החלטה מונחת בפני בקשתם של מר דוד אבן צור וגב' שרית שושני, לחייב את כונס הנכסים של מחצבות מוריה בע"מ, עו"ד יוסף מולאור, להגיש דו"ח כספי מפורט על מצבה של קופת הכינוס, הכספים שנכנסו ויצאו ממנה, המועדים בהם נעשו העברות, היתרה שנותרה בקופה, וכיוצא באלו. כמו כן, נדרש הכונס לדווח מתי יחולק להם דיבידנד, כנושים בדין קדימה. עובדות המקרה; 1. המבקשים, לטענתם, היו עובדים לשעבר של החברה שבכינוס. א. לזכות המבקש 1 ניתן פסק-דין חלוט בבית הדין לאזורי לעבודה בחיפה, אשר קיבל את טענתו כבר ביום 28.4.98, ופסק לו סך נומינלי של 37,270 ש"ח, אשר עקב ריבית עלה ל53,421- ש"ח ביום הגשת הבקשה, וכיום מדובר בסכום גדול עוד יותר. ב. בין המבקשת 2 לחברה מתנהלים עדיין הליכים בבית הדין לעבורה (רק על פי הבקשה). היום הודיע ב"כ המבקשים כי ניתן פסק דין בבית הדין לעבודה, ביום 5.2.01, על מלוא סכום התביעה לזכות הגב' שרית שושני. 2. אין חולק, כי הכונס מנהל את המשיבה בפועל מאז אפריל 96. למרות פסק הדין החלוט, לא שילם הכונס דבר למבקש 1, וזאת למרות שביצע פעולות מכר של נכסי המשיבה. 3. במסגרת ההליכים בין הצדדים בביה"ד לעבודה, חייב כב' השופט מייבלום ז"ל את הכונס, בשתי החלטות שונות, לתת דיווח על מצב קופת הכינוס. אלא, שלטענת המבקשים, לא קויימה ההחלטה, וכל שהוגש היתה תשובה מתחמקת. 4. במרץ 2000, פתחה חברת מחצבות רקפת בהליך כנגד הכונס, במסגרתו נדרשים דמי מכר הציוד שתפס ומכר, וזאת בטענות מתחום דיני החוזים. ב27.3.00- הגישה חברת קוניפר בקשה להצטרף להליך, בטענה כי הסכומים מגיעים לה, שכן נכסיה של מחצבות רקפת משועבדים לטובתה. טענות המבקשים; 5. עובדים, שהם נושים בדין קדימה, באים לפני הבנק המובטח באג"ח - אלא שהכונס מסרב לכבד את החוק ולא שילם למבקש 1 מאומה, זאת למרות שחל עליו חיוב שבדין לשלם את הכספים מיידית, ואוסיף כי מאז פברואר 2001 עומדת חובה זו של הכונס גם כלפי הגב' שושני - לאור פסק הדין לזכותה. 6. טענות הכונס, כאילו הוא אינו יכול לשלם מאומה, שכן קופת הכינוס ריקה, והכספים שנמצאים בה "משוריינים" בשל התביעות שהוגשו בגינם, דינה דחיה משני טעמים: א. התביעות הוגשו רק בשנת 2000, ואילו הכונס נמנע מלשלם כבר מאפריל 1998. ב. התביעות דנן, אף אם תתקבלנה, הינן תביעות חוזיות-אובליגטוריות, אשר אין בכוחן לבוא לפני הנושים בדין קדימה. 7. טענת הכונס בדבר העדר מעמד הינה תמוהה בנסיבות המקרה, ובמיוחד לאור החלטות ביה"ד האיזורי לעבודה בעניין זה. תגובת הכונס; 8. למבקשים אין מעמד כלשהו לחייבו להגיש דו"ח. הכונס טוען, בעניין זה, כי לא יעלה על הדעת לחייב כונס בהגשת דו"ח בגין בקשתו של כל נושה בדין קדימה (!). 