החלטה מונחת בפני בקשתה של קבוצה מעובדי חברת קאפלה קומפיוטרס (להלן: העובדים) כי אתן צו פירוק כנגד החברה, וזאת בשל היותה לטענתם חדלת פרעון, וכשלה מלשלם להם חוב שכר עבודה אשר היא חבה להם. כמו כן, מונחת בפני בקשות הצטרפות של עובדים ונושים נוספים, אשר חוזרים על טענות אלו וקובלים על חיובים שונים בהם לא עמדה החברה. מאידך גיסא, מתנגדת החברה לפירוקה, ולחליפין מבקשת לדחות את ההכרעה במחצית השנה. הנושה הגדול של החברה, בנק איגוד, וכן משפחת מייסד החברה אשר לטענתם נושים בחברה אף הם בסכום גדול, מתנגדים לבקשה. זאת, בטענה כי העתרות לה תגרום נזק בלתי הפיך לחברה ולנושיה. עובדות המקרה; 1. הלקוח הגדול ביותר של החברה, חברה יפנית, הפר לטענת החברה את החוזים עמה וגרם לה נזק עצום. בגלל נזקים אלו נקלעה החברה לקשיים. לאחר משא ומתן, הוסכם כי תערך בין הצדדים בוררות בישראל. במסגרת בוררות זו, תובעת החברה סכום של 20 מיליון דולר מהחברה היפנית, סכום שאין חולק כי הינו עולה בהרבה על מצבת חובותיה. 2. בשל הקשיים שהיו נחלת החברה, פוטרו עובדיה ופעילותה צומצמה למינימום. טענות העובדים; 3. החברה פיטרה את כל עובדיה, ניתקה את אתרי האינטרנט שלה, ואינה משתמשת עוד בחשבונותיה שלה, אלא בחשבונות של אחרים מחשש להטלת עיקולים. 4. החברה לא שילמה סכומים אשר היתה חייבת לשלם לעובדיה כשכר עבודה, ואף ניתנו נגדה פסקי דין בבית הדין לעבודה, אולם מנכ"ל החברה הודה בפני העובדים כי אין לחברה כסף כרגע, ואין היא יכולה לשלם את חובותיה. 5. מתן צו פירוק כנגד החברה הינו מחוייב בכדי לאפשר לעובדים למצות את זכויותיהם בביטוח הלאומי, ולכן יש לתתו. טענות החברה; 6. הבקשה מוגשת בחוסר תום-לב, שיקולים זרים ואדישות לגורל החברה ונושיה, מתוך כוונה לקבל כספי מדינה מידי המל"ל בבחינת "יקוב הדין את ההר". 7. סעד הפירוק הוא סעד דראסטי, אשר טרם נוקטים בו יש למצות את האפשרות להבראת החברה ולפרעון חובותיה בדרכים אחרות. זאת במיוחד במקרה דנן, בו תוך חודשים ספורים עשוי הליך הבוררות להסתיים בתוצאה שתחסל את קשיי החברה ותפרע את כל חובותיה. 8. החברה פעילה עדיין, אם כי באופן מינימלי, על-ידי העסקת המנכ"ל בלבד, לצד עובדים הנשכרים לתקופות קצרות. 9. נושיה העיקריים של החברה מתנגדים לפירוק. החברה חייבת לעובדים, מלבד המנכ"ל, סכומים בסך 150,000 ש"ח לערך. 10. לחברה מוצר טכנולוגי רב ערך, אלא שבמצב הנוכחי, אין ביכולתה, באופן ריאלי, לגייס את הסכום הדרוש להפיק ממנו רווחים בעתיד הנראה לעיין. הסיכוי היחיד להתאוששות החברה הוא זכייה בבוררות. 11. יוצא מכך, כי בעיותיה של החברה הן זמניות בלבד, ולכן ראוי לאפשר לה לפעול כעסק חי ולנהל את הליכי הבוררות מול החברה היפנית. 12. מינוי מפרק עשוי לחסל את הסיכוי לזכות בבוררות, זאת שכן לחברה אין כל כספים מהם ניתן לנהל את ההליך, אשר מנוהל מכספי משפחת המנכ"ל. הזרמת כספים זו תופסק לאלתר אם תכנס החברה לפירוק. 