פסק דין 1. בפנינו תביעה בדיון מהיר שהוגשה ביום 12.4.2000 לתשלום פיצויי פיטורים לתקופה החל מחודש יוני 1997 וכלה ביום 26.6.1999 (סה"כ 3 שנים) על בסיס שכר חודשי בסך של 4,000 ₪ וסה"כ 12,000 ₪. באשר לסיבת הפסקת העבודה לנסיבות הפסקת העבודה טען התובע כי "עקב ויכוחים בניהם סוכם שיקבל פיצויים ומכתב והמעסיק הודיע למר יעקב ב- 29.6.99 היום סיימת לעבוד" (סעיף 2 לכתב התביעה) בינו לבין מנהל הנתבעת סוכם כי יקבל פיצויי פיטורים ומכתב פיטורים ומנהל הנתבעת הודיע לו כי ביום 29.6.1999 במועד זה סיים לעבוד.. 2. בכתב ההגנה טטוענת הנתבעת כי ביום 9.6.1999 פנה התובע למנהל הנתבעת בטענה כי נמאס לו מהעבודה בנתבעת וכי הוא מעוניין לעזוב. לשאלת מנהל הנתבעת האם הוא בטוח בהחלטתו נענה בחיוב ולבקשתו. כן שאל התובע אם הסכים מנהל הנתבעת כי התובע יסיים את עבודתו בנתבעת ביום 29.6.1999 ולא בסוף החודש. יכול להפסיק את עבודתו ביום 29.6.1999 ולא בסוף החודש ומנהל הנתבעת נענה לבקשתו להפסיק את העבודה ביום 29.6.1999. עוד הוסיפה הנתבעת כי למחרת התקשר מנהל הנתבעת לתובע על מנת לוודא שאכן "דבריו נאמרו ברוח טובה ולא מתוך קלות דעת ולדעת האם להתחיל לגייס כח עבודה חלופי במהרה" ותשובתו של התובע היתה חד משמעית: "אני רוצה לעזוב". עוד נאמר בכתב ההגנה כי יומיים לפני הפסקת סיום עבודתו פנה התובע למנהל הנתבעת ובקש מכתב פיטורים וכן פיצויי פיטורים אך לא נענה.למרות בקשתו המפורשת לעזוב את עבודתו בנתבעת. מנכ"ל הנתבעת הודיע לו כי לאור הודעתו המפורשת על הפסקת עבודתו ביום 29.6.1999 אין באפשרות הנתבעת ליתן לו מכתב פיטורים ולשלם לו פיצויי פיטורים. עוד נאמר בכתב ההגנה כי התובע הודיע לכל צוות העובדים בנתבעת על דבר עזיבתו את העבודה. לכתב ההגנה צורפו 3 "תצהירים" חתומים על ידי שלושה מעובדי הנתבעת ה"מעידים", לטענת הנתבעת ת על כך שהתובע "הודה בפניהם שהוא עוזב את החברה ולא מעוניין יותר להשאר לעבוד בה"הודה בפני עובדים אלה שהוא עוזב .את עבודתו בנתבעת וכי אינו מעוניין יותר להישאר לעבוד בה. 3. דיון ההוכחות התקיים בפני ביום 14.12.2000, וזאת לאחר שהחלטתי ללקיים את קיימו הדיון ולא לדחותו בשל אי הופעתם של נציגי הציבור שהוזמנו כדין ולא הופיעו לדיון. בפני העידו התובע ומטעם הנתבעת העיד מר מוטי הייס מנכ"ל הנתבעת (להלן - מר הייס) ומר עזרא. התובע חזר על האמור בכתב התביעה והוסיף כי עבד החל מחודש מאי 1997 ועד ליום ה- 29.6.1999 בתפקיד נהג משאית וכי שחכרו האחרון עמד על סך של 4,000 ₪ לחודש. לעניין נסיבות הפסקת עבודתו אמר בנתבעת העיד התובע כי בעקבות שיחה טלפונית עם מנהלה השני של הנתבעת במהלכה הושמעו קללות מפיו וכן דברים בנוסח: "אתה תהיה כמו כלב אצלי תשאר עד שעה 05.00" החליט התובע לעזוב את עבודתו בנתבעת כי "אי אפשר להמשיך בצורה כזאת לעבוד" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 8-11). עוד העיד התובע כי שבועיים לאחר אירוע זה שוחח עם מר הייס וביקש:"לגמור יפה את סיום העבודה שאני אקבל את מכתב הפיטורים ואת הפיצויים" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 7-8). עוד הוסיף התובע כי יומיים לאחר השיחה עם מר הייס הגיעו שמועות ששהתובעהוא רוצה לעזוב ואז התובע אמרהודיע התובע למר הייס:"אני לא עוזב את העבודה אם אני לא מקבל מכתב פיטורים ואת הפיצויים", מר הייס ביקש אותו להמשיך ולעבוד עד סוף החודש וביום 29.6.1999 כאשר היה נהג תורן התבקש התובע לגשת למשרד הנתבעת ומר הייס הודיע לו כי מרגע זה הוא אינו יותר עובד של הנתבעת (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 13-17) עוד. עוד העיד התובע כי ביקש מכתב פיטורים ופיצויים אך לא נענה (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 18).