להלן פסק דין בנושא ביטוח רכב שנגרר למוסך נשרף: רכב השייך למבוטחת של התובעת מסוג ביואיק נגרר למוסך הנתבע 1 ועלה באש. התובעת שילמה למבוטחה תגמולי ביטוח ותובעת את החזרם מהנתבע 1 - הוא בעל המוסך כאשר לטענתה, הנזק לרכב נגרם על ידו או ע"י מי מטעמו. רקע עובדתי 1. ביום 14.2.00 בשעות הצהריים החנה המבוטח את הרכב במושב נוה ימין והתפנה לצורך סידוריו. כשחזר אל הרכב לא הצליח להתניעו ועל כן הזמין שירות אצל הנתבעת 2 בהיותו אחד ממנוייה. כעבור מחצית השעה הגיע מכונאי של הנתבעת 2 ובדק את הרכב. הצדדים חלוקים בשאלת אופי הבדיקה והשלכותיה ולאחר הראיות ניתן לקבע כי הטכנאי פתח את מכסה המנוע, התבונן וניגש ישירות לפנל השמאלי על מנת לבדוק את צמת החוטים המובילה למערכת החשמל של הפנסים והדלק. המבוטח עמד על כך כי המכונאי לא יבצע תיקון ברכב משום שחשש לרכבו החדש בעל הרכיבים הממוחשבים ומסיבוך התקלה. כיוון שהרכב היה חדש, שבו הותקנה מערכת הברגה של צנרת ברזל לא פתח המכונאי ולא פרק את צנרת הדלק. הוא בדק את מתג ההתנעה וראה כי לא ניכר בו פגם, בדק את החוטים מצד שמאל הפונים למשאבת הדלק וקבע כי הבעיה היא במשאבת הדלק וכי יש להזמין גרר. הבדיקה נמשכה כ-20 דקות. 2. רכב הגרר העביר את הביואיק למוסך שבבעלות הנתבע 1, מרחק נסיעה כ-12 דקות. הצדדים חלוקים בעינן תרחיש האירועים למין רגע הגעת הביואיק בסמוך למוסך הנתבע 1, ועד לפרוץ השריפה. לגירסת התובעת מפי מבוטחה, הורד הביואיק ממשאית הגרר במרחק 3 מטר מהמוסך של הנתבע 1 וזאת באשר משאית הגרר לא יכלה להכנס לתוך המוסך המתופעל ממבנה סגור. הנתבע 1 ניגש לרכב, הסתכל, אמר שהבעיה היא במשאבת הדלק ונאות לתקנו תוך שהורה להכניסו למוסך. או אז, אחיו של הנתבע 1, העובדים עימו, דחפו את הביואיק לתוך המוסך. מפתחות הרכב הושארו בידי הנתבע 1. כפי שנהג בעבר הסיע הנתבע 1 את המבוטח לתחנת מוניות מרחק נסיעה קצר ואז חזר למוסך. כעבור 25 דקות מאז שיצא המבוטח את המוסך התקשר אליו הנתבע 1 בטלפון והודיעו כי הביואיק נשרף. המבוטח לא חזר אל המוסך על מנת לראות את מצב רכבו כיוון שלטענתו ירד גשם, החושך ירד ולא היה לו מקום לינה בטירה וחשש להמצא בה, נוכח מקרה נסיון פגיעה בו בעבר. באותו הליל הודיע המבוטח לסוכן הביטוח על המקרה ולמחרת היום התייצב במוסך יחד עם השמאי שבדק את הנזק בביואיק. 3. הנתבע 1 אישר בעדותו את מרבית גירסת המבוטח. אף לדבריו, הגיע הביואיק ע"י גרר והורד בסמוך, בערך 50 מטר מהמוסך ברחבה המשרתת את המוסך וחנויות אחרות במתחם. אז ניגש וראה לטענתו חוטים קרועים וחשופים ולכן לא רצה לקבלו. יחד עם זאת הודה כי הוא זה שהסיע את המבוטח לתחנת המוניות שעה שבמוסך נותר מי מאחיו העובד איתו. הנתבע 1 אישר: "האוטו נשרף ליד המוסך שלי בחצר אחרי שהורידו אותו מהגרר על מנת לבדוק אותו" (ראה: עמ' 17 לפרוטוקול) לאחר כ-25 דקות (שהוא פרק הזמן שנקב בו המבוטח) מאז יציאת הנתבע 1 עם המבוטח את המוסך ועד לשובו אל המוסך, ראה את הביואיק כשהוא כבר כבוי ולאחר שנשרף. לדבריו לא ידע כיצד הביואיק עלה באש אלא כשחזר ראה אף את שכניו למוסך מכבים את השריפה. 