פסק דין רקע 1. א. התובע עבד משנת 63 ועד לשנת 82 בחברת עץ לבידלבוד בע"מ ומשנת 82 ועד ליום 18.9.97, היה עובד בנתבעת שהיא חברת בת של עץ לבידלבוד בע"מ, בתפקיד המנהל הכללי. ביום 12.12.84, נחתם הסכם עבודה בין התובע לנתבעת (ת/.1 להלן- ההסכם הבסיסי). ס"ק' א' לסעיף 6 קובע, כי תקופת עבודתו של התובע בעץ לבידלבוד בע"מ לענין זכויות הותק, תחשב כחלק בלתי נפרד ורציף מתקופת עבודתו בנתבעת. ס"ק' ג' ו- ד' לסעיף 6 קובעים: "ג. בכל מקרה שעבודתו של העובד תגידע לידי סיום בכל מסיבה כל שהיא, למעט הפרת הסכם זה על ידי העובד וכן למעט מקרה שהסיום כאמור ארע לפני תום התקופה של שנתיים כאמור בסעיף 4 לעיל, אזי מתחייבת החברה, בנוסף לזכויותיו האחרות של העובד על פי דין בוהסכם זה, לשלם לו, סכום שיהיה שווה לששה חודשי משכורת לרבות כל התנאים הסוציאליים רכב ועוד שהיו נילוווים לשכרו בתקופה הנ"ל של 6 חודשים. בנוסף מתחייבת החברה למכור לעובד את הרכב הצמוד לו במתחיר שיוסכם. (בתנאי שהמחיר יהיה 70% מהמחיר המתפרסם על ידי מחירון של חברי אגוד השמאים). ד. מוסכם ומודגש בזאת, כי התנאים המפורטים בסעיף זה והסעיף הקודם הינם פירוט מלא של כלל התשלומים מכל סוג וענין המגיעים לעובד מהחברה, וכי החברה לא תשלם לעובד כל תשלום נוסף ו/ או תיתן לו תנאים נוספים מעבר לאלו שפורטו בסעיפי משנה של סעיף 5 וסעיף זה". בסעיף 4 להסכם הבסיסי נאמר, כי "בכפופף לסעיף 8 שלהלן" תוקפו של ההסכם מיום 1.4.84 ועד ליום 31.3.86 והוא יוארך אוטומאטית כל פעם לתקופה של שנה וחוזר חלילה. סעיף 8 להסכם הבסיסי קובע: " העובד מתחייב לעבוד כמנכ"חל החברה לפחות לתקופה של שנתיים כאמור בסעיף 4 לעיל. עם תום התקופה הנ"ל של שנתיים יוכל העובד שלהתיר את הקשר על פי הסכם עבודה זה ובלבד שיתן לחברה הודעה מוקדמת בכתב של 3 חודשים מראש, לחברה מוקנית בזאת הזכות להתיר את הקשר עם העובד לפני תום התקופה של השנתיים ולאחר מכן ובלבד שנתיתנתן על כך מצידה הודעה מוקדמת בכתב של 3 חודשים". בסעיף 5 ד' להסכם הבסיסי נקבע: " העובד יהיה זכאי לקבל מהחהברה מענק במשך השנה כפי שיוסכם בינו לבין החברה". ב. ביום 1.1.95 נחתמה בין התובע לנתבעת "תוספת הסכם עבודה" (ת/2. להלן - התוספת) בסעיף 2.9 לתוספת תוקן סעיף 6 ג' להסכם הבסיסי. במקום המילים " למעט מקרה שבהסיום כאמור ארע לפני תום התקופה של שנתיים" באו המילים "למעט מקרה שהסיום כאמור ארע לפני תום התקופה של עד 1.10.97". בסעיף 2.11 לתוספת תוקן סעיף 8 להסכם הבסיסי באופן שנקבע שהנתבעת תוכןל להביא את ההתקשרות לידי סיום בהודעה מוקדמת של ששה 6 חודשים מראש במקום שלושה חודשים מראש. ג. ביום 18.3.97 נמסר לתובע מכתב פיטורים החתום על ידי מר דוד קרמרמן יו"ר דריקטוריוןדירקטוריון הנתבעת והנושא תאריך 10.3.97 (ת/3), בזו הלשון: " בהמשך לשיחות שקיימנו במהלך השבועיים האחרונים, אבקש להודיעך, על פי סעיף 8 להסכם העבודה שנחתם עמך ב- ביום 2.12.84, כפי שתוקן בהסכם מ- 1995 על רצוננו לנתק עמך את קשר העבודה בעוד ששה חודשים מהיום. בהאתאם לשיחות ביינינו, ננסה לגבש, במהלך הימים הקרובים, דרכי פעולה משותפים כולל הגדרת המשך פעילותך וזכויותך". עבודתו של התובע הופסקה בפועל כבר ביום 31.3.97., עבור התקופה מתחילת חודש אפריל 97 ועד למועד סיום יחסי עובד מעביד ביום 18.9.97, שולמו לתובע מלוא משכוריותיו כולל התנאים הסוצאלייםהסוציאליים. השאלות שבמחלוקת 2. השאלות שהועמדו להכרעתנו בתיק זה הינן אלו: (א) האם על פי פרשנותו