פסק דין 1. האם מי שמנהלים עסק של "שירותי ליווי ואירוח" (שהלכה למעשה הם הסוואה לעסקי זנות), ומסתבכים בחובות, זכאים להיות מוכרזים פושטי רגל על פי בקשתם? האם נכון וראוי לקחת בחשבון, בשלב הדיון בשאלה אם ליתן צו לכינוס נכסיהם של חייבים, על פי בקשתם, נימוקים היכולים להשקל כנגד הכרזתם פושטי רגל? אלו הן השאלות העומדות במרכז פסק הדין שלהלן. 2. א. המבקשים (החייבים) היו נשואים משנת 1985 עד שנת 1989 שאז התגרשו. למרות זאת הם ממשיכים להתגורר יחדיו, לטענתם - בשל "ילדים משותפים וחובות משותפים". ב. המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשות למתן צווי כינוס ולהכרזתם פושטי רגל (פש"ר 284/00 ופש"ר 285/00). ג. הכונס הרשמי הביע את התנגדותו כבר בשלב מתן צו הכינוס. בהסכמת באי כח הצדדים, נדונו בקשותיהם של שני המבקשים בצוותא חדא וההחלטה שלהלן מתייחסת לשניהם גם יחד. 3. א. המבקש הצהיר על חובות בסך של מיליון ש"ח, המשותפים לו ולגרושתו - המבקשת. ב. בבקשתו כתב המבקש כי גרושתו, המבקשת, "עובדת בשירותי אירוח דרך טלפון". בתצהירו מיום 12/04/00, כתב המבקש כי - "3. מזה יותר מחמש שנים קיים איחוד תיקים על שמי ועל שם גרושתי ורה בנבנישתי, וזאת עקב הסתבכויות שונות בין השנים 1989 - 1990 וכיום סכום חובתינו המשותפים עולים על מיליון ש"ח. 4. ההסתבכויות נבעו מהלוואות שונות שנטלתי במטרה לסגור את החובות הקודמים, אך נכשלתי כשלון גדול והחובות תפחו וגדלו עד אשר נשארתי חסר יכולת להחזר, וכך נאלצתי להלוות מהשוק האפור בריבית גבוהה, וכדי לסגור את החובות נפלתי עוד ועוד עם כמה נוכלים וכל ניסיון לצאת מן המצוקה הכניס אותי יותר ויותר. כמחצית חובותיי נבעו מערבותי לאבי המנוח בבנק. 5. הנני גרוש + 2 והשתכרתי חודשית סך של 1,840 ש"ח מעסק שירותי האירוח שניהלה גרושתי הנ"ל שמהווה כל הכנסותי, מה גם שאני חייב לפרנס את ילדי וכן לשלם מזונות לאמי בסך של 800 ש"ח. 7. למרות הגירושים עם אשתי הננו עדיין שומרים על חיים משותפים בשל הילדים המשותפים וכן בשל החובות המשותפים. ג. ביום 1/05/00 נתן המבקש תצהיר משלים, בין היתר "להבהרת עניין ההסתבכויות הכספיות שלי". לדבריו - "3. ניהלתי עסק של יבוא יצוא וסחר חוץ של סחורות בין השנים 1985 - 1989. כאשר העסק כשל כשל מוחלט ויצאתי עם חובות ענקיים: בזק 80,000 ש"ח, בנק איגוד 50,000 ש"ח, בנק דיסקונט 50,000 ש"ח, בנק לאומי 150,000 ש"ח ועוד אחרים אשר נאלצתי לשלם מכספים שנטלתי מבנקים אחרים וכן מהשוק האפור. 4. את החובות הנ"ל גלגלתי בעצם יותר מאוחר לשנים לאחר מכן והצלחתי לסגור את רובם אך נפתחו חדשים במקומם עקב כמה נסיונות כושלים נוספים לחדש את העסק של סחר בכמויות. 5. ההסתבכות הנ"ל גרמה לסכסוך קשה ביני לבין אשתי דאז וגרמה לגירושים בשנת 1989. 6. העסק של האירוח שפתחה גרושתי ואשר בו הועסקתי כשכיר מאז 1991 היה ניסיון שנמשך שנים כדי לסגור את החובות הנ"ל וכן לשמור על רמת קיום סבירה אך גם זה לא הצליח לסגור הרבה חובות, אך חשוב להזכיר כי אף תיק לא נפתח כתוצאה מניהול העסק הנ"ל אשר אף הוא הופסק בסוף 1999". 4. א. גם המבקשת הצהירה על חובות בסך של מיליון ש"ח. בתצהירה מיום 12/04/00 ציינה המבקשת כי היא גרושה + שני ילדים קטינים המתגוררת בדירה בשכירות. לדבריה - "4. הנני לאשר כי סך כל חובותיי ביחד עם גרושי מגיעים ליותר מ - 1,000,000 ש"ח ואשר בעיקר נבעו מהסתבכויות של גרושי הנ"ל בין השנים 1989 - 1990 וכל מאמצינו לסגור את החובות היו לשווא וכל פעם נאלצתי לשלם שיקים עבורו עד שנכנסנו לחובות כבדים במיוחד בשוק האפור, ועקב ניסיונות כושלים של בעלי לצאת מן המצוקה. 