פסק דין 1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ, לתשלום יתרת תגמולי ביטוח המגיעים לו, לטענתו. התובע ביטח אצל הנתבעת את רכבו מסוג פולקסוואגן פאסט (להלן: "הרכב") וזאת בפוליסה לביטוח כלי רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון (להלן: "הפוליסה"). ביום 6/12/01, כחודש לאחר רכישת הרכב, נהג התובע ברכב בשלולית מים, לא עמוקה, וזאת תוך כדי נסיעה בגשם קל, מספר מטרים בודדים לאחר שיצא הרכב מהשלולית נשמע רעש חזק והמנוע כבה. ניסיון להתניע את הרכב כשל וגרם לרעשים נוספים ולנטרול מנגנון ההנעה של הרכב. נהג הגרר שהוזעק למקום ניסה אף הוא להניע את הרכב אך הדבר לא עלה בידיו ועל כן נגרר הרכב למוסך. 2. במוסך אובחן כי עקב כניסת הרכב לשלולית המים, חדרו מים לבית מסנן האוויר ולמנוע, דבר שחייב את הסרת ראש המנוע, שטיפתו ועבודות נוספות. שמאי הנתבעת העריך כי מנוע הרכב שאב, במהלך הנסיעה בשלולית, כמות גדולה של מים אשר גרמה לנעילה הידרוסטטית (להלן: "הנזק הראשון"). כן העריך השמאי כי ניסיון התנעת הרכב גרם לשבירת בית המתנע וגלגל התנופה (להלן: "הנזק השני") . התובע נדרש לשלם למוסך סך כולל של 8,467.30 ₪. השמאי העריך כי הנזק שנגרם לרכב מכוסה על פי הפוליסה והמליץ בפני הנתבעת לפצות את התובע בהתאם, בכפיפות לתנאי הפוליסה. מכאן כי, לכאורה, הכיר השמאי בכל הנזקים שנגרמו לרכב. ברם, עיון בחוות הדעת מעלה כי השמאי לא הכיר בעלות הנזק השני בסך של 4,714 ₪. השמאי המליץ לשלם לתובע סך של 2,952 ₪ בגין הנזק ,בניכוי השתתפות עצמית בסך של 868 ₪. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת לתשלום יתרת הסכום בו נשא,דהיינו בגין הנזק השני. 3. הנתבעת דחתה את דרישת התובע לתשלום תגמולי ביטוח בגין הנזק השני והעלתה מס' נימוקים מדוע אין להכיר בתביעתו: 3.1 הנזק הראשון אינו מכוסה בפוליסה שכן נגרם ממי גשמים ולא שיטפון/סערה. ס' 1 (5) לפרק א' לפוליסה מונה שורת נזקים המכוסים בפוליסה לרבות נזק הנגרם בגין "שיטפון סערה". וכניסה לשלולית מים , או חדירת מי גשמים אינה נמנים עליהם. 3.2 כניסת התובע לשלולית נעשתה מדעת ועל כן לאור הוראות ס' 26 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 ( להלן:"החוק") יש לדחות את תביעתו. 3.3 משאין להכיר בנזק הראשון - אין להכיר בנזק השני. 3.4 הנתבעת הכירה בנזק הראשון וזאת לפנים משורת הדין. 3.5 למען הזהירות ולמקרה ותדחנה טענותיה, טענה הנתבעת כי הנזק השני הינו נזק תוצאתי המוחרג בפוליסה. לתמיכה בטענותיה, הגישה הנתבעת את פסק הדין שניתן בת.ק 2623/01 בבית משפט לתביעות קטנות בת"א בעניינו של קשני צבי נגד אריה חברה לביטוח בע"מ וכן את פסק הדין שניתן בת.א 2513/02 (י-ם) בעניינו של חאדר מוחמד נגד אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ובהם נדחו תביעות התובעים בגין נזקים שנגרמו עקב כניסת רכביהם לשלוליות מים. 4. אין מחלוקת כי הנזק הראשון נגרם לרכב במהלך נסיעתו של הרכב. כפי שעולה מכתב התביעה, רכבים נוספים עשו כן והמשיכו בנסיעתם בלא כל תקלה ועל כן התובע לא יכול היה לצפות כי דווקא לרכבו תגרם תקלה. באם יקבע כי הנזק הראשון מכוסה בפוליסה עולה השאלה האם הנזק השני הוא אכן נזק תוצאתי, או נזק שנגרם במהלך הטבעי של האירועים ובהמשך לנזק הראשון. 