13. לחברה אין נכסים הניתנים למימוש מיידי, זכויותיה במוצרים שונות קשות למימוש, כך שאין למעשה תועלת לנושים (מלבד לעובדים) בפירוק החברה. 14. רק לשניים מהעובדים יש פסקי דין כנגד החברה, אולם אלו לא עשו כל נסיון לנקוט הליכי הוצאה לפועל למימוש חובם. 15. לא הוכח כלל ועיקר כי החברה חדלת פרעון, ולכן לא קמה עילה לפי סעיף 258(3) לפקודת החברות. זאת גם באשר קשיי הנזילות של החברה הם זמניים בלבד. 16. בנק איגוד מוסיף וטוען, כי מאזן הנוחות נוטה כנגד מתן צו הפירוק, כאשר מחד גיסא צפוי נזק עצום אם ינתן, ומאידך גיסא לא צפוי אלא עיכוב במיצוי זכויות העובדים אם ידחה מתן הצו. טענותיו של מר גולדשטיין, מנהל החברה לשעבר; 17. באספה כללית של בעלי המניות של החברה ביום 21.5.01, מסר מנכ"ל החברה, מר וירניק, כי: א. החברה אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי איש מנושיה. ב. כנגד החברה ומנהליה מתנהל הליך פלילי בשל אי העברת ניכויים משכר העובדים לרשויות המס. ג. הנכס היחיד של החברה הוא התביעה כנגד החברה היפנית, ולחברה לכשעצמה אין אף כספים למימון הבוררות דנן. 18. מאז אותה אסיפה, החברה חדלה מכל פעילות עסקית, כולל נטישת משרדיה. כמו כן, המנכ"ל עצמו מסתתר, בכדי לחמוק מנושיו. 19. במצב זה, מן הדין למנות מפרק, אשר יפקח על ניהול הבוררות בכדי להבטיח כי תוצאותיה ימוצו לטובת החברה ונושיה, ולא לטובת אינטרסים פרטיים של המנכ"ל ומקורביו. תגובת העובדים להתנגדויות לפירוק; 20. לא ניתן לקצוב את המשך הליכי הבוררות בזמן, היות ומדובר בהליכים סבוכים ומורכבים, וזאת אף לדברי החברה עצמה (אשר מודה כי נדרשת בדיקה של כ 10,000 מסמכים!). 21. החברה מודה כי היא חייבת לעובדים סך של 150,000 ש"ח, וכן כי היא חייבת סכומים רבים אחרים, מהם כאלה שאי תשלומם מהווה עברה פלילית. כל זאת, בלא פירוט או אף טענה כי היא יכולה לשלמם, אלא לאחר סיום הבוררות. זאת, לאחר שהעובדים ממתינים לכספם כבר שנה! אם סיכויי הבוררות כה גבוהים, כפי שטוענים מתנגדי הפירוק, יתכבדו ויתנו לחברה הלוואה ממנה תוכל לשלם את שכר העובדים בו היא חייבת כדין. 22. משקבע הדין כי רק לאחר מתן צו פירוק יכול עובד לקבל את המגיע לו מהמל"ל, אין לבוא בטענות לעובדים המבקשים פירוק מסיבה זו. עד כאן העובדות והטענות; 23. עקרון היסוד המונח בבסיס עילת הפירוק של חדלות פרעון דומה למעשה לעקרון העומד בבסיסו של מתן היתר לפתיחת הליכי פשיטת רגל: "חובות יש לשלם, לאלתר ובמלואם", זאת אלא אם ויתר הנושה, מכללא או במפורש על חובו, התפשר עליו או הסכים לדחות את מועד הפרעון, או שעומד לחייב חריג אחר בדין המתיר לו שלא לשלם את החוב, בכלל או במועד הנדרש על-ידי הנושה. לשון החוק חד-משמעית; כאשר עומד חוב חלוט (אשר אין מחלוקת בתום-לב על עצם קיומו), והחברה אינה יכולה או אינה רוצה לפרוע אותו, הרי קמה נגדה חזקה של חדלות פרעון היכולה לשמש כעילת פירוק. אמנם, המגמה הנוהגת בפסיקה, כפי שאוזכרה בכתבי בית דין של מתנגדי הפירוק, היא לא למהר לפרק חברה כאשר ישנן חלופות אחרות. אלא שהלכה זו עוסקת, בדרך-כלל, באחד משני המקרים הבאים: א. החוב אינו חלוט, קרי, בין הצדדים מתנהלים עדיין הליכים משפטייים בעניינו. ב. בקשת הפירוק היא פרי סכסוכים פנימיים בין משתתפי החברה. 