5. הנני לאשר כי נפתח נגדנו תיק איחוד מס' 49/95 בלשכת חיפה ושם נרשמו כ- 25 תיקי הוצל"פ בנוסף לחובות אחרים שטרם נפתחו בהם הליכים או שעוד לא הגיעו להוצל"פ, כיום קיימים נגדי 26 תיקי הוצל"פ. 6. הנני לאשר כי עקב הסתבכותנו עשיתי מאמצים לסגור את החובות, ובין היתר פתחתי עסק של שירותי אירוח דרך הטלפון וניהלתי תיק במס הכנסה עד סוף 1999 למרות שאינני חייבת לשלטונות המס וכל חובותיי הינם חובות רגילים, שלא הצלחתי לסגור ולו חלק קטן מהם. (...)". ב. בתצהיר המשלים שנתנה המבקשת ביום 1/05/00 הצהירה המבקשת לאמור: "3. עד שנת 1990 לא עבדתי אך עקב הסתבכות בעלי דאז בחובות כבדים לבנקים פתחתי מחוסר ברירה עסק של אירוח דרך הטלפון אשר ניהלתי מאז עד סוף 1999. 4. אם כי הסכסוך עקב המצב הכלכלי אליו נקלענו גרם לגירושים מבעלי אך הצלחתי להמשיך ולהתקיים מהעסק הנ"ל אני וילדינו הקטינים, וכן שמרתי על קשר משפחתי עם גרושי כאשר המשכנו בחיים משותפים והעסקתי אותו כשכיר בעסקי הנ"ל. 5. בין השנים 1990 - 1999 הצלחתי לסגור חובות כבדים של בעלי אך גם העסקים שהתחיל בהם בתקופה הנ"ל לא הצליחו וצברו חובות נוספים, וכך נאלצנו להלוות ממקומות שונים וכן מהשוק האפור. 6. אציין כי אף תיק לא הוצל"פ ולא אחר לא נבע כתוצאה מניהול העסק של האירוח שהיה רשום בשלטונות המס ומנוהל כדת וכדין, ואינו חייב עד יום סגירתו בסוף 1999 לכל גורם שהוא, וכל החובות שלי היו בעצם גלגול של חובות בעלי המצטברים". 5. א. באת כחו המלומדת של הכונס הרשמי עו"ד גב' רבקה פלד, בתגובתה העדכנית מיום 1/01/01, הביעה את התנגדותה לבקשתם של שני החייבים וביקשה לדחותה. לדבריה, על פני הדברים ברור כי בקשתם של החייבים הוגשה שלא בתום לב "ואין סיכוי שהחייבים יוכרזו כפושטי רגל" ועל שום כך אין טעם במתן צו הכינוס. ב. באת כח הכונס הרשמי טענה כי חובם של המבקשים - החייבים נובע מעיסוק בלתי חוקי. עו"ד פלד טענה כי ביום 17/10/91 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בבית המשפט המחוזי בחיפה, באחזקת מקום לשם זנות, עבירה לפי סעיף 204 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק") (תיק פלילי 431/90). מן העובדות שפורטו בכתב האישום עולה כי מדובר בעבירות שבוצעו בחודשים נובמבר - דצמבר 1989. עוד טענה עו"ד פלד כי ביום 31/10/97 הורשע הנאשם על פי הודאתו, בבית משפט השלום בחיפה, בניהול ואחזקת מקום לשם עריכת הימורים, היינו משחקי רולטה ומשחקי קלפים, עבירות לפי הסעיפים 225 ו- 228 לחוק. ג. עו"ד פלד הוסיפה וטענה כי עיון ברשימת חובותיהם של המבקשים מלמד כי מתוך סכום החובות המוצגים כ- 700,000 ש"ח לערך הינם חובות שנוצרו בשנים 1988 - 1990 ואילו יתרת החוב הינה חובות שנוצרו בשנים מאוחרות יותר. ד. באת כח הכונס הרשמי טענה כי החייבים אומנם התגרשו בחודש יוני 1989 אך הם ממשיכים לחיות תחת קורת גג אחת "בבית מרווח שעלות אחזקתו הינה 1,000 דולר לחודש". ה. עו"ד פלד טענה כי - "אין בתצהירי החייבים ובאסמכתאות שצורפו כל זכר לחובות שנוצרו מעסקי סחר כפי שטען החייב. לעומת זאת, פירוט החובות מראה חובות כבדים לארנונה, לרכישת רכבים באשראי, לקנסות בגין חניות בסדר גודל משמעותי, תיקוני רכב וחשבונות טלפון, חובות המאששים את הסברה כי החובות נוצרו מעיסוקם של בני הזוג מעסקי "אירוח וליווי" המהווים הסוואה לעסקי זנות שבגינם הורשע החייב. מה גם שתאריך יצירתם של חובות