פסק דין ההליכים 1. ביום 28/9/99, הגיש התובע תביעה כנגד מספר הנתבעת (בתיק עב' 1937/99) ביחד עם בקשה לסעד זמני כנגדה (בתיק בש"א 2698/99). עניינן של אותה בקשה ושל אותה תביעה היה בבקשת התובע למנוע את פיטוריו מעבודתו כמורה במגמת האופנה בבית הספר שאצל הנתבעת. התובע הגיש את התביעה והבקשה האמורות, בעקבות מכתב של ראש המועצה של הנתבעת, מיום 19/5/99, שבו נאמר כי הוחלט על סיום עבודתו של התובע בבית הספר התיכון בתחומה של הנתבעת, עקב כך שאין די תלמידים כדי לפתוח את המגמה, עקב צמצומים בבית הספר ועקב אי-התאמה בין התמחותו של התובע לבין המגמות החדשות. 2. בעת הדיון בבקשה למתן סעד זמני (בש"א 2698/99), ביום 12/10/99, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הבקשה למתן סעד זמני תימחק, והתיק העיקרי שהיה אז (עב' 1937/99), ייקבע לדיון בדרך מזורזת. הצדדים גם הסכימו על הסדר כספי לתקופת הביניים. 3. אכן, התיק העיקרי - עב' 1937/99 - נקבע לדיון אלא שדיון של ממש לא התקיים בו; המועד שנקבע לדיון - נדחה לפי בקשת ב"כ התובע, ובסופו של דבר, במועד הדיון, הנדחה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שלפיו בוטלו פיטוריו של התובע, וסוכם על כך שהוא ישוב לעבודה החל מתחילת שנת הלימודים תשס"א (1/9/00), כשהיקף משרתו יצמוצם ל-10 שעות לימוד שבועיות. התובע, אשר בשנת הלימודים תש"ס, לא עבד בפועל, בהתאם להסכמה הדיונית שהצדדים הגיעו אליה ביום 12/10/99, כאמור לעיל, קיבל מהנתבעת את שכר עבודתו למשך אותה שנת לימודים, ולפי הסכם הפשרה בתיק העיקרי - זכויותיו (ותק ורצף העבודה) נחשבו כשמורות. 4. לאור הסכם הפשרה בתיק עב' 1937/99, שב התובע ללמד בבית הספר של הנתבעת, החל מיום 1/9/00, בהיקף משרה של 10 שעות שבועיות. 5. ביום 24/6/01, הגיש התובע את התובענה שבפני, ביחד עם בקשה למתן סעד זמני (בש"א 2557/01). בבקשתו ובתביעתו עתר התובע כנגד מכתב פיטורים נוסף שקיבל - מכתב מיום 31/5/01, המודיע לו שעקב מיעוט תלמידים במגמת האופנה והכוונה לסגור את המגמה לכתה י"א בשנה"ל תשס"ב - עבודתו תופסק. 7. בעת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, ביום 5/7/01, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית נוספת, על כך שלא יתקיים דיון בתיק הבקשה (בש"א 2557/01) ואילו התיק העיקרי יישמע בדרך מזורזרת. אכן, העדויות בתיק נשמעו בפני ביום 16/8/01, ולאחר מכן ניתנה לצדדים (לבקשת ב"כ התובע) שהות קצרה להגשת סיכומים בכתב, שאכן הוגשו. 8. אני מוצא לנכון לנצל הזדמנות זו כדי להודות לצדדים ולבאי כחם על כך שהם השכילו לחסוך בהליכים ולקצר את ההתדיינות בתובענה. אלה עובדות המקרה 10. התובע הוא הנדסאי תעשיה וניהול, אשר התמחה בתחום הטקסטיל והאופנה ובעל תעודת הוראה מטעם משרד החינוך. ביום 1/9/89, החל התובע לעבוד אצל הנתבעת, כמורה במגמת האופנה, בבית הספר התיכון בדבוריה. התובע המשיך בכך ברציפות עד לתום שנת הלימודים תשנ"ט (31/8/99). במהלך שנה"ל תשנ"ט ניסתה הנתבעת לפטר את התובע, פיטורים שנדונו במסגרת תיק עב' 1937/99, ועל כן, כמפורט לעיל - הוא לא לימד בפועל בשנת הלימודים תש"ס, אך החל מתחילת שנת הלימודים תשס"א, שב התובע ללמד, בהיקף משרה של 10 שעות שבועיות, כשהותק והרצף בעבודה נחשבים כנשמרים, הכל בהתאם למה שסוכם בין הצדדים בהסכם הפשרה בתיק עב' 1937/99. 