הכרעת דין 1. הנאשמת מס' 1, (להלן: "הנאשמת"), הינה חברה, אשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עסקה בקבלנות כללית ועבודות בניין והינה והייתה "עוסק" כהגדרת סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק"). הנאשם מס' 2, (להלן: "הנאשם"), היה מנהלה הפעיל של הנאשמת בכל התקופות הרלוונטיות לכתב האישום. 2. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמים, 77 אישומים, המחולקים לשתי קבוצות כדלקמן: א. אישומים 1 - 43 : בתקופה שמ - 12/95, ועד 10/96, ניכו הנאשמים , ביודעין, מס תשומות שלא כדין בסך 430,872 ₪, באמצעות 43 חשבוניות מס שאינן כדין, אשר נרכשו מאנשים שונים ובעטיין לא בוצעה כל עבודה, לא ניתן כל שירות ולא שולמה כל תמורה (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות"). לנאשמים מיוחסות 43 עבירות של ניכוי ביודעין של מס תשומות, בלי שיש להם חשבוניות מס לגביהן, עבירות לפי סעיף 117(ב)(4) {צריך היה להיות 117(ב) (5) ] ביחד עם סעיף 117 (ב)(8) לחוק. לגבי נאשם 2, גם ביחד עם סעיף 119 לחוק. כמו כן, מיוחסות לנאשמים עבירות של מסירת דו"חות הכוללים ידיעות לא נכונות ו/או לא מדוייקות, בלא הסבר סביר ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, עבירות על סעיף 117(ב) בקשר עם סעיף 117 (א)(3) לחוק וביחד עם תקנות 20 ו - 23 לתקנות, ולגבי נאשם 2, גם ביחד עם סעיף 119 לחוק. ב. אישומים מס' 44 - 77 : באישומים אלה, מואשמים הנאשמים, בכך שהוציאו 33 חשבוניות מס על סך114,323 ,1 ₪, כולל מע"מ בסך 161,910 ₪, ולא דיווחו כחוק לשלטונות מע"מ, בגין עיסקאות אלה, מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס בו הם חייבים. במעשים אלו מיוחסות לנאשמים 33 עבירות על סעיף 117(ב) ביחד עם סעיף 117(א)(14) לחוק ובקשר עם סעיפים 67 ו - 69 לחוק הנ"ל, ולגבי נאשם 2, גם ביחד עם סעיף 119 לחוק. 3. באשר לחשבוניות הפיקטיביות, מדובר ב - 3 קבוצות של חשבוניות, קבוצה ראשונה, 35 חשבוניות שנתקבלו, לכאורה, מחברת א.מ.ג (להלן: "א.מ.ג"), שמנהלה היה, לטענת הנאשם, רשק חמדי (להלן: "רשק"), חשבוניות אלה מפורטות בנייר עבודה מס' 1, הנספח לכתב האישום. החשבוניות הן המוצגים ת/15 - ת/18. קבוצה שניה, 3 חשבוניות של הפירמה "אחים תמימי", שנמסרו ע"י מנהלה רג'אי ג'עברי (להלן: "רג'אי"). חשבוניות אלה מפורטות בנייר עבודה מס' 2, הנספח לכתב האישום ומסומנות כמוצגים ת/13. קבוצה שלישית, 5 חשבוניות של חברת א.ר.ת., חברה לבנין ואספקת פועלים (להלן: "א.ר.ת.), שנמסרו ע"י מנהלה מאהר צאלח (להלן: "צאלח"). חשבוניות אלה מפורטות בנייר עבודה מס' 3, הנספח לכתב האישום והוצגו כמוצג ת/11. 4. באשר לחשבוניות שהוציאו הנאשמים, החשבוניות נשוא האישומים 44-77, הן מפורטות בנייר עבודה מס' 10, הנספח לכתב האישום. העתקי חשבוניות אלה, הם המוצג ת/20. חלק מחשבוניות אלה מופיע בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת, בכרטיס מע"מ עסקאות, המוצג ת/21, שנוהל ע"י מנהל החשבונות שלמה לוי, ע"ת/5 (להלן: "מנהל החשבונות"). אצל מנהל החשבונות נתפסו ספרי הנהלת החשבונות, ביום 20/10/96, לפי דו"ח התפיסה מיום 20/10/96, המוצג ת/1, ופנקסי קבלות וחשבוניות, ביום 28/10/96, לפי דו"ח התפיסה ת/2. 