4. עפ"י חוות דעת השמאי שהוגשה ע"י התובעת חלקי הביואיק ניזוקו עקב שריפה שפרצה בתא מנוע באזור מערכת הזרקת הדלק למנוע וזו גרמה לנזקים אף במערכת החשמל, במשאבת הגה הכח ובמגבר הבלמים. 5. עפ"י הערכת שמאי, הנזק שנגרם לרכב הוא בסך 40,678 ₪. התובעת שילמה למבוטחה את שיעור הנזק הנ"ל בניכוי השתתפות עצמית ובסה"כ 37,333 ₪. ונשאה בתשלום שכ"ט שמאי בסך 400 ₪. המחלוקת 6. לאחר שמיעת הראיות נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות, בהסכמה. על כן הצטמצמה המחלוקת לאחריות הנתבע 1 לגרם הנזק לביואיק. לצורך כך יש לבדוק האם היה הרכב ברשותו ובהחזקתו באופן המביא להיפוך הנטל עפ"י סעיף 39 לפקודת הנזיקין, מה גדרי אחריותו והאם עלה בידו לעמוד בנטל ולהוכיח כי לא הייתה התרשלות מטעמו. טענות הצדדים 7. לטענת התובעת בעת פרוץ האש היה הרכב בחזקת/תפיסת/פיקוח הנתבע 1 ולפיכך על הנתבע הראיה שלא היתה התרשלות מצידו לגבי המקרה שהביא לנזק. אחריותו וחובתו של הנתבע הינה גם בגין המעשים והמחדלים של עובדיו. אחריותו וחבותו של הנתבע למעשה עובדיו ורשלנותם, נובעת הן מחמת אחריותו הישירה וכן בגין אחריותו השילוחית כאמור בסעיף 12 לפקודת הנזיקין. לטענת ב"כ התובעת טענתו של הנתבע 1 כי לא קיבל חזקה בביואיק כיוון שלא הסכים לתקנו מוזרה ביותר שכן אם בדק את הרכב ולא רצה לתקנו היה מודיע לגורר שלא להוריד את הרכב ליד המוסך. בענין זה יש להעדיף גירסת המבוטח, חסר אינטרס בענין לאחר שפוצה ע"י התובעת, ועל פיה הבטיח הנתבע 1 למבוטח כי יתקן את הרכב והוא יוכל לקבלו כשהוא תקין בתוך זמן קצר. לפיכך נטען כי משהוכח כי הנתבע 1 הסכים לקבלו הרי הרכב היה בהחזקתו ועל כן יש לראותו כשומר עפ"י חוק השומרים ועל פי סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות. זאת ועוד, החזקה הזו מביאה להעברת הנטל על הנתבע 1 מקום שהנזק נגרם כתוצאה מאש, להוכיח שלא התרשל, אולם בכך לא עמד. הנתבע 1 לא הציג כל גירסה פוזיטיבית לפרוץ האש ודווקא עדותו של המכונאי הסבירה והבהירה כי רק פעולה אקטיבית מכנית ברכב גרמה לפרוץ האש ועל כן מתחייבת המסקנה כי עובדי המוסך שניסו לתקן את התקלה ניסו להתניע את הרכב כשצינורות הדלק חשופים ועקב כך פרצה השריפה. 