תביעה על עסקת טרייד אין מכוניות משומשות

פסק דין 1. התובעת הגישה תובענה כספית כנגד הנתבעים 1 ו- 2 לתשלום סך של 34,000 ₪. התובעת הנה חברה שעיסוקה בביצוע עסקאות טרייד אין במכוניות משומשות ומבצעת, באופן בלעדי עסקאות טרייד אין לסוכנות הרכב סקודה. 2. להלן השתלשלות האירועים:- א. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הגיע לסוכנות הרכב ממד בע"מ (תכונה להלן: "סוכנות סקודה") וביקש לערוך עסקת טרייד אין, להחליף את רכבו מסוג אודי A4 שנת ייצור 2000 מספר רישוי: 96-772-18 (להלן: "הרכב") - ברכב חדש. ב. ביום 22.10.04 נבדק הרכב במכון של הנתבעת מספר 2 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת הפיקה מסמך הכולל את ממצאי הבדיקה, כמפורט בנספח א' לכתב התביעה (להלן: "הבדיקה הראשונה"). ג. ביום 01.11.04 חתם הנתבע על "הסכם למכירת רכב - טרייד אין מס' 4257", במסגרתו מכר את הרכב בתמורה לסך של 90,000 ₪, כמפורט בנספח ב' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם נרשם, בין היתר, כי אין ברכב "פגמים או מומים למעט אלה שפורטו בטופס הבדיקה המצורף להסכם נספח א'. המוכר מצהיר כי המכונית לא עברה תאונה אשר פגעה בשילדת המכונית וכי לא בוצע כל תיקון בשילדת המכונית ו/או שינוי כלשהו במונה הקילומטרים של המכונית ...". ד. הנתבע המשיך לנסוע ברכב עד ליום 20.11.2004, כאשר במועד זה מסר לסוכנות סקודה את הרכב וקיבל את הרכב החדש. סוכנות סקודה זיכתה את הנתבע בסך של 90,000 ₪, מעלות רכישת הרכב החדש. ה. הרכב הגיע לחזקתה של התובעת כמי שמבצעת, באופן בלעדי, עסקאות טרייד אין לסוכנות סקודה. התובעת טוענת בתביעתה כי מכרה את הרכב לאחת מלקוחותיה, חברה בשם סיטיקאר בע"מ (להלן: "חברת סיטיקאר") וזאת בתמורה לסך של 90,000 ₪ [היינו, באותו סכום שהנתבע הסכים למכור את הרכב]. ו. התובעת טוענת כי לקוח (שזהותו אינה ידועה) אשר ביקש לרכוש את הרכב מחברת סיטיקאר, ערך לרכב בדיקה נוספת במכון "אלדר ביסמוט שמעון". הבדיקה נערכה ביום 22.08.05, בחלוף כ- 10 חודשים מאז שנערכה הבדיקה הראשונה, כמפורט בדו"ח הבדיקה אשר סומן כנספח ד' (להלן: "הבדיקה השניה"). ז. התובעת טוענת כי לאור ממצאי הבדיקה השניה, אשר העלו ליקויים רבים, ביטל הלקוח את כוונתו לרכוש את הרכב מחברת סיטיקאר. בשלב זה פעלה התובעת להוציא את היסטורית הטיפולים של הרכב וגילתה, כי הרכב עבר שתי תאונות אשר בעקבותיהן בוצעו בו תיקונים רבים. עוד טוענת התובעת, כי בסופו של דבר חברת סיטיקאר מכרה את הרכב תמורת סך של 71,600 ₪ בלבד וכתוצאה נאלצה התובעת לשלם לחברת סיטיקאר סך של 15,000 ₪ "כפיצוי בגין ירידת הערך שנגרמה למכונית" (ראה סעיף 23 לכתב התביעה). ח. הסכום הנתבע בתובענה, סך של 34,000 ₪, מורכב משלושה ראשי נזק: הראשון - סך של 15,000 ₪, בגין הסכום שהתובעת התחייבה לפצות את חברת סיטיקאר. השני - סך של 9,000 ₪, בגין פיצוי מוסכם, על פי הוראות סעיף 9 להסכם עליו חתם הנתבע הקובע, כי במידה והמוכר יפר את ההסכם הפרה יסודית, ישלם "פיצוי קבוע ומוערך מראש... בגובה 10% מהתמורה". השלישי - סך של 10,000 ₪, בגין הנזק שנגרם למוניטין העיסקי של התובעת וכן בגין הוצאות שונות "טרחה, אובדן וכיוצ"ב" (ראה סעיף 38 לכתב התביעה). 