החלטה מונחת לפני בקשתה של חברת דוגז נכסים בע"מ (להלן: המבקשת), להתיר לה לנקוט בהליך אזרחי כנגד עמותת ישיבה תיכונים כפר גנים (להלן: העמותה), שהיא עמותה המצויה בהליכי פירוק. עובדות המקרה; 1. המבקשת השתתפה במכרז למכירת אחד מנכסי העמותה. לאחר שהמכרז הוכרע לטובתה, בכפוף עדיין לאישור בית המשפט, הגיעה אל המפרק הצעה אחרת, טובה יותר באופן משמעותי, ובסופו של דבר נבחרה ההצעה המאוחרת. 2. בהחלטת בית המשפט בבש"א 24478/00 נאמר כי: "אין בהחלטה זו בכדי לשלול כל עילת תביעה נזיקית לזכות דוגז כלפי העמותה ומי מבין המשיבים 4-1, אם קיימת, או תהא קיימת עילה כזו עקב נזקים שנגרמו, או שעלולים להגרם לדוגז". כמו כן, נקבע כי העובדה שנפסקו הוצאות לטובת דוגז אין בה בכדי לפגוע/למנוע מחברת דוגז לטעון לנזקים אחרים בהליך מתאים. 3. בהתבסס על כך, הגישה דוגז תביעה נזיקית כנגד העמותה ו8- אחרים. אלא, שבו-בעת, הגישה ערעור על פסק הדין עצמו לביהמ"ש העליון. טענות דוגז; 4. התקדים המנחה של ע"א 563/00 מועצת פועלי פתח תקווה נ' שמשון חברה לצמיגים, שדן בסעיף 267 לפקודת החברות, עשה הבחנה ברורה בין טענות כנגד החברה שנוצרו בטרם צו הפירוק לכאלו שנוצרו לאחר צו הפירוק. לגבי הראשונים, חל סעיף 267 מהטעם כי הליך הפירוק דורש ריכוזיות, קרי, בדיקת כל תביעות החוב בידי המפרק במקום פיזורן בערכאות שונות, אלא שטעם זה לא קיים כלל ועיקר כאשר עסקינן בחוב שנוצר ע"י המפרק עצמו - חוב שאינו נכנס ל"סל" החובות שנוצרו לפני הפירוק, ואינו עומד איתם באותה דרגה. 5. התביעה דנן, שהוגשה בין היתר כנגד העמותה, מבוססת על עילות של גרם הפרת חוזה, התנהגות חסרת תום-לב ועשיית עושר שלא במשפט. אין חולק כי לא חל כאן הרציונל של סעיף 267 לפקודת החברות, ואין סיבה שלא לתת למבקשת לפתוח הליך אזרחי. טענות מפרק העמותה; 6. המפרק מתנגד לבקשה, מהטעם העיקרי כי לדעתו אין עילה כנגד העמותה, וזאת ממגוון טעמים משפטיים ועובדתיים. המפרק אינו חולק על ההלכה שציטטה המבקשת, ואינו חולק כי לו היתה קמה עילה, הרי היה מקום להעתר לבקשה, אלא שלא זה המקרה דנן לשיטתו. זאת, בין היתר, מהסיבות הבאות: א. החוזה בין העמותה למבקשת הותנה במפורש באישור בית המשפט. אישור כזה לא ניתן ולכן לא השתכללה המכירה. כמו כן, חתמה המבקשת על הצהרה לפיה אם לא יאושר החוזה בידי ביהמ"ש לא יהיו לה כל טענות כנגד העמותה. ב. בהצעה להציע הצעות נאמר במפורש כי דיני המכרזים אינם חלים, והמפרק שומר לעצמו זכות לנהל מו"מ עם כל מציע, כולל מי שלא הציע הצעתו במכרז, וכל זכות רלוונטית אחרת. ג. בהיות האינטרס המרכזי בהליך דנן מקסום התועלת לנושים, הרי שאין פסול בקבלת הצעה מאוחרת אשר מחירה היה גבוה יותר באופן ניכר. ד. העמותה לא היתה חסרת תום-לב, שהרי המפרק פעל לאורך כל הדרך לפי החלטות בית המשפט והנחייתו. תגובת הכנ"ר; 7. הכנ"ר מצטרף לעמדת המפרק, ומוסיף כי תרופת המבקשת, תרופה בה אכן נקטה, היא ערעור לבית המשפט העליון, באשר פעולות המשיבה נעשו בפיקוח ואישור בית המשפט - כך שאין לאפשר הליך כלשהו עד שיאמר בית המשפט העליון את דברו בענין. תשובת המבקשת לעמדת המפרק; 8. כל טענות המפרק הן טענות הגנה כנגד התביעה, חלקן עובדתיות וחלקן משפטיות, אשר מקומן לעלות במסגרת התביעה הנזיקית. שאלת קיומו של חוב או אי קיומו הינו סלע המחלוקת בין הצדדים, ולכן לא יכול המפרק לחסום את דרכה של המבקשת לתבוע בשל טעם זה. עד כאן העובדות ותגובות הצדדים. 