5. בסעיף 1 לפרק א' לפוליסה נמנים מקרי הביטוח ונכללים בהם נזקים הנגרמים מפגעי טבע כדוגמת, רעידת אדמה, סערה , שיטפון וכו'. לעניות דעתי, כוונת מנסח הפוליסה, דהיינו המפקח על הביטוח, היתה להוסיף על מקרי הביטוח גם נזקים הנגרמים מנזקי טבע בעת שלא נעשה ברכב כל שימוש ואין בהם כדי להוציא מתחולה נזקים הנגרמים לרכב ממי גשמים או מים כלשהם שחדרו לרכב במהלך השימוש שנעשה בו . השימוש התחבורתי ברכב צופן בחובו סיכון כי יגרם לרכב נזק גם בעת כניסה למהמורות ריקות ממים וכן מהמורות המוצפות במים, לרבות מי גשמים. מטענת הנתבעת עולה כי נזק הנגרם למרכב הרכב מחבטה שספג בעת נסיעת הרכב במהמורה - מכוסה בפוליסה, אולם נזק נוסף שנגרם במהלך אותה נסיעה ממים שהיו באותה מהמורה - אינו מכוסה. במילים אחרות, נזק שנגרם לרכב הנופל מגשר אל תוך מי נהר וניזוק הן ממי הנהר והן מעצם הנפילה, הנזק "החבלתי" שנגרם לרכב מעצם הנפילה כן מכוסה בפוליסה ואילו הנזק שנגרם עקב מי הנהר אינו מכוסה , שכן הנזק , בסופו של דבר , נגרם מחדירת מי נהר, שאינם מנויים על נזקי המיים המכוסים בפוליסה. ההרחבה לכאורה הקיימת בסעיף 1 הנ"ל , אינה יכולה לעמוד לרועץ לתובע ואין בה כדי לסייע לנתבעת. אלמלא ההרחבה אכן לא היה מקום לקבוע כי נזק לרכב כתוצאה מברק , סערה, שטפון והתפרצות הר געש , מכוסים בפוליסה, וכל זאת נוכח העובדה שבחלק ניכר מהמקרים אירוע זה נגרם בעת שהרכב חונה ומבלי שנעשה בו שימוש. 6. לעניות דעתי, אין מקום לפטור את המבטחת מחבות מהטעם שהמבוטח "...נכנס מדעת למי השלולית...". פעולות המבוצעות על ידי המבוטח, במהלך הנסיעה, לרבות פעולות המתבצעות במהלך ביצוע עבירת תנועה חמורה, צופנות בחובן את הסיכון הממשי כי יגרמו לתאונה ולנזק הן לרכב המבוטח והן לצד שלישי, חרף זאת אין די בכך על מנת לפטור את המבטח, שכן עליו לשכנע כי המבוטח גרם במתכוון לקרות מקרה הביטוח, דהיינו, לנזק שנגרם בסופו של דבר. נא ראה לענין זה הוראת ס' 26 לחוק וספרו של ד"ר ששון דיני ביטוח מהדורה שניה בעמ' 153. במקרנו אנו התובע נכנס מדעת לשלולית אך לא נטען ולא הוכח כי הוא התכוון לנזק שנגרם, או כי היה עליו לצפותו . הלכה פסוקה היא כי יש לפרש את הפוליסה כנגד מנסחה , קרי הנתבעת, אף כי לא היא זו שניסחה את הפוליסה, ומשכך הם פני הדברים אני קובע כי הנזק הראשון שנגרם, כאמור ,כתוצאה מחדירת מי הגשמים שהיו במקום, אכן מכוסה בפוליסה וזאת בהיותו בגדר "תאונה מכל סוג שהוא". למעלה מן הדרוש אזכיר, כי הנתבעת וכן השמאי מטעמה הכירו בנזק שנגרם לרכב בגין הצפתו במי הגשמים שהיו בשלולית , וטענת הנתבעת כי התשלום נעשה לפנים משורת הדין הועלתה רק לאחר הגשת התביעה. 7. עתה, עלי לדון בשאלה האם הנזק השני מכוסה אף הוא בפוליסה. בת.