פסק דין ההליכים 1. כתב התביעה בתובענה זו הוגש ביחד עם בקשה למתן סעד זמני (בש"א 2517/99). הן התביעה והן הבקשה שהוגשה ביחד עמה - עניינן בביטול פיטוריה של התובעת, מעבודתה אצל הנתבעת כמורה בבית הספר היסודי בכפר כמא. הבקשה למתן סעד זמני נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. בעת הדיון בבקשה ומאחר שאחת מהטענות כנגד הפיטורים, היתה טענה שלא קויים לתובעת שימוע כדין מאחר שלא ניתן לה להיות מיוצגת בהליך השימוע, הומלץ לנתבעת להסכים לביצוע שימוע מחודש, כשהתובעת מיוצגת. לאחר ההמלצה, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה שלפיה הנתבעת אכן תשקול אם להסכים לשימוע מחודש לתובעת והתובעת ויתרה על הדיון בבקשתה. 2. בהמשך, התברר כי הנתבעת אכן הסכימה לעריכת שימוע נוסף לתובעת, שייערך בכתב. 3. בטרם נמשיך את פירוט ההליכים אנו מוצאים לנכון להעיר כי עמדתה של התובעת כפי שהיתה בעת הדיון בבקשה בתיק בש"א 2517/99 - איננה תואמת את ההלכה הפסוקה ואנו ממליצים לנתבעת - אם היא טרם שינתה את עמדתה - לשנות אותה בהקדם. מהאמור במסמך שהוגש על ידי הנתבעת ביום 8/9/99, עולה כי הנתבעת סבורה שעריכת שימוע טרם פיטוריו של עובד הוראה הינה "לפנים משורת הדין", וזאת מאחר שההליך של שימוע איננו כלול במסגרת הליך של פיטורים פדגוגיים כפי שיש לבצע אותו על פי תקשי"ר עובדי הוראה או חוזרי מנכ"ל משרד החינוך. אנו סבורים שעמדה זו - שגויה לחלוטין. הן תקשי"ר עובדי הוראה והן חוזרי מנכ"ל משרד החינוך, הם למעשה הסדרים חד-צדדיים שהנתבעת קובעת לעצמה. ברור שקביעות אלה של הנתבעת, אינן יכולות לפטור אותה מהחובה המוטלת על כל מעסיק שחל עליו המשפט הציבורי - והנובעת מעיקרי הצדק הטבעי - לערוך שימוע טרם קבלת החלטה על פיטוריו של עובד. אילו עמדתה של הנתבעת היתה מתקבלת, הרי שהיה בכך משום פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי, באשר כל מעביד היה יכול לנסח לעצמו הוראות פנימיות המאפשרות לו, כביכול, להתחמק מחובתו לשמוע את העובד טרם פיטוריו. בנוסף, מאותו מסמך, עולה כי המשיבה סבורה שאין לעובד זכות לקבל ייצוג משפטי במהלך ההליכים שטרם פיטוריו, לרבות הליך השימוע. גם עמדה זו איננה מקובלת עלינו. הנתבעת לא הראתה מדוע יש טעם לאסור את הייצוג בשלב השימוע, ומדוע האמור בסעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 איננו חל על הליך השימוע. מכל מקום, ההערות האמורות לעיל בסעיף זה הינן בבחינת אמרת אגב, מאחר שבפועל, הנתבעת הסכימה הן לביצוע שימוע והן לייצוגה של התובעת בהליך השימוע, אלא שמדום מה היא ראתה את עצמה כאילו היא פועלת "לפנים משורת הדין", וביקשנו להדגיש כי הסכמותיה של הנתבעת בענין זה היו - כדין . אלמלא היתה הנתבעת מסכימה לכך, סביר מאד להניח שהיינו מחייבים אותה לעשות כן והיינו פוסלים את הליך הפיטורים שבוצע. 4. לאחר הסכמתה של הנתבעת לערוך שימוע נוסף, בכתב, התברר כי ב"כ התובעת כבר איננו נותן אמון במנהל מחוז הצפון של משרד החינוך, בשל דברים שפורסמו בעיתונות, שלפיהם מסר מנהל המחוז על עמדתו של שר החינוך, כאשר למעשה טרם התקבלה עמדתו של השר. הנתבעת, בתגובה, הודיעה כי היא מסכימה שהליך השימוע ייערך בפני מנהל מחוז חיפה של משרד החינוך. (ראו בענין זה את האמור במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים בבש"א 2805/99 וכן בבש"א 2854/99). 5. בהתאם למוסכם בין הצדדים, נערך הליך של שימוע בפני מנהל מחוז חיפה של משרד החינוך. עמדתה של הנתבעת לא השתנתה בעקבות אותו הליך. 6. לאחר מכן, הגיש ב"כ התובעת כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן נאמר כי שר החינוך טרם החליט בערר שהוגש לו. זמן לא מועט לאחר מכן - התקבלה החלטתו של שר החינוך, אשר החליט לדחות את עררה של התובעת. 7. אחר הדברים האלה, הציע ב"כ התובעת כי הצדדים יסכימו להביא את ענין פיטורי התובעת לדיון בפני ועדה פריטטית ממחוז שאיננו מחוז חיפה או הצפון. ב"כ התובעת השיג את הסכמתה של הסתדרות המורים לכך. בעקבות זאת, הודיעו ב"כ הצדדים כי אכן הגיעו להסכמה - לפיה הנתבעת הסכימה לכינוסה של ועדה פריטטית בענין זה. אולם, גם הסכמה זו לא עברה בלא מחלוקות; התברר כי היתה אי-הבנה בין הצדדים, ב"כ התובעת התכוון שכל נציגי הועדה הפריטטית יהיו ממחוז שאיננו מחוז חיפה או מחוז הצפון, אך בועדה שהתכנסה - רק נציגי הסתדרות המורים היו ממחוז אחר, ואילו נציגי משרד החינוך היו ממחוז הצפון. עקב כך, ביקש ב"כ התובעת (בש"א 2396/00) להורות על כינוס ועדה פריטטית ממחוז המרכז. ב"כ הנתבעת הביעה התנגדות לכך. בהחלטה מיום 27/7/00, נדחתה בקשת ב"כ התובעת, מהטעמים האמורים בה. 8. בדיו המוקדם שנערך לאחר מכן, הועלו מספר הצעות נוספות להביא את הסכסוך לידי פתרון. כן הועלו הצעות להסכמות דיוניות על אופן ההתדיינות בתיק. כל ההצעות לא התקבלו ולפיכך, הוגשו תצהירי עדות ראשית ושמענו את עדויותיהם של עדי הצדדים. 