פסק דין 1. 1. בפניי תביעת פיצויים המופנית כנגד מפעילת תחבורה ציבורית (להלן: הנתבעת "אגד") לשלם לתובע בגין נזקיו שנבעו מתקלות חוזרות ונשנות בקו השירות שתחת אחריותה. התובע טען כי הינו זכאי לפיצויי בסך של 17,800 ₪ עקב הנזקים שנגרמו לו. 2. 2. בתביעתו טען התובע כי באחד עשרה מקרים שונים החל מ-23.8.07 ועד 26.11.07 היו תקלות חוזרות ונשנות בקו האוטובוס של הנתבעת שמספרו 460. מסלולו של הקו הנדון הינו ת"א - לוד וכן בכיוון ההפוך. התובע טען כי אי הסדרים ידועים לנתבעת מכיוון שמספר פעמים הגיעו נהגי הנתבעת בקו אחר שמספרו 464 והציעו לנוסעים הממתינים בתחנה להצטרף לנסיעתם לכיוון צומת הולץ מאחר ולדבריהם קו 460 לא יגיע. 3. 3. עוד טען התובע כי במשך כעשרים שנה הינו משתמש בשירותיה של הנתבעת, וכי איחורים הינם דבר שבשגרה ועליהם כבר אינו מתלונן. אך לאחרונה אי הגעת קו השירות כלל, גרם לתובע נזק המתבטא באיחורים רבים לעבודה ולחוסר הערכה מטעם הממונים עליו ומסיבה זו לא קיבל תוספות שמחולקות לעובדים מצטיינים. מחישוב שערך התובע עלות כרטיס "חופשי חודשי" הינו 307 ₪. לכן כשמכפילים את סכום העלות החודשית במספר חודשי השנה וכן במספר השנים שבהם התובע סבל משירות לקוי מגיעים לסכום של 73,680 ₪ , לטענת התובע מכיוון שרוצה לברר את תביעתו במסגרת הליך תביעות קטנות הוא הפחית את סכום תביעתו לסך של 17,800 ₪ . 4. 4. הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי היא עורכת רישום מדויק שנקרא "כרטיס עבודה" בו כל נהג מפרט את ביצוע נסיעותיו לאותו יום. בנוסף מפיקה הנתבעת דו"ח ביצוע נסיעות לאותו יום עבודה, על מנת שתוכל לעקוב באופן מסודר על מערך ביצוע הנסיעות שלה בפועל. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי היא מפעילה מדי יום צי של כ-4,000 אוטובוסים, על כן מתוך אלפי נסיעות לעיתים יש תקלות טכניות או עומסי תנועה בלתי צפויים על כן יתכן וקו זה או אחר לא הגיע לתחנה בזמן המתוכנן. 5. 5. לטענתה, רק בארבעה מועדים מכל האחד עשרה שצוינו ע"י התובע אכן לא הגיע האוטובוס של הנתבעת לתחנת האיסוף. לגבי שאר המקרים אכן מודה הנתבעת כי היו אי אלו איחורים מסיבות שונות שפורטו לעיל כגון תקלות טכניות ועומסי תנועה. בנוסף ציינה הנתבעת כי התובע לא הוכיח את נזקו ולחילופין באם אכן אירע לו נזק הוא לא ניסה להקטינו. 6. 6. הנתבעת ציינה כי הצדדים הופנו למרכז גישור ויישוב סכסוכים בעיר רמלה, ובו כמחווה לרצון טוב הציעה הנתבעת פיצויי בסך 1,500 ₪ אך התובע סירב. 7. 7. בדיון שנערך בפני ולאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, סבורה אני, כי דין התביעה להתקבל בחלקה ולו זו בלבד מהטעם שהנתבעת אכן הודתה ולקחה אחריות על מחדליה בארבעה מועדים שבהם לא סיפקה שירות תחבורה. 8. 