החלטה א. ביום 12.8.01 עתרו המבקשות שהינן יבואניות של מוצרי עץ למתן צו זמני, במעמד צד אחד, המורה למשיב מס' 1 (מנהל אגף המכס ומע"מ) להימנע מלדרוש מן המבקשות היטל בטחה בשיעור 50 דולר ארה"ב למטר מעוקב ביבוא טובין המסווגים כפרט 44.12, (הכוונה לעץ לבוד לוחות מצופים וכדו'), לצו תעריף המכס. כב' השופט ר. שפירא הורה ביום 12.8.01 שהבקשה תידון ביום 19.8.01 בפני שופט תורן, ואכן בתאריך 19.8.01 התכנסו בפניי ב"כ הצדדים, הקשבתי לטיעוניהם, ולבקשתם גם אפשרתי הגשת טיעון בכתב באשר לשאלה האם הגשת הערעור ע"י המבקשות על היטל הבטחה מעכבת את תשלומו של ההיטל. יובהר כי בעוד שהמבקשות הינן יבואניות מוצרי עץ, הרי המשיבה מס' 4 היא מפעל תעשיות עץ לבוד משמרות בע"מ, משיבים מס' 5 הינם עובדי חב' תע"ל, משיבה מס' 6 היא מפעל קלת אפיקים, משיבים מס' 7 הינם עובדי מפעל קלת אפיקים ולבידי אשקלון, ומשיבה מס' 8 היא הסתדרות העובדים, משמע, משיבים מס' 4-8 מייצגים את האינטרסים של תעשיית העץ המקומית בארץ. ב. צו היטל סחר (היטל בטחה על יבוא טובין להגנה על הייצור המקומי) (הוראת שעה) (מס' 2) תשס"א2001- מיום 17.6.01 פורסם בקובץ התקנות ביום 1.7.01 (עיינו: נספח א' בבקשת צו המניעה הזמני, בש"א 10704/01), תקפו לשלושה חדשים מיום פרסומו, והוא נועד להגן על ייצור מקומי מפני נזק ממשי שנגרם או עלול להיגרם על ידי יבוא מתחרה, בהתחשב בתועלת למשק הנובעת מן היבוא, זאת בהתאמה לסעיף 2 (א) (3) של חוק היטלי סחר, תשנ"א1991-, סעיף המתייחס למטרת היטל בטחה באשר להגנה על ייצור מקומי מפני נזק ממשי שנגרם או עלול להיגרם על ידי יבוא מתחרה. ג. בקשה קודמת לצו מניעה זמני הוגשה על ידי המבקשות בבש"א 10704/01 עוד ביום 9.7.01, ונתבררה ביום 15.7.01 בפני ס. הנשיא כב' השופט ד"ר ד. ביין, וראוי להביא כאן את עיקרי תמצית החלטתו שניתנה בתום ישיבת 15.7.01 (עמ' 5-6): 1. התכלית העיקרית של היטל בטחה אינה "להעשיר" את קופת המדינה, אלא "לתקן" את תנאי השוק החפשי ע"י אילוץ היבואנים למכור את הטובין המיובאים במחיר פלוני שיאפשר ליצרנים המקומיים לעמוד בתחרות. 2. במקרה שבפנינו נועד היטל הבטחה לאפשר למפעלי הלבידים בארץ לנקוט תכנית הבראה לשיקום מפעליהם שנקלעו לקשיים כספיים. 3. סוגיית הבראת מפעל תע"ל (משיבה מס' 4 ) ומתן צו הקפאת הליכים לגבי מפעל זה נדונו ונתבררו בפני כב' השופטת ב. גילאור, החלטה מיום 5.7.01, פש"ר 274/01, מוצג מש7/ בתשובת משיבה מס' 1 בבש"א 10704/01, שם האריכה כב' השופטת ב. גילאור את צו הקפאת ההליכים עד 5.8.01, והוסיפה שאם לא תוצג באותו מועד תרומה ממשית של גורמי חוץ להמשך הפעילות וכיסוי ההפסדים הצפויים, תובא אז בקשת מינוי כונס נכסים וביטול צו הקפאת ההליכים בפני השופט התורן בפגרה. 