9. בישיבת ההוכחות הראשונה ישבנו ביחד עם נציגת ציבור (עובדים), אלא שהיא לא התייצבה לישיבת ההוכחות השניה. בתחילת הישיבה החלטנו לדון בהעדרה. בתום הישיבה החלטנו, ולאור חשיבותה של העדות שנשמעה באותה ישיבה, שפסק הדין יינתן בלעדיה. אלה עובדות המקרה 10. התובעת היא מורה, בוגרת סמינר, שהוכשרה להיות מורה לטבע. התובעת החלה לעבוד כמורה בבית הספר היסודי בכפר כמא, בשנת 1988 או בסמוך לכך. התובעת לימדה מקצועות שונים בכתות שונות, והיתה למעשה "מורה כוללת". 11. יש הורים לתלמידים בכפר כמא ובהם חברי ועד ההורים, אשר מרוצים מאד מתפקודה של התובעת וסבורים כי התובעת נתנה לילדיהם בסיס חינוכי טוב להמשך דרכם. כך למשל ההורים שהעידו בפנינו. 12. גם חלק מעמיתיה של התובעת להוראה בבית הספר סבורים שהתובעת היא מורה טובה. כך למשל גב' נילי בן זאב, אשר עבדה במקביל לתובעת בשנה"ל תשנ"ז או תשנ"ח. 13. לעומת זאת, יש אחרים הסבורים שעבודתה הפדגוגית של התובעת לקויה. עמדה זו היא נחלתם של מפקחים מטעם הנתבעת שפיקחו על עבודתה של התובעת במשך השנים וכן של מנהלת בית הספר שבו עבדה התובעת, גב' שרה זאזי. 14. לגרסת התובעת, גב' זאזי החלה להתנכל לתובעת בשל טעמים של פוליטיקה פנימית בכפר כמא, לאחר שדודהּ של גב' זאזי, אשר היה ראש המועצה, הפסיד בבחירות (נראה שמדובר בבחירות לרשויות המקומיות שהיו בנובמבר 1993), כשבני משפחתה של התובעת תמכו במועמד אחר. לא מצאנו כל תימוכין לגרסה זו של התובעת. מלבד אזכור ענין זה בתצהירה של התובעת, התובעת לא הביאה כל ראיה לכך שיש איזשהו רקע פוליטי לרצונה של גב' זאזי להביא לפיטורי התובעת. כפי הנראה, גם ב"כ התובעת כבר איננו עומד יותר על טענה זו, שכן בסיכומיו לא מצאנו אזכור לכך (ובהעדר ראיות ממשיות לאותה האשמה חמורה - טוב שב"כ התובעת לא עמד על כך בסיכומיו). 15. המפקח האחראי לפקח על עבודתה של התובעת, היה בעבר המפקח חיים לק. ביום 5/5/96, ביקר מר לק בשיעור של התובעת. ביום 8/5/96, רשם מר לק דו"ח על הביקור בשיעור, ובו נכללו רשמים שליליים על תפקודה של התובעת. מסקנתו של מר לק היתה כי מומלץ לפטר את התובעת. 16. בעקבות המלצתו של מר לק, נערכו בשנה"ל תשנ"ז ביקורים של מספר מפקחים בשיעורים של התובעת. ביום 31/3/97, ביקרה גב' רחל שחם, מפקחת על הוראת מדעי הטבע, בשיעור טבע של התובעת בכתה ג'. גם גב' שחם המליצה לפטר את התובעת. ביום 4/5/97, ביקר המפקח רמי רביב בשיעור חשבון של התובעת. מר רביב לא היה מרוצה ממהלכו של השיעור וגם הוא המליץ לפטר את התובעת, כאמור במכתבו לתובעת מיום 5/5/97. לא מצאנו תימוכין לגרסת התובעת לפיה מר רביב אמר לתובעת בעל פה דברים אחרים ממה שהוא כתב לה. 17. עקב המלצות המפקחים, החליט המנכ"ל דאז של משרד החינוך, מר בן-ציון דל, לפטר את התובעת, וביום 22/5/97 - הוא שלח לתובעת מכתב פיטורים. 18. התובעת הגישה ערר על פיטוריה לשר החינוך דאז, מר זבולון המר ז"ל. השר המר החליט לקבל את הערר וביטל את פיטוריה של התובעת. 19. לפיכך, המשיכה התובעת ללמד בשנה"ל תשנ"ח. בשנה זו המשיכו ביקורי המפקחים בשיעורים שבהם לימדה התובעת. ביום 26/3/98, ביקרה המפקחת, גב' עמירה בן-מרדכי, בשיעור טבע ובשיעור חשבון שבהם לימדה התובעת. גב' בן-מרדכי ציינה בדו"ח מיום 1/4/98, כי שני השיעורים היו "למטה מבינוני". 20. בשל אי-שביעות הרצון מרמתה הפדגוגית של התובעת, שבה הנתבעת ופיטרה את התובעת, במכתב פיטורים מיום 25/5/98. התובעת שבה והגישה ערר על פיטוריה, לשר החינוך דאז, הרב יצחק לוי. גם הרב לוי החליט לקבל את הערר ולבטל את פיטורי התובעת. 21. בקשר לשני העררים שבהם החליטו שרי החינוך לבטל את פיטורי התובעת, נעיר כי אין חולק שההחלטות על ביטול הפיטורים לא היו מנומקות. שני הצדדים לא הביאו לנו הסבר לשאלה מה עמד ביסוד ההחלטות. כל שידוע לנו על סמך הראיות הוא שבשני המקרים נשלחו מכתבים לשרים ולמנכ"ל המשרד, על ידי אחיה של התובעת, מר שוקי תחאוכה, וכי לפחות באחד המקרים אחיה של התובעת הוא זה שכתב את הערר ואף צירף לעררו מסמכים על שירותו הבטחוני ואישור על כך שהוא קיבל את אות המופת. 22. מכל מקום, לאור החלטתו של השר, הרב לוי, המשיכה התובעת ללמד גם בשנה"ל תשנ"ט, אלא שהיא שבה לעבודה רק ביום 25/12/98 (כנראה סמוך למועד שבו התקבל הערר). 