8. מהראיות שהובאו בפני עולה כי התובע אכן המתין ארבע פעמים לקבלת שירות מאת הנתבעת אך זו לא סיפקה את השירות הנחוץ, בתשובה לשאלת התובע האם אגד עמדה בלוח הזמנים השיב נציג הנתבעת בעמוד 2 לפרוטוקול בשורות 18,19: "לא יודע. על 4 פעמים מהתביעה שלך אנחנו מודים שהיו תקלות ואוטובוס לא הגיע בזמן, אתה מדבר איתי על כמות גדולה יותר". על הנתבעת, מוטלת האחריות, למתן השירות לתובע המתגורר בעיר לוד ולתושבים אחרים באזור, לפי לוחות הזמנים המתפרסמים על ידה. לוח זמנים, הוא למעשה הזמנה של הנתבעת, לתושבים, ולנוסעים אחרים להשתמש בשירותי הנתבעת. פרסום לוח זמנים בידיעת התובעת כי אין לה די רכבים לבצוע כל הנסיעות במועדן, כי אם חלק בלבד, יש בו כדי "הטעיה" כהגדרתה בסעיף 2א. (ד) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981. כמו כן על חובת עמידה בהפעלת שירות סדיר של תחבורה ציבורית, ניתן ללמוד מהוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית) תשל"ד-1974 וכן בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957. לתובע, הזקוק לדבריו לתחבורה ציבורית, עומדת הזכות לדעת כמעט בוודאות, שבהגיעו בזמן לתחנה, לפי לוח הזמנים של הנתבעת, ייאסף בשעה היעודה, כך שיוכל להגיע בשעה צפויה מתוכננת, למקום יעדו. 9. 9. אי קיום תנאי הרישיון מהווה פגיעה בנוסעים אך גם כאן פגיעה כלכלית לא קלה בכלל הציבור. זמנו של הציבור איננו הפקר ואפילו דקה מזמנו. אוטובוס שיוצא ולו ברבע שעה מאוחר ממה שיועד לו משפיע על זמנם של נוסעים רבים ולא רק על זה של התובע שעמד לפני. כל איחור מהווה פגיעה כלכלית ושעות עבודה, לימוד, ונופש מבוזבזות לעוגמת נפשם של הנוסעים. 10. 10. גם אם אקבל את טענותיה של הנתבעת והסבריה לגבי חלק מהמקרים כגון : עומסי תנועה ואוטובוסים מתקלקלים, עדיין מדובר במספר רב של תלונות. לתובע נגרמו טרחה רבה ועוגמת נפש אומנם הוא לא הוכיח נזק ממוני - כספי שנגרם לו, ובוודאי שאין לקבל את החישוב שערך התובע אשר טען כי גובה הפיצוי אמור להיות מכפלת מחיר כרטיס "החופשי חודשי" במספר החודשים ובמספר השנים, יש בכך כדי לנגוד לדיני עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, ללא ספק נגרמו לתובע נזקים רבים שאינם ממוניים. המתנה ממושכת בכל מזג אוויר,שיבוש תוכניותיו ובזבוז זמן כל אלה הם כתוצאה ממחדלי הנתבעת. 11. 11. לפיכך, בבואי לקבוע את גובה הפיצוי המגיע לתובע בגין האיחורים המשמעותיים וכן בארבעה מקרים של אי הופעת אוטובוס הנתבעת כלל, יש להתחשב במניעת אפשרות מהתובע להקטין את נזקו, מאחר ולא ניתנה לו הודעה על האיחור הצפוי או על ביטול הנסיעה הצפויה מצד הנתבעת. למותר לציין, כי אם חל עיכוב, אזי לכשיגיע הרכב, יהא עליו לאסוף את נוסעי הנסיעה הקודמת שלא התקיימה והנוכחית, וספק רב אם יעלה בידי הנוסעים כולם לקבל גם אז את השירות. 12. 12. לפיכך, אני קובעת כי האחריות למתן השרות, והאחריות למחדל שהיה במתן שירות במועדים נשוא כתב התביעה, מוטלת על הנתבעת. 13. 13. לאור האמור, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי על אובדן הזמן, אי נוחות, הדאגה וטרחה שנגרמו לתובע, בסך כולל של 1,000 ₪ , עבור כל האירועים נשוא כתב התביעה, בצירוף הוצאות משפט בסך של 200 ₪, כולל אגרת בית משפט. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין עד יום התשלום בפועל. פיצוייםשאלות משפטיותאגדאוטובוס