24. במקרה זה אין עסקינן באף אחת משתי חלופות אלו, ועל כך אין מחלוקת. החברה עצמה מודה, בכתבי בית הדין שלה, במפורש, כי היא חייבת 150,000 ש"ח לעובדים, לצד חובות כבדים עוד יותר לנושים אחרים. כמו כן, לא מוכחש כי חלק מחבות זו מעוגנת בפסקי דין אשר ניתנו כנגד החברה בבית הדין לעבודה ובערכאות אחרות, עליהם לא הוגש ערעור. טענות החברה ויתר מתנגדי הפירוק עוסקות בעיקרן בשני אלו: א. הפירוק יהיה הרה-אסון לחברה ולמרבית הנושים. ב. הנושים הגדולים של החברה, המהווים רוב גדול מסכום הנשיה, מתנגדים לפירוק או למצער מבקשים לדחותו. ג. החברה תתאושש בעתיד כאשר תסתיים הבוררות ותשלם את חובותיה. ד. בקשת הפירוק מוגשת בחוסר-תום לב, באשר היא מתעלמת מהנזקים אשר היא גורמת, וכל כוונתה היא "להוציא כספי מדינה" (כך!) על-ידי פניה של העובדים לביטוח לאומי. 25. מטענות החברה עולה במפורש כי כרגע, וכן בעתיד הקרוב (עד לסיום הבוררות), אין בידה כספים לפרוע, ולו מקצת, מהחובות בהם מכירה היא עצמה. כמו כן, עולה בבירור מכתבי בית הדין, כי החברה הפסיקה כמעט כליל את פעילותה, ואינה פועלת אלא לתחזוק נכסים אובליגטוריים שיש לה מול לקוחות עבר שלה. דומה, כי די בכל אלה כדי להוכיח חדלות פרעון מובהקת העולה מכתבי בית הדין של החברה עצמה. מצב זה לא ישתנה גם אם נתעלם לצורך זה מסכום חובם של כל הנושים הגדולים המתנגדים לפירוק, ונותיר את החברה כשהיא חייבת 150,000 ₪ לעובדים בלבד. 26. דיני פירוק החברות, בניגוד לדיני פשיטת הרגל, אינם קובעים רף תחתון קשיח של חוב לפתיחת הליך פירוק, וזאת ככל הנראה בשל הנחת יסוד כי בניגוד לאדם פרטי, הרי ישות משפטית מלאכותית שאינה מסוגלת לפרוע את חובותיה כאשר מגיע זמן פרעונם אינה ראויה למעשה להוסיף ולהתקיים. לא זאת אלא אף זאת; במקרה דנן, עולה סכום החוב לעובדים, לבדו, בהרבה על הדרוש אף לפתיחת הליכי פשיטת רגל. אין מדובר בחוב זניח אשר התביעה בגינו מעלה ריח של נקמנות או קנטרנות גרידא. טענות ההגנה של החברה; 27. משהגענו עד הלום, ונקבע כי החברה הינה חדלת פרעון למעשה (הגם שב"כ מעדיף לקרוא לכך "קשיי נזילות"), מן הדין לבדוק את העילות שמעלים מתנגדי הפירוק ולבחון האם יש בהן בכדי למנוע את התוצאה המתבקשת של הוצאת צו פירוק כנגד החברה. 