3. הנתבעים מעלים שלל טענות, כאשר שתי הטענות המרכזיות הן, כי לתובעת אין כל יריבות עם הנתבעים מאחר וההסכם למכירת הרכב נערך בין הנתבע ובין סוכנות סקודה, כאשר התובעת לא היתה צד להסכם זה. כמו כן טוענים הנתבעים כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את הנזקים שנגרמו לה. 4. בפני בית המשפט נשמעו שלושה עדים. מטעם התובעת נשמע מר שלומי בן דוד, שהוא עובד שכיר בתובעת, כמו כן נשמעו הנתבע בעצמו ומנהל הנתבעת, מר יחיאל תורג'מן. 5. בישיבה שהתקיימה ביום 03.01.08 התחיל בא כוח התובעת לסכם את טענותיו בעל פה ולאור קוצר הזמן והסכמת הצדדים הגישו בעלי הדין סיכום טענותיהם בכתב. 6. לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתבי ההגנה, בתצהירים שהגישו הצדדים, בחקירות הנגדיות ובכל יתר הנספחים, המוצגים והסיכומים שהוגשו - החלטתי להורות על דחיית התובענה. בנסיבות העניין מצאתי להתייחס, לפלוגתאות שלהלן: א. משקלה של העדות שניתנה על ידי העד מטעם התובעת. ב. שאלת היריבות. ג. האם עמדה התובעת בנטל להוכיח את הנזק שנגרם לה. ד. המשמעות שיש לייחס לכך שהתובעת לא הציגה את כל המסמכים ולא העידה את כל העדים הרלוונטיים. אדון במחלוקות אלו על פי סדר הופעתן לעיל. 7. בעניין משקלה של העדות שניתנה על ידי העד מטעם התובעת, מר שלומי בן דוד, שהינו עובד שכיר אצל התובעת, יש לקבוע כי משקל העדות נמוך מאוד. מר בן דוד נמנע ממתן תשובות לחלק מהשאלות עליהן נשאל, למרות שבית המשפט טרח והעיר לו מספר פעמים במהלך חקירתו. לשאלות רבות עליהן נשאל, השיב מר בן דוד כי אינו יודע את התשובה. חקירתו כללה עדות סברה ובמקום להשיב תשובות קונקרטיות בנוגע למקרה הספציפי, בחר בד"כ לענות על נוהלי העבודה של התובעת, באופן כללי. ראה מספר דוגמאות מתשובותיו של העד: "אני לא זוכר בכמה כסף נמכר הרכב לסיטיקאר" וכן אמר: "לשאלה מדוע לא צירפתי את ההסכם, אני אומר שאני לא מכרתי את הרכב. החברה שאני עובד בה מכרה את הרכב. אני לא יכול לגשת למנכ"ל לבקש פרטים אודות מכירת הרכב. זה לא מתפקידי", עמ' 18 לפרוטוקול. ובעמוד 19 לפרוטוקול אמר: "כנראה שמכרו לסיטיקאר את הרכב בסך של 90,000 ₪. אני לא זוכר את זה. אני קורא את זה מתוך התצהיר שלי. כנראה שבאמת מכרו את הרכב בסך של 90,000 ₪". ובעמוד 20 לפרוטוקול: "אני לא יודע אם נחתם הסכם עם חברת סיטיקאר על פיצוי בסך 15,000 ₪". בהמשך בעמוד 21: "לשאלתך איך אני יודע את האמור בסעיף 12 לתצהירי - אני אומר שאמרו לי את זה. בעל חב' סיטיקאר סיפר לי...". בהמשך בעמוד 22 לפרוטוקול: "לשאלה כמה זמן חלף מאז שקנינו את הרכב ועד שהלקוח קנה אותו מסיטיקאר, אני אומר שאני לא זוכר. לבקשה לעיין במסמכים שבידי, אני אומר שאין לי כאן את הסכם המכר בינינו לבין חברת סיטיקאר". בעמוד 24 לפרוטוקול נרשמה הערת בית המשפט וצויין, כי בית המשפט העיר לעד מספר פעמים שעליו להתייחס לדברים שהוא יודע מידיעה אישית ומיד לאחר מכן ציין העד בעמוד 24 לפרוטוקול: "אני חוזר בי, אני לא זוכר כיצד הרכב הועבר מבני ברק לנתניה. אני לא יודע אם האוטו לא נסע בנסיעה לנתניה או שהוא עבר במובילית או גרר" כאמור, התרשמתי כי מדובר בעדות מגמתית [יחידה], אשר נסתרה פעם אחר פעם ובנסיבות העניין לא מצאתי שיש לתת משקל רב לגרסה שהציגה התובעת. 