פשיטת רגל - זכות לקבל כספים בקופת גמל

החלטה מונחת בפני בקשתו של המבקש, להורות לנאמן על נכסי פושט הרגל (להלן: החייב), עו"ד י' אינסל (להלן: הנאמן), ולכנ"ר, כי יתירו למנהלי קופות הגמל "יתר" ו"קרן אור" להעביר לזכותו את הכספים שנצברו בקופות לזכות החייב. לאחר שהונחו בפני עמדות הצדדים, תגובות ותגובות לתגובות, החלטתי להפעיל את סמכותי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן החלטה שלא במעמד הצדדים. עובדות המקרה 1. המבקש הינו קרוב משפחה של החייב, אשר העניק לו שתי הלוואות: א. הלוואה ראשונה, בסך 140,000 ₪, במהלך 1997. ב. הלוואה שניה, בסך 261,000 ₪, במאי 1998. 2. מועד החזר החוב היה 1.99, כאשר החוב כולו צמוד למדד, ונושא ריבית שנתית של 18%. 3. הליכי הפש"ר כנגד החייב החלו ב 17.6.99. 4. להבטחת החוב, יצרו הצדדים הסכם שעבוד על זכויות החייב בשתי קופות גמל, אשר כלל הסכם המחאה בלתי חוזרת שנערך ביום 1.6.98. ההסכם נערך על-ידי פרקליט אשר אישר בפני הצדדים בכתב כי המחאת הזכויות ורישומה בוצעו כדין. 5. הסכם ההמחאה קבע כי החייב ממחה את זכויותיו בקופות הגמל עם חתימת ההסכם ומוסכם בין הצדדים כי הכספים יועברו לנושה מעת מועד החתימה ו/או עם פרעון קופות הגמל. 6. ב 8.6.98 נרשם משכון על זכויותיו של החייב בקופות הגמל. 7. ב 9.2.99, שבועות אחדים לפני תום תקופת הוותק של הקופות, פנה המבקש אל הקופות בבקשה לקבל את הכספים מיד לאחר תום תקופת הפרעון. 8. הקופות סרבו לבקשה בשל הוראת תקנה 7(א)(2) לתקנות מס הכנסה, האוסרות להעביר זכויות של בעל קופת גמל לאחר, וזאת למרות שמועד ההעברה המבוקש היה לאחר סיום תקופת הפרעון. טענות המבקש 9. אקט החתימה ורישום המשכון מעיד על כוונת החייב להקנות למבקש את כל זכויותיו בכספים, כאשר רישום המשכון נועד להרחיב הגנה זו כלפי כולי עלמא. לדעת המבקש, די בכך ליצור המחאה בת-תוקף. 10. המבקש טוען כי חל כאן החריג לסעיף 7(א)(2), המתיר שעבוד החל במועד שהעמית היה זכאי למשוך את הכספים מהקופה. קרי, לשיטתו ניתן לערוך הסכם שיעבוד לפני מועד תום הותק, כל עוד הפרעון יחול אחריו. לכן, די היה בהוראה בכתב, שהעביר הנושה מתוקף כתב המחאת הזכויות, בכדי לחייב את הקופות להעביר את הסכום, שכן לאחר תום הותק אין כל יכולת להתערב ב"רצון העמית", גם אם הומחה לאחר. 11. מכיוון שהמחאת הזכויות נעשתה כשנה לפני תחילת הליכי הפש"ר, בעבור חוב שנוצר זמן רב קודם לכן, היא עומדת במבחן סעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל. טענות הנאמן 12. אין כל נפקא מינה אם ההסכם נחתם ע"י עו"ד כתואם את הדין, אם למהותו של עניין הוא נוגד את הדין. 13. יש לפרש את סעיפי החוק הרלוונטיים לפי לשונם, כאוסרים שעבוד בעת שהעמית אינו זכאי למשוך את הכספים מקופת הגמל - כאשר האיסור חל על עצם הסכם השעבוד, ולא רק על מימושו בטרם תום הותק. איסור זה חל על כל עסקה של שעבוד הזכויות כערובה לחיוב. 14. כמו כן, גם נוסח ההסכם חורץ את דינו, באשר הוא מתיר למבקש למשוך את הכספים אף טרם מועד הותק, וזאת לפי שיקול דעתו הבלעדי. תגובת המבקש לטענות הנאמן 15. הדגש בסעיף 3 דנן הינו על מועד המימוש של השעבוד, ולא על מועד היצירה שלו. 16. ההגבלה החוקית על השעבוד אינה יכולה לפגוע בחופש ההתקשרות של הצדדים ובהתחייבות שקיבל החייב על עצמו להקנות את זכויותיו בקופות למבקש, לכן אין בה כדי לפגוע בכתב המחאת הזכויות. 