אלו הוא משנת 89 ואילך. המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל הינה כי החובות מן השנים 89 ואילך נובעים מעיסוקים בלתי חוקיים בגינם הורשע החייב. הסתירות בין תצהירי החייב לזה של החייבת מספקים תימוכין לגרסתו של בא כח הכונ"ר לכך שהחובות נוצרו מעיסוקים בלתי חוקיים ושלא בתום לב". ו. באת כח הכונס הרשמי הצביעה על סתירות בתצהיריהם של החייבים. עו"ד פלד הצביעה על כך שהחייבת הגדירה בתצהירה את העסק שפתחה כעסק "לשירותי אירוח דרך הטלפון". עם זאת, טענה עו"ד פלד - "(...) היא מצהירה באותה נשימה שהחייב משמש כנהג בעסק שלה. נשאלת השאלה מדוע עסק המבוסס על שירות טלפוני בלבד נדרש לנהג? ואילו מדברי החייב בפני ראש ההוצל"פ בדיון שנערך ביום 27/03/95 מדובר בשירותי ליווי כאשר לדבריו "הבנות העובדות אצל גרושתי מתגוררות יחד עמנו ומשתתפות בשכר דירה". כלומר, העסק הוא אותו עסק לאורך כל השנים, הן לפי דברי החייב עצמו והן על פי הגדרת החוק והפסיקה. מדובר על סרסרות וזנות ולא על שירותים המסופקים דרך הטלפון בלבד כפי שניסתה החייבת ל"צייר" בתצהירה. גם ממהות החובות ניתן ללמוד כי מדובר בחובות התואמים את עסקי הליווי: חובות טלפון, חובות לחברות רכב, חובות לעיריה בגין קנסות לרכבים וחובות לארנונה". ז. עו"ד פלד הצביעה בתגובתה על כך שהחייבת הצהירה כי רוב החובות נבעו "מהסתבכויות של גרושי הנ"ל בין השנים 1989 - 1990". עו"ד פלד מקשה: הרי בני הזוג התגרשו ביום 6/06/89. "לכן לא ברור מדוע צריכה החייבת לשאת בנטל חובות "גרושה"? עו"ד פלד טענה כי מן האמור בתצהירה של החייבת עולה כי החייבת מתייחסת אל עצמה ואל גרושה - המבקש, כאל ישות כלכלית אחת על אף שהתגרשו: "למרות שהחייב לבדו צבר חובות אלו משתמשת החייבת בלשון רבים ומצהירה: "נאלצנו להלוות". כלומר, שניהם חבים את חובו של החייב ועובדה זו לכשעצמה תמוהה שכן בעת יצירת החובות החדשים היו גרושים. (...) מתיק פלילי 431/90 עולה שהחייב נתפס מנהל עסק לזנות לאחר שכביכול התגרשו. (...) מכל האמור לעיל עולה כי גירושי החייבים הינם למראית עין ועל מנת להתחמק מתשלום חובות וזאת כדי שהחייבת תמשיך לנהל את עסקו של החייב שלא פסק מלפעול לאורך כל השנים". ח. בהתייחסה ליכולת הפרעון של החייבים כתבה באת כח הכונס הרשמי בתגובתה לאמור: "א. החייבים עצמם מודים כי העסק רווחי ואינו מהווה את מקור החובות. ב. החייבים המשיכו לחיות ברמת חיים גבוהה. זאת ניתן ללמוד מכך שהחייב בחקירתו בפני ראש ההוצל"פ מצהיר לפרוטוקול כי הוא משלם 1,000 דולר שכ"ד. ג. עוד לעניין רמת חייהם הגבוהה ניתן ללמוד מן הרכבים שהיו בבעלותם עד שנת 1999. לחייבים היו רכבים מפוארים ביותר מסוג "מרצדס" ו"טויוטה לקסוס", בתקופה בה היו חייבים מיליוני שקלים". עו"ד פלד סיכמה את דבריה בעניין זה באומרה כי - "המסקנה מן כל האמור לעיל הינה כי הכנסתם האמיתית גבוהה בהרבה מזו המדווחת על ידם, הם חיים ברמת חיים גבוהה, והכנסתם מאפשרת פרעון חובותיהם ללא צורך וצידוק בהכרזתם כפושטי רגל". ט. באת כח הכונס הרשמי הצביעה על חוסר תום ליבם של החייבים ועל כך שבשל חוסר תום לב זה אין הם זכאים להגנת הליכי פשיטת הרגל. את תגובתה סיכמה באת כח הכונ"ר לאמור: "מכל האמור לעיל עולה בבירור כי החייבים ממשיכים בעיסוקם הבלתי חוקי, עיסוק המכניס רווחים נאים לבני הזוג, ואף על פי כן נצברים חובות לתקופה זו בגין אותו עסק הן לארנונה, הן לטלפון והן בגין רכישת רכבים וכו'. לא יעלה על הדעת כי חייבים הצוברים את חובותיהם בגין עיסוק בלתי