23. כפי הנראה מנהלת בית הספר, גב' זאזי, לא היתה מרוצה מביטול פיטוריה של התובעת; גב' זאזי ביקשה תחילה למנוע מהתובעת ללמד. במכתבה מיום 7/1/99 אל התובעת, נאמר כך: "תפקידך הוא סייעת בשיעורי החשבון בכיתות ג'-ו'. המורה לחשבון אחראית להקניות ולניהול השיעור. כדי למנוע כפילויות ואי הבנות בדרכי ההוראה ו[ה]הסבר, אנא ממך לא להקנות חומר לימודי אלא לעבור בין התלמידים ולהגיש עזרה אישית למי שמבקש. הנך יכולה בתיאום ובהסכמה של המורה לחשבון להתחלק בבדיקות שעורי הבית ודפי העבודה.". אולם, כחודש לאחר מכן, איפשרה גב' זאזי לתובעת לשוב וללמד. במכתבה של גב' זאזי מיום 8/2/99, היא הודיעה לתובעת כי החל מיום 21/2/99 - התובעת תשובץ בהוראה במקצועות שונים (מולדת, טבע והיסטוריה) בכתות ג'-ו'. ההסבר לשינוי בעמדתה של מנהלת בית הספר, על פי גרסת הנתבעת, נעוץ בכך שהנתבעת ביקשה לבחון את כישוריה של התובעת בעת ביצוע עבודות הוראה, ולא כאשר היא מתפקדת כסייעת בלבד. 24. לתובעת היו טענות אישיות כנגד מר לק, שכזכור היה המפקח האחראי לפקח על עבודתה (למעשה, גם היום טוענת התובעת כי מר לק החליט להתנכל לה בשל קשרים של "שמור לי ואשמור לך" בינו לבין מנהלת בית הספר). לאור טענות אלה, החליט המנהל דאז של מחוז הצפון במשרד החינוך, ד"ר דורון מור, להחליף אותו במפקח אחר, מר רמי רביב. כזכור, מר רביב כבר המליץ, בשנה"ל תשנ"ז לפטר את התובעת. לאור זאת, שאל מר רביב את ד"ר מור מדוע ממנים אותו להיות מפקח לאחר שכבר המליץ לפטר את התובעת, וד"ר מור השיב שאין קשר בין הדברים, שכן בעבר מר רביב היה מפקח משנה ואילו כעת - הוא יהיה המפקח הראשי. מר רביב לא שאל מדוע מר לק הפסיק להיות מפקח ישיר על התובעת, ולא קיבל לידיו חומר קודם על התובעת. מר רביב העיד בפנינו כי משהוטל עליו התפקיד להיות מפקח ישיר על התובעת הוא בא בנקיון כפיים. אין אנו רואים סיבה לפקפק בכך. אנו זוכרים את עדותו של מר רביב ומקובלת עלינו גרסתו כי הוא לא בא אל התובעת בדעה קדומה וכי אילו היה נוכח לדעת שעבודתה של התובעת משביעה את רצונו, הוא לא היה ממליץ לפטר אותה. 25. מר רביב ביקר בשני שיעורי היסטוריה שבהם לימדה התובעת ביום 28/2/99, האחד בכתה ה' והשני - בכתה ו'. מר רביב התרשם לרעה משני השיעורים. לגבי השיעור הראשון (זה בכתה ה') הוציא מר רביב מכתב לתובעת, שהודפס ביום 1/3/99. בסיום המכתב הביע מר רביב את תקוותו לראות שיפור בביקור הבא. לגבי השיעור השני - הסתפק מר רביב ברישום התרשמותו בכתב יד על גבי טופס של גליון הערכה. על פי הרשום בגליון ההערכה, התובעת הסכימה עם מר רביב שהשיעור האמור נכשל. היא הסבירה כי היא שכחה בבית את אשר הכינה לקראת השיעור, הסבירה כי היסטוריה איננו המקצוע שלה וכן הסבירה כי היא התרגשה. לאחר רישום דברי התובעת, בחלק המיועד "לשימוש המשרד", רשם מר רביב: "דומני שאין מנוס מלהתחיל בתהליך פיטורין". 26. ביום 16/3/99, שב מר רביב לבקר בשיעורים של התובעת. מר רביב נכנס לשיעור הראשון, שיעור מולדת בכתה ג'. על פי מכתבו לתובעת, מיום 22/3/99, גם התרשמותו משיעור זה היתה שלילית. בסיום אותו מכתב נרשמה המלצתו של מר רביב: "להמשיך בתהליך פיטוריה של המורה". התובעת הסבירה כי היא התרגשה מאד מנוכחותו של מר רביב בשיעור. מר רביב ביקש להיכנס גם לשיעור הבא, שיעור היסטוריה לכתה ה', אך התובעת לא הסכימה שמר רביב ייכנס. מר רביב הודיע על כך לגב' יעל שטיינברג, מנהלת גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך, במכתבו אליה מיום 18/3/99. עקב כך, הודיע מנהל המחוז, ד"ר מור, במכתבו לתובעת מיום 24/3/99, ששיעור זה יילקח בחשבון במנין השיעורים הדרושים להליך של פיטורים מטעמים פדגוגיים אם פיטורי התובעת יובאו לדיון. נעיר כאן כי על פי נהלי משרד החינוך, בטרם החלטה על פיטורים של מורה מטעמים פדגוגיים, יש צורך בביקורו של מפקח ראשי (או ישיר) ב-4 שיעורים ובעוד שני ביקורים של מפקחי משנה. כאשר מורה איננו מאפשר למפקח להיכנס לכתה, הרי שלפי אותם נהלים מביאים את השיעור האמור במנין השיעורים הנדרש. 27. ביום 11/4/99, ביקר המפקח, מר יעקב סעדה, בשיעור מולדת שהתובעת לימדה בכתה ג'. על פי הדו"ח שערך מר סעדה ביום 13/4/99 - הוא התרשם לרעה מהשיעור. המלצתו היתה להפסיק את עבודתה של התובעת. 28. ביום 11/5/99, ביקר המפקח גד עמיאל בשיעור היסטוריה שהתובעת לימדה בכתה ה'. גם התרשמותו של מר עמיאל היתה שלילית. מר עמיאל סבר שהתובעת איננה תורמת לקידומם של תלמידיה והמליץ לפטר אותה. 29. לאור המלצותיהם של המפקחים, ה"ה רביב, סעדה ועמיאל, התכנסה ביום 19/5/99 ישיבה של "מועצת מפקחים", שבה השתתפו שלושה מפקחים אחרים; מר אמין שחברי, ד"ר גבי קרסנטי ומר יוסי מרגי. מפקחים אלה קיבלו לידיהם את דו"חות המפקחים שביקרו בשיעוריה של התובעת. לאחר כתיבת עניינים העולים מאותם דו"חות, המליצו שלושת המפרחים לפטר את התובעת. 