11. מהנימוקים שהעלתה הנתבעת עוד בשנת 1999 כעילה לפיטוריו של התובע, ניתן להתרשם שהנתבעת ביקשה כבר אז לסגור את מגמת האופנה בבית הספר, בטענה שאין מספיק תלמידים במגמה זו. אכן, זה רצונה של הנתבעת. הנתבעת היא רשות מקומית שמצבה הכלכלי קשה. ביום 31/12/00, היה לנתבעת גרעון מצטבר בסך 8,852,000 ₪. ראש המועצה הנוכחי, מר מאלכ מוסטפא יוסף, נכנס לתפקידו בחודש אפריל 2001, וביקש לפעול לשם שיפור המצב הכלכלי של הנתבעת. לשם כך, הכינה הנתבעת תוכנית הבראה כלכלית ומנהלית, שבמסגרתה, החליטה הנתבעת לקצץ בהוצאותיה, לרבות - קיצוץ סך של 790,000 ₪ בהוצאות שכר מורים בתיכון. 12. תוכנית ההבראה האמורה אושרה על ידי מליאת המועצה של הנתבעת, ביום 21/6/01, אך עוד טרם לכן, פעל ראש המועצה כדי לברר היכן ניתן לקצץ בהוצאות שכר המורים. 13. בשנת הלימודים תשס"א היו 4 מורים בבית הספר של הנתבעת, במגמת האופנה; התובע עצמו, גב' נאדיה בטחיש, גב' סנא ראשד וגב' ח'תאם אבו סיאם. התובע לימד בשנה"ל תשס"א בכתות י' ו-י"א. בכתה י' החל התובע ללמד רק בחודש נובמבר 2000. בתחילה היו לתובע 7 תלמידים. לגרסתו - במשך השנה הצטרפו אליהם עוד תלמידים, כך שבסיום שנה"ל תשס"א הגיע מספר תלמידי התובע בכתה י' ל-11. לעומת זאת, הנתבעת גורסת כי מספר תלמידי האופנה בכתה י' בשנה"ל תשס"א היה 7 (גם בסוף השנה). אני מעדיף את גרסתה של הנתבעת, שכן גרסתו של התובע סותרת אף את האמור במכתבו של מנהל בית הספר מיום 31/5/01 (מכתב שדווקא התובע נסמך עליו), שלפיו לקראת תום שנת הלימודים תשס"א (ביום 31/5/01) היו בכתה י' רק 7 תלמידים במגמת האופנה. בכתה י"א היו לתובע 11 תלמידים, מהם 8 ניגשו לבחינה בסוף השנה. התובע - לפי עדותו - איננו יודע אם אלה שלא הגיעו לבחינה נשרו מהלימודים במהלך השנה או שמא היו חולים במועד הבחינה. 14. בחודש אפריל 2001, ביקש ראש המועצה לברר את מצבת התלמידים במגמת האופנה בבית הספר של הנתבעת, כדי לתכנן את מצבת המורים לשנה"ל תשס"ב, במטרה להגיע לצמצום כח האדם. לפי המידע שהגיע לראש המועצה, על סמך בקשותיהם של התלמידים שנרשמו לבית הספר התיכון, אשר התבקשו לציין באיזו מגמה הם בוחרים, התברר כי אף לא אחד מהתלמידים שנרשמו (תלמידי כתות ט') לא בחר ללמוד בכתה י' במגמת האופנה (בשנה"ל תשס"ב). מידע זה - הביא את ראש המועצה למסקנה שיש להמשיך לפעול לסגירתה של מגמת האופנה. 15. ביום 16/5/01, פנה ראש המועצה במכתב לגב' יעל לפר-ביטון, מזכירת סניף צפון של ארגון המורים. במכתב זה נאמר, בין השאר, כך: "הרינו מתכבדים להודיעך כי בישיבת הועדה שהתקיימה ... בתאריך 15/5/01 ... הוחלט כי אין באפשרותנו לפתוח את מגמת עיבוד עץ ואופנה לשנת הלימודים תשס"ב, כל זה בגלל מיעוט תלמידים נרשמים לאותן מגמות. כתוצאה מכך חלק מהמורים תקו\צץ משרותיהם וחלק נצטרך לצערנו לפטרם. אנו מבקשים מכבודך לקבוע תאריך בתיאום איתי בכדי לקיים ועדת שימוע.". 