חוקי יפנו לקבל עזרתו של החוק לחסות בצילו ולקבל הגנתו בגין חובות אלו. סעיף 18ה לפקודה, כפי שתוקנה ביום 8/08/96, ביטל את הקריטריון שהיה קיים עד אז לקבלת צו כינוס ופש"ר שהיה "תועלת לנושים" והציג במקומו את הקריטריון של תום הלב, או כלשון הסעיף: לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל". מהמסכת העובדתית שתוארה לעיל עולה כי אין ספק בדבר חוסר תום הלב של יצירת החובות וכי הבקשה נועדה לניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל ומן הטעם הזה לבדו יש לדחות את הבקשה". 6. א. בא כחם המלומד של המבקשים, עו"ד שלמה ארדמן, הגיש לבית המשפט תשובה לתגובתה הנ"ל של עו"ד גב' פלד. מדובר בתשובה ארוכה ומפורטת שאליה צורפו נספחים רבים. ב. בא כח המבקשים טען כי גם אם יוכיח הכונס הרשמי את טענתו העובדתית כי חובות המבקשים נוצרו מעסק שירות ליווי או מניהול עסק להימורים "אין בכך כל עילה לאי מתן צו כינוס ופשיטת רגל". עו"ד ארדמן טען כי האפשרות לדחות בקשתו של חייב מחמת חוסר תום לב אינה חדשה בפסיקה והיא כבר נדונה פעמים רבות והיתה קיימת עוד לפני התיקון האחרון שהוכנס לפקודה בשנת 1996. לדבריו - "6. אכן, אין בית המשפט בוחן את "מוסריותו" של החייב, אלא את רצונו הכן שלא ליצור חובות, ולשלם חובות שכבר נוצרו. בעניין זה בפסק דין אשכנזי (...) מוסבר כי השיקול הוא האם חייב יוכל לקבל הפטר , אם לאו, שכן אין טעם ליתן פשיטת רגל לבקשת חייב, כאשר ברור שלא יקבל הפטר ". לדברי עו"ד ארדמן, עיון בסעיף 63 (ב) לפקודה המסייג מתן הפטר , מלמד שלא את "מוסריותו" של החייב יש לבדוק אלא את רצונו הכן לשלם את חובותיו ואת אי אדישותו ליצירת חובות שלא יוכל לשלמם. לדבריו, "גם חייב שהוא רוצח, למשל, יזכה להגנת דיני פשיטת הרגל אם פעל בקפדנות לנסות ולשלם את חובותיו". לטענת עו"ד ארדמן הפסיקה דחתה את הפרשנות המוצעת של הכונס הרשמי. לדבריו, הפסיקה קבעה כי השאלה אם חוב נובע מעסק לא חוקי אינה מעלה ואינה מורידה וכי השאלה שיש לשאול היא שונה והיא "האם בעת שניהל החייב את העסק הבלתי חוקי, הוא האמין בתום לב, כי עסק זה יצור לו רווחים? אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, הרי גם אם בשלב מאוחר יותר יצר העסק חובות ולא רווחים, אין הדבר פוגע בתום ליבו של החייב ואינו מונע מתן פשיטת רגל". ג. עו"ד ארדמן טען כי חוסר תום לב, בהקשר לדיני פשיטת רגל, אין עניינו בשאלה אם חייב הוא עבריין אלא בשאלה אם החייב יצר חובות בכוונה או מתוך אדישות. "13. ברור, על כן, מקל וחומר שהרשעה בניהול מקום הימורים (להבדיל מהימור עצמו), אין בה כל רלוונטיות לענייננו שכן אינה מעידה על פזרנות או יצירת חובות באדישות. מה גם שמדובר בהרשעה על ניהול חד פעמי. בהערת אגב נעיר כי לא שמענו על מקום הימורים מפסיד, להבדיל ממהמרים מכורים מפסידים! 14. אותו הדין באשר לשירותי ליווי ולאחזקת מקום לזנות. אין זה מפתיע שאין ולו תקדים אחד בארץ או בחו"ל שעל פיו נדחתה בקשה לפשיטת רגל, בשל חובות מעסקי ליווי. הסיבה פשוטה - אם החייב מנהל עסק שירותי ליווי כדי ליצור רווחים, הוא אינו פזרן, והוא לא אדיש לחובותיו, אלא דווקא רוצה להרוויח ולא להפסיד. אכן בדרך כלל עסקי ליווי הם רווחיים ולא נושאי הפסדים! (...) 