30. לאור המלצת "מועצת המפקחים", ביקשה הנתבעת להמשיך בפיטוריה של התובעת מטעמים פדגוגיים. לשם כך, נשלחה ביום 19/5/99 הזמנה לתובעת, להתייצב בפני ועדה פריטטית, ביום 23/5/99, שבה יטלו חלק גם נציגות של הסתדרות המורים (שמותיהן צויינו בהזמנה). בנוסף, באותה הזמנה, נאמר כי התובעת מוזמנת לשימוע בפני מנהל המחוז, שימוע שהתעתד להיערך באותו יום (23/5/99), שעה אחת אחרי ישיבת הועדה הפריטטית. בהזמנה היה כתוב באופן מפורש כי הדיון יהיה בענין פיטורי התובעת מטעמים פדגוגיים. 31. התובעת לא התייצבה לדיון בפני הועדה הפריטטית ביום 23/5/99. בא כחה של התובעת שלח מכתב אל משרד החינוך, הסביר כי ברצון התובעת להיות מיוצגת בעת הדיון על ידי בא כחה, אלא שיש לו דיונים משפטיים שנקבעו לו, ולכן הוא מבקש לדחות את מועד הישיבה. בהתאם לבקשתו, זומנה התובעת לישיבה נדחית של הועדה הפריטטית ולשימוע - ביום 24/5/99. 32. התובעת לא התייצבה גם לדיון של הועדה הפריטטית ביום 24/5/99. ב"כ התובעת הודיע כי התובעת חולה. (אכן, על פי תעודות המחלה שצורפו לתצהירה של התובעת, התובעת לקתה בכאבי גב והיתה חולה מיום 22/5/99 ועד ליום 27/5/99). 33. למרות מחלתה של התובעת ואי-התייצבותה, התכנסה הועדה פריטטית לדון בעניינה, ביום 24/5/99. בישיבה השתתפו, מצד משרד החינוך, המפקחים ר רביב וגב' בן מרדכי, ומצד הסתדרות המורים - הנציגות ששמותיהן נרשמו בהזמנה שנשלחה לתובעת ביום 19/5/99. בפרוטוקול הישיבה (שמשום מה הודפס בו כאילו היא התקיימה ביום 19/5/99), נאמר כך: "עמדת המשרד: נוכח החומר שראינו ועיון מעמיק בתיקה האישי אנו ממליצים על פיטוריה של הנ"ל לאלתר, מטעמים פדגוגיים. יש לציין כי הנ"ל פוטרה פעמים מטעמים פדגוגיים והוחזרה בהוראת השר תחת אזהרת מנכ"ל. עפ"י בקשתה ובקשת הסתדרות המורים מונה לה מפקח ישיר אחר ולא המפקח על ביה"ס אשר היה שותף לשני תהליכי הפיטורים הקודמים אך גם המפקח הנוכחי ומפקחי המשנה הגיעו לאותה מסקנה. עמדת הסתדרות המורים: מעיון בתיק מצאנו שהליך הפיטורים הפדגוגי בוצע עפ"י הנהלים אך עקב העדרותה של המועה נבצר מאתנו לחוות דעה ומבקשים דיון חוזר בנוכחות המורה. מפאת לו"ז הקצר, אין מניעה מצידנו לדון בנושא גם לאחר ה-31.5.99.". 34. ביום 25/5/99, שלחה גב' שטיינברג מכתב לתובעת, עם העתק לב"כ התובעת, בו נאמר כי ניתנת לתובעת הזדמנות "שלישית ואחרונה" להופיע בפני הועדה הפריטטית ביום 26/5/99 ולשימוע בפני מנהל המחוז ביום 27/5/99. בתגובה, הודיע ב"כ התובעת, במכתבו לגב' שטיינברג מיום 25/5/99, כי התובעת עדיין חולה (אכן, כאמור לעיל, בידי התובעת תעודות מחלה עד ליום 27/5/99), וכי לכן לא יהיה ניתן לקיים את ישיבת הועדה הפריטטית ואת השימוע במועדים שנרשמו במכתבה של גב' שטיינברג. ב"כ התובעת ביקש כי הישיבה של הועדה הפריטטית תקויים רק לאחר שתהיה שהות לתובעת להבריא ולהיפגש עם נציגות הסתדרות המורים ולאחר שיחלפו מספר ימים מאז שיתאפשר לב"כ התובעת לעיין בתיקה האישי. 35. בסופו של דבר, התקיימה ישיבה של ועדה פריטטית ביום 28/6/99. התובעת ובא כחה התייצבו לדיון. התובעת לא שוחחה עם נציגי הסתדרות המורים שהיו בועדה, בטרם ישיבת הועדה. נציגת הסתדרות המורים הסתגרה בחדר עם נציגי משרד החינוך בטרם הורשתה התובעת להיכנס. לאחר מכן, נכנסו התובעת ובא כחה לחדר הישיבה, אך אין באפשרותנו לדעת מה היה באותה ישיבה. התובעת לא קיבלה פרוטוקול של הישיבה והנתבעת, משום מה, לא מצאה לנכון להגיש פרוטוקול כזה ולהשיב על טענות התובעת בקשר לישיבה זו. 36. לאחר ישיבת הועדה הפריטטית, נועדה להתקיים ישיבת שימוע בפני ד"ר מור, מנהל המחוז. התובעת ובא כחה המתינו ליד חדרו של ד"ר מור, ולאחר שנכנסו - הורה ד"ר מור לב"כ התובעת לצאת מהחדר. עקב כך, יעץ ב"כ התובעת לתובעת שלא להישאר, והתובעת אכן יצאה, לאחר שד"ר מור החתים אותה על מסמך שלפיו היא מוותרת על השימוע. ב"כ התובעת שלח מכתב על כך למנכ"לית דאז של משרד החינוך, גב' שלומית עמיחי. המכתב הועבר למחלקה המשפטית של משרד החינוך, והיועץ המשפטי המחוזי של משרד החינוך, עו"ד ישראל קוריס, השיב לב"כ התובע במכתבו מיום 26/7/99, בו דחה את טענותיו. במכתבו של עו"ד קוריס נאמר, בין השאר: "הלכה היא שהשימוע נעשה לעובד בלבד, ואין מקום לשמיעת באי כוחו". המכתב איננו מציין מה מקורה של אותה "הלכה" נטענת (את דעתנו על כך כבר הבענו לעיל, בסעיף 3 לפסק דין זה). 37. ביום 18/7/99, עוד טרם תשובתו של עו"ד קוריס, שלחה מנכ"לית משרד החינוך מכתב לתובעת, בו הודיעה לה על פיטוריה, שייכנסו לתוקף ביום 31/8/99. במכתב הפיטורים נאמר כי התובעת זכאית לערור על ההחלטה בכתב בפני שר החינוך. 38. ביום 18/8/99, שלח ב"כ התובעת אל שר החינוך דאז, מר יוסי שריד, מכתב אשר הוא למעשה ערר על החלטת הפיטורים. 39. התובענה שבפנינו הוגשה ביום 31/8/99, ביחד עם הבקשה בתיק בש"א 2517/99. 