פסק דין בנושא ביטוח גניבת רכב ביבוא אישי: 1. תביעה כספית בשל הפחתה בתגמולי הביטוח ששילמה הנתבעת לתובע. 2. מכוניתו של התובע מסוג B.M.W 316I אשר יובאה על ידו ביבוא אישי ארצה, נגנבה. הנתבעת שילמה לו סך של 29,500 ₪ בלבד. שוויו של הרכב היה אז בסך של 38,000 ₪ - כך מוסכם - על-פי מחירון לוי יצחק. לטענת התובע, אין הצדקה להפחתה שנעשתה; ועל מחיר המחירון צריך היה להוסיף עוד סך של 5,700 ₪ בגין תוספות - גג נפתח, חלונות חשמל, חישוקי מגנזיום, צבע מטלי ורדיו. 3. השאלות העיקריות שבמחלוקת הן האם הייתה הנתבעת רשאית להפחית משווי הרכב הפחתות שונות לצורך תשלום תגמולי הביטוח; האם זכאי התובע לפיצוי בשל תוספות שונות שהיו בריכבו; והאם תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת שולמו במועדם. 4. תחילה, לעניין התוספות. התובע טוען כי שלח לסוכן הביטוח בפקסימיליה את הטופס ת/1 "הצהרה בעל רכב ביבוא אישי". הנתבעת מכחישה זאת. באותו טופס צויינו כל התוספות. כשלעצמי, שוכנעתי בכנות דברי התובע (עמודים 4 ו-5 לפרוטוקול) על כך ששלח לסוכן הביטוח את ת/1. דא עקא, שאותן תוספות לא קיבלו ביטוי ברשימה. מפורשות נכתב בסעיף 1 לפוליסה: "מוצהר בזה במפורש כי כיסויי הביטוח כמפורט בפרקי הפוליסה להלן כלולים בביטוח מכוח פוליסה זו, אך ורק במידה שתחולתם תצויין ברשימה". יכול שיש הצדקה לתרעומת אצל התובע על סוכן הביטוח; אולי ניתן 'לתרגמה' לאחריות משפטית; אינני קובע כל מימצא לעניין זה, סוכן הביטוח גם לא הוזמן להעיד במשפט, מכל מקום, הנתבעת 'מכוסה' היטב בשל האמור בסעיף 1 לפוליסה, כמצוטט לעיל. הפוליסה והרשימה היו בידי התובע מעת הוצאתן, והיה עליו לעמוד על משמר זכויותיו ולוודא כי האמור בהן, תואם את ציפיותיו. על כל פנים, התובע מוחזק כמי שידע, סבר, והסכים לתנאי הפוליסה והרשימה. כיוון שכך, הנני סבור כי אף אם היו במכונית התובע כל אותן תוספות, הרי שהנתבעת פטורה מתשלום תגמולי ביטוח בגינן, היות ושני הצדדים מחוייבים לחוזה-הביטוח שביניהם, קרי, הפוליסה והרשימה. 5. ארבע הפחתות נעשו ביחס למחיר המחירון. א. ניכוי סך של 800 ₪, בשל העדר מזגן במכונית. על-פי חוות דעת שהגיש התובע מאת השמאי בני אורון, אכן לא היה מזגן במכונית. אלא שטוען ב"כ התובע, כי העדרו של המזגן היה ידוע בעת כריתת חוזה הביטוח. לא נגרע מסכום הפרמיה ששילם התובע בשל כך, ואין הצדקה לגרוע בשל כך, בעת קרות מקרה הביטוח. אכן, אינני סבור כי מן הדין הוא לפקוד על מבוטח את העדרו של מזגן, בעת קרות מקרה הביטוח, בלא לפקוד את העדרו על חברת הביטוח, בעת כריתת חוזה הביטוח. לשון אחר, נדרשת הדדיות. ציפיה סבירה והוגנת היא, שאותן אמות מידה אשר שימשו בעת כריתת חוזה הביטוח לצורך קביעת סכום הפרמיה שמשלם המבוטח, ישמשו בעת קרות מקרה הביטוח לצורך קביעת סכום תגמולי הביטוח. אפנה בעניין זה לדברים שכתבתי בת.