להלן החלטה בנושא ביטול חתימה על ההתנגדות להתראת פשיטת רגל: 1. אני מוצאת להתחיל דווקא מהסוף. כל הפרקליטים הנכבדים מתייחסים לתיק זה כאילו לראשונה הזדמנו כאן לדיון בחודש פברואר 2001. אלא שכנראה נעלמה מעיני כולם העובדה שהדיון בתיק זה החלו עוד בחודש ספטמבר 2000 וכבר לאותה ישיבה זומנה המשיבה. אלא שהיא לא הופיעה. תחת זאת שוגרה לבית משפט תעודת מחלה שלא היתה בהתאם לדין. עו"ד גאון, ב"כ הבנק, הסכים אז לדחיה וביקש לקבוע את התיק בהקדם. באותה ישיבה ניתנה על ידי החלטה ובה הוריתי לשלוח הזמנה חדשה למשיבה לדיון ולציין על גביה הזמנה בהי לישנה: "ההזמנה לגב' איזבל בלס תציין כי עליה להיות מיוצגת או להופיע בעצמה." 2. הדיון באותו תיק נדחה אז פעם נוספת ובחודש ינואר 2001 הופיעו כאן שוב הצדדים. ישיבות שקדמו לכך נדחו כאשר ב 4.1.01 ניתנה על ידי שוב החלטה באותו נושא ושוב דובר על ייצוג החייבת על ידי פרקליט. בחודש פברואר 2001 הופיעה סוף סוף המשיבה. ואז הופיע עימה עו"ד הכהן והודיע כי החייבת ביקשה שלא להיות מיוצגת באמצעותו עקב ניגוד אינטרסים בינה לבין בעלה. הוא הודיע כי הוא איננו מתכוון לכפות את ייצוגו עליה ואז נתתי לחייבת לומר את דברה. 3. כתוצאה מכל שאמרה, ניתנה על ידי החלטה בחודש פברואר 2001, והחלטה נמסרה לידיה של החייבת כי השמיעה כאן דברים הראויים לטעמי לבדיקה אך לא כאן באולם בית המשפט ועל כן נתתי לה הזדמנות, לאחר שהעליתי תמיהות ביחסים שבין עו"ד הכהן וחוק לשכת עורכי הדין ונתתי לה הזדמנות ומצאתי לנכון אפילו לציין זאת בהחלטה: "הוסבר על ידי כמו כן בע"פ לחייבת בנוסף להחלטה הכתובה כי אני אעתר לבקשת הדחיה ואעניק לה פרק זמן של 90 יום (!!!) - לא במקור - על מנת שתוכל ליטול לעצמה פרקליט שיהיה לו די והותר זמן כדי לברר את הדברים ולא אשמע כאן בקשת דחיה נוספת בתום המועד." 4. החייבת המתינה ועתה אני שומעת כי רק ביום 5.7.01 מצאה פנאי לפנות, למרות ההחלטה הזו, לפרקליט. עו"ד בית-און עשה ככל שיכולתי וצבת הזמנים אליה הוכנס והגיש ביום 8.7.01 התנגדות. יחד עם ההתנגדות הזו היום, הפשט של טיעוניו היא בקשת דחיה ואינני מתכוונת להעתר לה. למשיבה היה די והותר זמן למצות את כל זכויותיה עיתותיה היו הרבה יותר מעבר לצריך בידיה. אך היא מטעמים השמורים עימה בחרה ללכת בדרך של "שב ואל תעשה". כל הטענות שהועלו כאן היום מפי פרקליטה היו ידועות לחייבת זה מכבר. ועל כן מצאתי לפתוח ולומר קודם ובראשונה, מדוע אינני מתכוונת להעתר לשום בקשת דחיה. לצדדים ניתנה גם הזדמנות להוסיף ולחדד במידת הצורך את טיעוניהם. אינני רואה כל סיבה מוצדקת או נראית לעין בגינה אינני צריכה להתייחס לטענות לגופן וליתן החלטה. 