ביטול הסכם פשרה בתיק פלת"ד

פסק דין 1. בתובענה זו, מבקשים התובעים, לבטל הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, בת.א. 143/94 (להלן: "התיק הקודם") אשר נחתם על ידי עורך דין מ. אלטרמן (הנתבע 3), שהיה בא כוחם של התובעים בתיק הקודם ו"קרנית" קרן לפיצויי לנפגעי תאונות דרכים (להלן:"קרנית"). טענת התובעים היא, שלא ידעו על הסכם הפשרה ולא הסכימו לו. 2. התובעת 1 היא קטינה והתובעים 2, 3, הם הוריה. התובעת 1 נפגעה בתאונת דרכים והגישה בתיק הקודם, תובענה לפיצויים. בתיק הקודם נשמעו כל עדי התובעים ועד אחד מטעם הנתבעים וביום 14/12/2000, הגיש עורך דין אלטרמן את הסכם הפשרה לבית המשפט וביקש לתת לו תוקף של פסק דין. על הסכם הפשרה חתם עורך דין אלטרמן בשם התובעים ועורך דין ליפא ליאור בשם קרנית. בית המשפט אישר את הסכם הפשרה, לאחר שקבע שהוא לטובת התובעת 1 ונתן לו תוקף של פסק דין. לאחר מכן פנה בית המשפט לאפוטרופוס הכללי וביקש את תגובתו, לנושא השקעת הכספים, שכן מדובר בקטינה. ביום 14.2.2001, היינו כחודשיים לאחר אישור הסכם הפשרה בתיק הקודם, פנו התובעים לבית משפט זה, בתובענה לבטל את הפשרה פסק הדין שאישר אותה, מהנימוק שעורך הדין אלטרמן, לא יידע אותם לגבי תנאי ההסכם ולא קיבל את הסכמתם המפורשת להסכם. בסעיף 5 של כתב התביעה המקורי, טענו התובעים כי יסכימו לפשרה בתנאי שהסכום "יהיה נקי מכל חובות אחרים ולא יהיה קשור בתביעות אחרות ולא מותנה בתוצאות תביעות אחרות + הוצאות ששילם התובע 2 בגין הוצאות נסיעות על סך 82,000 ₪". 3. בתיק זה העידו התובעים 2 ו-3, שהם הוריה של הקטינה וכן עוה"ד אלטרמן, עוה"ד ליפא ליאור ועוה"ד אלסאנע, שעבד במשרד עוה"ד אלטרמן בזמנו. התובע 2, אביה של הקטינה, אמר בתצהירו מיום 18.9.2002, בסעיף 3, כי עו"ד אלטרמן הודיע לו בנובמבר 2000, כי הצעת קרנית לפשרה עומדת על סך 1,700,000 ₪ כאשר סכום זה כולל את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, שכר טרחת עורך דין, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. באמירה זו, סותר התובע 2 את טענתו בכתב התביעה, כי כלל לא ידע על הצעת הפשרה. הוסיף התובע 2 ואמר באותו תצהיר בסעיף 4, כי הוא הודיע לעוה"ד אלטרמן שאיננו מסכים להצעת קרנית אבל הוא מבקש שהסכום הנ"ל לא יכלול את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, את ההוצאות הקשורות בנסיעות והוצאות רפואיות ושכר טרחת עוה"ד. על פי גרסת התובע 2 רק בסוף דצמבר 2002 הציג בפניו עוה"ד אלטרמן את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ואז ביקש התובע עותק של הסכם הפשרה ולאחר מכן התייעץ עם עורכי