פרשנות סעיף הסכם קיבוצי


פסק דין

השופטת נ' ארד:

בערעור זה נדרשים אנו לפרשנותו של סעיף בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הצדדים לערעור זה. עד שנבוא לגופו של עניין נפתח בהשתלשלות העניינים, כפי שהיא עולה מכלל החומר שהובא בפני בית הדין האזורי ובפנינו.

הרקע העובדתי

1. התיאטרון הלאומי הבימה הינו הקדש ציבורי שהוקם ע"י שר החינוך לפי חוק הנאמנות, תשל"ט - 1979. התיאטרון התנהל בידי הנהלה ציבורית אשר לה הייתה הסמכות לאשר הסדרי שכר ככתוב בכתב ההקדש.

2. בין ועד השחקנים לבין מנכ"ל התיאטרון ד"ר דוד אלכסנדר התקיימו מגעים בנוגע להסדרת תנאי עבודתם ושכרם של השחקנים בתיאטרון, לאחר שפג תוקפו של ההסכם המיוחד מיום 24.10.91 . במסגרת אותם מגעים עניין מיוחד לנו במסמכים הבאים, המשקפים את המו"מ שנוהל בין הצדדים והם אלה:

א. סיכום פגישה מיום 25.9.94, עליו חתומים מנכ"ל התיאטרון וועד שחקני ה"בימה", שעניינו, בין היתר, שיעורה של הפרמיה שתשולם לשחקנים שהשתתפו בחזרות, עד אשר "תנוסח ותמומש נוסחה חדשה למבנה השכר של שחקני התיאטרון...". צוין במפורש כי: "סיכום זה יובא לדיון בועדת הכספים של התיאטרון ולאישורה בישיבתה הקרובה המתוכננת ליום 29.9.94. מימוש סיכום זה מותנה בהחלטת ועדת הכספים", שלאחריה ישולמו הפרמיות (להלן גם הפגישה).

ב. פרטיכל פגישה מיום 12.10.94 בין המנכ"ל דוד אלכסנדר ובין ועד השחקנים, שבמשפט הפותח בו נאמר: "כל הסכמה תקבל אישור של ההנהלה הציבורית". באותה פגישה נדונו "שינויים מהותיים להסכם הקיים" וכן "הסעיפים המבוקשים לשינויים" ובהם: פרמיית חזרות; חישוב הפרשות הפנסיה; חישוב פיצויי פיטורין; קרן השתלמות; הועלתה דרישה ל"תשלום על איפור" ולאחר דין ודברים הדגיש המנכ"ל "כי הפגישה עם ההנהלה אינה משא ומתן, אלא הצגת מצבו של השחקן בפני חברי ההנהלה".

ג. מסמך שכותרתו "סעיפים לתיקון בהסכם השחקנים" מיום 25.10.94 (שייקרא להלן גם - הנספח למסמך אלכסנדר או הנספח) ובו שני סעיפים החשובים לענייננו:

סעיף 13.3 שכותרתו "רכיבי השכר שמהם יועברו הפרשות לקרן הפנסיה ולקרן בר". לפי האמור בו, בין היתר, בהרכבה של המשכורת "לצורך הפרשות מהפרמיות לקרן פנסיה יובאו בחשבון" שיעורי הפרמיות שיחושבו לפי מספר ההצגות ששיחק השחקן בפועל, כשחישוב הפרמיות משתנה, בין פרמיות מלאות לבין 50% מהפרמיה.

בסעיף 15.1 נאמר: "בכל מקרה של פיטורין, או סיום עבודת השחקן בגמר תקופת החוזה האישי, יקבל כל שחקן פיצויי פיטורין בשיעור של משכורת חודשית אחת... ושווי משוקלל של 50% מהפרמיות שקיבל לכל שנה משנות עבודתו בתיאטרון... למען הסר ספק מוסכם, כי משכורת כוללת פירושה , שכר משלוב, ותק, י"ג, פרמיות 50%..." במאמר מוסגר - נקדים את המאוחר ונציין כי מסמך זה, הנספח למסמך אלכסנדר, הוא מושא תביעתם של השחקנים הדורשים את מימושו בערעור זה, מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד. על כך נרחיב בהמשך הדברים.

ד. מכתב מיום 23.11.94 אל ועד השחקנים חתום בידי המנכ"ל ד"ר דוד אלכסנדר (שייקרא להלן גם - מסמך אלכסנדר).

אף כאן נקדים את המאוחר ונציין כי מסמך זה הוא הציר עליו סובב ערעור זה. על כן ומפאת חשיבותו לעניין שבפנינו נפנה בראשונה לעיקר הדברים שבאותו מסמך.