5. מטעם התביעה העידו 7 עדים. עדי התביעה, 1 ו - 4, חוקרי מע"מ, שגבו את הודעותיו של הנאשם, המוצגים ת/5 - ת/10 ו - ת/27. ע"ת 2, צאלח, שהעיד על החשבוניות של א.ר.ת. ע"ת 3, רג'אי, שהעיד על החשבוניות של אחים תמימי. ע"ת 5, מנהל החשבונות. ע"ת 6, פנחס בורוכוב, בעל בית דפוס באשדוד, שהעיד על הזמנת פנקסי החשבוניות של האחים תמימי ושל א.מ.ג. לדברי בעל בית הדפוס, מי שהזמין את פנקסי החשבוניות הוא בעל חברת ואטושה, ששמו מאהר ג'ובראן, שהוא אחיו של נידאל ג'ובראן, שותפו של הנאשם בנאשמת ובעל 5% ממניות הנאשמת. כן העיד ע"ת/7, יעקב יניב, מומחה לבדיקת מסמכים (להלן: "המומחה"), שהגיש את חווה"ד ת/33. 6. הנאשם בחר לשתוק ודבק בדברים, שאמר בהודעותיו בזמן החקירה במע"מ. הנאשם הצהיר, שיביא עדי הגנה וגם ביקש דחיה, כדי לזמנם, אולם בסופו של דבר, נמנע מהבאת עדים, או ראיה אחרת כלשהי. 7. בהודעותיו בחקירה, הכחיש הנאשם, כי קנה או קיבל חשבוניות פיקטיביות. לטענתו, כל החשבוניות נתקבלו כדין ותמורת פועלים שסופקו לנאשמת, לצורך עבודות שביצעה הנאשמת במקומות שונים בישראל. 8. לטענת הסניגור, התביעה לא הצליחה להוכיח את האישומים המיוחסים לנאשמים, בוודאי לא את אלה הקשורים ל- 35 החשבוניות של חברת א.מ.ג, כאשר מנהלה רשק לא העיד ולא נסתרה טענת הנאשם, כי החשבוניות ניתנו לו כדין. באשר לאישומים 44-77, טוען הסניגור, כי גם אלה לא הוכחו. מה עוד, שכל ספרי החשבונות של הנאשמת נתפסו ע"י שלטונות מע"מ והנאשמים לא יכלו להגיש דו"חות ולשלם את המס, בלי שיהיו ברשותם ספרי החשבונות. לסניגור טענות רבות נוספות ובכללן, על מחדלים בחקירה, כאשר החוקרים התרשלו, לטענתו, בחקירה, מאחר שלא יצאו למקומות העבודה השונים, כדי לבדוק את העבודות ולאמת את גירסת הנאשם. בכלל זה, גם לא לקחו את הנאשם לבדיקת פוליגרף, כשהוצע לו הדבר והוא הביע נכונות לבדיקה. 9. באשר ל - 35 החשבוניות הפיקטיביות של חברת א.מ.ג, אומנם אין ראייה ישירה, לאחר שהתביעה לא הצליחה להביא את רשק חמדי לעדות, אבל יש די ראיות נסיבתיות, שמוכיחות כי מדובר אכן בחשבוניות פיקטיביות, כשמנגד הנאשם בחר לשתוק ולא להעיד, דבר המחזק את ראיות התביעה. הנאשם מסר בהודעותיו לחוקרים, כי רשק חמדי, מסר לו את כל החשבוניות כדין וכי יש לו מסמכים של רשק חמדי, כולל צילום תעודת הזהות שלו (הודעה ת/27 בעמ' 2). החוקרים הציגו בפניו את רשק חמדי, כפי שעולה מההודעה ת\9, אולם הוא לא הכיר אותו כלל ואז אמר הנאשם, כי מי שנתן לו את החשבוניות הוא אדם אחר. זאת ועוד, הנאשם אומר באמרותיו, כי שילם לרשק חמדי, סכומי עתק, 2,460,178 ₪, במזומן, בלי שיש לו שום מסמך חתום המאשר זאת (ת/7 ו - ת/6), דבר תמוה, כשמדובר בסכומי כסף כה גדולים. תמוה עוד יותר, כשהתשלומים היו, כביכול, רק במזומנים, כאשר מדובר בחברה, שניהולה הכספי צריך להתבצע דרך חשבון הבנק שלה. תמוה שבעתיים, כאשר הנאשם משלם כביכול, מיליוני ₪ במזומן לאותו רשק חמדי, בלי שיודע היכן גר רשק חמדי, ובלי שיש לו קשר איתו (הודעה ת\6 עמ' 2). מה גם, שהנאשם יכל להביא את רשק חמדי האמיתי, כביכול, לעדות, דבר שנמנע לעשות, למרות שהיתה לו הזדמנות לעשות כן, לאורך ניהול המשפט, שנמשך שנים, בין היתר, בגלל הנאשם, שלא הופיע לדיונים רבים. ראייה נסיבתית נוספת, היא חוו"ד המומחה. המומחה בדק חלק מהחשבוניות של א.