פסק דין 1. התובע הגיש לבית-הדין תביעה, ובה הוא מבקש להצהיר כי הכספים המצויים בידי הנתבעת ע"ש מנדל X ז"ל שייכים לנעדרים אשר נכסיהם מנוהלים ע"י התובע, ולהורות לנתבעת להעביר כספים אלה לתובע. 2. מאחר שבתיק מתעוררות שאלות משפטיות בלבד, נדון התיק עפ"י סיכומים בכתב (החלטה מיום 12.7.00). 3. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה: א. מר מנדל X ז"ל, אשר נפטר ביום 26.11.69, היה מבוטח בקרן פנסיית יסוד אצל הנתבעת. ב. ביום 31.3.70 ניתן צו בתיק עזבונות 119/70 בעניין עזבונו של מר X ז"ל (נספח א' לכתב התביעה) ונקבע בו כי: "הוחלט להעתר לבקשה ולצוות על האפוטרופוס הכללי בישראל לאסוף את העזבון של הנ"ל במדינת ישראל ולקנות אחיזה בו וכן להחזיק ולאחוז בו." ביום 15.12.99 תוקן הצו לבקשת התובע (צו הניהול המתוקן כנספח א' לכתב התביעה המתוקן). ג. התובע פנה אל הנתבעת בבקשה להעביר לניהולו את הכספים שהצטברו בקרן לזכות המנוח (נספחים ג' לכתב התביעה המתוקן). ד. הנתבעת סירבה להעביר את הכספים הנ"ל לתובע. 4. ואלה טענות ב"כ התובע: א. בית-הדין לעבודה מוסמך לדון בתובענה, שכן התובע מייצג את יורשי המנוח, שהם חליפיו כנגד קרן הפנסיה. עם זאת, ניתן לדון בעניין גם על דרך של בקשת מתן הוראות לבית המשפט המחוזי. ב. הנתבעת לא הוכיחה פוזיטיבית כי למנוח אין יורשים. וחלוף הזמן אין בו כדי להוכיח זאת. על כן, כספי הקרן שנצברו לטובת המנוח הינם בגדר רכוש עזוב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח - 1978 (להלן - חוק האפוטרופוס הכללי). ג. יש לחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמא, שכן היתה מודעת היטב לפסיקת בתי המשפט בנושא זה. 5. מנגד טוען ב"כ הנתבעת טענות אלה: א. אדם שאין לו יורשים על פי דין - המדינה יורשת אותו. חריג לכלל זה נמצא בסעיף 147 לחוק הירושה , התשכ"ה - 1965 (להלן - חוק הירושה ), הקובע כי סכומים המגיעים לחבר על פי חברות בקופת קצבה אינם בגדר העזבון אלא אם הותנה שהם מגיעים לעזבון. ב. תקנון הקרן קובע כי בהעדר יורשים הופך סכום העזבון להיות כולו רכוש הקרן. תקנות אלה אינן מתנות כי הכספים מגיעים לעזבון, אלא קובעים סדר יורשים, ובהעדרם, נקבע כי הכספים שייכים לקרן בהסתמך על סעיף 147 לחוק הירושה . ג. התובע פעל בחוסר סמכות בעת הוצאת צו ניהול, מאחר שאין מדובר כלל ב"נכס עזוב" כהגדרתו בחוק. משכך, בטל הצו מעיקרו. ד. הקרן נועדה למטרות סוציאליות ראויות, לאור האמור כי הקרן הינה הדדית ופועלת על בסיס תמיכה הדדית בין חבריה, הרי שיש הגיון רב בתקנה 34 לתקנות הקרן, הקובעת כי חבר הקרן שאין לו יורשים, יועברו כספיו לקרן, ובכך יהוו תמיכה בכלל חברי הקרן. 6. סמכות בית-הדין לעבודה בסעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן טענה הנתבעת כי לבית-הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה, אולם היא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית הדין. בסיכומי הנתבעת לא היתה כל התייחסות לשאלה זו. מקובלים עלי במלואם טיעוני ב"כ התובע בעניין זה (סעיף 4.א. לעיל). התובע נכנס בנעלי היורשים, ומשכך הוקנתה לבית-הדין סמכות לדון בתובענה מכוח סעיף 24(א)(3) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. יתר על כן, באחרונה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי סמכות בית הדין עפ"י סעיף 24(א)(3) הנ"ל, אינה מצומצמת: "אין אנו סבורים כי תובענה "הנובעת" מחברות בקופת גמל, פירושה אך ורק תובענה שעניינה כספים המגיעים לחבר הקופה ל"מבטחים" על-פי תקנות "מבטחים", או כספים המגיעים ל"מבטחים" מחבר הקופה או ממעביד על פי תקנות "מבטחים". יכולים להיות מצבים ונסיבות שגם בהם תהיה קיימת עילת תביעה, הסכמית או אחרת, של חבר בקופת גמל נגד הקופה או עילת תביעה כאמור של קופת הגמל נגד החבר בה, כאשר אלה נובעים מהחברות של חבר בקופת הגמל. אחד המבחנים בנושא זה הוא, האם אלמלא חברותו של אדם בקופת הגמל, לא היה נוצר מצב שעל פיו נפגעת זכות שלו ועקב זאת קמה לו עילת תביעה" (דב"ע 6-32/97 מבטחים - מזל אבשלום, פד"ע לב 228, סעיף 16 לפסה"ד). 