פסק דין בפני תובענה בהמרצת פתיחה בה עותרים המבקשים דוד שניידר וד"ר אשר מעוז (להלן - המבקשים) ליתן פסק דין הנסמך על הוראות סעיף 235 לפקודת החברות והמורה כי ענייניה של חברה מתנהלים בדרך שיש עמה משום קיפוחם של המבקשים. עוד עותרים המבקשים ליתן סעדים וצווי עשה כנגד המשיבים לשם הסרת הקיפוח. העובדות ונתוני רקע 1. חברת ביוטופ מו"פ בע"מ, (להלן - המשיבה 1 או ביוטופ או החברה), הינה חברה אשר עיקר עיסוקה בהפצה ושיווק של רפידות הליכה המיוצרות והמיובאות מפולין. המבקשים הינם מנהלים בחברה ובעלי 43.35% ממניותיה הרגילות. ברוך יגיל ועודד מירון, (להלן - המשיב 2 והמשיב 3), אף הם מנהלים בחברה ומחזיקים ב-56.4% ממניותיה. דפנה יגיל, (להלן - המשיבה 4) הינה רעייתו של המשיב 2, אשר שימשה כמנהלת השיווק והמכירות של ביוטופ. המשיבה 4 מחזיקה ב-95% ממניותיה של חברת ביואופטימה (להלן המשיבה 6 או ביואופטימה) אותה היא הקימה ביום 09.05.99 ובה היא משמשת כמנהלת. המשיבה 5, רעיית המשיב 3, עסקה בשיווק והפצת הרפידות מטעם המשיב 3. 2. חברת "מתומנית" הוקמה על ידי המשיבים 2 ו-3 ביום 11.2.1993. חברה זו עסקה בשיווק הרפידה נשוא תיק זה, כשהמשיבה 4 עמדה בראש מערך השיווק של הרפידה. בחודש יוני 1996 התקשרו מקימי החברה עם המבקש 1, במטרה להקים חברה חדשה - היא המשיבה 1 - אליה יועברו כל זכויותיה של חברת מתומנית לרבות זכויות ההפצה הבלעדיות לשיווק הרפידות. סעיפי ההתקשרות העיקריים עליהם הסכימו הצדדים היו כדלקמן: "הואיל ויגיל ומירון הצהירו, כי בידיהם זכויות ההפצה הבלעדיות בישראל של רפידה הידועה בשם PIOKAL, שהומצאה בידי קאזימי פיוטרוביץ' ומיוצרת על ידו בפולין והואיל ויגיל ומירון הצהירו כי הם בעלי המניות היחידים ובעלי מלוא הזכויות בחברה הידועה בשם METUMANIT ENTERPRISES LTD;… לפיכך הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן: 1. שלושת הצדדים יקימו חברה (להלן - החברה) שתיקרא בשם ביוטופ בע"מ או כל שם אחר שיאושר על ידי רשם החברות. 2. יגיל ומירון יעבירו לחברה, מיד עם הווסדה, את זכויות ההפצה הבלעדיות בישראל של הרפידה הידועה בשם PIOKAL (להלן - הרפידה) וכן כל זכויות שיש ושיהיו להם מחוץ לישראל בקשר לרפידה… 5. אף לא אחד מן הצדדים לא יתחרה בחברה, בתחומים בהם תפעל ו/או בתחומים קרובים להם… 7. החברה תקצה מניות רגילות שיוקצו 1/3 ליגיל, 1/3 למירון ו1/3- לשניידר. 9. תמורת המניות יעבירו יגיל ומירון לחברה זכויות כמפורט בחוזה זה ואילו שניידר ישקיע בחברה סכום בשקלים חדשים בערך של - 50,000 (חמישים אלף) דולר ארה"ב, לפי שערם היציג, בתשלומים עליהם יוסכם בינו לבין יגיל…" (נספח ג' להמרצת הפתיחה ולתצהיר המבקש 2). 3. ביום 11.7.99 נרשמה המשיבה 1 אצל רשם החברות, ובאותו חודש, שינתה החברה את הרכב הון מניותיה על ידי הקצאת מניות נוספות וצירופו של המבקש 2 כבעל מניות נוסף וכמנהל בחברה. יצויין כי החלוקה האמורה עודנה תקפה כיום. יוער, כי לכל אורך פעילותה ליווה המבקש 2 את החברה כיועצה המשפטי, קרי עוד בטרם צירופו כבעל מניות וכמנהל. 