פסק דין רקע 1. תביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח בסך של 53,738 ₪, בגין נזקי תאונת-דרכים למכונית מסוג דודג' קרייזלר נאון. הנתבעת [להלן - חברת הביטוח] דחתה בשעתו את תביעתו של התובע במכתב מיום 23.4.01 [נספח ט' לתצהירו] "כי נסיבות התאונה לא אירעו כנטען על ידי נהג הרכב". אין מחלוקת על עצם קרות התאונה, אלא שחברת-הביטוח טוענת כי ביסוד התביעה כוונת מירמה; וכי עוד לפני התאונה מכר התובע את המכונית לאחד, מר אלי גורני, הוא אשר נהג במכונית בעת קרות התאונה. 2. לא בנקל ניתן לבסס בראיות כוונת מירמה, כנטען. הנטל בכגון דא - לשכנע בקיומה של מזימה שרקחו יחדיו התובע וחברו, באשר היא נגועה לכאורה בפלילים - הינו כבד. אין די במאזן ההסתברויות הנוהג ברגיל במשפט האזרחי. חשד כי התובע עוסק בסחר במכוניות 3. התובע מעיד על עצמו כמי שעוסק בשרברבות, וכי הכנסתו במועד הרלבנטי עמדה על סך של 12,000 - 14,000 ₪ לחודש. בחזקתו היו אז, לדבריו, ארבעה כלי-רכב (עמוד 7 לפרוטוקול); בחקירתו הנגדית אישר התובע כי שילם עבור המכונית 32,000 ₪, מכונית במצב טוב, כשמחיר המחירון עמד על 53,000 ₪ (בדבריו לחוקר חברת הביטוח - נ/3 - ציין התובע את הסכום של 53,000; בחקירתו הנגדית ניסה בתחילה להפחית קמעא את הסכום, "בסביבות 50,000 ₪", עמוד 9 לפרוטוקול); במכונית השתמש התובע, לדבריו, ארבעה חודשים בלבד; לדבריו (שם), "אני השקעתי עליו אלפי שקלים, ידעתי שיש בעיות, כדי שאתן את האוטו לאשתי היא רצתה אוטו אמריקאי". בהמשך אמר כי מדובר בהשקעה של 15,000 ₪, אך "אין לי קבלות" (שם, בעמוד 10); התובע אישר בעדותו כי מסר את המכונית לשימושו של חברו, מספר ימים לפני קרות התאונה (שם); ובכלל, "יש לי הרבה חברים שאני נותן אוטו לשבוע ואני מקבל מהם" (עמוד 11); ב"כ חברת הביטוח ציין בסיכומיו גם את העובדה שעלתה מדברי מר אלי גורני כי הייתה בליבו כוונה לרכוש את המכונית. יש לדקדק בדבריו של מר גורני בהקשר זה, בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית ובעמוד 5 לפרוטוקול. כשלעצמי הנני מסופּק האם מן הדברים הללו דווקא ניתן ללמוד כי כוונת מר גורני לרכוש את המכונית, "מומשה טרם התאונה", כטענת ב"כ חברת-הביטוח בסעיף 2 סיפא לסיכומיו. שאר הדברים - לבד מן האחרון - אשר נימנו בסעיף 2 לסיכומי חברת-הביטוח, וכמפורט לעיל, ואשר עליהם נוספה התרשמות מאופן מתן עדותם של התובע ושל חברו, הביאוּני לסבור כי אין זה מן הנמנע שאכן שולח התובע את ידו, לבד משרברבות (אם בכלל), גם במסחר במכוניות. יתכן כי הוא עוסק 'זעיר' בתחום זה, אולי באופן מזדמן ולא דרך קבע; אך דומה בעיניי כי כך הוא. ביסוס החשד בדבר מכירת המכונית לפני קרות התאונה 4. 