החלטה זוהי בקשה להכרזת פשיטת רגל ולמתן צו כינוס לנכסי המשיב/החייב שהוגשה מטעם הנושה החברה המבקשת. כנגד המשיב נפתחו תיקי הוצאה לפועל רבים, רובם בגין חובות לספקים שונים ביניהם גם למבקשת. תיקי המשיב בלשכת ההוצאה לפועל אוחדו והמשיב חויב בתשלום חודשי בסך 1,200 ש"ח . המבקשת הנה אחת מבין הנושים במסגרת תיק האיחוד והיא אינה כופרת בכך שהמשיב עומד בתשלום חובו במסגרת תיק האיחוד. חובו של החייב כלפי הנושה עומד על סך 233,854 ₪, נכון ליום 3/8/00, והוא נובע מהמחאות ושטר חוב שלביצועם נפתחו הליכים בשני תיקי הוצל"פ שמספריהם 02-02928-97-3 ו- 29081-89-9-02-1. המבקשת טוענת כי המשיב העלים נכסים רבים בחקירתו בהוצל"פ ולא גילה את כל הנכסים אשר בשליטתו ובבעלותו. עוד טוענת המבקשת כי המשיב לא מילא אחר התראת פשיטת רגל אשר נשלחה לו וגם לא התנגד לה, דבר אשר מהווה מעשה פשיטת רגל המצדיק מתן צו כינוס. מנגד, טוען המשיב כי המבקשת אינה מפרטת מהו מעשה פשיטת הרגל עליו נסמכת הבקשה, עוד טוען המשיב כי אף אם יראה בית המשפט הנכבד באי מילוי החייב/המשיב אחר התראת פשיטת הרגל כמעשה פשיטת רגל, אין ליתן צו כינוס היות והבקשה לצו כינוס לא הוגשה תוך 3 חודשים, כמתבקש ע"פ סעיף 7(3) לפקודת פשיטת רגל, התש"ם 1980. ( להלן:" הפקודה" ). 1. סעיף 6 לפקודה מעגן את סמכותו של בית המשפט לתת צו כינוס נכסים וזו לשון הסעיף : " עשה חייב מעשה פשיטת רגל, רשאי בית המשפט, על סמך בקשת פשיטת רגל שהגיש הנושה או החייב, ובכפוף לתנאים האמורים להלן, ליתן צו להגנת נכסי החייב, לצו זה ייקרא צו כינוס נכסים" . עולה מכך כי תנאי סף הוא כי החייב עשה מעשה פשיטת רגל. 2. המבקשת טוענת כי החייב עשה מעשה פשיטת רגל בגדר סעיף 5 לפקודה בכך שהוא: 1) העלים נכסים ולא גילה אותם בחקירתו בהוצל"פ. 2) הבריח כספים והעדיף נושה על נושים אחרים. 3) לא מילא אחר התראת פשיטת רגל אשר נשלחה לו. 3. באשר לטענתה הראשונה והשניה של המבקשת, הרי שטענות אלו נטענו בעלמא, ללא כל ראיה. סעיף 11 לפקודה קובע כי טענה הנטענת נגד החייב על מעשה פשיטת רגל, יש לתמוך בראיות וחובת ההוכחה מוטלת על המבקש. המבקש כאן לא עמד בחובתו זו ולא הוכיח את מעשה פשיטת הרגל לו הוא טוען. 4. באשר לטענתה השלישית של המבקשת: אי מילוי אחר התראת פשיטת רגל הנה מעשה פשיטת רגל - סע' 5(6) לפקודה. סעיף 5 - מעשה פשיטת רגל: מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשה לו אחד מאלה : 1. .......... 2. (6) לא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל לפי פקודה זו תוך שבעה ימים לאחר שהומצאה לו, או תוך הסמן שנקבע לכך בצו בית המשפט שהתיר את ההמצאה,......................" 