40. ביום 17/9/99, פורסמה במקומון "כל העמק והגליל" כתבה על עניינה של התובעת. כתבה זו לא הומצאה לנו ואין אנו יודעים מה נרשם בה, זולת העובדה שכותרתה היתה: "מנהל המחוז גירש את עוה"ד שלי". בתגובה לאותה כתבה, שלח ד"ר מור מכתב למערכת המקומון, אשר פורסם ביום 1/10/99. במכתבו זה פירט ד"ר מור את גרסתו בקשר להליך פיטוריה של התובעת. בין הדברים שנרשמו במכתבו של ד"ר מור, כפי שפורסם במקומון, היה המשפט הבא: "שר החינוך הנוכחי, יוסי שריד, חתם סופית על פיטורי המורה.". מאחר שבאותו זמן הודיעה הנתבעת לבית הדין כי שר החינוך טרם החליט בעררה של התובעת, ברור שמשפט זה שנכתב על ידי מנהל המחוז - היה בו כדי להפתיע. לפיכך, שלח ב"כ התובעת מכתב אל ב"כ הנתבעת והביע את תמיהתו. בתגובה, הודיעה ב"כ הנתבעת, במכתבה מיום 6/10/99, כי השר טרם החליט בענין הערר וכי: "ענין החלטת השר שהופיעה בעיתון הינה פליטת קולמוס ו/או טעות כלשהי.". עו"ד איריס שלו, העוזרת הראשית של היועץ המשפטי של משרד החינוך, התייחסה אף היא לאותו משפט שפורסם במקומון במכתבו של ד"ר מור, וזאת, בתגובה על מכתב נוסף של ב"כ התובעת, שנשלח למנהל המחוז והועבר ליועץ המשפטי של המשרד. במכתבה של עו"ד שלו, מיום 26/10/99, נאמר: "ד"ר מור ביקש להבהיר, כי אכן טעה בעובדה מסוימת במכתב ולפיה שר החינוך חתם על מכתב הפיטורים של מרשתך. היתה זו טעות בתום לב בבחינת פליטת קולמוס ותו לא.". 41. מכל מקום, בעקבות ההסכמות שהיו במהלך ההתדיינות, כפי שפורטו לעיל, הובא עניינה של התובעת לשימוע בפני מנהל מחוז חיפה של משרד החינוך, מר אהרון זבידה. מר זבידה קיים ישיבה ביום 6/11/99, בה השתתפו גם התובעת ובא כחה. 42. במכתבו של מר זבידה, מיום 9/11/99, נאמר, בין השאר, כך: "בעקבות השימוע לא השתכנעתי כי יש מקום לבטל את פיטוריה ולפיכך אני ממליץ לפטרה וזאת מן הסיבות הבאות: א. המורה, כמעט בכל מהלך השימוע, התמקדה בעיקר בעוול שנעשה לה בהתנכלותם, כביכול, לדבריה, של המנהלת, המפקחים ומנהל המחוז, במקום להתמקד בפעולות שנקטה כדי לשפר ולתקן את הליקויים בעבודתה. לדעתי, לא חל שינוי משמעותי מהערותיו של המפקח שמואל רוזנברג (כתב דו"ח שלילי על עבוד[ת]ה ביום 16.11.86) להערותיהם של המפקחים האחרים. ב. 14 דו"חות שליליים נכתבו על המורה ע"י מספר מפקחים ומתוך הכרותי חלק ממפקחים אלה, אני סומך על שיקול דעתם המקצועי ולא נראה לי כי היתה כאן יד מכוונת או קנוניה בהערכתם השלילית כלפי המורה. ג. אינני ממליץ לקבל את הצעתו של עו"ר רובין לאפשר למורה לעבור למחוז אחר ולהתחיל דף חדש. זאת, מאחר ובמקרה כזה, לדעתי, עלולה הבעיה רק לעבור לבי"ס אחר ולמחוז אחר, בנוסף לכל תנאי העבודה החדשים הקשים שיתלוו למעבר זה.". 43. לאחר החלטתו של מר זבידה, שלח ב"כ התובעת מכתב נוסף אל שר החינוך, מיום 7/12/99, בו הוסיף על נימוקי הערר, והתייחס גם לאמור בהחלטתו של מר זבידה. 44. שר החינוך העביר את הענין לחוות דעתם של שני מפקחים שפרשו לגמלאות, ה"ה פנחס ירון ושמחה רוט. כפי הנראה, עניינה של התובעת כבר היה בפניהם בפעמים הקודמות שבהם הוחלט על פיטוריה, ולפחות באחת מם הפעמים הם כבר המליצו על דחיית עררה. גם בהמלצתם האחרונה, מיום 7/12/99, הם המליצו לדחות את הערר ו"לפטרה ללא דיחוי". 45. לאחר מכן, הוחזר עניינה של המערערת אל שר החינוך. שר החינוך רשם, על גבי חוות דעתם של ה"ה ירון ורוט, כך: "קראתי את החומר והחלטתי לדחות את הערעור". ליד משפט זה באה חתימתו של השר, אך לא נרשם בו תאריך. על כן, לא ברור לנו מתי התקבלה החלטתו של השר, אם כי ברור שהדבר היה טרם יום 8/3/00, ולפי עדותה של גב' שטיינברג - בחודש פברואר 2000 - טרם התקבלה החלטה. 46. כאמור בסעיף 7 לעיל, לאחר הדיון בבית הדין ביום 15/5/00, סוכם בין הצדדים על כינוס מחודש של ועדה פריטטית. בהתאם לכך, התכנסה ביום 16/7/00, ועדה פריטטית נוספת, לדון בפיטורי התובעת. נציגי משרד החינוך בועדה (המפקחים דוד וסרמן ורמי רביב), שבו והביעו את עמדת המשרד על כך שיש להשאיר את הפיטורים בעינם. נציג הסתדרות המורים (מר אורי גרומן), אמר כי אין לו ערעור על עבודתם של המפקחים, אך יש מספר סימני שאלה. בדבריו אלה, התייחס נציג הסתדרות המורים לשאלה אם היתה חובה להודיע לתובעת מראש טרם ביקוריהם של המפקחים. נציג הסתדרות המורים הציע לאפשר לתובעת שנת נסיון נוספת במוסד חינוכי אחר. הצעה זו לא התקבלה על דעת הנתבעת, כאמור בהודעת ב"כ הנתבעת מיום 15/10/00. הטיעון בדבר השיקולים הפוליטיים 47. למקרא כתב התביעה המקורי וכתב התביעה המתוקן, נראה היה כי עיקר טרונייתה של התובעת נוגע לכך שההתנכלויות מצדה של מנהלת בית הספר, באו על רקע פוליטי, בשל העובדה שמשפחת התובעת תמכה במועמד לראשות המועצה אשר גבר על דודהּ של מנהלת בית הספר בבחירות לראשות מועצת כפר כמא. עם התקדמות ההתדיינות, נראה היה כי משקלו של טיעון זה הולך ופוחת, ותחתיו באים טיעונים אחרים - הנוגעים לפרוצדורה של הפיטורים. אכן, כפי שכבר רמזנו בסעיף 14 לעיל, כעת אין אנו בטוחים כלל כי ב"כ התובעת עומד על הטענה האמורה, שלא נזכרה בסיכומיו, ונראה לנו כי הוא זנח אותה. 48. מכל מקום, בין אם התובעת ויתרה על טענתה זו ובין אם לאו - אנו דוחים את הטענה, בהעדר תימוכין ראייתיים המבססים אותה, כאמור בסעיף 14 לעיל. האם היה פגם במינויו של מר רביב כמפקח ישיר על התובעת בשנה"ל תשנ"ט ? 