בפתח המכתב נאמר כך: "מבלי לגרוע מן ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 24.10.91 ובהמשך לפגישותינו בענין שינוי תנאי שכרם של שחקני התיאטרון והמשא ומתן על הסכם עבודה חדש, להלן עמדת הנהלת התיאטרון:..." בהמשך מתייחס המנכ"ל, בין היתר, לעניין המשך המשא ומתן בין הצדדים עד לגיבושו של הסכם קיבוצי מיוחד חדש ואומר:
"4. עם זאת, כבר בשלב זה, ישופרו תנאי שכרם של שחקני התיאטרון, כדלהלן:... יינתנו פרמיות לחזרות בשיעורים... הסדר זה יחול מ-15.6.94 - מועד התחלת החזרות על הפקת הצגת 'ביקור הגברת הזקנה'"; "יוגדלו דמי האיפור החודשיים לסך 150₪ בהצמדה לתוספת היוקר..."; "ישולמו דמי הבראה..."; "הפרשות לקרן ההשתלמות..." "7. נושא פיצויי הפיטורין ומענקי הפרישה יידון ויכלל במסגרת ההסכם הקיבוצי המיוחד החדש.

בכל מקרה לא תחול הרעה בתנאים שהוצעו על ידי בענינים אלה ואשר סוכמו בינינו בפגישה מיום 12.10.94 ונוסחו בהסכם מ - 25.10.94 , אשר נחתם בראשי תיבות (והרצופים בזאת)".

כפי העולה מן האמור בסעיף 7 הנ"ל מחזיק הוא בתוכו את ההסכמות שהתגבשו בין המנכ"ל לבין ועד השחקנים, כפי שמצאו ביטוין בפגישה ובנספח למסמך אלכסנדר, שאת מימושו תובעים השחקנים.


3. בתחילת שנת 1995 מונה יעקב אגמון כמנכ"ל חדש לתיאטרון במקומו של דוד אלכסנדר. השחקנים הגישו לו את תביעותיהם בהסתמך על סיכום הדברים בינם לבין קודמו כפי שהן באות לידי ביטוי, בין היתר, בנספח אלכסנדר. דרישותיהם נדחו על ידי התיאטרון בטענה שמסמך זה והסכמות אחרות שהיו לשחקנים עם המנכ"ל היוצא דוד אלכסנדר, לא קיבלו את אישור ההנהלה כנדרש ועל כן אין הן בנות תוקף מחייב.


4. ביום 1.9.95 מינה בית המשפט נאמן ציבורי לתיאטרון והטיל עליו להכין תכנית הבראה לאחר שהנהלת התיאטרון התפטרה בשל המצב הכלכלי אליו נקלע התיאטרון.

כחלק מביצוע הסכם ההבראה שנחתם בין הנאמן הציבורי ומנכ"ל התיאטרון ובין ממשלת ישראל, נחתם ביום 25.12.95 הסכם קיבוצי מיוחד (להלן - ההסכם הקיבוצי המיוחד) שהצדדים לו הם: נאמנות התיאטרון הלאומי "הבימה" באמצעות הנאמן הציבורי כנאמן יחיד לתיאטרון מצד אחד (היא המשיבה שבפנינו); ומהצד השני: 1) ההסתדרות הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי; 2) האיגוד הארצי של השחקנים והבמאים; 3) ועד שחקני תיאטרון "הבימה" (היא המערערת שבפנינו).


5. ההסכם הקיבוצי המיוחד על נספחיו הוגש לרישום ונרשם כחוק אצל הממונה על יחסי העבודה ביום 15.7.97, כאשר בין הנספחים לו נמצאים מסמך אלכסנדר והנספח לו. במאמר מוסגר, יוער, כי ההסכם הרשום כדין על נספחיו, הוצג בפני בית דין זה במהלך הטיעון לערעור והצדדים התייחסו לכך בהשלמת טענותיהם בכתב.

מפאת חשיבותו לענייננו נפרט להלן את עיקר הנושאים הנזכרים בהסכם הקיבוצי המיוחד והם אלה: הפחתה של ההוצאות על שכר ב- 10% ובתוך כך הפחתת שכרם של השחקנים בשיעור של 6% "מסך ההשתכרות החודשית ברוטו של כל שחקן", למעט ההפרשות לקרנות השונות.
הקפאת שכרם של השחקנים "החל מיום 1.1.96 ועד 30.6.97", למעט על תוספות יוקר מכוח הסכמים קיבוציים כלליים במשק ותוספות שכר אחרות במגזר הציבורי;

פיטורי שחקנים בהסכמה, או בהסדר מוסכם, תוך "...הענקת כל הזכויות המגיעות לשחקן לפי החוק, ו/או ההסכמים הקיימים" בידיעת הוועד;

שינויים בסדרי העבודה: צמצום האפשרות לצבירת ימי החופשה; הפרשות לקרן השתלמות; התקשרות עם שחקני חוץ;

תוקף ההסכם "מיום חתימתו ועד ליום 31.12.97" . עם תום תקופת ההסכם "ישובו ויחולו על יחסי העבודה שבין הצדדים הוראות ההסכמים הקיימים".