16. במקביל, ביום 26/5/01, קיבל התובע הזמנה (מיום 24/5/01), לישיבה בפני ועדה של הנתבעת, שהתקיימה ביום 28/5/01. בהזמנה נאמר כי התובע מוזמן לישיבת שימוע, אך לא נרשם בענין מה נועד אותו שימוע. באותה ישיבה דובר בעיקר באופן כללי על אפשרות המשך קיומה של מגמת האופנה בבית הספר. המורים המלמדים במגמת האופנה, וכן מנהל בית הספר, ד"ר מחמוד מסאלחה, הביעו את דעותיהם בענין אפשרות המשך קיום המגמה. ראש המועצה הביע את דעתו שיש לסגור את המגמה. התובע אמר כי אם הולכים לקראת סגירת המגמה - יש לעשות זאת בהדרגה. מנהל בית הספר, נתן פרטים על המספר המיועד של תלמידי המגמה בשנה"ל תשס"ב. בישיבה נדונה השאלה האם יהיה ניתן להגיע להסכמה בין מורי המגמה על חלוקת השעות. 17. למחרת, ביום 29/5/01, הגיעו 4 מורים (ובהם התובע, גב' סנא רשאד וגב' ח'תאם אבו סיאם), להסכם על חלוקת שעות ההוראה ביניהם, כך שהתובע ימשיך ללמד, בשנה"ל תשס"ב, בהיקף משרה של 10 שעות שבועיות. הסכם זה נערך בכתב ונחתם על ידי שלושת המורים האחרים, ואילו התובע הביע את הסכמתו טלפונית, וכן שלח בפקסימיליה מכתב אל הנתבעת, בו הודיע על הסכמתו לכך. על ההסכם הכתוב באו גם חתימותיהם של ראש המועצה, של מנהל בית הספר, ושל מנהל מחלקת החינוך. 18. בקביעת העובדות האמורות בסעיף 17 לעיל, בין השאר, על תצהירו של התובע מיום 12/8/01, ועל המסמכים שצורפו אליו (הכלולים בבש"א 2968/01). גרסה זו של התובע, שאכן נתמכת במסמכים, עדיפה בעיני על פני הגרסה המובעת בסעיפים 7ג'(6) ו-7ג'(7) לתצהירו של התובע מיום 24/6/01. התובע לא הסביר והדבר נשאר תמוה בעיני, מדוע הוא לא הזכיר את ההסכם האמור במסגרת תצהירו מיום 24/6/01. מכל מקום, גרסתו של התובע האמורה בסעיפים 7ג'(6) ו-7ג'(7) לתצהירו מיום 24/6/01, איננה מתיישבת היטב עם זו האמורה בתצהירו מיום 12/8/01 ועם המסמכים שצורפו אליו. 19. ביום 30/5/01, שלח ראש המועצה מכתב לתובע, בו נאמר שבשל אי-רישומם של תלמידים לכתה י' במגמת האופנה בשנה"ל תשס"ב - המגמה תיסגר, אך בהתאם להסכם מיום 29/5/01 - היקף משרתו של התובע בשנה"ל תשס"ב יעמוד על 10 שעות שבועיות. 20. לפי גרסתו של ראש המועצה, הסכמתו להסכם מיום 29/5/01, ועקב כך - הודעתו לתובע מיום 30/5/01 - היו מבוססים על נתונים בלתי נכונים שהתקבלו ממנהל בית הספר בקשר למספר התלמידים שצפויים ללמוד במגמת האופנה בכתות י"א ו-י"ב בשנה"ל תשס"ב. ראש המועצה לא סמך על הנתונים שהתקבלו מאת מנהל בית הספר (וזאת, כנראה על רקע יחסים מעורערים בין ראש המועצה לבין מנהל בית הספר ועל רקע נסיונו של ראש המועצה, שהיה מורה בבית הספר, כי הדיווח של בית הספר איננו תואם את האמת). על כן, החליט ראש המועצה לערוך בדיקה משל עצמו. בדיקתו של ראש המועצה, שהתבססה, בין השאר, על נתונים שקיבל מקב"ס המועצה, מר עסאם נג'אר, וממנהל מחלקת החינוך, העלתה כי הנתונים של מנהל בית הספר - אינם מתאימים לַמַּצֵבָה האמיתית של התלמידים. גרסתו זו של ראש המועצה - מקובלת עלי, וזאת בשל הטעמים שלהלן: א. ככלל, עדותו של ראש המועצה לא עוררה אצלי כל סיבה לפקפק במהימנותו. אמנם, מעת לעת הצליח ב"כ התובע לבלבל את ראש המועצה בשאלות שהפנה אליו, אך בלבול זה איננו יוצא דופן ולהתרשמותי - הוא לא נגרם בשל כך שגרסת ראש המועצה איננה נכונה. ב. בחקירתו הנגדית הזכיר ראש המועצה מסמכים שיש ברשות המועצה ואשר עליהם הוא מבסס את טענתו על התמעטות התלמידים. במהלך החקירה החוזרת, הציג ב"כ הנתבעת לראש המועצה - מסמך, וראש המועצה אישר כי זה המסמך