9. למבקשת 2 אין כל מעמד, שכן תביעתה עודה מתבררת, ונמצאת בשלב מוקדם. בלא לנמק, הוא מוסיף כי תביעת המבקש 1 לא נועדה אלא בכדי ליצור עבור מבקשת 2 מעמד מלאכותי יש מאיין (!). זאת כאשר כבר מחודש פברואר 2001 עומד פסק דין לזכות המבקשת 2 - והכונס לא טרח לתקן גירסתו זו. 10. מעבר ל135,000$- ממכירת ציוד שנתפס באתר בתפן, אין בידו כספים נוספים. 11. מחצבות רקפת וחברת קוניפר טוענות לבעלות על הסכום דנן, ולכן, אין הוא יכול להעביר ממנו לעובדים. למעשה, כך לשיטת המשיב, לכונס אין כספים לחלק לנושים בדין קדימה, וזאת עד שיוחלט בבקשתו להעביר כספים לבנק. 12. בתגובה מאוחרת יותר, מוסיף הכונס את הטענות הבאות: א. המשיב 1 לא הגיש הוכחת חוב לכונס, וזה לא יכול היה לבדוק את חובו. ב. דין הקדימה אינו חל אלא על חלק קטן מהסכום המבוקש. עד כאן העובדות, וכך אני מחליטה; 13. אין חולק כי המבקש 1 הוא נושה בדין קדימה, וכמוהו המבקשת 2. אין מדובר במקרה "הרגיל" של חברה הנקלעת להליכי פירוק, כל התביעות נגדה (כולל של עובדים) מוקפאות, ומאידך נמסרות הוכחות החוב לבדיקה בידי המפרק, שאמור לבדוק אותן ולהכריע בהן. במקרה דנן, קיים פסק-דין חלוט של בית הדין לעבודה, המחייב את הנתבעת, לאלתר, לשלם סכום כסף למבקש בגין שכר עבודה, פדיון חופשה ודמי הודעה מוקדמת, זאת בתוספת הוצאות משפט וכן עומד פסק דין לטובת מבקשת 2. יתכן, כי חלק מהקרן עולה מעל ל"תקרת" דין הקדימה (אם כי על פניו, הסכום בו נוקב הכונס, שהינו מתחת ל7,000- ש"ח, הינו נמוך מדי). אין חולק, כי המבקש לא קיבל מהכונס מאומה, אף לא את הסכום בו מכיר הכונס כעומד בדין קדימה. משהפר הכונס חובה זו בלא הצדקה, הוא מחוייב לשאת אף בריבית שהצטברה על החוב בדין-קדימה, ואין הוא יכול להלין בעניין זה אלא על עצמו בלבד. 13. בנסיבות המקרה דנן, ולנוכח התנהגות הכונס, אשר התעלם במשך שנתיים לפחות מתביעת המבקשים, ולנוכח היות הדברים אמורים בחוב לטובת עובד שהוא פרי פסק דין חלוט של בית-דין לעבודה, אשר לקיומו היה הכונס מודע היטב, הרי עולה מכך כי עמידתו של הכונס על משלוח הוכחת חוב "רשמית" הינה פורמליסטית ומתחכמת גרידא. הרי אין חולק כי הכונס אינו משמש ערכאת ערעור על פסיקת ביה"ד לעבודה. למצער, לו סבר באמת ובתמים כי יש צורך בהוכחת חוב פורמלית, היה עליו לשלוח מכתב מפורש בעניין זה לעובד, מיד סמוך לאחר מתן פסק דינו של בית הדין לעבודה, עת דרש המבקש 1 לראשונה את כספו. אי עמידה בדרישת הגינות מינימלית זו עולה, לכאורה, לידי חוסר תום-לב של ממש, אשר יש בו בכדי ליצור מניעות כלפי הכונס מלהעלות טענה זו כעת, שלוש שנים