4. בין בעלי המניות נתגלעו סכסוכים רבים, אשר נבעו בראשיתם מירידה של כ-90% בהיקף המכירות עליהם דיווחה המשיבה 4 וכן בגין חששם של המבקשים כי דיווח זה הינו כוזב. לאור חילוקי דעות רבים בין בעלי המניות הוחלט על "הסכם המשגור" לפיו קיבל כל בעל מניות כמות מוגבלת של רפידות מן המשיבה 1 תוך התחייבות לשלם תמורתם לקופת ביוטופ, לאחר מכירתם באופן עצמאי. 5. ביום 1.5.2001 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות כנגד המשיבים 6,5,3,1. כפי שיבואר להלן הגישו המשיבים 3,5 בקשה לביטול פסק דין, בה אדון להלן. ביום 5.8.2001 הגישו המבקשים בהמרצת הפתיחה בקשה למתן פסיקתא, לאחר שעיינתי בתוכן הפסיקתא החלטתי לצרף לפסק דיני זה את הסעדים לגבי כל המשיבים בהמרצת הפתיחה. טענות הצדדים 6. המבקשים טוענים כי המשיבים נוקטים בפעולות המקפחות את החברה המביאים להתעשרותם על גב המבקשים, כדלקמן: א. אי מתן חשבונות כדין לחברה וזאת טרם עריכת הסכם המשגור. ב. אי דיווח לחברה בגין מכירות ואי העברת תמורה לקופת החברה לאחר הסכם המשגור. ג. יבוא ושיווק רפידות שלא באמצעות החברה. ד. גזלת רכוש החברה. ה. מניעת קבלת החלטות לטובת החברה. 7. עוד טוענים המבקשים כי המשיבה 4 דיווחה לחברה על מכירות חלקיות בלבד, תוך שהיא נמנעת מלהעביר את מלוא תמורת המכירות לחברה ובכך מעלימה הכנסות ומכירות מביוטופ. לטענת המבקשים, במקרה אחד שנתגלה בדיעבד, הנפיקה המשיבה 4 קבלה אישית שלה בגין מכירת רפידות אשר את תמורתם לא העבירה לחברה. כמו כן העסיקה על דעת עצמה וללא אישור החברה סוכן שלה אשר פעל כשכיר וקיבל את משכורתו ישירות ממנה. המשיבה הפעילה צוות סוכנים אשר את תמורת מכירותיהם בניכוי העמלה הייתה אמורה להעביר לקופת החברה אך לא עשתה כן. לטענת המבקשים עשתה המשיבה 4 בחברה כבתוך שלה שעה שהסתירה את כמות הרפידות בהן היא סוחרת ואף בתום העסקתה על ידי המשיבה 1 המשיכה למכור רפידות, בין בעצמה ובין באמצעות המשיבה 6, אותה הקימה. 8. לטענת המבקשים, המשיב 2 לא דיווח לחברה על כמות הרפידות אותן מכר, נמנע מהזרמת התמורה בגינן לחברה וכן לא הזרים לחברה את התמורה בגין הרפידות שלקח על פי הסכם המשגור - ובכך הפר את ההסכם לייסוד ביוטופ וכן את הסכם המשגור. כמו כן, שיווק ועודנו משווק רפידות שלא באמצעות החברה תוך התחרות בחברה ופגיעה בפעילותה. המשיבים טוענים כי המשיב 2 מפעיל בפועל את המשיבה 6 אשר הוקמה במטרה לעקוף את ביוטופ ולהתעשר על חשבונה וזאת תוך שימוש בידע שנצבר בחברה ובחומר פרסומי השייך לביוטופ. בהיותו בעל 28% ממניות החברה מונע המשיב 2 קבלת החלטות אופרטיביות, מקפח את בעלי מניות המיעוט ופועל לקידום אינטרסים פרטיים. 