כניסתו לתוקף של ההסכם הותנתה בקבלת "אישור ממשלת ישראל ו/או ביהמ"ש המחוזי בתל אביב". שלושה ימים לאחר מכן, ביום 28.12.95 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את "תכנית ההבראה ואת ההסכמים שנחתמו במסגרתה" לרבות ההסכם הקיבוצי המיוחד.


6. ההוראה המכרעת לעניינו של ערעור זה, מצויה בסעיף 2.1 להסכם הקיבוצי המיוחד, כותרתה "תחולת ההסכם" וזו לשונה:
"הצדדים מצהירים כי הוראות [ה]הסכמים הקיבוציים, ההסדרים הקיבוציים, ההסכמים, ההסכמות והנוהלים – כלליים ו/או אישיים – לרבות הנספח להסכם הקיבוצי מיום 24.10.91 שנחתם ע"י ד"ר אלכסנדר, אשר הסדירו את יחסי העבודה ואת תנאי העבודה והשכר שהיו ביניהם עד כה (להלן – 'ההסכמים הקיימים'), יהיו בתוקפם המלא כל עוד לא שונו ו/או תוקנו במפורש על פי הוראות הסכם זה."

(להלן - סעיף 2.1).


7. על האמור בסעיף 2.1 נסמכה בקשת הצד שהגישה המערערת (להלן גם - ההסתדרות) בחודש ספטמבר 1997 בבית הדין האזורי בתל אביב נגד המשיבה (להלן גם - התיאטרון או הנהלת התיאטרון) בעניין ביצוע ההסכם הקיבוצי המיוחד והמתחייב מהוראותיו כשהסעד המבוקש הוא: "לקיים את ההוראות המפורטות במסמך אלכסנדר, הכלולות בסעיף 13.3 ובסעיף 15.1 של הדף הנושא את הכותרת: 'סעיפים לתיקון בהסכם השחקנים', כלשונן, הן בכל הנוגע לחישוב פיצויי הפיטורין המגיעים ו/או שיגיעו לשחקנים הפורשים מעבודתם בתיאטרון הבימה והן בכל הנוגע לביצוע ההפרשות לקרנות" (להלן - הבקשה).
בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את הבקשה מן הנימוקים שיפורטו להלן. מכאן הערעור שבפנינו, בו חוזרת המערערת ומכוחו של סעיף 2.1 מבקשת מבית דין זה, סעד שהוא הצהרתי באופיו, לפיו ייקבע כי על התיאטרון "לפעול על פי 'מסמך אלכסנדר' ונספחו לעניין פיצויי הפיטורים וההפרשות לקרנות".


8. המצע העובדתי ל"הסכמים הקיימים" בהם מדבר סעיף 2.1 להסכם הקיבוצי המיוחד, מתואר בסעיף 2 לפסק הדין וכך נאמר שם:
"ב. תנאי העבודה של עובדי התיאטרון הוסדרו בהסכם קיבוצי מיוחד מ-24.10.1991. בתקופת המו"מ לחידוש אותו הסכם קיבוצי, סוכם בין מנהל התאטרון, מר דוד אלכסנדר לועד השחקנים על תשלום פרמיה גבוהה יותר עבור חזרות למן היום בו החלו החזרות של הצגת 'ביקור הגברת הזקנה'. אותו סיכום היה מותנה באישורה של ועדת הכספים (סיכום פגישה מיום 25.9.94 נספח ז לבקשה).
מאותו סיכום ניתן ללמוד על דפוס סיכום שכרם של השחקנים שנהג בתיאטרון, ולפיו, המנכ"ל לא היה מוסמך להתחייב לבדו בשם התיאטרון למתן תוספת שכר, אלא התחייבותו, על מנת שתכנס לתוקפה, הייתה טעונה אישור ההנהלה הציבורית וועדת הכספים. ועד השחקנים של התאטרון ידע עובדה זאת…