4. מציין כב' השופט ד"ר ד. ביין, בעמ' 5 סיפא של החלטתו מיום 15.7.01: "פירושו של דבר לדעתי הוא, שבמקרה כזה אין סיכוי ממשי להבראת המפעלים ולא תישאר תעשיה מקומית שיש הצדקה להגן עליה באמצעות היטל בטחה". 5. בהמשך ציין כב' השופט ד"ר ד. ביין, שבמסגרת השיקולים האם ליתן צו ביניים, עליו להביא בחשבון שהיטל הבטחה הוטל זמנית לשלושה חדשים, מתוך הנחה שבתקופה זו יתברר אם קיים סיכוי להבראת המפעלים המקומיים בארץ אם לאו. מתן צו ביניים עלול להביא לסיכול מטרה זו, שהרי במקרה של מתן צו ביניים תוכלנה המבקשות למכור את מוצריהן במחיר נמוך מזה שהיו המוצרים נמכרים אלמלא נקבע היטל הבטחה. 6. עוד הוסיף כב' השופט ד"ר ד. ביין שאם יימנעו היבואנים מלהעלות את מחיריהם, ויחוייבו לשלם את היטל הבטחה, יוכלו הם לתבוע את היטל הבטחה בחזרה, אם ייקבע שצו היטל הבטחה מחוסר תוקף, זאת בשים לב להוראת סעיף 6 (2) של חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח 1968-. 7. אם תכלולנה המבקשות את היטל הבטחה במחיריהן (דבר שיביא כמובן לעלייה במחיריהן), ייגרם להם נזק מסחרי, שכן הפצת הטובין המיובאים תתקל בקשיים בארץ, אך בשים לב לתכלית החקיקתית שנועדה להגן על הייצור המקומי, נוטה מאזן הנוחות לטובת היצרנים המקומיים להם עלול להיגרם נזק מחמת ביטולו של היטל הבטחה. 8. לכן, נמנע כב' השופט ד"ר ד. ביין בהחלטתו מיום 15.7.01 מליתן את צו המניעה הזמני, אך הוסיף שהמבקשות תוכלנה לחזור ולפנות לביהמ"ש בבקשה לצו ביניים אם תבוטל בביהמ"ש העליון החלטת כב' השופטת ב. גילאור מיום 5.7.01 (מש7/ בתשובת משיבה מס' 1 בבש"א 10704/01), או אם יבטל ביהמ"ש ביום 5.8.01 את צו הקפאת ההליכים: "..... ולא ינתן צו אחר שמשמעותו היא מתן הזדמנות נוספת ליצרני הלבידים לשקם את מפעליהם". עד כאן הבאתי מהחלטת כב' השופט ד"ר ד. ביין, בבש"א 10704/01, מיום 15.7.01, וזאת כדי להבין את הרקע להתפתחות הדברים עד כה. ד. ומה אירע מאז? בתאריך 6.8.01 התקיים דיון בבימ"ש זה בתיק פש"ר 388/01, בפני כב' השופט ר. שפירא בעניינה של חברת תע"ל (המשיבה מס' 4), זאת בהמשך להחלטתה דלעיל של כב' השופטת ב. גילאור. באותה ישיבה נתן כב' השופט ר. שפירא תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה נתמנו עוה"ד ס. וואנו ורו"ח גבי טרבלסי ככונסי נכסים קבועים לחברת תע"ל, ומפרקים זמניים, כשמינויים עוכב עד 12.8.01. לפיכך הגישו ב"כ המבקשות את בקשתן הנוכחית מיום 12.8.01 למתן צו מניעה זמני, בש"א 11959/01, בהסתמכם, בין יתר הדברים, על דברי כב' השופטת ב. גילאור בהחלטתה מיום 5.7.01, פש"ר 274/01, שהתכנית המוצעת ע"י חברת תע"ל אין בה שמירה על