דוגמא לתביעה זכויות עבודה

פסק דין 1. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות אלה: א. שכר יום עבודה - 200 ש"ח. ב. דמי הבראה - 552 ש"ח. ג. תמורת אי הפרשות לקרן פנסיה בשיעור 6% - 10,800. ד. ביגוד לשנתיים - 720 ש"ח. עדות התובע 2. התובע העיד כי עבד אצל הנתבעת שלוש שנים (על פי תלושי השכר עבד החל מחודש 5/97), וסיים את עבודתו בחודש 9/2000. לדברי התובע, הוא אינסטלטור בבניה וגם רתך, ועבד בעבודות אינסטלציה בבניינים בהקמה. לדבריו, דרש תשלום הפרשות לקרן פנסיה ונענה כי המעביד משלם רק ביטוח לאומי ומס בריאות. כמו כן לא קיבל ביגוד - לא בכסף ולא בפועל. דמי הבראה הוא קיבל, אולם המעביד החסיר יומיים שהגיעו לו בעד השנה האחרונה. התובע העיד כי לא שולם לו בעד יום עבודה אחד, אולם הוא לא זוכר איזה יום. בחקירה נגדית הכחיש התובע כי במו"מ בינו לבין מנהל המעבידה ביקש שכר "נטו" ואמר שלא מעניין אותו שום דבר. התובע אישר שמשך חלק מתקופת עבודתו נסע ברכב חברה. עדות מנהל הנתבעת 3. מר דוד אביב, מנהל ובעל מניות בנתבעת, העיד כי הסיכום בינו לבין התובע היה על שכר "נטו", כאשר המעבידה התחייבה לגלם את מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות. כן העיד כי התובע קיבל בונוס בעד עבודה שביצע אצלו. התובע הפיץ כרטיס ביקור שלו במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת (נ/ 1). כמו כן, התובע החסיר ימי עבודה, כעולה מתלושי השכר (נ/ 2). יום העבודה החסר בחודש מאי 2000 שנתבע על ידי התובע שולם לתובע במשכורת חודש יולי 2000. התובע אישר בכתב כי קיבל את כל שכרו בעד ימי העבודה שעבד. לגבי שני ימי הבראה - התובע אינו זכאי להם. לגבי ביגוד - הוסכם כי מנהל הנתבעת ירכוש אותם. הבגדים לא נרכשו כי אין כסף לנתבעת. לגבי הפרשות לקרן פנסיה - התביעה להפרשות לקרן פנסיה אינה הוגנת ומהווה עשיית עושר ולא במשפט. התובע הסכים כי ישולם לו שכר "נטו" בסכום מסויים, ללא הפרשות לקרן פנסיה. אם היה דורש את קרן הפנסיה מהתחלה, היה סכום ההפרשה לקרן מופחת משכר היסוד, ומשולם על ידי הנתבעת כמו ששילמה מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. לגרסתו, דרישתו של התובע להפרשות לקרן פנסיה באה רק לאחר שלא שולם לו בונוס בעד עבודה מסויימת. התובע נהנה מהלוואות בסכומים גבוהים ללא ריבית וללא הצמדה. בחקירה נגדית טען כי ענף העבודה של הנתבעת אינו שייך לענף הבנין. עדויות וראיות נוספות 4. לשאלת בית הדין לאחר עדות מנהל הנתבעת, אישר התובע כי חתם שאין לו תביעות בקשר לשכרו היומי (אישור זה הומצא על ידי הנתבעת לתיק במועד מאוחר יותר). 5. על פי החלטת בית הדין מיום 31.5.2001 המציא מנהל הנתבעת מסמכים שונים, וביניהם כרטיסי העבודה לחודשים מאי, יוני ויולי 2000, וכן האישור שחתם התובע על קבלת שכרו בעד כל ימי העבודה. 6. יצויין, כי מנהל הנתבעת העלה במכתבו טענות נוספות, שלא הועלו בדיון ביום 31.5.2001. איננו מתייחסים לטענות אלה משני נימוקים. ראשית, טענות אלה לא הועלו בכתב ההגנה או בדיון ביום 31.5.2001, ולא היתה לתובע הזדמנות להגיב עליהן. שנית, גם לגופו של עניין, טענות אלה אינן רלבנטיות לעילות התביעה. הכרעה 7. לאחר שבחנו את העדויות והחומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן. 8. אנו קובעים שחל על הצדדים צו ההרחבה בענף הבנין. לפי עדות התובע ומנהל הנתבעת, הנתבעת עסקה בעבודות אינסטלציה בבניינים בהקמה. על פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה (1993) המוצא על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "התקנת מתקני מים, תברואה וביוב" (כולל: שרברבות והתקנת מערכות אספקת מים חמים וקרים, התקנת מערכות תברואתיות, מערכות ביוב ותיעול, צנרת ניקוז מי גשם) היא פעילות בענף הבניה (תת ענף 4530, ענף משנה 453 - התקנת מתקני מים, חשמל ומיזוג בענף ראשי 45 - בניה). 9. שכר עבודה ליום אחד בחודש מאי 2000: עיון בכרטיסי העבודה לחודש יוני 2000 מעלה כי התובע עבד 23 ימים, וכן נזקפו לזכותו 8 שעות עבודה בגין חג השבועות. על פי תלוש השכר, של אותו חודש, קיבל התובע שכר בעד 24 ימי עבודה ובעד 1 יום חג. לפיכך, צודק מנהל הנתבעת בטענה כי יום העבודה החסר מחודש מאי 2000 שולם לתובע במשכורת חודש יוני 2000. זאת ועוד. התובע חתם על אישור לפיו קיבל את כל שכרו בעד ימי העבודה שעבד, ויש להניח כי התובע חתם על אישור זה לאחר שבדק כי אכן שולם לו מלוא שכרו בעד ימי העבודה שעבד. לפיכך, התביעה לשכר יום עבודה אחד בחודש מאי 2000 נדחית. 10. 2 ימי הבראה: על פי צו ההרחבה בענף הבניין (סעיף 1, פרק ה') התובע הוא "עובד קבוע", כיון שעבד תקופה רצופה בת שלוש שנים. על פי סעיף 4 (ד) לפרק ה' בעד שנת העבודה השלישית זכאי העובד ל 7 ימי הבראה. התובע קיבל בחודש מאי 2000 דמי הבראה בגין 6 ימים. לפיכך, התובע זכאי לתשלום בעד יום הבראה אחד נוסף. על בסיס של 276 ש"ח ליום הבראה, כנטען בכתב התביעה, זכאי התובע לדמי הבראה בסך של 276 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.9.2000 ועד למועד התשלום בפועל. 11. ביגוד: הנתבעת לא חלקה על זכותו של התובע לביגוד, וטענה כי היה בכוונתה לרכוש לתובע ביגוד. כמו כן, חלק נציג הנתבעת על הסכום הנתבע על ידי התובע. (פרוטוקול ע' 9, שורות 5-6). התובע לא הביא כל ראיה לסכום הנתבע על ידו. לפיכך, התביעה במרכיב ביגוד נדחית, לאור העובדה שלא הוכח הסכום שנתבע על ידי התובע. 12. הפרשות לקרן הפנסיה: א. על פי סעיף 2 ב, פרק ד', לצו ההרחבה בענף הבנין, חייב המעסיק לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה ולהפריש לקרן 18.1% משכרו של העובד, מהם 6% בגין תגמולים. כבר נפסק, כי אין תוקף לויתורו של עובד על זכות מכוח צו הרחבה (דב"ע לח/ 59-3 סילשי נ' ארכיטקט דורון ושות' בע"מ, פד"ע ו' 30). לכן, גם אם היינו מקבלים את גרסתו העובדתית של מנהל הנתבעת, לפיה התובע הסכים כי לא יבוטח בקרן פנסיה, הרי שאין תוקף לויתורו של התובע. נדגיש, כי לא שוכנענו מעדויות הצדדים כי אכן התובע ויתר על זכותו להפרשות לקרן הפנסיה, וגם מנהל הנתבעת הודה כי לפחות בשנה האחרונה לעבודתו דרש העובד כי יבוטח בקרן פנסיה (פרוטוקול ע' 5). אמנם, בפסק דין בוכריס(דב"ע נה/ 145-3 מדינת ישראל נ' יעקב בוכריס) נפסק כי במקרים נדירים, בהם העובד נהג בחוסר תום לב קיצוני, ניתן לשלול ממנו זכויות קוגנטיות המגיעות לו על פי החוק. אולם, לא נראה לנו כי מקרה זה נמנה עם המקרים הנדירים המצדיקים שלילת זכותו של העובד להפרשות לקרן הפנסיה מכוח הוראות צו ההרחבה. ב. באשר לסכום המגיע לתובע בגין העדר הפרשות לקרן פנסיה: התובע תבע סך של 10,800 ש"ח, על בסיס שכרו האחרון (200 ש"ח ליום) כפול 25 ימי עבודה. אולם, שכרו של התובע עמד על 200 ש"ח ליום עבודה רק החל מחודש 11/99. כמו כן, היו חודשים בהם עבד פחות מחודש עבודה מלא. לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי להפרשות לקרן הפנסיה בסכום השווה ל - 6% משכר היסוד ששולם לו בכל חודש. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד לתשלום אותו סכום לקרן הפנסיה - ה- 21 לחודש שלאחר החודש שבעדו משולמת המשכורת. 13. בתוך 30 יום מהיום בו יומצא לב"כ התובע פסק הדין, ימציא ב"כ התובע תחשיב הסכום המגיע לתובע, לגרסתו, על יסוד האמור בסעיף 12 (ב) לעיל. הנתבעת רשאית להגיב בתוך 15 יום מהיום בו יומצא לה תחשיב התובע. בהעדר תגובה, ייראה התחשיב שהוגש על ידי התובע כתחשיב המוסכם על הנתבעת. עם קבלת התחשיב והתגובה, יושלם פסק הדין במרכיב זה. 14. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהיום בו יומצא לנתבעת פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכויות עובדים