16. פרשנותו של המשיב מחד לא תואמת את מטרות דיני פשיטת הרגל שבאים לשקם את החייב, ונוגדת גם את כבוד האדם המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואת אפשרותו להתפרנס ללא עול חובות מעיקים, שאינו מסוגל לשלמם, ועל כן גם נוגדת את חוק יסוד: חופש העיסוק". ד. בא כח המבקשים טען כי השלב לבחינת תום ליבם של המבקשים אינו השלב הנוכחי, שבו עותרים המבקשים למתן צו כינוס, אלא השלב השני, היינו, השלב שבו תידון בקשתם להכריזם פושטי רגל. ה. בא כח המבקשים הוסיף וטען כי גם מבחינה עובדתית אין יסוד לטענת הכונס הרשמי לפיה מקור חובותיהם של המבקשים בעסק לשירותי ליווי. לדבריו, "מקור החובות הוא בעסק ליבוא ויצוא שקרס בין השנים 1985 - 1989 וכי חובותיהם הנוכחיים נובעים מגלגול חובות שנוצרו כדי לשלם את החובות הקודמים". בא כח המבקשים טען כי חובותיהם של המבקשים נוצרו קודם לשנת 1989 וכי מן החומר שצירף לתשובה ניתן ללמוד כי החייבים עשו מאמץ כן ואמיתי לשלם את חובותיהם "והוציאו מאות אלפי שקלים לכיסוי חובות עבר, וסגרו תיקים רבים, אך הדבר לא הספיק לשחררם מחובותיהם". ו. בא כח המבקשים הוסיף וטען כי טענת בא כח הכונס הרשמי על כך שהחייבים מתגוררים בדירה שבגינה משולם שכ"ד בסך של 1,000 דולר לחודש מסתמכת על חקירת יכולת שנעשתה בשנת 1995. כיום, על פי חוזה השכירות העדכני שהוגש לתיק בית המשפט, החייבים מתגוררים בבית שדמי השכירות שלו הם 2,400 ש"ח לחודש. ז. עו"ד ארדמן הוסיף וטען כי - "10. גם טענת המשיב בדבר "הרכבים המפוארים" של המבקשים הינה מופרכת. ראשית - הכונ"ר לא "גילה" דבר, שכן המבקשים בדו"ח על מצב נכסים הצהירו על רכבים אלה שנמכרו.שנית - אין מדובר ברכבים חדשים, אלא ברכבים משומשים - טויוטה משנת 1990, ומרצדס משנת 1992. שלישית - רכב הטויוטה שהוא הרכב ששימש את המבקשים היה משועבד לבנק הפועלים ונמכר לתשלום החובות לבנק, ואילו רכב המרצדס נקנה באשראי לשם מימוש מידי במכירה והעברת התמורה אף היא לכיסוי החוב בבנק. אין חולק שכיום אין למבקשים רכב בבעלותם". ח. בא כח המבקשים הוסיף וטען כי "קשה להשתחרר מההרגשה שעמדת הכונ"ר היא רצון להעניש את המבקשים עונש נוסף על העונש הפלילי". 7. א. לדיון שהתקיים בבקשתם של החייבים למתן צו הכינוס התייצב גם עו"ד גבעוני המייצג את גב' ויויאן בנבנישתי, אמו של החייב, שהיא נושה של החייב. עו"ד גבעוני הביע את התנגדותו למתן צו הכינוס "כי אני סבור שיש פה פעולה שלא בתום לב של שני החייבים, טענתי היא שמדובר בגירושים פיקטיביים". עו"ד גבעוני הבהיר כי הוא מתנגד למתן צו כינוס בעניינו של המבקש. "אינני מביע עמדה ביחס לבקשתה של ורה". ב. עו"ד ארדמן, בא כוחם המלומד של המבקשים, טען כי הוא מתנגד להתייצבותו של עו"ד גבעוני בדיון. לדבריו, בשלב שבו עסקינן, שלב הבקשה למתן צו כינוס, אין לשמוע את עמדתם של הנושים. עמדת הנושים יכולה להישמע רק בשלב הדיון בבקשת פשיטת הרגל. "והסיבה לכך כי טרם התקיימו אסיפות נושים ועצם התייצבותו של נושה ספציפי נותנת לו יתרון לעומת הנושים האחרים". ג. במהלך הדיון החלטתי לשמוע את טענות הצדדים שהתייצבו לדיון, לרבות עו"ד גבעוני, וציינתי כי "בהחלטתי בסוף הדרך אתייחס לעניין זכותו של נושה להישמע בשלב הזה אם לאו". 8. דיון א. אסקור תחילה את הוראות הדין הרלוונטיות לעניין בקשתו של חייב למתן צו כינוס נכסים. עיון בפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה") מלמד כי ההוראות הרלוונטיות לענייננו מצויות בפרק ב' לפקודה הנושא את הכותרת "הליכים בפשיטת רגל", וליתר דיוק בסימן א' שבו, הנושא את הכותרת "ממעשה פשיטת רגל עד צו כינוס". ב. סעיף 18 לפקודה קובע לאמור: "בית המשפט רשאי ליתן צו כינוס כמשמעותו בסעיף 6, בבקשת פשיטת רגל שהגיש חייב, אם צורף לה אישור