החלטה הרקע 1. לפני בקשה לצו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע ממימוש מניות המבקש בחברת אלטשולר שחם ניהול חיתום והשקעות בע"מ (משיב פורמלי 4) (להלן: "החברה"), במסגרת תיק הוצאה לפועל 03-12331-01-6 ולהימנע למבצע כל פעולה בשטר המשכון עד לדיון בתביעה העיקרית. 2. ראש ההוצאה לפועל (מר מ' בן עטר) מינה ביום 2.4.01 את המשיב מס' 2, עו"ד דניאל אלון, להיות כונס נכסים של המניות האמורות החברה. כמו כן הורה ראש ההוצאה לפועל לחברה ולרשם החברות לרשום הערה בדבר מינויו של המשיב 2 ככונס נכסים על המניות האמורות. ראש ההוצאה לפועל אסר עשייה במניות המושכנות לפני מסירת אזהרה למבקש ואחיו, המשיב הפורמלי 3. 3. ביום 27.6.01 הגיעו הצדדים להסכמה שעד לדיון במעמד הצדדים, תעמוד החלטת ראש ההוצאה לפועל בעינה, כשכל צד שומר על טענותיו. 4. לבקשה לא צורפה ערובה לשפוי בשל הנזק שעלול להיגרם למשיבים 1 - 2 כתוצאה ממתן הסעד המבוקש (ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל - זכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645). מטרת הערובה היא להבטיח את זכותו מי שכפו עליו הקפאת המצב הקיים באמצעות צו המניעה, כך שניתן לפצותו, בבוא העת, אם הנתונים יצדיקו זאת, בגין הנזק שסבל עד לביטול הצו (שם). 5. לבקשה לא צורף תצהיר מאת המשיבים הפורמליים, מאיר והחברה. הבקשה 6. בתצהיר שצורף לבקשה נאמר, שהמבקש הוא המחזיק והבעלים של מניות בחברה. הוא לא היה בסניף של המשיב 1 (להלן: "הבנק"). המבקש לא חתם על מסמכים כלשהם פרט למסמכי המשכון החלקיים וזולתם אין בידי הבנק כל מסמך התומך בתוקפו של מה שמתיימר להיות שטר המשכון וככל שידוע לו, אין חוב בר פירעון, שלשמו קיים המשכון. 7. המבקש התבקש ביום 3.5.00 על ידי אחיו, המשיב 3 (להלן: "מאיר") למשכן עבורו את מניותיו בחברה לטובת הבנק. המבקש הגיע באותו יום למשרד חברת ירושלים שוקי הון בע"מ (להלן: יש"ה), על מנת למלא את רצון אחיו. המבקש מודה שהוא נתבקש, כדי שהמשכון יהיה בר תוקף, להביא 3 שטרי העברת מניות, פרוטוקול של דירקטוריון החברה שהוא אשר את משכון המניות לטובת הבנק והעברתן לצד שלישי, אם המשכון ימומש והודעה שלו ושל מאיר לדירקטוריון החברה בצירוף אישור בכתב מהדירקטוריון כי ההודעה התקבלה אצלו והודעת מזכיר בחברה. עוד טען המבקש מחד, כי בעת שחתם על שטר המשכון היה ברור לו שיש למאיר בטחונות מספקים לכסוי היתרה בחשבונו שהתנהל בבנק ומאידך, שהוא לא עודכן בפרטי חשבונו של מאיר, מסגרות האשראי וגבולות אחריותו. לטענת המבקש המשכון אינו תקף, כי לא ניתנה הסכמת דירקטוריון החברה למשכונם והבנק ידע מכך. הוא לא קיבל הודעה מהבנק על כוונתו לממש את המשכון והבנק לא גילה לו מה מצבו הפיננסי של מאיר. 8. המבקש, בתצהירו, מסתמך על תצהיר שהגיש מאיר בהליך אחר. מאיר לא מסר בהליך זה תצהיר, למרות שהינו צד לדיון, הגם, שלכאורה, הוא צד פורמלי גרידא, ברם, הוא היה במהלך הדיון הרוח החיה. הוא לא חדל להעיר הערות ולהפריע למהלכו. בא-כוחו המלומד של יהודה לא עשה צעד במהלך הדיון מבלי שנועץ במאיר, בעוד שהמבקש נותר פאסיבי במהלכו. ההלכה היא שאין