9. המשיבים 2 ו-4 לא הגישו תצהירי תשובה לביהמ"ש כי אם מכתבים הנושאים את הכותרת "תצהיר" ואשר אינם עונים על הנדרש בפקודת הראיות לקיומו של תצהיר. נראה כי מלכתחילה לא התייחסו המשיבים 2 ו-4 לניהול משפט זה ברצינות יתרה, לא עמדו בדרישות הדיוניות כלל ועיקר, זאת על אף שניתנו בידם הזדמנויות רבות לתיקון ולהגשת תצהירים כנדרש. אף על פי כן, ניתנה בידם הזכות לנהל הגנתם ולחקור את המבקש 2 על תצהירו, כל זאת לפנים משורת בדין. בסיכומים אשר הגישו המשיבים טוען המשיב 2 כי המשיבה 6, ביואופטימה, הינה יישות משפטית נפרדת מן המשיבים וכי הוא אינו עוסק במכירת המדרסים באמצעותה, אלא רעייתו המשיבה 4. כמו כן טוענים המשיבים כי אין במדרסים ובמכירתם משום הפרה או שימוש בסוד מקצועי השייך לביוטופ וכן החומר הפרסומי הינו בבעלותה של המשיבה 4, אשר נערך על ידה לצורכי מכירותיה טרם ההתקשרות עם המבקשים. בש"א 10342/01 - בקשת המשיבים 3 ו-5 לביטול פסק דין 10. ביום 01/05/2001 ניתן על ידי פסק דין במעמד המבקש ובאי כוחו, כאמור, כנגד המשיבים 6,5,3,1. פסק הדין ניתן בעקבות אי הופעת המשיבים לדיון ההוכחות שעל קיומו ידעו ואשר נקבע בנוכחותם כבר ביום 9.7.2000. עתה מבקשים המשיבים 3 ו-5 לבטל את פסק הדין שניתן כנגדם ביום 01/05/2001. התובענה הוגשה עוד בשנת 1999 ועד היום טרם טרחו המשיבים 3 ו-5 להגיש תצהירי תשובה. ביום 06/04/2000 התקיים דיון מקדמי בתיק נשוא בקשה זו בה העלה המשיב 3 טענתו כדלקמן: "…לא הגשתי כתב הגנה מאחר ויש הרבה סעיפים חופפים בתביעה ויוצא מצב שאם אני מפסיד בתביעה אני זוכה בכסף. ולכן אינני יודע אם יש מקום שאקח עו"ד. אני ממליץ להגיע לפשרה. מצדי יש אדישות מוחלטת יתכן שעדיף לי להפסיד מאשר להרוויח" (ע' 3 לפר'). לא ברור לי מדוע מלינים המשיבים 3 ו-5 שעה שגילו אדישות מוחלטת להליך השיפוטי, לא הגישו הגנתם, לא הגישו תצהירים ואף לא נכחו במהלך דיון ההוכחות. במספר מועדים חזרתי והמלצתי בפני המשיבים לשכור את שירותיו של עורך דין אשר יסייע להם בניהול ההליכים בתיק בשל הקושי הצפוי לניהול התיק באם ייקבע להוכחות. (ע' 3, 6 לפר'). 11. לאור אי הופעתם ביום 01.05.2001, כאמור, נעתרתי לבקשת ב"כ המבקשים בתיק העיקרי ונתתי פסק דין כדלקמן: "הנני נעתר לבקשתו של ב"כ המבקשים, עו"ד כהן ונותן פס"ד כנגד המשיבים 1,3,5,6 כמבוקש בעתירות שבה"פ וזאת בהעדר הגנה, ולאחר שלא הגישו תצהירי תשובה לה"פ ואף לא התייצבו לדיון היום, שהיה קבוע להוכחות." הלכה פסוקה היא, כי על המבקש את ביטולו של פסק דין להגיש תצהיר המפרט את נסיבות וסיבות אי ההתייצבות לדיון, שהרי סיבת אי התייצבות לדיון הינה סיבה עובדתית ולהוכחתה נדרש תצהיר - המבקשים בענייננו לא הגישו תצהיר לאימות טענתם. גם אם לא הייתי נדרש לתצהיר והייתה נחה דעתי - נוכח הסיבה המצערת אותה העלו המבקשים בבקשתם - יוותר התנאי הנוסף לביטול פסק דין והוא שאלת סיכויי הצלחתם בהמרצת הפתיחה. לשאלה זו חשיבות עיקרית בעת ביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט. ראה לעניין זה פסקי הדין המנחים: ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז (1) 349; ע"א 149/63 ריכטנברג נ' מנצר, פ"ד יז (4) 2493; ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431. יגעתי ולא מצאתי מה