ג. בפגישה בין ועד השחקנים למנכ"ל מיום 12.10.94, הציג הועד עמדתו לגבי שינוי תנאיו של ההסכם הקיבוצי מ-24.10.91. באותה פגישה 'המנכ"ל הסכים בעקרון לשינוי ההפרשות לפנסיה ולפצויי פיטורין', אך כל זאת בכפוף כמובן לאישור ההנהלה הציבורית של התאטרון.
לאור זאת, במסמך מ-25.10.94, שכותרתו – 'סעיפים לתיקון בהסכם השחקנים', פורט המוסכם בין המנכ"ל לועד לעניין רכיבי שכר מהם יופרש לקרנות, והשכר כולל פרמיות שעל פיו יחשבו פיצויי הפיטורים.
במכתבו [של] דוד אלכסנדר לועד השחקנים מיום 23.11.94 (להלן - מסמך אלכסנדר) (נספח ב1 לבקשה), נאמר באותו עניין, בסעיף הדן בפיצויי פיטורים ומענקי הפרישה, כי 'בכל מקרה לא תחול הרעה בתנאים שהוצעו על ידי בעניינים אלה ואשר סוכמו בינינו בפגישה מיום 12.10.94 ונוסחו בהסכם מ-25.10.94, אשר נחתם בראשי תיבות' (סעיף 7 מסמך אלכסנדר).
ד. אחר כל זאת, מונה יעקב אגמון למנכ"ל התאטרון במקום דוד אלכסנדר. בעקבות פגישה בינו לועד השחקנים מיום 21.3.1995, העביר אליו הועד ביום 29.3.1995, את מסמך אלכסנדר ואת המסמך מיום 25.10.1994, שכותרתו כאמור, 'סעיפים לתיקון בהסכם השחקנים' (להלן - הנספח למסמך אלכסנדר).
ה. הסיכום על פי מסמך אלכסנדר, שפורט בנספח לו, לעניין השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים ורכיבי שכר להפרשה לקרנות - לא אושר מעולם על ידי ועדת הכספים וההנהלה הציבורית של התאטרון…

י. על פי חלקים מההסכמים שהומצאו לנו לגבי התיאטראות הקאמרי החאן ותאטרון חיפה – נכללו פרמיות עד 50% מהשכר, בחישוב המשכורת הקובעת לתשלום פיצויי פיטורים...
יא. בדיון שקוים נטען, על סמך חישוביה של מנהלת הכספים של התאטרון, כי עלות הפחתת השכר השנתית לכלל עובדי התיאטרון (שחקנים, עובדי במה ומינהלה) על פי הסכם ההבראה מגיעה כמעט לתוספת השכר השנתית הנתבעת של שחקני המשיבה על פי מסמך אלכסנדר ונספחו."



הדיון וההכרעה בבית הדין האזורי



9. בפסק הדין הציג בית הדין האזורי את השאלה המשפטית הדורשת הכרעה כך:
"זכאות המבקשים לעניין פיצויי הפיטורים וההפרשות לקרנות מצריכה בחינה כפולה.
ראשית - יש לבחון האם קמה להם זכאות לנתבע על ידם מכוח תקפותו של מסמך אלכסנדר כשלעצמו, ללא כל קשר להסכם הקיבוצי.
שנית - יש לבחון האם קמה להם אותה זכאות מכוח ההסכם הקיבוצי, אף אם ייקבע כי מסמך אלכסנדר כשלעצמו אינו מחייב את המשיבה; שהרי אין כל מניעה, שבהסכם הקיבוצי יסכימו הצדדים על אימוץ אותו מסמך ובכך יקנו לו תוקף מחייב אף אם הוא כשלעצמו חסר תוקף שכזה."



לאחר בחינת "הזכאות מכוחו של מסמך אלכסנדר" הגיע בית הדין האזורי למסקנות הבאות:


א. מסמך אלכסנדר מיום 23.11.94 על נספחו מיום 25.10.94 ביחד עם פרטיכל הפגישה מיום 12.10.94 - "שלושת המסמכים הללו יחדיו מהווים את המסמך הקוהרנטי השלם והמלא לעניין הסיכום לגבי מרכיבי השכר לחישוב פיצויי פיטורים והפרשות לקרנות וכך יש לפרשם".
ב. "...יש לקבוע, כי אותה הסכמה במסמך אלכסנדר על נספחו, הייתה כפופה כאמור בפרטיכל הפגישה מיום 12.10.1994 לאישור ההנהלה הציבורית של התיאטרון כתנאי מתלה, ובהעדר אישור ההנהלה הציבורית לאותו סיכום שפורט בנספח למסמך אלכסנדר, אזי התקיים התנאי המתלה, ולפיכך אותו הסכם - בטל, (סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ב – 1972)."