לערוך תצהיר על-ידי הפניה למסמך אחר (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, עמ' 135, מהדורה שביעית (1995)). אין, אפוא, לשעות לטענות מאיר שעליהן מסתמך המבקש תוך הפנייה לתצהירו של מאיר. 9. בתצהירו מעלה המבקש טענות מטענות שונות על מרמה, הטעיה, חוסר תום לב, הונאה ותחבולה. אין מקום לדון בטענות כלליות אלו ללא פרוט. (תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984; זוסמן, שם, עמ' 135). 10. מי שפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני חייב בגילוי כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו ואם יש לו ספק, עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות לבית המשפט ולא לקבוע, בעצמו, מתוך שיקול של האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168; שוורץ, תחולתו של עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי, עיוני משפט כא 295, 329 - 330). התגובה 11. המשיבים 1 - 2 הגישו תצהירי תשובה על-ידי זיוה אפשטיין, שכיהנה בתפקיד מנכ"ל בחברת יש"ה ושל רון שגיא. זיוה אפשטיין היתה איש הקשר בין מאיר לבין הבנק. היא הכחישה שנתנה הבטחות למאיר שכאילו משכון ניירות הערך ביש"ה תהיה הבטוחה היחידה שעליו להעמיד לבנק כנגד מסגרות האשראי שניתנו לו וגם לא היתה לה סמכות לומר לו זאת. מאחר ומאיר לא סגר עד מרץ 2000 את מסגרות האשראי שניתנו לו, הוא נתבקש להביא ערב נוסף - המבקש. בפגישה שבה נכחו העדה, דוד ברמן מנכ"ל הבנק, דוד סיסו סמנכ"ל הבנק המבקש ובנו, הובהר למבקש שמתן המשכון על ידיו הוא להבטחת האשראי של אחיו מאיר. 12. רון שגיא, שהגיש תצהיר מטעם הבנק, לא נכח בפגישה האמורה. בתצהיר מפרט הלה מה "שכח" המבקש להדגיש או לפרט בתצהירו: שהוא מחזיק ב- 50% מהון המניות המוקצה של החברה, שהוא חתם לא רק על שטר משכון, אלא גם על הודעת משכון ועל הודעה לדירקטוריון החברה על המשכון ועל שטר העברת המניות הממושכנות (ראו ד2/ - ד4/). המבקש ידע על מצב חובותיו של מאיר בבנק והוא קיבל על כך הודעות ב- 14.8.00 וב- 21.9.00 (ראו ה1/ ו- ה2/). עוד נאמר בתצהיר, שמאיר התחייב ביום 27.6.00 לכסות את חובו לבנק עד ליום 31.7.00, אך לא עמד בהתחייבותו (נספח י'). מאחר ומאיר לא עמד התחייבותו, הודיע לו הבנק על ביטול מסגרות האשראי. מאיר לא פרע את חובו עד עצם היום הזה. דיון 13. בחקירתו הודה המבקש שלא פרט את העובדה שהוא בעלים של 50% ממניות החברה. הוא גם אישר שחתם על שטר המשכון וקרא אותו. בכך הוא הקים נגדו חזקה ראייתית שהוא ידע והבין את תוכן המסמך עליו חתם. טענתו, שהוטעה לחשוב שהמסמך עליו חתם הוא מסמך שונה, מצריכה מידת הוכחה משמעותית מעבר לזו הנדרשת בדרך כלל לגבי טענות הגנה אחרות המועלות נגד תביעה חוזית והמבקש לא עמד בכך ולו לכאורה (ע"א 36/99 יפה נ' עיזבון המנוחה גלזר ז"ל, פ"ד הנ(3) 272, 287-286). בניגוד לאמור בתצהירו, הוא העיד שחתם על שטר המשכון (ד1/) ועל יתר המסמכים ד2/ - ד4/, שנספחו לתצהירו של רון שגיא, שעניינם חתימות על שטר העברת מניות ופנייה לדירקטוריון החברה לאשר את משכון המניות, כפי שהתחייב לעשות. בניגוד