פסק דין 1. 1. בפני תביעה כספית בסכום של 17,800 ₪, בשל שיבושים בהגעת תחבורה ציבורית לאלון שבות. גרסת התובעת 2. 2. בכתב התביעה פרטה התובעת שלושה אירועים שבהם נאלצה להתעכב בשל המתנה לקווי השירות של הנתבעת. במקרה הראשון, ביום 13.8.07, התקיימה חתונתה של אחותו של בעלה. לשם כך היה עליה להגיע עם משפחתה לירושלים ואז לצאת מירושלים בשעה 16:55 בקו 947. התובעת תארה כיצד המתינו ההורים וששת ילדיהם לאוטובוס שהיה אמור לצאת בשעה 15:40 מאלון שבות. לאחר המתנה מורטת עצבים של כ - 40 דקות, ללא מים, מזון או שירותים, הגיע האוטובוס הבא, שכן האוטובוס לו המתינו התובעת ובני משפחתה כלל לא יצא מירושלים. האוטובוס הבא שהגיע לא היה בדרכו לירושלים, אלא היה צריך להמשיך לישובים נוספים לפני החזרה לירושלים, כך שעד שעזבו את הישוב השלימו התובעת ובני משפחתה המתנה של שעה. בשל המתנה זו החמיצו את אוטובוס בקו 947 שיצא מירושלים בשעה 16:55. בניסיון להדביק את האוטובוס הבא, ירדו תחנה אחת לפני התחנה המרכזית, רצו אחרי האוטובוס ואולם החמיצו גם אותו. הם חזרו בריצה לתחנה המרכזית, ואז הספיקו לעלות על האוטובוס שיצא בשעה 18:00 מירושלים. לצומת בני דרור הגיעו בשעה 20:00 השעה שיועדה לחופה, וזאת באיחור של שעה וחצי. 3. 3. המקרה השני אירע בנסיבות דומות, באירוסים של האחות השנייה של בעלה של התובעת. גם ביציאה לאותו אירוע לא התייצב האוטובוס במועד, והם המתינו לאוטובוס הבא שיצא שעה לאחר מכן. 4. 4. המקרה השלישי אירע בנסיעה לרמת גן כדי לבלות שם את יום השבת. כיון שהשבת נכנסה בשעה 16:30, בחרו להקדים ולצאת מאלון שבות בשעה 12:35. לאחר המתנה של כ - 20 דקות התקשרו לסדרן אגד. לאחר מספר ניתוקים ענה הסדרן שהאוטובוס יגיע עוד מספר דקות. כעבור 20 דקות נוספות התקשרו בשנית וביקשו את מספר הטלפון הנייד של הנהג. אז הודיעו להם שהאוטובוס היה בתחנה בזמן, ושהוא כמעט שהגיע לירושלים. בשל כך ולאור הזמן המועט שנותר להם עד כניסת השבת, נאלצו להזמין שירות הסעה שעלה להם 360 ₪. 5. 5. במהלך הדיון ציינה התובעת שהיו מקרים רבים נוספים של איחורים, וכן שבשל האיחורים התדירים היא מתקשה להיעזר בתחבורה הציבורית ונזקקת להסעה פרטית או לטרמפים, לעיתים היא אף מנסה להימנע כליל מהיציאה מהישוב. גרסת הנתבעת 6. 6. הנתבעת טענה שלעיתים אמנם מתרחשים איחורים בהגעת האוטובוסים במועדים שנקבעו לכך, אלא שהאיחורים אינם בשליטתה. לטענתה, בשל הוראות צה"ל עליה להפעיל בקו השירות לאלון שבות אוטובוסים ממוגני ירי, שהאחריות עליהם מוטלת על משרד הביטחון. צי האוטובוסים התיישן במהלך השנים, הבלאי באוטובוסים ממוגני ירי עצום בשל מאפייניהם המיוחדים, ומכאן ריבוי התקלות. 7. 7. הנתבעת הציגה מספר מסמכים כאסמכתא למצב, בין היתר את מכתבו של המפקח על התעבורה במנהל האזרחי באיו"ש, מיום 20.1.08, לפיו לאחרונה נמצא תקציב שיאפשר מיגונם של 28 אוטובוסים נוספים. כמו כן הפנה לכך שלפני מספר חודשים החלה הנתבעת לפעול גם באמצעות קבלן משנה - החברה לפיתוח גוש עציון, כדי לפתור את הבעיות בעיכובים החוזרים ונשנים של האוטובוסים בקווי השירות באזור. 8. 8. הנתבעת טענה שהיא טורחת להבטיח רשת מידע עניפה לגבי השינויים והעיכובים במועדי הגעת האוטובוסים, הן באמצעות הסדרנים והפקחים, הן באמצעות הקב"ט של כל ישוב וישוב, המקבל מהנתבעת מידע מלא. דיון והכרעה 9. 9. אין צורך לעמוד באריכות על חובתה של הנתבעת לספק שירות תחבורה ציבורית שיעמוד בלוח הזמנים שאותו פרסמה, כפי שנובע למשל מחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957, ומצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית), התשל"ד - 1974. (ראו גם פסקי דינם של כב' השופט א. טננבוים בתק (ים) 2659/07 ושל כב' השופטת מ. ליפשיץ - פריבס בתק (ים) 3119/07). 10. 10. מתיאור המקרים שפרטה התובעת, לא שוכנעתי שיש ממש בטענות הנתבעת לפיו ניתן מידע נאות על השינוי במועדים ועל העיכובים, באופן שיאפשר למשתמשים בקו להקטין את נזקיהם. התוצאה לפיה בשל הליקוי בשירות הם נמנעים מלצאת מהישוב או נאלצים לנסוע בטרמפים היא תוצאה קשה שאין להשלים עמה. 11. 11. בנסיבות האמורות התרשמתי שהנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה מכח דיני חוזים ודיני נזיקין כאחד. התרשמתי שבאירועים שפורטו על ידי התובעת בהרחבה, וכן בשל ההתנהלות הכללית של הנתבעת, אכן נגרמו לתובעת נזקים שאינם נזקי ממון, אלא נזקים של עוגמת נפש, המצדיקים פיצוי. אני קובעת את כלל נזקיה של התובעת על דרך האומדן בסכום של 1,500 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום האמור תוך 30 ימים, בצירוף 500 ₪ הוצאות משפט. תחבורה ציבוריתתחבורה