8. בנוגע למחלוקת בשאלת היריבות שוכנעתי מנימוקי הנתבע כי קיימת לתובעת בעיית יריבות של ממש, מאחר והעסקה למכירת הרכב גובשה בין הנתבע לבין סוכנות סקודה והתובעת לא היתה צד לעסקה זו. התובעת טוענת בכתב תביעתה כי העסקה למכירת הרכב גובשה לאחר שהנתבע הגיע "לאחד מסניפי התובעת" וביקש להחליף את רכבו (סעיף 2 לתביעה) וכי ההסכם למכירת הרכב נכרת בינה ובין הנתבע; ואולם נראה שגרסה זו של התובעת לא עמדה בחקירה הנגדית, שנערכה לעד מטעם התובעת. ראה הדברים שאמר העד מטעם התובעת בחקירתו הנגדית: "לשאלה איזה סניף יש לנו בבאר שבע, אני אומר, שאין לתובעת סניף בבאר שבע. יש סוכנות של סקודה בבאר שבע... נכון שהוא (הכוונה לנתבע- ע.ר) הגיע לסניף סקודה בבאר שבע. סניף סקודה בבאר שבע הוא לא סניף של התובעת... לשאלה אם כך האמור בסעיף 3 לתצהירי לא נכון, אני אומר שסקודה זה לא סניף של אוטודיל. אני מאשר שיש כאן טעות. אני לא יודע..." (ראה עמ' 14 לפרוטוקול). משנשאל מאוחר יותר, העד מטעם התובעת, מול מי ישב הנתבע בעת ביצוע העסקה, האם מול נציג סוכנות סקודה או מול נציג התובעת השיב: "אני אומר שמול נציג סקודה". הנתבע חזר על גרסתו פעם אחר פעם, כי במהלך המו"מ למכירת הרכב לא קיים כל שיחה עם נציג כלשהו מטעם התובעת ונראה כי גם דברים אלו אושרו, סופו של דבר, גם על ידי העד מטעם התובעת שציין בחקירתו הנגדית: "אני לא זוכר שדיברתי עם הנתבע מספר 1 במהלך המו"מ..." ולשאלה אם כל ההתנהלות של הנתבע היתה מול סוכנות סקודה השיב: "אני אומר שנכון" (ראה עמוד 15 לפרוטוקול). ראה גם הדברים בעניין זה שציין נציג התובעת בתחילת עמוד 16 לפרוטוקול: "אני אומר שטעיתי, הוא (הכוונה לנתבע - ע.ר) באמת לא דיבר איתי". העד מטעם התובעת אישר בחקירתו כי הוא היה זה שחתם על ההסכם למכירת הרכב ליד חותמת התובעת ונראה שאין מחלוקת שהנתבע חתם על ההסכם בסוכנות סקודה בבאר שבע. ההסכם [החתום ע"י הנתבע] הועבר לתובעת באמצעות הפקס ונציג התובעת חתם על ההסכם שהתקבל באמצעות הפקס במשרדו בתל אביב וזאת מבלי ידיעתו של הנתבע. וראה הדברים שנאמרו בעניין זה על ידי נציג התובעת בעמוד 17 לפרוטוקול: "הנתבע מספר 1 חתם על נספח 3 בסוכנות סקודה ביום 01.11.04. אני חתמתי באותו יום. העבירו לי את המסמך אלי למשרד בתל אביב בפקס ואני חתמתי". הנתבע העלה טענה נוספת כי בעת שחתם על ההסכם לא הופיע שמה של התובעת, בכותרת ההסכם, וכי התובעת הוסיפה את שמה ואת פרטיה לאחר שהנתבע חתם על ההסכם, על ידי הטבעת חותמת. נראה כי התובעת לא שללה טענה זו שהעלה הנתבע ונציג התובעת טען בעניין זה: "לשאלה אם