אירוע מוחי בגלל העברת עובד בתפקיד

פסק דין השופטת מ' נאור: 1. העותר עבד שנים רבות כממונה על קרנות והשקעות באוניברסיטת בר-אילן, ובינואר 1995 הועבר לתפקיד אחר. ההעברה בתפקיד ויחסי עבודה עכורים בתפקיד החדש גרמו לו לחוש מרירות. ביום 20.6.1995, הוא לקה באירוע מוחי בזמן העבודה. העותר הגיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה לאחר שהמשיב מס' 2 לא הכיר באירוע המוחי כ"תאונת עבודה". 2. תביעת העותר נדחתה. נקבע בפסק הדין כי "ברור שאין 'ארוע חריג' שארע בעבודה שניתן לקשור אותו עם הופעת האוטם". כן נקבע, כי מתח בעבודה, רגשי מרירות ותסכול, הנמשכים על פני חודשים ארוכים, לא הוכרו כאירועים מצטברים לענין הדרישה ל"אירוע חריג". העותר ערער על פסק הדין בפני בית הדין הארצי לעבודה, ללא ייצוג משפטי. בערעורו טען, בין היתר, כי לפי סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, הנטל להוכיח שלא מדובר בתאונת עבודה רבץ על המשיב מס' 2. כן טען, כי המושג "אירוע חריג" אינו נהיר לו וכי מדובר כנראה בקביעה רפואית, "ודבר זה בהחלט צריך להיאמר ע"י גורם רפואי מוסמך". בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור. הטענה בענין הנטל נדחתה, כי אירוע מוחי אינו תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, כלשון סעיף 83 הנזכר. בית הדין הארצי חזר על הדרישה להוכחת "אירוע חריג", וקבע כי כאשר מוכח אירוע חריג, ממנה בית הדין מומחה יועץ רפואי לענין שאלת הקשר הסיבתי בין האירועים. בית הדין הארצי אימץ את הממצא העובדתי לפיו לא אירע "אירוע חריג", תוך ציון עיגונו בחומר הראיות. 3. בעתירתו טוען העותר - שהינו, בשלב זה, מיוצג - טענות חלופיות המופנות לכוונים שונים. נטען, כי חריפוּת אירוע ההדחה מתפקיד הופכת את קרות האירוע המוחי ל"סמוך" לו, על אף חלוף חמישה חודשים ביניהם. כן נטען, כי יש להתערב בהלכה לפיה ללא הוכחת אירוע חריג, אין ממנים מומחה רפואי. נטען, כי המבחן המתאים לעניינו כלל אינו מבחן "האירוע החריג" אלא "תורת המיקרוטראומה". ואחרון - נטען כי יש לזנוח את ההלכה הקיימת ולהחליפה במבחן "סבירות". 4. דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה" במבוטח כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו . . .". סעיף 83 לחוק קובע: 83. חזקת סיבתיות [39] תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין . . . אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים. יסוד הכרחי לקיום "תאונת עבודה" הינו קיום "תאונה", והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע. בענין אוטם שריר הלב - הנגרם ממחלה, אך העלול להופיע מוקדם מהמצופה עקב אירוע חריג או מאמץ מיוחד - נקבעה הקלה לתובעים, לפיה, על ידי הוכחת "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד", יוכלו להוכיח "תאונה" (ראו: בג"צ 6984/93 ווליניץ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מח (4) 285, 292). מבחן מקל זה הוחל גם בענין אירוע מוחי (עב"ל 1064/01 בוכריס נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם); עב"ל 483/98 וסקו נ' מוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם); עב"ל 1022/00 חן נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם) - והעותר טוען ל"זהות" "מבחינה אטיולוגית" בין שתי המחלות). בבית משפט זה (ולא רק בבתי הדין לעבודה) נקבע, כי בהעדר הוכחת "אירוע חריג", תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת של מומחה רפואי (בג"צ 1199/92, 4118 לוסקי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מז (5) 734, 760). 5. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה (ראו בג"צ 440/04 גולדשמיד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (טרם פורסם) ואסמכתאות שם) ולא יתערב בפסיקתו אלא במקרים חריגים, נוכח טעות מהותית וכאשר הצדק מחייב זאת (ראו בג"צ 7352/03 נותב ניהול ותפעול בע"מ ואח' נ' נשיא בית הדין הארצי לעבודה ירושלים ואח' (טרם פורסם)). בענייננו, אף אם העותר לא היה בקיא בתיבה המשפטית "אירוע חריג", טענותיו העובדתיות בענין נסיבות קרות האירוע המוחי נפרשו בפני בית הדין האזורי, וקביעת האחרון אומצה בערעור. והעיקר: כעת, בהיותו מיוצג, העותר עדיין אינו טוען לנסיבות נוספות. שתי הערכאות היו ערות להדחה מתפקיד, ושתיהן קבעו שלא היה "אירוע חריג" כדרישת הדין, קרי - הסמוך לקרות האירוע המוחי. 6. לענין "מיקרוטראומה" (רצף "תאונות" הגורמות לנזק במצטבר, שיכול להקים "תאונת עבודה" על אף שאין בכל "תאונה" בודדת בכדי לגרום לנזק) - בא כוח העותר בעצמו מצטט את בית משפט זה באיזכור ההלכה העקבית של בית הדין הארצי, לפיה "מתח נפשי ממושך או מתמיד (Stress), אינו רצף של אירועים שניתן להגדירם כפגיעות זעירות ומצטברות", ונדרשת הוכחה של "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" (בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נג (2) 529, 544). 7. סיכומו של דבר - לא נראה כי נפלה טעות בפסק הדין של בית הדין הארצי, קל וחומר טעות מהותית; ממילא הצדק אינו דורש דיון אף בטענתו האחרונה של העותר - הצעתו כי יבוא מבחן "סבירות" תחת המבחנים המקובלים שפותחו לאורך זמן ועמדו לביקורת בית משפט זה, הכל לאור התכליות של חוק הביטוח הלאומי (ראה בג"צ 4690/97 הנזכר, בע' 551). 8. העתירה נדחית על הסף. אירוע מוחיהעברת תפקיד בעבודה