דין אחרים והגיש בקשה לביטול הפשרה. גירסה זו, של התובע 2 נסתרת הן בגרסתו של עורך הדין אלטרמן והן בגירסתו של עוה"ד יוסף אלצאנע. לא רק זאת, אלא שגרסת התובע 2, נסתרת גם על ידי גרסה שמסרה אישתו, צבאח אבו צעלוק בתצהיר מיום 30.1.2001, היינו כחודש וחצי לאחר מועד הסכם הפשרה. בתצהיר זה, אמרה התובעת 3 בסעיף 2: "ידעתי כי בא כוחה של התובעת עורך הדין מיכאל אלטרמן הגיע להסדר פשרה עם בא כוחה של קרנית הנתבעת בענין הפיצוי המגיע לבתי התובעת. ידעתי ואף נמסר לי מהו סכום הפשרה שהוא סכום כולל של בערך 1,700,000 ₪ כולל הוצאות ושכר טרחת עורך דין. הסכום נמסר לי בזמנו הן על ידי בא כוח התובעת והן על ידי בעלי מר אבו צעלוק ג'ומעה. אני יודעת כי להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין ולא ביקשתי לבטלו. אינני יודעת מאומה על בקשה שהגיש בעלי מר צעלוק ג'ומעה לביטול פסק הדין שניתן ולא חתמתי על בקשה זו. עוה"ד אלטרמן מיכאל בא כוח התובעת הציג בפני בקשה שמספרה ב.ש.א. 5149/01 בשמו של בעלי אבו צעלוק ג'ומעה ובשמי ואני מכחישה כל קשר לבקשה זו. החתימה המופיעה בבקשה מתחת לשמי איננה חתימתי לא נחתמה על ידי ואין לי כל ידיעה מי חתם שם בשמי." בולט הדבר, שיש סתירה מהותית בין גרסת התובע 2 לבין גרסת אשתו התובעת 3. אין כל סיבה מדוע תנסה התובעת 3 לשקר בענין זה, שהרי היא אמה של התובעת 1 והיא בוודאי מעוניינת במירב הסכום שניתן להשיג לטובת בתה הפגועה. בנוסף לכך, יש לציין, כי במגזר הבדואי, אישה בדרך כלל אינה מעזה לסתור את גרסת בעלה. גרסה זו בתצהיר, ניתנה לאחר שהוגשה בקשת התובע 2, לבטל את הסכם הפשרה, כלומר כאשר התובעת 3 ידעה שבעלה טוען כי לא ידע על הסכם הפשרה ולא הסכים לו. והנה רואים אנו, שאשת התובע 2 אומרת במפורש כי היא ידעה על הסכם הפשרה וידעה שעוה"ד אלטרמן הגיע להסדר פשרה וידעה על הסכום והתנאים והיא לא הגישה בקשה לביטולו. משמעות דברים אלה, היא שהתובעת 3 הסכימה להסכם הפשרה. ואם תטען הטענה שהתובעת 3 לא הבינה את תוכן הדברים בתצהיר שעליו חתמה, התשובה היא שבתחתית התצהיר אישר יוסף עבד אלצאנע, שהוא תרגם לתובעת 3 את התצהיר בשפה הערבית שבה הוא שולט. המסקנה היא, כי אם דברי התובעת 3 בתצהיר הראשון נכונים, הרי גרסת התובע 2 איננה נכונה, שכן אם ידעה התובעת 3 מפי עורך דין אלטרמן את תנאי הסכם הפשרה, המסקנה היא שגם בעלה ידע על כך, שכן התובעת 3 טוענת בתצהירה, כי סכום הפשרה נאמר לה על ידי בעלה. 4. עוה"ד אלטרמן הצהיר שהוא עורך דין מזה 33 שנים ומתמחה בעיקר בדיני נזיקין. הוא אמר בתצהירו, כי התובע מספר 2 היה מעורב בהליכי המשא ומתן לקראת הפשרה וידע על הסכומים