5. מונחת בפני בקשתו של בנק לאומי כי אתן צו כינוס נכסים לנכסיה של הגב' איזבל בלס (להלן: "החייבת"). כאמור החייבת הגישה התנגדות. 6. החייבת חבה לבנק, על פי פסק דין חלוט שניתן בהסכמה בתאריך 8.3.99 סכום של כ- 2,7 מיליון ש"ח. הוגשה התראת פשיטת רגל שנתקבלה על ידי החייבת ונמסרה לה ביום 14.1.00. היא קיבלה אותה והגישה התנגדות שנדחתה. על בסיס שני אלה הוגשה הבקשה. 7. החייבת טוענת, עקרונית, כי היא עקרת בית מעולם לא עבדה מחוץ לביתה ולא היתה מעורבת כלל ועיקר בעסקי בעלה. זאת ועוד, היא גדלה והתחנכה באנגליה. היא איננה שולטת היטב בשפה העברית ועל רקע אלה היא מעלה את הטענות הבאות: א. פסק הדין שניתן כנגדה, ניתן ללא ידיעתה והיא אף לא חתמה על הסכמתה הנטענת. לכן לא ניתן לה יומה בבית המשפט (כך היא גם טוענת לענין יתר ההליכים שבין הצדדים). ב. הסכם הפשרה אשר היה בסיס פסק הדין נעשה בלא שהיתה צד לו ובלא שחתמה עליו כלל ועיקר. לכן אין הוא מחייב אותה. החתימה מיום 3.1.99 נעשתה במירמה על ידי בעלה בשמה ולכן זהו הסכם פקטיבי. ג. הסכם הפשרה נחתם בידי בעלה שלא היה מורשה לחתום בשם חברת בלס בע"מ שכן כל זכויות החתימה בחברה הן אך ורק בידי המנהל, מר רז, דבר שהבנק ידע היטב. ד. כל התצהירים שהוגשו לבית המשפט במהלך ההליכים המשפטיים היו אך ורק של בעלה של החייבת והתייחסו אך ורק אליו. ה. המשיבה לא היתה מיוצגת ואם חתמה על מסמכים (דבר אותו היא מכחישה) הרי עשתה זאת בלא שהבינה את משמעות הדברים. שוב חוזרת הטענה כי רק ביום 5.7.01 קיבל עו"ד בית-און עליו את ייצוגה של החייבת. 8. על רקע טענות אלה טוענת החייבת כי לאור הפגיעה האפשרות בענינה ולאור חוק יסוד כבוד האדם וחרותו אין זה ראוי להעתר לבקשה כל עוד לא מיצתה החייבת את יומה בבית המשפט ואת יכולתה להוכיח כי אין יסוד לפסק הדין שניתן כנגדה. 9. עד כאן העובדות והטענות וכך אני רואה את הדברים; אין חולק כי לזכות הבנק עומד פסק דין חלוט המחייב את המשיבה. כנגד פסק דין זה טוענת המשיבה טענות עובדתיות אשר מתמצות בעצם בכך כי כל אותה מערכת משפטית שנוהלה כנגדה לא היתה בהסכמתה ואף לא בידיעתה. לא ניתן לה יומה בבית המשפט ולמעשה אין כל בסיס לחייבה בחובות בעלה, באשר היא היתה עקרת בית שלא מעורה בעסקיו. 10. אני חייבת בשלב זה כבר לומר כי קשה שלא להביע תמיהה על חלק מטענותיה של המשיבה. א. הכיצד יתכן כי אשה החיה בבית אחד עם בעלה וגם אם היא עקרת בית בלבד, ואינה שולטת בשפה העברית, יכולה שלא לדעת דבר במשך שנתיים תמימות על ההליכים המתנהלים כנגד בני הזוג? הסיבה האפשרית היחידה, על פניה, היא תרמית ממושכת מכוונת ומתוכננת היטב של בעלה כנגדה - אלא שהחייבת אף לטענתה לא נקטה בהליך