החלטה מונח בפני ערעורם של מאיר ורינת (להלן: "המבקשים") על כך כי הנאמנת לנכסי פושטת הרגל מרים מעודד (להלן: "הנאמנת") דחתה את תביעת החוב שהגישו ברובה הגדול. עובדות המקרה; המבקשים הגישו לנאמנת ביום 22.2.00 הוכחת חוב על סף 574,247 ש"ח, אולם הנאמנת החליטה לאשר אך ורק סכום של 40,768 ש"ח מתוכו. טענות המבקשים; 1. הנאמנת שלחה אל המבקשים מכתב בה כתבה כי לא תוכל לקבל את תביעת החוב שלהם, אלא אם ימציאו מסמכים נוספים כמפורט במכתבה. למרות שמסמכים אלו הומצאו, לשיטת המערערים, כולם, החליטה הנאמנת לאשר פחות מעשירית מהסכום שנתבע. 2. הנאמנת טענה כי דחיה זו מבוססת על העדר פרטים אשר כלל לא נדרשו במכתבה הקודם. הנאמנת סרבה לשנות את החלטתה, וזאת למרות שהמערערים המציאו לה גם פרטים ומסמכים אלו. 3. הנאמנת טעתה, כאשר ביססה את החלטתה לדחות את התביעה בגין כספים שהעבירו המבקשים לחייבת בשל "העדר מסמכי בנק ו/או שיקים ו/או העברות בנקאיות", זאת כאשר לטענת המבקשים כל אותן העברות נעשו במזומן, דבר אותו אין החייבת מכחישה. 4. הנאמנת טעתה כאשר ביססה את החלטתה לדחות את התביעה ביחס לשיקים של החייבת שבידי המבקשים, באשר אלו לא הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ. 5. לא היה "שיתוף פעולה נסתר" בין החייבת למבקשים לעניין כניסתם לדירתה, כפי שטוענת הנאמנת. קל וחומר שהעדר הכחשה מטעם החייבת בעניין חובה למבקשים לא היה מטעם זה. כמו כן, לא היתה הנאמנת צריכה להתחשב בהכחשת החייבת את יתר תביעות החוב, בעודה מודה דווקא בזו של המערערים. 6. הנאמנת אינה רשאית לחייב את המבקשים בדמי שכירות ראויים עבור התקופה בה שהו בבית החייבת, היות והמבקשים שילמו לחייבת 2500 ש"ח בחודש. לא ברור איזו "הוכחה פוזיטיבית" דורשת הנאמנת, כאשר החייבת עצמה הודתה כי המערערים שילמו לה תשלומים אלו. 7. הנאמנת טעתה בפרשנותה למסמכים אשר הגישו המבקשים לעניין חוב בגין רכישת מכשירי חשמל עבור החייבת. זאת, היות והמבקשים הבהירו מלכתחילה כי בתדפיס כרטיס האשראי הרלוונטי כלולים גם מכשירים אותם רכשו המבקשים עבור עצמם. כמו כן: א. אין חשיבות לעובדה כי המכשירים סופקו לבית החייבת, היות ודבר זה נעשה לפי בחירתה. ב. אין חשיבות לכך כי סיכום הרכישה נעשה עם חברה לחיים של החייבת, כל עוד המכשירים סופקו בפועל לה עצמה. תשובת הנאמנת; 8. לעניין השיקים בסך 300,000 ש"ח: המשיבים לא המציאו לנאמנה את כל המסמכים שנתבקשו על ידה. הנאמנת דרשה במפורש עותק ממסמכי הבנק/שיקים/העברה בנקאית המעידים על העברת הכספים, הן לעניין השיקים דנן והן לעניין דמי השכירות החודשיים שנטענו. אסמכתאות אלו לא הומצאו עד היום. מסיבה זו, נדחתה הדרישה לסכומים אלו. לא יתכן כי הנאמנת תסתמך על טענות בעל-פה להעברת סכומי עתק כאלו בין המבקשים לחייבת. 9. ההלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בע"א (ת"א) 4297/98 בוזגלו נ' אוטמזגין, קבעה כי פרעון שטר מחייב קבלה. באותו מקרה נדחתה טענת "פרעתי", אשר לא לוותה בקבלה, זאת באשר אין לה מקום כאשר נהוג באורחות המסחר הרגילות (וכן לעניין פרעון חובות) כי נוטלים קבלה עבוד תשלום כלשהו - במיוחד אם המדובר בסכומים גבוהים. 