פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין האם המערערת מוגדרת כידועה בציבור של המנוח מתתיהו כהן ז"ל, לצורך קצבת שאירים על פי סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1955. על מנת למקם את הבעייה המשפטית אביא תחילה את הוראות החוק הרלוונטיות: אנו נדרשים לפרושו של סעיף 258 לחוק הביטוח הלאומי: 258 מבוטח שהניח אחריו יותר מאלמנה אחת, תהיה כל אחת מהן זכאית לגמלת שאירים לפי סימן זה כאילו היא אלמנה יחידה. סעיף 1 לחוק מגדיר מי נחשבת לאשתו של פלוני: 1. "אשתו" לרבות ידועה בציבור כאישתו והיא גרה עימו. ומיהי אלמנה? זו מוגדרת בסעיף 238 לחוק: 238 "אלמנה" - מי שהיתה אישתו של המבוטח בשעת פטירתו. העובדות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי ומחומר הראיות יכולתי לפתוח את פסק דיני תוך חזרה מדוייקת על הדברים בם פתחה חברתי, השופטת נילי ארד, את פסק דינה בעניין סנדה אהרון (עע 183/99 סנדה אהרן - הממונה על תשלום הגימלאות וענת שחר - טרם פורסם). כך כתבה חברתי: שתי נשים היו לו לסיני אהרון בעת פטירתו, סנדה אשתו והידועה בציבור כאשתו - ענת. כך היה גם בעניינו של המנוח מתתיהו כהן. בית הדין האזורי תאר את מערכת היחסים ואביאם כפי שאלו הובאו על ידי בית הדין האזורי. לאחר מכן אתייחס גם לחומר הראיות. המנוח היה נשוי עד לפטירתו לגברת מרגלית כהן. למנוח ולגברת מרגלית כהן שלושה ילדים משותפים. המערערת ילידת אוקטובר, 1944. בהיותה כבת 20, בסמוך לשנת 1964, הכירה את המנוח. המנוח עבד כנהג והיה חבר בקואופרטיב "דן". המערערת חיה עם המנוח חיים משותפים במשך כ-34 שנים עד לפטירתו ביום 5.6.1998. בשנת 1976 נולדה למנוח ולמערערת בתם המשותפת טלי. לפי עדות המערערת הבטיח לה המנוח תחילה כי יתגרש מאשתו וישאנה לאשה ברם הוא לא התגרש מאחר והסתבר לו שבהיותו כהן הוא לא יוכל לשאתה לאשה. על כן בלית ברירה הסכימה המערערת להסדר של ניהול החיים כפי שנוהלו. במהלך השבוע היה המנוח מבקר בדירתה של המערערת כמעט מדי יום, אך לפחות 3 פעמים בשבוע, כל אימת שהיתה לו הפסקה מעבודתו בקואופרטיב "דן". ברם במשך השבוע המערער לן בביתו המשותף עם רעייתו, מרגלית כהן. בסופי השבוע, החל מיום ששי, שהה המנוח בבית המערערת ולן בדירתה. היו למנוח באופן קבוע כלי רחצה, גילוח ובגדים בבית המערערת. המערערת והמנוח היו יוצאים לבילויים במשותף וכן לחופשות בבתי הבראה ובתי מלון כפעמיים בשנה. המערערת התלוותה למנוח לאירועים ומסיבות במסגרת עבודתו או מכריו בם נהג המנוח להציג את המערערת כאשתו. בשנת 1972 יצאו יחדיו לטיול בדנמרק וחיו בדירת אחיה של המערערת כארבעה חודשים. את כרטיסי הטיסה לדנמרק רכשו המנוח והמערערת בנפרד אולם כרטיסי החזרה לארץ עבור שני בני הזוג נרכשו על ידי המנוח. המנוח היה תומך כלכלית במערערת. הוא היה רוכש למערערת ולטלי בגדים, דברי מזון ומוצרים לבית כגון טלויזיה, מערכת סטריאו וריהוט. לטענת המערערת הוא רכש עבור טלי קטנוע ובשנת 1996 הוא רכש עבור המערערת וטלי מכונית חדשה ורשם אותה על שמה של המערערת. על פי עדותה של טלי הבת, המנוח היה מפקיד בחשבונה -.1,000 ₪ מידי חודש וכן נותן לה כסף מזומן מידי פעם. חשבונות העירייה, המים והחשמל בגין דירתה של המערערת היו מגיעים על שמה והיא היתה משלמת אותם. כשהמנוח והמערערת היו יחד בנסיעה היה המנוח משלם את הדלק באמצעות כרטיס האשראי שלו או שטלי היתה משלמת. המערערת עבדה והשתכרה למחייתה. לא היה למערערת ולמנוח חשבון בנק משותף. ביום 5.1.1981 ניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בתל אביב פסק דין בהסכמה המחייב את המנוח לשלם למערערת מזונות עבור בתם טלי בסך -.8,000 