מאוחר יותר. 14. זאת ועוד; הכונס לא טרח לטעון טענה זו בתגובתו לבקשה, אשר הוגשה לתיק בית המשפט כדין לפי סדרי הדין האזרחי ביום 2.10.2000. טענה זו מופיעה לראשונה בתגובה שניה אשר הוגשה ביום 22.10.2000, וזאת בלא אישור כלשהו ובניגוד לסדרי הדין האזרחי. להבהרת הדברים, יאמר כי החלטתי מיום 19.10.00, לא כיוונה לתגובה נוספת של הכונס לתשובת המבקשים לטענותיו, אלא אך ורק "שלחה" את הבקשה, התגובה והתגובה לתגובה אל הכנ"ר למען קבלת עמדתו (אשר לא היתה אלא כי אין הוא צד נכון לבקשה). די בכך, בכדי להתעלם לחלוטין מטענות הכונס אשר עלו לראשונה בתגובה מאוחרת זו. מעבר לדרוש, יצויין כי מדובר בשתי טענות עקרוניות וחשובות - אחת לעניין שיעור המקסימום של דמי קדימה. והשניה לעניין אי הגשת הוכחת חוב. אין חולק, כי שני עניינים אלו, במידה ויש בהם ממש, היו חייבים לבוא כבר בתגובתו הראשונה של הכונס. משלא עשה כן, לא נותר לי אלא לתהות לעניין תום הלב ורצינות טענותיו גם יחד. להתנהגות הכונס אדרש, בין היתר, בהמשך. 15. שאלת חובת הגשת הדו"ח; אין חולק, כי הגשת דו"חות מפורטים לבית המשפט הינה חובה תקופתית עקרונית וחשובה של כונס הנכסים, המהווה חלק ממערך הפיקוח של בית המשפט על נושאי תפקידים אשר משמשים כ"ידו הארוכה", ויש להם תפקיד חשוב בעדכון בית המשפט, ובעלי עניין אחרים, על אודות מצב קופת הכינוס, הפירוק או הנאמנות. לכאורה, ואך ורק לכאורה, יש ממש בטענות הכונס כאילו אין זה רצוי כי כל נושה "יטריד" אותו בבקשה להגיש דו"ח - אלא שאם ממלא הכונס את חובתו ומגיש דו"חות סדירים לבית המשפט, אין מדובר בהטרדה כלל ועיקר, וכל שיש לעשות הוא להפנות את המבקשים אל הדו"חות אשר הוגשו ומצויים מן הסתם בתיק בית המשפט. כמו כן, כאשר עסקינן בכונס נכסים המתעלם מפסק-דין חלוט ואינו מחלק דיבידנד לנושה בדין קדימה (שאין מחלוקת על נשייתו!) במשך שנתיים, אזי קם ועולה אינטרס לגיטימי של אותו נושה לתהות על קנקנה של קופת הכינוס. זאת במיוחד כאשר עסקינן בחברה שאין לה מפרק, ואין הכונס הרשמי מעורב בפיקוח עליה. אולם, במקרה דנן אין צורך אף בזאת בכדי לדחות את עמדת הכונס על הסף - שכן קיימות במקרה דנן שתי החלטות שיפוטיות של כב' השופט מייבלום, אשר חייבוהו להגיש דו"חות. עיינתי בתגובתו של הכונס המלומד להחלטה, ומצאתי אותה לוקה בחסר, מעורפלת ולא מספיקה, וזאת אף לא לדו"ח תקופתי המוגש לבית המשפט בלא בקשה של נושה. אי לכך, מן הדין לחייב את הכונס להגיש לאלתר דו"ח מפורט בדבר קופת הכינוס, כמבוקש בבקשה דנן. 16. חמורה עוד יותר היא התנהגות הכונס במסגרת הבקשה דנן, אשר שב וטען במפגיע כי למבקשים אין כל מעמד לחייבו בהגשת דו"חות - וזאת תוך התעלמות מהחלטותיו, החד משמעיות, של כב' השופט מייבלום ז"ל בעניין. התנהגות כזו הינה בלתי נסבלת, ועולה לכאורה עד כדי נסיון להטעות בית המשפט. 