פסק דין התובעים תובעים מהנתבעת פיצוי בגין כך שהם נאלצו לשכור טנדר שיסיע אותם למירון לאחר שהם חיכו במשך כשלושת רבעי שעה לאוטובוס מטעם הנתבעת בקו שירות, שהיה אמור להסיעם לשם. לטענת התובעים אמנם האוטובוס שהיה אמור לצאת בשעה 9:00 בקו 982 יצא במועד אך הוא היה מלא ולא עצר כלל בתחנה. אוטובוס נוסף שהוסף עקב ריבוי הנוסעים עצר אך הנהג לא איפשר לנוסעים לעלות כיון שלדבריו אוטובוס נוסף אמור לצאת אחריו והוא יאסוף את הנוסעים. בפועל אוטובוס כזה לא הגיע והם נאלצו לשכור טנדר שיסיע אותם למירון. שכירות הטנדר עלתה 866 ₪ והתובעים תובעים סכום של 2,000 ₪ שכולל גם מזון שנלקח על ידם לשבוע והתקלקל עקב ההמתנה הממושכת וכן סכום נוסף בשל עגמת נפש והוצאות . הנתבעת טוענת כי הוציאה 3 אוטובוסים על אף שאינה חייבת לעשות כן וכן טוענת כי התביעה מוגזמת. לאחר שמיעת הצדדים ועדה נוספת מטעם התובעים נראה לי כי יש מקום לפצות את התובעים ואולם לא בסכום הנתבע על ידם. מחד, הנתבעת עמדה בתנאי השירות כאשר הוציאה את האוטובוס בזמן (אין טענה שהאוטובוס לא יצא בזמן) מאידך לנתבעים הובטח על ידי נהג, ובנקודה זו אני מקבל את עדותם, שיצא אוטובוס נוסף ואוטובוס כזה לא יצא. הנתבעים שילמו לטנדר סך של 866 ₪ והם קיבלו מטרמפיסטים שלקחו כ- 100 ₪ בנסיבות אלה נראה כי יש בפיצוי בסך של 1,000 ₪ כדי להביא לאיזון הנכון ולמתן פיצוי הן בשל שכירת הטנדר והן בשל הזמן המבוזבז. אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,000 ₪ וכן את אגרת ביהמ"ש בסך 50 ₪, סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. אוטובוס