הטעם להיעתר לבקשה תמוהה זו, משאין בידי המבקשים להצביע על הגנה אפשרית? המבקשים כאמור לא הגישו תצהירים נגדיים לעתירה שכנגדם ואף הצביעו על אדישותם לתוצאות ההליך השיפוטי. על כן, מצאתי כי סיכויי הצלחת הגנתם בהמרצת הפתיחה מזעריים ואינם מצדיקים כלל ועיקר ביטול פסק דין. 12. הבקשה שבפניי הוגשה לאחר שנודע למבקשים על מתן פסק הדין כנגדם בשל אי התייצבותם, אך בבקשתם לא ציינו דבר לעניין אי הגשת תצהירים והעדר הגנתם - פסק הדין ניתן בשל אי התייצבות והעדר הגנה גם יחד. באשר לאי ההתייצבות מניתי לעיל את הסיבות לדחיית הבקשה. באשר להעדר ההגנה על אף שלא הייתה חובה על התובעים להוכיח תביעתם - ניתן פסק הדין בתום הליך ההוכחות - וכפי שיבואר להלן נתקבלה עתירת התובעים בהמרצת הפתיחה. לאור נימוקיי דלעיל הנני דוחה בזאת את הבקשה לביטול פסק הדין. ההכרעה 13. התובענה דנן הוגשה בהסתמך על ס' 235 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג - 1983, (להלן - הפקודה) הקובע כדלקמן: "(א) היו ענייניה של חברה מתנהלים בדרך שיש בה משום קיפוח של חלק מחבריה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת חבר, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרת הקיפוח, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד או ירכשו חברי החברה, או החברה עצמה, מניות ממניותיה. (ב) הורה בית המשפט לפי סעיף קטן (א), יביא בתזכיר חברה, בתקנותיה ובהחלטותיה את השינויים המתחייבים מכך, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה." על המונח קיפוח להתפרש כפעולה המביאה לדילול אסור של זכויותיו של המיעוט ובכלל זה שלילה מלאה מבעלי מניות המיעוט את זכויותיהם להשתתפות ברווחי החברה או בקבלת ההחלטות בה. סבורני כי במקרה דנן נתקיימו התנאים לקיומו של קיפוח המיעוט על ידי המשיבים. עוד בטרם הקמת החברה עסקו המשיב 2 ורעייתו בייבוא רפידות באמצעות חברת מתומנית, אשר זכויותיה הועברו אל המשיבה 1 וכנגדה כבר ניתן כאמור פסק הדין כמבוקש בהעדר הגנה. מקובלת עליי טענת המבקש 2, אשר שימש כיועצו המשפטי של המבקש 1, לפיה פעל המשיב 2 נמרצות לצירוף המבקש 1 לאור חובות אשר רבצו על מתומנית ותוך מטרה ברורה להובילו להשקעה כספית לכיסוי חובותיה, כשבתום הזרמת מלוא הסכומים כקבוע בהסכם הייסוד, פעל המשיב 2 לחיסול החברה ולדילול מכירותיה. 14. בעדותו, אשר לא הופרכה כלל והינה מקובלת עליי, מציג המבקש 2 את דרך התנהלותו של המשיב 2 בעת שנסע מטעם החברה לקדם את פעילותה העסקית. לשאלת המשיב 2: "ש. איזה עסקים עשיתי בארה"ב עם הפולנים? ת. למיטב הבנתי היית בארה"ב והיית אמור לדווח יום יום מה קורה, לא התקשרת כלל, מר שניידר ביקש מאשתך את הטלפון שלך ותשובתה היתה שאין לה טלפון שלך ואתה לא מתקשר, וכאשר קיבלנו את חשבונות הטלפון התברר שהתקשרת כל יום, התברר שהיית במו"מ עם הפולני לייבוא ישיר שלך ושל אשתך תוך עקיפת החברה, היה גם מבנה שלבי איך לגמור את החברה למשל שהיצרן יבטל את הזיכיון. אני אומר