17. שאלת התביעות התלויות כנגד קופת הכינוס אף לשיטת הכונס, מצוי בקופת הכינוס סך העולה בהרבה על סכום תביעתו של המבקש 1 (וכיום גם של המבקשת 2), אלא שלטענתו "משוריין" סכום זה, בשל החלטה שיפוטית, עד להכרעת התביעות של מחצבות רקפת וקוניפר כנגד קופת הכינוס. אקדים ואומר, כי אין בכך בכדי לסייע לכונס, וזאת משני הטעמים הבאים: א. צודק מבקש 1 בטענתו, כי בעוד פסק הדין לטובתו ניתן באפריל 98, הוגשו שתי התביעות כמעט שנתיים מאוחר יותר. מה עשה הכונס במשך כל אותו זמן, כאשר חובת התשלום חלה עליו לאלתר? דומני כי התשובה לכך הינה אחת - הכונס בחר לנקוט ב"שב ואל תשלם", תוך השהיית המבקש ב"לך ושוב", כל זאת תוך התעלמות חוזרת ונשנית מפניותיו הרבות בדבר תשלום החוב. בשולי הדברים יוער כי אף לא פעם אחת, בכל אותו פרק זמן, פנה הכונס אל המבקש וביקש ממנו להגיש "הוכחת חוב", או הסב את תשומת לבו לצורך בכך, לדעתו. יוצא מכך, כי גם לו היה מוכרע (ופני הדברים אינם כאלו), כי החובות כלפי מחצבות רקפת וקוניפר (במידה וקיימים כאלו) עשויים לעכב את התשלום למבקשים, הרי כל נזקם של המבקשים לא בא אלא בשל התנהגותו התמוהה של הכונס, אשר כמעט וניתן לומר "זימן" מצב זה בהתנהגותו. ב. יתר על כן, מעיון בתביעות כנגד קופת הכינוס עולה המסקנה כי תביעתה של מחצבות רקפת נובעת מטענות של הפרת חוזה, קרי, לכל היותר תהפוך תובעת זו לנושה בלתי מובטחת של קופת הכינוס. תביעתה של קוניפר הינה בשל שעבוד שיש לה על נכסי מחצבות רקפת, קרי, זכותה תקום אך ורק אם יפסקו פיצויים לטובת מחצבות רקפת. לא בכדי, הגישה קוניפר בקשת הצטרפות בלבד, ולא תביעה עצמאית. לכן, גם אם יזכו התובעות דנן בתביעתן, הרי אין ספק כי החוב למבקשים יבוא לפניהן. לכן, האחזות בתביעות אלו כנגד קופת הכינוס כבקרנות המזבח בכדי להתחמק מתשלום חוב בדין קדימה (שאין חולק כי הינו כזה, ולו בחלקו), הינה פעולה תמוהה, בלשון המעטה. אמנם, אין כונס יכול להפר על דעת עצמו צו שיפוטי המונע ממנו לשלם כספים, אפילו זה שגוי, לא מעודכן וניתן בהתעלם מעובדות חשובות - אלא שחלק אינטגרלי מחובת ההגינות המוגברת המוטלת על כונס, כפקיד בית המשפט, הינה להגיש לאלתר, במקרה כזה, בקשה לשופט אשר נתן את אותו צו (ובמקרה זה אלי - שכן ההחלטה ניתנה על ידי), אשר תעתור לשחרר חלק מהכספים לשם תשלום חובות בדין קדימה, אשר מני ובי יבואו לפני מחצבות רקפת וקוניפר, גם אם תמצא תביעתן מוצדקת. אלא שהכונס לא עמד אפילו בזאת, ותחת זו בחר להתלות באותו צו שיפוטי, למרות שידע היטב כי ניתן בלא התייחסות אל המבקשים. 