על קיומו של התנאי המתלה ניתן ללמוד לא רק מהמסמכים הנזכרים לעיל. על הדרישה לקבל את אישור של ההנהלה לכל הסכמה, למד בית הדין האזורי גם מ"נוהל אישור ההסכמים אצל המשיבה כמפורט במסכת העובדתית" ולגביו נאמר בפסק הדין, כי:
"הועד היה מודע לכך, ולכן נמנע במשך למעלה משנתיים ימים... לנקוט בצעד כלשהו למימוש מסמך אלכסנדר, כהסכם המחייב את המשיבה לפעול לפיו. נושאי מסמך אלכסנדר המסוכמים לעניין פיצויי פיטורים והפרישה והקרנות, הועלו על ידו כנושאים בין שאר הנושאים, שרק עתידים להיכלל בהסכם הקיבוצי המיוחד ולא כנושאים שהמשיבה חייבת הייתה בעבר לבצע (מכתב הועד מיום 29.3.1995 ליעקב אגמון והנספח לו מאותו תאריך). "

ג. בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי בשל הצורך באישור ההנהלה הציבורית את מסמך אלכסנדר, לא פעלה ההנהלה ליישומו, דבר שקיבל ביטוי אף בעדותה של הגב' שדה, שנמצאה מהימנה על בית הדין.
ד. אי לכך, הגיע בית הדין האזורי למסקנה "כי מסמך אלכסנדר על נספחו, לעניין פיצויי פיטורים והפרשות לקרנות – נעדר תוקף המחייב את המשיבה לפעול לפיו, ומכוחו לא צמחה למשיבים [צ"ל למבקשים - נ"א] עילה לתבוע את הנתבע על ידם בבקשה".


אשר לשלב השני של הבחינה וההכרעה הוא זה הנוגע ל"זכאות על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד" קבע בית הדין האזורי:


"א. בסעיף 2 להסכם הקיבוצי המיוחד מ – 25.12.1995, שעניינו תחולתו של אותו הסכם, הצהירו הצדדים על תוקפם המלא של כל ההסכמים וההסדרים שהיו ביניהם, כל עוד לא שונו או תוקנו במפורש בהסכם הקיבוצי.
אותו סעיף בא לדעתנו לשמר את הקיים מפני שינוי מכללא על פי הוראות ההסכם הקיבוצי שהרע תנאי עבודתם ושכרם של שחקני התאטרון. באותו סעיף לא ניתן תוקף לאשר היה חסר תוקף, אלא נשמר התוקף של אשר היה בתוקף עובר למועד חתימת ההסכם הקיבוצי.
ב. בנסיבות המקרה שלפנינו, משמסמך אלכסנדר לעניין פיצויי הפיטורים וההפרשה לקרנות - חסר היה תוקף המחייב את המשיבה לפעול על פיו כמבואר לעיל, אזי, הוא נשאר כזה אף לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, ולא ניתן לו תוקף, שלא היה לו כאמור בסעיף התחולה שבהסכם הקיבוצי".


אשר על כן, נדחתה הבקשה, משלא נמצאה המשיבה חייבת לפעול על פי מסמך אלכסנדר אף לא על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד.


המחלוקת

10. המחלוקת שבין הצדדים בערעור זה, סבה על הפרשנות אותה יש ליתן לאמור בסעיף 2.1 להסכם הקיבוצי המיוחד, בכל הנוגע ליישומו של מסמך אלכסנדר.
שני הצדדים כאחד מסכימים כי הוראותיו של ההסכם הקיבוצי המיוחד נועדו ליתן תוקף להסכם ההבראה בתיאטרון. מכאן ואילך נחלקים הם בדעותיהם, כאשר המערערת טוענת, כי ברור מאליו הוא שלא הייתה מוותרת על הזכויות המעוגנות במסמך אלכסנדר ובנספח לו בנוגע לפיצויי הפיטורים ומענקי פרישה, במיוחד לנוכח ויתורים אחרים שעשו השחקנים באותו הסכם, וכי לא לכך הייתה כוונת הדברים. בעוד אשר הנהלת התיאטרון טוענת, כי מלכתחילה לא היו בהסכם ההבראה מקורות מימון לדרישותיה של המערערת וכי אם תתקבל דרישת המערערת עלול הדבר "למוטט את תכנית ההבראה". מכאן, שכוונת הדברים, לפי ראות עיניה, הייתה והינה שלא לכלול בהסכם הקיבוצי המיוחד את ההסכמות שבסעיף 7 למסמך אלכסנדר וכפועל יוצא מכך, אף לא את אלה שבנספח למסמך אלכסנדר.