4. כאמור, דומה כי התובע שולח את ידו בסחר במכוניות. על כך יש להוסיף שלל סתירות בעדויות התובע וחברו. נראה כי השניים ניסו להסתיר את העובדה שהמכונית הייתה בשימושו ובחזקתו של מר אלי גורני עוד מלפני התאונה, ובפועל היה בדבריהם משום חיזוק לטענת חברת-הביטוח על כך שבוצעה עיסקת-מכר לגבי המכונית, עוד לפני קרות התאונה. כשנשאל התובע לשם מה נתן למר אלי גורני את המכונית (עמוד 10 לפרוטוקול), השיב: "חבר שלי", ואז נשאל: "לאיזה מטרה", ותשובתו: "הוא ביקש ממני את האוטו ונתתי לו את האוטו". ב"כ חברת-הביטוח לא הירפתה: "מה הוא אמר לך לאיזה מטרה", ותשובתו של התובע: "לא התעניינתי. הוא רצה את האוטו". הימנעותו של התובע מלציין לאיזו מטרה מסר את המכונית לחברו, תמוהה. כך דרכו של עולם, שלא בקלות מוסר אדם את מכוניתו לשימושו של חברו מבלי להתעניין כלל על מה ולמה דרושה המכונית. דבריו של התובע בפניי גם מנוגדים לדבריו אל החוקר מטעם חברת הביטוח: "אני חושב שאלי רצה ממני את הרכב ע"מ לעבוד בו ביום הבחירות לממשלה שהיה יומיים אח"כ" (נ/3); לא רק עם גירסתו-שלו הסתבך התובע, אלא גם עם גירסת חברו, מר אלי גורני, שאמר לחוקר חברת הביטוח: "אבישי השאיל לי את הרכב כשבוע וחצי לפני התאונה כי עברתי דירה והייתי צריך רכב" (נ/1). אם אכן כך, מדוע שאל מר גורני דוקא את המכונית הנדונה, בשעה שברשותו של התובע היו מכוניות מתאימות יותר לצורך העברת-דירה, כדברי התובע, "שניים רכב מסחרי ושניים פרטי" (עמוד 7 לפרוטוקול); לא די בכך שהתובע סותר את דברי עצמו, וסותר את דברי חברו, אלא שגם חברו, מר אלי גורני, סותר את דברי עצמו. לחוקר הסביר את הצורך במכונית, כאמור, בכך שעבר דירה; בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 2) דיבר על הצורך ב"ביצוע כמה סידורים אישיים"; ובחקירתו הנגדית ציין תכלית כפולה, אחרת: "הייתי בתקופת שיפוצים ביקשתי ממנו את הרכב לעזרה. הייתי פעיל בבחירות לראש הממשלה ונעזרתי ברכב הזה...גם לשיפוצים וגם לבחירות" (עמוד 3 לפרוטוקול). 5. שמענו, איפוא, שלל גירסאות לגבי תכלית ההשאלה הנטענת של המכונית, שיש בהן כדי לעורר חשד, ואף למעלה מכך. בפרט כך, ששמענו מפי התובע ומפי חברו, מר אלי גורני, גם גירסאות שונות וסותרות (גם אהדדי, וגם כ"א את עצמו) באשר למשך זמן השאלת המכונית. בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע, כי "ביום 4 בפברואר 2001, הרשיתי לחברי, מר גורן (גורני) אלי...להשתמש ברכב" (סעיף 6); לעומת כן, בחקירתו הנגדית אמר כי התובע לא ביקש את המכונית ביום קרות התאונה, אלא "האוטו היה אצלו כמה ימים לפני כן" (עמוד 10, וכדבריו לחוקר חברת הביטוח, "הרכב היה אצל אלי 5-4 ימים לפני התאונה", נ/3), ואישר כי באותם ימים הייתה המכונית אצל חברו "באופן שוטף"; למשמע דברי-עדותו של מר גורני, לא התבהרה התמונה. לחוקר אמר כי התובע "השאיל לי את הרכב כשבוע וחצי לפני התאונה" (נ/1); ואילו בתצהיר עדותו הראשית אמר, כי "ביום 4 בפברואר 2001, ביקשתי מחברי...להשתמש ברכבו" (סעיף 2); קשה ליתן אֵמון בתביעה לאור הגירסאות השונות כמתואר; ומן העובדה שדווקא בתצהירי העדות הראשית ניתנה גירסה אחידה, עולה חשש בדבר ניסיון לתיאום גירסאות. 