ל"י צמוד למדד יוקר החיים. לטענת המערערת הכין המנוח צוואה לזכותה ולזכות הבת טלי שנערכה על ידי נוטריון, אך זו לא נמצאה. המנוח היה חולה כליות וסכרת ובחודשים האחרונים לחייו נזקק לטיפולי דיאליזה. בשל מחלת הכליות שלו הוא לא הגיע לבית המערערת במשך ארבעת חודשי חייו האחרונים. בתקופה זו היתה טלי מגיעה אליו לביתו המשותף עם אשתו. אשתו וילדיו לקחוהו בחודשים אחרונים אלו לטיפולים שונים וכן היתה טלי מסיעה אותו מביתו לטיפולים אלו. מוסד הידוע והידועה בציבור מוסד הידועה בציבור מוזכר היום בדברי חקיקה רבים. מוסד הידועה בציבור קנה לעצמו מקום גם מחוץ למסגרת ההסדרים החקיקתיים הפורמליים (ראה חמן פ' שלח, "בן הזוג הידוע בציבור", משפטים י"ט 119, 122). המתנגדים להקניית זכויות לבני זוג לא נשואים מבקשים בכך לשמר את מוסד הנישואין. ברם יותר ויותר התבססה בציבוריות הישראלית המודעות לכך, כי בהיותנו מדינת רווחה עלינו להחיל את עקרונותיה של מדינת הרווחה על כל שטחי החיים. עמד על כך השופט חיים כהן (ע"א 384/61 מדינת ישראל נגד רות סופיה פסלר, פ"ד ט"ז, 102, 109): אשה שנתנה לאיש פלוני את אונה ואת עונתה, את מעשי ידיה ואת אהבת ליבה, שנשאה אותו בסבלו ועודדה אותו בצרתו - למה ייגרע חלקה, לעניין אותן טובות ההנאה הסוציאליות למיניהן, אך באשר אין בידה תעודת נישואין? המדינה שוקדת על מתן זכויות אלו לאלמנות, לא באשר נישאו לבעליהן כדת וכדין, אלא באשר שכלו את מפרנסיהן, אם בפועל ואם בכוח, ובאשר רכשו להן כלפי מפרנסיהן אלה, בעמל כפיהן ובמסירות נפשן, זכויות שהמדינה מכירה בהן ודואגת למימושן. לפי החוקים המקנים זכויות אלו, הרי אין הן תלויות לא בקיום דין פלוני ולא בקיום רישום פלמוני; הן מותנות בכך שאמנם חיה האשה עם אותו האיש תקופה ממושכת, ולהוכחת חיים משותפים אלה דייה בידיעת הציבור שהם כאילו בעל ואשה. מוסד זה של הידוע בציבור חשוב הוא להשגת תכליות משפטיות שונות. פרופסור דניאל פרידמן עומד על כך שמוסד זה הוא דוגמא מעניינת כיצד מושפעים מוסדות משפטיים מהתפתחותם של תהליכים חברתיים (דניאל פרידמן, "הידועה בציבור בדין הישראלי", עיוני משפט ג' 459 (1973). קיימות סיבות שונות לכך שבני זוג אינם נישאים. עתים הסיבה כלכלית, כגון הפסקת תשלום פנסיה לאלמנה עם הינשאה, עתים הסיבה היא מניעה חוקית להינשא, כגון, כהן וגרושה (ראה פרופסור פרידמן לעיל, 461). החשיבות העיקרית להכרה במוסד הידועה בציבור הוא בצורך להעניק טובות הנאה של בן הזוג לידועה בציבור. מיהי ידועה בציבור על היות אשה ידועה בציבור של פלוני יש ללמוד מהנסיבות. עובדות אלו יש להוכיח (ראה פסק דינה של השופטת רונית ע"ע 1016/00; ע"ע 1015/00; ע"ע 1017/00 טלינסקי ליובוב ואחרים - קרן הגמלאות המרכזית ואחרים, טרם פורסם, עבודה ארצי לג(17), 27). לא כל אשה שפלוני מקיים עמה יחסים מחוץ לנישואין היא ידועה בציבור. עמד על כך השופט צבי ברנזון (ע"א 621/69 קרול נסיס נגד קוינה יוסטר, פ"ד כ"ד(1), 617): יש כאן שני יסודות : חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי פילגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק אשה, ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי-מוצלחים ומדכאים ; והאשה, הפילגש - אצלה תופש בדרך כלל מקום נכבד מצבו החמרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת היא מעניקה לו את חסדיה הגופניים. היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית. משק בית משותף כזה נבדל מהנעשה, למשל, בהעסקת עוזרת או מטפלת, גם כשקורה והמעסיק מקיים עמה יחסי מין. מגורים במשותף פירושו המהות, הכוונה לבלות בצוותא בחיי היום יום. עוזרת בית