מ.ג, בהשוואה לחשבוניות של האחים תמימי וחשבוניות אחרות. המומחה הגיע למסקנה, כי החשבוניות של האחים תמימי, המפורטות בחווה"ד ואלה של א.מ.ג, המפורטות בסעיף 1 א', 2, 3 ובסעיף 3, לחוות דעתו, נכתבו ע"י כותב אחד. כפי שנראה להלן, החשבוניות של אחים תמימי נכתבו ע"י הנאשם, כשמנגד, לטענת הנאשם, רשק חמדי רשם את כל החשבוניות של א.מ.ג (ת/7). מסקנת המומחה בעדותו בעמ' 100 בשורה 6 - "פרט לחשבוניות שנזכרות בסעיף 1 א' לחווה"ד, כל שאר החשבוניות והמסמכים נכתבו על ידי אדם אחד. זו השורה התחתונה של חווה"ד". אם נוסיף לכל אלה, את העובדה, כאמור, שהנאשם בחר לשתוק ולא להעיד, או להביא ראייה כלשהי, הרי שהראיות הנסיבתיות מובילות למסקנה חד משמעית, שמדובר בחשבוניות פיקטיביות, כששתיקת הנאשם רק מחזקת מסקנה זו. 10. באשר ל-5 החשבוניות של חברת א.ר.ת, יש עדות ישירה של צאלח, ע"ת 2. צאלח חשש משום מה, להעיד על דוכן העדים ודבק בדברים שאמר בעדותו בחקירה. נוכח סירובו להעיד, כשבית המשפט התרשם, כי סירובו נובע מלחץ פסול סמוי, כנראה, הוגשה עדותו בחקירה, המוצג ת\26, לפי סעיף 10 א' (ב), לפקודת הראיות. עם זאת, העד גם ענה לשאלות ובעיקר בחקירה הנגדית. ב - ת/26 אמר העד כי כל 5 החשבוניות הן פיקטיביות ונתן אותן בלי שביצע כל עבודה, כשפעם אחר פעם אמר כי כל מה שאמר ב - ת/26 הוא אמת (עמ' 38 לפרוטוקול עמ' 47 שורה 34). על דוכן העדים, אמר העד, כי רק 4 חשבוניות הן פיקטיביות ואחת נכונה. הוא נשאל בעמ' 77 שורה 32 והשיב - "ש: ז"א מתוך ה - 5 , 4 הן פיקטיביות ואחת נכונה, שבאמת עשית עבודה? ת: נכון" ובעמ' 57 בשורה 20 אמר העד - "אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אני אמרתי מה שיש לי בהתחלה על 4 חשבוניות פיקטיביות ואחת נכונה". בנסיבות אלה, אני מעדיף את עדותו של העד על דוכן העדים על זו שנאמרה בחקירה, לכן בהקשר לחשבוניות של א.ר.ת, אני קובע, כי הוכח שהנאשמים רכשו 4 חשבוניות פיקטיביות ובאשר לאחת מהן, יש לזכותם מחמת הספק. 11. באשר ל - 3 החשבוניות של האחים תמימי, גם כאן הובאה עדות ישירה, של רג'אי ג'עברי, ע"ת 3. עד זה סיפר, כי החברה שלו לא עסקה בשום עבודה והוא רק מכר חשבוניות פיקטיביות. אמר העד בעמ' 60 בשורה 5 - "ש. במה עסקה החברה, איזה עבודות היא ביצעה? ת. לא עשיתי כלום, רק מכרתי קבלות, מכרתי חשבוניות". העד אמר גם שאינו יודע לקרוא ולכתוב וכי את החשבוניות מילא הנאשם והוא רק חתם. בעמ' 60 בשורה 24 - "אני הייתי נותן להם את הניירות והם היו כותבים ואני הייתי חותם. ש. מי זה להם? ת: מונזר היה ממלא אותם ואני הייתי חותם". העד נשאל שוב בעמ' 61 שורה 13 - איזה עבודות ביצע אי פעם לנאשמת והשיב : "ת. לא ביצעתי לה שום עבודה בכלל, רק ראיתי את מונזר באוטו". וחזר על כך בעמ' 84 בשורה 14 - "לא עשיתי עבודה בכלל". ובעמ' 86 שורה 