6. אף כי על עצם קרות תאונה למכונית נשוא התביעה, אין עוררין, הרי שעדותו של מר אלי גורני לא הותירה רושם אמין, וחיזקה במישור הראייתי את חברת-הביטוח. ב"כ חברת-הביטוח טען בסעיף 4 לסיכומיו על סתירות לעניין המועד המדוייק של התאונה, ופינויו של מר גורני לבית החולים. אינני שולל את האמור שם, אם כי בהתחשב בפער הזמנים הקצר (בין גירסתו של מר גורני לבין תעודת חדר-המיון שצורפה לתצהירו), לא ראיתי לייחס משקל לעניינים אלה. כיוצא בזה, לעניין ההימנעות מהעדתו של מר אבי יששכר מאבן ספיר, אשר פינה את מר גורני לבית החולים. אכן, אילו בא להעיד, יכול שהיה שופך אור על עניינים אחדים שנותרו עמומים, אך מכיוון שאֵלוּ אינם מעיקרי הדברים, נמנעתי מלייחס משקל להימנעות התובע מלהעידוֹ. 7. לעומת כן, לא נחה דעתי באשר לאופן התרחשות התאונה על-פי תיאורו של מר גורני. לחוקר מטעם חברת-הביטוח אמר "עישנתי סיגרייה ועף לי "גיץ" לכיוון הרגל הימנית, הגיץ עף מהרגל לכסא, התכופפתי לכיוון הגיץ כדי להוֹציאוֹ והרגל השמאלית פגעה עם הברך בהגה, ההגה הוסט שמאלה ונכנסתי בקיר בטון המצוי בצדוֹ השמאלי של הכביש" (נ/1). בחקירתו הנגדית של מר גורני, שוב לא הייתה זו רגלו שפגעה עם הברך בהגה, אלא "שהתכופפתי היד שלי פגעה בהגה" (עמוד 3 לפרוטוקול); לאחר שב"כ חברת-הביטוח תמהה על גירסה חדשה זו, תיקן מר גורני קמעא את דבריו "בעצם גם היד וגם הרגל פגעה בהגה" (שם). בהמשך, שוב שינה מר גורני את טעמו וחזר לגירסתו הראשונה, תוך שנתן טעם לדבריו: "אני יודע מה קרה בדיוק. אני ישבתי ברגע שרגל שמאל פוגעת בהגה הרכב סוטה שמאלה. ההגה נמוך הרגל משפשפת בהגה. ברגע שאני מרים את הרגל הזאת באופן אוטומאט הוא נותן שמאלה" (שם, בעמוד 4), והכל תוך כדי הדגמה לא משכנעת של מר גורני על דוכן העדים, ימינה ושמאלה, עד שלא מצאנו את ידינו ואת רגלינו בסבך הגירסאות, שכולן נאמרו באותה מידה של ביטחון ושיכנוע. נשארנו גם תוהים כיצד זה רגל שמאל פגעה - תוך כדי ההתכופפות לסילוקו של אותו הגיץ - דוקא בצד ימין של ההגה, באופן שהמכונית סטתה שמאלה (וכאמור בסעיף 4 (ב) לסיכומי ב"כ חברת-הביטוח). כאמור, עניין זה לא ללמד על עצמו יצא, לא על אופן קרות התאונה, שעל עצם התרחשותה אין עוררין, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. והכלל כולו הוא, שאצל מר גורני משמשים בערבוביה דברי אמת ודברים שאינם אמת, וקשה להאמינוֹ. 8. על אלה יש להוסיף עוד סתירה מוחלטת בין דברי התובע לחוקר מטעם חברת-הביטוח, לפיהם "אלי [גורני - נ' ס'] הוא זה שדאג לגרירת הרכב, אני לא יודע מי גרר את הרכב" (נ/3); לבין דבריו של מר אלי גורני לחוקר, כי "אבישי [התובע - נ' ס'] דאג להזמין למקום גרר" (נ/1). נוסף על שתי הגירסאות המנוגדות באה גירסה שלישית מפיו של התובע בחקירתו הנגדית, לפיה הסדירו את גרירת המכונית "אני והוא ביחד" (עמוד 11 לפרוטוקול). 9. עוד זאת נזכיר, כי התובע טען בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית כי מכר את המכונית תמורת 12,500 ₪ לאחד, תושב בית ג'אלה ("7,500 ₪ במזומן ועוד 2 המחאות בסך כולל של 5,000 ₪"). לעומת כן, כתב בא-כוחו של התובע במכתב מיום 3.12.01 לחברת הביטוח (נספח יא' לתצהיר התובע) כי מרשו מכר את המכונית תמורת 15,000 ₪. 