מאת הכונס הרשמי כי מולאו התנאים הקבועים בסעיף 17; במקרים מיוחדים ומטעמים שירשמו, רשאי בית המשפט, לאחר שמיעת עמדת הכונס הרשמי, ליתן צו כינוס לבקשת חייב אף ללא אישור הכונס הרשמי כאמור, ובלבד ששוכנע כי החייב פנה תחילה לכונס הרשמי". סעיף 6 לפקודה, שאליו מפנה סעיף 18 לפקודה, קובע לאמור: "עשה חייב מעשה פשיטת רגל, רשאי בית המשפט על סמך בקשת פשיטת רגל שהגיש נושה או החייב, ובכפוף לתנאים האמורים להלן, ליתן צו להגנת נכסי החייב; לצו כאמור יקרא צו כינוס". ג. התנאים המפורטים בסעיף 17 לפקודה נוגעים לגובה חובותיו של החייב (שצריך כי לא יהיו פחותים מ- 13,177 ש"ח); לכך שהחייב יצרף לבקשתו דין וחשבון המתייחס למועד הגשת הבקשה ולתקופה הכוללת את שנת המס האחרונה וזו שקדמה לה, כשהוא ערוך לפי טופס שנקבע בתקנות מאומת בתצהיר ומכיל פרטים בדבר נכסיו של החייב, הכנסותיו הוצאותיו וחבויותיו; ופרטים בדבר נכסיהם, הכנסותיהם והוצאותיהם של בן זוגו וילדיו הקטינים או ילדיו הבגירים הגרים עימו; לכך שהחייב יצרף לבקשתו הרשאה בכתב מטעמו לכונס הרשמי ובה הסכמתו למסירת מידע או מסמכים לכונס הרשמי או למי שהוסמך על ידו בדבר נכסיו, הכנסותיו הוצאותיו וחבויותיו ובדבר פרטי חשבונות המתנהלים על שמו בידי תאגיד בנקאי; עוד נקבע בסעיף 17(ב) לפקודה כי על החייב לפרש בבקשתו את הטענה כי אינו יכול לשלם את חובותיו. ד. הנה כי כן, עיון בסעיפים הרלוונטיים שבפקודה מלמד כי המחוקק לא מנה את השיקולים הצריכים לעמוד לנגד עיני בית המשפט בבואו ליתן צו לכינוס נכסיו של חייב, על פי בקשתו. לעומת זאת, מנה המחוקק בסעיף 18ה (א) (2) לפקודה, את הסיבות לדחיית בקשה לפשיטת רגל, באומרו כדלקמן: "18ה.(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (...) (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו". נראה, על כן, כי השיקולים האמורים להנחות את בית המשפט לדחית בקשה לפשיטת רגל הם גם אלה שצריכים להנחותו בעת שהוא בא לדון בבקשה למתן צו כינוס: שאם קיימת בעניין הספציפי העומד לדיון אחת מן העילות שפורטו בסעיף 18ה (א) (2) לפקודה, שעל פיה תדחה בקשה לפשיטת רגל, ממילא אין מקום ואין הצדקה ליתן צו כינוס כמבוקש: השוו לספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שניה, בעמ' 108, הטקסט שליד הערת השוליים 171. ה. הלכה פסוקה היא כי - "(...) מטרה לגיטימית ויסודית בהליכי פשיטת הרגל היא שמיטת חובותיו של חייב שנקלע לקשיים כספיים מתמשכים, ומתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו. החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב. יחד עם זאת, אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות זו ויהפכוה "עיר מקלט" מפני הנושים, אשר כל דיכפין יביא עצמו בשעריה". (דברי כבוד השופט בך בערעור אזרחי 4892/91 שבתאי אשכנזי נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מח'(1) עמ' 45, בעמ' 55 מול האות ד'). כידוע, בשנת 1996 נעשה שינוי מהותי ורב משמעות בפקודת פשיטת הרגל, וזאת בחוק לתיקון פשיטת הרגל (מס' 3) התשנ"ו - 1996 (להלן -"תיקון מס' 3"). בהצעת החוק שבעקבותיה נתקבל תיקון מס' 3 [הצעת החוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 3) (פושט רגל זמני ותיקונים שונים), התשנ"ד - 1994 (ה"ח 2282, התשנ"ד, 21/06/94, עמ' 498)], נאמר כי מטרת הצעת החוק היא "לחדש את ההכרה באינטרס הלגיטימי של החייב לפתוח דף חדש בחייו וזאת בדרך של מתן אפשרות לחייבים לפתוח בעצמם בהליכי פשיטת