הנכונה של ההסכם יכול והתובע יהיה זכאי לסכום השווה לששה חודשי משכורת מכח סעיף 6 ג' בנוסף להודעה מוקדמת של ששה חודשים במקרה של פיטוריו וזאת מכח סעיף 8? (ב) האם, בהתחשב בעיתוי בו פוטר התובע והעילה לפיטוריו, זכאי התובע למענק השווה לששה חודשי משכורת מכח סעיף 6 ג' וזאת למרות שיחסי עובד מעביד באו לקיצם לפני יום 1.10.97? (ג) האם זכאי התובע למענקים שנתיים בגין השנים 95, 96 וחלק יחסי של שנת 97? (ד) האם זכאי התובע להשבת חלק מהסכום ששולם עבור רכישת הרכב שהיה בשימושו בתקופת עבודתו? (ה) האם זכאי התובע לפיצויי הלנת פצויי פיטורים בגין האיחור בתשלום פיצויי פיטורים על רכיב גילום שווי רכב? (ו) האם יש לכלול את רכיב האש"ל שקיבל התובע בחישוב פיצוי הפיטורים? (ז) האם זכאי התובע לדמי ביגוד? נדון בשאלות אלו כסדרן תוך קביעת העובדות הרלוונטיות לכל אחת מהן. האם על פי פרשנותו הנכונה של ההסכם, לתובע זכות עקרונית לקבלת מענק מכח סעיף 6 ג' בנוסף להודעה מוקדמת מכח סעיף 8? 3. סעיף 6 ג' להסכם ( לאחר תיקונו) קובע, כי במקרה של סיום העבודה מסיבה כלשהי לאחר יום 1.10.97, תהא הנתבעת חייבת לתובע "בנוסף לזכויותיו האחרות על פי דין והסכם זה" סכום השווה לששה חודשי משכורת לרבות כל התנאים הסוצאלייםהסוציאליים. סעיף 8 להסכם ( לאחר תיקונו) קובע, כי לנתבתעת הזכות להתיר את קשר העבודה עם התובע תוך מתן הודעה מוקדמת בכתב של ששה חודשים. שני הסעיפים דנים בשני עניינים שונים. סעיף 8 דן בתקופת הודעה מוקדמת לפיטורים וקובע, כי התובע זכאי להודעה מוקדמת בת ששה חודשים בכל מקרה של פיטורים בין אם אלו נעשו לפני יום 1.10.97 ובין אם לאחר יום זה. משמעות האמור הינה,הסעיף הוא, כי קיימת חובה להודיע לתובע ששה חודשים מראש על הפסקת עבודתו. באותם ששה חודשים יתקיימו יחסי עובד ומעביד והתובע אמור להמשיך את עבודתו כסדרה תוך קבלת משכורתו והנלוות לה בגין עבודותו. רק במקרה בו לא יקבל התובע הודעה מוקדמת בפועל יהיה זכאי לתמורת הודעה מוקדמת ללא קשר לתקופת ההודעה המוקדמת בסעיף 8המוסדרת בסעיף 8, דן סעיף 6 ג' במענק בסכום השווה לששה חודשי משכורת, זכאות הקיימת רק למקרה בו תפסק עבודותו של התובע לאחר יום 1.10.97, גם במקרה של התפטרות. אין מדובר בסכום המשולם תמורת עובודה בפועל ואלא סכום המשתלם מידי חודש לתקופה בה מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. הזכות מכח סעיף 6 ג' הינה לסכום כסף השווה לששה חודשי משכורת. ענייננו איפוא, בזכויות שונות שמימושן תלוי בתנאים שונים. אין לראות בהן זכויות חופפות אלא מצטברות ואין האחת מוציא ה את האחרת. האמור בסעיף 6 ד',כי התנאים שבסעיף 6 ובסעיף 5 להסםכם הינם "פירוט מלא של כלל התשלומים מכל סוג וענין המגיעים לעובד מהחברה..." אין בו כדי לשלול מהתובע זכות שפורטה במפורש בהסכם. בנסיבות הענין את האמור בסעיף קטן 6 ד' יש לפרש כמתייחס לזכויות שעיקרן תשלומים בפועל (שכר, הפרשות לקרן השתשלמות) או תנאים שווי כסף (חופשה, ומכונית צמודה וכד' ). ועל כן, בעניינים אלו קיים "פירוט מאלא של כלל התשלומים". לעומת זאת סעיף 8 דן בזכות שבסיסה איננו "תשלום" כמפורט לעיל. כפי שהוסבר לעיל. יתר על כן, בחינת "ההיסטוריה וההסכמוית" שבין הצדדים מלמדת, כי ההסכם הבסיסי חייב את הנתבעת בהודעה מוקדמת בשיעור של שלושה חודשים בלבד בעוד שהמענק כבר במקורו הוא בסכום השווה לששה חודשי משכורת. די בנתון זה כדי להצביע על כך שלא היתה כל כוונה, כי הזכות על פי סעיף 6 ג' תהא חופפת לזו שעל פי סעיף 8. האם זכאי התובע למענק השווה לששה חודשי משכורת מכח סעיף 6 ג' להסכם? 