פסק דין התובעת עותרת לחייב את הנתבעות לשלם לה סך של 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בשל עיכוב בטיסה, עת שהייתה בפריז. התובעת טענה בכתב התביעה- כך גם בדיון- כי עת שהייתה בפריז, התעכבה הטיסה חזרה ארצה ב-11 שעות. לטענתה, במשך השהייה בשדה התעופה, לא ניגש נציג מטעם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ליתן הסברים על סיבת העיכוב ושעת הטיסה. זאת ועוד, טוענת התובעת, כי אומנם ניתנה לה האפשרות לקחת מהקיוסק -חינם- מזון ושתייה, אך המוצרים שהיו שם אינם כשרים ובשל היותה בחורה דתייה, נאלצה לשתות מים בלבד. התובעת בעדותה חזרה על האמור בכתב התביעה, והוסיפה, כי הנציגים אשר נכחו בשדה התעופה דברו אנגלית וצרפתית, מה שגרם לאי וודאות באשר למתרחש. בתגובה לכתב ההגנה, היא טוענת כי ברור לה שטעויות קורות, אך לטענתה, על הנתבעות היה להיערך בהתאם. הנתבעת בכתב ההגנה, מעלה מספר טענות מקדמיות. האחת, באשר לסמכות מקומית של בית המשפט. כאשר לטענתה, בית המשפט קמא אינו מוסמך לדון בתובענה מהטעם שמען הנתבעת ומען הנתבעת 2, אצלה ביצעה התובעת הזמנתה, הנו בתל אביב. הטענה המקדמית השנייה אותה מעלה הנתבעת, היא באשר להעדר יריבות שבניהן. לטענתה, משהתובעת לא ביצעה את ההזמנה דרכה, אלא באמצעות הנתבעת 2, אין לתובעת כל יריבות כלפיה. לגופו של עניין- טוענת הנתבעת, כי הנתבעת 2 הזמינה דרכה טיסת שכר על שם התובעת. כאשר טיסת שכר, לטענתה, כפופה מעצם הגדרתה לעיכובים ושינויים. נציג הנתבעת, מר ראובן ברי (להלן:"ברי") חזר על האמור בכתב ההגנה, והוסיף, , כי הנציגים שפנו לתובעת הינם מקומיים, כמקובל בכל העולם, ועל כן דברו עימה צרפתית/אנגלית. הנתבעת 2 בכתב ההגנה, טוענת לסילוק התביעה על הסף בשל העדר יריבות בינה לבין התובעת.לטענתה, מדובר בסוכנות נסיעות במהותה, אשר משמשת כמתווכת בין הנוסעים לנותני שירותים כך שאינה אחראית על מתן השירותים בפועל. ועוד היא טוענת, כי על פי האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית (להלן:"אמנת ושרה") המוביל הוא שישא באחריות לנזק שנגרם, מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים. לגופו של עניין- טוענת הנתבעת 2 גם היא, כי הוסבר לתובעת כי מדובר בטיסת שכר אשר נתונה לשינויים. נציגת הנתבעת 2, גב' יפעת גורדצקי (להלן:"גרדצקי") חזרה על האמור בכתב ההגנה, והוסיפה, כי הנתבעת 2 לא היתה מודעת לתקלה, לא בזמן התרחשותה ולא לאחר מכן, כיוון שהתובעת כלל לא פנתה אליהם. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ושמעתי עדויותיהם, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2 בשל העדר יריבות בינה לבין התובעת. שכן, צודקת הנתבעת 2 בטענתה כי המוביל הוא אשר נושא באחריות, על נזק שנגרם לנוסעים, מחמת איחור בתובלה אווירית, כקבוע באמנת ורשה, סעיף 19. ולא זו אף זו, אלא שהנתבעת 2 מצרפת לכתב ההגנה, אישור הזמנה, עליו חתומה התובעת, ובו כתוב כהאי לישנא: "הטיסות המוצעות הינן באחריותן הבלעדית של חברות התעופה השונות...". באשר לטענותיה המקדמיות של הנתבעת, אני דוחה את טענתה באשר לחוסר סמכות מקומית מהטעם שהנתבעת, בכתב ההגנה מצרפת מסמך- אשר לא ידוע מהיכן הוא לקוח ולא מופיעה בו חתימת התובעת - בו מצוין כי קיימת סמכות מקומית בלעדית לבימ"ש בתל אביב. ולא זו אף זו, אלא שהטענה נזנחה שכן לא הועלתה על ידי הנתבעת עת הדיון. אני דוחה גם כן את טענתה לחוסר יריבות שבין השתיים, לאור העובדה שהנתבעת היא חברת תעופה וככזו, היא נושאת באחריות כלפי הנוסעים כקבוע באמנת ורשה, פרק שלישי. לגופו של עניין- בכתבי הטענות ובעדות, מתגלים סתירות רבות בגרסת התובעת, אשר מטילים ספק לגבי מהימנותה. התובעת טענה בכתב התביעה כי לא ניגשו אליה נציגים מטעם הנתבעת, כשבעדותה, טענה שהנציגים דברו עימה אנגלית וצרפתית. התובעת טענה כי היא מבינה שמדובר בכח עליון וכי דברים קורים, אך על הנתבעת היה להיערך בהתאם. למה התכוונה בדבריה?? שכן, לאחר מכן היא אמרה שאפשרו להם לאכול ולשתות בחינם. אז מדוע היא טוענת שלא טופלה כראוי? מהסיבה שלא סופק לה אוכל כשר? ואולם אין לצפות מהנתבעת שתדאג להספקת לאוכל כשר בשדה התעופה ובמהלך ההמתנה לטיסה, להבדיל מחובתה לספק אוכל כשר, כפי שהוזמן, במהלך הטיסה. זאת ועוד, מדברי התובעת ניתן היה להבין כי סבלה מאוד בשהייה בשדה התעופה, דבר אשר יכל היה להימנע, שכן, היא עצמה אמרה שאחותה גרה בקרבת שדה התעופה, אם כך, מדוע לא הלכה להתארח ולאכול אצלה?? אתמהה! מן הראוי לציין גם כן, כי הטענה שהועלתה ע"י מי משתי הנתבעות באשר לכך שהתובעת ידעה כי מדובר בטיסת שכר, וככזו, כפופה לעיכובים ושינויים, לא נסתרה על ידי התובעת כלל ועיקר. בשים לב לתוצאה הגעתי לעיל, אני דוחה את התביעה, ועם זאת, לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות. תביעות נגד חברות תעופהתעופה