ק. 12809/02 שרם נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ שנדון בפני לאחרונה, הגיש מבוטחה של הפניקס תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, בטענה כי החלפת המנוע ברכבו נובעת מתאונה שארעה יום קודם לכן, ואשר נזקיה הישירים הוכרו על ידי הפניקס. בעניין הנ"ל, ניזוק הרכב קלות בתאונה, נזק שהוכר ע"י הפניקס. התובע המשיך בנסיעה וכיממה לאחר מכן הפין המעגן את המצנן נשבר כתוצאה מלחץ מכני שהופעל עליו בעת התאונה . בעת שהפין נשבר, דלף נוזל הקירור , המנוע התחמם, התובע לא הבחין בכך מבעוד מועד ועל כן בסופו של דבר נגרם נזק בלתי הפיך למנוע. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין הנ"ל, הגעתי למסקנה כי הוכח בפני כי האירוע התאונתי גרם ,בסופו של דבר, לשבירתו של הפין על כל המשתמע מכך. התלבטתי בשאלה האם קיים הבדל בנסיבות והאם יש בו כדי להביא לאבחנה בין המקרים, דהיינו להביא, במקרנו אנו למסקנה כי יש לדחות את התביעה. בשני המקרים המבוטח בקש, לאחר האירוע, שנראה קל ערך בעיניו, להמשיך ולנסוע ברכב, והוצאתו לפועל של רצון זה היא שהביאה בסופו של דבר לאירוע הנזק השני. בשני המקרים , הנזק הנוסף הוא נזק צפוי בעקבות נסיעת/התנעת הרכב.כן אין מחלוקת כי המבוטחים, בשני המקרים, לא יכלו לצפות כי כתוצאה מהתנהגותם הטבעית יגרם נזק נוסף. בשני המקרים התקיים המבחן של הגורם בלעדיו איין, דהיינו, כי אלמלא היו המבוטחים ממשיכים / מנסים להמשיך בנסיעה - לא היה נגרם הנזק הנוסף. התנהגות המבוטחים, בשני המקרים, היתה התנהגות צפויה וטבעית ועל כן אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין הנזק השני לבין הכניסה לשלולית. לעניות דעתי, המקרה דנן אינו מסוג הנזקים הנמנים בר"ע 3577/94 הפניקס הישראלי נ.אהרון מוריאנו שכן אין המדובר באובדן רווח , הוצאות נסיעה וכו’, שיכול ונגרמו לתובע, ואשר אין חולק כי אינם מכוסים בפוליסה בהיותם "נזק תוצאתי". התנהגותו הרצונית של התובע , בנסותו להתניע את המנוע, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין הנזק השני לבין הנזק הראשון ואין היא מעשה "מכוון" הפוטר את הנתבעת מחבותה. המדובר בשרשרת אחת של מקרים שהביאה לנזק השני, אולם עדיין יש מקום לקבוע האם הנזק השני אכן מכוסה בפוליסה. לעניות דעתי, שאלת הסיבתיות הינה קשה וסבוכה , אולם במקרה דנן שוכנעתי כי יש לקבוע כי אלמלא הגורם הראשוני, דהיינו כניסת הרכב לשלולית , לא היה נגרם, בסופו של דבר, הנזק השני. משכך הם פני הדברים, אין מנוס מהמסקנה כי הנזק השני הינו נזק שנגרם בעקבות שרשרת אחת של אירועים הקשורה והתלויה זו בזו ושהולדתה באירוע המכוסה בפוליסה. לאור האמור לעיל אני מקבל את תביעת התובע ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך נוסף של 4,714 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.1.02 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. שלוליתרכבביטוח רכבמיםנזק לרכב