המתגוררת בבית דרך קבע לשם עזרה במשק בית אינה נחשבת לחיה חיי שיתוף עם בעל הבית. מאידך אשה שפלוני בא לביתה כאל ביתו בכל עת שהוא מתפנה מעבודתו על מנת לחלוק עם אותה אשה את ההפסקות בעבודה, את חוויותיו, הרי גם אם מסיבות שונות הלינה אינה משותפת, אין בכך כדי להצביע שלבני הזוג אין חיים משותפים - cohabitation. קנה המידה צריך שיהיה של כוונה לחיי שיתוף. לא הרי עובדת משק בית המתגוררת בביתו של פלוני ולנה בביתו כהרי אשה שפלוני מתנהג בביתה כמנהג בעלים, בא לביתה כל אימת ששעתו פנויה מעבודה, משתפה בחייו ובחוויותיו גם אם אינו לן בביתה מדי יום. ציין הנשיא צבי בר ניב: גם כשמדובר בקשר בין בני אדם, משמעות שונה לתיבה "גור", עת אומרים שארבעה סטודנטים שכרו במשותף דירה וגרים בה - עדיין לא יאמרו שהם גרים אחד עם השני - ועת אומרים שפלוני גר באותו חדר עם אלמונית בדירה מסוימת. את הדיבור "גרה עמו" בהקשר הדברים כאשר מדובר בהעמדת גבר ואשה למטרה מוגבלת בגדר "בני זוג" או "נשואים" יש לפרש בשים לב למטרת המחוקק כ- cohabitatio (בלטינית) או cohabit (באנגלית) (דב"ע מד/0-62 המוסד לביטוח לאומי - זהבה משעלי, פד"ע טז,3). ודוק. אין אנו דנים בשאלה אם חיי שיתוף של זוג "ידועים בציבור" מוסרי הוא, האם הוא תואם את ההלכה, את דיני האישות בישראל. כל שעלינו לבחון הוא האם מתקיימים בבן זוג התכונות הדרושות על מנת להגדירו כידוע בציבור לצורך תכליתו של חוק מסויים. בדרך כלל מדובר בחוקים המקנים זכויות הנובעות ממדיניות רווחה לידועה בציבור לאחר מות בן זוגה. מבחנים רבים ושונים נקבעו בפסיקה על מנת לקבוע האם אשה היא ידועה בציבור של פלוני. למעשה כולם סובבים סביב מבחן הכוונה לאור העובדות מחד ותכלית החוק מאידך. פרשנותו של החוק נעשית אם כן על פי תכליתו והעובדות מתפרשות לאור פרשנות החוק (ראה ע"א 2000/97 ניקול לינדורן ואחרים נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואחרים, פ"ד נה(1), 12). הנה כי כן, עצם היות אשה ידועה בציבור של פלוני תלויה בתכליתו של החוק הנדון, וזו תקבע לאור העובדות שיש להוכיחן תוך מתן פרשנות לעובדות לאור תכלית זו (ראה ניתוח מקיף של התפתחות ההגדרה בישראל על האספקטים השונים במאמרו של שחר ליפשיץ, "נשואים בעל כורחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים בציבור", עיוני משפט, כרך כ"ה, מרץ, 2002, עמוד 741). ד"ר שחר ליפשיץ מציין: הפסיקה נוקטת אמת מידה גמישה המרחיבה את האפשרות להיחשב לידועים בציבור, והיא הקלה בדרישות הכניסה למצב המוכר כידועים בציבור, כך שצומצמו מאוד המבחנים הפורמליים הנדרשים לצורך זה (כגון הגדרת זמן מינימום של חיים משותפים). במקביל, לא התקבלה הפרשנות שלפיה יש לדרוש שהציבור יחשוב שבני הזוג נשואים כדין. נוסף על כך, הפסיקה אפשרה הקניית זכויות של ידועים בציבור גם כאשר אחד הצדדים נשוי (עמוד 745). ההיתה המערערת ידועה בציבור של המנוח לצורך קצבת שאירים כאמור מבחנים מספר נקבעו בפסיקה לצורך הגדרת אשה כידועה בציבור. תכליתו של חוק הביטוח הלאומי הוא להעניק לאלמנה קצבת שאירים על מנת לשמר את רמת חייה של האלמנה פחות או יותר כפי שהיו לפני פטירת בן הזוג. ברי כי לא מדובר בפיצוי, לא מדובר בהחזרת המצב לקדמותו באשר חיים משותפים לא יהיו עוד. עלינו לבחון על כן את זכאותה של המערערת לאור תכלית זו. א. א. חיים משותפים מכל חומר הראיות עולה, כי המנוח והמערערת חיו חיי שיתוף. בשלב מסוים בתחילת הקשר ביניהם היתה להם כוונה להינשא. מנימוק זה או אחר לא יצא הדבר אל הפועל. לטענת המערערת התברר למנוח כי בהיותו כהן הוא יהיה ממילא מנוע מלהינשא לה לאחר גירושיו. אין הסיבה רלוונטית. המנוח ניהל חיי