10. אין כל נפקות לכך כי החייבת לא הכחישה את קבלת הסכומים. זאת בעיקר לאור העובדה כי הנאמנת חושדת בשיתוף פעולה בין צדדים אלו, מה גם כי החייבת הוכחה ככזו שאינה דוברת אמת במספר הליכים הנוגעים לפשיטת הרגל. בין היתר, פנתה החייבת לביהמ"ש בבקשה לעיכוב ביצוע של צו פינוי שהוצא נגדה, בטענה כי טרם מצאה קורת גג לראשה, ויומיים לאחר כן הכניסה את המערערים לגור במקומה, כאשר היא מוצאת לפתע פתאום דיור חלופי. 11. העובדה כי המבקשים לא הגישו את השיקים לפרעון בלשכת ההוצל"פ לא היוותה אלא גורם נוסף אשר חיזק את שאלת מהימנותם של אותם שיקים. לכך הצטרפה גם העובדה כי המבקשים כלל לא הוזכרו כנושים בדיווחי החייבת, עד למועד בו ביקשה הסדר נושים. במועד זה, נכנסו המבקשים לפתע לגור בביתה, כאשר באותה עת ניתן כנגדה צו פינוי. 12. דווקא התנהגות זו של המערערת, אשר הכחישה את כל החובות מלבד החוב לטובת המערערים, מחשיד את הצדדים דנן בשיתוף פעולה, ולא להיפך. לעובדה זו יש משקל, המצטרף למצב הראייתי ה"עגום" של תביעת המבקשים לגופה. 13. לעניין רכישת מכשירי החשמל: א. המסמכים שניתנו מורים על כך כי הסכם ההלוואה נעשה בין המבקשים לחברה לחיים של החייבת, ולא בינם לחייבת עצמה. כמו כן, חלק מהמוצרים סופקו לבתה של החייבת, ולא לה. ב. כמו כן, המסמך דנן הוא סתום, ונושא תאריך הקודם בכמעט שנה וחצי למועד פרעון השיקים. ג. מיתר האישורים לעניין המכשירים לא ניתן להבין מה רכשו המבקשים עבור החייבת, ובאיזה סכום. ד. הסכומים ותאריכי הרכישה אינם מתיישבים עם המידע המופיע בחשבונות כרטיסי האשראי. ה. העובדה כי המבקשים שינו פעם אחר פעם את סכום קניית המכשירים דנן, אשר נע חליפות בין 80,000 ש"ח ל 15,000 ש"ח(!) - אף היא איננה מסייעת בידם וזאת בלשון המעטה. 14. לתביעת החוב אשר אושרה למערערים בגין יעוץ משפטי צורפו ריבית והצמדה כדין. לא ידוע לנאמנת על כל הסכם אשר קבע סכום ריבית שונה. ההסכמים עליהם מסתמכים המערערים נעשו עם חברה לחיים של החייבת, עבור נקיון שיקים ולא עבור יעוץ משפטי, מה גם שקדם לתאריך השיקים ב-5 חודשים! 15. מכל הסיבות הללו, דין הערעור להדחות. תגובת המערערים לתשובת הנאמנת; 16. לא ניתן היה לספק לנאמנת העתקים ממסמכי בנק/שיקים/העברות בנקאיות, שכן הכספים ניתנו על-ידי המערערים במזומן, דבר אותו לא הכחישה החייבת. בנסיבות אלו, לא ברור על איזו "ראיה פוזיטיבית" מדברת הנאמנת. 17. ההלכה אותה מצטטת הנאמנת אינה רלוונטית, שכן בפרשת בוזגלו נידונה תביעה שטרית בה היתה מחלוקת על עצם פרעון השטר. במקרה דנן, אין מחלוקת בין המערערים לחייבת כי היא קיבלה את הכספים בעד השיקים נשוא הוכחת החוב. כמו כן, השטרות אשר מסרה החייבת בעד הכספים הינם "קבלה" לצורך העניין. 18. אין כל הוכחה לקנוניה בין המערערים לחייבת: המערערים סייעו למבקשת לנסות ולהגיע להסדר נושים, ואף הגיעו עמה להסדר במסגרתו התגוררו בביתה בעבור תשלום חודשי בן 2500 ש"ח אשר שילמו במקומה לקופת כונס הנכסים הרשמי. בכל אלו, אין ראיה לקנוניה פסולה לעניין הוכחת החוב. 19. המועד הנכון לציון נושים הוא מועד הגשת הבקשה להסדר. לא ברור למערערים על איזה מועד אחר טוענת הנאמנת, כי היה על החייבת לציין את שמות המערערים. 