שעליו הוא הסתמך. משביקש ב"כ הנתבעת להגיש את המסמך, נשמעה ההתנגדות דווקא מפי ב"כ התובע. חששו של ב"כ התובע לאפשר את הגשת המסמך, שהיה יכול לשפוך אור על שאלת המספר האמיתי של התלמידים - מחזק, לדעתי, את גרסתו של ראש המועצה. ג. אם כוונתו המקורית של ראש המועצה היתה לפטר את התובע, כפי שעשה למחרת, הרי שלא היתה כל סיבה הגיונית שראש המועצה יחתום על ההסכם מיום 29/5/01 וישלח לתובע את המכתב מיום 30/5/01. השינוי בעמדת ראש המועצה בין יום 30/5/01 לבין יום 31/5/01 - איננו יכול להיות מובן בלא ההסבר שנתן ראש המועצה. הסבר זה (שבינתיים התברר לו כי הנתונים שקיבל ממנהל בית הספר אינם נכונים), הוא הסבר סביר. ד. גם ממכתב הפיטורים, שנשלח לתובע ביום 31/5/01, עולה כי המכתב מבוסס על הנתונים שהיו ידועים לראש המועצה באותה עת, ושייתכן שההחלטה תשתנה אם יתבררו נתונים אחרים. מכאן, סביר להניח שבעת כתיבת המכתב, היה ראש המועצה עדיין תחת הרושם של הנתונים הסותרים שהגיעו אליו. 21. לאור האמור בסעיף 20 לעיל, בדבר קבלת גרסת ראש המועצה, אני קובע כי הסכמתו של ראש המועצה להסכם מיום 29/5/01, היתה מבוססת על טעות; טעות שנבעה מנתונים שהמציא מנהל בית הספר על מספר התלמידים המיועד ללמוד במגמת האופנה בכתות י"א ו-י"ב בשנה"ל תשס"ב, אשר התבררו לאחר מכן (ביום 31/5/01) - כבלתי נכונים. 22. ביום 31/5/01, לאחר שהתברר לראש המועצה כי מספר התלמידים המיועדים ללמוד במגמת האופנה בשנה"ל תשס"ב קטן יותר ממה שנמסר קודם לכן - הוא החליט לפטר את התובע, ושלח לו מכתב פיטורים (כפי הנראה - הוא שלח את מכתב דומה גם לשתיים מהמורות האחרות במגמה, גב' סנא רשאד וגב' נאדיה בטחיש). 23. במכתב הפיטורים שנשלח לתובע, נאמר: "אדון נכבד, הנדון: הפסקת עבודתך לשנת הלימודים תשס"ב. על סמך בדיקת ניתונים בקשר למספר תלמידים במגמות האופנה התברר לנו כי אין מספיק תלמידים לפתיחת כיתת י"א מגמת אופנה לשנת הלימודים תשס"ב. על כן אני מצטער להודיעך על הפסקת עבודתך בבית ספר תיכון לשנת הלימודים תשס"ב בעקבות מיעוט תלמידים והכוונה לסגור את המגמה בכתה י"א. במידה ויתבררו נתונים אחרים אנו נשוב ונזמין אותך לדיון חוזר בענין פתיחת המגמה.". 24. ביום 24/6/01, הגיש התובע את התובענה שבפני. עקב פנייתו לבית הדין, החליטה מזכירת ארגון המורים במחוז הצפון, שלא לייצג את התובע במאבק כנגד ההחלטה לפטר את מורי מגמת האופנה בבית הספר. 25. לאחר הגשת התובענה, קיבל ראש המועצה ייעוץ משפטי. לפי היעוץ המשפטי האמור, הוא החליט לערוך ישיבה נוספת עם מורי מגמת האופנה, עם מנהל בית הספר, ועם מזכירת ארגון המורים במחוז הצפון, וכולם זומנו לישיבה (שגם היא נקראה "שימוע"), ביום 11/7/01. ישיבה זו נערכה בפני ועדה של המועצה. 26. בישיבה מיום 11/7/01, נערך תחילה דיון בנושא סגירת מגמת האופנה. ראש המועצה הביע את עמדתו כי אין לפתוח את המגמה בפני תלמידי כיתות י"א של שנה"ל תשס"ב, אך יש לאפשר לתלמידי י"ב, שלמדו במגמה - להשלים את לימודיהם. מנהל בית הספר, המורים שהיו בישיבה וכן נציגת ארגון המורים - התנגדו לכך. בהמשך, נערך דיון אישי לגבי כל אחד מהמורים. המורה נאדיה בטחיש הביעה את נכונותה להיות מפוטרת, אך ביקשה פיצויים מוגדלים. במחלוקת בענין שיעור הפיצויים הוחלט לפנות לועדה הפריטטית. התובע שב והביע את התנגדותו לסגירת המגמה. לחלופין, הציע התובע, כפשרה, להיות מפוטר ולשלם לו פיצויי פיטורים בשיעור 300%. החלטתה של הועדה היתה לאמץ את הצעת ראש המועצה ולפטר את התובע. מזכירת ארגון המורים הביעה התנגדות לפיטוריה של גב' סנא רשאד, אך הוחלט לפטר אותה, ולפנות עם המחלוקת - אל הועדה הפריטטית. 