משפחה כפולים, כפי שציינה חברתי השופטת נילי ארד (סנדה אהרן הנ"ל), "שתי נשים היו לו" למנוח, או נכון יותר, שתי משפחות היו לו למנוח. חשיבות רבה יש ליחס לכוונה של חיים משותפים. המנוח היה ביחסים עם המערערת במשך 34 שנים, מאז היותה בת כעשרים. טלי בתם המשותפת ראתה בם יחידה משפחתית. אף אשתו החוקית ראתה בם זוג לכל דבר והשלימה עם זה. היא העידה כי ידעה שהוא נמצא בבית המערערת בהפסקות מהעבודה אך לא ידעה מתי היו לו הפסקות מהעבודה. התנהגותו של המנוח מצביעה על כך שהוא ראה ביחידה המורכבת ממנו, המערערת ובתם טלי, יחידה משפחתית. אמת, המנוח לא לן במשך השבוע בבית המערערת אלא רק בסופי שבוע. ברם הוא ראה בביתה "בית" במלוא מובן המילה. הוא הגיע לביתה בכל יום כמעט, סעד בביתה וכך חלק עמה את חוויות היום יום. לינה אינה חזות הכל, בעיקר כאשר מדובר בשני בתים, בשני משקי בית. בכל אחד מהבתים היו למנוח בגדים, כלי רחצה וגילוח. בהפסקות מהעבודה במשך השבוע הוא בא לבית המערערת ובסופי שבוע נמצא בביתה ולן בו. למעשה הוא נהג בביתה כבביתו. אין להשוותו למקרה בו לפלוני אין בית נוסף והוא לן דרך קבע בבית ידועתו בציבור. במקרה זה היה לו בית נוסף. מעבר לכך, כפי שציינתי, המערערת התלוותה למנוח לכל האירועים החברתיים, נסעה עמו לחופשות ובלתה עמו ברוב זמנו הפנוי. בכך יש כוונה ברורה לחיים משותפים. בארבעת החודשים האחרונים לחייו היה המנוח חולה מאד ושהה בבית רעייתו החוקית. היא וילדיהם החוקיים כמו גם טלי, בתם של המנוח והמערערת, טיפלו בו בבית רעייתו בחודשי חייו האחרונים. ב. ב. תלות כלכלית שאלה חשובה היא האם היתה בין המערערת למנוח תלות כלכלית. המערערת עבדה לפרנסתה. לאור זאת יש לבחון את התלות הכלכלית. בני זוג נשואים רבים מנהלים חשבונות בנקים נפרדים. המנוח שילם בהסכמה מזונות לטלי וכן קנה למערערת וטלי מכונית, קטנוע, טלויזיה. בני הזוג נהגו לבלות ביחד. בתקופתנו, כאשר גם האשה עובדת, משתנה קנה המידה לתלות כלכלית. היה ביניהם שיתוף מסוים באופן שבחלק מהתשלומים נשאה המערערת ובחלק המנוח. מעבר לכך שמדובר באשה עובדת, יש לקחת בחשבון שלמערער היה בית נוסף. שינוי הגישה עם שינוי העתים והגישה החברתית למוסד הידועה בציבור הגישה למוסד הידועה בציבור השתנתה במשך השנים. השאלה היא על כן לצורך איזה חוק או מטרה דרושה ההגדרה. בתביעה שנגעה לתקנות קופת גמל לצרכי קבלת פנסיה, כשהעובדות היו דומות לאלו שבפנינו, פסק השופט יצחק אליאסוף בדעת רוב כי אין בכך די כדי לראות את המערערת כידועה בציבור. דעת המיעוט (בזמנו לא צויין שמו של בעל דעת המיעוט) סבר כי העובדות מצביעות על כך שהמערערת היתה ידועה בציבור של המנוח לצורך תקנות הקרן (דב"ע נג/6-7 אנה בטר - המשיבה:קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע כז 135. מאידך בעניין הדומה לענייננו בנסיבותיו אך שהתייחס אף הוא לקצבת שאירים, פסק השופט יצחק אליאסוף כי יש להכיר במערערת כידועה בציבור לצורך קיצבת שאירים (דב"ע נו/0-255 מימי עטר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב, 385). באותו עניין היו למערערת ולמנוח שני ילדים אך הוא היה נשוי ולן לרוב בבית רעייתו החוקית. השופט אליאסוף הביא מפסק הדין בעניין משעלי (דב"ע ד/0-62 המוסד לביטוח לאומי - זהבה משעלי, פד"ע טז 3, 8): התנאי של מגורים משותפים של בני זוג, "יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילאים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים". בתי הדין האזוריים ממשיכים בפיתוח המוסד של ידועה בציבור ופרשנותו. כך הכיר מותב בראשות השופט מאיר נחתומי ונציגי הציבור מר י. קחטן וגברת ד. שלוש (תב"ע מט/0-265 