פעילות החברה ושיקומה אלא מתאימה היא להליך של כינוס, דהיינו, מכירת הנכסים בשלבים ומציאת פתרון הולם לעובדים. מכאן טענת המבקשות שהמסקנה הבלתי נמנעת הנובעת ממינוי כונסי הנכסים למפעל תע"ל, (משיבה מס' 4), היא העדר סיכויי התעשייה המקומית, ולכן ראוי ליתן עתה את צו המניעה הזמני כנגד גביית היטל הבטחה, הואיל ולמבקשות נגרם נזק ניכר המתבטא בדרישת היטל של כ 30,000- דולר ארה"ב, והרי המבקשות הינן ענף יצרני בזכות עצמו העוסק בציפוי לבידים ועיבודם, והינן מעסיקות כ- 600 עובדים. נטען מטעם המבקשות שהמשך קיומו של ההיטל יגרום למבקשות לפיטורי עובדים, העלאת המחירים, ופגיעה בתעשיית הרהיטים הישראלית שהלבידים האלה משמשים בה כחומר גלם. לאור מיצוי ארכות הזמן אין כיום לתעשייה המקומית סיכויי הבראה, והמשך גביית ההיטל תהווה פגיעה חמורה וקשה במבקשות ללא כל טעם והצדקה. בנוסף נטען ע"י המבקשות (סעיף 8 לבקשה) שבמקרה של מחלוקת אודות החבות במס אין לגבות את המס השנוי במחלוקת, כפי שגם נטען בסעיף 13 של הבקשה הקודמת, מיום 9.7.01 (בש"א 10704/01). ה. המשיבות מתנגדות לבקשה למתן צו המניעה הזמני. הוגשו לעיוני תגובת ב"כ המשיבות מס' 1 - מס' 3 (ע"י פמ"ח), ותגובת ב"כ המשיבה מס' 6 קלת בע"מ בפירוק ובניהול מיוחד). ביום 19.8.01 שמעתי את טיעוניהם של באי כח הצדדים בעל-פה, וכאמור כבר לעיל, גם הוגש לי בסוף היום טיעון בכתב לגבי השאלה האם נוכח הגשת הערעור על היטל הבטחה יש לעכב את גבייתו. ו. שקלתי את טיעוניהם של שני הצדדים שכל אחד מהם העלה בפניי נימוקים כבדי משקל לתמיכה בעמדתו. מול הצורך החיוני עליו הצביעו המשיבים מס' 4-8 להגן על תעשיית העץ המקומית, ועל העובדים העלולים לאבד מקומות עבודתם, הדגישו ב"כ המבקשות שעם מינוי כונסי הנכסים למשיבה מס' 4, אין כיום עוד טעם ותכלית בהיטל הבטחה שמטיל נטל כבד ובלתי מוצדק על המבקשות כיבואני עץ, פוגע בכושרן לתחרות מסחרית ועלול להביא לפיטורי עובדיהן ולפגיעה בתעשיית הרהיטים בישראל. ז. המשיבים מס' 4 עד מס' 8 טוענים שקיים אינטרס ציבורי בהמשך קיומה של תעשיית לבידים בישראל, וכי גובש הסכם עקרונות להקמת תאגיד משפטי חדש שירכז את שלושת המפעלים: קלת, תע"ל ולבידי אשקלון. הסכם העקרונות, עליו הוסכם, אם כי טרם נחתם, מצורף כנספח א' לתגובת משיבה מס' 6, ועל פיו הכוונה היא לייצר ולשווק לבידים בהיקף דומה להיקף המכירות של המפעלים קלת ותע"ל יחדיו, כשכניסתו של ההסכם לתוקף מחייבת שורה של אישורים וקיום תנאים מתלים, לרבות אישור בימ"ש מחוזי נצרת לגבי קלת, ובימ"ש מחוזי חיפה לגבי תע"ל (סעיף 22 של הסכם העקרונות נספח א'). עוד הצביעו ב"כ המשיבים על סיכום דברים בין הסתדרות העובדים לבין משרד ראש הממשלה בדבר