18, אמר העד כי חברת תמימי "לא עבדה בכלל". ובעמ' 93 בשורה 2 , אמר שוב, כי לא ביצע עבודה אלא קיבל 3% על כל החשבוניות. העד אמר גם, כי הוא עסק במכירת חשבוניות תמורת 3%, על כל חשבונית. בעמ' 93 בשורה 9 נשאל העד - "ש. למה 3% ואל 5%? ת. מכרתי בזול". ובעמ' 95, בשורה 14 מסכם העד - "מהיסוד אני לא עשיתי שום עבודה". העד נשאל באשר לשיקים שנרשמו על שמו, הוא אמר, כי חתם עליהם מאחור והחזירם לנאשם, כשחלק מהם קרעו במקום וחלק אחר לקחו (עמ' 91 שורה 10). מעדותו של העד התברר גם, כי בנוסף לחשבוניות הפיקטיביות שמכר לנאשם, גילה כי מאן דהוא, הדפיס חשבוניות מזויפות שלו. לפי עדות בעל בית הדפוס באשדוד, מדובר במאהר ג'ובראן , אחיו של נידאל ג'ובראן, שותפו של הנאשם בחברה הנאשמת. אין כל סיבה לא להאמין לעדותו של רג'אי. רג'אי גם הועמד לדין על מכירת חשבוניות פיקטיביות וקיבל עונשו, כפי שעולה מהמוצג ת/32. 12. הוכח, אפוא, כי הנאשמים רכשו והחזיקו בספריהם 42 חשבוניות פיקטיביות. צודק הסניגור, כי התביעה לא הוכיחה, שהנאשמים השתמשו בחשבוניות הפיקטיביות, לניכוי מס תשומות. לא נשמעה עדות ברורה ממנהל החשבונות, מר שלמה לוי, ע"ת/5, בקשר לשימוש בחשבוניות הפיקטיביות וניכוי מס התשומות בגינן. גם לא הוגשו העתקי הדוחות התקופתיים, שהוגשו לרשויות מע"מ, על מנת להוכיח ניכוי כזה. גם לא הוכח, שנמסרו דוחות הכוללים ידיעות לא נכונות ו/או לא מדוייקות, שכן אין לנו מידע על הדוחות ומה נכלל באותם דוחות. יש, אפוא, לזכות את הנאשמים מהעבירות של ניכוי מס תשומות, שלא כדין, ומסירת דוחות הכוללים ידיעות לא נכונות. יחד עם זאת, מהראיות שהוגשו ולאחר שהוכח, כי הנאשמים רכשו 42 חשבוניות פיקטיביות, כמפורט לעיל, והעבירו אותן למנהל החשבונות, לצורך שילובם בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת, עם כל המשתמע מכך, כפי שהעיד מנהל החשבונות וכפי שעולה מהמוצגים ת/12 ו- ת/19, הרי שהוכח, כי הנאשמים עברו עבירות אחרות מאלה שפורטו בכתב האישום. במעשיהם הנ"ל של הנאשמים, הם עברו עבירות לפי סעיף 117(ב)(6) ו- 117(ב)(8) לחוק. העבירה לפי סעיף קטן 6 היא - "הכין, ניהל או הרשה לאחר להכין או לנהל, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות". העבירה לפי סעיף קטן 8 היא - "השתמש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן, או עשה מעשה אחר, במטרה להתחמק או להשתמט ממס". עבירה זו, למעשה יוחסה לנאשמים וצויינה בהוראות החיקוק כסעיף 8 לחוק, במקום סעיף 117(ב) 8 לחוק. אין ספק, כי ברכישת החשבוניות הפיקטיביות ורישומיהן בספרי החשבונות של הנאשמת, נוהלו פנקסי חשבונות כוזבים, או רשומות אחרות כוזבות, כאשר הדבר נעשה במרמה ובתחבולה, במטרה להתחמק או להשתמט ממס. בתוקף סמכותי, לפי סעיף 184 לחסד"פ ולאחר שהיתה לנאשמים הזדמנות סבירה להתגונן, אני מרשיעם ב- 42 עבירות לפי סעיפים 117(ב)(6) ו- 117(ב)(8) לחוק, כשהרשעת הנאשם 2, כמנהל הנאשמת, היא על בסיס ס' 119 לחוק. 13. אישומים 44 - 77 - הוצאת חשבוניות מס בלא לשלם מס העסקאות הכלול בהם: לאור עדותו של לוי שלמה, ע"ת 5, מנהל החשבונות של הנאשמים ובהסתמך על