27. עד כאן - קביעת העובדות. מכאן אעבור לדון בשאלה האם נכון לבטל את פיטוריו של התובע או להצהיר על בטלותם. אזכיר רק, כי בהתאם למוסכם בין הצדדים, כתב התביעה ייראה כאילו הוא תוקן וכאילו הוא כולל גם טענה שהישיבה מיום 11/7/01 לא היתה בגדר שימוע. האם ממכתב ראש המועצה מיום 15/5/01, ניתן ללמוד כי לא היה "שימוע" ? 28. בסעיף 4(2) לסיכומיו, טוען ב"כ התובע כי כבר ביום 15/5/01, החליט ראש המועצה לפטר את התובע, כעולה ממכתבו למזכירת ארגון המורים (שצוטט בסעיף 15 לעיל). אני סבור שלא ניתן לקבל טענה זו. אף אם מכתבו של ראש המועצה מיום 16/5/01 יפורש כאילו הוא מלמד על החלטה סופית לסגור את מגמת האופנה (ואינני בטוח שכך יש לפרש אותו), הרי שהחלטה זו איננה גוררת עמה בהכרח את פיטוריו של התובע. עובדה היא שבפועל, לא פוטרו כל מורי המגמה (וגם בשנה"ל תשס"ב יתקיימו בה הלימודים בכתה י"ב), ועובדה היא שבמהלך הדיונים על סגירת המגמה, היתה הנתבעת בדעה (שבאה לידי ביטוי בהסכמתה להסכם מיום 29/5/01 ובמכתבו של ראש המועצה מיום 30/5/01), שניתן להתקדם לסגירת המגמה תוך השארת כל המורים בתפקידיהם (כשהכוונה היתה שבשנה"ל תשס"ב המגמה תהיה סגורה רק בפני תלמידי כתה י', אך תלמידי י"א יוכלו ללמוד בה). 29. קבלת עמדתו של ב"כ התובע בענין זה, תביא למצב שבו בטרם החלטה "אסטרטגית" של מעביד על צמצומים, החלטה שעדיין איננה מוכנה ליישום ואיננה נוגעת ישירות לעובד מסויים, יהיה על המעביד לערוך שימוע לכל העובדים שאולי יוכלו להינזק מיישום ההחלטה. לא זה המצב המשפטי. מעביד, אף אם הוא רשות שלטונית, איננו מחוייב לערוך שימוע פרטני לכל עובד, כאשר הוא שוקל לבצע צמצומים. חובת השימוע הפרטני חלה כאשר החלטתו של המעביד אמורה להגיע לכדי מימוש באופן שידוע כבר שהעובד שבו מדובר עלול להיפגע אישית מיישום ההחלטה. 30. הנתבעת נהגה כשורה בכך שעדכנה את ארגון המורים על כוונותיה, וזימנה ישיבה בנושא. האם הישיבה מיום 28/5/01 היתה בגדר "שימוע" מספק ? 31. אני סבור כי נפלו פגמים בישיבה מיום 28/5/01, שמפריעים לה להיראות כישיבת "שימוע" כדין, כמוסבר להלן. 32. פגם אחד הוא בכך שלא נאמר לתובע מה עומד להיות נדון בישיבה. מעביד המתכוון באמת ובתמים לשמוע את טענותיו של העובד, בטרם יחליט בעניינו, אמור לאפשר לעובד להתכונן לישיבה, והעובד איננו יכול לעשות זאת, אם איננו יודע מה הסיבה שבגללה הוא מוזמן. 33. פגם נוסף, היה בכך שלא נאמר לתובע במפורש שיש כוונה ממשית לפטר אותו; אדרבא, לאחר הדיון בישיבה מיום 28/5/01, הוברר שהכוונה היא להמשיך להעסיק את כל המורים, אם אך ישכילו להסכים ביניהם על חלוקת השעות (ולמחרת הם אכן הגיעו להסכמה כזו). 