זאת על סמך ההבנה שלי ועל סמך המצג שנתת, ניתקת קשר וכאשר חזרת לא מסרת דיווח מה קרה, לאחר מכן התברר שייבאת רפידות. ועל סמך העובדה שבינואר גמר שניידר את ההשקעה ומייד לאחר מכן נפלו המכירות שעשית עם אשתך ב 70% והתברר שקיבלת את כל הכסף. ש. אתה אומר שלקחתי את כל הכסף לכיס. ת. כן" (עמ' 9-10 לפר'). סבורני כי פעילותו של המשיב 2, אשר הייתה אמורה להיות לטובת החברה, לא נועדה אלא לקדם אינטרסים אישיים תוך הפרת חובותיו כמנהל בחברה ומטרתה התעשרות עצמית על חשבון החברה תוך קיפוח בעלי מניות המיעוט. הירידה הקיצונית בדיווחי המכירות על ידי המשיבים כשלאחריהם הקימה המשיבה 4 חברה נפרדת - אינה מצביעה על קשיים עסקיים בשיווק הרפידות - כי אם על רצון המשיבים להמשיך בהפצת הרפידות לאחר שחובות מתומנית כוסו, תוך הקמת חברה חדשה על ידי המשיבים 2 ו-4. המשיבים הסתירו את פרטי הסוכנים המפיצים ואת כמות הרפידות בהן סחרו תוך שהם מונעים מן המבקשים לעיין בספרי חשבונותיהם ולא מאפשרים לבחון את היקף המכירות. המבקש 2 בתצהירו מפרט מספר מקרים בהם נמנע המשיב מקבלת החלטות אופרטיביות לטובת החברה, נמנע מהשתתפות באסיפה כללית שלא מן המניין ועזב ישיבת בעלי מניות נוספת במטרה למנוע נקיטת הליכים משפטיים לשם הגנה על החברה. כמו כן סרב לחתום לחתום על שיק לרשם החברות מתוך ידיעה ברורה שאי תשלום אגרה שנתית יביא למחיקתה. נראה כי המשיב 2 נקט בפעולות אשר קיפחו באופן קיצוני את בעלי מניות המיעוט, בהיותו מחזיק ב 28% ממניות החברה ולאור תקנון החברה הקובע כי כל החלטותיה טעונות רוב של ¾ מבעלי המניות הרגילות קרי, לא הייתה כל אפשרות לקבל החלטות ענייניות בשל אחזקותיו של המשיב 2 והסעיף בתקנון אשר היווה תנאי מבחינתו להקמת החברה. 15. בה"פ 2113/94 צנה בע"מ וזאב מוזס נ' פולן בע"מ, ארנון מוזס ואח', דינים-מחוזי כו (10) 347, נקטה השופטת מ' רובינשטיין בגישה לפיה אף על פי שמבנה ההתקשרות בחברה מסחרית מתבסס על שלטון הרוב, מניעת זכות שיתוף המיעוט בהליכי קבלת החלטות עשויה להיחשב כקיפוח. כלשונה: "יש יסוד לשער כי במניעים של בעלי המניות הללו גם משולבים אינטרסים אישיים מסוגים שונים, אולם בית המשפט הבוחן את כל הנסיבות איננו צריך להתעלם מן המסקנה הגלויה לעין כי טובתה של החברה אינה מתיישבת עם שליטה בפעולותיה השוללת כל ידיעה על הנעשה בה או אפשרות להבעת דעה או שיתוף בניהול..." וכמו כן: "המטרה צריכה להיות שגם המיעוט מבין בעלי מניות היסוד יהיה שותף לנעשה במובן זה שיוכל להשמיע את דעתו באופן אובייקטיבי ושוטף, ישמע על הנעשה ויוכל לעקוב אחר ענייני החברה." יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ש' לוין בע"א 275/89 אליעזר דוידסון נ' אליעזר אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125 בעמ' 131. "קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות....", ובהמשך: "בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן, התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח". על מהותו של סעיף הקיפוח עמדה גם כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון, פ"ד נ(1) 238 בעמ' 244-246. "זהו סעיף של קביעת נורמה כללית וגמישה להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול חברה… ...