17. קבלת טענותיו של הנאמן תיצור מצב אבסורדי, לפיהן אם היתה ניתנת לקופות הגמל הוראה ביום תום הותק, היתה זו מכובדת, אך לא כך לעניין הוראה שניתנה אך שבועות אחדים קודם לכן! 18. לכן, לא היו קופות הגמל רשאיות, לאחר מועד תום הותק, שלא לכבד את ההוראה נשוא המחאת הזכויות. פרשנות אחרת פוגעת בערכי היסוד של חופש החוזים וזכות הקניין של החייב. עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי: 19. עיקרה של המחלוקת בה יש להכריע הנה פרשנותה הראויה של הגבלת העסקאות המצויה בסעיף 7(א)(2) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), והחריג לה המופיע בתיקון מספר 3 לתקנות משנת 1996, הקובעים: לא יאשר הנציב קופת גמל אלא אם כן - (1) ... (2) תקנונה אוסר העברת זכויות עמית או שעבודן לאחר, וכן הפליה בין הזכויות המוקנות לעמיתים. (ההדגשות שלי - ו.א). תיקון 3 מסייג את האמור לעיל כהאי לישנא: "על אף האמור בתקנת משנה (א)(2) ובתקנון קופת גמל, לא יראו שעבוד של כספים בקופת גמל לתגמולים או להשתלמות, החל במועד שהעמית היה זכאי למשוך את הכספים מהקופה, כשעבוד לאחר, וכן לא יראו במימוש שעבוד כאמור, בדרך של משיכת הכספים לטובת הנושה, כהעברת זכויות עמית לאחר, ואולם משמומש השעבוד לא יהיה העמית רשאי להפקיד בקופה כספים נוספים". (ההדגשות שלי - ו.א). 20. הנקודה הצריכה הכרעה הינה פרשנותו הראויה של הביטוי "החל במועד שהעמית היה זכאי למשוך את הכספים מהקופה". פרשנות הנאמן לסעיף זה גורסת כי האמור חל גם על מועד יצירת השעבוד/העברה ולא רק על מועד מימושו. די בכך, לשיטתו, כדי שהן השעבוד והן המחאת הזכויות, מהחייב למבקש, יהיו בטלים כלפי הנאמן (להבדיל מהחוב עצמו). אם כך יפסק, בסופו של יום, הרי דין הבקשה להדחות על פניה, בהיות השעבוד נוגד את הדין. אין נפקא מינא, לעניין זה, אם פרקליט אישר את ההסכם כעומד בדרישות החוק. לכל היותר, מקים עניין זה עילה לתביעה נזיקית בין המבקש לאותו פרקליט, אשר אינה עניין לדיון זה. 21. מעיון בנוסח החוק, דומה כי מילולית, אפשריים שני הפירושים. זאת, כאשר פירוש המילה "החל" יכול להתפרש הן כנוגע ליצירת השעבוד והן כנוגע לעת מימושו בלבד. מסיבה זו, אין מנוס מלרדת לעומקה של מהות, ולבדוק את תכליתו של הסעיף, המטרות העומדות בבסיסו, והערכים המתנגשים אשר עומדים ביסוד ההבדלים בין שתי הפרשנויות המוצעות לסעיף. 22. לקופות גמל חשיבות סוציאלית רבה, וגלומים בהן אינטרסים חברתיים וכלכליים רבי משמעות. כך, למשל, מתארת זאת ח' הרדוף במבוא לספרה "זכויות עובדים בקופות גמל", עמ' 18: "המדינה מעוניינת לעודד הפקדת כספים בקופות גמל. הפקדות אלו, בהגבירן את הבטחון הסוציאלי, עשויות להפחית את מספר המקרים שתושבים נופלים לנטל על המדינה. לעידוד החסכון נודעת חשיבות גם למלחמה באינפלציה. יתר על כן, השקעותיהן של קופות הגמל תורמות להתפתחות המשק הלאומי" (ההדגשות שלי - ו.