א. 22503/98 פיטל סעיד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם; העתקו צירפתי לעיון ב"כ הצדדים, להחלטתי לאחר קדם-המשפט ביום 19.2.02). בפסק דין זה גם יש משום מענה לעוד כמה טענות של הנתבעת (בהן גם הטענה שבסעיף 3 א לסיכומיה. בהקשר זה אציין כי לא מצאתי בפוליסה סעיף א בנוסח המצוטט בסעיף 3 א סיפא לסיכומי הנתבעת). ב. ניכוי 4% בשל ירידת ערך המכונית, בעקבות תאונה, סמוך לאחר כריתת חוזה הביטוח. בעניין פיטל סעיד הנ"ל (פיסקה 13), אמרתי כי "יש הצדקה להביא בחשבון תאונות, פחת, בלאי, ירידת ערך המכונית, הכל ממועד שלאחר עשיית הביטוח ועד למקרה הביטוח". לפיכך, נבדל עניין זה של ירידת ערך המכונית מנושא המזגן (ס"ק א' הנ"ל). שהראשון אירע לאחר כריתת חוזה הביטוח, והשני היה ידוע מלפני כן. בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי מרשו שילם תשלום לכינון ולקימום הפוליסה. ב"כ התובע גם היפנה לדברי מר יוסי מדינה, מנהל מרכז תביעות בסניף ירושלים של הנתבעת בחקירתו (עמוד 9 לפרוטוקול) בתשובה לשאלה "ש. כלומר לאחר התאונה ותשלום הכינון, הפוליסה חזרה לקדמותה, משל לא היו נזקים מעולם? ת. אין וויכוח". דברים חשובים, אלא שהם נאמרו במישור העקרוני, ולא היה בהם משום אישור על תשלום כינון בפועל (סעיף 11 א' לסיכומי הנתבעת). באין הוכחה מאת התובע כי שילם עבור כינון, הרי שאין בדברי מר מדינה הנ"ל, כדי להועיל לו. על שיעורה של ירידת הערך - 4% - הסכים גם השמאי מטעם התובע. אלא שאינני סבור כי היה זה מן המידה להפחית מתגמולי הביטוח את מלוא ירידת הערך, היות ועל המבוטח חלה השתתפות עצמית בשיעור של 1.5%כעולה מן הרשימה (ת/2), וכפי שאישר מר מדינה בחקירתו (עמוד 2 לפרוטוקול). כיוון שכך, סבורני, כי משנשא המבוטח בחלק מעלות ירידת הערך, הרי שיש לנכות חלק זה מן ההפחתה שבגין ירידת הערך, ולהעמידה, איפוא, על 2.5% בלבד. ג. אשר לניכוי של 3,000 ₪, בשל כך שלא היה למכונית רישוי ישראלי, הדעת אינה נוחה. מר מדינה הנזכר, אישר בחקירתו (עמוד 9), כי הנתבעת ידעה בשעה שנעשה הביטוח, כי אין למכונית רישוי ישראלי. גם בהקשר זה אפנה לעניין פיטל נ' סעיד הנ"ל, להנמקת עמדתי על כך שאין זה מן המידה לגבות פרמיה בהתעלם מהעדר הרישוי הישראלי, ובבוא יום פקודה, לאחר קרות מקרה הביטוח, להפחית מתגמולי הביטוח בשל העדר הרישוי הישראלי. הנתבעת גם לא הציגה ראייה כלשהי על מה ולמה צריך הניכוי להיות בסך של 3,000 ₪ דווקא, ולא כל סכום אחר. יש חשש כי סכום כסף זה נקבע באופן שרירותי, על כל פנים, הנתבעת לא עשתה לביסוסו (סעיף 4 ג' לסיכומי התובע). כך או כך, כאמור, אין הצדקה להפחתה זו. ד. ועוד ראתה הנתבעת להפחית מתגמולי הביטוח 10% בשל אי סחירות המכונית. לעניין זה, ציין מר מדינה כי מדובר במכונית בייבוא אישי, ללא גיר אוטומטי, ואשר על כן, מחירו בשוק, נמוך (עמוד 13 לפרוטוקול). דא עקא, שוב, מדובר בעובדות אשר היו ידועות בעת כריתת חוזה הביטוח, ולצורך קביעת סכום הפרמיה. אין זה מן המידה, לזוקפן רק ל'חובתו' של המבוטח לצורך תשלום תגמולי הביטוח, ולא ל'זכותו' לצורך תשלום הפרמיה (עניין פיטל נ' סעיד הנזכר). 6. סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובע סך של 800 ₪ (סעיף 5 א' הנ"ל) + 560 ₪ (סעיף 5 ב' הנ"ל) + 3,000 ₪ (סעיף 5 ג' הנ"ל) + 3,800 ₪ (סעיף 5 ד' הנ"ל) + 750 ₪ (בהתחשב עם הנטען בסעיף 10 לתצהיר התובע על נזקיו הלא-ממוניים, וגם בהתחשב עם הטענה לריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981), ובסך הכל - 8,910 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 9.7.99 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט, וכן תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪ בצירוף מע"מ כדין. רכבמחיר מחירון רכבביטוח רכבחברת ביטוחפוליסה