18. סוף דבר; דין הבקשה להתקבל, ואי לכך: א. על קופת הכינוס לשלם למבקשים לאלתר את סכום חובם המצוי בדין קדימה, וזאת בתוספת מלוא הריבית וההצמדה שנשא פסק דינו של בית הדין לעבודה, מחושבים מאפריל 1998 ועד למועד התשלום בפועל ומפברואר 2001. ב. במידה ותתעורר מחלוקת בין הצדדים על שיעור החוב המצוי בדין קדימה, יבדק זה בידי בעל תפקיד נייטראלי, אשר הוצאותיו תפולנה על קופת הכינוס. מרוץ הריבית לא יעצר בשום מקרה כתוצאה משיהוי בבדיקה זו, תהיה סיבתו אשר תהיה. ג. יתכבד הכונס ויגיש לבית המשפט תוך 7 יום דו"ח מפורט, עדכני ומפורט, בתוספת אסמכתאות מתאימות, שיכלול את מצב קופת הכינוס מתחילת הליכי הכינוס ועד היום, העברות הכספים, תשלומים, תביעות, פעולות כונס הנכסים וכ"ו. עותק מדוח זה יוגש גם לב"כ המבקשים, לנושה המובטח ולב"כ הכנ"ר. דו"ח זה של כונס הנכסים יגובה בתצהיר. 19. הוצאות משפט: שקלתי את נושא הוצאות המשפט. לא לעיתים קרובות מגיע אל בית המשפט מקרה חמור כמקרה דנן, בו נוטל לעצמו כונס נכסים, שהינו פקיד בית-משפט, רשות להתנהג בדרך זו ותוך התעלמות מהחלטות בית הדין לעבודה, פעולה בניגוד לסדרי הדין האזרחי, השמטת פרטים חיוניים מתגובותיו, ומחדלים נוספים דוגמת העובדה כי לא טרח מאז חודש פברואר ועד היום לעדכן את תגובתו ולהודיע על פסק דין לטובת המבקשת 2. תחת זאת בחר להשאיר את גירסתו לפיה ההליכים כנגדה בראשיתם!! דומה, כי כונס הנכסים דנן בחר לשכוח כי מעצם תפקידו כזרועו הארוכה של בית משפט, אין הוא בא אך ורק בנעלי הנושה המובטח אשר ביקש את מינויו, אלא הוא בעל תפקיד אובייקטיבי, האמור לפעול בהגינות מוגברת, סבירות ורמה מקצועית ראויה, לטובת כל הנושים וכלפי בית המשפט. זאת ועוד: כל המעשים והמחדלים, אשר הביאו את התיק למצבו העגום דנן, הינם פרי התנהגותו האישית של כונס הנכסים - וחלקם מצויים אף בכתבי בית הדין ששלח לבית המשפט של פירוק, וזאת בתור כונס ועורך-דין כאחד. אין למעשים ומחדלים אלו כל קשר אל החברה שבכינוס, ולכן אין זה מן הראוי כי קופת הכינוס ולמעשה הנושה המובטח ישאו בהם. בפסק-דיני בפרשת איזדורפר, חייבתי את המוסד לביטוח לאומי בסך של 15,000 ש"ח הוצאות משפט, בגין התעלמות בת שנה וחצי מפניות עובדים אשר לרשותם עמדה הכרעה חלוטה של מנהל מיוחד שהכריע בתביעות החוב שלהם, וכן בגין העלאת טענות סרק. מקרה זה הינו, על פניו, חמור הרבה יותר. לכן, אני מחייבת בזאת את כונס הנכסים, אישית, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל. כינוס נכסיםדוחות כספיים