8. ב"כ הנתבע 1 בסיכומיו טען כי משלא הציגה התובעת חוות דעת לענין הסיבה שהביאה להתפרצות האש, שעה שאין חולק כי עוד קודם להבאתו בסמוך למוסך הנתבע 1, היה הרכב מקולקל וברשותו של אחר, יש לדחות התביעה. יש להעדיף גירסת הנתבע 1 בדבר נסיונו של המבוטח להפטר מהרכב בפנותו אל הנתבע 1 בבקשה לשרפו. אין להחיל על הנתבע 1 כל חבות עפ"י חוק השומרים או חוק חוזה קבלנות כיוון שהנ"ל העיד כי סרב ליטול הרכב שהוחנה הרחק מהמוסך. 9. במבחן גירסאות הצדדים אני מעדיפה את גירסת המבוטח שנתמכה רובה בעדותו של מכונאי הנתבעת 2. ממכלול חומר הראיות ניתן לקבע כי הרכב נבדק בדיקה שטחית ע"י נציג הנתבעת 2 והובא אל מוסך הנתבע 1 כשהתקלה בו לא תוקנה וכי הורד ע"י הגרר בתוך מתחם החצר המשרתת את מוסך הנתבע 1. אני נותנת אמון בגירסת המכונאי שעשה עלי רושם מהימן ביותר נוכח מקצועיותו המופגנת בעדות רצופה, סדירה ואוטנטית ועל פיה בדיקתו ברכב לא גרמה לשריפה שכן גם אם ניתן היה לייחס לו את שטען הנתבע 1, בדבר חשיפתם וקריעתם של חוטים בתא המטען, היה הקצר החשמלי שצריך היה להגרם כתוצאה מכך, נגרם בתוך פרק זמן קצר למן הבדיקה ואילו במקרה דנן חלף פרק זמן ניכר לאחר בדיקתו, כשהרכב הועלה על גרר, הוסע למוסך הנתבע 1 והורד הימנו, עד לפרוץ האש. וכדבריו: אני חוזר ואומר, אם היה קצר ממה שאני התעסקתי ומינוס נגע בפלוס האוטו לא היה מחכה כדי להגיע למוסך כדי להידלק, הקצר היה מתחיל וזה היה שורף את צמת החוטים בכמה שניות והאוטו הזה חיכה לגרר שעה אחרי שעזבתי אותו, גרר שהעמיס אותו והורידו אותו במוסך וזה עוד שעה עליה וירידה מהגרר אם היה משהו שאני עשיתי האוטו היה נדלק. (ראה: עמ' 36 לפרוטוקול). עוד העיד המכונאי מטעם הנתבעת 2 כי כיוון שלא קרה דבר ברכב לאחר שבדק אותו ולאחר שנגרר אל המוסך של נתבע 1, נדרשה פעולה אקטיבית שתביא לפריצת האש. 10. בסיכומי הצדדים לא נפלה מחלוקת לעניין אחריותו של בעל המוסך בכל הקשור לשמירת מכוניות הנמסרות לתיקון במוסך. ב"כ התובעת היפנה לסע' 6 לחוק חוזה ביטוח ולחובתו כשומר עפ"י חוק השומרים. המחלוקת נעוצה בעצם תחולתה של הוראה זו במקרה דנן כיוון שכאמור לטענת הנתבע 1, כלל לא קיבל הרכב לחזקתו ואף לא הסכים ליתן שירות כבעל מוסך. סבורני כי עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר במקרה דנן ב"קבלן" ולפיכך את תחולתו של חוק חוזה קבלנות תשמ"ד, 1974. אני מאמינה למבוטח התובעת שהנתבע 1, בדק את הרכב, גם אם לא הוכח כי בדקו באמצעות מכשירים אלא התבונן בו ונאות לתקנו. על כן מתמלאת ההגדרה בחוק חוזה קבלנות בדבר עשיית מלאכה או מתן שירות בשכר. לא רק שניתן לומר כי לו אכן היה הנתבע 1 מסרב לקבל את הרכב לתיקון, היה מודיע למבוטח שלא להורידו בסמוך למוסך ולהורות לגורר לגרור אותו למוסך אחר אלא שהסעתו של המבוטח ע"י הנתבע 1 שעל כך כבר אין חולק, וכפי שעשה במקרים דומים בעבר, מעידה על קיומה של הבנה והסכמה למתן שירות לרכב שהושאר לתיקון. הנתבע 1 ידע כי המבוטח אינו תושב המקום וכי הרכב הושאר על ידו בסמוך למוסכו. הדעת נותנת כי אם רצה להסיר ממנו כל אחריות שהיא היה דורש ממנו להעביר את הרכב למקום אחר( וכן ראה להלן בסעיף 13). 