עוד הוסיף התובע כי ביקש מכתב פיטורים אך לא נענה וכי השנאה של המנהל השני אליו נובעת מכך שהוא רצה כי התובע יהיה שותף שלו במשאית עם המנוף אך התובע סירב לאחר שהבין את משמעות התנאים שהוצעו לו. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי ביום 9.6.1999 פנה למר הייס והודיע לו שנמאס לו מהעבודה וכי הוא רוצה לעזוב והוסיף "נכון בצורה יפה" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 25), עוד אישר התובע את נכונות דברי מר הייס על פיהם שאל את התובע אם הוא בטוח ברצונו לעזוב את העבודה והתובע ענה בחיוב. לשאלה "אני שאלי אותך מתי נוח לך לעזוב את העבודה" ענה התובע "לא נכון. אתה ביקשת ממני להמשיך עד סוף החודש". ולשאלה "למחרת צלצלתי לך לפלאפון ושאלתי אותך אם אתה בטוח בהחלטתך לעזוב את העבודה" ענה התובע "יכול להיות שכן" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 23-25, עמ' 3 לפרוטוקול שורות 1-8). מר הייס העיד בפני כי ביום, 9.6.1999, מועד קבלת המשכורת ולאחר קבלת המשכורת, ניגש אליו התובע והודיע לו שנמאס לו וכי הוא עוזב את העבודה, מר הייס הוסיף:"אני שאלי אותו האם הוא בטוח והוא ענה לי שהוא בטוח שהוא עוזב כי נמאס לו מהעבודה" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 12-14). עוד העיד מר הייס כי התובע ביקש לעזוב את העבודה ב - 29 לחודש שמאחר שב- 30 לחודש הוא חייב להיות נוכח בבית משפט הוא נענה לבקשתו (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 15-16). עוד הוסיף מר הייס לעניין נסיבות הפסקת עבודתו לששל התובע את את ההדברים הבאים: "אני קבלתי את החלטתו אך חששתי שהוא אומר דברים ברגע של זעם ולמחרת צלצלתי אליו לרכב ושאלתי אותו אם הוא בטוח בהחלטתו מכיוון שאינני צריך להתארגן ולהיערך לכך... ואני צריך להיות מוכן לזה מבחינת נהג מחליף ורכב. הוא ענה לי שהחלטתו סופית והוא עוזב בתאריך כפי שכבר אמר לי בשיחתנו הקודמת כלומר ב - 29 לחודש" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 16-21). כן העיד מר הייס יצויין שבתאריך ה - 9 שהתובע קיבל העלאה במשכורת ולא היתה לוי שום כוונה או אינטרס לפטר אותו"( (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 22-23). כן העיד מר הייס הוסיף כי לקראת סוף החודש כאשר פנה אליו התובע וביקש מכתב פיטורים אמר לא ו שאינו יכול לתת תו מכתב פיטורים מכיון שהוא זה שמתפטר. העד הוסיף:"הוא כי לא יעבור על החוק ויתן לו מכתב פיטורים כאשר הוא זה שמתפטר (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 24-25,עמ' 4 לפרוטוקול שורות 1-2).ניסה בכוח מילולי להוציא ממני מכתב פיטורים,. אמרתי לו שאני לא אעבור על החוק ואתן לו מכתב פיטורים כאשר הוא זה שהתפטר" (עמ' 3-4 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית הכחיש מר הייס כי התובע אמר לו שלא יעזוב את העבודה ללא מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים והבהיר כי קרא לתובע למשרדו ביום 29.6.1999 מכיון שהתובע ביקש לדבר אתו על מכתב הפיטורים. מר עזרא, ששמש בתקופה הרלבנטית כנהג בנתבעת, העיד בפני על הדברים ששמע מהתובע בענין הפסקת עבודתו ואמר:"... הוא בא ואמר בפרוש שהוא נוסע לחו"ל הוא חוזר ועוזב את העבודה בכל מצב כי נמאס לו מהעבודה ונמאס לו מבעלי הבית הקמצנים האלה זה היה בסביבו חודש 6/99 . אני לא זוכר לכמה זמן התובע נסע לחו"ל. אני חושב שזה היה בתחילת החודש. התובע נסע לתקופה של שבועיים שלוש. ואז כשהתובע חזר לעבודה אני שאלתי אותו... מה קרה למה חזרת לעבודה והוא ענה בכל מצב עוזב אוטוטו. ואז נשאר תקופה מסויימת ועזב" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 17-22). התובע ויתר על חקירתו הנגדית של מר עזרא. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל -פה. התובע חזר על האמור בכתב התביעה ובעדותו ובקש לקבל את התביעה. מר הייס חזר על האמור בכתב ההגנה ובעדויות מטעם הנתבעת וחזר וציין כי לא היה לו כל אינטרס לפטר את התובע והראיה שתובע קיבל העלאת שכר באותו חודש בו הודיע כי הוא מתפטר, ובקש לדחות את התביעה. 4. לאחר ששמעתי , בחנתי והתרשמתי מעדויות הצדדים, עיינתי בפרוטוקול הדיון ובמסמכים שצורפו לכתבי הטענות, אני קובעת כדלקמן:- א. התובע החליט לעזוב את העבודה לאחר שיחה שהיתה לו עם מנהלה השני של הנתבעת. ב. ביום 9.6.99 , שבועיים לאחר השיחה עם מנהלה השני של הנתבעת, ולאחר שקיבל העלאה במשכורת של 200 ₪ בלבד פנה התובע את מר הייס והודיע לו שנמאס לו מהעבודה וכי הוא רוצה לעזוב. ג. התובע נשאל האם הוא בטוח כי ברצונו לעזוב את העבודה והוא ענה בחיוב. ד. לבקשת התובע סוכם כי יסיים את עבודתו בנתבעת ביום 29.6.1999. ה. על החלטתו לעזוב את עבודתו בנתבעת ספר התובע לאחד מעובדי הנתבעת. ו. ביום הפסקת העבודה, קרי ה- 29.6.1999, פנה התובע למר הייס וביקש מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים אך לא נענה. פנה התובע למר הייס ביקש פיצויי פיטורים ומכתב פיטורים ולא נעמנה . 5. על פי ההלכה הפסוקה "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל -פה או בהתנהגות" (בג"צ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לא(2) 197) אותם דברים יפים גם לעניין פיטורים "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (מנחם גולדברג יוסף האוזמן "דיני עבודה" כרך ראשון עמ' 2-4 והאסמכתאות שם). כעולה מקביעותי, כאמור בסעיף 4 לעיל, אין ספק כי התובע נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים על החלטתו לסיים את עבודתו בנתבעת התפטר מעבודתו בנתבעת. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי המחוקק קבע חובת תשלום פיצויי פיטורים לעובד מפוטר בלבד, אך בנסיבות מסויימות של התפטרות הוא קבע כי ההתפטרות תיראה לעניין חוק פיצויי פיטורים כפיטורים, אולם אין הדין וההלכה אינם יכולים להפוך מעשה של התפטרות לפיטורים או מעשה של פיטורים להתפטרות וכל אשר ניתן הוא לתת להתפטרות תוצאה משפטית אחרת, כגון תוצאה של תשלום פיצויי פיטורים (מנחם גולדברג יוסף האוזמן, דיני עבודה, כרך ראשון עמ' 5-2, דב"ע נו/8-6 מועין שמשום נ' עירית נצרת, פד"ע ל' עמ' 72) ולא פטור. לא הובאהה בפני כל ולו ראשית ראיה בדבר היותו של התובע במסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים עקב התפטרות ו/או בדבר ראיה על סיכום או הסכמה כלשהםו בין התובע לבין הנתבעת בעניין פיצויי פיטורים ו/או מכתב פיטורים, כל שהוכח בפני הוא שהתובע בקש לקבל פיצויי פיטורים ומכתב פיטורים אך לא נענה - ומשכך פני הדברים דין תביעתו להידחות. התביעה להידחות. 6. סוף דבר - התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 7. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. בעל פהפיטורים