ביטול הסכם שיווק

פסק דין 1. התובעת עסקה בתקופה הרלבנטית לתובענה, בשיווק סחורות בדיוור ישיר, לרבות באמצעות ויזה וישראכארט. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הוקמה ביום 6.9.95 ומנהלה ובעל המניות העיקרי בה הוא הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). ביום 12.11.95 נחתם חוזה בין התובעת לנתבעת לפיו מתחייבת הנתבעת לייבא ולספק לתובעת 1000 מעמדים מעץ לעציצים עפ"י דוגמה שהתובעת הציגה לנתבעת ושהמפרט לה צורף כנספח א' לחוזה. בכותרת לחוזה צויינו שמות הצדדים לחוזה, והנתבעת - בשמה המלא "סיוון יבוא ושיווק מוצרי נוחות בע"מ". במקום שהיה מיועד לחתימת "הספק" בסיפא לחוזה הוטבעה חותמת “s.b.s.g. holdings bruckner sebastian general manager tel 09-400498”. התובעת פירסמה הצעה למכירת מעמדי העץ ללקוחות שונים, ואולם הנתבעת לא סיפקה את הסחורה, וביום 22.12.95, הודיעה הנתבעת על ביטול ההסכם. לפיכך הגישה התובעת תביעתה על סך של 500,000 ₪ הכוללים: א. פירסום בויזה וישראכארט בעלות של 20,000 ₪ (בצירוף הפרשים ליום הגשת התביעה - 25,000 ₪). ב. הפסד רווח למכירת הסחורה - 360,000 ₪. ג. עלויות ביטול ופיצוי - 20,000 ₪. ד. פגיעה במוניטין - 95,000 ₪. 2. לטענת התובעת ההתקשרות היתה עם הנתבע באופן אישי ולא עם הנתבעת, שעל קיומה לא ידעה התובעת עד לאחר שהנתבעת ביטלה את ההסכם והתובעת הודיעה כי נגרמו לה נזקים. אז, לטענת התובעת קיבלה לראשונה מכתבים של הנתבעת. עוד טוענת התובעת, בהקשר זה, כי מנהלה לא שם לב לכותרת ההסכם בה צוייין שמה של הנתבעת, וכי סבר כי החותמת בסיפא לחוזה מייצגת רק שימוש של הנתבע בשם מסחרי. בחותמת זו לא נכללה המלה "בע"מ" ומכאן, בין היתר שזו חתימתו האישית של הנתבע. כן טענה כי לנתבעת אין מקום עסקים או עובדים וכל פעילות, אם קיימת נעשית ע"י הנתבעת מדירתו. בסכומיה, הוסיפה התובעת וטענה למצגי שוא שביצע הנתבע הן באשר ליכולת ייצור המעמדים ואספקתם, והן באשר לנסיונו ביבוא סחורות מרומניה. כן טענה כי הנתבע לא ביצע כלל את ההזמנה, כי יש להטיל עליו אחריות אישית מכח הרמת מסך ההתאגדות עקב מרמה, הטעייה והתנהגות שלא בתום לב, משלב המו"מ ועד להפרת החוזה, וכי הוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות כאשר הוא הנהנה מהסיכוי שבעסקה, ואילו הנתבעת, שאין לה נכסים, נושאת בכל הסיכון. ואולם, ב"כ הנתבעים התנגד להוספת האמור, בישיבת ההוכחות, בבחינת הרחבת חזית, ואכן יש באמור כדי להוות הרחבת חזית שאין לקבלה בהתחשב בהתנגדות ב"כ הנתבעים. לטענת הנתבע הוא אינו צד להסכם, חתם עליו רק בשם החברה, והעובדה שהנתבעת היא המתקשרת בהסכם היתה ידועה לתובעת כל העת. בנוסף הוא טוען כי ההסכם מהווה אך ורק הסכם מסגרת, לפיו בתוך חודש מההזמנה יסופקו המעמדים במכולות בגודל 20 - 40 רגל עפ"י הכמות המוזמנת. עוד הוא טוען כי לאחר חתימת ההסכם הזמין את המעמדים מהיצרן הרומני, והם יוצרו על ידו, אלא שהתברר כי עקב סופה קשה ושלגים, נחסמו דרכי הגישה מהמפעל לנמל והנתבעת לא תוכל לעמוד בתנאי אספקה של חודש ימים אם תתקבל הזמנה מהתובעת. הנתבעת הודיעה על כך לתובעת על מנת שתשלח את הזמנתה רק לאחר סיום הסופה, אך התובעת דרשה כי המעמדים יסופקו לה באופן מיידי, ולפיכך לא נותרה לנתבעת ברירה והיא ביטלה את ההסכם. טענותיהם האחרות של הנתבעים נוגעות להוכחת הנזק ע"י התובעת. 