עיקר טענותיה של המערערת הוא באלה: מסמך אלכסנדר והנספח לו היו בין ההסכמים שהסדירו את יחסי העבודה בינם לבין הנהלת התיאטרון ואת תנאי העבודה והשכר שלהם עד לחתימה ההסכם הקיבוצי המיוחד, הלכה ולמעשה, והאמור בסעיף 2.1 נותן לכך ביטוי ברור ומפורש; מסמכים אלה והחיובים על פיהם היו בני תוקף כל העת והנהלת התיאטרון אף פעלה לפי המתחייב מהם, בחלק מן העניינים; משלא סויגו הוראותיו של מסמך אלכסנדר בהסכם הקיבוצי יש למלא אחריהן וליישמן במלואן; בהסכם ההבראה שביטוי לו ניתן בהסכם הקיבוצי המיוחד ויתרו השחקנים על חלק ניכר מזכויותיהם ואין הדעת נותנת כי היו מוותרים, מבלי דעת, גם על אלה הגלומות בנספח; אם סברה הנהלת התיאטרון כי מסמך אלכסנדר אינו מחייב אותה, חייבת הייתה להעמיד את המערערת על כך בעת חתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד, ומשלא עשתה כן הפרה את חובת תום הלב כלפיה; תימוכין לטענתה מוצאת המערערת גם בעובדה שמסמך אלכסנדר והנספח צורפו להסכם הקיבוצי המיוחד הרשום כחלק בלתי נפרד הימנו.
על כן, טוענת המערערת, שגה בית הדין האזורי בפירוש שנתן להוראתו של

סעיף 2.1 ככזו שאין בה כדי לחייב את הנהלת התיאטרון במילוי דרישותיה

של המערערת לקיום המוסכם בנספח למסמך אלכסנדר.


עיקר טיעוניה של המשיבה - הנהלת התיאטרון נתמך בפסק הדין בממצאיו ובמסקנותיו. במיוחד מדגישה המשיבה את קביעתו של בית הדין האזורי, כי משלא ניתן אישורה כדין של הנהלת התיאטרון למסמך אלכסנדר ולנספח לאותו מסמך, לא היה באמור בהם כדי לחייבה כלפי המערערת, לפני חתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד אף לא לאחריו. לשיטתה של המשיבה, רק הוראות מסוימות במסמך קיבלו אישורה כדין של ההנהלה ובהתאם אף יושמו על ידה - כגון: פרמיות, איפור והבראה. במאמר מוסגר יוער, כי טענה זו בדבר יישומן של הסכמות אלה במסמך אלכסנדר, מקובלת גם על דעתה של המערערת. לא כן ההוראות שבסעיף 7 למסמך אלכסנדר, המאמצות את ההסכמות שבנספח לו ושעניינן בפצויי פיטורין ומענקי הפרישה. אין כל ראיה כי גם לאלה נתנה ההנהלה הסכמתה מלכתחילה, או בדיעבד.
בהתאם, כוונת הדברים בסעיף 2.1 להסכם הקיבוצי, בו נזכר מכתב אלכסנדר, הייתה לאותן הוראות הימנו שאושרו ויושמו ולא לאלה המפורטות בסעיף 7 להסכם הקיבוצי המיוחד אשר לא אושרו ואף לא יושמו הלכה ולמעשה.
מוסיפה הנהלת התיאטרון וטוענת, כי "לנאמן הציבורי לא היה מושג שלהסכם [הקיבוצי] שנשלח [לרישום] צורף המסמך האמור" וכי יש להתייחס לצירופו של מסמך אלכסנדר כנספח ללא הסכמתו כטעות או הטעיה. טענה זו נדחית מכל וכל על ידי המערערת, הטוענת כי אין בידי המשיבה להתכחש להסכם הקיבוצי המיוחד הרשום או לנספחיו.


מהו הפירוש המועדף לסעיף 2.1 בהסכם הקיבוצי ?



11. הלכה פסוקה היא מקדמת דנא, כי את ההסכם הקיבוצי המיוחד יש לפרש לפי מבחן אובייקטיבי, ושלא כבפירושו של חוזה רגיל, בו יש לייחס משקל לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים. במקרה הנדון, יעמוד לנו המבחן האובייקטיבי הנלמד מפשוטו של הכתוב בהוראה שבסעיף 2.1 להסכם הקיבוצי המיוחד והוא אשר יכריע במחלוקת שבין הצדדים, בה אוחז כל אחד מהם וטוען כולה לשיטתי.