11. הפסיקה שעסקה בהוראות סעיף 6 (ב) לחוק חוזה קבלנות התחבטה בשאלת ההחזקה בידי הקבלן. נקבע כי חזקה יכולה להתקיים בדרך של חזקה פיזית ובדרך של כוונה להחזיק, במובן של יסוד ההסכמה לקבלת השליטה המעשית המלאה על הנכס וכי יסוד הידיעה על השארת הנכס בתחומיו של הנתבע הוא חיוני לקיום ההסכמה הנדרשת. ראה במאמרו של פרופ' אנגלרד "האחריות לגניבת מכונית מתוך חניון - קשר השמירה ובעיותיו" משפטים יא (התשמ"ג) 295. וכן ע"א 1439/90 מ"י נ. הום חברה לביטוח בע"מ פד"י מז (2) 346. בענין שבפני, הוכח כי ניתנה הסכמתו של הנתבע 1 לקבלת השליטה ברכב. לענין זה מצטרפת העובדה המוכחת כי לבסופו של דבר הרכב נדחף אל תוך המוסך ע"י אחיו של הנתבע 1 והיה מצוי בתוך המוסך שעה שהגיע המבוטח למחרת עם השמאי לבדיקת הנזק. גם הנתבע 1 אישר בעדותו כי: "מי ששומע את זה חושב כל האוטו שרוף, הוא כולו היה שרוף ליד המנוע, האוטו ששווה 70,000 ₪ לאדם זקן שזרוק בטירה, הוא ביקש ממני להכניס את האוטו בפנים ולתקן ולעשות מה שאני רוצה, הכנסתי את האוטו, כי לא יכולתי להשאיר את האוטו עם מכסה מנוע שרוף כי בבוקר יהיה מפורק. איך אני אוציא אותו. 50 בן אדם הכנסו אותו פנימה, שכנים ועובדים גם". (ראה: עמ' 22-23 לפרוטוקול) לנוכח עדות זו מתעמעמת שאלת ההחזקה הפיסית. יחד עם זאת אתייחס לטענת הנתבע בשפה רפה שהרכב הוחנה שלא במוסך. נראה כי מתוך ת/4 עולה כי החנית הרכב במתחם הרחבה שמשרת את המוסך וכל זאת בהוראותו של הנתבע 1, מעידה כי החזקה הפיסית הועברה לידי הקבלן. 12. על פי הוראת סעיף 6(ב) לחוק חוזה קבלנות, מעמדו של בעל מוסך הינה כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. דהיינו האחריות הנלמדת מסעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967, היא כמעט מוחלטת כשהיא מוחרגת במקרה של נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. בנוסף, מייחסת התובעת לנתבע 1 רשלנות בהחזקה ושמירה של הרכב. כיוון שעסקינן בנזק שנגרם כתוצאה מפריצתה של אש, חלה עליו חובת השכנוע והראיה, כמחזיק במטלטלין (בהתאם לקביעתי דלעיל) שמהם יצאה אש, להוכיח שלא היתה לגבי מקורה של האש, התרשלות שהוא חב בה. במאמר מוסגר אציין כי קביעתו של סעיף 6 (ב) (1) לחוק חוזה הקבלנות משנה את התוצאה שהיתה מתקבלת לפי מבחניו הרגילים של חוק השומרים כיוון שאחריות שומר שכר ששמירת הנכס טפלה למטרת ההחזקה היא מופחתת ותלויה בקיום התרשלות מצידו. ראה, א.