3. אינני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבע חתם על ההסכם באופן אישי. הכותרת להסכם קובעת באופן ברור שהמתקשרת עם התובעת היא הנתבעת, ושמדובר בחברה בע"מ. בנסיבות אלה החותמת בסיפא להסכם, שאמנם אין בה את המילה "בע"מ", אך הנתבע מצויין במפורש כמנכ"ל החברה, אינה יכולה להתפרש כחתימה אישית או כחתימה בשם עיסקי. אני גם דוחה את טענת התובעת כי מנהלה לא שם לב לכותרת להסכם למרות התיקונים שעשתה התובעת בטיוטה שהועברה לה ע"י הנתבעים ותוקנה על ידה. אין בעובדה שהנתבע הינו בעל המניות העיקרי של הנתבעת כדי להטיל עליו חבות אישית. אדם רשאי לעבוד במסגרת של חברה בע"מ ומשמעות הסדר זה, דהיינו שאין עליו חבות אישית ברורה למתקשר עימו, במיוחד מתקשר עיסקי. גם העובדה שבעת הקמת החברה, כתובתה הרשומה היתה בדירתו של הנתבע, אין בה כדי להטיל עליו חבות אישית, מה גם שהנתבע הציג כתובת משרד ששכר עבורה מאוחר יותר. לכך יש להוסיף כי הנתבע הציג ראיות לפיהן היתה לחברה פעילות נוספת לבד מהעיסקה נשוא התובענה. 4. כאמור, טענות התובעת שיש להרים את מסך ההתאגדות או לחייב את הנתבע באופן אישי בשל מרמה, מצג שווא וחוסר תום לב עלו לראשונה בתצהירי העדות הראשית מטעמה, ואין לקבלן בהיותן בגדר הרחבת חזית. לאור כל האמור לעיל התביעה נגד הנתבע נדחית. 5. כאמור טוענים הנתבעים כי ההסכם שנחתם בין הצדדים מהווה הסכם מסגרת, וכי היה על התובעת להוציא על-פיו הזמנה, דבר שלא עשתה. לטענה זו יש תמיכה מסוימת, ראשית בכך שבכתב התביעה נאמר: "התובעת הזמינה מייד עם החתימה על ההסכם את הסחורה" (סעיף 8 לכתב התביעה), ולשם מה היה עליה להזמין עם החתימה על ההסכם, אם ההסכם עצמו הוא הוא הזמנת הסחורה. תמיכה נוספת ישנה בהסכם הקובע: "הספק מתחייב לספק למזמין את הכמות המוזמנת תוך חודש ממועד קבלת ההמנה", כאשר ברגיל קובע ההסכם פרק זמן לקיומו מחתימת ההסכם. יחד עם זאת הגעתי לכלל מסקנה כי ככל שדורש החוזה קיבלה הנתבעת הזמנה חד משמעית לאספקת ההזמנה. ראשית החוזה מציין כי: "המזמין מזמין בזה והספק מתחייב לספק למזמין 1,000 סטים מורכבים של קישוטי עץ, להלן - "הכמות המוזמנת"". ניסוח זה פירושו כי ההזמנה נעשתה בעצם החתימה על החוזה. שנית, החוזה לא קבע כי ההזמנה צריכה להיעשות בכתב דווקא, במיוחד כאשר לחוזה צורף המפרט של המעמדים המוזמנים. מספר המעמדים הועמד על 1,000 במקום על 18,000 כפי שהיה בטיוטת החוזה, מה שמייתר את האספקה במספר מועדים. יש אף לציין כי גם בטיוטת החוזה לא נדרשו הזמנות לאספקת הסחורה אלא היא היתה אמורה להישלח במכולות של 40 רגל בקצב של מכולה אחת לשבועיים, למעט המכולה הראשונה שהיתה אמורה להיות של 20 רגל. גם הנתבע הודה בתצהירו כי הנתבעת עמדה על ביצוע המשלוח באופן מיידי, ולא הסכימה, לגרסתו, לדחות את קבלת הסחורה עד לאחר שיפסק מזג האויר הגרוע, ופירושו שהיא מבקשת כי תסופק לה הסחורה עפ"י החוזה כפי שהיא זכאית. גם מתכתובות הצדדים עולה שהיה ברור לשני הצדדים, ואף מוסכם עליהם כי על הנתבעת לספק את 1,000 הסטים האמורים בחוזה. 6. אין מחלוקת כי הסחורה לא סופקה. הנתבעת במכתבה מיום 18.12.95 הודיעה לתובעת כי עקב בשל שלגים וסערות עזות לא ניתן היה להוביל את הסחורה לנמל, ו"עקב כך אנו פונים אליך בשאלה האם החוזה שנחתם ביננו עדיין בר תוקף ללא כל ערעור או לא?!!". למקרא מכתב זה מתעורר ספק אם אכן יוצרה הסחורה שכן הנתבעת מודיעה כי: "במידה ותרצה לבטלו יש באפשרותינו לבטלו גם אצל היצרן". ביום 19.12.95 פונה התובעת לנתבעת בדרישה שתודיע באופן מיידי ובכתב מתי תסוק הסחורה, וכן העירה כי מבין השיטין עולה ממכתב הנתבעת מיום 18.12.95 כי הסחורה לא יוצרה (בשל היכולת לבטל את ההזמנה אצל