10. ב"כ התובע מבקש לזקוף לחובת חברת-הביטוח את הימנעותה מלהעיד את החוקר מטעמה, באשר עליו היא סומכת את כל טענותיה. בנסיבות העניין, דומני, לא היה צורך בעדותו של החוקר. זאת להזכיר, כי הודעות שגבה מאת התובע ומאת מר אלי גורני (נ/1 ו-נ/3) לא הוכחשו, ניתן היה להסתפק בהגשתן, והרי הן מדברות בעד עצמן. בנסיבות הללו, לא היה טעם רב בהגשת תצהיר מאת החוקר, כשמרבּיתו הינו עדות מפּי השמועה. 11. צודק ב"כ התובע בטענתו כי משהוכיח את קרות מקרה הביטוח, עובר הנטל אל חברת הביטוח להוכיח את טענותיה בדבר הפּטור מתשלום תגמולי-הביטוח. אלא שחברת הביטוח נשאה בנטל. הוצגה תשתית ראייתית, עובדתית, נסיבתית, המלמדת על כך שהתובע עסק בסחר במכוניות (אם גם, כאמור, כעוסק 'זעיר' גרידא); ניכרו בעליל גירסאות משונות וסותרות בדברי התובע ובדברי חברו על אודות מועד מסירת המכונית לרשותו, ותכלית המסירה; נעלה מספק כי לפני התאונה הייתה המכונית בשימושו ובחזקתו של מר גורני, חרף ניסיון בתצהירי העדות הראשית להסתיר עובדה זו. אכן, לא עלה בידי חברת-הביטוח להציג קבלה או אסמכתא על ביצוע תשלום בגין מכירת המכונית. יתכן שאֵלו אינם בנמצא, כי התובע העיד על עצמו שגם בהשקעה של אלפי שקלים לצורך תיקון המכונית "אין לי קבלות" (עמוד 10 לפרוטוקול). מכל מקום, מכלול הראיות ונסיבות העניין כמתואר, שכנעוני די הצורך - במידה שלמעלה מן הדרוש ברגיל במשפט האזרחי - בכך שהתובע מכר את המכונית למר גורני, לפני התאונה. חברת-הביטוח פטורה מחבות על-פי הפוליסה ועל-פי החוק 12. מקובלנו, כי "מסירת הממכר תהא בהעמדת הממכר לרשות הקונה" (סעיף 8 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968). באין ראיה על העברת תמורה בגין עיסקת-המכר, עניין שמטבע הדברים חפצים התובע וחברו להסתירוֹ, הרי שנכון יהיה לילך על-פי ברירת המחדל שבסעיף 33 לחוק המכר, לפיה "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו"; ולקבוע, כאמור, כי המכונית נמכרה לפני התאונה. פוליסת הביטוח הינה חוזה אישי בין חברת הביטוח לבין התובע: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח, המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981). מר אלי גורני איננו מוטב על-פי הפוליסה, ואין לחברת-הביטוח חבות כלפיו. כיוצא בזה, משמכר התובע את המכונית והעבירהּ להחזקתו ולשימושו של הקונה מר אלי גורני, שוב אין לו זיקה אל המכונית, ולחברת-הביטוח אין חבות כלפיו. הדעת גם נותנת שהתובע קיבל מאת מר אלי גורני את מלוא שווייה של המכונית, ודרישתו לקבלת תגמולי-הביטוח, כמוה כעשיית עושר ולא במשפט. ולשיטה אחרונה, דומה כי חברת-הביטוח פטורה מחבותה בכל מקרה, בשל תחולת הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, שעניינו במירמה בתביעת תגמולים: "הופרה חובה... או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו". 13. התובענה נדחית. התובע יישא בהוצאות המשפט וכן ישלם לחברת-הביטוח שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. רכבביטוח רכב