רגל אף אם ברשותם נכסים מועטים בלבד או שאין להם נכסים כלל". אך במה דברים אמורים? בחייבים ישרי דרך שהסתבכו בחובות בתום לב. ו. לאחר ששקלתי את טענותיהם של באי כוח הצדדים ועיינתי בחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי הדין עם באת כוח הכונס הרשמי, מנימוקיה המפורטים לעיל, פרט לשני עניינים שיוזכרו להלן: ראשית, באת כח הכונס הרשמי נתפסה לכלל טעות בסעיף 3 (ד) לתגובתה. באת כח הכונס הרשמי התייחסה שם לדברים שמסר המבקש בחקירת יכולת שנעשתה לו בפני ראש ההוצל"פ בחיפה (נספח י"א לתגובת באת כח הכונ"ר). באותה חקירה אמר החייב כי "המחיר לשעת ליווי הוא כ- 350 ש"ח", וכי "אני עושה 4 - 5 הסעות ביום". עו"ד פלד התייחסה לאמירה באשר למחיר שעת ליווי (המתייחסת, כנראה, לשכר שניתן עבור שעת ליווי של נערת ליווי) כאילו הוא הסכום שמרוויח החייב בכל הסעה שהוא עושה. בעקבות כך הגיעה עו"ד פלד לתוצאה לפיה הכנסתו החודשית של החייב עומדת על כ- 52,000 ש"ח לחודש. מאליו מובן כי עו"ד פלד נתפסה כאן לכלל טעות והמסקנה שהוסקה על ידה, לעניין הכנסתו החודשית הגבוהה של החייב, מקורה באותה טעות. שנית, בעניין כלי הרכב: הואיל והחייבים אינם מחזיקים כיום בכלי רכב כלשהם, לא אזקוף לחובתם את טענותיה של עו"ד גב' פלד בעניין זה. ברם, פרט לשני העניינים הנ"ל, מקובלות עליי טענותיה של עו"ד גב' פלד, כאמור לעיל. חוששני כי למרות ריבוי המסמכים שצורפו לתיק בית המשפט על ידי החייבים, לא הצביעו החייבים על אסמכתא כלשהי לכך שחובותיהם נובעים מ"ניהול עסק של יבוא, יצוא וסחר חוץ של סחורות". מן החומר שלפני עולה כי החייב היה מעורב הן באחזקת מקום לשם זנות, הן בניהול ואחזקת מקום לשם עריכת הימורים, והן בעסק של שירותי ליווי ואירוח. אכן, עו"ד ארדמן דיבר על כך שהחייב הורשע "על ניהול חד פעמי" של מקום הימורים. כך גם באשר לאחזקת מקום לזנות. ברם, סבורני כי על סמך החומר שלפני ניתן לקבוע, במידת הוודאות הנדרשת להליך אזרחי, כי עיסוקיהם הבלתי חוקיים של החייבים נמשכו על פני שנים, ללא הפסקה. כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמקור חובותיהם של שני החייבים הינו אחד. ז. עו"ד ארדמן טען כי מן המפורסמות הוא שעסקי הימורים, שירותי ליווי ואחזקת מקום לזנות הינם עסקים רווחיים. מכאן ביקש עו"ד ארדמן להסיק כי אין יסוד לטענתו של הכונס הרשמי לפיה מקור חובותיהם של החייבים בעסק לשירותי ליווי. לדבריו, מקור החובות הוא בעסק ליבוא ויצוא שקרס בין השנים 1985 - 1989. אינני מקבל את הטיעון האמור כעובדה מוכחת. כך גם אין זה רלוונטי כלל אם עסקי הימורים, שירותי ליווי ואחזקת מקום לזנות הינם עסקים רווחיים אם לאו ואם מי שעוסק בהם מסתבך בחובות בגלל שהעסקים האמורים הם עסקים מפסידים או בשל סיבה אחרת. לדידי הדברים פשוטים: מי שעוסק בעסקים בלתי חוקיים ומסתבך בחובות, אינו ראוי, משום תיקונו של עולם, להגנת הפקודה ולהגנת בית המשפט. כפי שלא יעלה על הדעת כי אדם יטול אשראי כדי לממן עיסקה גדולה של רכישת סמים מסוכנים, יסתבך בחובות שלא יהיה מסוגל לפורעם (משום שעניין זה או אחר השתבש והדברים לא התרחשו כמצופה), ויוכרז פושט רגל; כך גם בענייננו: אין זה מעניינו של בית המשפט מה השתבש בתוכניותיהם של החייבים וכיצד זה הסתבכו, בסופו של דבר, בחובות. מקום שמתברר לבית המשפט כי חייב הסתבך בחובות כאמור בעקבות עסקים בלתי חוקיים בהם היה מעורב, אין הוא ראוי להגנת בית המשפט ואין הוא זכאי לחסות בצילה של פקודת פשיטת הרגל. ח. בסופו של