הילה הנדלסמן - המוסד לביטוח לאומי) בתובעת כידועה בציבור של מי שנהרג בתאונת דרכים, לצורך קיצבת שאירים. היא חיה עמו 12 שנים ולהם בת משותפת. המנוח לן בבית התובעת מספר ימים בשבוע. השופט נחתומי עמד על כך כי למרות שלא היתה בלעדיות ביחסים בין התובעת למנוח, ולמרות מערכת היחסים של המנוח עם אשתו ובנותיו וגם עם התובעת, הרי בהצטברותן של הנסיבות כולן יש לראות את התובעת כידועה בציבור של המנוח. כך פסקה גם השופטת הראשית ורדה וירט לבנה לגבי ביטוח שאירים (ב"ל 3096/00 סקרטרבה לריסה - המוסד לביטוח לאומי). השופטת ורדה וירט לבנה עמדה על כך שלמרות שבני הזוג לא התגוררו ביחד, יש לראות את האשה כידועה בציבור. השופטת עמדה על כך שהיו נסיבות מיוחדות לכך שבני הזוג לא התגוררו ביחד. הנה כי כן על פי מכלול הנסיבות ותכלית החוק יש לראות גם בגברת מרגלית כהן וגם במערערת אלמנות לצורך תשלום קצבת שאירים. הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך -.5,000 ₪ תוך 30 יום. השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את פסק דינה של חברתי, סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין, ושל חברי, השופט יגאל פליטמן, והגעתי למסקנה, כי בנסיבות הקיימות יש לראות את המערערת כידועה בציבור של המנוח מתתיהו כהן ז"ל (להלן - המנוח). 2. למסקנה זו הגעתי תוך בחינת התמונה הכוללת שמורכבת מהנתונים הבאים: א. המערערת חיה עם המנוח חיים משותפים במשך כ-34 שנה עד לפטירתו. ב. למערערת ולמנוח נולדה בת היא טלי, שבמזונותיה בסך 8,000 לירות צמודים למדד יוקר המחיה נשא המנוח על פי פסק דין של בית הדין הרבני. ג. המנוח השתתף בהוצאות שונות של המערערת. ד. המערערת והמנוח התגוררו דרך קבע יחדיו בדירת המערערת בימי שישי ושבת. המנוח ביקר בדירת המערערת כמעט מדי יום ביומו באמצע השבוע. יוצא, איפוא, שאת עיקר שעותיו הפנויות (למעט שינה) בילה המנוח עם המערערת. ה. המנוח הציג את המערערת ברבים כאשתו. כל הנתונים הללו אינם יכולים להוביל אלא למסקנה אחת, לפיה המערערת הייתה ידועה בציבור של המנוח. 3. אכן, התלות הכלכלית במנוח ומגורים דרך קבע אותן ציין חברי, השופט פליטמן, הם התנאים הבסיסיים לזכאות בקצבת שאירים, אך כל מקרה יש לבחון על פי נסיבותיו, כאשר גם את המידה או השיעור של כל תנאי ותנאי מהתנאים הנ"ל יש לבחון על פי הנסיבות. 4. במקרה הנוכחי הרושם המתקבל הוא, שבנסיבות הקיימות התקיימו ללא ספק תנאים אלה, המזכים את המערערת בקצבת שאירים. השופט יגאל פליטמן 1. קראתי את חוות דעתה המקיפה של חברתי סגנית הנשיא, אלא שבניגוד לדעתה, אני סבור, כי לא התקיימו בנסיבות המקרה שני התנאים בלעדם אין, להכרה במערערת כאלמנת המנוח לעת פטירתו, הזכאית לכן לקצבת שאירים. ראשית - לא התקיים תנאי "התלות הכלכלית", שהוא תכלית תשלומה של קצבת השאירים, כקצבת קיום מינימלית המחליפה את אותה תלות קבועה ורציפה עד לפטירה, שיש לבת זוג בבן הזוג התומך בה. בענייננו מדובר בעזרה ספורדית שמדי פעם הושיט המנוח, בעיקר לבתו ופחות למערערת. שנית - לא התקיים התנאי של הכרה במערערת "כידועה בציבור כאשתו" של המנוח אשר "גרה עימו", על פי הגדרת "אשתו" בסעיף 1 לחוק. בנסיבות המקרה, אין די בלינה של לילה בשבוע בבית המערערת, כדי לקבוע ניהולו של "משק בית משותף" ומגורים יחדיו, של המנוח והמערערת. כיוון שבית הדין האזורי עשה מלאכתו נאמנה, הן בקביעת העובדות והן בניתוחה המשפטי של המסכת העובדתית, לא נותר לי אלא להצטרף לדעתו ולאשר את פסק דינו מטעמיו. אולם, למען לא אזכה בקרדיט שלא מגיע לי, בגין פסק דין שלא יגעתי בכתיבתו, והקרדיט יזקף לזכותו של בית הדין קמא, יצוטט במלואו פסק דינו, עליו אני סומך את שתי ידי: "1. זוהי תביעה להכרה בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח מתתיהו כהן ז"ל (להלן - המנוח) לענין זכאותה לקצבת שאירים מכח סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). 