ת/22 ו-ת/21, עולה, כי הנאשמים לא שילמו את מס העסקאות בגין חשבוניות המס, ת/20, שהוצאו ע"י הנאשמים ב - 9/96. הנאשם מצידו לא הביא כל ראיות לסתור, באשר למס תשומות שניתן היה לנכותו, זאת כדי לבסס את טענת סניגורו, כי ייתכן ובכלל לא היה מקום לתשלום מע"מ כל שהוא. עובדתית לא דווח על מס עסקאות ולפיכך, גם לא שולם בפועל הסכום למע"מ. גם בבדיקת ההתאמה בין ת\21 לבין החשבוניות המפורטות בדף עבודה מס' 10, המצורף לכתב האישום ובין החשבוניות, ת\20, נמצא כי חשבוניות מס' 114, 125, 126, 140, אינן מפורטות כלל ב - ת\21 והן מהוות ראייה לכך שהוצאו ולא נרשמו בספרים ומכאן, גם לא דווח המע"מ בגינם. לעומת זאת, חשבוניות מס' 113, 127, 133, 137, 139, אינן מופיעות בת/21, משום שהן מבוטלות, ולא נעשתה בהן כל עסקה. לפיכך, הן לא הוצאו בפועל ולכן לא נדרש לדווח עליהן. מכאן, שיש לזכות את הנאשמים מ- 5 האישומים הרלוונטיים לחשבוניות אלה. בהסתמך על עדותו של ע"ת/5 בעמ' 68-70, שמסביר, כי ת/21 הוא כרטיס מע"מ עסקאות והסיכום הסופי שבו מבטא את סכום המע"מ הגלום בעסקאות, לפני ניכוי מס תשומות, ניתן לקבוע, כי היו עסקאות והן נרשמו בת/21. לפיכך, היתה חובה לדווח, להגיש דו"חות ולשלם את המס הכלול בהן כנדרש, ע"פ סעיפי המשנה של סע' 117(א) וסעיפים 67 ו- 69 לחוק. בעמ' 70 שורה 2 עונה ע"ת/5 לשאלה, אם הוא יכול לומר שהמע"מ עסקאות הזה שבת/21 שולם למע"מ - "לא, אני לא יכול להגיד את זה כי הטיפול המקצועי הופסק בספטמבר... 9 ו-10 הוא דו חודשי אז לא דווח. לא היה המשך טיפול". לשאלה "האם אתה יכול לומר בצורה ברורה אם היה תשלום של מס עסקאות לחודש 9/96?", ענה "לא אמור להיות. אני דיווחתי ב- 15/9 עבור אוגוסט, מעבר לזה לא היו דיווחים". בעמ' 71 חוזר העד על דברים אלה. גם ע"פ ת/22, פלט המחשב, המראה את מצב החשבון של הנאשמת, נראה, כי לא היו דיווחים אחרי 16/9/96. מה גם, שהנאשם לא העיד ולא טען שהגיש דו"ח כלשהו מאז. יש לדחות את טענת הסניגור, כי הנאשמים לא יכלו להגיש את הדו"חות, כי ספרי החשבונות של החברה נתפסו והוחזקו ע"י החוקרים. במקרה כזה, מאפשר החוק בסעיף 111(ט), למי שנתפסו ממנו המסמך או הפנקס או לאדם אחר, לעיין בהם או לצלמם וכל זאת, על מנת לאפשר להם למלא אחר כל חובה שבדין. במקרה כזה, יראו, ע"פ סע' 108(ב) לחוק, את הצילום המאושר ע"י המנהל, כשהוא מתאים למקור, כאילו הוא המקור לכל דבר ועניין. הנאשמים לא עשו דבר, פשוט, הוציאו חשבוניות, גבו סכומי מע"מ וישבו באפס מעשה, בלי לדווח, בהיתפסם לתרוץ, שספריהם נתפסו. אין זה הצדק סביר. יש לציין גם, כי לפי סעיף 132 לחוק, מי שטוען כי הגיש דו"ח, או שילם את המס, עליו הראייה. 14. לסיכום, אני מרשיע את הנאשמים ב- 42 האישומים שבקבוצת האישומים הראשונה, בעבירות לפי סעיפים 117(ב)(6) ו- 117(ב)(8) לחוק, ומזכה אותם מהעבירות המקוריות, שיוחסו להם בקבוצת האישומים הראשונה. כמו כן, אני מרשיע את הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם ב- 28 מפרטי האישום 44- 77, שבקבוצת האישומים השניה ומזכה אותם מ- 5 העבירות הנותרות. משפט פלילימיסיםעבירות מסחשבונית פיקטיביתחשבונית