5. המבקשת שלחה למשיב התראת פשיטת רגל ביום 26/6/00, כעולה מאישור מסירה אישית של בית המשפט. על החייב היה למלא אחר ההתראה תוך 7 ימים מיום קבלתה, ואם לא, ייראה הדבר כמעשה פשיטת רגל. 6. מתיק בית המשפט עולה כי המשיב לא הגיש התנגדות להתראה זו. המשיב גם לא טען כי ההתראה קוימה וכי החוב שולם. " חלף מועד שבעת הימים ( או המועד האחר ) הנקוב בהתראה והחייב לא שילם את חובו, לא הבטיחו ולא התפשר וגם לא הגיש התנגדות להתראת פשיטת הרגל או שהגיש ונדחתה, הריהו מבצע מעשה פשיטת רגל .......... המועד של שבעת הימים הוא מהותי ולא דיוני ומעשה פשיטת הרגל אינו נעשה כל עוד לא חלפה תקופה זו. " ( שלמה לוין. פשיטת רגל ( מהדורה שניה ), עמ' 79.) לכאורה, לנושה יסוד בבקשתו זו - לאמור, באי מילויו אחר התראת פשיטת הרגל אשר הומצאה לו כדין, עשה החייב מעשה פשיטת רגל כהגדרתו בסע' 5 לפקודה. אולם, היות ובקשה זו מוגשת ע"י נושה, היא צריכה לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 7 לפקודה. המשיב טוען כי הבקשה אינה עומדת בתנאי סעיף 7(3) לפקודה היות ולא הוגשה תוך 3 חודשים מיום מעשה פשיטת הרגל. 7. לשון סעיף 7(3) קובעת : " מעשה פשיטת רגל שעליו מסתמכת הבקשה אירע תוך 3 חודשים לפני הגשתה." מתי אירע מעשה פשיטת הרגל כאן ? נקבע הן בפסיקה והן ע"י מלומדים שונים כי יש ומעשה פשיטת רגל הנו מעשה נמשך שהוא בהבדל ממעשה חד פעמי יכול להתקיים למעלה משלושה חודשים לפני הגשת הבקשה לצו כינוס. ( ת"א (ת"א ) 3000/81 , בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נגד ברושי, פ"מ תשמ"ג (א) 125 ( להלן : "עניין ברושי "). ש. לוין בספרו פשיטת רגל ( ש. לוין, פשיטת רגל, עמ' 44 ) אומר בהקשר לסעיף 5(2) לפקודה (היום סע' 5 ) : " הסעיף כולל בחובו כמה מעשי פשיטות רגל בחלקם חד פעמיים ובחלקם מעשה נמשך - רק הישארות בחו"ל היא מעשה נמשך " . (ראה גם ת"א (ת"א ) 2051/85 , בנק דיסקונט נ' יורם גיל , פס"מ תשמ"ח ( חלק א' ) עמ' 397, 410). 8. המסקנה המתבקשת מהאמור היא, כי מעשה פשיטת רגל כתוצאה מאי מילוי אחר התראת פשיטת רגל הנו מעשה חד פעמי אשר מתגבש עם אי מילוי ההתראה תוך 7 ימים ואין בעובדה כי החייב המשיך באי תשלום חובו כדי לדחות את גיבוש מעשה פשיטת הרגל. הדבר עולה גם מנוסח ההתראה אשר מציינת מפורשות כי באם לא ימלא החייב אחר ההתראה תוך 7 ימים מיום המצאתה , הריהו מבצע בכך מעשה פשיטת רגל. 9. כאן, ההתראה נשלחה ביום 26/6/00 ומשלא מולאה תוך 7 כעבור 7 ימים, אירע מעשה פשיטת הרגל, דהיינו ביום 2/7/00 . הבקשה לצו כינוס הוגשה לבית המשפט ביום 8/11/00, יותר מארבעה חודשים לאחר גיבוש מעשה פשיטת הרגל. אשר על כן, הבקשה לא הוגשה תוך 3 חודשים מיום אירוע מעשה פשיטת הרגל אלא באיחור. 