פסק דין 1. בפנינו בקשת סעד בדרך טען ביניים להורות למבקשת כיצד לנהוג בכספים שהצטברו בחשבון הפיצויים בפוליסה מס' 400684. 2. הרקע לבקשה: א. המבקשת, בעלת רשיון מבטח, מפעילה תכניות ביטוח מסוג "ביטוח מנהלים". ב. המשיב 2 (להלן- העובד) שימש כבעל מניות ועובד של המשיבה 1 (להלן- המעבידה) משנת 1969 ועד שנת 1988. ג. בתאריך 31.12.82 הוציאה המבקשת לעובד, לפי הנחיות המעבידה, פוליסה לביטוח מנהלים מסוג "מעורב" שמספרה 400684 (נספח א' לבקשה, להלן- הפוליסה). ד. בתאריך 31.1.88 סיים העובד עבודתו בשירות המעבידה. ה. בסמוך לאחר סיום עבודתו פנה העובד למבקשת בבקשה לשחרר לזכותו את כספי הפיצויים שהצטברו בפוליסה, תוך שהוא מציא לכך את אישור המעבידה, אולם בלא שהמציא טופס 161 המהווה תנאי מוקדם לשחרור כספי הפוליסה. ו. החל ממועד זה הועברו למבקשת הוראות סותרות ע"י הטוענים באשר לשחרור הכספים שהצטברו בחשבון הפיצויים בפוליסה, כדלקמן: (1) ויתור על זכויות המעבידה בפוליסה מיום 5.4.88 (נספח ב' לבקשה) אשר ידה טוענת כי הוצא בחוסר סמכות והוא חסר תוקף. (2) חברת הביטוח מיום 27.1.89 המודיע על העברת הפוליסה לבעלות המשיב 2 (נספח ו' לבקשה). (3) דרישת המעבידה מיום 4.9.95 שלא לשחרר לזכות העובד את כספי הפיצויים בפוליסה היות והסכום שהצטבר מגיע למעבידה (נספח ג' לכתב התביעה). (4) למכתב הנ"ל צורף העתק הסכם מכירת מניות העובד במעבידה מיום 22.1.88. סעיף 7 להסכם כולל ויתור העובד על תביעות כנגד החברה (נספח ה' לבקשה, להלן- ההסכם). 3. מטעם המשיב 2 העידו מר דניאל גלעד ומר מנשה מנשה, בעלי מניות המעבידה בתקופה הרלוונטית, וד"ר טל אליהו, עורך חווה"ד הרפואית בעניינו. מטעם המשיבה 1 העיד מר בני ברון, קונה המניות והזכויות בחברה של המשיב 2. 4. המחלוקת שבפנינו הינה בשאלת זכאותם של מי מהמשיבים לרכיב הפיצויים בפוליסה. היחסים בין המשיב 2 למשיבה 1 התנהלו בשני מישורים שכן המשיב 2 שימש הן כעובד והן כבעל מניות במשיבה 1. מכאן שבכדי להכריע במחלוקת על בית הדין להכריע בשתי שאלות נפרדות : א. שאלת נסיבות סיום עבודתו של המשיב 2 וזכאותו לתשלום פיצויי פיטורים- האם כטענת המשיב 2 התפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים ועל כן זכאי לרכיב הפיצויים בפוליסה, או שמא כטענת המשיבה התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. ב. פרשנות סעיף 7 לחוזה העברת המניות- האם כטענת המשיב 1 הסעיף כולל המחאת תשלומים להם הוא זכאי ישירות מהחברה לידי הקונה, ואינו כולל ויתור על הסכומים שהצטברו לזכותו בפוליסה, או כטענת המשיבה סעיף 7 להסכם מהווה המחאת זכויותיו לעניין פיצויי פיטורים, לרבות הסכומים שהצטברו בפוליסה בגין רכיב זה, לקונה המניות. לאחר שעיינו בחומר הראיות ובחנו טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: 5. לשאלת זכאות המשיב 2 לתשלום פיצויי פיטורים: סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן- החוק ) קובע: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם קיבוצי החל על העובד