20. תעודות המשלוח שצרפו המבקשים מעידות כי רכשו את מוצרי החשמל עבורה או עבור בתה לפי בקשתה, ולכן לא ברורה טענת הנאמנת בעניין זה. המערערים מכחישים כי בדרישתם הראשונית תבעו 80,000 ש"ח. עד כאן העובדות וטענות הצדדים להלן החלטתי; המסגרת הנורמטיבית; 21. עסקינן במחלוקת הנסבה בעיקרה על הפן הראייתי של בדיקת הוכחות חוב בידי נאמן בפשיטת רגל. דומה, כי יש מקום להזכיר, טרם בדיקת נסיבות המקרה, מספר עקרונות יסוד חשובים, העומדים בבסיס שיקולי בית המשפט של פשיטת רגל כאשר הוא יושב כערכאת ערעור על החלטות הנאמן. א. נטל ההוכחה בדבר קיום החוב הינו תמיד על הנושה, זאת משום שהנושה הוא זה הטוען לקיום חוב, קרי, הוא זה המבקש להוציא מחברו. בניגוד לסכסוך משפטי בין נושה לחייב סולבנטי, העובדה כי החייב מודה בחוב פלוני אינה מקבלת בהכרח משקל מכריע. זאת, היות ולא פעם עשויים חייבים לנסות ולבצע העדפת נושים, גם בין היתר מתוך שיקול כי אותם כספים לא יוותרו ברשותם בלאו-הכי, ולכן עדיף להם, משיקולים שונים, כי יעברו אל נושה פלוני, ולא אל נושה אלמוני. ב. אין כל חיוב המוטל על הנאמן בדין, "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו. אם עשתה כך הנאמנת, הרי שפעלה לפנים משורת הדין. קל וחומר, שאין "לתפוס" נאמן על רשימת מסמכים שדרש, כאילו היתה זו "הודאת בעל דין" כי אין הוא זקוק למסמכים נוספים, או שלמסמכים אלו משקל מכריע, ולא ניתן אלא לקבל את הוכחת החוב אם יוגשו. ג. כאשר אין בפני נאמן הוכחה מכרעת לכאן או לכאן, הרי שזכותו וחובתו להתחשב גם בראיות נסיבתיות, כאילו היה שופט היושב בדין. זאת, כל עוד לא חרג מהמותר ומן הסביר. לכן, אין לפסול, בדרך-כלל, החלטה של נאמן אשר הסתמכה בין היתר על ראיות כאלו, אלא אם כן השתכנע בית המשפט כי נתן להן משקל מוגזם או מעוות. ד. אמנם, הנאמן אינו בית משפט במלוא מובן המילה, אולם, בשל היותו ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, שחלק מתפקידו הינו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, הרי שעל בית המשפט של ערעור לא להקל ראש בקביעות עובדתיות שקבע. יוצא מכך, כי גם עם מידת ההתערבות של בית המשפט של פשיטת רגל בקביעותיו העובדתיות של הנאמן עולה על מידת ההתערבות הנהוגה בקביעותיה של ערכאה שיפוטית הנתונה לערעור, הרי שעדיין, יש לנקוט זהירות בכל הנוגע להתערבות בקביעות אלו, ולא להופכן כלאחר-יד. 22. טענתם המרכזית של המבקשים הינה כי הנאמנת פסקה לרעתם משום ש"הרשיעה" אותם בקנוניה אשר נעשתה יחד עם החייבת. זאת, לטענת המבקשים, בלא שנטל הראיה לעניין זה הורם כדין, ואף בלא לזמן את המבקשים ולשמוע את טענותיהם בעניין זה. דומה, כי בטענתם זו נתפסו המבקשים לכלל טעות. אין המדובר, בנסיבות המקרה דנן, בתביעה של הנאמנת כנגד המבקשים שמטרתה להרשיעם בדין או להוציא מידם דבר-מה (כגון בקשה לביטול הענקה או העדפת מרמה). לכן, אין הנאמנת צריכה, ודומה כי בנסיבות המקרה לא התכוונה כלל ועיקר להוכיח קיום של קנוניה פסולה בין המבקשים לחייבת. 23. עסקינן בהוכחת חוב אשר הגישו המבקשים לנאמנת, מכח טענתם כי הם נושים בחייבת. כפי שנאמר קודם לכן, בתביעה מעין זו, המבקשים הם הצד אשר "מבקש להוציא מחברו", ועליו נטל ההוכחה. בנסיבות המקרה, כאשר עדותה של החייבת עצמה אינה אלא ראיה שמשקלה שנוי במחלוקת חריפה, רשאית היתה הנאמנת להתחשב ב"תמיהות" שעלו אצלה בדבר היחסים בין הצדדים דנן. אין חולק, מעצם העובדה כי נאמנת חושדת שיחסי חייב-נושה מסויים שונים באופן ניכר מיחסי החייב