49. בסעיף 7 לסיכומיו, טען ב"כ התובעת שלא היה זה תקין שדווקא מר רביב מונה כמפקח הישיר על התובעת בשנה"ל תשנ"ט, וזאת לאור העובדה שכבר בשנה"ל תשנ"ז הוא המליץ לפטר אותה. אין אנו מקבלים טענה זו. ראשית, אין אנו סבורים שהיתה חובה על הנתבעת למנות מפקח ישיר אחר. אמנם, לתובעת היו טענות כנגד מר לק (טענות אשר נכונותן לא הוכחה לנו במסגרת תובענה זו), ולפיכך, טוב עשתה הנתבעת כאשר - במטרה לדאוג גם למראית פני הצדק - דאגה להחליפנו. אולם, ייתכן שלא היה פגם משפטי גם אם היתה הנתבעת מחליטה להשאיר את התובעת תחת פיקוחו של מר לק. שנית, כאמור בסעיף 24 לעיל, מקובלת עלינו גרסתו של מר רביב שהוא לא בא במטרה להכשיל את התובעת ולגרום לפיטוריה, אלא היה נכון, בתום לב, לבחון את האופן בו התובעת מלמדת בשנה"ל תשנ"ט. בנסיבות אלה, לא צריכה להיות מניעה לכך שמר רביב יהיה המפקח על התובעת, אף ששנתיים קודם לכן הוא כבר התרשם ממנה. שלישית, ההלכה הפסוקה מכירה באפשרות של קיום "שימוע מאוחר" או שימוע רטרואקטיווי", גם לאחר שהתקבלה החלטה בעניינו של אדם, וגם בפני מי שכבר החליט בעניינו ואמור להחליט פעם נוספת. בדרך של קל וחומר ניתן ללמוד מכך שלא צריכה להיות מניעה שמר רביב יהיה המפקח על התובעת, באשר לא הוא זה המחליט אם התובעת תפוטר או לא אלא הוא רק ממליץ בענין, ובאשר המלצתו איננה באה לשם אישוש החלטה קודמת, אלא במטרה להגיע להחלטה חדשה. 50. על כן, אנו דוחים את טענות ב"כ התובעת בענין מינויו של מר רביב. ישיבות הועדות הפריטטיות 51. הישיבה מיום 24/5/99 אנו סבורים שכל מה שהיה בישיבת הועדה הפריטטית מיום 24/5/99 - איננו יכול לחייב במשהו את התובעת או לגרוע במשהו מזכויותיה. התובעת עצמה לא השתתפה באותה ישיבה. משתתפי הישיבה ידעו שהתובעת טוענת שהיא חולה באותו יום, ולמרות זאת, לא נמנעו מלדון בעניינה. גם נציגות הסתדרות המורים שהיו בישיבה אמרו כי נבצר מהן לחוות דעה והן מבקשות "דיון חוזר". כל שאפשר ללמוד מאותה ישיבה הוא כי להסתדרות המורים לא תהיה טענה על כך שהדיונים בעניינה של התובעת יימשכו אל מעבר ליום 31/5/99. 52. הישיבה מיום 28/6/99 כאמור בסעיף 35 לעיל, קשה לנו לדעת מה בדיוק היה בעת ישיבתה של אותה ועדה פריטטית, בהעדר פרוטוקול שלה ובהעדר התייחסות של הנתבעת לטענות התובעת בענין מה שהיה בועדה. עם זאת, ברור לנו כי היה טעם לפגם בכך שהישיבה תקויים בלא שניתנה לתובעת ההזדמנות להידבר עם נציגי הסתדרות המורים טרם תחילת הישיבה, כאשר נציגת ההסתדרות יצרה את הרושם כי היא מסתודדת עם נציגי משרד החינוך. אמנם, התובעת היתה מיוצגת באותה ישיבה על ידי בא כחה, וחזקה עליו שהוא ידע לשמור על האינטרסים שלה, אך בהעדר פרוטוקול של הישיבה - אין באפשרותנו לקבוע כי הישיבה התקיימה ונוהלה כדין. 53. הישיבה מיום 16/7/00 אותה ישיבה, שהתקיימה לאחר שאפילו הערר שהוגש לשר כבר נדחה, לא היתה צפויה לשנות הרבה. מפרוטוקול הישיבה מסתבר כי התובעת היתה בקשר עם נציג הסתדרות המורים שהיה בישיבה, שכן בסיום הפרוטוקול הוא הביע את דעתו שגם התובעת תסכים לכך שעבודתה תופסק אם תינתן לה שנת נסיון נוספת במוסד חינוכי אחר ואם גם שם יימצא שטיעוני משרד החינוך יתקיימו. מכל מקום, מאותה ישיבה ניתן ללמוד כי הסתדרות המורים איננה חולקת על ממצאיהם של המפקחים שבדקו את עבודתה של התובעת, ואף לא הביעה התנגדות מפורשת לפיטורי התובעת, אלא רק הצעה לשנת נסיון נוספת. ב"כ התובעת ניסה ללמוד מפרוטוקול אותה ישיבה, כי ביקוריהם של המפקחים היו פגומים, בשל כך שלא ניתנה עליהם הודעה מראש לתובעת. אין אנו מקבלים עמדה זו. גם נציג הסתדרות המורים לא טען זאת במפורש, אלא רק אמר שיש סימן שאלה. בנוסף לכך, מקובלת עלינו טענת ב"כ הנתבעת (סעיף 56 לסיכומיה), שדברי נציג ההתסדרות התייחסו רק לביקורי מפקחי המשנה (כלומר בענייננו - לביקוריהם של ה"ה סעדה ועמיאל) ולא לביקוריו של המפקח הישיר (מר רביב). בענין טענתה של ב"כ הנתבעת (בסעיף 60 לסיכומיה), שתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), התשי"ז-1956 - אינן מחייבות מתן הודעה מראש טרם ביקורי המפקחים, הרי שהטענה מקובלת עלינו בכל הנוגע למפקח הכולל (כאמור בתקנה 13(א) לאותן תקנות, ושלא כמצוטט על ידי ב"כ הנתבעת (שנראה שהנוסח שבידיה איננו כולל את התיקון משנת תשנ"ו), באשר תקנה 13(א) עוסקת במפקח הכולל בלבד. עם זאת, גם תקנה 15א העוסקת בתפקידיהם של מפקחים איננה מחייבת מתן הודעה מראש טרם הביקור). הגם שלא קיבלנו את עמדת ב"כ התובעת, הרי ברור שהתקנות בענין סדרי הפיקוח אינן אוסרות על מתן הודעה מראש, ואנו ממליצים לנתבעת לשקול אם אין מקום לחייב מפקחים לתת הודעה מראש טרם ביקוריהם, כדי שלא להציב את המורים כמופתעים מהימצאותם של המפקחים. 