הקיפוח פנים רבות לו, לעתים מתוחכמות ולעתים גבוליות ועל סף הראציונאל העסקי. רבות עמלו מלומדים ובתי-משפט על הגדרת המונח "קיפוח", בניסיון לתת ביסוס תיאורטי לשכל הישר ולתחושת ההוגנות העומדים מאחורי הסעיף. קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה. נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדות כוח, העולה על זו של המיעוט, והרצון למנוע שכוח זה יופעל בצורה פוגענית הביאו לטוויית רשת של הוראות "אתיות" בחוק ובפסיקה על-מנת לרסן כוח זה… ...המגמה המסתמנת כיום בפסיקה ואצל מלומדים בעקבות התפתחויות בתחום דיני החברות והתפיסות שמאחוריהן ובעקבות התפתחויות משפטיות בארצות אחרות, היא, להגמיש את אמות המידה, להקל בקריטריונים ולהציב נורמת הגינות גבוהה בהתנהגות בעלי הרוב בחברה כלפי המיעוט." 16. המבקשים טענו כי המשיב 2 ייבא רפידות באופן עצמאי תוך עקיפת החברה אשר כמותן ומספרן לא נודע להם. בעדותו מציין המבקש 2 כדלקמן: "ת. עניתי כבר קודם. אם אתה רוצה הוכחות שייבאת רפידות תוך עקיפת החברה אני מציג לביהמ"ש מסמך שמוכיח זאת והוא בכתב ידך שכתבת ליצרן שאתה חייב לו כספים... המשיב: אני לא זוכר שהייתי חייב לו חוב כזה, יתכן שאשתי כתבה את זה עבור מס הכנסה בפולניה. כתב היד הוא שלי ואשתי חתומה על זה." תוכנו של המכתב (ת2/) אשר נכתב על ידי המשיב 2 בעבור רעייתו, הוגש לבית המשפט ומדבר בעד עצמו - בו מתחייבת המשיבה 4 לשלם לחברת פיוקל, יצרנית הרפידות בפולניה סך של 43,000$. המשיבים העלו טענה בה כביכול הופק המכתב לבעלת החברה בפולניה לצורכי מיסוי. סבורני, כי תוכנו של המכתב לא נסתר כלל ועיקר ולא ניתן לקבל טענה תמוהה זו. עוד יצויין לעניין זה כי בעדותו ציין המבקש 2 כי בשיחה עם "הפולני", הודיע לו האחרון על כוונתו להגיש תביעה כנגד המשיב 2 בגין חוב מרכישת רפידות. 17. המבקשים בסיכומיהם ובכתב טענתם טענו, כי המשיב 2 הפר סעיפים עיקריים בהסכם ייסוד החברה וכן בהסכם המשגור. סעיף 4 להסכם הייסוד קובע כדלקמן: "יגיל ומירון יעבירו לחברה מיד עם היווסדה, את כל התוכניות והרעיונות שבידיהם ו/או אשר יבואו לידיהם לייצור ו/או לשיווק ו/או להפצה, בכל מקום בעולם, של מוצרים נוספים שלהם תכונות כמתואר בנספח 'א' או הקרובים להם, בין שהם מכילים חומרים המצויים ברפידות PIOKAL ובין שאין הם מכילים חומרים אלו, וימשיכו ליזום ו/או לפתח מוצרים אלה אך ורק במסגרת החברה וכל הזכויות בהם יהיו שייכים לחברה בלבד." סעיף 9 להסכם המשגור אשר נכרת כאמור בהמשך לאור חילוקי דעות בין בעלי החברה מורה כדלקמן: "בעלי המניות וכל מי שיפעל בשמם ו/או עבורם ירכשו רפידות אך ורק מן החברה. בעלי המניות, וכל מי שיפעל בשמם ו/או עבורם, לא ירכשו ולא ימכרו רפידות