34. למרות האמור בסעיפים 33-31 לעיל, נראה לי שבנסיבות הענין אין מדובר בפגמים היורדים לשרשם של הפיטורים ואשר מצדיקים את ביטולם. אלה הטעמים לכך: א. פיטוריו של התובע לא נעשו בשל טענות אישיות שהיו כלפיו על אופי עבודתו. מדובר למעשה בפיטורי צמצום. בנסיבות אלה - אין לייחס משמעות רבה מדי לשאלת ההתכוננות האישית של התובע לקראת הישיבה. גם אם היו מודיעים לו במדוייק מה עומד להיות נדון בישיבה - הרי שלא נראה שהוא היה יכול להביא טיעונים אחרים כדי לשכנע את הנתבעת לשנות את החלטתה. (התובע גם איננו טוען כי אילו היו מודיעים לו מראש במה מדובר הוא היה טוען טענות אחרות בישיבה). ב. התובע היה מודע לרצונה של הנתבעת לסגור את מגמת האופנה, כבר החל משנתיים לפני כן, עם קבלת מכתב הפיטורים מיום 19/5/99. לפיכך, נושא הישיבה מיום 28/5/01 לא היה יכול להיות בבחינת הפתעה לתובע. ג. התובע היה זה שלימד בפועל במגמת האופנה בכתה י' בשנה"ל תשס"א. בנסיבות אלה, ברור שהתובע היה אמור לדעת את הנתונים האמיתיים על מספרם של תלמידי האופנה בכתה י' (כאמור לעיל - מספרם היה 7, ודחיתי את גרסת התובע על כך שבמשך השנה עלה מספרם ל-11). התובע, שהשתתף בישיבה מיום 28/5/01, והיה מודע לנתונים על מספר התלמידים שהובאו על ידי המנהל, היה אמור לדעת שנתונים אלה, ככל שהם עוסקים במספר תלמידים העולה על 7 בכתה י' - אינם נכונים. כיון שכך, התובע היה יכול גם לצפות שעמדתה של הנתבעת תשתנה אם יתבררו לה, לאחר הישיבה, הנתונים הנכונים. 35. לפיכך, אני סבור שבנסיבות עניינו של התובע, יש לראות את הפגמים שנפלו בישיבת השימוע מיום 28/5/01 כפגמים פרוצדורליים בלבד, שאינם יורדים לשרשו של ענין, ואין בהם כדי לשלול את אופיה של הישיבה מהיותה בגדר ישיבת "שימוע". האם יש בהסכם מיום 29/5/01 כדי להצדיק את מניעת הפיטורים ? 36. כזכור, ביום 29/5/01, חתמה גם הנתבעת על ההסכם שלפיו בשנה"ל תשס"ב אמור התובע לעבוד בהיקף משרה של 10 שעות שבועיות. ב"כ התובע טוען כי יש בכך כדי לשלול את תוקפם של הפיטורים, במיוחד נוכח העובדה שגם במכתב מיום 30/5/01, שבו הודיע ראש המועצה לתובע על יישום ההסכם מיום 29/5/01, דובר על סגירת מגמת האופנה. אינני מקבל טענה זו, מהטעמים האמורים בסעיפים הבאים. 37. כאמור לעיל, קיבלתי כעובדה את גרסתו של ראש המועצה על כך שההסכם מיום 29/5/01, נחתם תוך הסתמכות על נתונים שגויים. סמוך מאד לאחר מכן (יומיים), משהתברר לראש המועצה כי מדובר בנתונים שגויים - הוא שלח מכתב פיטורים אשר ממנו עולה כי ההסכם מיום 29/5/01 - בטל. 38. בענין הטענה על כך שגם במכתב מיום 30/5/01 מדובר על סגירת המגמה, אעיר כי אכן, אין ספק, שהנתבעת היתה מעוניינת בסגירת המגמה (כזכור, היא היתה מעוניינת בכך כבר בשנת 1999). עם זאת, על פי העובדות כפי שנקבעו לעיל, ניתן להבין שביום 29/5/01 וביום 30/5/01, הנתבעת היתה בדעה שלמרות סגירת המגמה (ואי-פתיחתה בפני תלמידי כתה י' בשנה"ל תשס"ב), הרי שלאור נתוני מנהל בית הספר, על מספר התלמידים שהיו מיועדים ללמוד במגמה בשנה"ל תשס"ב בכתה י"א - סברה הנתבעת שיתקיימו לימודים בשנה"ל תשס"ב בכתה י"א. רק ביום 31/5/01, כשהתברר לנתבעת שהנתונים אינם נכונים - הגיע ראש המועצה למסקנה שלא רק שלא יהיו לימודים במגמת האופנה בכתה י' אלא גם שלא יהיו לימודים במגמה בכתה י"א, בשנה"ל תשס"ב. לכן, יש הבדל אין אופן סגירת המגמה שראש המועצה חשב עליו ביום 30/5/01, לבין אופן סגירת המגמה שראש המועצה החליט עליו ביום 31/5/01. הבדל זה, מסביר היטב את ההבדל בין המכתב מיום 30/5/01 לבין מכתב הפיטורים מיום 31/5/01. 