א). מעמדן של קופות הגמל כסוג מיוחד ומועדף של חסכון לטווח ארוך באה לידי ביטוי במגוון חיקוקים, ביחוד בתחום דיני העבודה ודיני המס, שם זוכים חסכונות אלו להקלות והטבות שונות. 23. חלק בלתי נפרד מהאינטרס הגלום בקופות הגמל הינו ההגבלות הנוקשות, יחסית, על שימוש בכספיהן מצד בעל הכספים. לא רק שזכותו לכסף, עד למועד תום הותק של הקופה, הינה אובליגטורית בלבד, הרי החוק מטיל הגבלות ומערים קשיים רבים על כל נסיון לפרוע את הקופות בטרם עת. זאת, בשל האינטרס הבסיסי הגלום במוסד זה: הבטחת סכומים לטווח רחוק, למען אינטרס סוציאלי כללי של הגנת הפרט ממצב בו יפול לנטל על החברה. בהתקינו הגבלות נוקשות על יכולת בעל הקופה לעשות בכספים כרצונו, הביע המחוקק עמדה חד-משמעית כי הגנה זו חלה, לעיתים, אף בניגוד לרצונו המיידי של הפרט, על כל הפגיעה בערכי חופש החוזים והקניין המשתמעת מכך. 24. על רקע זה, יש להבין את סעיף 7(א)(2) נשוא הדיון דנן ואת החריג לו. אין מדובר, אלא באיזון בין עקרון סוציאלי-פטרנליסטי לשריון קופות הגמל, לבין עקרונות חופש החוזים והקניין של בעל הקופה. איזון זה נוטה, אף כי לא באורח מוחלט, לטובת העקרון הסוציאלי. דברים אלו מקבלים משנה חשיבות כאשר מעורב בעניין צד ג', אשר לטובתו מבקש בעל הקופה לשעבד את זכותו בקופת הגמל. זאת לעיתים, כמו במקרה דנן, אף בסיוע הסכם המחאת זכויות בלתי הדירה, המעביר את שיקול הדעת ויכולת הפעולה, באופן מוחלט וחד-משמעי, אל אותו צד ג', אשר בדרך כלל הינו נושה של בעל הקופה, המבקש להבטיח את חובו בדרך זו. 25. בנקודה זו, יש לזכור כי כאשר בהלוואות עסקינן, הרי חלק גדול מהמלווים הינם גופים פיננסיים רבי-עוצמה, כגון בנקים. אלו שולטים שליטה מוחלטת בתנאיו של חוזה ההלוואה, ע"י הכתבת חוזים אחידים לקהל הלווים. בדיקת המציאות תוכיח כי רב המרחק בין חוזים אלו לבין "רצונו החופשי" של הלווה, אשר עליו בא להגן חופש החוזים ה"קלאסי". לכן, במקרים רבים, מתן היתר לבעל קופת הגמל לחרוג מתנאי המשיכה של כספי הקופה והאינטרס שהם מגלמים, הינו למעשה מתן היתר לצד ג', כגון בנק, לעקוף אותם ולשימם פלסתר. לעניין זה, מן הראוי להוסיף שתי הערות: א. אין נפקא מינא, לעניין זה, אם בנסיבות המקרה דנן, המלווה הינו אדם פרטי ולא מוסד כלכלי. לעיתים, אף מלווה פרטי מייצג כח מיקוח עדיף בהרבה על זה של הלווה. יתר על כן: לשונו של החוק אינה נותנת כל בסיס לעשיית הבחנה בין מלווים "פרטיים" למלווים שהינם גופים כלכליים. הלכה שתקבע לגבי מלווה פרטי עשויה, באותה מידה, לחול גם לעניינו של מלווה שהינו בנק או גוף אחר הפועל על-ידי הכתבת חוזים אחידים. ב. אין נפקא מינא, אם בנסיבות המקרה רצה הלווה, באמת ובתמים "להקריב" את האינטרס ארוך הטווח שבקופת הגמל לטובת צורך כספי קצר-מועד (כעריכת חתונה לבתו, כבמקרה דנן). עצם מהותה של הגבלת העבירות באה מתוך רצון לשלול מהפרט את היכולת לשקול שיקולים כאלו, ולהוציא את כספי קופת הגמל, ככל שניתן, מתוך הנכסים שניתן לנצלם לצרכים כאלו. 26. על רקע זה, יש להכריע בין שתי הפרשנויות המוצעות. דומה, כי קבלת עמדתו של המבקש תהפוך את הגבלת העבירות של קופות הגמל במידה רבה לאות מתה. במקרה דנן, מדובר על מבנה תלת-שלבי, אשר יצרו הצדדים כדלקמן: א. שעבוד כספי קופת הגמל, זמן ניכר טרם מועד תום הותק, לזכותו של הנושה. ב. מתן כתב המחאה בלתי הדיר, המעביר את יכולת הפעולה בקופות לזכות הנושה, תוך כדי נסיון להציבו בנעלי החייב לעניין יחסיו עם קופות הגמל. ג. הגנת השעבוד כלפי כולי-עלמא על-ידי רישום משכון. 