54. לאור כל האמור בסעיפים 53-51 לעיל, אנו סבורים שהיו פגמים בישיבות של הועדות הפריטטיות ביום 24/5/99 וביום 28/6/99, ואין אנו מוצאים פגם בישיבה מיום 16/7/00. אולם, ההליך של ועדה פריטטית הינו חלק מיחסי העבודה הקיבוציים שבין הנתבעת לבין הסתדרות המורים. אילו לאחר ישיבת הועדה מיום 24/5/99 או זו מיום 28/6/99, היתה הסתדרות המורים מעלה טענות כנגד פיטורי התובעת, בשל אי-קיום הוראות מההסכם הקיבוצי, ייתכן שהיה מקום לקבל טענות כאלה. בנסיבות עניינה של התובעת, אין אנו סבורים שיש מקום לשמוע ממנה טענות על בטלות פיטוריה, בשל פגמים שהיו בסדרי ישיבותיהן של הועדות הפריטטיות, כשמסתבר שהסתדרות המורים עצמה איננה עומדת על טענות אלה. אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכותה של התובעת להעלות טענות כנגד האופן שבו יוצגה על ידי הסתדרות המורים. ישיבת השימוע מיום 28/6/99 55. את דעתנו על מה שהיה פגום באותה ישיבה, כבר הבענו (סעיפים 3 ו-36 לעיל). התנהגותו של מנהל המחוז באותה ישיבה, אשר הורה לב"כ התובעת לצאת מחדרו ואשר הורה לתובעת לחתום על כך שהיא "מוותרת" על השימוע בשל כך שעורך דינה יעץ לה שלא להישאר בלעדיו, לא היתה תקינה. במעשיו של מנהל המחוז - הוא מנע ממנה את זכותה להשמיע את טענותיה בפני מי שאמור להחליט בעניינה. 56. זכותה של התובעת להישמע, כפי שכר אמרנו לעיל, איננה "לפנים משורת הדין", ועל הנתבעת היה לתת לתובעת הזדמנות לעשות כן. לפיכך, אלמלא היתה הנתבעת מתרצה ומאפשרת לתובעת להשמיע את טענותיה במועד מאוחר יותר - היינו מצהירים על בטלות פיטוריה של התובעת. ישיבת השימוע מיום 6/11/99 57. בניגוד למה שהיה ביום 28/6/99, הרי שלא מצאנו כל פגם בישיבת השימוע שנערכה לתובעת ביום 6/11/99. בישיבה זו השתתפו הן התובעת והן בא כחה. התובעת ידעה מה הטענות נגדה. התובעת קיבלה הזדמנות לטעון את טענותיה כנגד כך. אמנם נכון שההחלטה על פיטורי התובעת נפלה עוד טרם השימוע מיום 6/11/99, אלא שבהתאם להלכה הפסוקה, ניתן לערוך גם שימוע מאוחר להחלטה, ובלבד שבאותה עת, מי ששומע את טענותיו של העובד פתוח לשמוע אותו ולהשתכנע כי יש לשנות את ההחלטה. בהעדר טענה כלשהי כנגד מר זבידה (התובעת איננה טוענת שלמר זבידה היתה דעה מוקדמת על התובעת), בהתחשב בעובדה שמר זבידה לא היה מעורב קודם לכן בפיטוריה של התובעת, בהתחשב בעובדה שמר זבידה איננו כפוף לד"ר מור, ולאור העולה מהחלטתו - על כך שהוא שקל שיקולים ענייניים, אנו סבורים שהשימוע שנערך בפני מר זבידה - תיקן את הפגמים שנפלו בישיבה מיום 28/6/99. 58. לאור זאת, דעתנו היא שישיבת השימוע שנערכה לתובעת ביום 6/11/99, היה בה כדי לתקן את הפגמים שנפלו בישיבה מיום 28/6/99, וכיום - כבר לא ניתן לראות את הנתבעת כמי שלא איפשרה לתובעת להישמע. הליך הערר אצל השר 59. חלק מטענות ב"כ התובעת בסיכומיו, בנוגע להליך של הערר בפני השר, מבוסס על האמור במכתבו של ד"ר מור שפורסם במקומון "כל העמק והגליל" ביום 1/10/99 (ראו סעיף 17 לסיכומיו). אכן, תמוה בעינינו שד"ר מור כלל במכתבו למערכת המקומון את הטענה ששר החינוך "חתם סופית על פיטורי המורה", אך בין אם הדבר נובע מטעות בתום לב של ד"ר מור ובין אם הדבר נובע ממשאלת לבו, הרי שברור שמדובר בטעות, שכן החלטתו של שר החינוך עוד לא היתה קיימת ביום 1/10/99. שר החינוך אמנם לא ציין תאריך בהחלטתו, אך מעצם העובדה שהחלטתו נרשמה על גבי המלצתם של המפקחים בדימוס מיום 7/12/99, אין אפשרות שהחלטת השר ניתנה טרם יום 7/12/99. 60. באשר לחוות דעתם של המפקחים בגמלאות, ה"ה ירון ורוט, הרי שאין אנו מקבלים את טענות ב"כ התובעת בסעיף 15 לסיכומיו. ברור שעצם העובדה שהם כתבו כי הם משוחררים מכל דעה קדומה איננה מוכיחה את העדר הדעה הקדומה, אך מנגד - ברור שאם יש לתובעת טענה על דעה קדומה - היא היתה צריכה להוכיח אותה. בנוסף, ראוי לזכור כי אותם מפקחים אינם חורצים את גורלו של הערר. מי שמחליט בערר הוא השר, ואין פגם בכך שהוא מביא את הענין לחוות דעתם של אנשי מקצוע, אשר כבר אינם כפופים למרותו. 