2. א. התובעת ילידת אוקטובר 1944. בהיותה כבת 20 בסמוך לשנת 1964 הכירה את המנוח. המנוח היה נהג וחבר בקואופרטיב "דן". התובעת חיה עם המנוח חיים משותפים במשך כ-34 שנים עד לפטירתו ביום 5.6.98. בשנת 1976 נולדה למנוח ולתובעת בתם המשותפת טלי (להלן - טלי). המנוח היה נשוי עד לפטירתו לגב' מרגלית כהן. למנוח ולגב' מרגלית כהן שלושה ילדים משותפים. התובעת והמנוח היו יוצאים לבילויים במשותף וכן לחופשות בבתי הבראה ולבתי מלון כפעמיים בשנה. בשנת 1972 יצאו יחדיו לטיול בדנמרק וחיו בדירת אחיה של התובעת כ-4 חודשים. את כרטיסי הטיסה לדנמרק רכשו המנוח והתובעת בנפרד אולם הכרטיסים חזרה לארץ עבור שני בני הזוג נרכשו על ידי המנוח. למסיבות ולאירועים במסגרת עבודתו או מכריו של המנוח, היו יוצאים התובעת והמנוח יחדיו והמנוח היה מציג את התובעת כאשתו. ב. המנוח היה תומך כלכלית בתובעת. הוא היה רוכש לתובעת ולטלי בגדים, דברי מזון ומוצרים לבית כגון טלויזיה, מערכת סטריאו וריהוט. לטענת התובעת הוא רכש עבור טלי קטנוע ובשנת 1996 רכש עבור התובעת וטלי מכונית חדשה ורשם אותה על שמה של התובעת. על פי עדותה של טלי, המנוח היה מפקיד בחשבונה 1,000 ש"ח מידי חודש וכן נותן לה כסף מזומן מידי פעם. חשבונות העיריה, המים והחשמל בגין דירתה של התובעת היו מגיעים על שמה והיא היתה משלמת אותם. כשהמנוח והתובעת היו יחד בנסיעה היה המנוח משלם את הדלק באמצעות כרטיס האשראי שלו ואם לא, טלי היתה משלמת. התובעת עבדה והשתכרה. לא היה לתובעת ולמנוח חשבון בנק משותף. ביום 5.8.81 ניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בת"א פס"ד בהסכמה המחייב את המנוח לשלם לתובעת מזונות עבור טלי בסך 8,000 ל"י לחודש צמוד למדד יוקר החיים (נ/3). התובע היה חולה כליות וסכרת ובחודשים האחרונים לחייו נזקק לטיפולי דיאליזה. בחודשים האחרונים שהה המנוח כל השבוע כולל בסופי שבוע, בביתו אשתו מרגלית כהן והיא טיפלה בו. אשתו וילדיו היו מסיעים אותו לטיפולים השונים, כמו כן היתה טלי מסיעה אותו מביתו לטיפולים אלו. ג. בזמן פטירתו של המנוח התגוררה התובעת עם טלי ברח' אביאסף בתל אביב ולפני זה במקומות אחרים. המנוח התגורר ברח' הרב לוי בבת ים. בשום שלב לא התגוררו התובעת והמנוח יחדיו במהלך השבוע כולו. המנוח התגורר עם אשתו גב' מרגלית כהן בדירתם המשותפת בבת ים ושם לן. בלילות שבת בלבד היה לן המנוח בדירתה של התובעת וחוזר לביתו שלו בבת ים בשבת בבוקר. במהלך השבוע היה מבקר המנוח אצל התובעת לפחות 3 פעמים בשבוע אולם לא לן בדירתה. לעניין זה מן הראוי להביא מדבריהם של התובעת ושל טלי. בנ/2 מציינת התובעת: "המנוח היה מגיע אלינו כל השנים באופן קבוע לשישי שבת, אולם לא היה לן באמצע השבוע אצלנו רק בסופי שבוע. הוא התגורר ברח' עברי בשכונת התקוה ובשנת 75 עבר להתגורר בבת ים ברח' הרב לוי 4, שם התגורר עם אשתו מרגלית כהן". ובהמשך: 'אני מבקשת לציין כי כאמור לא התגוררנו יחד כל הזמן אלא רק בסופי שבוע". טלי בעדותה (עמ' 3 לפרוטוקול) מציינת: "המנוח לא התגורר אצלנו בבית. הוא היה מגיע אלינו מידי יום באמצע השבוע והיה ישן אצלנו בשישי שבת בדירה שלי ושל אימי ביד אליהו ברח' מרדכי אנילביץ". כאמור בשל מחלת הכליות של המנוח, בארבעת חודשי חייו האחרונים לא הגיע התובע לביתה של התובעת לא בסופי שבוע ולא במהלך השבוע. טלי היתה מגיעה אליו, באותה תקופה, לביתו בבת-ים. 3. א. סעיף 238 