39. על כן, אין לראות את הנתבעת כמנועה מלפטר את התובע בשל ההסכם מיום 29/5/01 ובשל המכתב מיום 30/5/01. הישיבה מיום 11/7/01 40. כאמור לעיל, דעתי היתה שהישיבה מיום 28/5/01, יכולה להיחשב כישיבת שימוע מספיקה לשם פיטורי התובע. למרות זאת, אני סבור שהנתבעת נהגה בתבונה בעת שהחליטה לקיים ישיבת שימוע נוספת, זו שהתקיימה ביום 11/7/01. הרי, כמצוטט בסעיף 23 לעיל, מכתב הפיטורים אמר במפורש, שאם יתבררו נתונים אחרים, ישקלו מחדש את ענין פיטוריו של התובע. לכן, היה מקום לקיים ישיבה נוספת ולבחון בה האם התבררו נתונים אחרים או האם התובע הצליח לשכנע שיש נתונים אחרים. 41. עיון בפרוטוקול הישיבה מיום 11/7/01, מעלה כי אכן התובע ומנהל בית הספר, ניסו לשכנע את נציגי הנתבעת שישבו בישיבה, כי הנתונים שבידי הנתבעת על מספר התלמידים, אינם נכונים. התובע אמנם טען בישיבה שבכתה י' יש 32 תלמידים, אך הוא התייחס לכתת האם, ולא לתלמידי האופנה. בענין תלמידי האופנה בכתה י' טען התובע כי היו 8 תלמידות (בניגוד לעמדת המועצה כי היו 7 תלמידים). גם מנהל בית הספר העלה טענות על מספר התלמידים וטען דווקא כי בסוף השנה היו 11 תלמידים, וכן טען בענין התקווה או הציפיה בקשר למספר התלמידים, בשנה"ל תשס"ב. ראש המועצה שמע את הטענות, אך נראה מדבריו שלא קיבל אותן, בהתבסס על מכתבו של מנהל ביה"ס מיום 31/5/01, שדיבר על 7 תלמידים בלבד. ראש המועצה הביע תמיהה על כך שדווקא לאחר יום 31/5/01 הצטרפו פתאום עוד 4 תלמידים למגמת האופנה (ואכן - ענין זה מתמיה, ובשל אותה תמיהה, לא קיבלתי, כזכור, את גרסתו של התובע על מספר תלמידי האופנה בכתה י' בשנה"ל תשס"א, כאמור בסעיף 13 לעיל). 42. אין לי כל אינדיקציה שעליה אני יכול להתבסס כדי לקבל את טענת ב"כ התובע שלא היה כל טעם בישיבה. אין לי סיבה להניח שאילו היו התובע או מישהו אחר ממשתתפי הישיבה מראים נתונים מהימנים שלפיהם יש טעם בהשארת מגמת האופנה פתוחה לכתה י"א בשנה"ל תשס"א, לא היה בכך כדי להביא לשינוי בעמדת הנתבעת. אדרבא, העובדות מראות כי ראש המועצה היה פתוח להשתכנע אחרת. עובדה היא שכאשר הוא סבר אחרת, בימים 29 ו-30 במאי 2001, הוא אכן הסכים שלא לפטר את התובע. השינוי בעמדתו של ראש המועצה בא כשהתברר לו שהנתונים שנמסרו לו אינם משקפים את האמת. לכן, ניתן להניח שאילו היו משכנעים אותו, בישיבה מיום 11/7/01, שהנתונים האמיתיים הם אלה שהוצגו בישיבה מיום 28/5/01 - הוא היה משנה גם את מסקנתו. אמנם נכון שטיעוניהם של התובע ושל מנהל ביה"ס, בישיבה מיום 11/7/01, לא שכנעו את ראש המועצה כי אין להסתמך על מספרי התלמידים שהיו ידועים לו החל מיום 31/5/01, אך כפי שכבר נרמז בסעיף 41 לעיל, ניתן להבין מדוע ראש המועצה לא השתכנע מטיעוניהם של התובע ושל מנהל בית הספר. העובדה שהוא לא השתכנע - אין פירושה שלא היה טעם לאפשר לתובע לנסות לשכנע. 