61. נכון שיש להצטער על כך שהחלטתו של השר ניתנה לאחר המתנה ממושכת, ויש להצטער עוד יותר על כך שהשר לא נימק את החלטתו, כך שלא ניתן לדעת מה בדיוק שכנע אותו לדחות את הערר. מאידך, כפי שניתן להתרשם דווקא מעניינה של התובעת, נראה שגם שרי החינוך הקודמים לא נימקו את החלטותיהם בערריה של התובעת (אלא שאז העררים התקבלו), ולפחות בקשר לערר השני, נראה שגם הוא ניתן במועד מאוחר, שכן התובעת חזרה לעבודה רק ביום 25/12/98. אכן, אנו ממליצים לנתבעת לייעץ לשרים לדאוג לכך שההחלטות בעררים תהיינה מנומקות (וְלוּ בקצרה) ושהן תינתנה סמוך ככל האפשר למועד הגשת הערר. עם זאת, אין בהעדר ההנמקה ובמועד ההחלטה כדי להביא לביטול ההחלטה. מועד מכתב הפיטורים 62. הכלל הוא כי פיטוריו של עובד הוראה אמורים להתבצע עד ליום 31 במאי של שנת הלימודים, שאם לא כן - אין הפיטורים נכנסים לתוקף בשנת הלימודים שלאחר מכן, אלא רק בשנה שלאחריה. מקורו של כלל זה בהלכה הפסוקה, ומכחה הוא עבר גם לתקנון שירות עובדי הוראה ולהסכמים הקיבוציים עם ארגוני המורים. 63. מכתב הפיטורים שנשלח לתובעת, נכתב על ידי מנכ"לית משרד החינוך, רק ביום 18/7/99. כיון שכך, ולמרות שלאור האמור לעיל אין אנו בדעה שדין הפיטורים להתבטל, יש מקום לבחון אם נכון יהיה לקבוע שפיטוריה של התובעת עוד לא היו בתוקף בשנה"ל תש"ס, ועקב כך היא זכאית לשכר עבודתה לשנה זו. 64. שקלנו את השאלה האמורה, אך הגענו למסקנה כי על פי נסיבות הענין - אין לראות את התובעת כמי שזכאית לשכר עבודה בשנה"ל תש"ס, למרות מועדו של מכתב הפיטורים. אלה טעמינו לכך: א. מטרתו של הכלל בדבר מועד הודעת הפיטורים, היא לאפשר למורים המפוטרים לתכנן את צעדיהם לקראת שנת הלימודים הבאה, ולמצוא מקום עבודה חלופי. אולם, התובעת ידעה היטב על כוונת הנתבעת לפטר אותה, כך שלמרות מאבקה כנגד כוונה זו, לא נמנעה ממנה האפשרות לנסות למצוא מקום עבודה אחר. ב. הנתבעת ניסתה לקיים את הליך הפיטורים כך שהוא יוכל להסתיים עד ליום 31/5/99; הנתבעת הפנתה את שלושת המפקחים (ה"ה רביב, סעדה ועמיאל) למספר מספיק של ביקורים בשיעורי התובעת, עד ליום 11/5/99. הנתבעת כינסה "מועצת מפקחים" ביום 19/5/99. משכל אלה הביאו את הנתבעת למסקנה שיש לפטר את התובעת - הזמינה הנתבעת את התובעת לועדה פריטטית ולשימוע שנועדו להתקיים ביום 23/5/99. ג. הישיבות שנועדו ליום 23/5/99 לא התקיימו, בשל כך שב"כ התובעת ביקש זאת, עקב דיונים אחרים שהיו לו באותו יום (משום מה, למרות שהתובעת היתה חולה כבר מיום 22/5/99, כעולה מהתעודה הרפואית הראשונה שצורפה לתצהירה, לא מצא ב"כ התובעת לנכון להודיע כבר ביום 23/5/99 שהתובעת חולה). הנתבעת, אשר לא ידעה עוד על מחלתה של התובעת, נענתה לבקשתו של ב"כ התובעת ודחתה את הישיבות ליום 24/5/99. רק אז הודיעה הנתבעת על מחלתה, ושוב - הוזמנה התובעת לישיבה נוספת של הועדה הפריטטית ביום 26/5/99 ולישיבת שימוע ביום 27/5/99, אלא שב"כ התובעת הודיעה שמחלתה של התובעת נמשכת וכי בכלל הוא מבקש שהישיבות יתקיימו רק מספר ימים לאחר שיתאפשר לו לעיין בתיקה של התובעת. ד. הנתבעת, אשר ביום 24/5/99 עוד לא היתה מודעת לטענות התובעת כנגד אופן ייצוגה על ידי הסתדרות המורים, פעלה בתום לב כשסמכה על דברי נציגת הסתדרות המורים שמבחינת ההסתדרות לא תהיה מניעה מלהמשך בהליכים לאחר יום 31/5/99. גם אם לאור דעתנו על הישיבה מיום 24/5/99, אין אנו רואים את התובעת כמחוייבת להסכמתה של נציגת הסתדרות המורים, הרי שמבחינתה של הנתבעת, היא לא היתה יכולה לדעת באותה עת כי לתובעת תהיינה טענות אחרות. ה. התובעת היתה מיוצגת על ידי עו"ד במשך כל הליכי פיטוריה בשנה"ל תשנ"ט. ב"כ התובעת היה יכול להבהיר לנתבעת, בעת שביקש את דחיות הישיבות שאליהן הוזמנה התובעת, שלמרות בקשות אלה, התובעת לא תסכים לדחיית המועד להודעה על פיטוריה. משלא עשה כך, היתה הנתבעת יכולה, באופן סביר, להניח שכאשר היא פועלת מתוך לחץ של זמן, כדי לעמוד במועדים הנחוצים, אך מנגד - התובעת מבקשת דחיות - לא תבוא לאחר מכן טענה על כך שמכתב הפיטורים יצא מאוחר יותר. לאור כל האמור לעיל בסעיף זה, הרי שבנסיבות המיוחדות של התובעת, אין אנו רואים פגם בכך שמכתב הפיטורים יצא, בסופו של דבר, רק במהלך חודש יולי 1999. ל ס י כ ו ם 65. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה ואין אנו מתערבים בהחלטתה של הנתבעת לפטר את התובעת עם תום שנה"ל תשנ"ט. אין אנו נותנים לתובעת גם סעד כספי כלשהו בקשר לשנה"ל תש"ס. 66. לאור דעתנו על פגמים בהתנהגותה של הנתבעת, הן בעצם הדברים שהיו בישיבה שנועדה לשימוע ביום 28/6/99, והן בכך שגם בעת הדיון בתובענה עמדה הנתבעת על כך שהשימוע נעשה רק "לפנים משורת הדין", אין אנו מחייבים את התובעת בהוצאות משפט כלשהן. 67. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. דיני חינוךביטול פיטוריםפיטוריםמורים