10. בפס"ד ברושי הנ"ל הוגשה בקשה לצו כינוס נכסים נגד המשיב /החייב על בסיס חוב ביחס אליו הודיע החייב כי אינו מסוגל לפורעו. הודעתו זו של החייב היא מעשה פשיטת הרגל עליה סמך המבקש את בקשתו. ב"כ המשיב טען שם, בין השאר, כי הבקשה הוגשה באיחור ולא תוך 3 חודשים מיום ביצוע מעשה פשיטת הרגל הנטען, ויש לדחותה מטעם זה. בית המשפט קבע שם: " כאן מדובר באקט חד פעמי שאינו חוזר על עצמו, ולכן אם נעשה יותר משלושה חודשים שלפני הבקשה, לא יוכל הוא כשלעצמו להוות מעשה פשיטת רגל לצורך הבקשה. " 11. המבקשת טוענת כי יש לנכות מזמן זה את פגרת בית המשפט וכי הבקשה לאחר הניכוי הוגשה במועד. תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי - התשמ"ד 1984 ( להלן : " התקנות" ) קובעת : " תקופת הפגרה לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי העניין, הוראה אחרת." 12. האם תקנה 529 חלה בכל הקשור לחישוב זמנים שנקבעו בפקודת פשיטת הרגל - לאמור כאן, חישוב זמן הגשת הבקשה לצו כינוס נכסים ( תוך 3 חודשים מיום מעשה פשיטת הרגל ) ? אין הוראה ספציפית בפקודת פשיטת הרגל באשר למניין הזמנים הקבועים בפקודה. תקנה 529 חלה על מניין ימים אשר נקבע בתקנות, ע"י בית המשפט או ע"י רשם. לשון התקנה מלמד כי אינה חלה על זמן שנקבע בחוק. ( כאן הפקודה ) . 13. בבש"א ( חיפה ) 9284/99 מ.מ. בוני המרכז חב' לבנין נ' נציגות הבית המשותף ואח' ( פס"מ ) עלתה השאלה האם תקנה 529 חלה לגבי המועד הקבוע בסעיף 27(א) לחוק הבוררות להגשת בקשה לביטול פסק בוררות ? בית המשפט המחוזי השיב לשאלה זו בשלילה וקבע שם : " המועד לפיו יש להגיש בקשה לביטול פסק בורר בתוך 45 ימים מיום מתן הפסק, נקבע בסעיף 27(א) של חוק הבוררות, דהיינו, אין המודבר במועד שנקבע בתקנות סדר הדין או על ידי בית המשפט ולכן אין האמור בתקנה 529 של תקנות סדר הדין האזרחי חל על מועד זה שנקבע בחוק הבוררות. " 14. לפיכך, בהליכים שאינם מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, תקופת הפגרה תבוא במניין הימים. הפ ( תל-אביב-יפו) 1414/91, נכסי ציון בע"מ נ' בתים חברה , תק-מח 96(4) 993. ראה גם בש"א 4681/98, וינהד הדרכה בע"מ ואח' נגד יואל רטנר, תק-מח 98(4) 174. דברים אלו יפים גם לעניננו. 15. לפיכך, אין להחיל את התקנה על מועדים שנקבעו בפקודת פשיטת הרגל מן הנימוקים שלהלן : 1. תחולת תקנה 529 לתקנות הנה רק על מועדים שנקבעו בתקנות. 2. פקודת פשיטת הרגל והתקנות מכוחה שותקות באשר למניין ימי הפגרה. 3. הזמן להגשת הבקשה לצו כינוס קבוע בפקודת פשיטת הרגל. 4. בפקודה הוראה ספציפית - LEX SPECIALIS ( סעיף 186(3) לפקודה ) , אשר מסמיכה את בית המשפט להאריך מועדים. 16. עסקינן כאן בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל הקובע זמן של 3 חודשים מיום מעשה פשיטת הרגל עליו נסמכת הבקשה להגשת הבקשה לצו כינוס. אשר על כן, אין תקנה 529 לתקנות חלה כאן ואין לנכות את ימי הפגרה מן התקופה שעברה עד להגשת הבקשה. 17. המסקנה הינה כי הבקשה הוגשה בתאריך 8/11/00 , כעבור 4 חודשים מיום גיבוש מעשה פשיטת הרגל ( 2/7/00 ) ולכן לא הוגשה במועד. 18. עולה השאלה האם עקב זאת יש לדחות את הבקשה לצו כינוס נכסים כאשר טענת ההשתהות בהגשת הבקשה הינה הטענה היחידה בפי החייב/המשיב. באם תידחה הבקשה, יחזור המבקש ויבקש מן המשיב לשלם את חובו ע"פ התראה חדשה מאת ביהמ"ש, ואז יש מקום להניח כי המשיב לא ימלא אחר ההתראה פעם נוספת ( מדובר בחייב מוגבל באמצעים ), ובכך יבצע מעשה פשיטת רגל בגינו יוכל המבקש להגיש בקשה חדשה לכינוס נכסים. במלים אחרות, דחיית הבקשה בנימוק פרוצדורלי תביא להליכים נוספים ורק לדחיית הקץ כאשר המבקש יוכל בפעם הבאה לעמוד בלוח הזמנים. כך נקבע בפס"ד ברושי: " נראה לי, שבמקרה שלפנינו, אפילו צודק בא-כוח החייב בטענתו העובדתית, הרי מבחינה פרקטית כל מה שיתרחש יהיה דחיית הבקשה של הבנק( הנושה-המבקש ) דרישה נוספת של הבנק מאת החייב את החוב, סירוב החייב ושוב בקשה חדשה מאת הבנק לצו כינוס נכסי החייב...." 19. עיון בסעיף 11 לפקודת פשיטת הרגל מראה כי צו כינוס נכסים אינו ניתן כדבר שבחובה, גם אם הביא הנושה ראיות לחובו ולמעשה פשיטת רגל שבוצעו על ידי החייב אלא נאמר שם כי : "אם הניחו הראיות את דעתו רשאי הוא ליתן צו כינוס לפי הבקשה" רשאי ולא חייב. 20. סעיף 14 לפקודה קובע כי לבית המשפט סמכות לדחות את הבקשה "מטעם מספיק אחר". מהו טעם מספיק? החייב הגיש תצהיר בו ציין כי זומן לפגישה עם ראש המועצה מבואות חרמון ומנכ"ל המבקשת, ובישיבה זו הציעה המבקשת לחייב לשעבד לה את זכויותיו במשק החקלאי וכן להעביר לה 600 ₪ נוספים בנוסף לכספים המשולמים בתיק האיחוד. הסכמתו לדרישות אלה הועמדה בפניו כתנאי בלעדי להפסקת הליכי פשיטת הרגל כנגדו. החייב טוען כי בהצעה זו יש ניסיון לגרום לו לעבור על הוראות תקנה 36 (ב) לתקנות ההוצל"פ, התש"ם-1979 האוסרת על החייב תשלום לנושים לאחר שבוצע איחוד התיקים. 21. אולם, הנימוק העיקרי שבגללו אין בדעתי להתעלם מהפגם שבהגשת הבקשה לאחר המועד שנקבע בפקודה, הינו כי אינני רואה תועלת במתן צו הכינוס. במקרה זה אוחדו כל תיקי החייב בהוצל"פ ולא הוכח שהחייב מבכר מי מנושיו על פני שאר הנושים. החייב פורע את חובותיו בתשלום חודשי של 1,200 ₪ לחודש ולא הוכח שהוא יכול לשלם יותר מכך. 22. יתר על כן, אם למשיב יש מידע על נכסים שהחייב הסתיר מיו"ר ההוצל"פ יוכל לפנות בבקשה מתאימה ליו"ר, יוכל להטיל עיקול על נכסים אלה ולנקוט בכל הליכי ההוצל"פ האחרים העומדים לרשותו. 23. נוכח הנזק העצום העומד להיגרם לחייב, הן מבחינה פיננסית והן מבחינה חברתית, כתוצאה מנקיטת הליכי פשיטת רגל, אני מסכימה עם דברים שנאמרו על ידי כב' השופט חריש בע"א (ת"א) 435/80 פרג'ון נ' מורד יששכר ואח' מ"ב (1) 409 עמ' 414, כי יהיה זה עוול להכתים חייב בכתם של פשיטת רגל כאשר לא נראית תועלת צפויה מכך לנושים וכאשר הבקשה איננה עונה על דרישות סעיף 7 (3) לפקודה. אי לכך, אני דוחה את הבקשה. חובהוצאה לפועל