זמיר,חוזה קבלנות, בעריכת טדסקי עמ' 620-630. הלכה היא כי הנטל הרובץ על הנתבע עפ"י סעיף 39 לפק' הנזיקין הוא נטל השכנוע. ראה: ע"א 632,595/88 אדרי נ. חסקל ואח' פד"י מז (5) 333 שם נקבע כי ההגיון בבסיס נטל זה הוא ידיעתו הטובה יותר של המחזיק כשבידו אמצעים לידיעה טובים מאלה של התובע, לסיבת גרימתה, התפרצותה והתפשטותה של האש. עוד מורה הפסיקה כי גם אם סיבת השריפה אינה ידועה, אין הנתבע יוצא בכך ידי חובת ההוכחה הרובצת על שכמו ועליו להוכיח כי לא התרשל דהיינו כי נקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו תהיה סיבת האש אשר תהיה. ראה: ע"א 382/59 הפטקה נ. בוסט פד"י טו (1) 338, 393 וכן ע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ. 13. לא רק שהנתבע 1 לא נתן גירסה ברורה לגבי מקורה של האש ופריצתה והסתפק בטענה כי כלל לא היה במקום שעה שהאש פרצה, יש ללמוד מהימנעותו מהבאת ראיה לענין פרוץ האש שעה שיכול היה לקבל את גירסת עובדיו, כדי פסיקה לחובתו. ואף כדי קבלת טענת התובעת כי הנזק ארע שעה שמי מעובדי הנתבע 1 ניסה להתניע את הרכב. גם הנתבע אישר כי שעה שעזב את המוסך על מנת להסיע את המבוטח נשאר במוסך אחיו ואף השכנים ידעו וצפו בשריפה בעת התרחשותה. יתרה מזו, טיפולו של הנתבע והבדיקה שקיים לרכב עת שהגיע על גבי הגרר מעידה גם כן על התרשלות ולענין זה אמר כשנשאל מדוע לא חשב לנתק את המצבר, שעה שקיבל את הרכב וחשש לטפל בו: "למה לא עשה את זה שפירק את החוטים והעמיס את הרכב על הגרר והביא אותו לטירה, ואלי עשו עלי קומבינה, מאיפה אני יודע........ אני אומר לך חוט גלוי לא עושה שריפה, אבל חוט גלוי עם צינור דלק פתוח עושה שריפה. החוט הגלוי הוא בתא הקבינה. צינור הדלק במנוע. לא אחד ליד השני. למה אני צריך לנתק את המצבר, חוט לא יעשה קצר, רק אם אתה פותח צינור דלק, אם זרם דלק, תביא מכונאי תשאל אותו....." (ראה עמ' 23 לפרוטוקול). יסודה של עוולת הרשלנות היא בחובתו של המזיק כאדם סביר לצפות סיכונים או נזק ולנקוט באמצעים סבירים למניעתו. דבריו הנ"ל הוכיחו כי ידע אף לשיטתו, בזמן הגעת הרכב ע"י הגורר, אודות הנזק הצפוי ממצב הרכב ובכל זאת לא הוכיח כי נקט מעשה כלשהו למנוע אותו. בנוסף, יש בדברים אלה כדי לחזק את עדות המכונאי של נתבעת 2 כי בדיקתו של המכונאי גם אם חשפה חוטים לא גרמה לנזק. לסיכום, גם אם היתה מוטלת על הקבלן האחריות המופחתת עפ"י חוק השומרים נראה כי זו הוכחה במקרה דנן. לא כל שכן כאשר לא באה כל הוכחה כי חל החריג לסעיף 6 (ב) לחוק או כי האש פרצה מאליה בנסיבות שלא היו לנתבע 2 כל שליטה עליהן. עדות האח - אחמד זיאד מנסור: 14. התובעת העידה מטעמה את החוקר מר רונן ביהאם