לחוק מגדיר "אלמנה" כך: "אלמנה" - מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא - .............. ..............". בסעיף 1 לחוק מוגדרת "אשתו" כך: "אשתו" - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו". נמצא כי ידועתו בציבור של מבוטח תחשב כ"אלמנה" לצורך סעיף 238 לחוק בהתמלא שני תנאים מצטברים: (1) בשעת פטירתו של המבוטח, היא היתה ידועה בציבור כאשתו; (2) בשעת פטירתו של המבוטח, היא גרה עימו. (דב"ע נו/255-0 עטר - המוסד פד"ע לב 385 בעמ' 387). יובהר, כבר בשלב זה, כי אין ענייננו בשאלות העולות מסק' (2) לסעיף 238 הנ"ל הקובע סייג לזכאותה של אלמנה לקיצבת שאירים. השאלה שבפנינו היא האם התקיימו הנתונים העובדתיים לפיהם יש לראות בתובעת "אלמנה" כהגדרתה בסעיף זה. ב. תחילה לתנאי הראשון דהיינו היותה של התובעת "הידועה בציבור כאשתו" של המנוח. בדב"ע נג/7 בטר - קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ פד"ע כ"ז 135 בעמ' 141 - 140 נקבע, כי על הטוענת להיותה ידועה בציבור של מנוח פלוני להוכיח כי מערכת היחסים שבינה לבין המנוח היתה של חיים משותפים ביחידה משפחתית וכי היתה קיימת תלות כלכלית ביניהם. בין השאר יש לבדוק, במקרים מתאימים, האם עקב פטירת המנוח נוצר לגבי המערערת "מחסור כלכלי". במקרה דנן היו נכסיהם של התובעת ושל המנוח נפרדים. לא היה להם חשבון בנק משותף וכל אחד מהם עבד וגבה את שכר עבודתו לחשבונו האישי. המנוח לא שילם בפועל את חשבונות דירתה של התובעת; עיריה, מים וחשמל. הוכח, כי המנוח השתתף בהוצאות אחרות של התובעת ושל טלי ואף רכש מוצרים שונים לבית. אני מוכן להניח, על אף שלא הובאו ראיות מספיקות לכך, כי המנוח רכש עבור התובעת בשנת 1996 רכב חדש. אין בכל אלו כדי להטות את הכף לזכותה של התובעת. אין מדובר בתשלום בעל אופי סדיר וקבוע האמור להקנות לתובעת יציבות כלכלית (דב"ע נז/19-0 יששכר - המוסד פד"ע לב 362 בעמ' 371). לעניין הפקדת סכום קבוע בשיעור 1,000 ש"ח. גם כאן לא הובאו ראיות שניתן היה להציגן בנקל. אך גם אם כך הם הדברים, הרי שמדובר בסכומים שהופקדו בחשבונה של טלי ולא של התובעת, כנראה מכח פסק הדין למזונות (נ/3). אין בכך כדי לבסס את הטענה באשר לקשר הכלכלי שבין המנוח לתובעת. לכל האמור יש להוסיף, כי המנוח היה נשוי ואב לשלושה ילדים מאשתו זו והוא פירנס את אשתו ואת ילדיו וניהל עם אשתו משק בית משותף. המסקנה מהנתונים דלעיל הינה, כי התובעת לא הוכיחה שהיא היתה הידועה בציבור של המנוח. ג. התנאי השני כאמור הינו, כי התובעת היתה גרה עם המנוח בשעת פטירתו. עד לחודשי חייו האחרונים, היה המנוח מתגורר במהלך השבוע כולו בביתו עם אשתו ורק בליל שבת לן אצל התובעת כשביום שבת חזר לביתו. מעולם בכל תקופת הקשר ביניהם, לא לן המנוח אצל התובעת במהלך השבוע. ברי איפוא, כי מקום מגוריו היה בביתו בבת ים ולא בביתה של התובעת. אין די בלינה פעם בשבוע בביתה של התובעת על מנת שלינה זו תחשב כמגורים לענין סעיף 238 לחוק. המקרה שבפנינו שונה בעובדותיו מהמקרים שנדונו בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בשאלה זו. בדב"ע מד/62-0 המוסד - משעלי פד"ע טז 3, מדובר היה בזוג שהיה נשוי כ-30 שנה עד לגירושיהם. בזמן היותם נשואים ואף כשנה וחצי לאחר מכן גרו בני הזוג יחד. זמן מה לאחר הגירושים במהלך שנתיים ימים נהג המנוח לישון בדירה אחרת. נקבע כי באותן נסיבות אין בכך כדי לשלול מגורים משותפים. בדב"ע נו/255-0 עטר - המוסד פד"ע לב 385 התגוררו התובעת והמנוח יחד במשך עשרים ושש שנים, על אף שלא היו נשואים. בשנתיים האחרונות לפני פטירתו התגוררו המנוח והתובעת בנפרד. נקבע כי המגורים בנפרד היו על רקע