כלשהו, לא כנגד בעלה ולא לענין העמדת הדברים על תיקונם. יותר מכך, בני הזוג ממשיכים לחיות בצוותא. דבר זה אומנם אין בו משקל מכריע אך אינני יכולה שלא להשית את ליבי לעובדה זו. ב. לכל המאוחר היה על החייבת לדעת היטב על טענות הבנק כבר בראשית שנת 2000 כאשר הוגשה כנגדה, אישית, התראת פשיטת רגל. החייבת לא עשתה אף אז דבר למעלה משנה. רק ב- 15.1.01 ימים ספורים לפני הדיון בבקשה העיקרית, הגישה החייבת התנגדות להתראת פשיטת הרגל וזו נדחתה בעיקר בשל השיהוי הרב. כאן המקום אולי להזכיר שהשיהוי הוא חלק מובנה מגישתה של המשיבה לעניניה. 11. לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנתבע הינה אף היא בקשה לסעד מן הצדק. הלכה פסוקה היא בענינים כאלה כי שיהוי עשוי להיות גורם מכריע כנגד המבקש. זאת כאשר במקרה הנוכחי חל שיהוי של למעלה משנה!! אף אם אלך עם החייבת בדרכו של בית הלל, ואתייחס לבקשה לביטול פסק דין כאילו הוגשה במועד ובזמן, הרי שגם אז מבחינת דיני פשיטת הרגל, לא משתפר מצבה שכן בקשה זו הוגשה ביום 3.12.00, קרי, בשיהוי כמעט בן שנה. דומה כי די בשיהוי זה כדי לדחות את טענות הנתבעת גם בדיון שבפני. 12. הלכה היא כי בעל ואשה הינם שותפים לא רק לזכויות אלא גם לחובות (ולדוגמה הלכת השיתוף) אמנם הלכת השיתוף לענין חובות איננה מובנת מאליה ובית המשפט מזהיר עצמו ונזהר, בד"כ, בשימוש בה יותר מאשר בשימוש בהלכת השיתוף או חזקת השיתוף בזכויות, אם תרצה. לא פעם, והדברים קרו גם בבית משפט זה, מהסס ויהסס בית המשפט לקבוע שיתוף בחובות, כאשר כל אחד מבני הזוג מנהל, ויש לו, מקור פרנסה משלו או כאשר יש רגלים לראיה כי יש משטר של הפרדה רכושית כלשהי. 13. דומה שבמקרה הנוכחי, במיוחד עם אלך על פי טענותיה של החייבת, זהו המקרה המתאים ביותר לשיתוף בחובות. מדובר באשה שלטענתה היא עקרת בית חסרת מקור פרנסה משל עצמה אשר היתה, אם ניתן לומר כך, "סמוכה לשולחנו של בעלה". אין חולק כי נהנתה מכספו ומחוסנו הכלכלי בתקופה בה היה איש עסקים מצליח. רק נכון וצודק הוא כי תחלוק עימו גם בעת צרה, כאשר קרס והפך להיות פושט רגל. זאת ועוד, במקרה דנן אין לחייבת עסקים אשר יהרסו כתוצאה מהליכי פשיטת הרגל. אין לה רשיון עיסוק שצפוי להשלל, לדוגמה. אם נלך לשיטתה של החייבת הרי שכל נכסיה, אם אומנם יש לה כאלה, ואם לא כולם הרי למצער רובם, באו לה מעסקי בעלה. דומה על כן ומתחזקת דעתי, כי אין מתאים מהמקרה הזה כדי להחיל את הלכת השיתוף בחובות. שיתוף בחובות אינו מושפע מהשאלות העולות במקרה זה - האם יש תוקף לפסק הדין שניתן בהסכמה כנגד החייבת אם לאו. פסק הדין חל מעצם העובדה כי החייבת היתה חלק בלתי נפרד ממשק הבית של בעלה אשר קרס ונכנס לחובות כבדים. למצער הוא הופך את תביעתם של הליקויים בפסק הדין שניתן כנגד החייבת (אם היו כאלה) ככל שבחוש הצדק השיפוטי עסקינן, לפוגעניים וכבדי משקל הרבה פחות. 14. מדובר בבקשה, אשר כפי שאמרתי בתחילה, מבוססת על שני אדנים אותם דורש החוק על מנת שבקשה כזו תתקבל אלא אם הוכח לבית המשפט כי העילות אינן עילות. אני חייבת להתייחס לטענות שהעלה עו"ד בית-און, בע"פ, רק על מנת שיובן כי אינני מקבלת גם את הטענות הללו. עו"ד בית-און הציג בפני תצהיר של עו"ד שפיק כריים. אינני רוצה להביע את דעתי על התנהגותו של המצהיר. אולם אני סבורה כי האמור בתצהיר איננו מסייע במאומה למשיבה. כל שאומר התצהיר הוא כי עו"ד נפגש עם המשיבה ואישר את חתימה על ההתנגדות להתראת פשיטת רגל. עוד הוא אומר כי במעמד אישור החתימה, ואני מדגישה את המילה "ב מ ע מ ד" לא היו בידיו המסמכים הקשורים לתיק הפש"ר ומי לכפי יתקע, כטענתו של עו"ד בית-און כי אומנם החייבת לא ראתה את המסמכים במועד אחר. עו"ד בית-און טוען כי החייבת לא ראתה את המסמכים בעת שחתמה על התצהיר ואמנם כך הוא. אלא שמכך ועד לעובדה כי לא ראתה את המסמכים כלל עוד רב הדרך. יוצא מכך, כי אין בפני כל הוכחה, כדבריו של עו"ד בית-און או למעשה כגירסת החייבת היא לא ראתה את המסמכים. מכל מקום, בהתנגדות להתראת פשיטת הרגל, לעומת זאת עולה מדברי החייבת כי היא מכירה את נימוקי פסק הדין ומי המפריע לי מאז ועד היום, או מי מנע ממנה מאז ועד היום, להזדעק ולרוץ ולבטל את אותו פסק דין נורא, מבחינתה. לא הונחה דעתי בענין זה. 15. עו"ד בית-און עמד על העובדה כי הוא עדיין רוצה לפעול ולמצות זכויות כלשהן של החייב. למותר לציין, כפי שעמדה על כך גם ב"כ הכנ"ר, כי מתן צו כינוס איננו עדיין הכרזת פשיטת רגל וניתן למנוע את ההכרזה על ידי מו"מ בתוך תקופת הכינוס. 16. מכל הסיבות שמניתי עד כאן דין הבקשה להתקבל ואני נעתרת לה. ניתן בזה צו כינוס נכסים כנגד החייבת. א. ניתן בזה צו לכינוס נכסי החייבת. ב. הכנ"ר מתמנה להיות כונס נכסיה של החייבת. ג. מוצא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד החייבת, החייבת תפקיד דרכונה בידי הכנ"ר תוך 24 שעות. ד. על החייבת להגיש תוך 7 ימים דו"ח לכנ"ר על מצב נכסיה, הכנסותיה, הוצאותיה וחובותיה על פי דין. כמו כן, תגיש החייבת לכנ"ר דו"ח חודשי על הכנסותיה והוצאותיה במועדים שיקבעו ע"י הכנ"ר. ה. כל ההליכים המשפטיים, לרבות הליכי הוצאה לפועל כנגד החייבת, יעוכבו. ו. החייבת תתייצב במשרדי הכנ"ר, בכל עת שידרש לכך, לצורך חקירה. ז. הכנ"ר יכנס בהקדם אסיפת נושים בעניין החייבת. אני מביאה בין שיקולי את טענותיה של החייבת ואינני עושה צו להוצאות. מסמכיםפשיטת רגל