כשחתמתי על נספח 3, האם הוספתי החתימה בטופס מצד שמאל למעלה, אני אומר שאני לא זוכר..." (ראה עמ' 17 לפרוטוקול). כאמור בשאלת היריבות בית המשפט מקבל את גרסתו של הנתבע, אשר נראית הגיונית ונמצאה מהימנה, כי ההתקשרות היתה בין הנתבע ובין סוכנות סקודה וכי הנתבע לא היה מעורב ביחסים העיסקיים שבין סוכנות סקודה לתובעת וגם לא ידע שהרכב הועבר לתובעת. כאמור, מצאתי להאמין לנתבע כי ההתקשרות היתה מול הגב' מירב, נציגת סוכנות סקודה וכי במהלך ההתקשרות עמה הנתבע דיווח לה על שתי התאונות שהרכב היה מעורב בהם. וראה דברי הנתבע בעניין זה בעמוד 29 לפרוטוקול: "לשאלה מה יש לי לומר בגין כך שהרכב עבר 2 תאונות אני אומר שישבתי מול מירב לגבי רכישת הרכב, היא אמרה לי שחשוב לה שלושה דברים, שילדה, מנוע וגיר. אם ישנן פגיעות פח קלות, מעיכות, זה לא מעניין אותם וזה כפוף לבדיקה. אני אמרתי לה שהיו מכות באוטו שהוחלפו בחלקים חדשים, היות והאוטו באחריות. דיווחתי על שתי התאונות למירב. אני דיווחתי למירב, כי מולה התנהלתי כל הדרך עד שקיבלתי את האוטו החדש". טענת התובעת כאילו הנתבע הסתיר את התאונות שהרכב היה מעורב בהן איננה הגיונית מאחר והרכב היה מטופל בסוכנות סקודה ודי בלחיצת כפתור על המחשב, שהיה בסוכנות, כדי שהסוכנות היתה מקבלת את התמונה האמיתית של הרכב, לגבי כל הטיפולים שבוצעו בו. רכישת רכב חדש בעיסקת טרייד - אין מהווה שירות שניתן ברוב סוכנויות הרכב, מתוך רצון להקל על רוכשי מכוניות חדשות ומתוך שאיפה לעודד רכישת רכב חדש. סוכנות סקודה היתה מעוניינת, באותו שלב, למכור לתובע רכב חדש וייתכן שמסיבה זו לא העבירה לתובעת את המידע המלא, אודות מצבו האמיתי של הרכב, למרות שמידע זה היה ברשותה. אם לא די בכל מה שנאמר עד כה, הרי שיש לציין ולהדגיש שאין כל מחלוקת שהתובעת לא הייתה זו ששילמה לנתבע את התמורה בגין מכירת הרכב והתמורה שולמה לנתבע, ישירות, ע"י סוכנות סקודה, באמצעות קיזוז הסכום המוסכם [90,000 ₪] מעלות רכישת הרכב החדש. מכל האמור לעיל, נקבע שההתקשרות למכירת הרכב הייתה בין הנתבע לבין סוכנות סקודה וכי הנתבע יידע את סוכנות סקודה בדבר מצבו האמיתי של הרכב. 9. סבורני, כי גם אם לא הייתה קיימת בעיה של יריבות, הרי שהיה מקום להורות על דחיית התובענה, בשל כך שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את שיעור הנזק. הנזק העיקרי של התובעת, הוא בשיעור ירידת הערך של הרכב. התובעת לא טרחה להציג בפני בית המשפט חוות דעת של שמאי לגבי שיעור ירידת הערך שיש לייחס לרכב בגין שתי התאונות בהן היה מעורב. התובעת סבורה שיש לכמת את הנזק בגין ירידת הערך שלא לפי הערכת שמאי, אלא בהתאם לתנאי השוק וכפי שהיא מגדירה זאת בסיכומיה כ"ירידת ערך מסחרית... להבדיל מירידת ערך 'לפי הספר'" (ראה סעיף 13 לסיכומי התובעת). עם כל הכבוד לטענה זו שהעלתה התובעת, הרי שלבית המשפט אין כל ידיעה שיפוטית לגבי שיעור "ירידת ערך מסחרית", מדובר בעניין שבמומחיות ובהעדר חוות דעת מנועה התובעת מלהוכיח את נזקיה. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את נזקיה, לא נתנה הסבר משכנע בנוגע לסכום הנתבע בגין ירידת ערך (15,000 ₪) ואף לא התמודדה עם קביעת השמאי, על פיה ירידת הערך עומדת על 3% בלבד ובסך של 3,485 ₪ (ראה נספח ד.3 לתצהיר התובעת). משנתבקש נציג התובעת להתייחס לקביעת השמאי בשיעור של 3% השיב: "אני אומר שהוא לא מעל בתפקידו. שמאי נותן ירידת ערך לפי הספרים, אבל מצב השוק הוא שונה. אם לא די בכך שהתובעת לא הוכיחה ירידת ערך בסכום הנתבע בתובענה, בשיעור של 15,000 ₪, נראה שלא היה בכך כדי למנוע מהתובעת להרחיב את החזית ולטעון לירידת ערך בשיעור של 35,000 ₪ וראה בעניין זה דברי נציג התובעת בחקירתו הנגדית בעמוד 22 לפרוטוקול, כשנשאל לגבי שיעור הנזק השיב, בין היתר: "כשאמרתי סך של 35,000 ₪ לא התכוונתי לירידת ערך של הרכב אני מתקן, סך של 35,000 ₪ מתייחס לירידת ערך ולקושי למכור את הרכב בעתיד". משנשאל נציג התובעת האם יש ברשותו מידע היכן היה הרכב מעת שנחתם ההסכם ועד שהגיע למשרדי התובעת בנתניה השיב שאינו יודע. משנתבקש העד מטעם התובעת להסביר את פרטי הנזק השונים שהתובעת מבקשת אותם השיב: "אני אומר שאני לא מבקש. זה עוה"ד יחד עם המנכ"ל שלי. אני סה"כ שכיר בחברה" (ראה בסוף עמוד 21 לפרוטוקול). בפני ביהמ"ש לא הוצגה כל ראיה לגבי זהות האדם שקנה את הרכב מחברת סיטי קאר וכן לא הוצגה כל ראיה לכך שהקונה ידע אודות תוצאות הבדיקה השניה שנערכה לרכב. למעשה ניתן לומר שהטענה המרכזית של התובעת, בנוגע לירידת ערך בסך של 15,000 ₪, קרסה לאחר שנציג התובעת אישר בחקירתו הנגדית, כי אינו יודע להגיד אם התשלום בסך של 15,000 ₪, ששילמה התובעת לחברת סיטיקאר, נעשה לפני מכירת הרכב ללקוח או לאחריו. במידה והתובעת שילמה לחברת סיטיקאר סך של 15,000 ₪, לפני שחברת סיטיקאר מכרה את הרכב לקונה הפוטנציאלי, ייתכן שאין קשר בין הסכום ששולם ובין ירידת הערך האמיתית. ראה בעניין זה הדברים שאמר נציג התובעת בסוף עמ' 26 לפרוטוקול: "לגבי היחסים עם חברת סיטיקאר - לשאלה אם אני יודע להגיד האם הסך של 15,000 ₪ שולם לפני מכירת הרכב ללקוח או אחרי אני אומר שאני לא יודע". אם לא די בכל הדברים האמורים לעיל, הרי שלעד מטעם התובעת לא היה כל הסבר מדוע לא נלקחה בחשבון ירידת ערך בשל חלוף הזמן, עד שהרכב נמכר בפועל, וראה הדברים אשר אמר בעניין זה בעמוד 22 לפרוטוקול: "בהנחה שמדובר ב- 14 חודשים, כמה להערכתי ירד המחיר במחירון, אני אומר שאני לא יודע אני לא רוצה לומר סתם. כל שנה בממוצע יורד בין 10%. אני מתקן בין 8% ל- 12% בשנה... לשאלה איך הירידה במחיר המחירון צריכה לבוא לידי ביטוי בתביעה שלי אני אומר שאני לא יודע". בנסיבות העניין, כאשר בין הבדיקה הראשונה לבדיקה השניה חלפו כ- 10 חודשים סבורני שהתובעת לא עמדה בנטל לשלול הטענה שהועלתה ע"י הנתבעים, לפיה הרכב נפגע בתאונה נוספת, בשלב כלשהו לאחר הבדיקה הראשונה. ראה בעניין זה תשובתו של העד מטעם התובעת בעמ' 24 לפרוטוקול: "לשאלה אם לתובעת יש שליטה כיצד מחזיקים שם את הרכבים, מי מטפל בהם, מי נסע עליהם, אני אומר