שהוצעו. עוד העיד עוה"ד אלטרמן כי הסך 1,700,000 ₪ הוצע על ידי כבוד השופטת אבידע, שדנה בתיק הקודם ועוה"ד אלטרמן המליץ לתובע 2 לקבל הצעה זו. התובע מספר 2 שוחח עם עוה"ד אלטרמן בנושא זה מספר פעמים ולבסוף הסכים להצעה. עוה"ד אלטרמן שוחח גם עם התובעת מספר 3 בנפרד וגם היא הסכימה להצעה. עוה"ד אלטרמן הצהיר כי הסביר לתובעים 2 ו-3 כי סכום הפשרה כולל שכר טרחת עורך דין וכולל תגמולי ביטוח לאומי עתידיים ולכן יופקד חלק מסכום הפשרה עד שהתובעת 1 תגיע לגיל 18. לגרסת עוה"ד אלטרמן, שאל אותו התובע 2 - לאחר אישור הסכם הפשרה, מתי יגיע הכסף ועוה"ד אלטרמן הסביר לו שלכשיגיע הכסף יהיה צורך להשקיע אותו. כאשר הבין התובע 2 כי לא יקבל שליטה על כספי הפיצויים הוא כעס וצעק שאיננו מסכים לפשרה כזאת. אז החלו הפעולות של התובע 2 לנסות ולבטל את הסכם הפשרה. עוה"ד אלטרמן נחקר בחקירה נגדית לגבי גרסתו, על ידי בא כוחו הנוכחי של התובע 2 וגרסתו לא הופרכה ולא התערערה. גרסתו של עוה"ד אלטרמן מתחזקת בעדותו של עוה"ד ליפא ליאור, שייצג בתיק הקודם וגם בתיק הנוכחי את קרנית. עוה"ד ליאור העיד (עמ' 21 שורה 16) כי התובע 2 טלפן אליו ושאל על תנאי הפשרה. יש להדגיש בהקשר זה, כי עוה"ד ליאור היה הצד הנגדי של התובע 2 ולמרות זאת התובע 2 התקשר אליו ושאל אותו על תנאי הפשרה. עוה"ד ליאור העיד, כי הוא התרשם, שפנית התובע 2 אליו, היתה במטרה לבדוק, אם עוה"ד אלטרמן אינו מטעה את התובע 2 כאשר הוא אומר לו את סכום הפשרה. עוה"ד ליאור אמר לתובע 2 שסכום הפשרה הוא 1,700,000 ₪. אם התובע 2 לא היה מסכים להצעת הפשרה כפי שמסר לו עוה"ד אלטרמן, לא היה טעם שהתובע 2 ינסה לאמת את תנאי הפשרה, על ידי פניה ישירה אל עוה"ד ליאור, פניה שאיננה מקובלת שכן עוה"ד ליאור ייצג את קרנית. המסקנה היא, שהתובע 2 לא התנגד להצעת הפשרה, כפי שהוצגה לו על ידי עוה"ד אלטרמן והוא ביקש רק לאמת, שאומנם התנאים שסיפר לו עוה"ד אלטרמן הם התנאים הנכונים. על כן, גרסתו של עוה"ד ליפא ליאור מסייעת לגרסת עוה"ד אלטרמן. 5. גם גרסתו של עוה"ד יוסף עבד אלצאנע, שעבד באותה תקופה אצל עוה"ד אלטרמן, מסייעת לגרסת עוה"ד אלטרמן. עו"ד אלצאנע העיד (עמ' 27 שורה 26) כי, כאשר התגבשה הצעת הפשרה הופיע התובע 2 והתובעת 3 במשרד ושאלו על תנאי הפשרה. עו"ד אלצאנע מסר להם כי מדובר ב- 1,700,000 ₪. התובע 2 אמר שהוא מסכים לפשרה ושאל מתי יגיע הכסף (ר' עמ' 28 שורה 2). יש לציין, שבזמן מתן עדותו של עו"ד אלצאנע בתיק זה, הוא כבר לא עבד במשרד עו"ד אלטרמן ועל כן לא היתה לו כל סיבה להגן על עו"ד אלטרמן. עו"ד אלטרמן העיד, כי לתובע 2 היו חובות רבים שהסתכמו בסך 200,000 ₪. התובע 2 חשב כי לאחר שיגיעו כספי הפיצויים, הוא יוכל להשתמש בכספים אלה לסילוק חובתיו או חלק מחובותיו. כאשר התברר לו, לאחר אישור הסכם הפשרה, כי לא תהיה לו שליטה על הכספים, אלא הכספים יושקעו לטובת בתו הקטינה, אז התחרט והחל לנקוט בפעולות לביטול הסכם הפשרה. גרסה זו של עו"ד אלטרמן מקבלת חיזוק מסויים מדבריו של התובע 2 עצמו בחקירתו בבית משפט זה. הרי דברי התובע 2 (בעמ' 13 שורה 8): "לשאלה אם הייתי חייב 205,000 ₪ לבנק הפועלים אני משיב שכן אבל חלק מזה זה ריבית הכל ריבית ואני אמרתי לו." העובדה, שהתובע 2 מודה שהיה חייב סכומי כסף גדולים במועד הסכם הפשרה, מחזקת את גרסת עוה"ד אלטרמן, שהתובע סבר כי יוכל להשתמש בחלק מכספי הפיצויים לתשלום חובותיו. 6. לגבי המחלוקת העובדתית בין הצדדים בתיק זה, מסקנתי היא, שגרסת עוה""ד אלטרמן היא הגרסה הנכונה וגרסת התובע 2 איננה נכונה. אלה הם נימוקי למסקנה זו: (א) כאמור לעיל, בכתב התביעה המקורי טען התובע 2 שלא ידע על הסכם הפשרה ולא הסכים לו. גם בכתב התביעה המתוקן נטען בסעיף 6 כי התובעים לא ידעו על הסכם הפשרה. בתצהירו של התובע, בסעיף 3, מודה התובע שעוה"ד אלטרמן הציג לו את הסכם הפשרה אבל טוען שלא הסכים לה. זוהי סטיה מהאמור בכתב התביעה של התובע 2 עצמו. יתרה מזאת, בסעיף 5 של כתב התביעה המקורי בתיק זה, טענו התובעים, שהיו מסכימים להסכם הפשרה אם הוא היה נקי מכל חובות אחרים ולא כולל את גמלאות המוסד לביטוח לאומי והוצאות נסיעות. משמעות דברים אלה, היא שהסכום הנקוב בהסכם הפשרה הוצג לתובעים גם לפי גרסתם. (ב) גרסת התובע 2 נסתרת גם על ידי גרסת אשתו, כפי שהיא מופיעה בתצהיר מיום 30.1.2001, שם אומרת התובעת 3, כי היא ידעה על הסדר הפשרה, ידעה על הסכום הנקוב בהסכם וידעה שהוא כולל הוצאות ושכר טרחת עורך דין. עוד היא אומרת, כי בעלה מסר לה את תנאי הסכם הפשרה. ראה סעיף 2ב (2) לתמצהיר שם נאמר: "הסכום נמסר לי בזמנו הן על ידי בא כוח התובעת והן על ידי בעלי מר אבו צעלוק ג'ומעה." אומנם היה סכסוך בזמנו בין התובעת 3 והתובע 2, אולם סכסוך זה, לא היה הגורם למסירת תצהיר שקרי של התובעת 3, מכיוון שלאחר שנה ושמונה חודשים, מסרה התובעת 3 תצהיר אחר, התומך בגרסת בעלה, שלא ידעה על תוכנו של הסכם הפשרה. (ג) עוה"ד אלטרמן עשה עלי רושם מהימן. אין זה סביר, שעו"ד שעוסק בנזיקין, יחתום על הסכם פשרה, ללא הסכמת מרשיו. הרי הדבר יתגלה תוך זמן קצר ויפעל כבומרנג כנגד עוה"ד. התובעים 2 ו-3 היו מעורבים בניהול המשפט בתיק הקודם. עוה"ד אלטרמן לא יכול היה להסתיר מהם את העובדה, שהגיע להסכם פשרה עם קרנית ולא יכול היה להסתיר מהם את סכום הפשרה, שכן התובעים