27. המחוקק התכוון בדיוק למצבים מעין אלו כאשר יצר את הגבלת העבירות ואיסור השעבוד. אלו לא נוצרו למען שיקולי נוחות מנהלית אשר עשויים להפגע אם תשתנה זהותו של הזכאי לכספים בטרם עת - אלא בעיקר לשם הבטחה, כי עם מועד תום הותק, יעמדו הכספים לרשות החייב, ואך ורק לרשותו. כל מהותו של ההסכם דנן אינה אלא נטילת הזכויות המהותיות בקופות הגמל לידי הנושה, זמן רב טרם תום הותק, כאשר בידי החייב לא נותרת אלא "זכות ערטילאית" ריקה מתוכן ממשי. הדבר היחיד שנותר מאותה הגבלה, במקרה דנן, לא היה אלא אילוצו של הנושה עצמו לחכות עד תום הותק לפני שיוכל להעביר את הכספים אליו. זאת, כאילו היה הוא עצמו בעל קופת הגמל מלכתחילה. ההסכם דנן אינו אלא "התנגשות חזיתית" עם מטרת המחוקק ותכלית החוק. זאת ועוד: אם אקבל את העמדה לפי ניתן ליצור שעבודים מעין אלו, לא יחול כלל זה אך ורק על שעבודים הנוצרים סמוך למועד הפרעון. באותה מידה, יוכל בנק, בדרך משל, לשעבד לטובתו קופות גמל עשר או עשרים שנים טרם מועד תום הותק! תיווצר פרצה בחומת ההגנה שהתקין המחוקק, אשר תאפשר למלווים ליצור מצב, בהם ישללו קופות הגמל בפועל מהלווים שנים רבות טרם מועד פרעונן. מצב כזה הינו בלתי נסבל, ואין בית משפט זה יכול לתת לו יד. 28. מאידך גיסא, עיון מפוקח בנסיבות המקרה מראה כי הפגיעה בחופש החוזים והקניין אינה גדולה. אין בפסיקה זו בכדי למחוק את חובו של החייב כלפי הנושה. אין בה מניעה גורפת משעבוד נכסים. כל שהיא עושה הינה הקפדה כי תשמר מטרת המחוקק להוציא את אותו נכס מסויים - קופות הגמל, מתוך הנכסים הזמינים לשימוש כבטוחה לחיוב. יתכן מאד כי בכך מצטמצמת במידה מסויימת יכולתו של הלווה הפוטנציאלי להשיג הלוואות עבור צרכים קצרי-מועד, אלא שזהו בדיוק רצונו של המחוקק. על בית המשפט לכבד רצון זה, ולתת לו את המשקל הראוי, גם אם המשמעות הינה הגבלה ונסיגה של חופש החוזים (אשר משקלו האמיתי במקרים אלו יכול להיות נמוך למדי, בשל השימוש בחוזים אחידים, כפי שתואר קודם לכן). אין הבדל מהותי בין הגבלה זו לבין הגבלות אחרות על שעבודים ועיקולים - כגון נכסים וחלקי משכורת פטורים מעיקול. אלו וגם אלו נועדו להשיג את האינטרס הסוציאלי שבמניעת אנשים מהפיכה לחסרי כל ולנטל על החברה, תוך פגיעה אנושה בערך כבוד האדם שלהם, אשר אף הוא זוכה להגנתו החוקתית של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 29. מסיבות אלו, הגעתי למסקנה כי הסכם השעבוד והמחאת הזכויות נשוא הבקשה דנן בטלים, בהיותם נוגדים את הוראות הדין. אי לכך, אין כל צורך לדון בתוקפה של ההמחאה כלפי נאמן לפי פקודת פשיטת הרגל, סוגיה אשר העלו הצדדים בשולי טענותיהם. 30. דין הבקשה להדחות. בנסיבות המקרה, ובשל הפגיעה הקשה שנפגע המבקש מני ובי, כאשר לא נותר לו אלא לנסות לגבות את חובו מחייב שהוכרז פושט רגל, אינני עושה צו הוצאות. קופות גמלפשיטת רגל