ומדרסים כלשהם, וכן כל מוצר שיש בו כדי להתחרות ברפידות ו/או לפגוע במוניטין שלהם או בשיווקן, וזאת בין במישרין ובין בעקיפין. זולת הרפידות שירכשו מן החברה, אלא באישור בכתב של החברה." מתצהירו ומעדותו של המבקש 2 עולה ברורות כי המשיבים שיווקו ועודם משווקים רפידות שלא באמצעות החברה, על אף התחייבות בעלי המניות שלא לייבא ולשווק רפידות או מוצר דומה להם, על ידם או עלי ידי מי מטעמם. בכך הפרו גם את הסכם המשגור לפיו התחייבו לרכוש רפידות אך ורק מן החברה ולהעביר התמורה אליה. 18. אינני מקבל את טענת המשיבים לפיה החומר הפרסומי בו השתמשה המשיבה 4 הינו בבעלותה ולכן יכלה להעבירו עימה בעת הקמת המשיבה 6. אכן יכול ותנוח דעתי כי היא הייתה זו אשר הפיקה ויצרה את החומר הפרסומי והינו כדבריה : "פרי עטה ומחשבתה". יחד עם זאת המשיבה 4 שימשה כעובדת בחברת ביוטופ ואשר קיבלה משכורת כעובדת מחברת ביוטופ. על כן סבורני כי הזכויות בחומר הפרסומי הינם של מעסיקתה, ביוטופ. החומר הפרסומי של המשיבה 6 אשר צורף לתצהיר התובע הינו זהה כמעט לחלוטין לזה אשר שימש את המשיבה 4 בעת עבודתה בחברה ועל כן הינו בבחינת קניינה של ביוטופ. גם הטענה כי החומר היה קיים עוד בתקופת מתומנית לא יועיל למשיבים, שכן הליך ההתקשרות בין המשיבים למבקשים כלל העברה של מלוא זכויות מתומנית, ובכלל זה גם חומר פרסומי, לידי ביוטופ. 19. המשיבה 4 בסיכומיה טוענת כי אין להגבילה ביבוא ושיווק עצמאי של הרפידות שכן פעלה באופן עצמאי ובנפרד מבעלה. בסיכומיה וכן במהלך ההוכחות הודיעה כי אינה מתכחשת לכך שהיא עודנה עוסקת בשיווק רפידות הליכה, אם כי במידה פחותה מבעבר. בהסכם הייסוד של חברת ביוטופ הצהיר בעלה כי היא מהווה ציר מרכזי בפעילות השיווקית של החברה, על כן הועסקה המשיבה 4 למשך 6 חודשים על ידי החברה. אמנם פרק הזמן שהוקצב לעבודתה היה קצר אך הניתוק בינה לבין החברה נבע בעיקר מן החשש כי המשיבה 4 והמשיב 2 פועלים לקידום אינטרסים אישיים עוד בהיותה חלק פעיל בחברה. קיים קושי רב להפריד בין פעילותם המשותפת של המשיבים 2 ו-4, בהיותה נוטלת חלק ניכר בפעילות העסקית של החברה ובתיאום פעולותיה עם המשיב 2, בעלה. בבג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (4) 702, נקט השופט א' ברק (כתוארו אז), עמדה לפיה רשאי ביהמ"ש להחיל על עובד מגבלות המקבילות לאילו שהיו חלות עליו על פי חוזה למניעת תחרות עם המעביד, למרות שהצדדים לא כרתו חוזה שכזה כלל. בענייננו נראה כי המבקש 1 לא היה נקשר כלל בחוזה - ומעביר סך של 50,000$ לקופת ביוטופ - אילו ידע כי בתום תקופת ההתקשרות עם המשיבה 4, תועסק זו על ידי חברה מתחרה אותה הקימה ואותה היא מנהלת בשיתוף עם בעלה. יוער כי בפסק הדין שבעניין יבין פלסט, הגביל בית המשפט את העובד מלהתקשר עם מעבידו החדש למשך שנתיים, בשל חובת האימון, העברת סודות מסחריים וחובת ההגינות כלפי מעבידו הקודם. אין חולק כי ייפגע חופש עיסוקה של המשיבה בענייננו אם ארחיק לכת ואגביל את פעילותה בשיווק רפידות, ומשלא