פסק דין בפני תביעת התובעת, מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן- התובעת), כנגד הנתבע לקבלת דמי השתתפות עצמית בגין פיצוי שפיצתה את צד ג' על פי פוליסה לביטוח רכב שהנפיקה, לטענתה, לנתבע. הצדדים הסמיכוני לדון בתביעה על דרך הפשרה על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נ"מ) תשמ"ד - 1984. ומכאן החלטתי - 1. הפן העובדתי א. התובעת ביטחה רכב פורד טרנזיט מ.ר. 1433657 (להלן- הרכב) בפוליסת ביטוח כנגד נזקי רכוש לרכב ולצדדים שלישיים (להלן - הפוליסה). ב. בפוליסה רשומים כמבוטחים הנתבע ואדם נוסף בשם באסם. ג. ביום 5.7.00 היה הרכב מעורב בתאונה ובעקבות הודעת נהג הרכב, דאוד מועצאם, מיום 29.7.00 החליטה התובעת לפצות את צד ג' בגינה. ד. התובעת פנתה לנתבע לצורך תשלום ההשתתפות העצמית כנקוב בפוליסה ואולם הנתבע דחה בקשתה. 2. טענות-הנתבע א. הנתבע טוען כי לא פנה כלל לתובעת או לסוכנה לצורך קבלת פוליסת ביטוח וכי החתימה על טופס הביטוח אינה חתימתו, כיוון שכך, הרי שלא נכרת כלל הסכם ביטוח בינו לבין התובעת. ב. לחלופין, טוען הנתבע, כי לא ניתנה לו הודעה על מקרה הביטוח, כמו גם הודעה על כך שהתובעת מבקשת לפצות את צד ג' ולחייבו בתשלום השתתפות עצמית בגין כך. לטענתו, על פי הוראות סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן - החוק) ניתן לחייב מבוטח בהשתתפות עצמית רק אם ניתנה לו הודעה בכתב 30 יום מראש על כוונת המבטח לפיצוי צד ג' והוא, המבוטח, לא התנגד לכך. ג. הנתבע מבקש לחזק טענתו שלא ביקש כלל את הפוליסה נשוא התביעה בכך שהוא נכה 100% ולו רכב נכה במימון חלקי של המוסד לביטוח לאומי, לטענתו - הרכב המבוטח כלל אינו רכבו ממילא לא היה לו כל אינטרס בביטוחו. 3. טענות התובעת- א. התובעת טוענת כי פוליסת הביטוח הונפקה על שם המבוטח נוכח הסכמתו המפורשת כפי שנמסרה טלפונית לסוכן הביטוח, מנסור ריאד. (ראה עדותו של מר מנסור עמ' 1 לפרוטוקול מיום 6.7.03). ב. עוד טוענת התובעת כי אין כל נפקות לכך שהנתבע לא היה בעל הרכב המבוטח, נוכח הוראת סעיף 55 (ב) לחוק. ג. התובעת מוסיפה וטוענת כי הודיעה למבוטח על כוונתה לפצות את צד ג' במכתבים והודעות שנשלחו לסוכן הביטוח (העתקי המכתבים צורפו כנספחים לכתב התביעה), והיא נסמכת אף על עדות סוכן הביטוח שהעיד כי פנה למבוטח בדרישה לתשלום דמי ההשתתפות העצמית אך נענה בשלילה (ראה עמ' 3 שורה 11-10 לפרוטוקול). דיון ומסקנה 4. כיוון שהחלטתי זו הינה על דרך הפשרה על פי הוראת סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, פטור אני מלנמק החלטתי, ואולם כיוון שיש בהחלטתי, חידוש כזה או אחר, אנמק מסקנתי בקיצור מילין - אף שאיני נותן אמון בגירסת הנתבע דומני כי אין מנוס מדחיית התביעה. הנתבע טען בתצהירו "אינני מבוטח ומעולם לא ביקשתי להיות מבוטח של הרכב נשוא כתב התביעה" (ראה סעיף 2 וכן סעיף 3 לתצהירו). כעולה מעדותו של סוכן הביטוח, אשר היתה מהימנה עלי לחלוטין, נתן הנתבע (אשר היה מוכר לסוכן הביטוח) את הסכמתו המפורשת שפוליסת הביטוח תונפק על שמו. אין לי ספק כי אכן, כעדות סוכן הביטוח, מסר הנתבע הסכמתו לסוכן הביטוח לשמש כמבוטח בפוליסת הרכב על כל הזכויות וההתחייבויות הנלוות לכך. צודק ב"כ התובעת המלומד בטענתו כי אין כל פגם בכך שהרכב המבוטח לא היה בבעלות הנתבע, זאת נוכח הוראתו המפורשת של סעיף 55 (ב) לחוק - "הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו". 