הכרה משתתפת בחברה - בקשה מקדמית

החלטה מונחת בפני בקשתה של מ.ו.א.ד השקעות בע"מ (להלן: "המבקשת"), כי אתן צו לפירוקה של חברת אחוזת ל.ק.י.ש בע"מ (להלן: "החברה"), וזאת מטעמי צדק ויושר, לפי סעיף 257(5) לפקודת החברות, וכן בשל הפסקת פעילות לפי סעיף 257(2) לפקודת החברות. החברה מתנגדת לבקשה. כבקשה מקדמית לכך, עותרת המבקשת כי אכיר בה כמשתתפת בחברה, אשר זכאית להגיש בקשת פירוק. עובדות המקרה; 1. החברה היא איגוד מקרקעין, אשר נוסד בשנת 1972. 2. המבקשת רכשה בתאריך 26.8.97 זכויות בחברה, בדמות 5 מ-20 המניות המוקצות בה. אין חולק, כי מניות אלו טרם נרשמו על שם המבקשת. 3. מנהלי החברה המקוריים נפטרו. בתאריך 16.11.97 דווח כי נערכה אספה כללית, ובה מונו שני מנהלים חדשים. טענות המבקשת; 4. המבקשת הינה משתתפת בחברה, מכח היותה בעלת זכויות בחברה, גם אם אלו טרם נרשמו. הסיבה לאי הרישום, אליבא למבקשת, היא העדר מנהלים בחברה אשר יאשרו את ההעברה. זאת, כאשר לפי תקנון החברה אישור כזה הוא תנאי לדיווח על ההעברה לרשם החברות. 5. אין כיום מנהלים לחברה, זאת שכן שלושת מנהליה נפטרו כולם. 6. ההודעה בדבר האספה שנערכה ובה מונו מנהלים חדשים הנה בלתי חוקית וחסרת תוקף: א. לא ברור מכח מה כונסה, באשר רוב הנוכחים בה לא היו רשומים כלל ועיקר כבעלי מניות או חברים בחברה - ולכן לא היו מוסמכים לקבל החלטות בשמה. ב. בפ רטיכל האספה מצויין במפורש כי יפויי הכח מטעם המנהלים המנוחים הובאו ללא זיהוי החתימות וללא צווי ירושה . 7. בהעדר חוקיות לאספה, נותרה על כנה החלטה קודמת משנת 1972, לפיה מספר המנהלים חייב להיות שלושה, ולכן פועלת החברה בניגוד לדין, במספר מנהלים מופחת, אשר לא ברור כלל ועיקר שמינויים נעשה כדין. 8. העילות לפירוק החברה, אליבא לטענת המבקשת הינן: א. בעלי המניות נפטרו זה מכבר, ואין בעלי מניות רשומים היכולים לנהל את החברה בפועל. זאת, באשר אין מי שיכול לאשר את העברת המניות על שם יורשי המנוחים. ב. אין לחברה מנהלים מוסמכים הרשאים לפעול בשמה, כולל לאשר העברת מניות. ג. בשל עובדות אלו, נוצר "מעגל שוטה", המביא את החברה למבוי סתום. ד. כמו כן, החברה הפסיקה את עסקיה לתקופה העולה על שנה, מה שמקים נגדה את עילתו של סעיף 257(2) לפקודת החברות. למעשה, אין החברה פעילה כבר שנים רבות. ה. הח ברה אינה מגישה דו"חות לרשם החברות ואינה משלמת לו תשלומים סדירים. בעבר כבר נמחקה החברה פעם אחת, עד ששילמה כונסת הנכסים של עזבון אחד מבעלי המניות את חוב האגרות. ו. אין תועלת בקיומה של החברה, שהרי אין היא עושה דבר מלבד לצבור חובות. ז. בין הזכאים להרשם כבעלי מניות קיים חוסר הסכמה בנוגע לניהול החברה. תגובת המשיבה; 9. המבקשת אינה משתתפת בחברה, היות והמניות שרכשה טרם נרשמו על שמה. 10. המבקשת, אשר רכשה את מניותיה מכונסי הנכסים של עזבון אחד מבעלי המניות, מחוייבת למצגים שיצרו. אלו הכירו בזמנו ביורשים כבעלי מניות מכח ירושתם. כמו כן, יורש אשר ירושתו אושרה בצו בית-משפט הופך לבעל המניות לאלתר, למרות האמור בתקנות החברה. 11. כמו כן, מחוייבת המבקשת להכיר במעמד היורשים מכח העובדה כי לא כפרה במעמדם בישיבות רבות שנערכו בין הצדדים. המבקשת היא שחזרה בה מהסכמות שהושגו באופן תמוה, ובחרה להגיש בקשת פירוק. 12. החברה הינה "איגוד מקרקעין" וככזו, לא נועדה מלכתחילה לפעילות שוטפת. כל שהיא עושה הינה להחזיק קרקע חקלאית, המצויה כעת בהליכי הפשרה. 13. בעיית הדוחות והאגרות לרשם החברות ניתנת להסדרה בקלות על-ידי תשלום סכום של 5,580 ש"ח, ואין בה עילה לפירוק החברה. 14. בקשת הפירוק לא נועדה אלא לקדם את נסיונה של המבקשת להשתלט על זכויות ההנהלה לגבי ניהול המקרקעין (אשר לחברה חלק מהן), בעוד אין היא מייצגת אלא מיעוט מכח ההצבעה. עד כאן העובדות ולהלן החלטתי; 15. ההלכה הנוהגת היא כי רק לעיתים נדירות יפעיל בית משפט של פירוק את סמכותו לפי סעיף 257(5) לפקודת החברות ויפרק חברה מטעמי צדק ויושר. זאת, בשל הרצון להמנע ככל האפשר מפירוק חברות סולבנטיות בשל סכסוכים בין בעלי המניות. הלכה זו הודגשה והובלטה דווקא בהחלטתי בפש"ר 1816/00 בש"א 7444/01, אלפא אומנות נ' גולקונדה, שם עשיתי שימוש באותו חריג. באותה פרשה, בלא לקבוע מסמרות בעניין, נקבע כי יהיה מקום לשקול עשיית שימוש בסעיף 257(5) במקרה בו מתקיימים כל אלו גם יחד: א. המניות מחולקות שווה בשווה בין הצדדים הניצים או באופן דומה שאינו מקים בחברה רוב אשר יכול לנהל את עניניה. ב. החברה אינה פועלת למעשה, ואינה מקיימת את המטרות לשמה נוסדה. ודוק: המדובר באותה פרשה היה בחברה לרכישת יצירות אומנות, קרי, לפעול באופן שוטף. ג. אין סיכוי סביר כי סעד שיפוטי מתחום דיני החברות יאפשר לחברה לחזור לפעילות, אלא בית המשפט מתרשם כי המשך קיום החברה ידרוש התערבות ופיקוח שיפוטי בלתי-פוסקים על ענייניה. 16. טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי החברה אינה מסוגלת לפעול, ומצויה במעגל סתום - זאת משום שאין לה למעשה מנהלים ובעלי מניות, מאחר ואלו נפטרו, ורק מנהלים קיימים יכולים לאשר העברת מניות ומינוי מנהלים חדשים. מאידך גיסא, כחלק מקדמי מבקשתה, עותרת המבקשת כי אקדים ואכריז עליה כמשתתפת בחברה, בכדי לתת לה מעמד לבקש את פירוקה של זו. לא ירדתי, בעניין זה, לסוף דעתה של המבקשת; שהרי ממה נפשך - אם אכן לא ניתן למנות עוד לחברה מנהלים ובעלי מניות, הרי שלא ניתן אף להקנות לה מעמד של משתתפת, ודין בקשת הפירוק להדחות על הסף מהעדר מעמד להגישה. מאידך גיסא, אם ניתן למנות לחברה מנהלים ובעלי מניות, הרי אין כל מניעה כי יתר הזכאים להרשם כבעלי מניות יעשו זאת באותה דרך בה תעשה זאת המבקשת, ואזי נופלת הטענה פעם נוספת, באשר פעם נוספת יהיו לחברה בעלי מניות ומנהלים. 17. דומה כי הדרך הנכונה ללכת בה היא השניה: המדיניות השיפוטית, אשר מנסה למנוע ככל הניתן פירוק חברות סולבנטיות בשל סכסוכים פנימיים, מקשה מאד על הוכחת מבוי סתום אף בשל בעיות מהותיות בהפעלת החברה. קל וחומר, שאין להכיר במבוי סתום "פורמלי", וזאת בשל סעיף בתקנון החברה אשר יוצר מבוי סתום מלאכותי שאין בו דבר מן המהות ולמעשה אבד עליו הכלח זה מכבר. דומה, כי אומד דעתם של מייסדי החברה, בזמנו, היה לקיים על-ידי אותם סעיפים בתקנון "זכות וטו" על כניסת חברים חדשים לחברה - דבר מוכר בחברות פרטיות קטנות, המוקמות על בסיס של אמון אישי בין המייסדים. חזקה כבדת משקל היא, כי אף מייסד חברה אינו מתכוון, בהעדר ראיה לסתור, כי חברתו תקלע למבוי סתום ביום מן הימים. דומה, כי מייסדי החברה לא צפו כלל ועיקר את האפשרות כי כולם ילכו לבית עולמם בעוד הסעיפים שקבעו נותרים אחריהם ומונעים באופן פורמאלי ומלאכותי מיורשיהם לתפוס את מקומם. במקרה כזה, דומה כי אין מניעה שבית משפט לחברות, מכח סמכותו הטבועה, יטול לעצמו לשעה את כוחם של מייסדי החברה, ויתן את האישור הפורמלי לזכאים למניות לבוא בנעלי בעליהן הקודמים. בכך, תפתר הבעיה, וה-Deadlock הפורמלי היה כלא היה. 18. משנפתרה בעיה זו, תעמוד החברה במצב לפיו אין למבקשת אלא 25% ממניותיה, קרי, בחברה יהיה רוב, אשר יהיה מסוגל לנהל את ענייניה. בשל יחסי כוחות אלו, דומה כי מבוי סתום לא יתכן כלל ועיקר ביחסים בין הרוב למבקשת. אם יש או יהיו למבקשים השגות בנושא ניהול החברה, פתוחה דרכם לפנות לבית משפט של חברות בבקשה לסעדים מתחום קיפוח המיעוט. לא הוכח, ודומה כי אין אף כל סיבה להניח כי לא די יהיה בסעדים אלו בכדי לאפשר לחברה לתפקד באופן סביר, בלא שכל צעד מצעדיה יצריך התערבות שיפוטית למניעת שיתוק. מסיבות אלו, דין טענת המבוי הסתום, שהיא טענתה העיקרית של המבקשת, להדחות. 19. המבקשת טוענת כי החברה אינה פעילה מזה שנים. על כך עונים המשיבים כי מדובר באיגוד מקרקעין אשר מטיבו אינו מרבה בפעילות. טוענת המבקשת בנושא זה כי חברות מסוג איגוד מקרקעין הינן, בכל מקרה, גופים אנכרוניסטיים ומיותרים, אשר אבד הכלח זה מכבר על הסיבות לקיומם. דומה, כי אף אחת מטענות המבקשת בנושא זה אינה מקימה, לכשעצמה, עילה לפירוק החברה: א. ראשית; אין חולק כי חברות מסוג איגוד מקרקעין נוטות להשאר בלתי פעילות לתקופות ארוכות. אין מדובר, בשום פנים ואופן בחברה שנועדה מטבעה לפעילות שוטפת. ב. שנית; אין כל צורך כי בית המשפט יכריע במסגרת בקשה זו בדבר התועלת בקיומם של איגודי מקרקעין. חזקת יסוד היא במשפט הפרטי, כי פרטים המתאגדים בחברה מטיבים לדעת, יותר מכל גוף אחר, את הטוב, הרווחי והרצוי להם. אין כל סיבה כי בית המשפט יחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו - לפחות כל עוד לא הוכח כי צורת התאגדות מסוימת נוגדת את תקנת הציבור. אין צורך להכביר מילים על כך כי דבר זה לא הוכח במקרה דנן. העובדה כי חברה פלונית הוקמה משיקולי מס שאינם רלוונטיים כיום ועשויה לצבור הפסדים מסיבה זו היא עניין לבעלי מניותיה ומנהליה, ולא לבית המשפט של פירוק. ג. מעבר לכל אלה; עצם טענותיה של המבקשת אומרות דרשני: המבקשת היא שנכנסה לאותה חברה מסוג "אנרכרוניסטי" מרצונה החופשי, מתוך ידיעה בדבר סוגה, וכן בדבר המגבלות אשר עשויים דיני היישות המשפטית הנפרדת של החברה להטיל על מיעוט בתוכה. מעשתה זאת משיקוליה שלה, מה לה כי תלין כעת? 20. המבקשת טוענת כי החברה צוברת חובות בשל אי תשלום אגרות, וכמו כן שאין היא מדווחת לרשם החברות כנדרש בדין. בעניין זה אין אלא להעיר, כי טענות אלו כנגד החברה יכולות לעלות, במסגרת דיון בבקשת פירוק, מטעמו של רשם החברות, אשר המבקשת לא הוסמכה לדבר בשמו וליצג את עניינו. כמו כן, יש לייחס משקל בעניין זה לטענת המשיבים, הטוענים כי אין מדובר אלא בחוב בן אלפי שקלים בודדים, אשר ניתן להסדירו בקלות. כך או כך, טענה של המיעוט כי הרוב אינו מפעיל את החברה כיאות הינה טענה שצריכה להתברר בבית משפט לענייני חברות, ולא במסגרת בקשת פירוק, אלא אם כן "כלו כל הקיצין". לא זה הוא המקרה דנן. 21. מכל הסיבות הללו, נחה דעתי כי דין בקשת הפירוק להדחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בקשה מקדמית