4. התובע קיבל את מכתב הפיטורים (ת/3) ביום 18.3.97. עבודתו של התובע הופסקה בפועל כבר ביום 31.3.97 ועבור התקופה עד ליום 18.9.97, מועד סיום יחסי עובד ומעביד, קיבל התובע את שכרו המלא לרבות התנאים הסוצאלייםהסוציאליים. בכך עמדה הנתבעת בחובת ההודעה המוקדמת מכח סעיף 8. דרישתו של התובע הינה גם למענק מכח סעיף 6 ג', על אף שהפיטורים נכנסו לתוקפם לפני יום 1.10.97 ואילובעוד שסעיף 6 ג' מורה מפורשות שהזכאות למענק לא תחול אם סיום העבודה תארעיהיה לפני יום 1.10.97. טוען התובע, כי מטרתו של סעיף 6 (ג)' הינה להמריץ אותו התובע לא לסיים את העבודה לפני יום 1.10.97 ועל כן, אין זה הוגן שתשלל זכותו כאשר הואתובע היה מוכן להמשיך בעבודתו עד לאותו מועד ומעבר לכך. עוד טוען התובע, כי הנתבעת היא זו שסיכלה את מימוש התנאי ואין היא יכולה להסתמך על אי מימושו. מוסיף התובע ומבקש שנקבע, כי הנתבעת מנעה את מימוש התנאי שבסעיף 6 (ג)' בחוסר תום לב וממניעים פסולים דהיינו, כפעולת גמול על עמידתו התקיפה על משמר האינטרסים של הנתבעת ובשל כך, נבחר ומועוד הפיטורים נבחן בכדי למנוע מהתובע לממש את זכותו למענק. נדון תחילה בטענה המבקשת לראות את מעשה הפיטורים כהתנהגות שלא בתום לב. 5. התנהגות בתום לב והגינות הינן חובות ה בסיסיות במערכו ת יחסי העבודה,. " ביתי הדין לעבודה נתנו למונח "תום לב" פירוש מרחיב, העיקרון " הפך ליסוד מוצק בפרשנות וביישום הסכמים קיבוציים וחוזי עבודה אינדיבידואלייים" וזאת מהטעם שיחסי העבודה דורשים לא קרק את תום הלב, אלא הגינות, התחובערגת מעבר לחובת תום הלב" (דב"ע נג'/ 234-3 ברקן נ. טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ ]ב פד"ע כז' 189 בעמ' 196). גם הפיטורים אמורים להיעשות בתום לב ( דב"ע מח/ 103-3 גנאל נ. רשות הנמלים בישראל פבד"ע כ' 443). (ראה עוד: מנחם גולדברג, תום לב במשפט העבודה, ספר בר -ניב עמ' 139. אלישבע ברק, עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון חלק שני עמ' 499). על עיקרון אין חולקין. על יישומו בנתונים שבפנינו חלוקים הצדדים. 6. א. בסעיף 14 לתצהירו מצהיר התובע, כי למיטב ידיעתו פיטוריןו באו על רקע הקפדתו על טוהר המידות ועל האינטרסים של הנתבעת בהיבטבדל מאלה של בעלי מניותיה או בעלי תפקידים בה. הנושא האחד בגינו פוטר, לגירסתו, הינו התנגדותו להקים חברת שיווק משותפת לחברת עץ לבידלבוד ולנתבעת. למרות התנגדותו הצטרף בסופו של דבר התובע להחלטה שהתקבלה בדיריקטוריון בדבר הקמת חברת השיווק, לדבריו בשל לחץ מצבד יו"ר דריקטוריוןדירקטורין עץ לבידלבוד מר קרמרמן. ההחלטה בדבר הקמת חברת השיווק התקבלה בחודש אוגוסט 95 ובפועל הוקמה החברה בשלהי שנת 97. (ראה גם ת/4) . התובע גם התנגד גם לחייב את הנתבעת בשכ"ט חברת פומגריןפיג.... בגין עבודותו יעוץ ותכנון של חברת השיווק (ראה גם ת/7). נושא נוסף שלדעת התובע היה גורם לפיטוריו, הינו סירובו לרכישת מכונוית בסכום של למעלה מ- 200,000 ₪ עבור בנו של יו"ר דיריקטוריון חברת עץ לבידלבוד (ראה גם ת/5). נושא שלישי בו הביע התובע את דעתו בניגוד לדעת בעלי מניותיה של הנתבעת, הינו הקמת מפעל מ.צ.פמ.ד.