והמעביד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה והרווחה במידה ואושר". בהודעה על תנאים מצויים למתן אישור מטעם שר העבודה והרווחה, המתייחסת לביטוחי מנהלים (י"פ 2787 התשמ"ב 993; י"פ 2847 התשמ"ב 2939; י"פ 4193 התשנ"ד 2349), בסעיף 12(1) נקבע: "נפסקה עבודתו של העובד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, יהא המעביד זכאי לקבל את ערך פידיון הפיצויים של הפוליסה ואילו ההפרש שבין ערך הפידיון הכולל של הפוליסה לבין ערך פידיון פיצויי הפיטורים, ישולם לעובד, אלא אם הוסכם אחרת בין שני הצדדים". מהאמור עולה כי שאלת זכאותו של המשיב לכספי הפיצויים שנצטברו בפוליסה תלויה קודם כל בעצם זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים על פי החוק, שכן בהעדר זכאות לתשלום פיצויי פיטורים נשאר רכיב זה של הפוליסה בידי המשיבה. לטענת המשיב 2 התפטר מעבודתו במשיבה 1 עקב מצב בריאותי בגינו לא יכול היה להמשיך בעבודתו, ומכאן שיש לראות בהתפטרותו בגדר פיטורים המזכים אותו בתשלום פיצויי פיטורים לפי החוק. לטענת המשיבה 1 המשיב 2 מנוע מלטעון עניין זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים בשל הודאת בעל דין במסגרת ת.א. 3088/88 בבית המשפט באשקלון. טענה זו דחה בית הדין בהחלטתו מיום 23.11.99 כאשר איפשר למשיב 2 לצרף חווה"ד רפואית מטעמו לעניין נסיבות פיטוריו ונוכח העדר קביעה פוזיטיבית בנושא בפסק הדין בת.א. 3088/88. לגופו של עניין טוענת המשיבה 1 כי המשיב 2 אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים באשר התפטר מעבודתו בשל ויכוחים בינו לבין השותפים האחרים, מנשה וגלעד. מהעובדה שהמשיך לעבוד לאחר עזיבתו עולה כי לא התפטר בשל חוסר יכולת להמשיך בעבודה מטעמי בריאות. סעיף 6 לחוק קובע: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות- רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". בפסיקה נקבע כי נטל ההוכחה לזכאות על פי סעיף זה מוטל על הטוען לקיומו של החריג הקבוע בסעיף, קרי העובד (דב"ע מח/159-3 חיים שלום נ' מירון ושות' פד"ע כ 290). מהחומר הרפואי שהוצג לתיק עולות העובדות הבאות: ביום 6.10.85 נפגע המשיב 2 בתאונת דרכים אשר הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. עקב הפגיעה עבר המשיב 2 שבר תת-ראשי בפרק ירך ימין, ובוצעה החלפה של פרק הירך . לאחר הניתוח פיתח היסכמיה וחל תהליך של התרופפות המשתל. בשנת 1995 עבר ניתוח שחזור המשתל. בחווה"ד רפואית של ד"ר אילן בן-יצחק, אורטופד מומחה, מיום 26.9.86 נרשם כי אין ספק שהמשיב 2 אינו מסוגל להיות נהג סמי-טריילר, וכי אינו מסוגל לתפקד במקצועו. ד"ר אליהו מסר בעדותו כי עקב מצבו סבל המשיב 2 מכאבים במנוחה ובמיוחד בישיבה, וכי הדבר מקשה על ביצוע עבודה משרדית (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 23.11.99). בגין הפגיעה בעבודה נקבעה למשיב 2 נכות צמיתה בשיעור 40% ע"י המוסד לביטוח לאומי (ראה מכתב המוסד מיום 412.2.88. ) באישור רפואי מטעם משרד הבריאות מיום 14.8.87 נרשם כי המשיב 2 כשיר לנהוג ברכב מנועי מסוג 2 בלבד. במכתב מיום 19.2.88 מאשרת המשיבה 1 את הפסקת עבודתו של המשיב 2 ונרשם: "הננו להודיע שהחבר מנחם עברוני הפסקי עבודתו עקב מצבו הרפואי כתוצאה מתאונת דרכים. לאחר כשנה שלא עבד, חזר החבר מנחם עברוני לעבודה אך עקב מגבלות רפואיות ושלילת רישיון הנהיגה לרכב כבד ומטעמים רפואיים נאלץ להפסיק את עבודתו בחברה ולפרוש ממנה". במכתב שירות התעסוקה מיום 15.6.88 נרשם כי : "ועדת המיון שבדקה את כושרך לעבודה מצאה שלשכת העבודה אינה יכולה להציע עבודה מתאימה לך ושאין כושרך מספיק לעבודה במסגרת העבודות המוגנות". טענת המשיב 1 בדבר התפטרות עקב מצב בריאותו הלקוי נתמכת היטב באמור במסמכים הרפואיים שהוצגו לתיק. מהאמור עולה בבירור כי לאחר תאונת העבודה שעבר, הן על פי חוו"הד הרפואית והן על פי אישורי המוסד לביטוח לאומי, לא יכול היה המשיב להמשיך בעבודתו כנהג במשיבה 1. אף במכתב המעבידה נרשמה סיבת סיום עבודתו כאילוץ מטעמים רפואיים, ולא מצאנו זכר לטענת המשיבה 1 כי המשיב 2 התפטר בשל חילוקי דעות עם השותפים האחרים. אמנם, מהעדויות עולה כי המשיב 1 המשיך לעבוד לאחר התפטרותו שכן היו בבעלותו משאיות (ראה עדות מנשה בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 23.11.99 , עדות ברון בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 16.5.00), ואף ב"כ המשיב 2 מסר כי ידוע לו שלמשיב 2 היתה משאית בבעלות עם נהג שכיר או עם שותף והמשיך לעבוד בתחום זה (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 16.5.00). אולם שוכנענו כי המשיב 2 לא עבד כנהג, ועבודת ניהול שתי משאיות ונהג אינה דורשת מאמץ דומה למאמץ הנדרש ממנהל ונהג במשיבה 1, אשר בבעלותה כ-30 כלי רכב. בפסיקה נקבע כי: "ייתכן מצב שבו עובד מתפטר מעבודה במקום עבודה מסוים לרגל מצב בריאותו הלקוי, אך הוא מבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת או תעסוקה אחרת המתאימים למצב בריאותו, ולא יהיה בכך לפגוע ב"הצדקה" להפסקת עבודתו הקודמת" (דב"ע/48/98-0 יפית גיסין נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב 1340). בענייננו, כאמור לעיל, טענת המשיב 2 בדבר מצבו הרפואי שלא איפשר המשך עבודתו במשיבה 1 מעוגנת היטב בחומר הרפואי בתיק ולא הופרכה, ולא מצאנו סימוכין לטענת המשיבה 1 בדבר סכסוך עבודה כמניע להתפטרות. בהתאם לנקבע בפסיקה, העובדה שהמשיב 1 מצא פרנסתו בבעלות על משאיות וניהולן, כאשר הוא עצמו אינו יכול לשמש נהג, אין בה כדי לפגוע בהצדקה הרפואית להפסקת עבודתו במשיבה 1. אשר על כן אנו קובעים כי יש לראות בהתפטרות המשיב 2 מעבודתו במשיבה בגדר פיטורים במשמעות סעיף 6 לחוק, והמשיב 2 היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים עם סיום עבודתו. 6. האם ויתר המשיב 2 על זכאותו לסכום פיצויי הפיטורין שנצבר לזכותו בפוליסה ? ביום 22.1.88 נחתם הסכם העברת המניות הקובע כי מניותיו וזכויותיו של המשיב 2 במשיבה 1 יועברו לזכות הקונה, מר בני ברון. סעיף 7 להסכם קובע: "מוצהר בזאת כי אם מגיעים למוכר פיצויי פיטורים, או פיצויים אחרים מהחברה, הוא מעביר את זכותו לפיצויים אלו לקונה תמורת הסכום המשולם לו ע"י הקונה והמפורט בסעיף 6 לעיל". לגרסת המשיב 2, עד למועד חתימת החוזה, לא דובר בינו לבין מנהלי המשיבה 1 אודות פרטים בדבר העברת מניותיו ו/או זכויותיו בחברה. רק בישיבה שנתקיימה עובר לחתימת החוזה העלה גלעד את התניה לפיה לא יעלה המשיב 2 דרישות כלפי החברה, והוכנס סעיף 7 לחוזה, המתייחס לתשלום פיצויי פיטורים ישירות ע"י החברה בגין שנות עבודתו בטרם עריכת פוליסת הביטוח, ולא לסכומים שנצטברו לזכותו בפוליסת ביטוח המנהלים. לטענת המשיב 2 היה ברור באותו מעמד ונאמר במפורש שיקבל את כל הזכויות בפוליסת הביטוח שנערכה לזכותו, ואכן קיבל באותה עת את כל הסכומים שנצטברו לזכותו בפוליסות השונות, למעט פוליסת הפיצויים שלא חפץ לפדותה באותו מועד. המשיב 2 תומך גרסתו במכתב המעבידה מיום 5.4.88 בו אושרה העברת הפוליסה לבעלותו, ובעובדה שהפוליסה הועברה בפועל של שמו, הוא אשר שילם הפרמיות במהלך השנתיים שלאחר מכן, והוא זה שקיבל הדיווחים על מצב הפוליסה. מנגד טוענת המשיבה 1 כי במסגרת מכירת המניות וזכויות המשיב 2 במשיבה 1, ובהתאם לנוסח סעיף 7 להסכם, המחה המשיב 2 זכאותו לפיצויי פיטורים, אם הוא אכן זכאי להם, לקונה, בני ברון. עוד נטען כי מכתב העברת הבעלות בפוליסה לידי המשיב 2 מיום 4.5.88 הוצא בחוסר סמכות, שכן אינו חתום ע"י שני בעלי מניות בצירוף חותמת החברה כנדרש, ועל כן אין ליתן לו תוקף מחייב. קבענו לעיל כי המשיב 2 התפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. אין חולק כי המשיב 2 עבד במשיבה 1 שנים רבות טרם שהוצאה עבורו פוליסת ביטוח מנהלים, ומכאן שהוא זכאי לכאורה הן לתשלום השלמת פיצויי פיטורים ישירות ע"י המעביד בגין שנות עבודתו קודם להוצאת הפוליסה, והן לסכומים שנצטברו בפוליסה על חשבון פיצויי פיטורים בגין השנים 1982-1988, וכמתחייב מהוראת סעיף 14 לחוק. מנוסח סעיף 7 להסכם אין לדעת אם המחאת זכויות המשיב 2 לענין פיצויי פיטורים מתייחסת לכל הסכומים להם הוא זכאי, או כטענתו מדובר בויתור על סכום הפיצויים שהיה על המעבידה לשלם בגין שנות עבודתו קודם להוצאת הפוליסה. מכתב המשיבה 1 בדבר העברת הפוליסה לידי המשיב 2 מאשר לכאורה את גרסת המשיב 2, אולם כאמור המשיבה כופרת בתוקפו. בנסיבות אלה, כאשר לא ניתן להגיע להכרעה על סמך המסמכים שהוחלפו בין הצדדים, נבחן את כוונת הצדדים עובר לחתימת הסכם העברת המניות. גלעד מסר בעדותו בבית הדין את הדברים הבאים: "אני אז הייתי מנהל בפועל של החברה. עברוני רצה לצאת ולהעביר את המניות שלו לברון. אני והשותף השני היינו צריכים לאשר את ההסכם הזה לכן הוזמנו ביום שישי אחה"צ כשההסכם היה מוכן, ז"א שהוכן ע"י עברוני וברון ואנחנו הוזמנו לחתום עליו. קראתי את ההסכם לפני שחתמתי. בסעיף האחרון להסכם אחרי שההסכם היה מוכן, העליתי את הטענה הזאת שלמר עברוני אחרי פרישתו לא יהיו לו תביעות כלפי החברה נגד תאונה שהיתה לו" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 17.9.96). בהמשך חקירתו נדרש להבהיר את דבריו וחזר על גרסתו כי סעיף 7 להסכם הוכנס כדי למנוע תביעות בגין תאונת העבודה שעבר עברוני. מנשה העיד כי: "אני חתום על ההסכם. אני מכיר את הסעיף...באותו בוקר החתימה אני וגלעד הגענו לעו"ד של ברון ושל עברוני וקראנו את ההסכם והיה סעיף אחד שדניאל עמד על זה שיהיה בהסכם סעיף לעניין הפיצויים שמנחם לא יוכל לבוא בטענה אל מובילי ברנע ולא ידרוש מהחברה את הפיצויים על השנים שעבד. מדובר על פוליסת הביטוח". מיד אחר כך אישר כי החברה הסכימה שאת הפיצויים שמכוסים ע"י הפוליסה יקבל עברוני וכי: "זו עסקה בינהם וסעיף 7 הוכנס כדי שעברוני לא יבוא לדרוש ממובילי ברנע פיצויים. לגבי הפוליסה היתה הסכמה שיועבר אליו" (עמ' 8 לפרוטוקול 23.11.999). מעדויותיהם של מנשה וגלעד עולה כי גלעד הוא שיזם את הוספת סעיף 7 להסכם, ולא ברון, ומכאן שבעת הכנת הסכם ההעברה לא הוסכם בין המשיב 2 וברון על המחאת סכום פיצויי הפיטורים שנצברו לזכות המשיב 2 בפוליסה לידי האחרון. יתרה מכך, העדויות תומכות באופן ברור בגרסת המשיב 2 לפיה עובר לחתימת ההסכם הוסכם בין שלושת השותפים כי כל הסכומים שנצברו בפוליסת הביטוח לזכותו יועברו אליו, וסעיף 7 להסכם אינו מתייחס לפוליסת הביטוח אלא לתביעות ישירות של המשיב 2 מהחברה. 7. תוקפו של מכתב העברת הבעלות בפוליסה מיום 5.4.88: לטענת המשיב 2 מכתב העברת הפוליסה משקף את הסכמת הצדדים לגבי זכאותו לסכומים שנצטברו בפוליסה. לטענת המשיבה 1 מכתב העברת הפוליסה אינו תקף משום שהוא נושא חתימה אחת, בעוד לצורך התחייבות כספית של החברה דרושות 2 חתימות מנהלים וחותמת. לתמיכת טענתה מתבססת המשיבה 1 על מכתב עוה"ד גוטמן מיום 10.2.88, המאשר כי חתימת שני מנהלים יחד בצירוף חותמת החברה מחייבת אותה לצורך כל פעולותיה. בחינת העדויות והראיות הביאה אותנו למסקנה כי אין לקבל גרסת המשיבה 1 לעניין זה, שכן המשיבה 1 לא חזרה בה ממכתב העברת הבעלות בפוליסה במשך 7 שנים, עד לשנת 1995, וכן מסמכים נוספים שהוציאה החברה בתקופה הרלוונטית יצאו בחתימה אחת בלבד, ובכל זאת ניתן להם תוקף, כפי שיפורט להלן. המשיב 2 מסר בעדותו כי אין זה נכון שבזמן עבודתו בחברה נדרשה חתימת שני מנהלים בצירוף חותמת החברה בכדי לחייב את החברה, וציין כי: "לא בכל מקרה ולא בכל המסמכים. בבנקים כן. לא הודעות או מכתבים. דברים כבדים צריך. היו החלטות הנהלה שהיו מפעם לפעם מחליטים ומבצעים לפי החלטה...בנקים ושיקים היה צריך או לקנות אוטו, רק דברים כבדים, לא מכתב לעורך דין או הודעות לחברת הביטוח או מכתבים אחרים" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 17.9.96). גלעד העיד כי הוא שחתום על המכתב שנשלח ביום 5.4.88 (עמ' 5 לדיון מיום 17.9.96). לענין הסדרי החתימה בחברה ציין כי: "היתה החלטת הנהלה ששיקים יוצאים עם שתי חתימות בצירוף חותמת של החברה וניהול שוטף ומכתבים יוצאים עם חתימה אחת וחותמת החברה (שם בעמ' 6). מנשה מסר בעדותו כי לשלושת השותפים (גלעד, עברוני והוא) היו אותן פוליסות ביטוח, כי הוא קיבל את הפוליסות לידיו ועברוני קיבל מכתב הפניה לביטוח שמשחררים לו הפוליסות (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 23.11.99). לגבי מכתב השחרור מסר: "כבר שאלת ועניתי שהוצאנו מכתב שאנו משחררים לו את הפוליסה וזה מה שאני זוכר. אני לא ידעתי על המכתב. לפני שברון נכנס היינו מוציאים מכתבים גם בחתימה אחת עם חותמת החברה. איני זוכר אם תמיד הוטבעה חותמת החברה אבל חתימה אחת היה מקובל" (שם בעמ' 6). כן אישר מנשה את תוקפם של מסמכים נוספים החתומים בחתימה אחת בלבד, ובינהם מכתב הפסקת עבודתו של גלעד בחברה (מוצג 32), מכתב לכל מאן דבעי ובכלל זה חברת הביטוח בה מתבקשת העברת פוליסת הביטוח של גלעד לידיו (מסמך 33). בהמשך חקירתו הנגדית מסר כי היה מודע לכל מסמך שהיה יוצא מהחברה וכי היתה הסכמה בינו לבין בני שעברוני יקבל את המכתב (עמ' 7), וציין כי: "הסברתי שדניאל עזב את החברה בתקופה הרלוונטית והוא הוציא מכתב בהסכמה כללית שעברוני יקבל את הפוליסה. אם בני היה שותף אז כנראה שהיה מודע לזה. אני לא יודע מדוע בני חזר בו מהסכמתו. היתה עסקה בינהם והם הסתכסכו". ברון מסר בחקירתו בבית הדין כי דרושות 2 חתימות בכדי להוציא כספים (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 16.5.00) אולם בהמשך חקירתו אישר כי אף מכתב "הודעת בעל פוליסה" מיום 6.9.95, המורה לחברת הביטוח לא להעביר לידי המשיב 2 את כספי הפיצויים (מוצג 28), נחתם על ידו וע"י אחיו, ללא חתימת מנשה אשר דרושה לצורך חתימה מחייבת לגבי מסמכים בנקאיים (עמ' 13 לפרוטוקול). כאשר ברון התבקש להסביר כיצד יצא מכתב הויתור בחתימה אחת, השיב: "בתקופה הרלוונטית אני וגלעד היינו בויכוחים מכיוון שהוא רצה לבצע כל מיני דברים בחברה ואני לא הסכמתי. המכתב יצא ללא ידיעתי ולפי ידיעתי גם מנשה היה צריך לחתום עליו ולא ידע כלל על קיומו. מעולם לא נתבקשתי לחתום על מסמך בנושא כספים. לאחר כשנה מכניסתי לתמונה המשיב 2 ביקש טופס לדיווח שנתי למס הכנסה ואני אמרתי לו שאת הטופס הזה איני נותן לו מהסיבה שמכח הטופס הזה הוא יוכל לקחת את הפיצויים". מעדותו זו של ברון עולה בבירור כי אכן, כטענת המשיב 2 וכפי שמסר גם מנשה בחקירתו, למעט שיקים ומסמכים בנקאיים היה נהוג במשיבה 1 להוציא מסמכים החתומים רק ע"י חלק מהשותפים. העובדה שמכתב שחרור הפוליסה של גלעד נשא אף הוא רק חתימה אחת ובכל זאת ניתן לו תוקף, מפריכה טענת המשיבה 1 כי מכתב העברת הפוליסה לידי המשיב 2 הוצא בחוסר סמכות. עוד יצויין כי חברת הביטוח עצמה לא סברה שמי מהמכתבים הוצאו בחוסר סמכות, שכן העבירה את הפוליסות לידי המשיב 2 ולידי גלעד בעקבות קבלתם. יתרה מכך, טענת המשיבה 1 כי אין ליתן תוקף למכתב העברת הפוליסה מחודש 04/88 בשל העדר חתימה המחייבת את החברה, אינה מתיישבת עם טענתה כי יש ליתן תוקף למכתב מחודש 9/95 אשר אף הוא אינו חתום ע"י מורשי החתימה המומסכים לחתום בשם החברה. מכאן, שאף אם נצא לשיטתה של המשיבה 1 כי אין ליתן תוקף למסמכים בעלי השלכות כספיות ללא חתימתה המחייבת של החברה כאמור במכתב עו"ד גוטמן, הרי שאם אין תוקף למכתב העברת הפוליסה לידי המשיב 2 אך אין גם תוקף למכתב המבטל העברתה 7 שנים לאחר מכן. כפי שצויין לעיל, מנשה מסר בחקירתו כי בין המשיב 2 וברון פרץ סכסוך לאחר חתימת ההסכם, בעת העברת התשלומים השני והשלישי למשיב 2 ע"י ברון (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 23.11.99). מהאמור עולה, כי במועד חתימת הסכם העברת המניות הוסכם על דעת המשיב 2 ושני שותפיו כי יקבל את כל הסכומים שנצטברו בפוליסת הביטוח לזכותו, כפי שנעשה בהמשך גם לגבי גלעד עם עזיבתו, וכפי שנרשם במכתב המשיבה 1 מחודש 04/88, בסמוך לאחר חתימת ההסכם. זמן מה אחר כך פרץ סכסוך בין המשיב 2 וברון, וסכסוך זה הוא הרקע למכתב משנת 1995 הכופר בזכאותו של המשיב 2 לפיצויי הפיטורים שבפוליסה, והוא שמסביר את סירובה של המשיבה 1 להשלים את הליך שחרור הפוליסה למשיב 2 ע"י העברת טופס 161 לחברת הביטוח כנדרש. יצויין כי אם אכן היה גלוי וידוע למשיבה 1 או לפחות לברון, כי המשיב 2 המחה זכאותו לסכום פיצויי הפיטורים בפוליסה, לא ברור כלל מדוע לא בוטל אישור העברת הפוליסה לידי המשיב מיד לאחר הוצאתו, ורק 7 שנים אחר כך משפנה המשיב לפדות הפוליסה נזכרה לפתע המשיבה 1 לטעון שמכתב העברת הבעלות לידיו הוצא בחוסר סמכות. זאת במיוחד כאשר כבר בשנת 1989 הודיעה חברת הביטוח למשיבה 1 על העברת הפוליסה לבעלות המשיב 2 בפועל (ראה נספח ו' לבקשה) ובאותו מועד לא נטען כי האישור ניתן שלא בסמכות. בנסיבות אלה, כאשר בעת הכנת ההסכם ע"י המשיב 2 וברון סעיף 7 להסכם כלל לא נכתב, משהויתור בסעיף 7 להסכם אינו מתייחס מפורשות להמחאת סכום פיצויי הפיטורים שהצטבר לזכות המשיב 2 בפוליסת הביטוח, ונוכח עדויותיהם של מנשה וגלעד כי עובר לחתימת ההסכם הוסכם כי פוליסת הביטוח תועבר לידי המשיב 2, לא מצאנו סימוכין לגרסת המשיבה 1 בדבר ויתור המשיב 2 על זכויותיו בפוליסה בעת חתימת ההסכם. משהוכח כי מכתב העברת הפוליסה לידי המשיב 2 הוצא בסמכות ובהתאם לנוהג החתימה במשיבה 1 באותה תקופה, יש במכתב משום חיזוק לגרסת המשיב 2 בדבר הסכמת השותפים על העברת הפוליסה לרשותו. חיזוק נוסף מצוי בכך שגם גלעד קיבל לרשותו את כל הכספים שנצברו לזכותו בפוליסת ביטוח המנהלים עם עזיבתו את החברה. מעדות מנשה בדבר סכסוך שפרץ בין המשיב 2 לברון כמה חודשים אחר כך עולה, כי זהו הרקע לחזרתה של המשיבה 1 מהסכמתה לשחרור הפוליסה. נוכח הסכמת השותפים להעביר הפוליסה למשיב 2 עם חתימת ההסכם ועובר להוצאת מכתב העברת הבעלות בפוליסה 4 חודשים לאחר מכן, לא היתה רשאית המשיבה 1 להתנער מהסכמתה זו כאשר המשיב 2 ביקש לפדות את סכום פיצויי הפיטורים בשנת 1995,ולאחר עזיבתו של גלעד, החתום על המכתב, בטענה שהוצא בחוסר סמכות. אשר על כן אנו קובעים כי המשיב 2 זכאי לפדיון הסכומים שהצטברו לזכותו בפוליסת הביטוח על חשבון פיצויי פיטורים. 8. סוף דבר, ניתן בזאת צו למבקשת להעביר את הכספים שהצטברו בפוליסת הביטוח לידי המשיב 2. 9. המשיבה 1 תישא בהוצאות המשיב 2 בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. פוליסהמסמכיםטופס 161שחרור כספים