שלא. לשאלתך אם אני לא יכול לומר בוודאות שהרכב עמד עד שהוא נמכר - אני אומר שאני לא יכול לומר. אני לא יודע מה קרה". מעבר לכל מה שצויין לעיל הרי שנראה שאין מחלוקת שהתובעת יכלה, עוד לפני שקיבלה את הרכב לרשותה, לקבל לידיה את הדו"ח המלא של כל הטיפולים שבוצעו ברכב. נראה שהתובעת פשוט נמנעה מלבקש מסמכים אלה, ופעלה מתוך עצימת עיניים וראה הדברים שאמר בעניין זה נציג התובעת בעמוד 23 לפרוטוקול: "אם אני מבקש לקבל היסטורית הטיפולים - אני מקבל". מצערת עד מאוד התשובה שנתנה התובעת לשאלה מדוע לא ביקשה לקבל את היסטורית הטיפולים של הרכב, לפני שנתגבש ההסכם עם הנתבע, וראה הדברים בשם אומרם: "אנחנו עושים עשרות אלפי עסקאות, כל טיפול אחד של רכב - זה שני עמודים ואם אני אבקש לקבל זה המון מסמכים". לאור האמור לעיל ובעיית היריבות ניתן לקבוע, ללא היסוס, שהתובעת גם לא עמדה בנטל להוכיח גם את ראשי הנזק הנוספים בגין הפרת ההסכם [9,000 ₪] ובגין הפגיעה במוניטין [10,000 ₪]. כאמור, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הנזקים שנגרמו לה [במידה ונגרמו לה נזקים]. 10. התובעת הציגה גרסה חלקית בלבד ונמנעה מלתמוך את טענותיה במסמכים ובעדים רלוונטים. המסמכים שהיה על התובעת לצרף ולא צורפו כוללים, בין היתר, את ההסכם על פיו מכרה התובעת את הרכב לחברת סיטי קאר, חשבונית הרכישה וההסכם שבין חברת סיטי קאר לבין הקונה שקנה את הרכב סופו של יום. העדים שהיה על התובעת להביא לעדות והתובעת נמנעה מלהביאם כוללים בין היתר את הגב' מירב, נציגת סוכנות סקודה, אשר עמה נעשתה העסקה למכירת הרכב, את נציג חברת סיטיקאר שיכל להעיד בעניין הנזק והחזקה ברכב, את קונה הרכב, אשר ביטל את העסקה עם חברת סיטיקאר וכן את הקונה שרכש את הרכב, סופו של יום. משנתבקש נציג התובעת להבהיר את שמו של קונה הרכב ולהתייחס לאי הבאתו של קונה הרכב להעיד השיב: "אני לא יודע את שמו של קונה הרכב. לשאלה למה לא הבאנו אותו לעדות, שיעיד לגבי הנזקים, הפחתת המחיר וכו', אני אומר שאני לא יודע". כלל ידוע הוא כי: "אי הבאתו של עד רלבנטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה הנגדית" [ר' ע.א. 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה, פ"ד מ"ה (4) 651, 658]. על כן "אי הזמנתם להעיד [של עדים רלבנטיים - ע.ר.] יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גירסת" התובעת [ראה ע"א 240/77 כרמל נ. פרפורי, פ"ד ל"ד (1) 701]. כאמור, העובדה שהתובעת נמנעה מלהציג מסמכים ועדים רלוונטיים הדבר יוצר הנחה, שאילו היו מוזמנים העדים ואילו היו מוצגים המסמכים - הם היו תומכים דווקא בגרסת הנתבעים. 11. לפיכך ומכל המקובץ אני מחליט להורות כדלקמן:- א. אני דוחה את התביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 1 ו- 2. ב. אני דוחה את ההודעה לצד ג' שנשלחה על ידי הנתבעת 2. ג. אני מחייב את התובעת לשלם, לכל אחד מהנתבעים [בנפרד], שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום הנתבע בתובענה בתוספת מע"מ. רכב