פ תעשיות בע"מ ליצור לוחות לתעשיות הרהיטיים שהקמתו דרשה השקעה כבדה מצבד הנתבעת והפסדיו היו ידועים מראש ( ראה גם ת/6). טענת הנתבעת , מפי מר דוד קרמרמן יו"ר דריקטוריוןדירקטורין הנתבעת בתקופה הרלוונטית הינה, כי התובע פוטר בעקבות חילוקי דעות קשים בין התובע לבין חברי מועצת המנהלים, בנוגע להקמת חברת השיווק. התובע פנה במכתבים קשים לחברי מועצת המנהלים, סכסוך זה הלך והחריף לקראת סוף שנת 96 ( סעיף 11 לתצהירו?). עוד מצהיר מר קרמרמן, כי תיפקודו של התובע בשנים97-96 היה מתחת לכל ביקורת תוך שכוחנו מושקע במאבקי כח בינו לבין ההנהלה והבעלים (סעיף 13 לתצהירו). ב. התובע ומר קרמרמן נחקרו ארוכות בין השאר, על טענותיהם אלו. מתשובותיהם של השניים ומהמסמכים שהוגשו לתיק מסתבר, כי פיטוריו של התובע לא היו לא על רקע של עונש על הקפדה על טוהר המידות כגירסת התובע ולא בגין ניהול כושל וגרימת נזקים מהם ממצד התובע כגירסת הנתבעת. התובע מודה, כי דעתו נגדה את דעת רוב חברי מועצת המנהלים חלקם נציגים מטעם הציבור, אשר לגביהם אין התובע טוען, כי עמדתם נבעה מאינטרסים זרים. התובע מציין, כי הושמעה בפניו הדעה לפיה סגירת מפעל מ.צ.פמ.ד.פ תגרום לפשיטת רגל של הנתבעת (עמ' 2 לפרוטוקול 5.3.00 ). התובע מעיד, כי היתה מחלוקת בינו לבין חברי דריקטוריוןדירקטוריון הנתבעת בקשר להערכות של השקעות ורווחיות המפעל ( עמ' 5 לפרוטוקול 5.3.015.3.00). במילים אחרות, מדובר במחלוקת מחלוקת עניינית הנוגעת להשקעות השונות של הנתבעת. מר קרמרמן בעדותו מציין, כי אכן הערכתו של התובע היתה שחברת השיווק תגרום הפסדים לנתבעת ועל כן, הוא הסתייג מהקמתה, וגם התנגדותו להקמת מ.צ.פ.מ.ד.פ היתה עניינית ( עמ' 1 לפרוטוקול 15.5.00). באשר לנושא קניית הרכב לבנו של מר קרמרמן מציין העד, כי התובע צדק בהתנגדותו ובסופו של דבר לא נקנה אותו רכב. ( עמ' 3 לפרוטוקול 15.5.00). במכתב הפיטורים (ת/3) לא מציין מר קרמרמן דבר באשר לניהול כושל ואי ציות להחלטות הדירקטוריון ובנוסף מבקש יו"ר הדירקטוריון לגבש דרכי פעולה משותפים כולל המשך פעילותו של התובע,. גם מעדותו של מר שלמה ישראל כיום מ"מ כיו"ר ומו"מ מנכ"ל הנתבעת עולה, כי התובע נהנה ממוניטין מקצועי ואישי גבוה ( עמ' 5 לפרוטוקול 14.5.00). התמונה הכוללת המצטיירת ממכלול העובדות הינה, כי פיטוריו של התובע באו על רקע של חילוקי דעות מקצועיים וענייניים הנוגעים להיבטים שונים של ניהול הנתבעת והשקעותיה. התובע סבר על פי הבנתו המקצועית, כי התנהלותה של הנתבעת בנושאים שבמחלוקת תגרום לה נזק ואילו בעלי המניות ורוב חברי הדירקטוריון הנתבעת סברו אחרת. אין מדובר איפוא, לא בפיטורים בגין רצונו של התובע לשמור על טוהר המידות ולא בפיטורים בשל ניהול כושל ונזקים שנגרמו לנתבעת. משהתברר לבעלי המניות, כי חילוקי הדעות המקצועיים אינם ניתנים לגישור - פוטר התובע. פיטורים בנסיבות אלו אינם פיטורים שלא בתום לב וככל שמדובר בעילת הפיטורים, אין התובע זכאי בגינם לסעד כספי כלשהו. ג. באשר למועד הפיטורים,. הודעת הפיטורים נמסרה לתובע ביום 18.3.97 דהיינו, למעלה מששה חודשים לפני המועד המזכה במענק על פי סעיף 6 ג' (המתוקן). בפועל הופסקה עבודתו של התובע כבר ביום 31.3.97. יחסי עובד ומעביד אכן באו לסיומם, על פי מכתב הפיטורים, רק ביום 18.9.97 ימים ספורים לפני המועד המזכה במענק, אך הנתבעת זכאית היתה לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת במקום מתן הודעה מוקדמת בפועל ובכך להביא לסיומו של הסכם העבודה כששה חודשים לפני המועד המזכה במענק. הדברים מקבלים חיזוק לאור העובדה, כי בפועל לא נזקקה הנתבעת לעבודת התובע כבר החל מיום 1.3.97. ( דב"ע מא/78-3 אמנון ברזילי נ. אלבני ישראל פרייט בע""מ פד"ע