עם יתר הנושים, אין כדי לשמש, לכשעצמה, לדחיית תביעת החוב. אלא, שזכותה וחובתה של הנאמנת, אשר עולים אצלה חשדות מעין-אלו, "לעמוד על המשמר" ולהקפיד יותר בדרישת הראיות אשר היא דורשת מהמבקשים. מעשתה כך, ולא הוכח כי חרגה מגדר הסביר, פעלה הנאמנת כדין, ואל להם למבקשים לבוא אליה בטרוניה על כך. כעת לא נותר אלא לבדוק, האם נפלה אצל הנאמנת שגיאה בהערכת משקלן של הראיות או ניתוחן אשר עולה לדרגה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. הכרעה בנסיבות המקרה דנן; 24. השאלה העיקרית עליה חלוקים הצדדים היא שאלת עצם מתן הכספים לחייבת, אשר הינה שאלה עובדתית טהורה. מחלוקת זו נטושה כעת לא בין שני צדדים סולבנטיים למשפט, אלא בין נושה לכאורה הטוען "שילמתי", לבין נאמנת, הבאה בנעליה של החייבת בכל הקשור (בין היתר) ליצוג משפטי. לכן, כאשר טוענת הנאמנת כי לא הוכח תשלום, הרי שקיימת מחלוקת על עצם ביצוע התשלום. העובדה כי החייבת מודה בחוב אינה אלא ראייה נוספת, אשר משקלה משתנה לפי נסיבות העניין. דומה כי הדין עם טענת הנאמנת, כי בנסיבות המקרה, וביחוד לאור התנהגותה של החייבת בכל הנוגע לחובותיה, משקלה של ראיה זו אינו גדול. 25. מסיבה זו, כאשר לא שוכנעה הנאמנת כי תשלום אכן בוצע בפועל (ואין בשיקים המאוחרים, שאינם אלא התמורה הנגדית הנטענת, כדי להעלות או להוריד), זכותה היתה לדרוש ראיות לביצוע העברת הכספים בפועל. המבקשים הודו למעשה כי ראיות כאלו אינן קיימות, באשר לטענתם הועברו כל הכספים (ואין מחלוקת כי מדובר על סכומים גדולים מאד) במזומן, ובלא קבלות. דומה, כי בדיוק למקרה זה יועדו הלכת בוזגלו נ' אוטמזגין: מקרה בו ביצוע תשלום שנוי במחלוקת. להלכה זו לא נותר לי אלא להצטרף בנסיבות המקרה דנן, וזאת אף מכוחו של קל חומר. משהתקשרו המבקשים בהסכמים עם חייבת, אשר על קשייה הכלכליים ידעו היטב אף לשיטתם (שהרי חלק מהסכום שילמו עבורה, לטענתם, לידי כונס הנכסים הרשמי...), הרי חזקה על כל אדם סביר כי היה דואג לגבות היטב-היטב כל תשלום בקבלות מתאימות. משלא עשו המבקשים כך, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד. 26. כאן השלב להכריע במחלוקת בדבר קניית מכשירי החשמל. לאור נסיבות המקרה, דומה כי רשאית היתה הנאמנת להתחשב באי ההתאמה בין תדפיס כרטיס האשראי לחשבוניות אותם סיפקו לה המבקשים. אי התאמה זו חלה הן בסכומים והן בתאריכים אשר נשאו החשבוניות השונות. דומה, כי המבקשים לא סיפקו כל הסבר מניח את הדעת לעניין זה, ולמעשה כמעט ולא התייחסו בכתב תשובתם (בניגוד לפירוט בו התייחסו לנושאים אחרים הכרוכים בקניית מכשירי החשמל). לכן, די בכך בכדי לקבוע כי לא נפלה אי סבירות בקביעותיה העובדתיות של הנאמנת במידה המצריכה התערבות של ערכאת הערעור. 27. גם במחלוקת על אודות פסיקת הריבית לא מצאתי כל פגם בהחלטת הנאמנת המצדיק את התערבותי. טענותיה של הנאמנת בעניין זה, אשר דנו בחוסרים ובתמיהות רבות משקל לעניין עצם קיומה של ריבית הסכמית והפעולות עליהן חלה (אשר לשיטת הנאמנת היו שונות מאותו יעוץ משפטי בגינו אושר למבקשים סכום חוב), כלל לא זכו לתשובה עניינית בכתב תשובתם של המערערים. 28. מסיבות אלו, דין הערעור להדחות. המבקשים ישאו בהוצאות הנאמנת ובשכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תביעת חובערעורחוב