7. ואלה סעיפי החוק הרלבנטיים לענייננו: א. סעיף 34(ד) לתקנות מבטחים בדבר קרן פנסיה: "(ד) נפטר חבר ששאיריו אינם זכאים לפנסיה, תשלם מבטחים את הכספים הנזכרים בתקנת משנה א' לעיל כלהלן: - 1. לאלמנה 75% מהכספים וליתומים 25% מהכספים. 2. באין אלמנה - ליתומים 100% מהכספים. 3. באין יתומים - לאלמנה 100% מהכספים. 4. באין אלמנה או ילדים - לזכאים עפ"י הצוואה או צו ירושה . באין זכאים כאמור לעיל ישארו הכספים רכוש מבטחים ויועברו לחשבון "פנסיה כללית מבטחים". ב. תקנה 19.י. לתקנות הביטוח ההדדי של הנתבעת: "י. באין אלמנה או אלמן או יתומים או הורים - ישולם המענק לאחד מסוגי האנשים, המפורטים להלן, לפי סדר העדיפויות הבא: - 1. 100% של המענק לזכאים במענק על פי צוואה ובשיעורים שיקבעו בצוואה . 2. באין אנשים המנויים בתקנה משנה י' 1, 100% של המענק ליורשים ובשיעורים שנקבעו בצו הירושה . 3. באין האנשים המנויים בתקנות משנה י' 1, 2, 100% של המענק לאנשים שהמבוטח מנה אותם בהודעה למבטחים לקבל את המענק לאחר מותו, ובשיעורים שקבע. 4. באין האנשים המנויים בתקנות משנה י' 1, 2, 3, ישאר סכום המענק כולו רכוש מבטחים ויועבר לקרן עזר." ג. סעיף 1 לחוק האפוטרופוס הכללי: "נכס עזוב" - נכס שנתקיימו בו אלה: (1) לא נמצא מי שרשאי ומסוגל לנהוג בו מנהג בעלים או לנהלו, או שבעלו אינו ידוע; ד. סעיף 6(א) לחוק האפוטרופוס הכללי: "6. צו ניהול וצו זמני (א) לפי בקשה של האפוטרופוס הכללי, של מעוניין או של היועץ המשפטי לממשלה, רשאי בית המשפט לצוות על האפוטרופוס הכללי לנהל נכס עזוב מסויים או את הנכסים העזובים של פלוני או של עזבונו." 8. כעולה מן העובדות המפורטות בסעיף 2.ב. לעיל ניתן בבית המשפט המחוזי צו המתיר לתובע לנהל את עזבונו של מר X המנוח. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי האפוטרופוס נהג בחוסר סמכות בעת הוצאת צו הניהול, מאחר שלא מתקיימת במקרה דנן הגדרת "נכס עזוב". לטענתו הקרן רשאית לנהוג בו מנהג בעלים, ועל כן אין מדובר ב"נכס עזוב" כהגדרתו בחוק. וצו הניהול בטל מעיקרו (VOID). אין לקבל טענה זו. אין מדובר כלל בחריגה מסמכות, אלא לכל היותר בטעות שבדין, וזו אינה גורמת לבטלות מוחלטת של ההחלטה. יתר על כן, אף לו ניתן הצו תוך חריגה מסמכות, לא היה בכך כדי לגרום לבטלותה המוחלטת של ההחלטה. באחרונה דן בית המשפט העליון בשאלה זו וכך נאמר באותו עניין: "התפיסה המסורתית, פיה חריגה מסמכות גורמת בטלות מוחלטת, אף שלכאורה היו בה ודאות ופשטות, בפועל היתה מורכבת מאוד ואף רחוקה מוודאות משפטית. בית המשפט פעל על סמך תפיסה זאת רק במקרים מעטים, קיצוניים ופשוטים, ואילו במקרים מורכבים הוא התעלם מתפיסה זאת או עקף אותה בדרכים שונות. אכן, המציאות מורכבת והתפיסה המסורתית, לפיה כל חריגה מסמכות מובילה לבטלות מוחלטת, אינה הולמת את המציאות". (רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, דינים עליון, כרך נט 715, ההדגשה הוספה ד.פ). משכך אין כל בסיס לטענה כי צו הניהול בטל מעיקרו. למעלה מהצריך לענייננו אוסיף כי ספק רב אם ניתן לראות בנתבעת "בעלים" של הכספים המופקדים בקרן. בדב"ע 3-32/97 קבע בית-הדין האזורי כי מבטחים היא "נאמן" של חבריה, כמשמעותו בחוק הנאמנות, ביחס לכספים שברשותה, ששולמו לה ע"י העובד ו/או מעסיקו" (סעיף 11 לפסק-הדין). בית הדין הארצי השאיר בצריך עיון או שאלת מעמדה של הקרן (סעיף 24 לפסק-הדין). מכל מקום, איני סבורה שניתן לראות בקרן מי שרשאי ומסוגל לנהוג בכספי העמיתים, המופקדים בקרן, מנהג בעלים. באשר לאפשרות לנהל את הכספים הנ"ל, לעניין זה התייחס כב' הרשם נ. הנדל בהחלטה בעניין דומה, עת סירב ליתן צו ניהול לנתבעת בשל יצירת סירבול, כפל עבודה וקשיי פיקוח (סעיף 5 להחלטה, בז"ש 580/93 האפוטרופוס הכללי נ' מבטחים, החלטה מיום 1.3.95). 9. לאחר הגשת סיכומיה, ובהסתמך על דברים שצוטטו מפי האפוטרופוס הכללי, מר שמואל צור, בכתבה בעיתון, הוסיפה הנתבעת וטענה כי אין כל הבדל בין היחסים הקיימים בינה לבין חבריה לבין היחסים החוזיים שבין הבנק ללקוחותיו. לבקשת בית-הדין הבהיר האפוטרופוס הכללי את הדברים שצוטטו מפיו. מר צור ציין כי האמור באותה כתבה התייחס לחשבונות בנק "רדומים", אשר טרם ניתן צו ניהול לגביהם, ונשאלה השאלה האם סעיף 5 לחוק האפוטרופוס הכללי מסמיך את האפוטרופוס הכללי לדרוש מן הבנקים למסור לו דיווח על חשבונות אלה. בעניין זה הבהיר מר צור כי: "בקשר לכך עמדתנו המשפטית היתה שחשבון בנק מבוסס על מערכת יחסים חוזית שבין הבנק ללקוחו ולפיכך - כל עוד הבנק לא מצא, לאחר בדיקה, שנותק הקשר עם לקוחו - שרירים וקיימים היחסים החוזיים והכספים שבחשבון אינם בבחינת "נכסים עזובים" ולאפוטרופוס הכללי אין יסוד לדרוש מידע על כך מן הבנקים או לפתוח בחקירה." 10. יש לדחות את טענת הנתבעת כי אין הבדל בינה לבין בנק, וכי הדברים האמורים יפים גם לגביה. ספק אם אמנם אין הבדל בין היחסים החוזיים שבין הבנק ללקוחותיו, לבין היחסים שבין הנתבעת לעמיתים בקרן. ההבדל עולה אף מטיעוני הנתבעת עצמה (ראו למשל סעיף 5.ד. לעיל). ואולם אין אנו נדרשים להכריע בשאלה זו, שכן קיים שוני עובדתי בין שני העניינים. ראשית, בעניין ה"חשבונות הרדומים" לא הובהר כי נותק הקשר בין הבנק ללקוח, ומשכך היחסים החוזיים ביניהם שרירים וקיימים כל עוד לא נותקו. שאלה זו אינה מתעוררת כלל בענייננו, באשר מוסכם כי מר X המנוח אינו בין החיים מזה למעלה מ30- שנה, ואין כל ספק כי נותק הקשר בין הנתבעת לבין העמית בקרן. שנית, עצם הוצאתו של צו הניהול מהווה אף הוא שוני מהותי ביותר בין שני העניינים. משניתן צו ניהול, השתנה מעמדו של התובע. והוא זכאי לאסוף, להחזיק ולאחוז בנכסי העזבון (סעיף 3.ב לעיל). 11. כפי שטען ב"כ התובע ניתנו בבית המשפט המחוזי 3 החלטות שעניינן דומה לזה הנדון לפנינו, (בז"ש (ב"ש) 191/82, 204 האפוטרופוס הכללי נ' קרן פנסיה ותגמולים מקפת (לא פורסם, צורף כנספח ז'1 לכתב התביעה), בז"ש (ב"ש) 580/93 האפוטרופוס הכללי נ' מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי, דינים-מחוזי, כרך לב (1) 921 (צורף כנספח ז'2 לכתב התביעה), ובהמ' 3623/96 האפוטרופוס הכללי נ' מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי ואח' (לא פורסם, העתק מן ההחלטה מצורף לסיכומים ב"כ התובע). בשלושתם נקבע כי כל עוד לא הוכח פוזיטיבית אי קיומם של יורשים, מדובר בנכסים עזובים, כהגדרתם בחוק, ויש להעבירם לידי התובע. דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, אף לענייננו. לפיכך מתקבלת התביעה, ועל הנתבעת להעביר את הכספים שנצטברו בקרן ע"ש המנוח מנדל X ת.ז. X לתובע. הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך של 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. פנסיה