יג' 21 בע"מ' 25). הנתונים הנ"ל מצביעים על כך, כי לעניןינו שאלת תום הלב יש לראות את הפסקת העבודה במועד מתן מכתב הפיטורים החלשל כחצי שנה לפני המועד המזכה במענק. לא הוכח, כי מועד הפיטורים נבחר כדי להמנע מתשלום המענק. בכמפורט לעיל, התגעלעו חילוקי דעות ענייניים בין התובע לבין בעלי המניות בנתבעת באופן שלדעת בעלי המניות לא היה מקום להמשיך את עובודתו של התובע כמנכ"ל. לא אירע כל אירוע כלשהו מוגבדר ביום מסויים בגינו הוחלט על פיטורים אלו, אלא מדובר בתהליך מתמשך עשל מחלוקות בעניינים שונים שהלך והבשיל עד למועד הפיטורים. במפורש מעיד מר קרמרמן, כי "זה נכון שלא היתה סיבה לפיטוריו של התובע באותו יום שפוטר אפשר היה לפטר אותו חודשיים קודם או חודשיים אחר כך.." ( עמ' 4 לפרוטוקול 15.5.00). משכך הם פני הדברים, הרי שמועד הפיטורים הינו תוך " מתכחם הסבירות" בנסיבות דנן ואין לראות במועד שנבחר התנהגות בחוסר תום לב או בחוסר הגינות. ד. טוען מר קרמרמן (סעיף 16 לתצהירו), כי לא היה עדר להוראות ההסכם ואין כל קשר בין עיתוי הפיטורים להוראות ההסכם. בחקירתו הנגדית ( עמ' 5 לפרוטוקול 15.5.0115.5.00) מודה מר קרמרמן שיתכן שקיבל חוות דעת משפטית מעו"ד לגבי זכויותיו של התובע לפני שמכתב הפיטורים ת/3 נמסר לתובע. מכך ומנתונים נוספים מנסה ב"כ התובע להסיק, כי מר קרמרמן היה מודע למשמעותן של הוראות ההסכם ומועד הפיטורים נבחר במודע כדי להמנע מתשלום המענק. אין בידנו נתונים מספיקים כדי לקבוע בוודאות, כי אכן בזמן כתיבת מכתב הפיטורים היה כותבו מודע למועד הקובע שבסעיף 6 ג' באופןכך שמועד הפיטורים נבחר רק כדי להמנע מתשלום המענק. נוסיף, כי מן ההיבט המשפטי, לידיעתו או לאי ידיעתו של מר קרמרמן משקל מועט בהכרעה האם בשימוש בזכות שלא בתום לב עסיקינן. בחינת השאלה אם התנהגות מסויימת הינה שלא בתום לב נחבחנת על פי קנה מידה אובייקטיבי תוטך בחינה מעורבת; האם ניתן לצפות באופן אובייקטיבי ממתנהג ספציפי לנהוג בצורה מסויימת ( דב"ע נז/ 36-3 אחמד אבו רומי נ. חברת החשמל למחוז והשלום ירושלים בע"מ' פד"ע לא' 644 בע"מ' 645). מכאן, כי אם מסקנתנו היתה שהעילה לפיטורים היא הקפדתו עשל התובע על טוהר המידות או שמועד הפיטורים חורג "ממתחם הסבירות", הרי שניתן היה לייחס לנתבעת התנהגות שלא בתום לב ללא הוכחה ודאית על ידיעתו או אי ידיעתו של מר קרמרמן את פרטי ההסכם,. כאמור, לא זו מסקנתנו. ה. גירסאות שונוות השמיעו הצדדים באשר למועד בו הובהר לראשונה לתובע, כי דרכו בנתבעת עומדת להסתיים. מר קרמרמן טוען, כי הדבר היה כחודשיים לפני הוצאת מכתב הפיטורים (סעיף 15 לתצהירו), ואילו התובע מדבר על חודש לפני מכתב זה. גם לגישתו של התובע הבין אז, כי לא יחדשו עימו את הסכם העבודה (עמ' 2 לפרוטוקול 14.5.00). . נמצא לענייננו, כי כבר במחצית הראשונה של חודש פברואר 97 בושלה ההחלטה על הפסקת העבודה. נתון זה תומך בגישה דלעיל, כי אין לראות בבחירת מועד הפיטורים התנהגות שלא בתום לב. 7. טוען התובע, כי מטרתו של סעיף 6 (ג)' להמריץ את התובע שלא לסיים את עבודתו לפני המועד הקבוע ועל כן, משיזמה הנתבעת ארת סיום העבודה , לא ניתן לשלול את זכותו של התובע למענק וזאת ללא קשר לשאלה האם הסיום נעשה בחוסר תום לב. לענין זה יאמר, כי אכן זוהי תכליתו של הסעיף אך לא ייתן להתעלם כליל מתנאי הזכאות ומהאפשרות הקיימת גם לנתבעת לגרום לסיומו של קשר העבודה. לא נאמר בסעיף, כי רק במקרה של התפשטרות לפני המועד לא יהיה זכאי התובע למענק,. הסעיף