9. אין חולק כי עילת התביעה כנגד המשיבה, בהנחה כי קיימת, נוצרה במהלך הפירוק, ואי לכך, צודקת המבקשת בטענה כי סעיף 267 לפקודת החברות לא חל כלפיה, שהרי לא יתכן כי בירור עילה כזו יתבצע בפני המפרק. כמו כן, באשר מדובר במקרה דנן בתובענה נזיקית מורכבת, הכוללת מספר רב של נתבעים, אין היא מתאימה להידון בפני בית המשפט של פירוק. לכן, הרציונל הרגיל של סעיף 267 אינו עומד בדרכה של המבקשת. השאלה היא האם לא קמים בדרכה מכשולים אחרים. 10. ככלל, השאיפה להגיע לחקר האמת ולעשיית צדק, במקרים בהם נטענות טענות כנגד חברה/עמותה שבפירוק אשר נוצרו בתקופה שלאחר מתן הצו, גוברת על האינטרס לחסוך עלויות כלפי הנושים. אם לא תאמר כך הרי עלול להגרם המצב הלא רצוי כי אחת מהשניים: א. תיווצר "חסינות דה-פקטו" למפרק מפני תביעות, דבר שעשוי להוות תמריץ להתנהגות רשלנית ולא נאותה, ולעיתים אף לגרוע מכך. ב. בית המשפט של פירוק יאלץ להפוך לערכאה ראשונה של מגוון תביעות אזרחיות כנגד מפרקים, הכרוכות בבירור עובדתי מורכב ואשר אינן מתאימות להתברר בפניו - דבר שיפגע ביעילותו ואי לכך, בכל קהל המתדיינים לפניו. 11. יוצא מכך, כי כאשר עסקינן בתביעה על בסיס ארועים שקרו לאחר צו הפירוק, הרי רק לעיתים נדירות יחסום בית המשפט את דרכו של המבקש מלהגיש את תביעתו לערכאה אזרחית. נראה, כי דרך זו שמורה למקרים בהם משתכנע בית המשפט כי מדובר בתובענת-סרק, שדינה סילוק על הסף, וגם אם יתבררו כל העובדות הנטענות בה כנכונות, עדיין אין בה מאומה. דווקא משום שבית המשפט של פירוק אמון, בדרך-כלל, לדאוג לאינטרס הנושים וקופת הפירוק, עליו להזהיר עצמו הזהר-היטב בטרם יגיע למסקנות כאלו, ולשמור אותן רק למקרים קיצוניים ומובהקים. במקרים אחרים, בהם סבור בית המשפט של פירוק כי סיכויי התביעה כנגד החברה שבפירוק נמוכים, דומה כי תרופתה של קופת הפירוק תהיה באילוץ המבקש להפקיד סכום גבוה כערובה לתשלום הוצאותיה של קופת הפירוק, בהן יחוייב אם וכאשר יתברר כי תביעתו נדחתה בערכאה המתאימה. 12. עיון בנסיבות המקרה דנן, על רקע החלטותיו הקודמות של בית המשפט אשר התייחסו במפורש לאפשרות של תביעה של המבקשת כנגד העמותה, מראה כי סיכויי התביעה דנן אינם מזהירים - באשר אין חולק כי העמותה פעלה אכן בפיקוחו של בית המשפט ולפי הוראותיו, ובאשר אין חולק כי המניע של העדפת תועלת הנושים על פני עקרונות דיני המכרזים ה"קלאסיים" (אשר הותנה עליהם מראש בלאו הכי), הוכר כנכון וצודק בידי בית המשפט. עם זאת, דומה כי לא הוכחו, בנסיבות המקרה דנן, העדר עילה מוחלט, או כי התביעה ראויה להיות מסולקת על הסף בהיותה קנטרנית ומבוססת על טענות סרק גרידא. כאמור, מסקנה כזו תוסק רק במקרים נדירים וקיצוניים. כמו כן, במקרה דנן היא אינה מתיישבת אף עם החלטותיו הקודמות של בית המשפט, אשר לקחו בחשבון במפורש עילת תביעה אפשרית של המבקשת כנגד העמותה. 