הייתה המשיבה 4, צד ישיר לחוזים שבין הצדדים, יינתן במקרה זה סעד שיפורט בפרק הסעדים אותם החלטתי ליתן. הסעדים בגין קיפוח המבקשים 20. לאור האמור לעיל ומתוקף סמכותי לפי סעיף 235 לפקודת החברות (נוסח חדש), הנני קובע כי ענייניה של חברת ביוטופ מו"פ בע"מ מתנהלים בדרך שיש בה משום קיפוח של חלק מחבריה, ולשם הסרת הקיפוח נותן פסק דין המורה והמצהיר כדלקמן: א. המשיבים 2 ו-3 נוהגים בדרך המקפחת את המבקשים והחברה ובניגוד לטובת החברה; ב. ענייני החברה נוהלו ומנוהלים בניגוד לדין, שלא בתום לב ושלא לטובת החברה; ג. ענייני החברה נוהלו בניגוד להחלטות דירקטוריון החברה והאסיפות הכלליות של בעלי מניותיה; ד. המשיבים 2 ו-3 הפרו את ההסכמים שנחתמו בין בעלי המניות בחברה: הסכם הייסוד מחודש יוני 1996 והסכם המשגור מיום 25.5.97; ה. ייצור ו/או ייבוא ו/או שיווק רפידות על ידי המשיבים 2-5 בין במישרין ובין בעקיפין - באמצעות המשיבה 6 ו/או בכל אופן אחר, שלא באמצעות החברה, מהווים הפרה של ההסכמים שנחתמו בין בעלי המניות והינם מעשים המקפחים את המבקשים; ו. כל הכספים שצברו המשיבים 2 ו-3 בין במישרין ובין בעקיפין ממכירת רפידות, שלא באמצעות החברה ו/או ללא דיווח לחברה, הינם רווחי החברה; ז. כל הכספים שנצטברו בקופת המשיבה 6, בגין מכירת רפידות ו/או כל מוצר דומה להן החל ממועד הקמתה ולמשך שנתיים ימים בלבד, הינם כספי החברה; ח. כל הרפידות שיוצרו ו/או יובאו על ידי המשיבים 6,3,2 במישרין או בעקיפין ללא ידיעת החברה, הינן רכוש החברה; ט. העובדה שהמשיבים 2 ו-3 לא העבירו לחברה את התמורה בגין כל הרפידות שנלקחו על ידם בעסקת המשגור, מקפחת את המבקשים; י. רכישת הרפידות על ידי המשיב 3 מן המשיבים 2 ו-4 מהווה הפרה של ההסכמים שבין בעלי המניות והחברה ומקפחת את המבקשים; ניתנים בזה צווי עשה כדלקמן: יא. הנני מורה למשיבים 6,5,4,3,2 לדווח למבקשים ולמסור חשבונות מפורטים בדבר כל הרפידות שנמכרו על ידם, בין במישרין בין באמצעות סוכנים ו/או בכל דרך אחרת ממועד הקמת החברה ועד ליום זה, בין בארץ ובין בחו"ל, ובכלל זה פירוט בדבר כמות הרפידות שנמכרו, אופן מכירתם והתמורה שנתקבלה בגינן; יב. הנני מורה למשיבים 5,4,3,2 למסור למבקשים דיווח מלא בדבר הרפידות שנמכרו על ידיהם ועל ידי המשיבה 6, בין במישרין ובין בעקיפין, מיום הקמתה ועד היום, וכן לגלות למבקשים את כל חשבונות המשיבה 6 ולבדוק את ספריה; יג. הנני נעתר לעתירת המבקשים ונותן צו האוסר על המשיבים להשתמש בחומר הפרסומי באמצעותו מופצות רפידות המשיבה 6, וכן מצהיר כי הפרוספקטים הנ"ל שייכים בלעדית למשיבה 1; יד. ניתן בזאת צו מניעה האוסר על המשיבים 3 ו-5 למכור רפידות במישרין או בעקיפין שלא באמצעות החברה. בהתחשב בסכום של 9,415 ₪ בו עשו שימוש המבקשים לכיסוי חלקי של הוצאותיהם המשפטיות, הנני מחייב את המשיבים 6,5,4,3,2,1 לשלם למשיבים, מעבר לסכום זה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 10,000 ₪. דיני חברותקיפוח בעלי מניות המיעוטפקודת החברות