דן במפורש "בכל מקרה שעבודתו של העוב ד תגיע לידי סיום מסיבה כלשהי... למעט מקרה שהסיום אירע לפני תום התקופה של 1.10.97". הצדדים היתנו במפורש ובמודע, כי גם התובע וגם הנתבעת זכאים להביא לסיומו של ההסכם. לא ניתן לסכל את זכותה החוזית המפורשת של הנתבעת שלא ליתן את המנענק, ככל שזכות זו הופעלה בתום לב ובדרך המקובלת. הדברים אמורים גם באשר לטענת התובע, כי הנתבעת היתה זו שסיכלה את מימוש התנאי שנקבע בהסכם לזכותו של התובע למענק ועל כן, אין היא יכולה להסתמך על אי מימושו. הואיל והנתבעת זכאית היתה, מכח ההסכם, להביאת את קשר העבודה לסיומו, הרי שאין לראות בכך "סיכול התנאי" (סעיף 28 (ג) לחוק החוזים (חלק כללי), התשנל"ג - 1973). האם זכאי התובע למענקים שנתייים בגין השנים 96-95 וחלק יחסי של שנת 97? 8. א. מכח סעיף 5 ד' להסכם הבסיסי, זכאי התובע למענק שנתי כפי שיסוכם בינו לבין הנתבעת. בפועל קיבל התובע החל ממועד החתימה על ההסכם הבסיסי, מענק בכל שנה וזאת עד לשנת 94 (כולל). במשך השנים 94-91 עמד המענק על סכומי ברוטו שהיו שווים ל- 11,750 דולר נטו. דהיינו בשנת 91 שולם סך 10,000 דולר נטו, בשנת 92 15,000 דולר נטו. בשנת 93 12,000 דולר נטו, (מתוכם 7,000 דולר שולמו בתחילת 94) ובשנת 94 10,000 דולר נטו לאחר ניכוי מס על ידי הנתבעת. מחצית מהסכום שולם בדרך כלל לקראת תוםחג הפסח והמחצית האחרת לקראת ראש השנה (סעיף 21 לתצהיר התובע(ת, ת/11, ת/12 , ת/15). נתונים אלו אינם שנויים במחלוקת. הוכח עוד, כי המענק שולם באופן קבוע מידיי שנה אף בשנים בהן היו לנתבעת הפסדים (ת/12)( ת/12). הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי להפרכת נתוניםעובדות אלו. הנתבעת אף לא הציגה בפנינו הסבר אחר ממנו ניתן ללמוד מה היו הקריטריונים לתשלום המענק מידי שנה. נתונים אלו מלמדים, כי מדובר בתשלום קבוע כחלק מתנאי העבודה וכחלק מתגמולו הקבוע של התובע ללא קשר לרווחי הנתבעת,. מדובר בתנאי מכללא ונוהג מחייב המשלים את ההסכמים הכתובים ואף משליך על פרשנותם (דב"ע נד / 25-4 פלב"ם מפעלי מתכת נ. ההסתדרות הכלללית ואח' פס"ד מיום 13.4.95 סעיפים 15 ו- 19 לפסה"ד). ב"כ הנתבעת מפנה בסיכומיו לדב"ע נז / 7-3 לבון נ. מ.ת.מ. מבני תעשייה ומלאכה בכע"מ פבד"ע לב 584 בעמ' 604-605. על פי הנפסק באותו עניין בוניםוס מעצם מהותו הינו תשלום מיוחד הבא לשקף הערכה להשגי העובד והוא נתון לשיקול דעתו של המעביד. מאותו ענין מבקש ב"כ הנתבעת ללמוד, כי אין התובע זכאי למענק. העובדות במקרה דנן שונות. בענין לדיבון הנ"ל מדובר היה בבונוס בסכום מסויים אשר קיבל המערער במשך שנתיים בלבד. במקרה שבפנינו הוכח כדבעי, כי מדובר במענקבבונוס שהשתםשולם במשך כ- 10 שנים ללא תנאי וללא קשר לריווחיות הנתבעת ועל כן, זכאי התובע למענקבונוס זה גם עבור יתרת התקופה עבורה לא שולם לו המענקבונוס. ב. בתביעתו (סעיף 14 ד') ציין התובע, כי בתחילת שנת 95 שולם לו סך 5,000 דולר על חשבון המענק לשנה זו ועל כן, זכאי הוא ליתרת המענק. בתצהירו (סעיף 22) מציין התובע, כי אכן בתחילת שנת 95 שולם לו סך 5,000 דולר אולם לא על חשבון המענק כפי שחשב בטעות, אלא בגין ויתורו על זכותו למגרש שהובטח לו על ידי הנתבעת,. מדובר בבטענה המהווה שינוי חזית. התובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ועל כן, איננו מקבלים שינוי זה. טענה זו. לגופה של זכותו למענק לשנת 95 טוען התובע, כי במהלך התקופה חזר ודרש את תשלום המענק (סעיף 24 לתצהירו, עמ' 