28. טענת חוסר תום הלב מצד העובדים, טוב היה לה אלמלא נטענה כלל. הדין הכללי קובע באופן מפורש כי אין בעצם מימושה של זכות, חוסר תום-לב או לחץ פסול לכשעצמו. יתר על כן, אין בכך כדי להצדיק את שאר הביטויים המעליבים והלא-ראויים שנעשה בהם שימוש בכתבי הטענות של החברה. הדברים יפים מכח קל וחומר, כאשר מדובר בנסיון של עובדים, אשר מחכים לשכר המגיע להם כדין. חלקם אף בעלי פסקי-דין חלוטים לטובתם, ועתה נואשו מההמתנה ומבקשים למצות את זכותם במוסד לביטוח לאומי. על עובד שלא קיבל שכרו לא מוטלת "חובת זהירות" כלפי גורלה של החברה החייבת לעניין הנזק שיגרם לה אם תפורק. אם סבורים משתתפי החברה כי התועלת בהמשך קיום החברה עולה על ערך חובותיה לעובדים, היה עליהם להתכבד ולגייס כספים, ולו כהלוואה מכיסם הפרטי, בכדי לשלם חובות אלו ולהסיר את חרב הפירוק מעל צווארם. משלא עשו כן, אין להם להלין על העובדים המבקשים למצות את זכותם שבדין, גם על חשבון החברה והנוגעים בה. 29. מרבית טענות החברה ובנק איגוד כוונו לתועלת הכרוכה בהמשך הפעלת החברה כ"עסק חי", למאזן הנוחות ולכך כי הנושים הגדולים מתנגדים לפירוק. דומה, כי נפלה טעות אצל באי-כוחם המלומדים של מתנגדי הפירוק, באשר נשתכח מהם כי ההליך הראוי לטעון בו טענות כגון אלו הינו לא התנגדות לפירוק, אלא בקשה להקפאת הליכים. משלא הוגשה בקשה כזו, אין כל חובה על נושה אשר לא קיבל את חובו לעצור את בקשת הפירוק בשל הסיבה כי יתר הנושים מתנגדים לכך, זאת משום שאין כל מקום בדין להטיל עליו "חובת זהירות" או "חובת התחשבות" כלפי נושים אחרים, אלא אם מדובר בנסיבות חריגות וקיצוניות, בהן כל התנהגותו של מבקש הפירוק מדיפה ריח של חוסר תום-לב או קנטרנות לשמה. לא כזה הוא המקרה דנן. 30. לעניין ניהול החברה כ"עסק חי": לא זו בלבד, שהדרך הנאותה לעתור לכך, היא על דרך בקשה להקפאת הליכים, וזו לא ננקטה, אלא שספק גדול אם דבר כזה אפשרי, באשר עולה מהראיות כי החברה חדלה זה מכבר לתפקד כעסק חי: עובדיה פוטרו, משרדיה נסגרו, ואין היא אלא "פעולות יחיד" של המנכ"ל בלבד, תוך הזקקות מדי פעם לעובדים בודדים ואקראיים הנשכרים לתקופה קצרה. סוג זה של פעילות אינו אלא שמירה מוגבלת ותחזוק נכסי החברה - פעילות מן הסוג שמפרק יכול לבצעה, ואף מבצע אותה הלכה למעשה במקרים מעטים. 31. למעשה, דומה כי הנכס היחיד בעל ערך אשר נותר לחברה הינו התביעה המשפטית על דרך בוררות שהיא מנהלת כנגד החברה היפנית. בהחלטתי בעניינם של חברת האחים בנדיקט כבר הזדמן לי לקבוע כי במקרה כזה אין להמנע מפירוק, גם אם יתכן כי בבוא היום תכניס התביעה סכומים ניכרים לקופת החברה. תרופתה של החברה במקרה זה היא הגדרת המשך ניהול ההליכים כחלק מתפקידו של המפרק אשר יתמנה לחברה. דומה, כי דין זה יפה גם לנסיבות המקרה דנן. יתכן כי במקרה הנוכחי כיוון שהבוררות כבר החלה יוכל המפרק לבקש להצטרף לבוררות לצידו של עו"ד שפיגלמן, כאשר עו"ד שפיגלמן הוא זה שימשיך להופיע.. אמנם, המתנגדים מעלים חששות, לפיהם אם יתמנה מפרק, לא יהיה מהיכן להמשיך ולממן את הבוררות. חשש זה, אין בו כדי לשנות את התמונה, וזאת מהסיבה הפשוטה כי הנושים המתנגדים לפירוק בעצמם (כולל הנושה המאיים כי יפסיק את המימון) הם אלו אשר עתידים להנות