מיזוג או תפעול ניהולי משותף של תע"ל וקלת אפיקים, כשבדעת ההסתדרות לסייע במשאבים כספיים באמצעות קרן "תנופת צמיחה", ומשרד ראש הממשלה יפעל באמצעות משרדי האוצר ותמ"ס להעברת סכום שווה ביחס לסכומים שיועברו ע"י ההסתדרות לצורך הפעלה כאמור. לפי הסבריהן של ב"כ משיבה מס' 6 וב"כ משיבה מס' 8 יש צורך ב 15 יום לקבלת ההסכמות הדרושות להסכם העקרונות להקמת מפעל הלבידים המשותף, לרבות עמדת הנושים, בטרם יוגש ההסכם לאישור ביהמ"ש. ב"כ משיבה מס' 6 (קלת) ציינה בעמ' 6 סיפא לפרוט': "אם לא נקבל הסכמות מוקדמות עד 2.9.01 נבקש דיון מוקדם ככל האפשר שבו יבואו כל בעלי הענין בפני בית המשפט כאשר בסופו של הדיון לאחר שיישמעו כל הצדדים ניתן יהיה לדעת אם ההסכם אושר אם לאו". ח. עמדת המשיבים היא, שהיטל הבטחה חייב להמשך, דווקא להצלחת הקמת מפעל הלבידים המשולב, וכן להפעלת מפעל קלת (נציג קרן התנופה לצמיחה ציין שביהח"ר קלת פועל - עמ' 6 לפרוט'), ואילו עמדת ב"כ המבקשות עו"ד ג. נדל היא שראוי ליתן צו מניעה זמני לפרק זמן שבועיים, וצו זה יפקע בתום השבועיים, אם אמנם הסכם העקרונות להקמת מפעל לבידים משולב ייחתם ויוגש לאישור ביהמ"ש (עמ' 5 לפרוט', ועמ' 9 לפרוט' בדיון מיום 19.8.01). ט. כאמור, נימוקיו של כל אחד מן הצדדים הינם כבדי משקל, ולאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה שבשלב הנוכחי אין ליתן את צו המניעה הזמני שהמבקשות עותרות לו, הואיל ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. כעולה מסעיף 2 (א)(3) של חוק היטלי סחר, תשנ"א1991-, נועד היטל הבטחה להגן על היצור המקומי מפני נזק ממשי שנגרם או עלול להיגרם על ידי יבוא מתחרה, בהתחשב בתועלת למשק שנובעת מן היבוא, כפי שגם צויין בצו היטלי סחר (היטל בטחה על יבוא טובין להגנה על הייצור המקומי), (הוראת שעה) (מס' 2), תשס"א2001-, מיום 17.6.01, שנכנס לתקפו ביום 1.7.01, לפרק זמן של שלושה חדשים. אכן, נכון הוא שמפעל קלת אפיקים מצוי בפירוק וניהול מיוחד, וביום 6.8.01 ניתנה החלטה גם בתיק פש"ר 388/01 למינוי כונסי נכסים קבועים ומפרקים זמניים לחברת תע"ל (משיבה מס' 4), בתוקף מיום 12.8.01, אך נראה לכאורה לפחות שנעשים כיום מאמצים של ממש שנועדו לאפשר את הפעלת תעשיית ייצור הלבידים בארץ, זאת הן בשים לב לטיוטת הכם העקרונות להפעלת מפעל לבידים משולב (נספח א' לתגובת משיבה מס' 6), והן בשים לב לסיכום הדברים בין ההסתדרות לבין משרד ראש הממשלה. לא למותר לציין שבהחלטת כב' השופט ד"ר ד. ביין מיום 15.7.01, בש"א 10704/01, עמ' 6, נקבע שהמבקשות תוכלנה לפנות שנית לביהמ"ש בבקשה למתן צו ביניים, אם יבטל ביהמ"ש את צו הקפאת ההליכים, ביחס למפעל תעל (משיבה מס' 4) ביום 