5. יחד עם זאת, התובעת לא עמדה בתנאי הוראת תקנה 68 לחוק אשר יש בהם להשליך על חבותו של מבוטח בתשלום דמי ההשתתפות עצמית במקרה של פיצוי צד ג' על ידי מבטחתו. זו לשון הסעיף - "68. בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש וכמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו..." בנדון דנן, טען הנתבע כי לא קיבל כל הודעה או דרישה מהתובעת לתשלום דמי ההשתתפות העצמית על כוונתה לפצות את צד ג'. איני מאמין לנתבע אף לגירסתו זו. כעולה מהצרופות אשר צורפו לכתב התביעה נשלחו לנתבע באמצעות סוכן הביטוח הודעות דרישה ביום 30.8.00 וכן נשלחה אליו תזכורת נוספת ביום 18.9.00. אני אף מאמין לסוכן הביטוח כי הודיע לנתבע על חובתו לשלם השתתפות עצמית. דא עקא, התובעת הקדימה ושילמה הפיצוי לצד ג' כבר ביום 13.9.00 טרם חלפו 30 יום מיום הודעתה כנדרש בחוק, לפיכך לא קיימה את הנדרש בהוראות סעיף 68 לחוק. המלומד דוד ששון בסיפרו על דיני ביטוח, עמ' 89 מבהיר את ענינו של סעיף 68 כסעיף הקובע יריבות אישית בין המבטח לצד ג', אך מעיר - "הפרוש המתקבל ביותר על הדעת הוא, שסעיף 68 יוצר יריבות ישירה בין הצד השלישי והמבטח ושהתנגדות המבוטח תופסת רק לגבי אי ביצוע תשלום תגמולי הביטוח (כך שאם שילם המבטח לצד השלישי חרף התנגדות המבוטח, לא יוכל, למשל, לחייב את המבוטח בהשתתפות עצמית וכד')..." מילים אחרות, הוראת סעיף 68 המורה למבטחת להודיע למבוטחה 30 יום מראש על כוונתה לפצות את צד ג' - לא מולאה כדבעי, ולא ניתנה לנתבע ההזדמנות הנאותה והראויה להתנגד לתשלום ממילא גם לא קויים התנאי לחיוב המבוטח בהשתתפות העצמית. 6. לחיזוק האמור לעיל, אביא טיעון משפטי נוסף ואף אותו אומר בציפורן הזרת - סעיף 65 לחוק כותרתו "מהות הביטוח" ותוכנו - "בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי..." במקרה שבפנינו הנתבע, המבוטח, לא היה נהג הרכב ואף לא היה מעבידו או שולחו, כך עולה על כל פנים מעדויות וטענות הצדדים שבאו בפני. לפיכך לצד ג' אין כל עילת תביעה כנגד המבוטח/הנתבע עצמו אלא אך ורק כנגד נהג הרכב. (שהרי כלל הוא בדיני נזיקין שאין לחייב בפיצוי אלא את המעוול זולת במקרים מסויימים בהם קיימים יחסי - כפיפות מיוחדים בין הצדדים כגון: עובד-מעביד וכיוצ"ב) ממילא לאור הוראת סעיף 65 לחוק אין לחייב את הנתבע לשלם את דמי ההשתתפות עצמית. אני מודע לכך שבתי המשפט, עד כה, "נמנעו" מלומר מפורשות את החילוק המוצע לעיל שכן אפשר שהדבר יביא להתחמקות מבוטחים רבים מתשלום דמי השתתפות העצמית על פי הפוליסה, ואולם רמז לדבר נמצא בדבריו של כב' השופט אנגלרד בע"א 1077/96 ש. בן אברהם מהנדסים בע"מ נ' א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ ואח' (פורסם בתקדין). "...לבסוף הערה בדבר קיומו של מוטב, שאינו המבוטח, במסגרת ביטוח אחריות - לטעמי קונסטרוקציה מעין זו מוקשית מאוד, משום שמטרתו הבלעדית של ביטוח אחריות היא לשפות את האחראי על חבותו כלפי צד שלישי (ראה סעיף 65 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א - 1981)..." (הדגשה שלי צ.ו.) והדברים יפים אף בעניננו, שהרי כאמור בנדון המבוטח אינו "...האחראי על חבותו כלפי צד שלישי". לו דעתי היתה נשמעת היה המחוקק מכניס ראשו ורובו בסוגיה ומתקן הטעון תיקון בהוראת סעיף 65 לחוק. 7. מקיבוצם של דברים אני בא לתורפם - אני דוחה תביעת התובעת להחזר דמי השתתפות עצמית מהנתבע. ובשולי התורף - אף שדחיתי התביעה, איני מוצא מקום לעשות צו להוצאות וזאת נוכח הטענות העובדתיות של הנתבע אשר היו רחוקות מן האמת כמרחק שמים מארץ. פוליסההשתתפות עצמיתחברת ביטוח