השלב הראשון – עד לחתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד



א. קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה שלושת המסמכים יחדיו: מסמך אלכסנדר מיום 23.11.94, הנספח לו מיום 25.10.94, בצירוף פרטיכל הפגישה מיום 12.10.94 משקפים בצוותא חדא את ההסכמות שבין המנכ"ל לבין ועד השחקנים, מקובלת על דעתנו ואנו מאמצים אותה.
מסמכים אלה התגבשו במהלך המו"מ בתקופה שבין ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 24.10.91 ובין ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 15.7.97, מושא דיוננו, ויש לראותם מעשה מיקשה אחת (מכאן ואילך יכונו הם גם - מסמך אלכסנדר המשולש).
שוכנענו, כי למסמכים אלה במקובץ מכוון הכתוב בסעיף 2.1 שעה שהוא מדבר ב"נספח להסכם הקיבוצי מיום 24.1.0.91 שנחתם ע"י ד"ר אלכסנדר" ולמעשה, ניתן לומר כי בכך אף הצדדים אינם חלוקים.


ב. עוד מאמצים אנו את קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי ואת מסקנתו, כי תנאי מוקדם ליישומן של ההסכמות בין המנכ"ל לבין ועד השחקנים, היה קבלת אישורה של ההנהלה להן.
נחה דעתנו, כי אין לשלול את קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לא ניתנה הסכמתה של הנהלת התיאטרון כנדרש להתחייבויותיו של המנכ"ל ד"ר אלכסנדר, כפי שהן באות לידי ביטוי בסעיף 7 להסכם הקיבוצי המיוחד, וכי על כן לא היו תקפות בעיתן. מה גם שנמצא, כי בפועל לא הגיעו התחייבויות אלה לכלל מימוש ולראשונה הוגשה התביעה בגינן לבית הדין האזורי במסגרת הבקשה. אי לכך, עובר לחתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד, היה מסמך אלכסנדר תקף בחלקו בלבד ורק באותם עניינים אשר אף באו לידי מימוש הלכה ולמעשה, כגון: פרמיות, איפור והבראה, כמפורט לעיל.


השלב השני – האם ניתן תוקף מחייב למסמך אלכסנדר בשלמותו בהסכם הקיבוצי



משהגענו למסקנה לפיה עובר לחתימתו של ההסכם הקיבוצי המיוחד, לא היו ההסכמות הנזכרות בסעיף 7 למסמך אלכסנדר בנות תוקף מחייב, עולה השאלה האם קיבלה הוראתו של סעיף 7 תוקף מחייב מתוך ש"אומצה" בהוראתו של סעיף 2.1 להסכם הקיבוצי המיוחד. בכך ניתן לראות את תמצית טענתה של המערערת.


התשובה לשאלה זו שלילית היא. הוראתו של סעיף 2.1 להסכם הקיבוצי משקפת מצב קיים של כלל המערכת ההסכמית התקפה ששררה בין הצדדים עד לחתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד. במערכת זו נכללו "הוראות [ה]הסכמים הקיבוציים, ההסדרים הקיבוציים, ההסכמים, ההסכמות והנוהלים – כלליים ו/או אישיים – לרבות הנספח להסכם הקיבוצי מיום 24.10.91 שנחתם ע"י ד"ר אלכסנדר, אשר הסדירו את יחסי העבודה ואת תנאי העבודה והשכר שהיו ביניהם עד כה (להלן – 'ההסכמים הקיימים')". את כל ההסכמים וההסכמות האלה ואותם בלבד "אימץ" ההסכם הקיבוצי בהוראתו שבסעיף 2.1. כנהוג מימים ימימה, הוסיפו הצדדים להחזיק בכל הזכויות בנות תוקף שעמדו להם עד לחתימתו של ההסכם הקיבוצי ואלה לא נפגעו ולא נגרעו. כזאת, נקבע מפורשות בהמשך הדברים בסעיף 2.1, כי הוראות שבהסכמים הקיימים "יהיו בתוקפם המלא כל עוד לא שונו ו/או תוקנו במפורש על פי הוראות הסכם זה".


לאמור: אם וככל שהיה ברצון הצדדים ליתן תוקף מוסף על ההסכמות שהיו ביניהם ושטרם קיבלו תוקף מחייב – ממין אלה שבסעיף 7 למסמך אלכסנדר – היה עליהם לעשות כן במפורש בהסכם הקיבוצי גופו. משלא עשו כן במפורש אין ניתן לחיות כיום ובדיעבד, על דרך הפרשנות, את שלא בחרו הצדדים להפיח בו רוח חיים בעת חתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד.
הנה כי כן, אף בנדון זה מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי, לפיה "לא ניתן בהסכם הקיבוצי תוקף לאשר היה חסר תוקף קודם לכן" ועל כן אין מנוס מדחייתו של הערעור.