5.8.01, ועוד נאמר בסיפא של ההחלטה: "ולא יינתן צו אחר שמשמעותו היא מתן הזדמנות נוספת ליצרני הלבידים לשקם את מפעליהם". נכון הוא, שלא ניתן כרגע צו של ביהמ"ש לשיקום המפעלים, אך אין להתעלם מהסכם העקרונות שנועד להביא להקמת מפעל לבידים משולב, שלאחר שייחתם יובא לאישור ביהמ"ש המוסמך, זאת בנוסף לסיכום הדברים בכתב בין ההסתדרות לבין משרד ראש הממשלה. י. אין לקבל, בשלב זה, את עמדת המבקשות שאין לתעשייה המקומית סיכויי הבראה (סעיף 8 בבקשה לצו מניעה זמני בש"א 959/01). נכון הוא, שהצעדים שננקטו עד כה טרם קרמו עור וגידים, והם תלויים בשורה של תנאים שאמורים להתקיים, כמפורט בסעיף 22 של הסכם העקרונות, לרבות קבלת אישורו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת לגבי מפעל קלת ואישורו של בימ"ש מחוזי חיפה לגבי מפעל תע"ל. כעולה מדברי ב"כ משיבה מס' 6, אם לא תתקבלנה ההסכמות הנדרשות להסכם הקמת מפעל הלבידים המשולב עד 2.9.01 תבקשנה המבקשות קיומו של דיון, מוקדם ככל האפשר, בביהמ"ש, כדי לדעת בתום הדיון האם יאושר ההסכם אם לאו (דברי ב"כ משיבה 6 בדיון שבפניי, עמ' 6). יא. בנסיבות אלה אין זה מתקבל על הדעת להורות על ביטול זמני של היטל הבטחה לפרק זמן של שבועיים כהצעת ב"כ המבקשות עוה"ד ג. נדל. אני מפנה לדברי ב"כ המשיבות מס' 1-3 עו"ד ר. מסורי בתגובתו שבכתב מיום 19.8.01 אחה"צ, סעיף 10: "לאור קיומו של היטל בטחה קיימים כיום במחסני הערובה של המכס כמויות רבות מאד של לבידים, עליהם טרם שולם היטל הבטחה. הסרתו של היטל הבטחה ולו למספר ימים תביא להיצף השוק המקומי בענף זה ובפועל תבטל את השפעתו של היטל זה ובכל התקופה בה חל עד היום, וכן תקעקע כמעט לחלוטין את האפשרות להביא להבראתו של הענף היצרני של הלבידים בארץ". (ההדגשה שלי - י.ג.). מכאן, שביטול, ולו זמני, של היטל הבטחה על מוצרי העץ המיובאים, יביא לסיכול תכלית החקיקה של חוק היטלי סחר, תשנ"א1991- סעיף 2 (א) (3). מטרת החקיקה הנ"ל היא להגן על הייצור המקומי מפני נזק ממשי שעלול להיגרם על ידי יבוא מתחרה. ביטול זמני של היטל הבטחה ע"י מתן צו מניעה זמני, כהצעת ב"כ המבקשות עו"ד ג. נדל, יביא להיצף השוק המקומי בכמויות הלבידים שנאספו במחסני הערובה, דבר שיביא בדיוק לתוצאה ההפוכה של הטלת היטל הבטחה על מוצרי העץ המיובאים , ובמקום להגן על תעשיית העץ הלבוד תיגרם לה פגיעה שייתכן ובעטייה לא ניתן יהא עוד לנסות ולהביא לשיקומה ולהבראתה. יב. בנוסף, לא למותר להפנות לדברי כב' השופט ד"ר ד. ביין בהחלטתו מיום 15.7.01, בש"א 10704/01, שאם המבקשות תחוייבנה בתשלום ההיטל, ותימנענה בכל זאת מלהעלות את מחיריהן, הן תוכלנה לתבוע בחזרה את ההיטל [אם ייקבע בדיון המשפטי שהצו בדבר