אשר גבה עדות מאחיו של הנתבע 1. על פי המצוין בהודעת החוקר (ת/3) נגבתה העדות לכאורה מאחי הנתבע 1 - מר אחמד זיאד מנסור. (להלן: "אחמד"). האחרון הוזמן לעדות והכחיש מתן עדות לחוקר ואת חתימתו ע"ג ת/3. בהודעה הנ"ל תוארה הגעתו של רכב הביואיק ע"י גרר למוסך הנתבע 1. על פי העדות התקבל הרכב ע"י אחמד בחזית המוסך כשהורד מהגרר והוא שלקח את המבוטח אל תחנת המוניות. כבר בדרכו חזרה למוסך התקשר אליו הנתבע 1 והודיעו שהרכב עלה באש. כשביקש את פרטי הארוע נענה כי הדבר ארע כיוון שצינורות הדלק היו מפורקים וכשניסה להתניע את הרכב "איך שנתן סטרטר עם המפתח" פרצה האש והרכב התלקח. בחקירתו בביהמ"ש הכחיש אחמד את היותו במקום הארוע. לטענתו, אינו עובד כלל במוסך של אחיו אלא בנגריה מזה 20 שנה. יחד עם זאת אישר חתימתו ע"ג אישור מסירה שיועד לנתבע 1. ב"כ התובעת שביקש לבדוק התאמה גרפולוגית של החתימות ע"ג אישור המסירה וע"ג ת/3, זנח את בקשתו זו ואף את הזמנתו לעדות של האח הנוסף והגשת פלט של חב' פלאפון לאימות מס' הפאלפון הנקוב בת/4. יחד עם זאת, טען ב"כ התובעת בסיכומיו כי די בעדות החוקר כדי להכשיר את ת/3 כראיה לאמיתות תוכנה. ב"כ הנתבע 1 לעומתו טען כי החוקר מר ביהאם כלל לא ידע לאשר זהותו של מי חקר וממי גבה את העדות. הגם שמראה עיניים יכול להוכיח כי יש מידה מסוימת של דמיון בחתימות ע"ג אישור המסירה בהן מודה העד אחמד לחתימה ע"ג ת/3, אותה הוא מכחיש, סבורני כי בנסיבות שבהן לא ידע החוקר עצמו לזהות את הנחקר בוודאות ושעה שלא הוכח קשר ישיר וודאי בין ההודעה לעד הנ"ל, אינני מקבלת את ת/3 כראיה לאמיתות תוכנה. 15. ב"כ הנתבע 1 לא חלק על חבותו של הנתבע 1 הנ"ל אם בכלל, גם מכח סעיף 13 לפקודת הנזיקין. על פי הוראת הס' הנ"ל מוטלת על מעביד אחריות אישית אם משום שהורה לבצע עוולה, אם משום שהתרשל בבחירת המועסק על ידו ואם משום שמעשיו הפרו חובה אישית המוטלת עליו כלפי הניזוק. אין חולק כי הנתבע 1 מעסיק את אחיו במוסך, וכי נתקיים ביניהם מבחן "השליטה הגמורה", הנדרש על פי ס' 13 הנ"ל. על כן מטעם זה יש לדחות טענת הנתבע, שאף נזנחה בסיכומיו כי ידו באופן אישי לא היתה במעשה השריפה. כאמור ומבלי לגרוע מכך, הוכחה אחריותו האישית של הנתבע 1 עת שקיבל לידיו את החזקה ברכב ובמסגרת אחריותו כ"קבלן" למן אותו הרגע. 16. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 37,733 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (14.3.01) ועד לתשלום בפועל. אני פוסקת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בהתחשב בהחלטתי מיום 25.5.03 בסך של 7,000 ₪ + מע"מ בלבד ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. מוסךשריפהרכבנגררביטוח רכבביטוח נגרר