החלטה 1. רקע א. הליך זה החל ביום 15.7.2001, בבקשה למתן צו מניעה כנגד שביתה שנועדה ליום 16.7.2001. ב. ביום 15.7.2001 ניתן סעד ארעי במעמד צד אחד, ונקבע דיון ליום 16.7.2001. ג. ביום 16.7.2001 הגיעו הצדדים להסדר מוסכם זמני, ונקבע דיון ליום 29.7.2001. ד. ביום 29.7.2001 הגיעו הצדדים להסדר מוסכם זמני נוסף, ונקבע דיון ליום 9.8.2001. ה. ביום 9.8.2001, בשעות הבוקר, הוגשה בקשה בהסכמה לדחיית מועד הדיון, ובית הדין נתבקש לקבוע דיון לאחד משני מועדים חלופיים - 15.8.2001 או 26.8.2001. בהמשך לבקשה, נקבע דיון ליום 26.8.2001, שעה 10:00. ו. ביום 26.8.2001, בשעה 10:03, נשלחה לבית הדין "בקשה בהסכמה לדחיית דיון", בה נתבקש בית הדין לדחות את הדיון ליום 2.9.2001, ללא שניתן נימוק לבקשה. 2. בית הדין החליט ביום 26.8.2001 כמפורט להלן: "1. המועד והאופן בו הוגשה הבקשה לדחיית מועד הדיון אינם מקובלים עלינו לחלוטין. לא יתכן שבקשה לדחיית מועד הדיון, ובמיוחד כשמדובר בדיון שנקבע באופן מיוחד בפגרה, תוגש לאחר שעת תחילת הדיון, כאשר מותב בית הדין, שהגיע במיוחד לדיון זה בפגרה, כבר המתין לצדדים. 2. הגשת הבקשה במועד ובאופן זה בעצם אינה מהווה "בקשה", שכן בית הדין הועמד בפני עובדה מוגמרת באי התייצבות הצדדים, כך שלא הושאר שיקול דעת לבית הדין אם להיעתר לבקשה או לדחותה. 3. לא ניתן לקבוע את הדיון במועד שנתבקש על ידי הצדדים. לכן, איננו קובעים מועד לדיון בבקשה. 4. בנסיבות אלה, נראה לנו שיש מקום לחייב את שני הצדדים בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה. בטרם מתן החלטה, ניתנת לצדדים הזדמנות להגיב לעניין זה בתוך שבעה ימים מהיום. 5. החלטה זו תישלח לב"כ הצדדים בפקס. 3. שני הצדדים בתגובתם התנצלו בפני בית הדין. 4. ב"כ המבקשת הגיבה כמפורט להלן: א. הצדדים סברו כי דחיית הדיון שהיה קבוע ליום 26.8.2001 תועיל לקידום המשא ומתן ביניהם. עם זאת, המו"מ בין הצדדים לעניין דחיית הדיון שהיה קבוע ליום 26.8.2001 נמשך כמעט עד לשעת הדיון עצמה. ב. ב"כ המבקשת הודיעה למזכירת בית הדין, זמן מה לפני מועד הדיון, כי בכוונת הצדדים לבקש את דחייתו של הדיון, ונמסר לה על ידי מזכירת בית הדין מועד חלופי, אשר לטענת המזכירה היה פנוי לצורך קיום דיון נדחה. ג. ב"כ המבקשת סברה כי חילופי הדברים נעשו בידיעת בית הדין הנכבד. ד. לאור האמור, הוגשה הבקשה רק ברגע האחרון. ה. בית הדין התבקש שלא להטיל הוצאות על הצדדים, וזאת מאחר שכוונתם היתה להביא את המשא ומתן ביניהם לכדי מיצוי בדרך של הסכמה. 5. ב"כ המשיבים טען: א. בין הצדדים התנהלו מגעים בקשר לדחיית מועד הדיון, אולם משב"כ המבקשת מסרה כי המועד הפנוי הקרוב הוא רק אחרי החגים, הודיעו ב"כ המשיבים כי יתייצבו לדיון הקבוע ליום 26.8.2001. ב. ביום 26.8.2001, בעוד ב"כ המשיבים עומדים לשים פעמיהם לבית הדין, טלפנה ב"כ המבקשת וביקשה כי יתנו את הסכמתם לדחיית הדיון למועד סמוך. ב"כ המשיבים הבהיר כי באין בטחון לקיום דיון במועד קרוב, יש להתייצב בבית הדין ולכל היותר לבקש מועד חלופי בעל פה. ג. בשיחה נוספת הודיעה ב"כ המבקשת כי המועד 2.9.2001 תואם עם מזכירות בית הדין, וכי למיטב הבנתה עמדה המזכירות בקשר טלפוני במקביל עם כבוד השופטת לבדיקת המועד. לנוכח זאת, נתנו המשיבים את הסכמתם לדחיית מועד הדיון. ד. המשיבים טענו (אם כי במשתמע) כי אם יוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה, יש להטילן על המבקשת. ה. המשיבים ביקשו כי נוכח היות ההליך בקשה בסכסוך קיבוצי, בו אין הטלת הוצאות דבר שבשגרה, יאות בית הדין להסתפק בהחלטתו ולא יחייב איש מן הצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ו. המשיבים חזרו על בקשתם למחיקת ההליך כולו. 6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, להלן דעת רוב חברי המותב: א. כאמור בהחלטה מיום 26.8.2001 בית הדין רואה בחומרה את האופן והמועד בו הוגשה "הבקשה" לדחיית מועד הדיון. אף כי בית הדין ער לדינמיקה של מו"מ, היה על הצדדים להגיש את בקשתם במועד מוקדם יותר, לכל הפחות בשעות המוקדמות של בוקר יום הדיון. ב. שיחות טלפוניות עם מזכירות בית הדין אינן תחליף ראוי להגשת בקשות במועד ובצורה מסודרת לבית הדין. ג. כתוצאה מאי הגשת הבקשה במועד, מעבר לאי הנוחות שנגרמה לחברי המותב שהגיעו במיוחד לדיון במהלך הפגרה, נגרמו הוצאות משמעותיות לאוצר המדינה, ומן הראוי היה לחייב את מי שגרם לכך בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ד. לפנים משורת הדין, אנו נענים לבקשת הצדדים להסתפק בהחלטת בית הדין מיום 26.8.2001 ובהתנצלות באי כוחם, ולא לחייב מי מהם או מבאי כוחם בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה. 7. אחד מחברי המותב בדעה שיש מקום לחייב את שני הצדדים בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, ולהלן נימוקיו: א. אילו לא היה מדובר בדיון שנקבע במיוחד בתקופת הפגרה, ניתן היה, אולי, לוותר על פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה. אולם, במקרה זה, מותב בית הדין הגיע במיוחד לדיון שנקבע ליום 26.8.2001, מועד שנקבע על פי בקשת הצדדים, וזאת על אף הבקשה לדחיית מועד הדיון הקודם, שהוגשה גם כן רק בבוקרו של יום הדיון הקודם. ב. בשני המקרים, המועדים תואמו ונקבעו על פי בקשת הצדדים. ג. נימוקי ב"כ המבקשת ונסיונה להטיל על "הש.ג.", דהיינו מזכירות בית הדין, את האחריות לאשר אירע, אינם מקובלים. 8. לאור האמור, בדעת רוב חברי המותב, לפנים משורת דין, לא נפסקות הוצאות לטובת אוצר המדינה. 9. הצדדים יודיעו לבית הדין עד ליום 30.9.2001, בהודעה משותפת מוסכמת או בהודעה של כל אחד מהם לחוד, בהעדר הסכמה, עמדתם לגבי המשך ההליכים בתיק, ואז תינתן החלטה על עצם ואופן המשך ההליכים בתיק. דחיית מועד דיוןדיון