קביעת ההיטל חסר תוקף], וזאת בשים לב לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח 1968- סעיף 6 (2). יג. כל אלה הם שיקולי מאזן הנוחות שבגינם עליי להימנע, בשלב זה, מלהיענות לבקשה למתן צו מניעה זמני . הואיל והמבקשות עומדות לפנות לביהמ"ש המוסמך בבקשה לדיון משפטי מוקדם בתאריך 2.9.01, (דברי ב"כ משיבה מס' 6 בעמ' 6 סיפא לפרוט'), תוכלנה המבקשות לחזור ולשקול הגשת בקשה נוספת למתן צו ביניים בסמוך לאחר תאריך 2.9.01, בהתאם להתפתחויות. יד. טענה נוספת שהעלה ב"כ המבקשות היא שבמקרה של מחלוקת לגבי החבות במס אין לגבות את המס השנוי במחלוקת [סעיף 13 בש"א 10704/01, בעמ' 25-27, סעיף 8 בש"א 11959/01, וכן טיעוני ב"כ המבקשות בעמ' 4 לפרוט', ישיבת 19.8.01, תוך הפנייה להוראת סעיף 50 של חוק היטלי סחר, תשנ"א1991-]. עמדת ב"כ המבקשות היא שאין לגבות היטל השנוי במחלוקת. מציין ב"כ המבקשות שחוק היטלי סחר לא חזר על האמור בתקנות שעת חרום (תשלומי חובה) תשי"ח1958-, סעיף 11, בו נאמר שהגשת ערר לא תעכב את גביית ההיטל. בנוסף, שלל חוק היטלי סחר את תחולת סעיף 154 לפקודת המכס, הואיל וסעיף 58 של חוק היטלי סחר מחיל הוראות שונות של פקודת המכס, בשינויים המחוייבים, אך לא את סעיף 154 (עיינו: סעיף 13.6 בנימוקי בקשת צו מניעה זמני של 9.7.01 בש"א 10704/01). טו. לצורך ההכרעה בשלב הנוכחי של הדיון אין בידי לקבל את טענותיו אלה של ב"כ המבקשות, ונראית בעיניי עמדת ב"כ המשיבות מס' 1-3 בתגובתו מיום 19.8.01, דהיינו: היטל הבטחה הוא היטל בעל אופי זמני שנועד להגן על הייצור המקומי לפרק זמן מוגבל. סעיף 2 (ד) של חוק היטלי סחר קובע שהתקופה של צו היטל בטחה לא יעלה על שנתיים. בענייננו הצו הספציפי נכנס לתקפו ביום 1.7.01 למשך שלושה חדשים, ולכן, כפי שמציין ב"כ משיבות מס' 1-3 בסעיף 4 של תגובתו: "מתן האפשרות לנישומים לדחות את תשלום ההיטל החל עד לאחר הכרעה בערעור יביא להמשך המצב הקיים מבחינת היקפי היבוא ופגיעה קשה ביכולתו של הייצור המקומי לנסות ולעלות על מסלול של הבראה (מצב אותו מבקש היטל הבטחה לשנות)". דהיינו, תכלית החקיקה של חוק היטלי סחר היא, בענייננו, להגן על הייצור המקומי מפני נזק ממשי שעלול להיגרם ע"י יבוא מתחרה. ההגנה ניתנת ע"י צווי היטל בטחה שתקופתם קצרה יחסית (במקרה שבפנינו הצו הנוכחי מיום 1.7.01 הוא לשלושה חדשים). מתן אפשרות לדחיית ביצוע תשלום ההיטל המגיע עד לאחר גמר הדיון בערעור יסכל את מטרת החקיקה. כאמור, לצורך ההכרעה בבקשה הנוכחית למתן צו מניעה זמני מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיבות 1-3, ולכן אינני סבור שקיימת הצדקה למתן צו הביניים הזמני, בשלב זה. אין צו להוצאות. היטל בטחהיבוא