מחלתו של המנוח וקשיים כלכליים ועל כן, התמלא התנאי של מגורים משותפים. בעניין דנן, הנתונים שונים. התובעת והמנוח לא התגוררו יחד בתקופה כלשהי במהלך שנות הקשר שבניהם ועל כן, לא מתקיים התנאי השני להגדרתה של התובעת כאלמנה. יש להוסיף ולציין, כי התובעת עצמה וגם טלי לא ראו את המנוח כמי שהתגורר בביתן (סעיף 2 ג' לעיל). למניעת ספק אציין, כי לא שקלתי לחובתה של התובעת את העובדה, כי בחודשי חייו האחרונים לא לן המנוח בביתה אף בסופי שבוע. מדובר בתקופה קצרה ובנסיבות מיוחדות שלא היה בהן כדי לשלול מגורים משותפים אם אכן מוכח היה שקודם לכן היו התובעת והמנוח גרים יחדיו. 4. התביעה נדחית". 2. הערות לחוות דעתו של חברי השופט רבינוביץ לאחר כתיבת חוות דעתי, הגיעה לידי חוות דעתו של חברי השופט רבינוביץ, המצטרף לחוות דעת חברתנו סגנית הנשיא, "תוך בחינת התמונה הכוללת", על הנתונים המרכיבים אותה. דא - עקא, ששניים מהנתונים עליהם נסמכת מסקנת חברי כאמור, מצדיקים שתי הערות: ראשית יאמר, שאין די בקשר אישי ארוך טווח בין המערערת למנוח, כדי להופכה לידועה בציבור שלו, כל עוד היא לא עונה על התנאים להכרה בה כידועה בציבור; והמועד לאותה בחינה, הינו - עובר לפטירת המנוח. גם אם נניח שהמנוח הציג את המערערת ברבים כאשתו, עדיין אין בכך כדי להופכה לכזאת, כל עוד לא התקיימו בה התנאים האמורים. אם יאמר אחרת, יווצר מצב לפיו גם בהעדר תלות כלכלית קודמת, תוכר כידועה בציבור, מי שבן זוגה מציגה כאשתו, וזאת בניגוד גמור לתכליתו של החוק. שנית - הנתון של חיוב המנוח בתשלום מזונות לבתו בסך של 8,000 ל"י, על פי פסק דין מוסכם של בית הדין הרבני, מחייב הערה נוספת, משחברי לא דק פורתא לגביו. קודם כל יוער, שהחיוב במזונות הוא לבת ולא לאם, ואין הוא קשור לאופן חיי האם עם המנוח. מעבר לכך יוסף, שמדובר בחיוב משנת 1981 שבטל לאחר שהגיעה הבת טלי לגיל 18, בשנת 1994. המנוח כידוע, נפטר בשנת 1998, כך שבמשך ארבע שנות חייו האחרונות, הוא לא תמך כספית בטלי מכוחו של פסק הדין למזונות. נציג עובדים מר אליהו בן גרא הנני מצטרף לדעתם של כב' השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין וכב' השופט עמירם רבינוביץ ולקבל את הערעור. נציגת ציבור גב' שושנה פלומין לאחר שעיינתי בכל שלשת חוות הדעת של כבוד השופטים אלישבע ברק-אוסוקין עמירם רבינוביץ ויגאל פליטמן, אני מצטרפת בזאת לחוות דעתו של השופט יגאל פליטמן, הן לתוצאה והן לטעמים שבעטיים הגיע למסקנתו. בנוסף על כך ברצוני להדגיש מספר נקודות אשר תרמו למסקנה אליה הגעתי: 1. לא ניתן כל הסבר לכך מדוע המנוח, משנוכח לדעת כי עקב היותו כהן לא יוכל לשאת את התובעת, לא עבר להתגורר עמה ולקיים חיי משפחה גם ללא חופה וקידושין. העובדה, שהשניים לא קיימו משק בית משותף, ואף לא היה להם חשבון בנק משותף מעידה על ה-STATE OF MIND של המנוח, ויתכן שגם על זה של התובעת. 2. עדות נוספת ל- STATE OF MINDזה נמצא בעובדה, שהמנוח, בערוב ימיו, כאשר יש להניח שהוא היה מודע לכך כי יומו קרב עקב מחלתו, הוא העדיף לשהות בביתו הפורמלי ובמחיצת אשתו ומשפחתו החוקיים. גם אני,ככבוד השופט פליטמן, אינני זוקפת עובדה זו לחובתה של התובעת, אך אינני יכולה להתעלם מעובדה זו בבואי לבחון את מערכת היחסים מנקודת מבטו של המנוח. אינני מתעלמת מהעובדות והמסקנות של כבוד השופטים ברק ורבינוביץ, אך לדעתי, בשוקלי את המכלול, הגעתי למסקנה כאמור בחוות דעתו של השופט פליטמן. סוף דבר - הערעור מתקבל כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין בניגוד לדעתם החולקת של השופט פליטמן ונציגת ציבור הגב' שושנה פלומין. ביטוח לאומיהגדרות משפטיותאלמנות / אלמנים