היצרן). במכתבה של הנתבעת מאותו יום (19.12.95) נאמר כי הסחורה יוצרה והיא במחסני המפעל וכי "עם קבלת הוראותיך... המשלוח יוצא אליך ללא דיחוי ובתנאי שאדוני לא ידרוש עקב האיחור כל פיצוי שהוא". דהיינו הנתבעת התנתה את ביצוע החוזה על ידה, בקבלת ויתור של התובעת על זכות תביעתה לנזקים שנגרמו לה עקב האיחור בביצועו. ביום 22.12.95 שלחה הנתבעת הודעת ביטול כדלקמן: "בזאת אנו מודיעים לכם שעקב חילוקי דעות חמורים שנתגלו בינינו אנו מבטלים את החוזה שנחתם..." מהתכתובת האמורה, וגם מגרסתה של הנתבעת לא עולה כי התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות כלשהן, אלא לכל היותר, אם אקבל את גרסת הנתבעת, היא לא יכלה לעמוד במועד האספקה בשל סופת שלגים. 7. בהקשר זה יש לציין כי לטענת הנתבעת היה על התובעת, עפ"י ההסכמים הנהוגים עם ויזה וישראכארט להחזיק את הסחורה במחסניה, בעת הפירסום בחוברות המכירה שלהן. מאחר ולא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. טענה זו לא הוכחה בהתחשב בהזמנת פרסום (ת/6) שהגישה התובעת מול נוסח הזמנת הפרסום של אותה חברה שצורפה לתצהיר הנתבע. 8. יש לציין כי הנתבעת לא הגישה הזמנה כלשהי שביצעה במפעל ברומניה, וכל מסמך כאמור אינו מופיע גם בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה שהוגש ע"י התובעת. ההוכחה כי ההזמנה בוצעה על ידי הנתבעת אצל היצרן הרומני הינה עניין שכל כולו מוטל על הנתבעת, לכאורה גם אין כל קושי להוכיח את ביצוע ההזמנה, אם נעשתה, ובכל זאת לא עמדה בכך הנתבעת. גם מזג האויר הקשה הנטען לא הוכח ולא סגירת הנמל בשל כך למשך מספר ימים (יש אף להעיר שגם אילו נסגר הנמל לכמה ימים בשל מזג אויר קשה, אין הדבר מצדיק את ביטול ההסכם). 9. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת הפרה את התחייבותה על פי ההסכם לספק לתובעת 1,000 מעמדי עץ לעציצים. כמו כן לא הפרה התובעת את ההסכם באופן כלשהו המזכה את הנתבעת לבטל את ההסכם, וגם בעשותה כן שלא כדין, הפרה הנתבעת את ההסכם. 10. למרות כל האמור לעיל, מסכימה אני עם בא כח הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה את הנזקים שהיא טוענת להם. אשר להפסדים הנטענים בעסקה עם חברת בסט פוינט - אלה לא נטענו כלל בכתב התביעה. באשר לעסקאות עם ויזה וישראכארט - התובעת צירפה הזמנות למעמדים, במספר נמוך לעין ערוך מההזמנה עפ"י החוזה. עפ"י חומר הראיות שהגישה התובעת, היא הודיעה לויזה וישראכארט כי אינה יכולה לספק את המעמדים וכי היא תפנה במכתב הסבר והתנצלות ללקחות, וכן הגישה אחד מהמכתבים ללקוחות כדוגמה. התובעת לא הגישה מסמך כלשהו לגבי עלויות הפרסום בויזה ובישראכארט, ולא ראייה כלשהי לגבי עלויות הביטול הנטענות. כמו כן לא הוכיח התובעת מה היה הרווח אילו היתה מתבצעת העיסקה. מעבר לכך שאילו כאמור היתה הנתבעת מספקת את כל המעמדים היו נמכרים רק אלה שנמכרו בפועל, הרי שעפ"י ההסכם כל העלויות המתבקשות מרגע הגיע הסחורה לארץ היו על התובעת, והיא לא הגישה מסמך כלשהו מהו הרווח נטו לאחר הפחתת ההוצאות שהיה נשאר בידיה. בנוסף לא הוכיחה התובעת את המוניטין שהיה לה ולא את הפגיעה בו, לרבות אי הוכחת העובדה שויזה וישראכארט לא הסכימו עוד להתקשר איתה בהסכם מסוג זה, וכי הדבר נעשה בשל העסקה נשוא התובענה. לאור כל האמור לעיל לא הוכיחה הנתבעת מי מהנזקים שהיא טוענת להם, ודין התביעה להידחות. 11. אשר על כן התביעה נדחית. בנסיבות לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות. חוזהביטול חוזההסכם שיווק