דבר, השאלה המרכזית העומדת להכרעה בענייננו היא אם חייבים שחובותיהם נובעים מעיסוק בלתי חוקי יכולים לחסות בצילה של פקודת פשיטת הרגל וליהנות מהגנתו של בית המשפט מפני נושיהם. כאמור לעיל, אין בפקודה תשובה ישירה על השאלה האמורה. גם המושג "תום הלב", הוזכר בסעיף 18ה (א) (2) לפקודה בהקשר להגשת הבקשה לפשיטת רגל. הואיל וכך, אנסה למצוא פתרון לסוגיה תוך היעזרות בצינור היבוא המצוי בסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן -"חוק החוזים"). סעיף זה קובע כי - "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין בשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". סבורני כי בקשה למתן צו כינוס ולהכרזת חייב פושט רגל נכנסת בגדר "פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה". ממילא, על כן, ניתן להחיל על ענייננו, בשינויים המחויבים, ועל דרך האנלוגיה, את הוראת סעיף 30 לחוק החוזים, ואת "תקנת הציבור" הנזכרת בה. מה גם שכבר נפסקה הלכה כי העיקרון הכללי בדבר תקנת הציבור חל על סוגיות משפטיות שונות אף ללא הוראה מיוחדת בחוק: ראו בספרה של פרופ' גבריאלה שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה בעמ' 365, ואת האסמכתאות המפורטות ליד הערת השוליים 52. עו"ד ארדמן טען, כאמור לעיל, כי "גם חייב שהוא רוצח, למשל, יזכה להגנת דיני פשיטת הרגל אם פעל בקפדנות לנסות ולשלם את חובותיו". אין בידי לקבל טיעון זה. סבורני כי הכרזתם של מי שעוסקים בעיסוקים בלתי חוקיים כפושטי רגל, על פי בקשתם, נוגדת את תקנת הציבור. הדעת אינה סובלת כי המכשיר החיוני והחשוב של פשיטת הרגל, שנועד כאמור לעיל, לאפשר שמיטת חובות של חייב שנקלע, בתום לב, לקשיים כספיים מתמשכים, לפתוח דף חדש בחייו ולשקם את עצמו, יועמד לרשותם של מי שבחרו לנהל את חייהם ואת עסקיהם באופן בלתי חוקי. לא לכך נועדו הליכי פשיטת רגל ולא לאלה יתן בית המשפט את הגנתו. 9. בטרם סיום, אתייחס לשאלה אם זכאי נושה להשמע כבר בשלב הדיון בבקשה למתן צו כינוס שהוגשה בידי חייב. עיון בהוראות החוק הרלוונטיות מלמד כי עמדת המחוקק היא כי בשלב הדיון בבקשה למתן צו כינוס, שהוגשה בידי חייב, הצדדים לדיון הם המבקש עצמו, מחד, והכונס הרשמי מאידך: ראו את הוראות הסעיפים 17, 18 לפקודה ותקנות 6 ו- 7 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985. בשלב האמור כונס הנכסים הרשמי מופקד על שמירת האינטרסים של כלל נושי החייב. כשלעצמי אני סבור כי גם משיקולי מדיניות משפטית ראויה לא יהיה זה נכון ליתן את זכות הטיעון לנושיו השונים של החייב כבר בשלב הדיון בבקשה למתן צו כינוס. אילו כך נהגנו כי אז היה הדבר מסרבל את ההליך המשפטי ומאיט את קצב הטיפול בו. הזמן הנכון לשמוע את טענותיו של הנושה הוא רק בשלב שלאחר שהוא טורח ומגיש לכונס הרשמי את תביעת החוב שלו. על שום כך אני סבור כי נושיו של החייב אינם זכאים להישמע בשלב שבו דן בית המשפט בבקשתו של חייב למתן צו כינוס. הנושים זכאים להישמע בשלב הדיון בבקשת פשיטת הרגל. 10. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשותיהם של החייבים למתן צווי כינוס בשני התיקים, פש"ר 284/00 ופש"ר 285/00. פיסקה 9 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד גבעוני בא כוח הנושה גב' ויויאן בנבנישתי, ובהעדר הופעה מטעם החייבים והכונס הרשמי. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לבא כוח החייבים, עו"ד ארדמן, ולכונס הרשמי בדואר רשום בלווית אישורי מסירה כדין. פשיטת רגל