4 לפרוטוקול 14.5.00, ת/16). על פי חישובי התובע כאמור, במהלך השנים 91-94 המענק השנתי הממוצע היה בסך 11,750 דולר נטו. איננו מקבלים את גירסתה של הנתבעת, כי עבור שנת 95 סוכםסוכם על מענק של 5,000 דולר בלבד. ככל שהסכוום זה שולם כמענק, הרי מדובר על מחציתחלק מהסכום בלבד שכן תשלומי המענקים מידי שנה שולמו בשני תשלומים. בנסיבות אלו אנו קובעים, כי התובע זכאי ליתרת מענק לשנת 95 בסכום השווה ל - 6,750 דולר נטו. (5,000-11,750). באשר למענק לשנת 96, אין אנו מקבלים את הטענה, כי בשל הסכסוך בין התובוע והנהלת הנתבעת ובשל תיפקודו הלקוי של התובע, אין הוא זכאי למענק. המענק שולם בפועל כחלק קבוע מתנאי עבודתו ולא הוכח כלל, כי התובע גרם הפסדים לחברה או שתיפקודו היה לקוי (ראה לעיל סעיף 6 ב') לפסה"ד). התובע זכאי איפוא, למענק לשנת 96 בסכום השווה ל- 11,750 דולר נטו. בשנת 97 עבד התובע בפועל עד ליום 31.3.97, יחסי עובד ומעביד נמשכו ע ד ליום 18.9.97 כשהתובע מקבל בתקופה זו את מלוא שכרו והתנאים הסוציאליים. משקבענו, כי אין קשר בין התוצאות העיסקיות של הנתבעת לבין המענק ומשמדובר בתשלום שנתי קבוע, זכאי התובע למענק לשנת 97 באופן יחסי עד למועד סיום יחסי עובד ומעביד. יש לציין, כי התובע מוכן היה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת והנתבעת היתה זו שויתרה על עבודתו. התובע זכאי איפוא לעמענק יחסי לשנת 97 בסכום השווה ל- 8,421 דולר נטו. האם זכאי התובע להשבת חלק מהסכום ששולם עבור רכישת הרכב שהיה בשימושו בתקופת עבודתו? 9. בסעיף 6 ג' להסכם הבסיסי נקבע, כי התובע זכאי לרכוש את הרכב הצמוד לו בתנאי שהמחיר יהיה 70% מהמחיר המתפרסם על ידי מחירון של חברי איגוד השמאים. בפועל רכש התובע את הרכב במחיר 96,500 ₪ מחיר שלטענתו גבוה מ- 70% מהמחירון בהתחשב בהיותו של הרכב בבעלות חברה ובמספר הקילומטרים שנסע. אין יסוד לתביעה זו. התובע רכש את הרכב במחיר האמור והיתה בידו הברירה שלא לעשות זאת ולהגיש תביעה בהתאם. התובע הסכים לרכוש את הרכב למרות שידע, כי המחיר גבוה מ- 70% מהמחירון )( ( עמ' 4 לפרוטוקול 14.5.00) ובכך ויתר ביודעין על זכותו מכח ההסכם. האם זכאי התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין האיחור בתשלום פיצויי הפיטורים על רכיב גילום שווי רכב? 10. על פי החישוב בת/9 זכאי היה התובע לפיצויי פיטורים בסך 1,605,209 ₪. מתוכם 1,575,149 ₪ היו מופקדים לזכותו בפוליסת ביטוח מנהלים. סכום זה שוחרר לזכותו במועד הקבוע בחוק. היתרה בסך 30,060 שהיתה אמורה להתשתלם ישירות על ידי הנתבתעת שולמה, לאחר ניכוי מס, ביום 14.1.98. (סעיף 13 א' לכתב התביעה ). יתרה זו הינה חלק מתשלום הפיצויים בגין רכיב גילום שווי רכב. התובע דורש פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין יתרת פיצוי פיטורים. התביעה דנן הוגשה לבית הדין ביום 24.3.98 דהיינו, למעלה מ- 60 ימים מהיום בו קיבל התובע את פיצויי הפיטורים בגינן נדרש הפיצויי. מכח סעיפים 20 (ד) ו- 17 טא' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, תביעה שלא הוגשה תוך 60 יום מיום קבלת הסכום בו קשור הפיצויי - מתיישנת. באשר לאפשרות להאריך את המועד לתקופה של 90 יום, הרי שלא מצאנו סיבה לכך ואין להארכה זו הצדקה בנסיבות הענין. יתר על כן, אף אם התביעה לא היתה מתיישנת, הרי שבהתחשב בסכום ששולם באיחור ביחס לסכום הפיצויים הכולל ( כ- 2% בלבד*), ובכך שסכום זה שולם טרם הגשת התביעה וכן שמדובר היה בהלכה