החלטה 1. בפני בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה' גרסטל) מיום 28.6.04 לפיו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ק' ורדי) מיום 4.4.04, להעביר את הדיון בתיק לבית הדין האזורי לעבודה. 2. כעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המבקשת 1 היא המפרנסת היחידה במשפחת המבקשים. הכנסתה נמוכה. המבקש 2 אינו עובד ומוכר על ידי המשיב כמחוסר עבודה. המשיב דרש מהמבקש 2 לשלם את חובו בגין דמי ביטוח שלא שולמו. המבקשים הגישו תביעה לביטול החוב העומד על סך של 4,000 ש"ח וכן לביטול התשלום החודשי למשיב על סך של 132 ש"ח עבור דמי ביטוח בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק או חוק הביטוח הלאומי). טענתם של המבקשים היא כי המשיב מפלה לרעה משפחות בהן האישה היא המפרנסת היחידה, בכך שהוא דורש תשלום דמי ביטוח מהגבר, שאינו עובד, בעוד במשפחות בהן האישה אינה עובדת והגבר הוא המפרנס היחיד, אין האישה נדרשת לתשלום דמי ביטוח מאחר שהיא נכנסת להגדרת "עקרת בית" בהתאם להוראת סעיף 238 לחוק. בכך, הם טוענים, נפגע ערך השוויון. 3. בית משפט השלום קבע כי הסמכות הייחודית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. בקשה לביטול ההחלטה נדחתה ביום 18.4.04. בית המשפט המחוזי דחה בקשה לרשות ערעור שהגישו המבקשים בנמקו כי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה נקבעת על פי מהות העניין המובא בפניו, כפי שנקבעה בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה). מאחר שסעיף 391(א)(3) לחוק מקנה סמכות ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה לדון בתביעות המוגשות נגד המשיב על ידי הנתבע לשלם דמי ביטוח, ומאחר שסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מקנה סמכות ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה בתביעות לפי חוק הביטוח הלאומי, קבע בית המשפט המחוזי כי בדין קבע בית משפט השלום את שקבע. בבקשה שבפניי חוזרים המבקשים על טענתם כי יש להורות על החזרת הדיון בתיק לבית משפט השלום מהטעם שהחוב נוצר כתוצאה מהפרת השוויון ועל כן אין מדובר, לשיטתם, בעניין שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, אלא בנושא עקרוני הנוגע למשפחות רבות בהן האישה היא המפרנסת ולא הבעל והביטוח הלאומי נוהג בהן חוסר שוויון ממקרים בהם הבעל מפרנס. 4. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על הנמקותיו, מקובל עלי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בסכסוכים לפי חוק הביטוח הלאומי (סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, סעיף 391(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי). העובדה שהמשיבים טוענים לפגיעה בערך השוויון אין בה כדי להוציא העניין מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. השאלה אותה מעלים המבקשים הינה נכבדת וכבדת משקל וראוי לה שתידון בפני הערכאה המוסמכת שהיא בית הדין לעבודה. עם זאת, בנסיבות העניין, כפי שפורטו, ומהטעמים שפורטו, לא מצאתי שיש ליתן רשות לערער. הבקשה ליתן רשות לערער נדחית איפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. חובביטוח לאומי