43. לפיכך, אני סבור שטוב עשתה הנתבעת בכך שקיימה את הישיבה מיום 11/7/01, ואין ללמוד ממהלכה של אותה ישיבה מאומה על כך שהנתבעת, כביכול, היתה "נעולה" על החלטתה לפטר את התובע. נימוקים שאינם אמיתיים 44. ב"כ התובע נסמך על פער הזמנים בין מועד פיטורי התובע לבין מועד אישור המועצה על תוכנית ההבראה, כדי לטעון שלא ייתכן שהנימוקים לפיטורים הם אמיתיים. גם טענה זו אינני מקבל. מטבע הדברים הכנת תוכנית ההבראה אורכת זמן. אין ללמוד מכך שהיא אושרה רק ביוני 2001, שלא הכינו אותה במשך השבועות שלפני כן. 45. עיון בתוכנית ההבראה מעלה שביום 9/6/01 היא כבר היתה מגובשת, עם סכומים מדוייקים שאמורים להיחסך במחלקות השונות של המועצה. ברור שלא ייתכן להכין תוכנית כזו תוך 8 הימים שחלפו מיום 1/6/01, כך שהתוכנית החלה להתגבש עוד טרם פיטורי התובע. 46. נכון הוא שביום פיטורי התובע, תוכנית ההבראה עדיין לא אושרה במועצה, אך עובדה זו איננה יכולה להביא למסקנה שהנימוקים שניתנו לפיטורים לא היו אמיתיים. 47. הנתבעת היתה - באמת ובתמים - מעוניינת לסגור את מגמת האופנה בבית הספר. נימוק זה עמד ביסוד פיטורי התובע, והנימוק שהוצג על ידי התובע - הוא הנימוק האמיתי. העדר החלטה של ועדה פריטטית 48. בסוף סיכומיו, טוען ב"כ התובע כי פיטוריו של מורה קבוע טעונים החלטה של ועדה פריטטית, על פי דין. לא מוכר לי דין כזה. ועדה פריטטית היא יציר כפיו של משפט העבודה הקיבוצי והיא אמורה לדון במחלוקות שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. בעניינו של התובע, כאמור בסעיף 24 לעיל, החליטה נציגת ארגון המורים, שלא לייצג את התובע, בשל כך שהוא פנה לבית הדין. ייתכן, שבמערכת היחסים שבין התובע לבין ארגון המורים, תוכל להיות לתובע טענה כלפי ארגון המורים על אי-מתן ייצוג נאות. מכל מקום, כאשר ארגון המורים עצמו לא ביקש לכנס ועדה פריטטית בעניינו של התובע, אין מקום לקבל מפי התובע את הטענה על אי-כינוסה של הועדה, כטענה המופנית כנגד הנתבעת. לא הנתבעת היא זו שצריכה לייצג את התובע ביחסי העבודה הקיבוציים. 49. על כן, אינני מקבל את טענת ב"כ התובע בענין הועדה הפריטטית, וזאת מבלי להיכנס למחלוקת שבין ב"כ הצדדים בענין השאלה אם פיטורים שלא לפי ההסכם הקיבוצי אמורים להיות בטלים. ל ס י כ ו ם 50. לאור כל המפורט לעיל - אני דוחה את התביעה. 51. מהנטען בסעיף 10ח' לסיכומי ב"כ הנתבעת ובסעיף 10 לתשובת ב"כ התובע על סיכומי הנתבעת, נראה כי ב"כ הצדדים לא היו מודעים להבדלים בענין פיצול סעדים, בין תקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה לבין תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפיכך, למען הסר ספק, מובהר בזה שלפי תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, התובע לא היה חייב לבקש פיצול סעדים כבר בשלב זה ואין צורך להחליט בבקשתו (שאכן לא הוגשה), טרם מתן פסק דין זה, שכן התובע יוכל לבקש פיצול סעדים בכל עת עד להגשת תובענה נוספת, אם יבחר להגיש כזו. 52. על התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 2,000 ₪, בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/01, אם לא ישולמו קודם לכן. 53. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. 54. למען היעילות, נשלח עותק של פסק דין לב"כ הצדדים בדואר אלקטרוני. עם זאת, מדובר בקובץ שאיננו מוגן בדרכי אבטחת מידע כלשהן ואיננו חתום, ולפיכך מובהר בזה כי הנוסח המחייב הוא זה המודפס, אשר יימצא בתיק ואשר יישלח על ידי המזכירות לצדדים, בדואר. דיני חינוךפיטוריםמורים