בבוא היום מפירות הבוררות, ולכן דומה כי יהיה גם יהיה להם אינטרס להעביר את הסכום הנדרש למימון הבוררות. זאת, באשר הסכום אשר יכנס לקופה בבוא היום, לטענתם הם, יהיה גבוה עשרות מונים; ולבעלי הענין תשאר "שארית" מכובדת. אם אין הנושים המתנגדים מעוניינים להמשיך ולממן את הבוררות, שאני, שהרי אין הם פוגעים בכך אלא בעצמם (ובחברה אשר אין לה זכות מוקנית למימון) בלבד, ולא במבקשי הפירוק. אין כל סיבה, מן הדין או מן הצדק כי אמנע מפירוק החברה ואפגע בעובדים מבקשי הפירוק בשל "בומרנג" זה אשר מכוונים המתנגדים אל עצמם. יותר מכך, אם הבנק סבור שאין מקום, בשל קיום הבוררות ליתן צו פירוק - יתכבד ויציע לממן או להשתתף במימון הבוררות; במקרה זה יהא זה בבחינת "כסף טוב שילך אחרי כסף טוב", להבדיל מאותם מקרים בהם בנקים ממנים הליכים שיש בהם משום "כסף טוב שהולך אחרי כסף רע". 32. הטענה כי לא מוצו הליכי ההוצאה לפועל כנגד החברה וכי אין בהליך תועלת לנושים עדיף היה לה אלמלא נטענה כלל ועיקר. טענה זו נידונה על ידי בעבר בעניין קורן נ' לה-מור - התנגדות להתראת פשיטת רגל, והן בפרשת האחים בנדיקט, ונקבע חד-משמעית כי אין היא רלוונטית, באשר הנושה מבקש ההליך הוא המופקד על ענייניו, ואין לחייב כל יכולת להשמע בטענה הנוגעת לתועלת או העדר התועלת לנושים. כמו כן, נפסק בפרשת קורן במפורש, כי לחייב אין כל זכות מוקנית כי ינקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל דווקא, ולא הליכי פשיטת רגל או פירוק (לפי העניין), כאשר אין מניעה בדין מלפתוח בהליך כזה. במקרה דנן, יפה הלכה זאת מכח קל וחומר, באשר החברה עצמה מודה כי מלבד זכות התביעה שלה כנגד החברה היפנית, אין לה נכסים ברי-מימוש! 33. מכל האמור לעיל עולה, כי דין בקשת הפירוק להתקבל, בסייג כי בין תפקידיו העיקריים של המפרק פניה לקבל הוראות בענין המשך הליך הבוררות כנגד החברה היפנית, וזאת למען מקסום קופת הפירוק. החברה, וכן שני המתנגדים האחרים, מר וירניק ובנק איגוד, ישאו כ"א בהוצאות המבקשים ובשכר-טרחת עורך דינם בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כל-אחד, סכום אשר ישא הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 34. על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ניתן בזה צו פירוק לפיו: א. החברה הנ"ל תפורק בידי בית-משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. ב. כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים לעניין החברה שבפירוק. ג. כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב יהיה המפרק הזמני של החברה, וזאת עד להכרעת אסיפת הנושים לזהותו של המפרק הקבוע. ד. נושאי המשרה בחברה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונס הרשמי בתל-אביב, וזאת כדי למסור כל מידע שיידרש בנוגע לעסקי החברה. כן, יתייצבו המנהלים לחקירה במשרדי הכנ"ר בכל עת, לפי דרישתו. פירוק חברהנושה