היו בוודאי שואלים את עו"ד אלטרמן מה עלה בגורל המשפט ומדוע אין המשפט ממשיך להשמע. מכל מקום, עוה"ד אלטרמן עשה עלי רושם מהימן. (ד) בנוסף לעוה"ד אלטרמן העיד עו"ד יוסף אלצאנע כי הוא שמע במו אוזניו כי התובע 2 מסכים להצעת הפשרה. אני מאמין גם לעדותו של עוה"ד אלצאנע, שאין לו אינטרס לשקר בענין זה. (ה) גם עדותו של עו"ד ליפא ליאור מסייעת לגרסת עו"ד אלטרמן. אם התובע 2, לא היה מסכים להצעת הפשרה, לא היה טעם שהוא יתקשר לעו"ד ליאור, כדי לברר את תנאי הפשרה. התקשרותו של התובע 2 לעוה"ד ליאור במטרה לברר את תנאי הפשרה, היתה כדי לבדוק אם עו"ד אלטרמן מסר לו את התנאים האמיתיים. התעניינות כזו באה רק אם התובע 2 הסכים לתנאי הפשרה, שכן אם לא הסכים, אין לו ענין לברר מה הציעה חברת הביטוח. על כן, אני קובע, כי מבחינה עובדתית, הוכח בפני כי התובעים 2 ו- 3 ידעו את תנאי הסכם הפשרה והסכימו לכל תנאי הפשרה. 7. שאלתי את עצמי, אם לא ניתן לקבל את הטענה, שלא הוסבר מראש לתובעים כי לא תהיה להם שליטה בכסף שיתקבל כפיצויים, כנימוק לכך, שהם זכאים לבטל את הסכם הפשרה. התשובה היא שלילית. התובעים עצמם לא טענו, שבשל אי גילוי העובדה שלא תהיה להם שליטה בכסף, הם מבקשים לבטל את הסכם הפשרה. אדרבה, בסעיף 5 של כתב התביעה המקורי, טענו התובעים כי סכום הפשרה איננו מספיק כדי לכסות את כל נזקי הקטינה. התובע 2 בעדותו בתיק זה, אמר: "אין לי בעיה שהמדינה תהיה אחראית על הכסף. לשאלה האם היתה לי בעיה שהמדינה תקבל את הכסף, אני משיב אמרו לי שהחשבון יהיה בבנק על השם שלי אבל לא אוכל למשוך כסף אלא באישור המדינה." (עמ' 12 שורה 20). כלומר התובע 2, אומר במפורש, שרצונו לבטל את הסכם הפשרה לא נובע מכך שהוא לא יהיה בעל השליטה בכסף. על כן, אפילו אם לא הוסבר לו הדבר מראש, אין זו הסיבה שהוא מבקש לבטל את ההסכם. 8. לסיכום, שוכנעתי שהורי התובעת 1 ידעו על תנאי הסכם הפשרה והסכימו להם ורק לאחר שאושר על ידי בית המשפט, הם התחרטו מסיבה כלשהי שאיננה מצדיקה את ביטול ההסכם. אין גם בסיס לטענתם של הורי התובעת 1 שסכום הפיצויים, איננו מספיק לכסות את נזקי התובעת 1, שהרי הסכום הוצע על ידי השופטת שדנה בתיק עצמו לאחר ששמעה את כל עדי התובעים ועד אחד מטעם קרנית. בית המשפט גם קבע בפסק הדין, שאישר את הסכם הפשרה, כי ההסכם הוא לטובת הקטינה התובעת 1. 9. אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה. התובעים 2 ו-3 ישלמו לכל אחד מהנתבעים 2 ו-3 היינו קרנית ועוה"ד אלטרמן את הוצאות משפט זה וסך 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. חוזהביטול הסכם פשרהתאונת דרכיםביטול חוזההסכם פשרהפשרה