שנדתחדשהחדשה בבית הדין הארצי זמן לא רב קודם לכן, היה מקום לבטל את פיצויי ההלנה בשל טעות כנה מצד הנתבעת, (סעיפים 20 (ד) ו- 18 לחוק הגנת השכר). האם יש לכלול את רכיב האש'ל שקיבל התובע בחישוב פיצויי הפיטורים?: 11. בסעיף 5 (ז) להסכם הבסיסי נאמר, כי התובע יהיה זכאי לדמי אש"ל מכסימליים ל- 3 ארוחות ביום על פי תעריפי כור ובכפוף להוראות מס הכנסה. רכיב האש"ל שולם לתובע באופן קבוע וללא תנאי במשך שנים רבות. הסכום היה צמוד במשך השנים, למדד המחירים לצרכן אולם כשליוש שנים לפני הפיטוריום, החליט התובע לבטל את ההצמדה לו ולעובדים האחרים כך שהסכום נשאר קבוע עד למועד פיטוריו. בכל אותה תקופה שולם לתובע החזר הוצאות אש"ל שבהן נשא בפועל. ( סעיף 20 לתצהיר התובע). התובע כמעט ולא אכל בחדר האוכל של המפעל, כשהיו אורחים היה יוצא לאכול איתם במסעדות. ( ( עמ' 3 לפרוטוקול 14.5.00). מר שלמה ישראל בתצהירו (סעיף 12) מצהיר, (סעיף 12 לתצהירו), כי מדובר בתשלום בגין כך שהתובע לא אכל בחדר האוכל וללא קשר להוצאות בפועל על פי קבלות. הנסיבות האמורות דומות לעובדות שנדונו בדב"ע נו/ 22-3 דורית פני גיל נ. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ ( פס"ד מיום 18.4.96). לענין דמי כלכלה נפסק באותו ענין, כי דמי הכלכלה המשולמים אוטומטית, אשר אינם מותנים בכל תנאי שהוא ומתבססים על הנחה מראש שלעובד ישנן הוצאות בגין כלכלה במהלך יום העבודה., על כן אין מדובראינם בגדר בתשלום המותנה בתנאי או במצב אשר בהעדרם חבדל התשלום (סעיפים 7-9 לפסה"ד). במקרה שבפנינו יש לראות את רכיב הכלכלה כרכיב לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. (ראה גם דב"ע נד / 125-3 מלכה בן- נוון ואח' נ. אור שלום כפר ילדים ונוער בע""ממ פבד"ע כח' 33 334 בעמ' 340). לאור האמור יש לכלול את רכיב האש"ל בחישוב פיצויי הפיטורים ובסך 18,096 ₪. (34.3833 X 526.30 ₪). מצאנו, כי התשלום לא שולם בשל טעות כנה וחילוקי דעות שיש בהן ממש וכי חלקו הגדול של סכום פיצויי הפיטורים שולם במועדו ועל כן, אנו מעמידים את פיצויי ההלנה בגין רכיב זה בגובה הפרשי הצמדה וריבית מירבית מיום סיום יחסי עובד ומעביד. האם זכאי התובע לדמי ביגוד? 12. בסעיף 5 י"ב להסכם הבסיסי נקבע, כי התובע יהיה זכאי לכל התוספות והתנאים הניתנים לעובדים בכירים כגון ביגוד וכיוצ"ב. בפועל שולמו לתובע כל שנה דמי ביגוד בסכום של 300 דולר. בחודש אוגוסט 97 פנה התובע והציג לנתבעת ה קבלה בגין רכישת ביגוד בסך 1,300 ₪ וביקש סכום של 1,050 ₪ המהווה סכום השווה ל - 300 דולר אולם לא נענה. (סעיף 29 ח לתצהיר התובע). התובע קילבל עד למועד סיום יחסי עובד ומעביד את מלוא שכרו ואת התנאים הסוציאליים למרות שבפועל הופסקה עבודתו ביום 31.3.97. הסכום הנדרש איננו בגדר פדיון דמי ביגוד אלא החזר הוצאות בפועל על פי קבלה שהוצגה. בנסיבות אלו זכאי התובע להחזר הסכום המבוקש. סיכום 13. לאור המפורט לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. מענקים שנתיים בסך 26,921 דולר ארה"ב (נטו) כערכו בש"ח על פי השער היציג ביום 18.9.97. ב. הפרשי פיצויי פיטורים בגין רכיב אש"ל בסך 18,096 ₪. ג. החזר דמי ביגוד בסך 1,050 ₪. לכל הסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מירבית מיום 18.9.97 ועד ליום התשלום בפועל. יתר התביעות נדחות. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד (כולל) בסך 7,500 ₪ בצרוף מע"מ כדין. חוזה עבודהחוזהפרשנות חוזהפרשנות