כללם של דברים

12. העמדנו לנגד עינינו את הוראתו הספציפית של ההסכם הקיבוצי המיוחד, ככתבה וכלשונה ועל רקע מערכת היחסים ששררה בין הצדדים עובר לחתימה על ההסכם הקיבוצי המיוחד. בחנו את ההוראה שבהסכם ומטרתה והגענו לכלל מסקנה, כי בדין דחה בית הדין האזורי את בקשתה של המערערת, וכי אין מנוס מדחייתו של הערעור. נתנו דעתנו לכך, ש"הסכם קיבוצי, לא רק שצריך לקיימו, אלא שצריך גם לחיות אתו" . אין אנו רואים מניעה לכך שבדרך זו ימשיכו הצדדים לנהוג וכי הפירוש שניתן להסכם לא יהווה מכשול להמשך התקיימותם של יחסי העבודה הנאותים בתיאטרון "הבימה".


13. סוף דבר - הערעור נדחה.
בשים לב לכך שבסכסוך קיבוצי עסקינן, אין אנו מחייבים בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרשנות סעיף הסכם קיבוצי

  2. זכויות מכוח הסכם קיבוצי

  3. שעות נוספות הסכם קיבוצי

  4. הסכם קיבוצי בזק

  5. הסכם קיבוצי תדיראן

  6. הסכם קיבוצי עירייה

  7. הסכם קיבוצי בענף הבניה

  8. חוק סכסוכי עבודה

  9. הסכם 87

  10. בוררות - הסכם קיבוצי

  11. בקשת צד לסכסוך קיבוצי

  12. הסכם קיבוצי - הסכם 99

  13. דרגה 16 - סכסוך קיבוצי

  14. הכרזת סכסוך עבודה

  15. הסכם קיבוצי בענף המלונאות

  16. תצהיר בסכסוך קיבוצי

  17. זכאות עמלות - הסכם קיבוצי

  18. תקנות הסכמים קיבוציים

  19. האם הסכם הוא הסכם קיבוצי ?

  20. הסכם קיבוצי - העסקת עובדים

  21. הסכם קיבוצי - הסכמים קיבוציים

  22. פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי

  23. אחרון נכנס ראשון יוצא

  24. פסקי דין בסכסוך עבודה

  25. הסכם קיבוצי כללי לתעשיית הדפוס

  26. אי קידום בדרגה - סכסוך קיבוצי

  27. סעיף 33ז' חוק הסכמים קיבוציים

  28. הסתדרות המח''ר - סכסוך קיבוצי

  29. פתיחת תחנת הצלה - סכסוך קיבוצי

  30. מבוי סתום במו"מ - סכסוך קיבוצי

  31. הסתדרות המעו''ף - סכסוך קיבוצי

  32. עמיתי קרן הפיצויים - הסכם קיבוצי

  33. שינוי שכר עובדים - סכסוך קיבוצי

  34. סעיף יישוב סכסוכים - חוקת העבודה

  35. הסכם קיבוצי - החזרה לעבודה

  36. הסכם הפנסיה בתעשיה – סכסוך קיבוצי

  37. השבתת מערכת הבנקאות - סכסוך קיבוצי

  38. אישור להכריז על סכסוך עבודה

  39. חוקת העבודה שלטון מקומי-דרגות

  40. סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים

  41. הגדרת "עובד אבטחה" הסכם קיבוצי

  42. הפרשה לפיצויים לפי הסכם קיבוצי

  43. הסכם קיבוצי - מנהלים בבתי ספר יסודיים

  44. הסכם קיבוצי של עובדי מפעלי כור

  45. ההסתדרות הרפואית בישראל - הסכם קיבוצי

  46. טופס בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי

  47. הגדרת "מעילה באמון" חוקת העבודה

  48. הסכם קיבוצי בענף ההובלה – פיטורים

  49. מניעת הפחתת שכר - בקשת צד לסכסוך קיבוצי

  50. זכאות לתוספת שכר מכוח הסכם קיבוצי

  51. חוקת העבודה למוסדות ההסתדרות – עובד קבוע

  52. סכסוך עבודה - לעובדי ציוד מכני נמל אשדוד

  53. טופס בקשה משותפת לדיון בסכסוך קיבוצי

  54. שכר לעובדים במקצועות הנדסיים - הסכם קיבוצי

  55. העברת סכסוך קיבוצי להליך סכסוך יחיד

  56. תביעה עובדי תעשיה אוירית - הסכם קיבוצי מיוחד

  57. הפרת הוראות חוקת העבודה לעובדים במוסדות ההסתדרות

  58. הסכם קיבוצי תכנית הבראה - תביעה ביטול פיטורים פגם שימוע

  59. שייכות העובד לקבוצת העובדים בהסכם קיבוצי - היקף תחולתם

  60. בקשת צד בסכסוך קיבוצי לפרש סעיף הצמדה, שיש בהסכם קיבוצי

  61. תקנה 1 א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט - 1969

  62. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון