פסק דין 1. התובע סיפק לנתבעת שירותי הובלה ברכבו, עד אשר הנתבעת סיימה את ההתקשרות בין הצדדים. כשנתיים וחצי לאחר סיום ההתקשרות, הגיש התובע תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת, יש לדחות על הסף את התביעה משני נימוקים: האחד - היחסים בינה לבין התובע היו יחסי מזמין - קבלן עצמאי; השני - התביעה נגועה בחוסר תום לב קיצוני. מנגד, טוען התובע כי למרות שהיחסים בינו לבין הנתבעת כונו יחסי מזמין - קבלן עצמאי, הרי לאמיתו של דבר התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים עם סיום ההתקשרות. 2. מטעם התובע העידו התובע ומר חנן גינסברג, עובד לשעבר של הנתבעת. מטעם הנתבעת העיד מר יעקב אבן חן, שבעת הגשת התצהיר כיהן בתפקיד סמנכ"ל משאבי אנוש של הנתבעת. לאמור בתצהירי העדות ולעדותם בפני בית הדין נתייחס בהמשך. העובדות 3. העובדות כעולה מרשימת המוסכמות, תצהירי העדות שהוגשו מטעם הצדדים ועדויות המצהירים בפני בית הדין, יפורטו להלן. עובדות מוסכמות 4. העובדות המוסכמות, כעולה מרשימת המוסכמות והפלוגתאות, הן כמפורט להלן: א. החל מיום 10.1.93 ועד ליום 15.6.95 התובע סיפק לנתבעת שירותי הובלה, כאשר, ככלל, לצורך מתן שירותיו סיפק את רכבו שלו. ב. התובע נשא בכל ההוצאות הקשורות לאחזקת הרכב, וכן היה אחראי לכשירותו של הרכב, לביצוע הטיפולים הדרושים ברכב וכו'. ג. התובע נשא בכל תשלומי החובה בקשר לאחזקת הרכב (רישוי, ביטוח וכו'). ד. בגין התשלומים שהתובע קיבל בתמורה לשירותיו, מסר התובע לנתבעת קבלות/חשבוניות מס. ה. התובע היה רשום כעוסק מורשה בתקופה הרלבנטית לתביעה. ו. כל תשלומי החובה בגין עסקו של התובע (מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס ערך מוסף וכו') שולמו על ידו ישירות לרשויות המס ולרשויות האחרות. הסכם ההתקשרות 5. ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת הוסדרה בשלושה הסכמים: הסכם מיום 13.7.92 (נספח א' לתצהירו של מר יעקב אבן חן); הסכם מיום 10.1.93 (נ/ 1); הסכם מיום 3.1.94 ( נ/ 2). בעיקרו של דבר נוסח כל ההסכמים, למעט סעיף התמורה, כמעט זהה. 6. בכל ההסכמים נקבע במפורש כי: "מוסכם בזאת כי בכל מקרה ובכל תנאי לא יווצרו יחסי עובד ומעביד בין המוביל (או נהג מטעמו) לבין אורלייט, וכי למוביל (או לנהג מטעמו) לא תהיה עילת תביעה כלשהי כנגד אורלייט בנושא הקשור ליחסי עובד מעביד". 7. ההוראות הרלבנטיות האחרות בהסכם שבין הצדדים הן: א. התובע התחייב לנהוג ברכב בעצמו, למעט במקרים של מחלה, מילואים או שלילת רשיון. על פי ההסכם, במקרה כזה היה על התובע להעמיד את רכבו עם נהג חלופי בהתאם לצורך. ב. הרכב והנהג יועמדו לרשות הנתבעת בכל יום בין השעות 8:00 עד 16:00 ובימי ו' וערבי חג בין השעות 8:00 עד 14:00 (במחיר יום עבודה מלא). בהסכם מיום 3.1.94 נקבע כי "בימי חופשה מפעלית יעמוד הרכב והנהג לרשות אורלייט אך ורק בהתאם לצרכיה, ובתשלום של יום עבודה מלא". ג. התובע התחייב לשאת עמו מכשיר איתורית, אשר מומן על ידי הנתבעת. ד. תקופת "ההודעה המוקדמת" להפסקת ההתקשרות היא בת שלושה חודשים, כאשר הנתבעת התחייבה כי במקרה שתפסיק את ההתקשרות לאלתר, תשלם לתובע תמורה בגין 3 חודשי עבודה רגילים. 8. התמורה א. התשלום תמורת השירותים שסיפק התובע לנתבעת היה מורכב מסכום קבוע בעד "יום עבודה רגיל" ומתוספות לתשלום הקבוע בגין נסיעות מחוץ לאזור המרכז או בשעות שמעבר לשעות העבודה של "יום עבודה רגיל". "יום עבודה רגיל" הוגדר כיום עבודה בין השעות 8:00 עד 16:00, באזור המרכז. ב. בעד יום עבודה רגיל שולם לתובע סכום קבוע, שעמד בתחילת ההתקשרות על 200 ש"ח ליום, ועל פי ההסכם מיום 3.1.94 על 329 ש"ח ליום. ג. בעד הובלות מיוחדות מחוץ לאזור המרכז שולם לתובע תשלום נוסף, בנפרד, על פי המרחק אל היעד. ד. בעד הובלות שבוצעו בשעות שמעבר לשעות העבודה הרגילות שולם לתובע תשלום נוסף, בנפרד, שחושב על פי נוסחה המשלבת תשלום קבוע בעד כל שעת עבודה חריגה ותשלום בגין כל קילומטר של הובלה. ה. התעריפים עודכנו בשיעור של 80% משיעור עליית המדד, כל שלושה חודשים. מתכונת היחסים בפועל 9. הבדלי הגרסאות בין התובע לבין הנתבעת באשר למתכונת היחסים בפועל אינם גדולים. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בנוגע לפרשנות שיש לתת לאותן עובדות. להלן, יפורטו העובדות שהוכחו בפנינו. מסגרת ושעות עבודה 10. התובע טען כי הועסק במסגרת קבועה של ימים ושעות עבודה, בין השעות 8:00 עד 16:00, וזאת באופן קבוע. התובע טען כי במסגרת עבודתו ביצע עבודות הובלה על פי צרכי המפעל, כאשר פקידות הרכש היו מנחות אותו לאלו יעדים לנסוע על פי צרכי המחלקות השונות. עבודתו היתה תחת פיקוח צמוד של הממונים עליו הן לענין שעת הגעתו לעבודה והן לענין זמני יציאה והגעה מהובלות. לרשות התובע הועמדה איתורית, אשר מומנה על ידי הנתבעת. 11. הנתבעת טענה כי התובע לא הועסק במסגרת קשיחה של ימים ושעות, למעט העובדה כי נקבע שרכב ונהג יהיו זמינים לרשות אורלייט בבקרים של ימי חול, וכן בימי שישי ובשעות הערב, אם תזדקק אורלייט להובלות. לא נכפה על התובע כל סידור עבודה, ולא היה פיקוח על פעולתו ודרך ביצוע השירותים. 12. עד הנתבעת, מר יעקב אבן חן העיד לעניין זה: "כל עבודתו של גלזר היתה להביא חלקים מספקים, או להפיץ סחורה ללקוחות, הוא קיבל רשימה פחות או יותר הגיונית לביצוע על אותו יום והוא תיכנן לעצמו למי להגיע קודם ולמי לאחר כך. בזה לא התערבנו" פרוטוקול ע' 16, שורות 20 - 22. ובתשובה לשאלה אם היה פיקוח העיד העד: "הסברתי מה היה הפיקוח, פיקוח זה על שלמות המשימות". שם, ע' 17, שורה 5. 13. נראה לנו, שבנושא מסגרת ושעות העבודה יש לקבל את גרסתו של התובע, לפיה הועסק במסגרת קבועה. מהעדויות עולה כי בין השעות 8:00 עד 16:00 היה על התובע להיות זמין לרשות הנתבעת, ולבצע כל משימה שתוטל עליו במסגרת השעות הנ"ל. התובע לא היה רשאי לקבל על עצמו לבצע עבודות הובלה לגורמים אחרים במסגרת השעות הנ"ל, שכן אז היה מפר את התחייבותו כלפי הנתבעת להיות זמין במשך כל השעות הנ"ל. מטבע עבודתו של התובע, הובלה על פי צרכי הנתבעת, היו שעות "מתות" בהן לא עבד. אולם ככלל, לתובע היתה מסגרת עבודה קבועה בת שמונה שעות עבודה. העובדה שלתובע היתה מסגרת שעות קבועה עולה גם מהעובדה שבעד הובלה לאחר השעה 16:00 שולם לו תשלום נוסף. עיסוק נוסף 14. הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע עבד בעבודה נוספת בתקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת. 15. התובע טען כי במהלך תקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת לא עבד בעבודה אחרת ולא סיפק שירותים לאף גוף מלבד הנתבעת. 16. הנתבעת טענה כי התובע היה רשאי לעבוד בעבודה נוספת לאחר השעה 16:00, וכי בפועל התובע נתן שירותי הובלה לגורמים נוספים. הנתבעת הצביעה על כך שהחשבוניות שמסר התובע לנתבעת לא היו רצופות, ועובדה זו מעידה לדעתה על כך שהתובע נתן שירותים לגורמים נוספים, להם נמסרו החשבוניות החסרות ברצף החשבוניות שנמסרו לנתבעת. 17. משנשאל התובע בחקירה נגדית על עיסוקים נוספים טען כי נתן שירותי הובלה רק לאורלייט. משנשאל על החשבוניות החסרות אמר תחילה שאינו יכול להיזכר ושאין לו תשובה בקשר לכך, (פרוטוקול ע' 6, שורה 19; פרוטוקול ע' 7, שורה 1) ובהמשך הציע הסבר, כי החשבוניות החסרות נמסרו לאורלייט תמורת עבודות נוספות ומיוחדות (פרוטוקול ע' 7, שורות 4 - 9). 18. בהחלטת בית הדין מיום 21.6.2000 היתרנו לתובע להמציא את החשבוניות החסרות ברצף החשבוניות שצורפו לתצהירו, אולם התובע לא המציא חשבוניות חסרות אלה. לטענת הנתבעת, יש להסיק מהעובדה שהתובע לא המציא את החשבוניות החסרות, כי חשבוניות אלה לא הוצאו לאורלייט, וכי יש בכך הוכחה כי התובע נתן שירותים לגורמים נוספים. 19. נראה לנו, כי אכן, כטענת הנתבעת, סביר שהתובע נתן שירותים לגורמים נוספים. אילו כטענת התובע הוא הוציא בתקופה הרלבנטית לתביעה חשבוניות רק לאורלייט, חזקה כי היה מנצל את ההזדמנות שניתנה לו בהחלטה מיום 21.6.00 ומגיש את החשבוניות החסרות ברצף החשבוניות שצורפו לתצהיר העדות מטעמו. 20. יש לציין, כי התובע הועסק בעבודות הובלה עבור הנתבעת עוד קודם לחודש יולי 1992, כאשר אז הועסק כ"קבלן משנה" של קבלן הובלות אחר. עוד יש לציין כי התובע העיד כי קודם להתקשרות הישירה בינו לבין הנתבעת ביצע בנוסף לעבודות הובלה עבור הנתבעת גם הסעות תלמידים. יתכן מאד, שהתובע המשיך לבצע את הסעות התלמידים גם לאחר חודש יולי 1992, והחשבוניות החסרות ניתנו לגורמים עבורם בוצעו הסעות אלה. הטבות שניתנו לעובדי הנתבעת שניתנו לתובע 21. לטענת התובע, הוא קיבל תנאים והטבות שונות שניתנו לעובדי הנתבעת, והיה מוזמן לאירועים שונים של עובדי הנתבעת: חופשות בתשלום בנות שבועיים וחצי בשנה כמו שאר העובדים; בגדי עבודה עם שם הנתבעת, מגבות, שעון קיר ושי לפסח; כשלוש חופשות של סופי שבוע עם משפחתו; הזמנות למסעדות עם שאר עובדי הנתבעת; הזמנות ל"הרמת כוסית" לרגל החגים וחילופי מנהלים; אסיפות עובדים וכנסים, "שהיו ברובם למטרות הסברה או התמודדות עם בעיות של עובדים בנתבעת כגון משכורות, הסכמים חדשים, שביתה וכו', בהן השתתפתי והייתי מעורב גם בפתרונן". לטענתו, גם מבחינת עובדי הנתבעת היה מקובל כאחד מהם, והדבר בא לידי ביטוי במעורבותו באירועים חברתיים ומקצועיים ובמעורבותו בבעיות שקשורות לתנאי העובדים מול ההנהלה. (סעיפים 8(ו) עד 8(ט) לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הנתבעת לא העבירה עבורו תשלומים בגין תגמולים וקרן השתלמות. 22. עד התובע מר חנן גינסברג העיד גם כן שהתובע יצא לחופשה כמו כל העובדים, וכן יצא לחופשות סוף שבוע יחד עם העובדים והיה מוזמן להרמת כוסית ביחד עם עובדי המפעל לרגל החגים. כמו כן היה מוזמן לאסיפות העובדים (סעיף 4 לתצהיר העד). 23. עד הנתבעת, מר יעקב אבן חן, טען בתצהירו כי במסגרת היחסים הטובים אשר שררו בין התובע לבין הנתבעת, וכהבעת שביעות רצון על טיב השירותים שסיפק, קיבל התובע מהנתבעת הטבות שונות. הטבות אלה ניתנו כמחווה של רצון טוב, לפנים משורת הדין ומבלי שהיתה על הנתבעת חובה לתת אותן. התובע מעולם לא קיבל את מלוא ההטבות או הטבות זהות לאלה אשר ניתנו ו/או הגיעו לעובדי הנתבעת, והן ניתנו לו על בסיס של עודפים ו/או מקומות פנויים. בעדותו בבית הדין העיד מר יעקב אבן חן לעניין זה: "אנחנו פינקנו קבלנים שהיו מקורבים אלינו. … גלזר היה קבלן מיוחס שעבד איתנו כמעט מדי יום. לכן נרקם גם מרקם יחסים מאד טובים בינו לבין המפעל". פרוטוקול ע' 19, שורות 21 - 24. 24. בעניין החופשה שניתנה לתובע העיד מר יעקב אבן חן כי התובע לא קיבל תשלום בעד ימי חופשה, אלא רק בגין ימי עבודה בפועל (פרוטוקול ע' 18, שורה 13). בהמשך העיד כי הוטלו על התובע משימות גם בתקופת החופשה המרוכזת (פרוטוקול ע' 19, שורות 9 - 10 ושורות 16 - 18). 25. על יסוד עדויות הצדדים אנו קובעים כמפורט להלן: א. באשר לחופשה המרוכזת - נראה לנו שככלל, אכן קיבל התובע תשלום בגין התקופה בה שהו עובדי הנתבעת בחופשה מרוכזת, כאשר בתקופה זו, באופן טבעי, היקף השירותים שסיפק לנתבעת היה, אם בכלל, קטן מאד. נראה לנו שהצדדים נהגו בענין זה על פי הסיפא לסעיף 4 להסכם מיום 3.1.94 (מוצג נ/ 2), בו נקבע כי "בימי חופשה מפעלית יעמוד הרכב והנהג לרשות אורלייט אך ורק בהתאם לצרכיה ובתשלום של יום עבודה מלא". ב. אין מחלוקת כי ניתנו לתובע הטבות שונות (ביגוד, מגבות, סופי שבוע), מעבר לתמורה שהגיעה לו על פי הסכם ההתקשרות, וכי הוא הוזמן לאירועים שונים של עובדי הנתבעת. לנפקות שיש לתת לעובדה זו נתייחס בהמשך. עובדות חשובות נוספות 26. עובדות חשובות נוספות העולות מהעדויות בפנינו הן: א. התובע נשא בכל הוצאות אחזקת הרכב ותשלומי החובה הקשורים לרכב. אולם, לטענתו, קיבל מהנתבעת החזר התשלומים שהוציא בגין דלק, (עדות התובע, פרוטוקול ע' 11, שלוש שורות ראשונות). ב. לטענת התובע, כשהרכב שלו היה לא תקין, קיבל רכב של הנתבעת מסוג פז'ו של מנהל הלוגיסטיקה. לטענת המצהיר מטעם הנתבעת, אם זה היה מדובר במקרים בודדים (פרוטוקול ע' 18, שורה 3), ו"יכול להיות שבטוב ליבנו עזרנו ונתנו רכב" (שם, שורות 6 - 7). האם התקיימו בין התובע לבין הנתבעת יחסי עובד - מעביד 27. השאלה בה עלינו להכריע בהליך זה, על יסוד העובדות שפורטו לעיל, היא האם בין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד - מעביד, וזאת בשים לב למהות השירותים שסיפק התובע לנתבעת - שירותי הובלה ברכבו שלו. טענות התובע 28. התובע טען בסיכומיו שעל פי המבחנים המקובלים (מבחן ההשתלבות על הפן החיובי והפן השלילי, מבחן הקשר האישי ומבחן הפיקוח) התקיימו בין התובע לבין הנתבעת יחסי עובד מעביד, בהתחשב בעובדות אלה: א. הנתבעת נשאה בהוצאות אחזקת האיתורית ובהוצאות הדלק. ב. לתובע היתה מסגרת עבודה קבועה, והוא קיבל תשלום קבוע בעד עבודה ביום עבודה רגיל. ג. במהלך תקופת עבודתו עבד התובע עבור הנתבעת בלבד, ולא נתן שירותים לגורמים נוספים. ד. התובע קיבל מהנתבעת הטבות כמו שאר עובדי הנתבעת (חולצות ומגבות, חופשות, סופי שבוע) והוזמן לאירועים של הנתבעת. ה. לתובע לא היתה ברירה אלא לחתום על ההסכם, שהוכתב על ידי הנתבעת. לכן, הוראות ההסכם אינן שוללות את זכותו לפיצויי פיטורים. ו. התובע עבד לבדו ללא עוזר כלשהו. 29. התובע טען כי יש לאבחן בין מקרה זה לבין המקרה שנדון בע"ע 300049/98 ז. וילשטיין בע"מ נ' עזבון המנוח מרדכי תהילה (פד"ע לד' 83; להלן - עניין תהילה), מנימוקים אלה: א. בעניין תהילה - המוביל נעזר מדי פעם בסבלים, ואילו במקרה הנדון התובע עבד לבדו. ב. בעניין תהילה - המוביל נתן שירותים למספר גורמים ואילו בענייננו התובע נתן שירותים לנתבעת בלבד. ג. בעניין תהילה - כשהרכב היה לא תקין היו ממתינים לתיקונו או משתמשים בשירותי מוביל אחר, ואילו במקרה זה הנתבעת דאגה לספק לתובע רכב חלופי. ד. בעניין תהילה - התמורה כללה את הוצאות הדלק, ואילו במקרה הנדון התמורה בגין הדלק שולמה בנפרד. טענות הנתבעת 30. הנתבעת טענה כי יש לדחות על הסף את התביעה מנימוקים אלה: א. תביעתו של התובע נגועה בחוסר תום לב. הנתבעת הסתמכה על הצהרותיו של התובע לפיו הוא משמש כ"קבלן עצמאי", ובדבר העדר יחסי עובד מעביד בין הצדדים. יתר על כן. התובע מסתמך על מחוות והטבות שניתנו לתובע, במסגרת "יחס חם" של הנתבעת לתובע, ונאחז בהן כדי לתמוך את טענתו שהתקיימו יחסי עובד מעביד. ב. יש לדחות על הסף את התביעה, באשר היא סותרת את הצהרותיו והתחייבויותיו של התובע בהסכם ההתקשרות ובהתנהגות במשך כל תקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת. 31. מעמדם המיוחד של נהגי רכבים מסחריים המועסקים בלעדית על ידי מזמין אחד (נתון שלא התקיים במקרה דנן) נדון בפסיקה פעמים רבות. בכל המקרים נפסק כי היחסים בין בעל הרכב המסחרי לבין המזמין לא היו יחסי עובד מעביד. גם במקרה הנדון, הרכב היה המכשיר העיקרי, אם לא היחידי לביצוע שירותיו של התובע. לכן, על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, יש לקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 32. זאת ועוד. הוכח כי התובע נתן שירותים גם לגורמים נוספים, וגם עובדה זו מביאה למסקנה כי היה "קבלן עצמאי" ולא "עובד". 33. גם על פי מבחנים נוספים שנקבעו בפסיקה, לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, מנימוקים אלה: א. התובע בחר מרצונו לעבוד כ"קבלן עצמאי" וקיבל תמורה גבוהה בעד שירותיו. גובה הסכומים אשר שולמו לתובע (כ- 10,000 - 12,000 ש"ח בחודש בשנים 1993 - 1995, לפני כשבע שנים ) מעיד כי התובע פעל על פי שיקוליו העסקיים, ולא קיבל את תכתיביה של הנתבעת. ב. הצגת התובע כ"קבלן עצמאי" כלפי גורמים חיצוניים (מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס ערך מוסף) מהווה אף היא סממן המעיד על מעמדו כ"קבלן עצמאי" ולא כ"עובד", כפי שנקבע בדב"ע מח/ 3-37, אדר נ' פרסום מלניק, פד"ע כ 60. ג. התובע לא קיבל הטבות זהות להטבות שניתנו לעובדי הנתבעת, (כך למשל לא קיבל הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות), ואלה שניתנו לו ניתנו על בסיס עודפים /מקום פנוי. ואשר לקביעתנו: 34. שאלת מעמדו של נהג המספק שירותי הובלה ברכבו שלו למזמין אכן נדונה פעמים רבות בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. פסק הדין הראשון, והמנחה, הוא עניין גרטנהויז (דב"ע לג/ 3-72 אגודה צרכנית שיתופית בע"מ נ' שמואל גרטנהויז, פד"ע ה', ע' 141). בעניין גרטנהויז קבע בית הדין הארצי לעבודה כי כאשר מדובר בנהג המבצע הובלות ברכבו שלו, לא מתקיימים הן "הפן החיובי" של מבחן ההשתלבות - היות המועסק משולב במערך הארגוני של המפעל והן "הפן השלילי" של מבחן ההשתלבות - היות המועסק לא בעל "עסק עצמאי" משלו. בהיבט של "הפן החיובי", קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לא ניתן להביא בחשבון את הנהג בארגון הכללי של העבודה במפעל, ולא ניתן להטיל עליו עבודות אחרות מעבודת הנהגות. בהיבט של הפן השלילי, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי בבעלות על רכב מסחרי יש אלמנט של השקעה וסיכוי לרווח והפסד (רכישת המשאית, תפעולה בדרך שיביא לחסכון בהוצאות וכו'), שהם מסממניו של "עסק עצמאי", אם כי עסק קטן. 35. עוד קבע בית הדין הארצי, כי כאשר מדובר בהתקשרות לביצוע הובלות ברכבו של המועסק, עיקר ההתקשרות הוא ה"נכס", רכבו של המועסק, ולא כוח עבודתו של המועסק. "יוגדר משפט העבודה כפי שיוגדר, יוגדר חוזה העבודה כפי שיוגדר, ברור שעניינו של משפט העבודה ונשוא חוזה העבודה היא "עבודתו של אדם" ולא נכסים. בחוזה העבודה, ביחסים שבין שניים המקיימים יחסי עובד- מעביד, מעמיד האחד לרשות השני את כוח עבודתו, ולא אמצעי ייצור או נכסים אחרים, כגון חצרים או מתקני שירות שברשותו". עניין גרטנהויז, בע' 148. 36. על ההלכה שנפסקה בענין גרטנהויז, חזר בית הדין הארצי לעבודה פעמים רבות: ע"ע 300049/98 ז. וילשטיין בע"מ נ' עזבון המנוח מרדכי תהילה, פד"ע לד 83. דב"ע נז/ 3-8 פרביס רפי נ' מאפיה קואופרטיבית "אחדות" חיפה בע"מ, עבודה ארצי ל(4) 77. דב"ע מא/ 2-23 אברהם מרשי - הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע יב 428. דב"ע שן/ 3-147 חברת מלונות דן בע"מ נ' מיכאל ברנט, פד"ע כג' 176. דב"ע נה/14-3 יחזקאל טבח - מוצרי תכן חברה לשיווק בע"מ עבודה ארצי, כרך כח (3), 39; עתירה לבג"צ נדחתה - בג"צ 2956/95 טבח נ' בית הדין הארצי ומוצרי תכן בע"מ). דב"ע מג/ 3-96 איתן שמיר בע"מ נ' עזבון המנוח נתן פירוזמן ז"ל, פד"ע טו' 422. דב"ע נה/ 3-66 אטלס סוכנות להפצת עיתונות בע"מ נ' חיים קובן (עבודה ארצי כרך כח(2)146). דב"ע נה/ 3-43 פרץ נ' המועצה האיזורית לב השרון (עבודה ארצי כרך כח(1) 234. 37. נסיבות המקרה הנדון אינן שונות, בעיקרן, מנסיבות המקרים שנדונו בפסיקה, בהם נקבע כי היחסים בין נהג המספק שירותי הובלה למזמין לבין המזמין אינם יחסי עובד - מעביד. 38. להלן, נתייחס לעובדות עליהן מבקש התובע לבסס את טענתו כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת: א. מסגרת עבודה קבועה: אף כי אנו מקבלים את גרסתו של התובע לעניין זה, הרי גם במקרים אחרים שנדונו בפסיקה היתה לנהג המוביל מסגרת קבועה של שעות עבודה. כך למשל, בענין גרטנהויז, התייצב הנהג מדי בוקר בשעה קבועה, והיה מבצע את עבודתו במשך 7 - 8 שעות, ולא היה רשאי לעזוב את העבודה ללא רשות במהלך שעות העבודה. גם בעניין מרשי, היתה לתובע מסגרת עבודה קבועה. ב. תשלום קבוע בעד "יום עבודה רגיל": בעניין תהילה, נפסק כי עצם העובדה ששולם למוביל תשלום קבוע אינה משנה את מעמדו של המוביל מ"קבלן עצמאי" ל"עובד". בענייננו, יש לזכור כי התשלום הקובע היווה רק מרכיב אחד בתשלום ששולם לתובע, בעוד שבעד עבודות הובלה מחוץ לאזור המרכז ועבודות שבוצעו מעבר לשעה 16:00 שולם לתובע תשלום נפרד, בהתבסס גם על מרחק ההובלה. ג. תשלום הוצאות הדלק והאיתורית על ידי הנתבעת: מלבד הוצאות הדלק, נשא התובע בכל הוצאות אחזקת הרכב (רישוי וביטוח, תיקונים, פחת וכו'). על פי הפסיקה, אין בכך כדי לבטל את מעמדו של התובע כקבלן עצמאי. בעניין חברת מלונות דן נ' אטלס (דב"ע שן/ 3-147, פד"ע כג 176) נפסק כי "גם אם הוצאות הרכב שולמו במלואן על ידי המערערת, דבר שכאמור הוכחש על ידה ובית הדין האזורי לא קבע ממצא בסוגיה, די, בדרך כלל בעצם ההשקעה כדי להגיע למסקנה שלא שררו יחסי עובד מעביד בין הצדדים". שם, בע' 180. בענייננו, גם על פי גרסת התובע, הוא נשא בכל הוצאות אחזקת הרכב, למעט הדלק, וודאי שאין בכך כדי לבסס את מעמדו כעובד. גם העובדה שהחזר הוצאות הדלק שולם לתובע בנפרד ולא כחלק מהתמורה הכוללת אין כדי לשנות את מעמדו למעמד של "עובד". בעניין זה קבע בית הדין הארצי בעניין מרשי, כי אין משמעות לחלוקת התשלום בין תשלום בעד עבודת ההובלה ובין תשלום בעד הוצאות אחזקת הרכב (שם, בע' 436). גם עניין אחזקת האיתורית אינה משנה את מעמדו של התובע, באשר עלות אחזקת האיתורית היא שולית ביחס להוצאות אחזקת הרכב, בהן נשא התובע. ד. מתן שירותים לגורמים נוספים: כאמור, בעניין העיסוק הנוסף קיבלנו את גרסתה של הנתבעת כי התובע כן נתן שירותים לגופים נוספים מלבד הנתבעת. נתון זה מחזק כמובן את היותו של התובע "קבלן עצמאי". ה. הטבות שניתנו לתובע: איננו מקבלים את טענתו של התובע כי מההטבות שניתנו לו מפעם לפעם (בגדי עבודה ומגבות, סופי שבוע וכו') יש להסיק על מעמדו כ"עובד" הנתבעת. מהעדויות עולה, כי תנאי עבודתו של התובע היו שונים מתנאי עבודתם של עובדי הנתבעת (למשל - התובע לא נהנה מהפרשות לגמל ולקרן השתלמות; התשלומים ששולמו לו עודכנו בשיטה שנקבעה בהסכם בינו לבין הנתבעת ולא במועדים ובשיעורים בהם עודכן שכר עובדי הנתבעת). מטבע הדברים, לאור העובדה שהתובע נתן שירותי הובלה לנתבעת במשך תקופה ממושכת (ולעניין זה יש לזכור כי התובע נתן שירותי הובלה לנתבעת כ"קבלן משנה" עוד לפני תחילת ההתקשרות הישירה בינו לבין הנתבעת) ושהה באופן יומיומי בחצרי הנתבעת, ההתייחסות אל התובע לא היתה כאל "זר", והוא הוזמן לאירועים שונים של עובדי הנתבעת. נראה לנו, שמחוות אלה אינן יוצרות יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. זאת ועוד. אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי יש טעם לפגם, בהסתמכות התובע על מחוות אלה לבסס טענה, כי נוצרו יחסי עובד - מעביד בינו לבין הנתבעת. ו. באשר לתשלום בעד תקופת החופשה המרוכזת: על פי ההסכם מיום 3.1.94 (מוצג נ/ 2) גם בתקופת החופשה המרוכזת עמד התובע לרשות הנתבעת, על פי הצורך. לאור העובדה שהתובע היה חייב להיות זמין גם בתקופת החופשה המרוכזת, התשלום ששולם לו לא היה שווה ל"דמי חופשה", שכן התובע היה מחוייב לעבוד על פי קריאה, ולא יכול היה, למשל, לנסוע לחו"ל ולהתנתק לחלוטין. ז. התובע לא נעזר בעוזר: גם במקרים אחרים שנדונו בפסיקה, הנהג המוביל עבד לבדו ולא נעזר בעוזרים. אין היעזרות בעוזרים תנאי הכרחי להכרה במעמדו של הנהג כ"קבלן עצמאי". 39. המסקנה היא איפוא, כי על פי הפסיקה שנסקרה ואוזכרה בסעיפים 34-36 לעיל, גם בנסיבות מקרה זה יש לסווג את התובע כ"קבלן עצמאי" ולא כ"עובד" של הנתבעת. 40. לאמור לעיל נוסיף שני אלה: א. משכונו היחסים בין התובע לבין הנתבעת בהסכמי ההתקשרות ביניהם יחסי מזמין - קבלן עצמאי, נטל ההוכחה כי היחסים בין הצדדים היו יחסי עובד - מעביד מוטל על התובע, והוא לא הרים נטל זה. ענין חב' מלונות דן בע"מ, בע' 181. ב. משהציג התובע את עצמו כלפי גורמים שונים (ביטוח לאומי, מס הכנסה, מס ערך מוסף) כעצמאי, הרי שיש בכך כדי לבסס את מעמדו כ"קבלן עצמאי", כפי שנקבע בדב"ע מח/ 3-37, אדר נ' פרסום מלניק, פד"ע כ 60. 41. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע. 42. משנדחתה תביעתו של התובע לגופה, מתייתר הדיון בטענה כי יש לדחות את התביעה בשל היותה נגועה בחוסר תום לב. 43. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. שירותי הובלה / שילוח מטעניםיחסי עובד מעבידהובלות