-2.5% אבדן כושר עבודה. המשיב הפריש 81/3% ו-5% וסבר שבכך הוא הפריש את כל הנדרש בגין פיצויי פיטורין. חברת הביטוח בראותה שחסרים 2.5% בגין ביטוח אישי העבירה סכום זה מהסכום של 81/3% שהופרשו בגין פיצויי פיטורין. כשנודע הדבר למשיב עם סיום עבודתה של המערערת הוא שילם למערערת את התוספת של % 21/3 בגין פיצויי פיטורין מעבר ל- 6% שהיו בחברת הביטוח. נותרה השאלה של שחרור אותם 6%. היה על המשיב בנוסף למכתב שחרור גם למסור לחברת הביטוח טופס 161. על פי קביעת בית הדין האזורי המציא המשיב לחברת הביטוח טופס 161 חתום על ידו בינואר, 1997 (המערערת פוטרה ב- 23.12.1996). לטענת חברת הביטוח הפרטים בטופס לא היו ברורים ועל כן המציא הוא שוב טופס כזה ביולי 1997. יתרת פיצויי הפיטורין הם -.5,481 ₪. בגינם מבקשת המערערת פיצויי הלנה. לקחנו בחשבון את מכלול הנסיבות. את העובדה שהמשיב הפריש לביטוח המנהלים 81/3% משכרה וסבר שבכך הוא פטור מלשלם פיצויי פיטורין. חברת הביטוח היא שעשתה בכספים לפי ראות עיניה, בכך שהעבירה חלק על חשבון ביטוח אישי. סכום זה עומד לרשותה של המערערת. המשיב שילם את יתרת פיצויי הפיטורין כשנודע לו שחברת הביטוח החסירה מסכום פיצויי הפיטורין את סכום הביטוח האישי. המשיב גם מילא בשנית טופס. מאידך לקחנו בחשבון שפיצויי הפיטורין לא שולמו במועדם בגין מילוי מוטעה של הטופס. המשיב עורך דין והיה עליו לברר עם סוכן הביטוח את דרך מילוי הטופס. מחומר הראיות ומפסק דינו של בית הדין האזורי עולה שהדבר נעשה מתוך טעות. לא היה למשיב נימוק אחר להטעות כביכול במילוי הטופס. אנו מחליטים לצורכי פשרה ולאור כל הנסיבות כי המשיב ישלם למערערת סכום כולל של -.8,000 ₪ תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה. המערערת טוענת שעד היום לא מולא הטופס כראוי. ראוי היה שהצדדים, ששניהם עורכי דין, ישבו בצוותא יחד עם פקיד חברת הביטוח ויבררו היכן הפגם. יחסי עבודה אינם צריכים להסתיים בעוינות. ניתן לסיימם תוך הבנה הדדית ובעיקר במקרה הנוכחי תוך עזרה הדדית לסיים את העניין. אין צו להוצאות. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים