נושה מובטח של חברה - העברת מסמכים

החלטה מונחת בפני בקשתו של המנהל המיוחד לנכסי חברת רמת שלומי בע"מ (להלן: המבקש), כי אורה לנושה המובטח של החברה, אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: המשיבה), להעביר לידיו מסמכים שונים הנוגעים לחברה, הקשורים ליחסים הפיננסיים בין המשיבה לחברה בעת שזו היתה פעילה. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענות שעיקרן חוסר סמכות ומניעים פסולים מצד המבקש. כונס הנכסים הרשמי תומך בבקשה. לאחר שהונחו בפני הבקשה, התגובות לה, וכן התגובות לתגובות, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 241, ליתן פסק-דין שלא במעמד הצדדים. וכך אני עושה. עובדות המקרה; 1. החברה נוסדה למטרת הקמת שכונת מגורים בעיר שלומי. המשיבה עסקה בביטוח הפרוייקט. החברה כשלה בעסקיה, ונכנסה הן להליכי כינוס והן להליכי פירוק. 2. לאחר שמונה למפרק זמני, החל המבקש חוקר את התנהלות החברה, ולטענתו התעוררו אצלו חשדות ביחס לניהול עסקי החברה, כולל בסוגיות הקשורות להתנהלות חשבון הליווי של הפרוייקט. בין היתר, טוען המבקש כי עולים חשדות למעשים הבאים: א. שימוש בחשבון הליווי למטרות פסולות, כגון הזרמת כספים לבעלי החברה. ב. אי הזרמת הון עצמי כנדרש על-ידי בעלי החברה לצורך העמדת פוליסות ביטוח על-ידי המשיבה. ג. מכירות פיקטיביות של דירות בכדי להזרים כספי משכנתאות לחשבון הליווי. 3. לצורך בדיקת חשדות אלו, פנה המבקש למשיבה, וביקש מסמכים, וביניהם את דוחות הליווי. המשיבה סרבה לבקשה זו, בטענה כי אין למפרק בכלל, ולמפרק זמני בפרט, סמכות לדרוש מסמכים מנושי החברה, להבדיל ממשתתפיה, מה גם שמדובר במסמכים פנימיים של המשיבה, כך לשיטת בא-כוחה. מכאן הבקשה שלפני. בין לבין, בעוד הבקשה מונחת בפני בית המשפט, ניתן צו פירוק קבוע כנגד החברה, והמבקש מונה למנהל מיוחד. טענות המבקש; 4. המבקש זקוק למסמכים דנן בכדי לבצע באופן מיטבי את תפקידו, הכולל את בדיקת החשדות שהתעוררו אצלו לעניין התנהלות החברה. 5. אין מקום להעלות כנגדו טענות חוסר סמכות לדרוש מסמכים מצד ג', שכן מפרק בא בנעלי החברה וזכאי לקבל מסמכים הנוגעים לעניינה. כמו כן, חקירת המפרק דרושה בכדי לברר את התנהלות כלל הגורמים המעורבים בפעולות החברה, זאת בכדי לחשוף הברחות כספים ופעולות בלתי חוקיות אחרות. כמו כן, מוסיף המפרק וטוען כדלקמן: "במידה ומתוך העיון במסמכים אלה יתברר כי המשיבה שיתפה פעולה עם גורמים שונים בחברה ו/או התרשלה במיוחד לאור היותה חברת ביטוח אשר העניקה ליווי לפרוייקט, הרי אין כל מניעה כי המבקש יחקור אף את פעולותיה". המנעות המשיבה מלסייע למפרק, כך לשיטת המבקש, מעלה חשש שאכן יש לה מה להסתיר מפניו. טענות המשיבה; המשיבה מעלה טענות שונות בדבר חוסר סמכותו של מפרק זמני לעריכת חקירות מהסוג המבוקש בבקשה דנן, אשר אינן רלוונטיות עוד לאחר שצו פירוק ניתן, והמבקש מונה למנהל מיוחד. כמו כן, מוסיפה המשיבה ומתנגדת לבקשה מהנימוקים הבאים: 6. כוונת המבקש אינה אלא "לדוג" מסמכים למטרות פסולות, השונות מאלו הנטענות בבקשתו. חשש זה מתחזק לאור כוונתו של המפרק לחקור אף את ענייני המשיבה במקרה הצורך. דומה, כי בקשת המפרק נועדה בכדי להעניק לו יתרון במאבק משפטי עתידי כנגד המשיבה, זכות שאין כל סיבה להעניק לו. 7. המשיבה לא העניקה "ליווי פיננסי" לפרוייקט, אלא חלקה לא עלה אלא לכדי הנפקת פוליסות ביטוח להבטחת כספי רוכשי דירות שהופקדו בחשבון הפרוייקט. השימוש במושג "ליווי פיננסי" לא נועד אלא להשלות את בית המשפט, כאילו היה קשר הדוק בין החברה למשיבה, שאינה אלא נושה אשר נפגע קשות מהתמוטטותה. 8. המסמכים המבוקשים הינם מסמכים פנימיים של המשיבה, הקשורים באינטרס שלה לנהל פיקוח מסוים על הפרוייקט. למבקש אין זכות לקבל מסמכים אלו, אף אם הוא "בא בנעלי החברה". הנטל בעניין זה מוטל על המבקש, והוא אינו עומד בו. 9. חילוקי הדעות בעניין זה צריכים להתנהל במסגרת תביעה רגילה בערכאה אזרחית. 19. סעיף 288 לפקודת החברות עוסק בסמכות "לחקור חשודים בהחזקת נכסי החברה", ולכן אין הוא מתאים למקרה דנן. 11. משהפך המפרק הזמני למנהל מיוחד, השתנו הנסיבות והצדדים, ולכן דין הבקשה להמחק, ותוגש בקשה חדשה המפרטת את מקור סמכותו החדש. תגובת המבקש; 12. חלק מסמכותו של המפרק הינה יזום חקירות של גורמים המעורבים בפעילות החברה, בכדי לקבל מידע על אופן ניהול עסקיה ונסיבות קריסתה. סעיף 288 מתיר לחקור, בין היתר, את מי שנראה כי: "הוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, יסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה". במסגרת הסעיף נופלת גם קבוצת אנשים, שאינה קשורה לחברה, אולם בידיה מידע אשר נוגע לחברה. 13. המפרק טוען, כי הפסיקה קבעה כי אין כל סיבה למנוע מהמפרק גישה למידע שלא היה חלק ממאגר המידע של החברה לפני הפירוק, המצוי בידי צד ג', ויכול לשפוך אור על עסקיה ונכסיה של החברה. עוצמתה של זכות זו גוברת ככל שאותו צד ג' קשור בקשר הדוק יותר לחברה. במקרה דנן, מדובר בחברת ביטוח אשר ליוותה את את החברה בפרוייקט הבניה, בהיותה מנפיקת פוליסות הביטוח לרוכשים על-פי דין. 14. טענות המשיבה בדבר חשש לשימוש שלא כדין במסמכים ע"י המפרק נטענות בסתמיות, בלא נימוק או הוכחה כלשהן. כמו כן, המפרק משמש כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט, שבידיו פיקוח הדוק על פעולותיו, דבר הסותר טענה זו של המשיבה. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 15. הסעיף בפקודת החברות הרלוונטי לבקשה דנן הינו סעיף 288, אשר קובע כדלקמן: "א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל הענינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן. ב) בית המשפט רשאי לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה ; ואולם אם האדם טוען שיש לו עכבון על הפנקסים שהגיש, לא תפגע הגשתם באותו עכבון, ובית המשפט יוכל בפירוק להכריע בכל שאלה הנוגעת לעכבון". אמנם, כפי שטוענת המשיבה, כותרת הסעיף עוסקת באנשים החשודים בהחזקת נכסי החברה, אלא שקבוצת האנשים הרביעית המאוזכרת בסעיף עצמו מהווים חריג לכך. בכדי להכלל בקבוצה זו, כל שדרוש הוא כי יש רגליים לסברה כי אותו אדם מסוגל למסור מידע באחד או יותר מהעניינים המאוזכרים בסעיף 288 - ובנסיבות המקרה דנן, אופן התנהלות עסקיה של חברת רמת שלומי בע"מ. אין כל ספק, כי חברת ביטוח, אשר עסקה בהנפקת פוליסות ביטוח לרוכשים על-פי דין, וניהלה דוחות ומעקב אחרי הפרוייקט נכללת בהגדרה זו, וסעיף 288(א) ו-(ב) חלים עליה. 16. כבר בשלב זה, ניתן לקבוע כי התעקשותה של המשיבה לברר את "מקור סמכותו" של המבקש לערוך חקירה מעין זו מוטב היה לה אלמלא באה לעולם כלל ועיקר. זאת, מאשר מקור סמכות זה נעוץ במוסד "החקירה הפרטית" המעוגנת בסעיף 288, ובנוהג שהוכר זה מכבר על-ידי הפסיקה, להעביר סמכות חקירה זו מבית המשפט אל המפרק. אמנם, הלכה פסוקה היא כי סמכותו של המפרק לחקור צד ג' הינה מצומצמת יותר מסמכותו כלפי משתתפי החברה, וגדרה הינו פרי איזון אינטרסים אשר עורך בית המשפט, בין האינטרס הציבורי כבד המשקל המצדד בעריכת חקירה, לבין אינטרסים וזכויות של הנחקר אשר עשויות להפגע, כגון הזכות לפרטיות וכיוצא באלו. וכך קובעת בעניין זה כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 1211/96 כהן נ' נשיונל קונסלטנס, פד"י 98(1), 577: "שיקול הדעת המוענק לבית המשפט הוא כללי ובלתי מוגבל. שיקול דעת זה מחייב איזון בין דרישות המפרק לבין חשש מפני הכבדת-יתר על האדם שממנו נדרשת האינפורמציה. הסמכות חריגה בהיקפה משום שמפרק בא כזר לכל העובדות הרלוונטיות. הסמכות ניתנת להפעלה לא רק כדי להשיג מידע כללי אלא כדי לגלות עובדות ומסמכים המתייחסים לתביעות צפויות, בין אם הוגשו ובין אם לא..." ובהמשך, קובעת השופטת המלומדת כדלקמן: "יש ליחס למעמדו של המפרק משקל מכריע, באשר הוא בעל הידע ביחס לבעיות הקיימות ולמידע הנחוץ לו". כמו כן, קובע פסק הדין דנן, כי אין כל הגיון למנוע מהמפרק הגעה למידע, אך משום שלא היה חלק ממאגר המידע של החברה שבפירוק. שכן, מצב כזה היה פוגע בצורה משמעותית במילוי תפקידו ובנושי החברה שבפירוק. דומה, כי סעיף 288 מכוון, גם ובעיקר, להשגת מידע שאינו שייך למאגר המידע של החברה שבפירוק. שכן, בכדי לשים ידו על סוג המידע האחרון דנן, אין המפרק נזקק כלל ועיקר לסעיף 288. זכות זו מוקנית לו מעצם כניסתו לנעליה של החברה שבפירוק. 17. כאשר עורך בית המשפט איזון בין האינטרסים הנוגדים, עליו לקחת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים. בין היתר, עליו לקחת בחשבון את מיהותו של אותו צד ג' נגדו מתבקשת החקירה. ככל שהקשר בינו לבין החברה ועסקיה היה הדוק יותר, כך נוטה יותר איזון האינטרסים לטובת המפרק. כך למשל, אין מעמדו של צד ג' שהיה בקשר עסקי ממושך והדוק עם החברה כמעמדו של פלוני, שכל מגעו עם החברה התמצה במתן שירות או התקשרות בחוזה חד-פעמי וקטן בהיקפו. שיקול חשוב אחר הוא מהות האינטרס של הנחקר אשר עשוי להיפגע כתוצאה מהחקירה. בשל החשיבות של של חקירת המפרק, גם, וביחוד, כאשר עולים בפניו חשדות להברחות נכסים ומעשים אסורים אחרים שנעשו בחברה, הרי שנטל ההוכחה לעניין מידת הפגיעה מוטל על הנחקר. הוא זה שצריך לפרט אילו אינטרסים שלו עשויים להפגע, ובאיזו מידה. בשום פנים ואופן, אין הנחקר יכול לצאת ידי חובתו בטענה סתמית לפיה יגרם לו "נזק גדול". 18. במקרה דנן, עסקינן בחברת ביטוח, אשר גם אם לא הגיעה למעמדו של "מלווה פיננסי" במשמעותו הדווקנית של המושג, אין ספק כי היה לה קשר הדוק לפרוייקט המרכזי של החברה, אשר ניהולו הכושל גרם לקריסתה. החברה אכן "ליוותה" את הפרוייקט לכל אורכו, אם לנקוט במשמעותו המקובלת של המושג, להבדיל ממשמעותו של המונח המשפטי "ליווי פיננסי". עצם העובדה, כי המשיבה ניהלה דוחות מפורטים על אודות הפרוייקט, מעידה על הקשר ההדוק שלה כלפיו. מאידך גיסא, לא שמעתי מפי המשיבה כל נימוק ראוי לשמו, לגופו של עניין, בדבר נזק שיגרם לה מחשיפת הדו"חות. מלבד טענות הסף ונושא הסמכות שהעלתה, אין בתגובות החברה אלא שני אלו: א. המסמכים הינם מסמכים פנימיים שלה. נימוק זה אינו נימוק כלל ועיקר, באשר כל מהותו של סעיף 288 נועד לאלץ צדדים שלישיים לחשוף דווקא ובעיקר מסמכים אלו, שאינם חלק ממאגר המידע של החברה בפירוק. ב. המשיבה חוששת מ"מסע דייג" של המפרק שנועד להגיש נגדה תביעות עתידיות. לעניין זה יאמר, ראשית, שלא ירדתי לסוף דעתו של בא כוחה המלומד של המשיבה בעניין זה. ב.1 ראשית, אין מדובר כלל ועיקר ב"מסע דייג", אלא בבקשה לקבל סוג מסמכים ספציפי, הקשורים קשר הדוק לעסקיה של החברה שבפירוק, וחקירת חשדות מסוג המצוי ב"גלעין הקשה" של תפקיד המפרק. אין מדובר כאן בנסיון לגרוף מסמכים רלוונטיים ולא רלוונטיים בלא-אבחנה, תוך שימוש בהגדרות עמומות וכולנניות מדי. כמו כן, מן הראוי להזכיר כי המשיבה והמפרק אינם שני צדדים יריבים גרידא המתדיינים בערכאה אזרחית. המפרק הינו ידו הארוכה של בית המשפט, שאינו פועל למען אינטרס אישי שלו, אלא חזקה עליו שהוא פועל באופן חסר משוא פנים, כדי לחשוף את האמת ולהעשיר את קופת הפירוק לתועלת הנושים כולם. לכן, לא ימהר בית המשפט להסיק כי בקשה לגילוי מסמכים על-ידי מפרק הינה "דייג ראיות" גרידא. ב.2 שנית, מחובתו של המפרק לבדוק את פעולתם של כל הגורמים הקשורים בפעילות החברה, כולל צדדים שלישיים במקרים מתאימים, ואין גורם פלוני קונה לו "חסינות" אך ורק בגלל שהוא נושה של החברה בפירוק. אין כל פסול בכך כי מפרק יגיש תביעה אף נגד נושה, אשר נמצא כי פעל שלא כדין ותרם בכך לקריסת החברה. דומה היה, כי הדרך הטובה ביותר בה היתה המשיבה יכולה לנקוט במקרה דנן הוא הפגת חששותיו של המפרק לאלתר, על-ידי שיתוף פעולה עמו לתועלת הנושים כולם וחשיפת המסמכים הרלוונטיים, אולם המשיבה לא נהגה כך, אלא בחרה להתנגד בטענות מטענות שונות. מעשתה כך, ועוררה את חשדו של המפרק, אין לה להלין אלא על עצמה. ב.3 שלישית, האשמת פקיד בית משפט במניעים פסולים, מן הראוי כי תלווה בראיות בעלות משקל, ולא תטען בעלמא. במקרה דנן, מלבד "הפרחת חששות", לא מצאתי כל ראיה או אף ראשית ראיה אשר יתמכו בחשדותיה של המשיבה, נהפוך הוא. ב.4 רביעית, בידי בית המשפט של פירוק מצויות סמכויות פיקוח על המפרק, כך שזה לעולם אינו יכול "לעשות ככל העולה על רוחו" באין יד מכוונת. חזקה על בית המשפט, כי ימנע ממפרק לעשות שימוש פסול במידע אשר הגיע לידיו בתוקף תפקידו. 19. לא נותר לי אלא לדון בטענתה של המשיבה, כי משהפך המפרק הזמני למנהל מיוחד, דין הבקשה להמחק ועליו להגיש בקשה חדשה, לשיטתה בשל שינוי הנסיבות והצדדים. טענה פורמליסטית זו, מוטב היה לה אלמלא הועלתה. תחילה, טענה המשיבה כי הבקשה מוגשת בחוסר סמכות בשל מיהות המבקש כמפרק זמני. לאחר שהפך למנהל מיוחד, טוענת המשיבה לפתע כי "שינוי נסיבות" זה מצדיק את מחיקת הבקשה והגשת בקשה חדשה תחתיה. יגעתי ולא מצאתי מדוע מתן צו פירוק קבוע כנגד חברה אשר היתה חדלת פרעון אליבא דכולי עלמא זמן רב קודם לכן מהווה נסיבה רלוונטית כלשהי במחלוקת הנטושה בדבר גילוי מסמכים העוסקים בפעילות החברה קודם לקריסתה. דומה, כי צו הפירוק הקבוע לא שינה דבר בנשוא בקשה זו, מלבד הפלת מרבית טענותיה של המשיבה, אשר התבססו על היות המבקש מפרק זמני. מכאן ועד מחיקת הבקשה ארוכה הדרך. לא זאת, אלא אף זאת; לפנים משורת הדין, הענקתי למשיבה בהחלטתי מיום 22.8.01 הזדמנות לתקן את תשובתה בשל אותו "שינוי נסיבות" שבדמות מתן צו הפירוק הקבוע, אלא שבתגובתה המתוקנת של המשיבה לא מצאתי כל נימוקים חדשים, מלבד אותה טענה פרוצדורלית ריקה מתוכן. 20. דין הבקשה להתקבל. המשיבה תעביר למבקש, בתוך 7 ימים ממועד החלטתי זו, את כל המסמכים בידה הנוגעים לסוגיית הליווי של הפרוייקט, כאמור בבקשת המפרק. בסופם של דברים, איני יכולה אלא להביע צער על שהמשיבה בחרה לנקוט בהליך ארוך, ולטעמי מיותר, כדי למנוע מהמפרק לקבל חומר אשר היה זכאי לקבלו. המשיבה תשא בהוצאות ושכ"ט המבקש בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מסמכיםנושה מובטחנושה