לטענתו, שמדובר בשטר משכון פורמלי, נאלץ המבקש להסכים, שהיה עליו להמציא מסמכים שונים כדי לתת תוקף למשכון (סעיף 22 לתצהיר). בחקירתו הוא גם לא הצליח להפריך את הסתירה לאמור בסעיפים 23 ו- 24 לתצהיר, שהוא ידע מה מצב הביטחונות של מאיר (סעיף 23), אך שלא עודכן במסגרות האשראי שלו. המבקש טען שלא קיבל את ההתראות שבנספח ה' לתצהירו שלרון שגיא, אך לא היתה לו תשובה לאמור בסעיף 21 לשטר המשכון, שהוא מוותר על קבלת התראות בקשר להפרת שטר המשכון. 14. מחקירתה של זיוה אפשטיין עולה, שהיא היתה פאסיבית בפגישה שבה הוחתם המבקש על שטר המשכון. בניגוד לאמור בתצהירה, היא לא זכרה את תוכן השיחה באותה פגישה ולא זכרה אם הוצגו למבקש הנתונים על מסגרות האשראי של מאיר. לרון שגיא, שנחקר על תצהירו, לא היה הסבר מדוע לא הוגש תצהיר מטעם מנהלי הבנק שנכחו בפגישה. מסקנות הוכחה לכאורה 15. נראה לי שהמבקש לא הוכיח ולו לכאורה שמאיר אינו חייב לבנק כספים, כפי הרשום בספריו. כאמור, מאיר לא הגיש תצהיר מטעמו ואילו המבקש הסתמך על תצהיר שכתב מאיר בהליך אחר (ת"א 3212/01 בש"א 6567/) ולכן, כפי שכבר אמרתי, אין להסתמך על האמור בו. הפועל היוצא הוא, שהמבקש לא הוכיח את זכותו לכאורה. אי מתן פרטים על מסגרות האשראי 16. המבקש לא שכנע אותי שלא ידע על היקף מסגרות האשראי של מאיר. לאור זאת מתייתרת השאלה, האם הבנק הפר את חובותיו לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981 (ע"א 1570/96 בנק המזרחי המאוחד נ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369; ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ, פ"ד נג(2) 337; סעיף 17א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981, סעיף 17א'). מסירת הודעות 17. המבקש הצהיר שלא קיבל את ההתראות מהחודשים אוגוסט וספטמבר 2000. אין ראיה שאכן הוא קיבל את המכתבים הללו, כשם שאין ראייה שהם נשלחו בדואר רשום או בדרך אחרת. למבקש עומדת לרועץ הוראת סעיף 20 לשטר המשכון, אך כיוון שב"כ הצדדים לא התייחסו להוראה זו, ניתן גם להסתמך על ההוראה שבסעיף 21 לשטר המשכון, שלפיו ויתר המבקש על קבלת התראות. אי קבלת אישור על ידי החברה על הסכמתה למשכון המניות 18. טענה זו לוקה בחוסר תום לב קיצוני. המבקש לא טרח להשיג את הסכמת החברה לרישום המשכון כנדרש בסעיף 30ב) לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967 (ויסמן, חוק המשכון, עמ' 88 - 91) (תשל"ה - 1974), למרות שהוא בעל 50% ממניות החברה. החברה לא הגישה תצהיר מטעמה להסביר את מחדלה. לטענת המבקש בחקירתו הנגדית, החברה לא אישרה את משכון המניות, כדי לא להכניס זרים לחברה ולגרום לה נזק. טענה זו אין בה ממש שכן החברה משכנה בעבר את נכסים (נספח ג' לתצהיר רון שגיא) ולא שמעתי ממנה שנגרם לה נזק. 19. גם אם אקבל את טענת ב"כ המבקש, שיש להימנע מהגישה שהסכמה בין החברים בחברה יכולה להביא להתניה על היחסים המוסדרים בתקנון באשר לזכויות המניות. רע"א 467/90 לאו נ' טוקטלי, פ"ד מה(3) 387, 396; רע"א 4675/94 הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ נ' א' ת' ניהול מאגר הספרות התורנות