13. אי לכך, דומה לכאורה, בנקודה זו, כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת ערובה הולמת להבטחת הוצאות קופת הפירוק - אלא שבמקרה דנן, קיימות עובדות נוספות שעל בית המשפט להתייחס אליהן - והדברים אמורים בבקשת רשות הערעור אשר הוגשה לבית המשפט העליון. אין חולק כי תוצאת ההליך בבית המשפט העליון עשויה להשפיע על התביעה האזרחית העתידית הן משפטית, הן עובדתית והן מבחינת שיעור הנזק, תמוהה מאד עמדת המבקשים, אשר הגישו את התביעה הנזיקית בלא לחכות לתוצאות בקשת רשות הערעור דנן. מעבר לכך, מדובר באילוץ קופת הפירוק לעמוד בכפל הליכים - עניין עתיר הוצאות, שאין לו הצדקה כלשהי. אין חולק, כי אם תדחה בקשת רשות הערעור, או יפסק בבית המשפט העליון, בסופו של דבר, כי דין החלטות בית המשפט של פירוק להשאר על כנן, הרי שהמבקשת תאבד למעשה את עילת התביעה כנגד העמותה, אשר אין חולק כי פעלה לפי הנחיות בית המשפט אותן מנסה המבקשת לתקוף בבית המשפט העליון, זאת להבדיל, למשל, מעילותיה כנגד יתר הנתבעים. 14. נקודה זו לענין הבא; התביעה האזרחית הוגשה כנגד תשעה נתבעים, שהעמותה הינה אך אחת מהם. אין מדובר, במקרה דנן, בנתבע עיקרי שדחיה התביעה נגדו מכשילה את התביעה כולה. נהפוך הוא; עיון בכתב התביעה של המבקשת מעלה, על פניו, כי דווקא יתר הנתבעים הם נשוא רוב רובם של הסעיפים השונים, אשר נסמכים בעיקרם על עילות גרם-הפרת חוזה וחוסר תום-לב. כמו כן, אין חולק כי נזקה של המשיבה הינו נזק אחד, תהיינה העילות הנזיקיות הנטענות לגביו אשר תהינה, ואין נפקא מינא כמה עילות נטענות, וכנגד כמה נתבעים הן נטענות. הלכה פסוקה שאין עליה עוררין היא כי תובע לא יפרע לעולם יותר ממלוא נזקו, ואין זה מעלה או מוריד כמה עילות קמות לזכותו וכמה נתבעים הצליח לחייב באחריות לנזקו. לכל היותר, יצליח הנתבע לחייבם ביחד ולחוד בסך 100% מנזקו, ויהיה רשאי לתבוע את התשלום מכל אחד מהם, כאשר לנתבעים הזכות לחזור זה אל זה בדיעבד לחלוקה פנימית צודקת של הנזק ביניהם. לכן, אם תצליח המבקשת (ואינני מחווה דעתי בנידון) להוכיח את טענותיה בדבר גרם הפרת חוזה וחוסר תום-לב מצד הקונים והקשורים בהם (אשר דומה, על פניו, כי מדובר בעילה סבירה וקלה יותר להוכחה מאשר הטענות הנטענות כנגד העמותה, שפעלה בפיקוח בית המשפט), תוכל להפרע מלוא נזקיה, שכן אין חולק כי מסכת הנזק אחת היא. מעבר לדרוש יאמר כי מכיוון שבידי הקונים מצוי נכס המקרקעין של העמותה שנמכר להם, שאין חולק כי ערכו גבוה מסכום הנזק הנטען, הרי קיים למבקשת, לכאורה, גם מקור מובטח למדי להפרע ממנו בסופו של יום. 15. מסיבות עקריות אלו, של נטל מוגזם על קופת הפירוק בשל כפל הליכים, ושל העדר נזק ממשי למבקשת מחוסר יכולת לתבוע, בשלב זה, את העמותה בנזיקין, יוצא כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור כנגד הבקשה, ואי לכך דינה להדחות. יש מקום להעיר כי יתכן ואין בכך מעשה בית-דין במובן זה, כי ניתן יהיה אולי לשקול מחדש עניין זה לאחר שתתקבל פסיקתו של בית המשפט העליון בפרשה. 16. מכל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. שאלות משפטיותפירוק עמותהעמותותנזיקין