בע"מ, פ"ד נ(5) 485, 512), אין בין זה לבין השאלה, האם מה שהיה צריך להיעשות על פי תקנון החברה יש לראותו כעשוי וזאת בשל חוסר תום לב קיצוני של המבקש בשילוב העדר תצהיר מטעם החברה שהיה בו לשפוך אור על מחדליה. יש להניח שהמבקש, שהוא "האני האחר שלה", הוא שמנע מהחברה לחתום על הסכמתה למשכון המניות ולכן ניתן לומר שהשתכללה הסכמת החברה למשכון (ע"א 579/83 זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ קבלני בנין ,פ"ד מב(2) 278, 289). לכך יש לצרף גם את הוראת סעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, הקובע שמי שמנע את קיומו של התנאי המתלה (הסכמת החברה), אינו זכאי להסתמך על אי קיומו, בלי קשר לשאלת הסכמת החברה. 20. יתרה מזו, במקרה זה שטר המשכון בוצע כולו על ידי הבנק שהעמיד אשראים למאיר על סמך שטר המשכון. לבוא היום ולטעון ששטר המשכון הוא חספא בעלמא, אחרי שמאיר הפיק את כל היתרונות ממנו, פירושו לתת למבקש ולמאיר את כל התמורה הנגדית, אך בד בבד להשתחרר מחבותם החוזית על פי שטר המשכון (ע"א 983/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 186, 197). בנסיבות אלה, ניתן גם לומר, לאור מעמדו של המבקש בחברה, שהוא והחברה חד הם ואין הוא יכול להסתתר מאחוריה ולטעון שלא ניתנה הסכמתה להעברת המניות. מאזן הנוחיות 21. לא די שהמבקש יראה שיגרם לו נזק אם שטר המשכון ימומש, אלא עליו להראות שמימוש המשכון לא יגרום נזק לבנק ולא ייגרע בעתיד מסיכוייו להיפרע באותה מידה מהמשכון, גם אם יושעה מימושו (רע"א 4075/99 קצירי נ' בנק הפועלים, דינים עליו נו 465; רע"א 2143/98 רן טורס בע"מ נ' בנק הפועלים, דינים עליון נד 144). בבש"א 4645/91 משה כורשי חברת הובלות ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, דינים עליון כב 535 נאמר: "זה הכלל, ועשויות להתקיים סיבות מיוחדות בהן יראה בית המשפט באורח יוצא מהכלל - צידוק לעכב מימוש בטוחה... לצורך הכרעה בבקשה שלפני די להטעים שכדי שבית המשפט ייענה לבקשה כזאת מצד החייב, לא די לו שישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרם לחייב נזק גדול או בלתי הפיך, עליו להשתכנע גם בכך, שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרם נזק לזוכה ולא ייגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה, גם אם יושעה המימוש. כדי לשכנע את בית המשפט בקיומו של תנאי אחרון זה, מוטל על המבקש להראות, כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השיעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד, וכי יש יסוד איתן להאמין שיהיה די בו כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב, אם יידחה הערעור". אין צריך לומר שהמבקש לא השכיל לעמוד בנטל זה. אי מתן ערובה 22. ניתן היה לדחות את הבקשה אף מבלי להיכנס לכל השקלא והטריא דלעיל משום שהמבקש לא השכיל להמציא ערבות צד שלישי (ע"א 178/95 אביטל נ' טורמן, תק' על' 95 (1) 121. סיכום 23. הבקשה לצו מניעה זמני נדחית. המבקש ישלם למשיבים 1 - 2 הוצאות בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כדין. דיני חברותמניות